דרום אפריקה - טיול בין בעלי חיים, שמורות טבע ונופים מרהיבים

דרום אפריקה היא מדינה עם נופים יפים, חוף ים מהמם, שמורות ופארקים בכל פינה, אבל קשה שלא להתעלם מהשפעת שלטון האפרטהייד שעדיין נראית בכל מקום. ובכל זאת, בטיול בה ובמיוחד אם אתם חובבי טבע ובעלי חיים, תוכלו ליהנות ממגוון האפשרויות שמציעה, בעלי חיים, שתוכלו לראות רק בה וטבע בלתי רגיל.
חנוך תמרי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: דרום אפריקה - טיול בין בעלי חיים, שמורות טבע ונופים מרהיבים
© רתם סוננברג

הגעה אל יוהנסבורג וביקור בשמורת מוהולה

יצאנו בטיסת אל על ביום שישי בערב לכוון יוהנסבורג, שבדרום אפריקה. לאחר טיסה, שארכה כשמונה שעות וחצי, הגענו בשלוש בבוקר ליעדנו. למרות השעה המוקדמת, השדה פעיל כאילו זה אמצע היום. התור להחתמת הדרכונים חלף במהירות ולאחר שלקחנו את המזוודות עברנו לצידו השני של הכביש לתחנות השכרת הרכב, שעובדות כאן 24 שעות ביממה. חשוב לשים לב לכך שהנהיגה בדרום אפריקה היא בצד שמאל של הכביש וצריך להתרגל לכך שמושב הנהג הוא בצד ימין של הרכב.

דרום אפריקהדרום אפריקה


 המרחק משדה התעופה לפארק קרוגר הוא כ-500 ק"מ ומכיוון שהגענו ליוהנסבורג מוקדם בבוקר, תכננו שאת היום הראשון נעשה בנסיעה לאורך הדרך הפנורמית, הנמשכת לאורך כביש 532. נסענו מהשדה דרומה על כביש 12 וממנו עלינו לכוון מזרח לכביש 4 (כביש אגרה). לאחר כ-300 ק"מ פנינו צפונה לכביש 36 עד לעיר Lydenburg וממנה פנינו מזרחה (כביש 37) על הדרך הנופית. בדרך זו עברנו בשני מעברי הרים עם נוף מהמם והתחברנו לכביש 532, המוליך צפונה. לצד הדרך זורם נהר בליידה ובו מספר מפלים: מפלי מאק מאק, ליסבון וברלין. גולת הכותרת היא שמורת קניון בליידה, שבה מתחברים שני נהרות, האחד שמגיע ממזרח בתוך קניון עמוק עם סלעים בצבעי חום-לבן והשני, המגיע מדרום מזרח ונפרש על סלעים שחורים. באזור החיבור ישנה ערבוביה של צבעים ומפלים, כשהמים מעצבים את הסלעים בכל מיני צורות. ניתן להכנס למים לאחר שעוברים את הקניון על גבי הגשרים.

 משם, המשכנו לביקור בשמורת מוהולה (Mohola), שבה מטפלים בחיות שנפגעו ומנסים להחזירן לטבע. בדרום אפריקה ישנן המון שמורות פרטיות שבהן מגדלים חיות מסוגים שונים, חלקן בשטח פתוח וחלקן בכלובים גדולים. יתרונן של שמורות אלו, שניתן למצוא בהן חיות שמאד קשה לאתר בפארק הקרוגר הענק. בשמורה ראינו אריות, נמרים, כלבי פרא, צ'יטות וקרנף קטנטן, שמסתובב צמוד למטפלת שלו ברחבי השמורה. כמו כן, הוכנסנו לכלוב הנשרים ולחלק מהאנשים בקבוצה ניתנה האפשרות להאכיל אותם. החושך התקרב והגענו אל העיירה Hoedspruit ללינה. מצאנו מקום חמוד עם בריכה קטנה ליד החדר ולאחר ארוחת ערב הלכנו לישון (המלצת כל האתרים היא לא להסתובב בחושך כמעט בכל הערים בדרום אפריקה).

לתחילת הכתבה

מטיילים בפארק קרוגר, קייפטאון, דרך היין וסטנלבוש

לאחר ארוחת בוקר טעימה פנינו מזרחה לכוון פארק קרוגר (531). נכנסנו דרך שער אורפן, שנמצא בחלקו המרכזי של הפארק. גודל הפארק הוא כגודלה של מדינת ישראל ובשנה שעברה ביקרנו בחלקו הדרומי של הפארק. בשער בדקו שיש לנו אישור הזמנה ללינה בתחום הפארק והתחלנו לשוטט בפארק. הדרכים בפארק קרוגר נחלקות לשתיים, המהירות המותרת בדרכים הסלולות היא 50 קמ"ש ובדרכי העפר 40 קמ"ש (זה מיועד למי שממהר). ברחבי הפארק ישנם שוטרים של רשות הפארקים והם עוצרים נהגים שנוסעים מהר או כאלה שיוצאים מהרכב במקומות אסורים (רוב הפארק). בילינו בפארק במשך יומיים, כשאנו מגלים את החיות המטיילות או נחות ברחבי הפארק. מומלץ לנסוע במהירות נמוכה כי בחלק מהפארק ישנה צמחיה, המסתירה את בעלי החיים שנחים בחום היום.

בלילה הראשון התמקמנו במחנה לטאבה, במבנה הנמצא על מצוק מעל הנחל. במחנה ישנם כל השירותים הנדרשים: תחנת דלק, מסעדה וסופר. הזמנו סיור לילה שהתחיל בשעה 20.00 ונמשך כשלוש שעות. הטיול נערך על גבי משאית פתוחה, כשלחלק מהאנשים ניתנים פנסים, איתם מחפשים את החיות בלילה לפי נצנוצי העינים שלהן. במהלך הסיור פגשנו באנטילופות, ג'ירפות, פילים, צבועים עם גוריהם, חתול בר ועוד. בבוקר שלמחרת המשכנו בשוטטות לאורך דרכי הפארק, כשעינינו מסתכלות לצדדים (לכן חשובה המהירות הנמוכה). אין הרבה תנועה בפארק, אבל חייבים לפתוח את העינים כל הזמן. הדרך הטובה לגלות חיות טרף היא בעזרתם של טיילים אחרים, שמחליפים אינפורמציה כזו לאורך הדרך או לראות כלי רכב שעוצרים בדרך. פגשנו לאורך הדרכים קופים, תנינים, פילים, ג'ירפות, זברות, באפלו, היפופוטמים, קרנפים ואריות וסיימנו את היום במחנה אוליפנט. המרחק בין המחנות אינו גדול, אך במבט על מד המהירות, התברר שנסענו ביומיים אלו כ-600 ק"מ . חשוב להגיע למחנה שהוזמן לפני סגירת שערי המחנות (18.30) .

 ביום המחרת, לאחר מספר עיכובים, הגענו סוף סוף לקייפטאון, לסאמרווסט (פרוור של קייפטאון ממזרח לשדה התעופה). את הבוקר התחלנו בנסיעה לאורך חוף הים המדהים, מסטרנד להרמנוס בה חנינו לצורך תצפית על הלויתנים המבקרים כאן בחודשים יולי -; נובמבר . ישבנו על הצוקים ובעזרת משקפת הצלחנו לראות מספר לויתנים השוחים במרחק מה מהחוף. לאחר ביקור זה, המשכנו צפונה בכביש 44 לכוון כביש 62, הלא היא דרך היין המפורסמת. לכל אורך הדרך רואים כרמים, הנפרשים עד האופק ולאורכם פזורים יקבים קטנים, שבכל אחד מהם מיצרים סוג שונה של יין. חלק מהכרמים הם בני מאות שנים מאז הגיעו ההולנדים לדרום אפריקה. בכל היקבים ניתן לערוך סיור בתוך היקב בין החביות ובין בקבוקי היין, המגיעים לגודל של 18 ליטר לבקבוק. כמובן שנותנים לטעום מהיין (לעיתים בתוספת גבינות). האזור מהווה גם מרכז ליצור פירות יבשים, הנמכרים בכל מיני צורות . את הלילה בילינו בעיר סטנלבוש, המהוה בירת המחוז. העיר מחולקת לאזור שבו גרים הכושים (בנפרד מהטאונשיפ הצמודה) ובמרחק של רחוב אחד בלבד הופכת לעיר לבנה לגמרי. ההבדלים בין שני חלקי העיר הם מדהימים.

לתחילת הכתבה

החוף האטלנטי, כף התקווה הטובה וסיבוב בקייפטאון

בבוקר יצאנו מסטנלבוש צפונה, לכוון החוף האטלנטי של דרום אפריקה. מזג האויר היה די סוער ולא הצלחנו למצוא לויתנים בחוף. לדברי נציגת לשכת התיירות זה בגלל שהיום הים קר. ירדנו דרומה לאורך החוף, כשאנו מתפעלים מצבעו הלבן של החול ומהבתים היפים, הנבנים לאורכו. עקפנו את העיר קייפטאון והמשכנו לאורך דרך צ'פמן, החצובה בהר מעל מפרץ מדהים ביופיו, כאשר לאורכה של הדרך ישנן הרבה נקודות תצפית. בסופה של הדרך הגענו לכף התקווה הטובה, נקודה בה נפגשים האוקינוס האטלנטי הקר והכחול עם האוקינוס ההודי החם והכהה יותר. מהמגדלור, שמעל הכף, ניתן לראות את ההבדל בצבעי שני האוקינוסים. מכאן המשכנו לעיר קייפטאון ללינה במלון שהזמנו במרכז העיר, כך שנוכל להסתובב בעיר ללא הרכב. טיילנו מעט בעיר, שפרט למסעדות הכל נסגר בה החל מהשעה 17.00 וחזרנו למלון.

 בבוקר יצאנו מהמלון ברגל לכיוון העיר, אך לאור מזג האוויר המעונן, החלטנו לעלות לכוון הר השולחן. הגענו די מוקדם ולכן המקום לא היה עמוס (לעומת מה שראינו כשירדנו מההר). עברנו במהירות את התור לקניית הכרטיסים ועלינו עם הרכבל, שרצפתו מסתובבת 360 מעלות לפסגת ההר. כשהגענו למעלה הבנו מדוע יצא להר ולעיר שם של אחד המקומות היפים בעולם. מפסגת ההר נשקפת העיר הכלואה בינו ובין הים וכן כל הפרברים של העיר ואתרים נוספים לאורך החוף. על ההר עצמו רוח קרה, אך הנופים מהממים. על ההר ישנם מספר מסלולי טיול באורכים שונים ולאורכם פינות תצפית. ירדנו מההר והלכנו למוזיאון אזור 6, שבו מרוכזים שלטי רחובות ודברים שנאספו ברובע של העיר, שבו גרו שחורים ולבנים ביחד ונהרס על ידי ממשל האפרטהייד בשנות השישים. כאות מחאה מסרבים כל הקבלנים עד היום לבנות באזור ההרוס והוא נותר ערום לגמרי.

 לקראת סיום הטיול ערכנו קניות בשוק, שנמצא מול בניין העיריה ובווטרפרנט הממוקם בנמל עצמו. כאן בנו קניון ענק עם חנויות מכל טוב ואת המחסנים הישנים של הנמל הפכו לחנויות ולמסעדות (אפשר לשוטט כאן שעות). את שעות הערב בילינו עם משפחתנו בארוחת ליל שבת ולמחרת היום יצאנו עם בוקר לכוון שדה התעופה, לטיסה ליוהנסבורג וממנה הביתה. זה היה ביקורי השני בדרום אפריקה, מדינה עם נופים יפים, חוף ים מהמם, שמורות ופארקים בכל פינה, אבל השפעת שלטון האפרטהייד עדיין נראית בכל מקום.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על דרום אפריקה