היכרות דרך המקומיים
במהלך הטיול שלנו בהודו נמנענו מערים גדולות. אל- Mumbai לא תיכננו להגיע בכלל, כל כך פחדנו, שחשבנו שנגיע ישר לנמל התעופה שנמצא מחוץ לעיר ובכלל לא ניכנס אליה. אבל קצת אחרי שקנינו את כרטיסי הטיסה קיבלנו הודעה מ-Adil שפגשנו ב-Auroville. הוא כתב שבכוונתו להיות ב-Bombai קצת לפני הטיסה שלנו ושהוא רוצה להראות לנו את הצדדים החיוביים של העיר שהוא כה אוהב. תיכננו להיות בעיר בשלושת הימים שאדיל יהיה בה, ואז לנסוע ל-Hill Station עד למועד הטיסה שלנו ללוס אנג`לס. בסופו של דבר בילינו שבוע ב-Mumbai ולקחנו על עצמנו לכבוש אותה ולגלות את היופי שבעיר שכולם בורחים ממנה.
Mumbai היא עיר עצומה, וחמה (לפחות בתקופה בה אנחנו ביקרנו) יש בה המון, וכל אחד יכול למצוא בה משהו שהוא אוהב. ב- Mumbai היה לנו את הכבוד להתארך אצל ההורים של אדיל ופרט לעובדה שבכך נחסכה מאיתנו השהות באחד מבתי המלון (היקרים מאוד יחסית) בעיר. זכינו להכיר אנשים מקסימים, לקבל המון "טיפים" ולהציץ לחיים של המעמד הבינוני בעיר. אדיל היה לנו מדריך אישי בשלושת הימים הראשונים, ואחר כך המשכנו בקצב שלנו. מצאנו שמאחורי הצפיפות, החום והליכלוך יש חן, קסם ויופי. המשפחה שאצלה התארחנו חיה בצפון העיר באזור הנקרא Dadar, בשכונה בשם Parsi Colony, שהוקמה ע"י מהגרים פרסים. חלקם הגיע בתחילה ל- Gujarat, וכמה דורות מאוחר יותר עברו ל-Mumbai. הקהילה מחזיקה בדת ה-Parsi. הם סוגדים לאש, ובמקדשים שלהם (הכניסה רק לבני הקהילה) מובערת אש תמיד שהלהבות הראשונות שלה הובאו מפרס, חומר הבערה הוא Sandalwood בלבד.
מרבית התיירים לא מגיעים לחלק זה של העיר, אבל אם במקרה תגיעו לשם הנה כמה המלצות: האזור של Five Gardens שקט ונחמד במיוחד, ויש בו מגרש משחקים גדול. יש באיזור מספר שווקים מקומיים נחמדים, בניהם שוק Matunga ושוק הבגדים ברחוב Sion. מי שמחפש אינטרנט מהיר ונוח, Cyber Inn ב- Napoo Road- מומלץ.
בנוסף, אנחנו יכולים להמליץ על כמה מסעדות של אוכל מקומי, Classic Fast Food הנמצאת ב- Kings Circle Dadar. היא מקום בילוי פופולרי, אפשר לאכול בה Bhel Puri, Pav Bhaji, Fried Iddly (חלק מהלקוחות בכלל לא יוצאים מהמכונית, מזמינים, אוכלים ונוסעים). בשוק Matunga יש מקום נהדר למאכל האהוב עלינו Masala Dosa. המסעדה נקראת Ram Ashwar והאוכל גם טעים וגם מגיע תוך שניות. תנסו את ה-Mysore Masala Dosa. אחרי גואה, בה יש כל כך הרבה אוכל מערבי, בילנו את השבוע האחרון שלנו בהודו באכילת אוכל מקומי בלבד. בראין שהתאהב במאכל Masala Dosa ניצל את העובדה ש- Mumbai ידועה ב-Dosas מעולים,ודאג לאכול לפחות אחד ליום. לעומת השבועות בגואה, ב- Mumbai כמעט ולא נחנו, כל יום יצאנו לסיורים בעיר. העובדה שהיינו אצל תושבי העיר (שכאמור גדולה מאוד) עזרה לנו לדעת איפה להתחיל ולאן לא להגיע. בסיור הראשון שלנו ירדנו דרומה לאזורים היותר תירותיים, Fort ו-Colava.
ראינו שם את האתר Gateway to India שמשמש סמל לעיר Mumbai. השער נבנה עבור המלך ג`ורג` והמלכה מרי ב-1911. מאיזור השער ניתן לשוט אל Elephanta Island ולראות את מקדשי האבן בני 1500 שנה. לא רחוק מהשער נמצא מלון Taj Mahal אפשר להיכנס אליו ולנוח. במלון יש מספר חנויות יוקרה, בניהם חנות ספרים טובה, ארכיטקטורה מרשימה ומערכת מיזוג לא פחות מרשימה, השירותים נקיים וניתן לראות את הודו בעיני התיירים העשירים. בהמשך, קצת צפונה, אפשר למצוא את ה- Colava Causeway, שהוא רחוב קניות (קצת תיירותי וקצת יותר יקר ממקומות אחרים). בדרך חזרה מדרום העיר עצרנו לאכלנו Kulfi - הגירסה המקומית לגלידה, ב- Kulfi Center ליד Chawpati Beach.
לתחילת הכתבה
עיר של שווקים
בחלק הדרומי של העיר נמצא גם מוזיאון Prince of Wales. שמענו שהתצוגה בו מרשימה, אבל מחיר כרטיסי הכניסה היה מוגזם. המחיר לתיירים הוא 300 רופי לאדם ואין הנחות. להודים זה עולה 10 רופי למבוגר, ו-5 רופי לילד. אנחנו שמחים לתרום להתפתחות הכלכלית של הודו אבל הפער נראה לנו מוגזם, אז ויתרנו והמשכנו מעט צפונה ל-Jehangir Art Gallery. הגלריה מציגה עבודות של אמנים הודים והתצוגות מתחלפות כל שבוע. פרט לעובדה שהכניסה חופשית, המקום גם ממוזג (ומי שבילה בבומבי בחודש מאי כשחם ולח יכול להבין למה ביקרנו במקום יותר מפעם אחת). לצד מגרש החניה שסמוך לגלריה נמצאת חנות גדולה מומלצת (וממוזגת) למוסיקה.
חלק ניכר מהזמן שבילנו בעיר הגדשנו לשווקים. לא קנינו הרבה, אבל ראינו הרבה, והלכנו המון. התחלנו ב-Crawford Market (Phule Market), שוק מקורה, שנבנה ע"י הבריטים. בשוק אפשר למצוא פירות וירקות מדהימים, מוצרי מזון מיובאים, דגים, ציפורים ועוד. מהשוק אפשר להמשיך ברחוב Badshah למסעדת, Falooda, המסעדה מפורסמת במשקה המתוק Faloodas. אנחנו בניגוד לבני העיר שנוהרים אל המקום, לא התלהבנו מהמשקה. המשכנו צפונה לכיוון Bhuleshwar & Kalbadevi Bazaars.
כל האזור מ-Crawford עד ל-Null Bazaar הוא בעצם שוק אחד, הומה אדם, ויש בו כל מה שתרצה מטקסטיל עד לפסלי Ganesh. היינו שם כמעט יום שלם. כשרצינו לאכול ארוחת צהריים חיפשנו מסעדה. אחד המוכרים בדוכן רחוב שאל אותי (בראין) כפי שרוב המוכרים לפניו שאלו "What you want? עניתי לו, "I want Masala Dosa "אחרי שאמר לי שאין לו - הרי הוא מוכר כובעים - הוא שאל אם אני רציני. כשאמרתי שכן הוא חייך כיוון אותנו למסעדת dosas מעולה. מוסר השכל: תמיד תשאל את המקומיים איפה לאכול, לקנות ואפילו לראות משחק Cricket. בנוסף לשווקים אנחנו גם מאוד אוהבים חנויות ספרים (בעיקר אם הן ממוזגות) ויש כאלה הרבה ב -Mumbai-. המלצנו כבר על החנות במלון Taj Mahal, חנות מומלצת נוספת היא Crossword Book Store באזור Breach Candy. החנות גדול, מסודרת,(ממוזגת) ושלוש שעות לא הספיקו לנו. באזור אחר אפשר לבקר ב- Strands Book Stall, באזור תחנת הרכבת המרשימה Victoria Terminus. זו חנות הספרים העתיקה ביותר ב-Mumbai.
ב-Mumbai המשכנו את תמיכתנו בתעשית הקולנוע ההודי, והפעם בתור צופים. יש המון בתי קולנוע בעיר והבטחנו לילדים לראות את שובר הקופות Kabhi Kushi Kabhi Gham ("לפעמים שמח, לפעמים עצוב" - בעיקר עצוב). סרט סוחט דמעות, ושוב, למרות שהוא בהינדית ללא תרגום, הבנו הכל, (הפעם לא יצאנו באמצע כדי לאכול ארוחת ערב). נהנינו כל כך שהלכנו לקנות את ה-CD. אחרי הסרט הלכנו לשוק הבגדים ברחוב Gandhi (ליד Azad Maidan) ולחנות הנייר Chinanlal Paper.
שבוע שלנו ב-Mumbai היה השבוע האחרון שלנו בהודו. יש לנו תחושות מעורבות לגבי המעבר לארה"ב וקנדה. מצד אחד אנחנו מתרגשים לפגוש את המשפחה (מהצד של בראין) להמשיך במקום חדש, ומצד שני קשה מאוד (מאוד, מאוד) לעזוב את המזרח. אוריה כבר מתכנן את הטיול שלו אחרי הצבא, ואנחנו כנראה נפגוש אותו ב-Varkala, אבל יהיה קשה לחכות כל כך הרבה זמן, אנחנו מקווים לשוב (אולי לצפון) לפני-כן.
בלתי אפשרי לסכם תקופה של ארבעה חודשים בהודו. נסתפק בהיה מדהים.
לתחילת הכתבה
