הכנות ודברים שחשוב לדעת
את הקראוון שכרנו דרך סוכן בארץ. הנוחיות טובה מאוד ולא צריך לחפש כל לילה מקום לינה ולהיסחב עם מזוודות. במיוחד בטיול בדרום אפריקה, שבה לא שוהים הרבה זמן במקום אחד. לקחנו קראוון גדול, לארבעה אנשים. היתרונות - נוח מאוד, ממש נותן הרגשה של בית. חסרונות - אוכל המון דלק ולכן יקר יותר. בשל גודלו הפיסי והעובדה שמדובר בימי הנסיעה הראשונים, מצאנו שהנהיגה עליו היתה לנו מעט קשה. אם נוסיף לכך את העובדה שהנהיגה בדרום אפריקה היא בצד שמאל, הרי שהעניין עלול להפוך למסובך. מחיר הדלק עומד על כ - 7.5 ראנד לליטר סולר (ראנד אחד שווה כ - 50 אג`). נציג חברת ההשכרה בא לקחת אותנו ביום הראשון מהמלון ביוהנסבורג, החזרנו אותו ליד קפטאון ומשם הביאה אותנו חברת ההשכרה לשדה התעופה.
העונות - העונות המומלצות הן מאמצע ינואר עד אמצע פברואר. אלה הם חודשי הקיץ. מלבד כמה ימים גשומים ומעט ימים של חום ולחות, היה מזג אוויר נהדר. יש לקחת בחשבון, שמכיוון שגשם יורד בקיץ הרבה פעמים מעונן ונעים. מצד שני, לא לשכוח שאנחנו באפריקה וכשזורחת השמש -; היא זורחת בעוז. מטרייה התבררה כאביזר שימושי מאוד - כשיורד גשם היא משמשת במטרתה המקורית, ואילו כשזורחת השמש, זוהי שמשיה לתפארת.
הדרכים - ארוכות מאוד ולרוב מצויינות. עומס הרכבים בדרכים קטן והנהגים אדיבים. מלבד הצורך להתרגל לנהוג בצד שמאל, הנהיגה נוחה מאוד. השילוט טוב, אם כי לעיתים לא היתה התאמה בין מספרי הכבישים, המופיעים על המפות, לבין מספר הכביש בשטח. לכך, יש לשים לב. לא כמו שאנחנו רגילים בארץ, בדרום אפריקה, ניתן לנסוע לפעמים מאות ק"מ ללא תחנת דלק על הכביש הראשי (הן נמצאות בתוך הישובים בדרך) וללא מקום לעצור בו להפסקת רענון. תחנות מידע (שילוט של I על הדרך) התבררו בחלק מהמקרים כמפה של האזור על שלט בצד הדרך ולא משרד שבו יושבים אנשים שיתנו אינפורמציה.
אוכל - האוכל הגורמה בדרום אפריקה הינו בשר על האש. בשעות אחר הצהריים, מתחיל להיתמר עשן מכל פינה בחניונים: הדרום אפריקאים עושים מדורה, שלוש שעות אחר כך יהיו יופי של פחמים ואפשר יהיה להניח על האסכלה את הסטיקיים ואת הבריי -; סוג של נקניקיה (בערך 70% שומן, 20% תבלינים ו - 10% בשר, אבל טעים). עצים למדורה כזאת ניתן לרכוש בכל מקום. ישראלים חסרי סבלנות יכולים לקנות שק של פחמים. כמעט בכל החניונים יש גם מתקן נייח לבר-בי-קיו (אפשר גם לשכור מתקן נייד יחד עם הקראוון). אין כמעט מסעדות על הדרך ליד תחנות הדלק. מבחר המסעדות הקיימות הוא דיי דל. רובן בסגנון מקדולנד. למי שאוהב דגים ושרצים -; ראויה לציון רשת Ocean Bascket. בכל הערים (גם ערים רק של שחורים) קיימים סופרמרקטים ענקיים, שבהם ניתן לרכוש כמעט הכל - בשרים טריים ומצוינים, מבחר יפהפה של פירות וירקות. הכל, חוץ אולי ממבחר הגבינות הרכות שאנו רגילים אליהן בארץ. אין גבינה לבנה ואין קוטג` כפי שאנו מכירים. גם המושגים שלהם על כמויות שומן במוצרי החלב שונה משלנו. כלומר, קופסת גבינה לבנה עליה כתוב Low Fat התבררה כ - 18% שומן. אבל בהחלט טעים. בכל סופרמרקט יש אגף של אוכל, אשר בושל במקום, הוא חם וטרי עם מבחר די גדול וטעים.
הלינה - מטעמים של ביטחון אישי חייבים לישון בחניונים מסודרים. מחברת ההשכרה קיבלנו חוברת, שבה מופיעים חניונים לאורך המסלול. החוברת מחולקת לפי אזורים וכוללת מפות ומיקום החניון על המפה. נוח מאוד לשימוש. החניונים כולם מטופחים ולרוב נמצאים במקומות יפים מאוד. שירותים ומקלחות מסודרים ונקיים, חיבור לחשמל, ברז מים קרוב ומתקן למנגל. במידה ולנים במקום ללא חיבור לחשמל, אז בקראוון עצמו ישנו מצבר נוסף, שעליו עובדים המקרר והתאורה. אם אין חיבור לחשמל אין אפשרות להפעיל את המיקרו, או המזגן ואין אפשרות להשתמש בשקע החשמלי. ברוב החניונים יש גם בקתות וצימרים, כך שהחוברת מתאימה גם למי שמטייל ברכב רגיל, או רוצה להקים אוהל. ישנם כמה חניונים (במיוחד באזור קייפטאון), שיש בהם אנשים הגרים במקום באופן קבוע. הרמה של חניונים אלה יותר נמוכה. להוציא מקרה אחד, לא התאכזבנו מרמת החניונים, שמופיעים בחוברת. מחיר ממוצע כ -; 120 רנד ללינת לילה (אתר אינטרנט: www.caravanparks.com).
שמורות טבע - אנחנו ויתרנו על שמורת הקרוגר הענקית והתמקדנו בשמורות קטנות יותר. ככלל, רצוי לטייל בשמורות בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות. אז ניתן לראות הרבה יותר חיות. בשעות החמות החיות נחות בצל וקשה יותר לראות אותן. כדאי לישון כמה שיותר קרוב לשמורות, או אם ניתן אף בתוכן. עם היקיצה בבוקר המראה הראשון הוא של זברה, המלחכת את הדשא ליד הקראוון שלך, זה בהחלט נחמד. די מעצבן שחייבים לצאת מהשמורות בשעות אחר הצהריים, הרבה לפני שיורד הלילה. דווקא בשעות אלה קמה השמורה לתחייה ויש פעילות רבה של בעלי חיים. אפשר לצאת (בתשלום נוסף) לטיול לילה שמארגנת השמורה.
הבטחון האישי - סוגיה אשר מרבים לדוש בה בדרום אפריקה. המסקנה, שהגענו אליה, היא שלא נעים להגיד, אך זה עניין של צבע. כלומר, במקומות שאתה רואה אנשים לבנים ברחוב - אין בעיה. במקום שאתה לא רואה לבנים - כדאי להיזהר. במיוחד הזהירו אותנו מלהיכנס ליוהנסבורג -; ולכן לא נכנסנו. כמו כן, להיכנס ללסוטו, שלא באמצעות טיול מאורגן לא כדאי. בעת נסיעה לאורך הכף המזרחי, או מה שנקרא החוף הפראי (Wilde Coast) יש לנקוט משנה זהירות, כפי שאנו עשינו, וחזרנו הביתה בשלום. רוב התיירים מעדיפים לעשות את הדרך הזאת בטיסה. ככלל, הדרום נותן הרגשה הרבה יותר בטוחה מאשר בצפון. גם בסווזילנד (Swaziland) הרגשת הביטחון גדולה יותר.
מיוהנסבורג לנלספריט
תפסנו את טיסת אל-על ליוהנסבורג בשעה 07:00 מבן גוריון, ונחתנו ביוהנסבורג בשעה 16:00 (אין הבדלים בשעות). לנו ב - Airport Back Packers, שבאו לקחת אותנו משדה התעופה (אתר אינטרנט: www.airportbackpackers.co.za). למחרת, נציגי חברת הקראוונים באו לקחת אותנו מהמלון אל המגרש שלהם (אתר אינטרנט: www.bobocampers.co.za). הם נתנו הסברים על הרכב ויציאה לדרך. גשם התחיל לרדת במקום. מפה פנינו לקניון נהר הבלייד באזור פומלנגה -; נסיעה על כביש N12. לפי המלצת חברת הקראוונים, לנו בלילה הראשון על גדות נהר אוליפנט (אתר אינטרנט: www.olifants-river-lodge.co.za). כמות הגשם הרבה עשתה את דרך העפר המובילה ללודג` חלקה ומסוכנת, אך עברנו אותה בשלום. התעורר גם החשש, שמא הגשם, שירד כל הלילה, יציף את הנהר על גדותיו ויציף אותנו גם. 
עם בוקר, נסענו לסבי (Sabie) בדרך הררית ויפה -; המון גשם וערפל. לנו בחניון בסבי, לפי המלצת החוברת. עד העיירה גרסקופ (Graskop) ביקרנו במפלי מקמק ובמפלי ליסבון. מגרסקופ מתחיל מסלול יפהפה עם תצפיות מדהימות על דרך מספר R372: חלון האלוהים ואצבע אלוהים הן תצפיות נוף אל המישורים של שמורת הקרוגר, הנמצאים מתחתינו. האמת היא שהיה ערפל רציני ואי אפשר היה לראות הרבה, אך לפי ההסברים, הערפל הוא מצב תמידי כאן (קשור לכך שהאוויר החם מתרומם, מתקרר ויוצר עננים) ועדיין הביקור מרשים, גם עם העננים. סירי המזל של בורקה, הוא מקום המפגש של שני נחלים, שהתחתרו באבן החול ויצרו קניון מרהיב ובריכות מים עגולות. תצפיות נפלאות יש גם על נהר הבלייד. בקיצור, כל שלט חום (המורה על אתר עם נופים), שאתם רואים על הדרך הזאת, היכנסו אל האתר אליו הוא מורה. חלק מהמקומות גובים תשלום על הכניסה וחלק הכניסה חופשית. את הלילה העברנו בקניון נהר הבלי (אתר אינטרנט: www.graskop.com).
עם שחר המשכנו בנסיעה צפונה להודספריט, אחר-כך חזרה דרומה, על גבול שמורת הקרוגר עד לנלספריט (Nelspruit). נסיעה ארוכה ומייגעת, דרך ישובים אין סופיים של אנשים שחורים. במחשבה שנייה עדיף לחזור דרך נהר הבלייד, שבו נסענו אתמול, אמנם זו נסיעה על אותה הדרך, אך היא קצרה בהרבה ושווה שוב לחזות ביופי שלה. את הלילה עשינו בנלספריט.
לתחילת הכתבה
מסווזילנד לסנט לוצ`יה
כניסה לסווזילנד עדיפה דרך ג`פיס ריף (Jppes Reef). שימו לב: עדיף להיכנס דרך ג`פס ריף, הרחוקה יותר מנלספריט, ולא במעבר הקרוב יותר כי הדרך אליו משובשת.
סווזילנד -; עולם אחר. סווזילנד היא ממלכה עצמאית עם מלך, השולט על רוב רובו של הרכוש במדינה. מדינה ענייה הרבה יותר מדרום אפריקה, אך הרבה יותר סימפטית. לפי מה שנאמר לנו -; הביטחון האישי רב יותר ואין ממה לחשוש כמו בדרום אפריקה. סווזילנד ידועה כשוויץ של אפריקה, ולא לחינם: הרים מוריקים, עליהם מגוון עצום של עננים באים ונעלמים על פסגות ההרים הקרובים, מסתירים את ההר או חושפים את פסגתו. לפעמים בצבע כסף זוהר מרחוק, לפעמים ממש מסביב, ואתה מוצא עצמך נוסע בתוך ערפל סמיך (טוב, אולי קצת נסחפתי בתיאורים ציוריים, אבל זה באמת יפה).
נסענו לפיגס פיק ואחר-כך שוטטנו סביב מגוגה דאם (Maguga Dam), אגם מלאכותי שנוצר מסכר שנבנה על הנהר. לא היו חניונים ללינת לילה, לבסוף תפסה את מבטנו חוות סובנטו. מבנה פשוט ליד האגם, שאותו מנהלים אח ואחות צעירים. הכל מאוד פשוט. השירותים והמקלחת נקיים, שאת המים שלה מחממים במדורה גדולה. הארוחת הערב מצויינת, שהכינה בעלת המקום. המקום מדהים (טלפון: 6446620 ,6279276).
משם המשכנו לטיול בשמורת מללוטצ`יה -; גבעות נרחבות עם נופים פתוחים, בעיקר אנטילופות וציפורים. אחר-כך נסענו להתארח אצל שחר ויעל, במבנה הבירה. שחר ויעל בסוף שנות השלושים שלהם. הוא מקיבוץ כרמיה, היא מרחובות. יש להם שני ילדים, בני ארבע ושש. שחר הקים בסווזילנד חברה לאמצעי השקייה. יעל עבדה כמה שנים בעיתון של סווזילנד. עכשיו היא מנהלת הפרויקטים של ארגון ללא מטרות רווח בשם Gone Rural BoMake, הצמוד לחברה שנקראת Gone Rural. מטרתו - העצמה נשית ע"י מתן עבודה לנשים בבית שלהן, שיעשו מה שהן יודעות לעשות. בגאן רורל עובדות כ - 700 נשים מתוך 13 קהילות ברחבי סווזילנד. הן טווות פרטי עיצוב לבית מעשב, שגדל בהרים של הממלכה. הארגון של יעל, שם לו למטרה, להעצים את הנשים ע"י תמיכה בחינוך ובבריאות שלהן, של הילדים המטופלים על ידן ושל שאר הקהילה. עבודה פירושה, שיעשו מה שהן יודעות -; יארגו ויטוו כלים מקש, יצור נרות, בטיק וחימר, אך הכוונה בכל מקרה לתת עבודה לנשים.
יעל מעורה מאוד בנושאי הקהילה בסווזילנד. ממנה למדנו המון על מהות הבעיה של העולם השלישי: הבעיה העיקרית איידס. לרוב לא מדברים על כך והסטטיסטיקות משקרות. לפי הסיפורים של יעל, הדרך היחידה לדעת עד כמה התופעה נפוצה היא באמצעות הבדיקות שעושים לנשים בהריון. זו הקבוצה שמגיעה לבדיקות רפואיות יחסית די הרבה. מהן לוקחים מהן בדיקת דם. מתברר כי 39 אחוז מתוכן נשאיות לאיידס. כלומר, כאשר אתה הולך ברחוב ומסתכל על האנשים, כמעט כל אדם שני הוא נשא של איידס. מה המשמעות של כל זה?
כמחצית מילדי סווזילנד אינם יודעים מה זה אבא ואמא במובן המגן והמטפח שאנו רגילים אליו. כמחצית מקבוצת הגיל, הפעילה מינית, עתידה למות במוקדם או במאוחר, לפני שילדיהם יגיעו לבגרות. זאת אומרת שכמחצית מהילדים גדלים יתומים. במקרה הטוב יש סבתא שמגדלת אותם. ואומנם, כך אומרת יעל, יש נשים מבוגרות המגדלות כ - 10 ילדים יתומים. במקרה, שאין סבתא, נופל הנטל על האחות הגדולה - ילדה בת שמונה (במקרה הקיצוני) המגדלת את האחים שלה. כסף אין וגם אין מי שיפרנס, לכן היא שוכבת עם השכן, שמדביק גם אותה במחלה. המעגל חוזר חלילה. מי שהנושא נוגע לליבו יכול ליצור קשר עם יעל.
למחרת נסענו דרך עמק אזוליני (Ezulwini) לשוק במנזיני -; העיר השנייה בגודלה בסווזילנד. זהו ההמשך לשמורת טילני (Hlani Game Sanctuary) במזרח המדינה. בשמורה זאת מצאו מקלט קרנפים, שנמצאים בסכנת הכחדה והוחזרו לשמורה. את הלילה עשינו בשמורה. חזרנו לחלק המערבי של סווזילינד. בדרך, ליד בית הסוהר ראינו אוהל אירוח ענק, דגלים, והמון אנשים גברים בחליפות ובעניבות, נשים בבגדי ערב. נכנסנו ואת פנינו קיבלו שוטרים סווזים בסבר פנים יפות. מה קורה כאן? שאלנו. השיבו לנו שזה טקס חילופי מנהל בית הסוהר במעמד שר המשפטים הסווזי. הזמינו אותנו להיות האורחים של השר. קצת לא נעים להידחף, אבל המארחים מתעקשים. הצטלמנו עם שר המשפטים, נתנו לנו כרטיס ביקור ואם הוא יגיע ארצה, אז הוא הבטיח לנו, כי יבוא לגולן לעשות איתנו טיול ג`יפים.
המשכנו לעמק אזוליני, איזור שבו גרים רוב הלבנים בסווזי. נפגשנו עם שחר ויעל במתחם House On Fire בפאב. לנו בשמורת Milwana Game Reserve, שאת פנינו מקבלים עדר צבאים גדול ממש בתוך המחנה. בבוקר עשינו טיול בשמורה וראינו: אנטילופות, זברות, ציפורים. אחר-כך יעל לקחה אותנו לביקור לחוות הפרות של אחד מחבריה. הולנדי שמגדל פרות בסווזי. מכיוון שאנו חקלאים -; הנושא מעניין אותנו. השוואה עם הרפתות של שכנינו בגבעת יואב מראה, שאצלנו הרפת מתקדמת הרבה יותר. נסענו למעבר הגבול Mhamba בדרום המדינה וחזרה לדרום אפריקה. ישנו ב - Piet Retief.
בבוקר נסענו על R29) N2) עד לשמורת Hluhluwe. חוף הפילים הינו איזור של שמורות טבע. שמורת Hluhluwe / Imfolozi הינה שמורה גדולה מאוד. אנחנו נכנסנו אליה בכניסה הצפונית מכיוון העיירה Hluhluwe, דרך ה - Memorial Gate (השילוט אינו ברור). כניסה נוספת היא דרומית יותר, שמביאה לשמורת אימפולוזי, הנמצאת בהמשך הדרך וליד הירידה לעיירה סנט לוצ`יה. בשמורה, שפע של בעלי חיים ועדרים גדולים של ג`ירפות. את הלינה העברנו בחניון ליד הכניסה לשמורה. שימו לב: הוא לא מופיע בחוברת (אתר אינטרנט: www.kznwildlife.com).
המשכנו בנסיעה לכיוון העיירה סנט לוצ`יה. זה היה המפגש ראשון עם האוקיאנוס ההודי: מרחבים ענקיים וריקים של חופים זהובים, מכוסים חול לבן ללא נפש חיה. סנט לוצ`יה הינה עיירת נופש קטנטנה, בטוחה למראה (כלומר, על כל שלושה אנשים שמסתובבים ברחוב -; ניידת של חברת שמירה). סיור בעיירה בשעה 7:00 בערב הביא אותנו למסקנה שבאמת אין מה לדבר על חיי לילה בדרום אפריקה -; כל החנויות נסגרות עוד לפני החשכה, איש אינו מסתובב ברחוב. כרגיל, לינה בקמפינג בעיירה. למחרת, נסענו לשמורת סנט לוצ`יה ועד לקייפ וידל. בערב חזרנו לסנט לוצ`יה לטובת לינת הלילה.
לתחילת הכתבה
ארץ הזולו ונסיעה דרך הכף המזרחי
מסנט לוצ`יה נסענו לארץ הזולו. הנופים מזכירים במידת מה את סווזילנד, אך סווזילנד יותר יפה. Eshowe היא מרכז ארץ הזולו. האמת היא, מגיעים לעיר אשר למבט של התייר הישראלי הרגיל, שאינו מכיר את ההיסטוריה של הזולו, אין בינה לבין כל עיר אחרת שום הבדל. ביקרנו במוזיאון הזולו בעיר ולמדנו קצת על מלחמת הזולו ומקומה בהיסטוריה הדרום אפריקאית. יש גם מרכז, שבו מציגים ריקודים ותלבושות של הזולו. מה שיכול לעשות את הביקור קצת יותר חוויתי. אנחנו לא ביקרנו בו ולא נשארנו ללון בעיר, כך שהיתה תחושה של החמצה של נסיעה די ארוכה כדי לראות מוזיאון של הזולו בלבד. את הלילה עשינו מצפון לדרבן (Durban) בשמורה נחמדה (אתר אינטרנט: www.visitzululand.co.za).
נסיעה לדרבן נעשית על דרך החוף היפהפייה. עיון במפה הראה לנו שכדאי לעזוב את ה - N2 ולעלות על ה - M4, שמכניסה אותנו ישר לתוך העיר לאיזור הנמל. בדרך מושך את תשומת לבנו מבנה ענק מצועצע. עצרנו, ראינו קזינו ומייד נכנסנו וניצלנו את ההזדמנות לנסות לממן את הטיול במשחק ברולטה. יצאנו מדרבן על ה - M4. הנסיעה התארכה והנמל לא נגמר. קילומטרים של מחסנים. אכן נמל ענק. את הלינה עשינו בחניון מדרום לדרבן.
בבוקר בילינו בדרבן והמשכנו בנסיעה על ה - N2 לכיוון הווילד קוסט (Wilde Coast), הידוע גם בשם הכף המזרחי. מרבית התיירים בדרום אפריקה מחלקים את הטיול ברכב לשניים ואת הקטע שבין דרבן לפורט אליזבט עושים בטיסה. הסיבה לכך היא, שהדרך ארוכה מאוד ובעיקר מסוכנת, כך לפחות גורסים המקומיים. לאורך הדרך הזהירו אותנו אנשים, שנפגשנו במקומות הלינה בחניונים, שלא לעבור דרך החוף הפראי כי ישדדו אותנו שם.
כאמור, יש שתי דרכים לעשות את הדרך -; האחת היא על ה - R61, שהיא דרך צדדית. הזהירו אותנו משודדים בדרך זו. אמרנו לעצמנו, אם כבר לנסוע באיזור הזה אז רק על ה - N2, שהיא דרך ראשית. התפשרנו ונסענו עליה. האיזור כולו, הגובל בלסותו (Lesoto) אין בו כמעט לבנים. לכן היתה לנו בעיה היכן לישון. בחרנו ב - Kokstadt. בדיקה שעשינו קודם לא הניבה שום חניון ראוי לשינה בעיר. באינטרנט מצאנו צימרים בשם The Old Orchad, אמרנו לעצמנו, שמקסימום נישן בצימרים. Kokstadt התבררה כעיר הרבה יותר סימפטית משציפינו. בכניסה לעיר נכנסנו למלון. הסכימו להלין אותנו עם הקראוון בחצר המלון בלי לתת שום שירותים, אך רצו מחיר מופקע. אמרנו להם בסדר, והבנו שכאן כבר נוכל ללון, אך בכל זאת נחפש מלון אחר. בתחנת הדלק הסמוכה היו מאוד נחמדים וצלצלו אל פט משמורת Mount Currie Nature Reserve, נסענו לשם ללינת לילה (אתר אינטרנט: www.kznwildlife.com, טלפון: 031-3667500, 082-3799775).
בבוקר, שעה שאנו פוקחים את העיניים, דבר ראשון אנו רואים זברות מלחכות את העשב ממש צמוד לקראוון. איזה יופי. השמורה מקסימה, לא הופיעה לנו בשום מקום בכתובים והיא ממקומת סביב סכר, שנבנה על הנהר. ממשיכים לנסוע על ה - N2 ונכנסים לתוך האיזור המסוכן. על הדרך הראשית יש רק עיר גדולה אחת בשם אומטטה (Umtata), שזכתה עד מהרה בפינו לכינוי מוקטעה. עוצרים בשולי העיר בתחנת דלק, הקופאית יושבת מאחורי זכוכית משוריינת, זקן חביב מבקש נדבה. משלא נענינו לנדבה, הזקן מסמן לשני צעירים העומדים במקום, לנסות לפגוע בצמיגים של הרכב. הסתלקנו לפני שיבוצע עלינו גזר הדין. מהפח אל הפחת -; הכביש עובר בתוך העיר. עיר סואנת ושחורה. עומדים ברמזור, איש מנסה לפתוח את דלת הקראוון. הכל לאור היום.
אנו יורדים מהכביש הראשי לכביש 61 לכיוון פורט סנט ג`ונס, לחופי האוקיאנוס ההודי. בכף המזרחי, או כפי שהוא נקרא החוף הפראי, ישנם שני מוקדי משיכה -; העיירה פורט סנט ג`ונס או מפרץ קופי ביי. שניהם ירידה של 70 - 80 ק"מ מהכביש הראשי בכל כיוון ובשניהם ניתן לבלות את הלילה. הדרך יפהפייה. אנחנו בחרנו לישון בפורט סנט ג`ונס. בכניסה לעיירה אנו מוצאים תחנת מידע מאויישת. נותנים לנו מידע מפורט מה ניתן לעשות במקום. המקום סגור ביום ראשון ולכן נרגענו בטיול נינוח בפורט סנט ג`ונס ובסביבותיה.
למחרת חזרנו ליומאטאה המפחידה והמשך נסיעה על ה - N2. החלטנו להרבות בנסיעה ביום זה. עוברים את איסט לונדון, כשמגמת פנינו היא לשמורת אדו, לפני פורט אליזבט. את הלילה הזה עשינו בקלוצ`סטר (Klochestar).
לתחילת הכתבה
משמורת אדו לקייפטאון
כניסה לשמורת אדו מכיוון קלוצ`סטר. השמורה הורחבה לאחרונה וכוללת גם חלקים חדשים, הקרובים לקלוצ`סטר. זאת אולי הסיבה שהכניסה לחלק החדש של השמורה אינה משולטת כראוי. תשאלו בקלוצ`סטר איך מגיעים. החלק החדש של השמורה סבוך מידי במצחייה וכמעט שלא ניתן לראות בעלי חיים. בשמורת אדו הוחזרו פילים, שהיו פה פעם בשפע והוכחדו. כמו כן הוחזרו לכאן גם כמה אריות. אריות לא ראינו, פילים ראינו הרבה. הגעה לחניון, מנוחה ויציאה לתצפית נוספת בחיות לפנות ערב (אתר אינטרנט: www.sanparks.org).
בחניון, הצמוד לשמורה, יש פיצוי על כך שלא ניתן לטייל בשמורה בלילה: על בריכת המים הצמודה לחניון הותקנו פרוז`קטורים המאירים בלילה את הבריכה עם כל החיות הבאות לשתות. הותקן גם שביל המוסתר מעיני החיות ומוביל אותך למין מחסה בו אתה יכול לשבת בדממה מוחלטת ולצפות בחיות ממש מקרוב. יופי. יש גם מחסה נוסף, שבו ניתן להתקרב קרוב מאוד לסבך שבנחל ולצפות בציפורים המתארגנות לשנת לילה.
עברנו את פורט אליזבט לאיזור דרך הגנים. עכשיו הכל משתנה: המרחקים בין אטרקציה אחת לשנייה הופכים לקטנים יותר ותחושת הביטחון גדולה הרבה יותר. זהו איזור תיירותי מאוד, שמרבים לטייל בו (בעיקר הדרום אפריקאיים), ולא נעים להגיד זאת -; אבל אתה רואה הרבה יותר לבנים. החניונים פחות מסוגרים מאחורי גדרות ושערים, ובהתאם לכך, תחושת הביטחון שלך גדלה. ציציקמה (Tsitsikamma) היא שמורה מדהימה במקום, שבו סטורם ריבר, נשפך לאוקיאנוס ההודי וכוללת סביבה כמה מוקדי עניין. עצרו בתחנת הדלק על ה - N2, קחו מפה בתחנת המידע, ואל תחמיצו הליכה ברגל לאורך הגשר, על הקניון העמוק מאוד מתחתיכם של נהר סטורם. לינה בשמורת ציציקמה מול גלי הענק של האוקינוס המתנפצים על הסלעים (אתר אינטרנט: www.tsitsikamma.info).
טיול בוקר, בשמורה היה מרהיב. ירידה מהכביש הראשי ונסיעה על ה - 102 לכיוון Nature Vally. הדרך סגורה בגלל שטפונות, שהיו שם בנובמבר 2007, אך שווה להיכנס למרות השלט המודיע שהדרך סגורה ולהגיע לפינת חמד על גדות הנהר ששטף איתו את הגשר. את התנומה חטפנו בנייזנה (Knysna) במקום נחמד (אתר אינטרנט: www.tourismknaysna.co.za).
נייזנה יושבת על לגונה, שנוצרה במקום שהנהר נשפך לאוקיאנוס. מההרים, המעטרים את העיירה, יש נקודות תצפית מרהיבות אל המפגש בין ים לנהר: בזמן השפל יורדים פני המים וחושפים את האצות, הגדלות בתוך המים. יש גם מרינה ליאכטות, מפעל לגידול צדפות ובבונים, שהגיעו מהיער הסמוך ומתיישבים על פחי האשפה והופכים אותם (קנס של 500 ראנד למי שיתפס כשהוא מאכיל בבונים מודיעים השלטים לאורך הדרך). לילה נוסף בנייזנה.
ירידה מ -N2 ונסיעה לכיוון Oudtshoorn - מרכז גידול היענים בדרום אפריקה. נסיעה על R62. לראשונה בדרום אפריקה רואים נוף, המזכיר מדבר. פחות צמחיה, הרים נישאים משני הצדדים. לינה בחניון ב - Calitzdorp. המעיינות החמים, הנובעים במקום, נאגרו לתוך בריכות. למרות הצבע הבוצי של המים נעים להתרחץ בהם, במיוחד בשעות הערב או שעות הבוקר המוקדמות, כשהטמפרטורה יורדת, כי כל האזור חם מאוד. למחרת ירידה מהירה מ - R62, אל מעבר ההרים Tradwouv על כביש R324. המקום מדהים ביופיו. לאחר מכן, הגענו לסוולנדם (Swellendam), מותק של עיירה. עיירה קטנה, הבנויה מול צלע ההר, נחל זורם, יערות אלונים, מזג אויר נפלא, שממש מבקש מסלולי הליכה ברגל. חצרות הבתים אינן מגודרות ושמורות. את הלינה עשינו במקום.
השמש הפציעה ונסענו להרמנוס (Hermanus), השוכנת לחופי האוקיאנוס ההודי. לפי המפה אמורה להיות פנייה מקלדון (Caledon) על כביש R320. שאלנו בעיירה והפנו אותנו לעשות עיקוף דרך Botriver. שווה לבדוק למה המציאות שונה ממה שמצויין במפה. בהרמנוס יש טיילת נחמדה בנמל הישן. כרגיל, שנגמר היום מצאנו עצמנו לנים בחניון בפרדייס פארק. לא מומלץ. שווה לנסות בעיירה הסמוכה (בכיוון הרמנוס, רמזור ראשון ימינה ולנסוע עד הים -; יש שילוט).
מתקרבים לקראת סוף הטיול. למחרת נסענו לכיוון הכף, עצירה חטופה בגנים הבוטניים הרולד פורטר (אתר אינטרנט: www.sanbi.org). המשכנו על דרך החוף המדהימה ביופיה. קרוב לקייפטאון אין חניונים לקראוונים (לפחות לא מצאנו) ולכן התמקמנו בחניון ב - Commetjei מדרום לקייפטאון, אך הפעם על שפת האוקיאנוס האטלנטי.
הגענו להר השולחן בקייפטאון, שלו שלושה מצבים: 1. יש רוח ואז הרכבל סגור. 2. יש עננים ולא רואים כלום. 3. יש שמש. למזלינו, ביום שהגענו השמש להטה ולפי המלצות שקיבלנו רצוי לעלות קודם כל על הר השולחן כי מזג האוויר יכול להשתנות במהירות. הבעיה היא, שכמונו חשבו עוד כמה מאות של מבקרים. כולם מגיעים בסביבות השעה 11:00 והתור ארוך בשמש הלוהטת. מסקנותינו היא שההמתנה שווה. למרות התור והשמש החזקה: התצפית הנגלית מעל ההר, המיתמר לגובה של מעל 1,000 מטר ומעל האוקיאנוס הכל-כך קרוב, מרהיבה. כדאי להגיע מוקדם בבוקר או בשעות אחר הצהריים (מי שמשוגע מספיק יכול גם לעלות או לרדת ברגל). לאחר מכן המשכנו ל - V&A Waterfront, בו הפכו את הנמל הישן של קייפטאון למתחם תיירותי ענק של מסעדות וקניונים. אכלנו במסעדה על המים, מעל מרפסת קטנה, בה מאפשרים לכלבי ים לעלות אל המרפסת ולהתחמם בשמש. נחמד מאוד. חזרה לחניון ועשינו שם את הלילה.
בבוקר נסענו לכף הדרומי. למרות שקיפ אגולהס היא הנקודה הדרומית ביותר באפריקה, לכף זה יש יחסי ציבור טובים יותר מלקודמים וגם יש אמת בדבר. הנוף יפה יותר ולכן כולם מגיעים לכאן בשביל להצטלם ליד השלט, המראה את קו האורך והרוחב המדויק, להשקיף מהמגדלור אל המקום בו נפגשים זה בזה האוקיאנוס ההודי (השקט) והאוקיינוס האטלנטי ולהציץ אל השלט, המציין את המרחקים מנקודות שונות על פני הגלובוס. הקוטב הדרומי במרחק של מעל ל - 6000 ק"מ. ירושלים במרחק של 7000 ק"מ. חזרנו לחניון בקומטג`י דרך החוף המזרחי של הכף. לעיירה סימונס טאון (Simon`s Town) אנו מגיעים. זאת מושבה גדולה של פינגווינים ממש בתוך העיר. אתה הולך לך בשבילים, העוברים ממש מעל מושבות הקינון שלהם.
לאחר היקיצה, נסענו לקייפטאון דרך צ`פמן פיק (Chapman`s Peack). דרך M6 היא בתשלום, אבל היא שווה כל גרוש. אמנם הגשם והעננים מסתירים קצת את יופיה של הדרך, אבל היא כל-כך יפה. ביקור נוסף בקייפטאון ונסיעה לחניון הנמצא מצפון לקייפטאון ב - Melkbostrand .
את הקראוון החזרנו באטלנטיס, במפעל בו מייצרים את הקראוונים. החברה הביאה אותנו משם לשדה התעופה. כרטיסים ליוהנסבורג קנינו כבר קודם, בחברת קולולה (אתר אינטרנט: www.kulua.com). זהו, תם הטיול הנפלא בדרום אפריקה. חוזרים ארצה, אל הגולן, שבימים אלה ירוק ופורח בשלל צבעים.
לתחילת הכתבה
כתבו: ציפי וג`ימי
