הקדמה
כאשר בחוץ מעונן ואפור, הטמפרטורות יורדות וטיפות גשם מתחילות לרדת אין דבר נפלא יותר מלסור למוזיאון השוקולד. המוזיאון שוכן בבניין הבנוי לבנים אדומות ושימש בעבר את אחיות מנזר Sant Augusti.כבר בכניסה מקדם את האף ניחוחו המוכר והממכר של הכיף החום והמהביל הזה הנמזג בספלי חרסינה לבנים.
יחד עם כרטיס הכניסה מציידים אותנו בשני עלוני מידע שכותרתם "קקאו ושוקולד - בריאות ותענוג" שתפקידם להרחיב את אופקינו ולשרש מיתוסים ודעות קדומות שיתכן והיו לנו בטרם נכנסנו, בכל הנוגע לתרבות השוקולד. משהו בנוסח כל מה שרצית לדעת ולא עלה על דעתך לשאול. הדבר נעשה בצורה של שאלות ותשובות. למשל "האם שוקולד משמין?" מה פתאום, נאמר בעלון, כל עוד הוא נצרך כחלק מתפריט מאוזן אז הרי יש ביכולתו לספק לגוף אנרגיה מופלאה. יותר מזה, אם צמים שבוע לפני ושבוע אחרי הוא אפילו מרזה. או "זה נכון ששוקולד גורם לחורים בשינים?" איזה שטויות!, גורס העלון, "הקשר בין מזונות המכילים סוכר לחורים בשיניים איננו ישיר כיוון שלגורמים נוספים כגון מרקם המוצר וכושר ההידבקות שלו לשיניים יש השפעה לא פחותה. כך שאם כבר שאלתם, אז מסטיק כן גורם חורים בשיניים, הרבה יותר משוקולד ובכלל הגיינת פה נכונה היא האמצעי הבטוח ביותר למניעת חורים בשיניים.
לעומת זאת, הקקאו מכיל תאוברומין (בן דוד כימי של הקפאין) אשר לו תכונות ממריצות ומעוררות. המרכיב העיקרי בחמאת הקקאו היא חומצת סטארין (סוג של אסטר) שאינו גורם לעליית רמת הכולסטרול בדם. הסוכר שבשוקולד משחרר סרוטונין (חומר כימי המיוצר במוח) המסב תחושת נוחות נעימה ומעניק מבט חיובי על החיים. הטעם העשיר והחלק שבשוקולד (ולעיתים גם סוגי המילוי שבו) מעניקים תחושת עונג לבלוטות הטעם. בנוסף לכך, אנשים רבים משתמשים בשוקולד כפרס ולומדים לקשר את המוצר עם הערכה עצמית חיובית. על אף תכונותיו הפיזיות, שוקולד אינו ממכר.
היסטוריה
לברצלונה, כך מסתבר, רומן ארוך שנים עם השוקולד. אכן, גם לנו. מיקומה של ברצלונה כעיר נמל גרם לה להפוך עד מהרה לעיר אליה הובאו סחורות ומוצרים רבים מן העולם החדש. במהרה הלהיב השוקולד את האירופים של אותה תקופה בשל תכונותיו וערכיו התזונתיים. בשנת 1780 הוקם בברצלונה מפעל השוקולד הראשון.
מטרות המוזיאון הן הקמת מיזם תרבותי להשרשת המודעות לתרבות השוקולד כדי להגביר את ערכו התרבותי והגסטרונומי; לאפשר להכיר את מסורת השוקולד והמגדנאות של ספרד וליצור מרחב שיגשר בין הפעילות המקצועית של איגוד יצרני השוקולד לתושבי ברצלונה.
המוזיאון משתרע בחללים נרחבים בהם מגולל סיפורו של השוקולד מנקודות מבט היסטורית ותעשייתית. הסיפור מתחיל, איפוא, בפולי הקקאו המצויים כזרעים בתוך הפרי. זהו עץ טרופי, הזקוק ללחות רבה ולטמפרטורה קבועה בין 23 ל- 28 מעלות, ומקורו באזור האמזונס. לפרי צורה של מלון ובכל אחד מצויים בין 20 ל- 50 פולים לבנים המכוסים בבשר פרי לבנבן. האינדיאנים בני המאיה היו הראשונים שהחלו לגדל ולטפח את עץ הקקאו בסביבות המאה ה- 7 לספירה. אז ירשו האצטקים את המסורת וכינו אותה Cacahuata שפירושו בשפתם מזון האלים. המשקה המיוצר ממנו נקרא בשפתם שוקו, שפירושו מר ומים. הם נהגו לטחון את הפולים לממרח, לדלל אותו במים, להוסיף לו דבש, וניל, פלפל וצ`ילי ולערבבו היטב עד התקבל קצף. בכך התקבל משקה מרענן וטעים שהילידים נהגו לשתות אותו קר. תושביה הקדומים של אמריקה התייחסו לפולי הקקאו כאוצר יקר ערך, ואף נהגו בפולי הקקאו כמטבע עובר לסוחר.
בשנת 1502 שב קולומבוס מאחד ממסעותיו כשעל סיפון ספינתו שק מלא פולי קקאו כדוגמה למטבע הנהוג בעולם החדש. בשנת 1519 ביקר הספן הספרדי ארננדו קורטז, בחצר קיסר מונטזומה ה- II , הקיסר האצטקי האחרון, במכסיקו וטעם לראשונה את המשקה שכונה Xocoatl. משקה זה, על-פי אמונת האצטקים היה בעל תכונות פלא, והעניק לשותה אותו כוח, חוסן ומרץ. לפיכך, הוא שימש גם בפולחני חניכה והוגש כמנחה לאלים. קיסר מונטזומה עצמו נהג לשתות ממנו כחמישים כוסות מדי יום.
בשובו לספרד הביא עמו מן הפולים שם הכינו מהם משקה שוקולד חם והוסיפו לו סוכר על מנת לשפר את טעמו הטבעי המר. במשך כמעט מאה שנה נותר השוקולד סוד שמור ביותר ונצרך בקרב מעמדות האצולה בלבד. בשנת 1606 הגיעו ספנים איטלקים לאיי הודו המערבית ושבו כשעל סיפונן סודו של השיקוי המופלא. במהלך המאה ה- 17 צבר משקה השוקולד פופולריות. בשנת 1657 נפתח בית השוקולד הראשון בלונדון- שבעקבותיו צצו רבים נוספים כפטריות אחר הגשם. משקה השוקולד הפך לאופנה שהסעירה את לונדון של אותה תקופה, אנשים החלו נפגשים בבתי קפה ושוקולד לשתיית שוקולד שהפכה במהרה לאירוע חברתי. השוקולד המוצק כפי שהוא מוכר לנו כיום יוצר לראשונה באנגליה לקראת שלהי המאה ה- 17. משם נפוץ הייצור לרחבי אירופה.
באמצעות מסכי וידאו גדולים, שלטים מאירי עיניים ומערכות מידע מצוידות במסכי מגע אנו מתוודעים לתהליך הארוך העובר על הקקאו מן הקטיף עד הגיעו לפינו.
באולמות הסמוכים מוצגים דגמים מוקטנים של אתרים מפורסמים, בניינים ומוקדי משיכה אדריכלים רבי רושם, שהפכו את ברצלונה למה שהיא. אכן ניחשתם כולם מפוסלים משוקולד. ניתן להבחין שם בהעתקים, מדויקים למדי יש לציין, של הקתדרלה הגותית, ה"סגרדה פמיליה", מגדלי התאומים, הפארק האולימפי, בית מילה, קשת הניצחון ועוד.
ביציאה שוב מכה באפנו הריח הנפלא של משקה שוקולטה מהביל. אנו מתיישבים בקפיטריה לוגמים מן המשקה, מתענגים על מעדני השוקולד ונזכרים לחרדתנו שכל אונקית שוקולד מכילה כ- 150 קלוריות ובין 9 ל- 10 גרם שומן. 65 אחוז מן הקלוריות שבשוקולד מקורן בשומן. איזו שחיתות!!
זוית אישית:
מוזיאון השוקולד מעניין ועיצוב הבניין מרשים ומסקרן, עם זאת, זהו לא המוזיאון "הכי שווה" בברצלונה, הורים וילדים עשויים ליהנות מדגמי השוקולד ומההסברים המלומדים. מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון בביקור בפארק הסיוטדלה.
עוד מידע:
שירותים מיוחדים: חנות מזכרות, ספרים ושוקולד, קפיטריה.
ההסברים מופיעים בספרדית, קטלונית ואנגלית.
תודה מיוחדת לאיתי רון על עזרתו.
