מסלול עד שבוע בסאפה

למרות שעשינו מסלול צפון מדהים ולא מתוייר ולמרות שקיבלנו המלצה חמה ממישהו שמבין עניין להתרחק מסאפה התעקשנו לקחת יום אחד בסאפה.

בכל זאת כל העולם מגיע לשם אז כנראה שיש שם משהו.

אז זהו שאין שם כלום חוץ מאמצעי גישה טובים- רכבת או אוטובוס, מסעדות איטלקיות לתיירים, וחנויות עם חיקויים.

כשמסתכלים במפה רואים שצפון וייטנאם גדול ממדינת ישראל - אז למה כל התיירים או לפחות 99 אחוז מתרכזים בנקודה הקטנה הזאת? אין טראסות אורז באזורים אחרים? אין שבטים באזורים אחרים?

ערכנו דיון משפחתי וכנראה או שאנחנו סוג של עדר לא חכם במיוחד, או שזה זול, או שפשוט קל יותר לספקים המקומיים למכור מה שהם מכירים ומה שנוח.

בעזרתו של אודי מאירי יועץ הגענו לאזורים בצפון נטולי תיירים, מסלולים מדהימים עם טראסות אורז שסאפה נראתה לידם כמו גן ילדים ועם כל השבטים רק במצבם האותנטי.

ואז התעקשנו לעשות גם טרק באזור סאפה ומה שגילינו היה פשוט זוועה.

כפרי השבטים כמו קאט קאט, סין צ'אי, טוואן הם אוסף של חנויות למטיילים.

השבילים ברובם כבר שבילי בטון לתיירים.

אלפי תיירים והמקומיים פשוט למדו להושיט יד בכל מקום, להציק ולהיות לא נחמדים.

מלוכלך מכל שקיות הבמבה ועטיפות הסוכריות שמחלקים להם.

כל הדרך הן הולכות אחריך במטרה שתקנה מהם איזה תיק מטומטם.

והנופים ביחס למה שראינו לפני הם לא יותר מנחמדים.

מרכז סאפה עצמה הוא שלוש-ארבע רחובות עם אלפי תיירים, מלונו, מסאז'ים, מסעדות וחנויות ולא ככה רצינו לגלות את וייטנאם.

היה עצוב לראות שמקום כזה הפך להיות תאילנד עם אלפי מטיילים שרצים כמו מטורפים כדי לקנות חיקוי כזה או אחר או לאכול אוכל איטלקי בווייטנאם.

ממליצה לכם להתרחק מהמקום הזה ששכח מזמן שהוא נמצא בווייטנאם.

ידענו שרצינו לטפס על הר פאנסיפאן כבר בארץ. מעט מאוד מטיילים כותבים על החוויה, וידענו שאם זה ההר הכי גבוה בויאטנם- הנוף בטח יהיה מרהיב ואנחנו חייבות להיות שם.

בסוף הגענו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מצוינת שנקראת Viet-Emotion, ו- Nam המקסים (בעל המסעדה) קישר אותנו לסוכנות שמציעה טיפוס בן יומיים לראש ההר.

מסתבר שתיירים באמת לא ממש מכירים את ההר, וחוץ משני גרמנים מקסימים, היו איתנו רק ויאטנמים אדירים, חבורה של 10 אנשים שעובדים יחד באיזו חברת הייטק בהו-צ'י-מין סיטי והחליטו לצאת יחד לטיול שנתי בנחל עמוד.

הטיפוס מתחיל מוקדם בבוקר, רגוע, ולאחר כמה שעות מגיעים למעין מבנה בו ניתן להסתתר מעט מהגשם, לנסות להתייבש ולאכול ארוחת צהריים. מעיל גשם הוא בגדר חובה בטראק הזה.

המשך הטיפוס כבר תלול וקשה יותר (אבל כה יפה! ) ול- Base Camp הגענו קצת אחרי 17:00.

הלילה היה מדהים בתחילתו; אוכל טעים, ריקודים ושירה עם הויאטנמים מסביב למדורה ואח"כ חוסר שינה בגלל הקור ושיניים נוקשות עד השעה 04:00, בה סופסוף התחלנו להתארגן לקראת הטיפוס לפסגה. שוב חשבתי שיהיה קל, ושוב גיליתי שויאטנם יכולה להפתיע אותי. הטיפוס מתחיל בקפאון של ארבע בבוקר, עליות וירידות תלולות ואפילו מעבר מעל תהום, כשחבל אדום הוא כל מה שמפריד בינך לבין נפילה אינסופית מטה (בחלק הזה היו כמה חברים שהרימו ידיים וחזרו ל- Base Camp) .

הנוף מהפסגה יכול להיות עוצר נשימה, או פשוט ענן אחד גדול של ערפל, תלוי במזל שלכם J

את הדרך למטה ניתן לעשות בשתי דרכים:

1. ברכבל- נוף משגע, 25 דקות עוצרות נשימה

2. לרדת עד ל- Base Camp ואז למטה לבסיס ההר כמו שמטפסים.

בהמלצת אודי מאירי והסוכן טואן יצאנו אחרי מנוחה של יום בהאנוי לכיוון סאפה. את הדרך עשינו עם נהג פרטי והדרך לסאפה ארכה לנו יומיים. זו הייתה תקופת הקציר (ספטמבר) ורצינו לראות את הטרסות הנפלאות. מהאנוי יצאנו ועצרנו בחווה לגידול בונסאי, חנויות מעניינות למכירת תרופות וכדומה. ביקרנו בחוות גידול תה ואורז ובבתים של מקומיים אנשי השבטים שבאזור ואכלנו במסעדה מקומית מאכלים מקומיים. בלילה הראשון ישנו ב-Nghia Lo Hotel. למחרת המשכנו מהעיר נאגיה בדרכנו לסאפה כאשר אנחנו עוצרים בשווקים מקומיים ומצלמים את הנופים המרהיבים ואנשי השבטים שביקרנו. לפני סאפה עצרנו במפל הזהב (12 ק”מ מסאפה) וטיילנו 50 דקות הלוך וחזור. המקום נסגר בשעה 17:00. יפה מאוד. עצרנו גם במפל הכסף (ליד העיר) – כניסה חופשית.

ישנו בסאפה. בבוקר נסענו לבאק הא לשוק. שלוש שעות נסיעה לכל כיוון עם עצירות בדרך .שוק יפה, אך מסחרי. ביום הרביעי ביצענו טיול רגלי בין הכפרים. יציאה מסאפה לטיול של כשבע שעות, שמונה ק”מ לא קשים כלל. יש צורך במדריך על פי ההוראות המקומיות. אפשר למצוא מדריך בכל מקום (בקשו עזרה במלון).

גם כאן ביקרנו אצל המקומיים. ראינו בתים של אנשים, קברים, מנהגים שונים ומשפחות קוצרות אורז. חגיגה לעיניים. בערב נסיעה ל-Lao Cai (כשעה מסאפה ברכב פרטי ) כדי לקחת את הרכבת הלילית להאנוי. הרכבת יוצאת בתשע בערב. כדאי לקחת קרון של ארבעה גם אם אתם שניים, כי הקרון קטן וצפוף. הרכבת מגיעה בחמש בבוקר להאנוי, צריך להיערך לכך. אפשר לעשות הכל באוטובוס, אבל אם רוצים לעצור ולראות את הטרסות של האורז, שהן בנות מאות שנים, צריך לנסוע רק ביום ורק ברכב פרטי. שווה ומומלץ.

לקחנו דרך המלון שלנו (Sapa Panorama Hotel) טרק של יומיים בין טרסות האורז והמיעוטים המקומיים מסביב לסאפה.

הקומה הראשונה במלון היא סוכנות נסיעות ויש בה מקלחות, שירותים וחדר לשמירת המזוודות.

לטיול יוצאים עם תיק גב קטן בלבד, חובה נעליים איכותיות.

ישנה אפשרות לבחור את אותו הטיול כטיול פרטי, או בקבוצה (זול יותר). עדיף בקבוצה, כיוון שהאווירה נעימה יותר. הילדים שלנו ניצלו את ההזדמנות להשתפשף באנגלית, וזה היה רווח בפני עצמו.

את הלילה עוברים בהום-סטיי אמיתי לגמרי, בתנאים מאוד בסיסיים (כל הקבוצה בקומה העליונה של הבית, על מזרונים. בקומה התחתונה בני המשפחה, השירותים והמקלחות המשותפים). אוכלים עם המשפחה, האוכל מושקע.

הטיול כולל ארוחות, אך על שתייה יש לשלם בנפרד. רצוי להביא מספיק מים, בהתאם ליכולת הסחיבה.

ביום הראשון הלכנו 13 ק״מ, ביום השני 7 ק״מ (הגענו חזרה לסאפה בסביבות 15:00). גם ילד בן 10 עשה את זה בכייף.

לקבוצה מצטרפות נשים מקומיות לכל אורך הדרך. הן מציעות עזרה בהליכה. מי שנעזר בהן – מצופה לתת להן אח״כ טיפ. לנו היה גשם והבוץ היה מאוד מחליק, ככה שטיפ נראה מתאים למצב.

הטיול יפה, אך יש בו גם חסרונות: המקומיים כבר מזמן לא אותנטיים. הם מקולקלים לגמרי, בעקבות התיירות. מידת ההידחפות שלהם למכירת מוצרים - ממש מעיקה. בנוסף, ישנם מצבים בהם יש גשר קטן על נהר, ויש לשלם על המעבר. או אפילו מקומית אחת שדרשה תשלום על המשך המעבר בשדה האורז שלה. כאן כבר שילם המדריך.

אגב: חברי הקבוצה שלנו המשיכו באותו יום באוטובוס להאנוי. הצענו להם את החדרים שלנו למקלחת, במקום שייאלצו להתקלח במקלחות המשותפות בקומה הראשונה של המלון. קצת שם טוב לישראלים, למה לא?...

ממליצה מאוד לא לקחת טיול מאורגן דרך המלון/סוכנויות ופשוט להגיע לעיר סאפה ברכבת. האזור הזה הוא אחד האזורים היפים בויטנאם ושווה לבלות כאן כמה ימים. לטראק אפשר לצאת או דרך טיול מאורגן או לבקש מאחת הבנות המקומיות שמסתובבות בשוק שיקחו אתכם לטראק. הן עושות את אותו מסלול פחות או יותר וישנים אצלהן בבית, זאת חווית Home stay אמיתית. לישון בבקתת עץ קטנה, לעזור בבישולים ועם הילדים באמת נחמד מאוד. המחיר הוא בין 25-30 דולר לאדם אחד ועולה בכמה דולרים ככל שיש יותר אנשים. אני הלכתי עם מישהי בשם יו (יכולה לשלוח תמונה), אישה מדהימה שניתן ללמוד ממנה המון על התרבות שלהם. ההליכה לא קשה במיוחד ונמשכת יומיים.

אנחנו משפחה ובה ארבעה ילדים וארבעה מבוגרים. יצרנו קשר עם Chi, מדריכה מקומית מאחד השבטים, בעקבות המלצה של מכרים. Chi פגשה אותנו בעיר והובילה אותנו לחוויה מדהימה, מרתקת ומלמדת במהלך שלושה ימים. מצוידים בתיקי גב עם "רק-מה-שצריך" ומעילי פליז סוג ב' עלינו, ניתן לרכוש בחנויות בסאפה במחירים נמוכים של חברת North Face, ירדנו לכיוון העמק. 

למדריכה הצטרפו עוד חמש נשים משבט Hmong. לאורך מסלול ההליכה עד לכפר Lao Chai. המסלול היה רטוב ומחליק דיו בכדי להאט את קצב התנועה או לסירוגין להיעזר בבנות הכפר שמקפצות על ההר כאיילות ולהן יד חזקה. הן חמודות וחייכניות שואלות שלוש שאלות עיקריות: מאיפה אתם? בת כמה את? ומה שמך? וזהו. הבנו מהתיאורים באתר, כי הן מתלוות ולבסוף מוכרות את מרכולתן. לא חייבים לקנות מהן ויש להיזהר מפני ה"ריגשי" שהן מפעילות. בכדי שהן יעזבו אתכם, אין להתייחס אליהן כלל ואז הן עוזבות לכיוון תיירים אחרים. לא נעים אך לא נורא, הכל תלוי בנו.

המסלול יפהפה, עובר דרך טרסות אורז מוצפות. לידיעה כללית, השתילה של צמחי האורז מתחילה ביוני/יולי והקציר בספטמבר. בעלי החיים מתרוצצים בעיירות הציוריות לידינו לאין מפריע, בופלו (בהמת עבודה) חזרזירים, תרנגולות עם אפרוחים, כלבים וברווזים. 

ילדים עד גיל 6 נשארים בבית עם הוריהם ומתרוצצים יחפים ושמחים. אכלנו ארוחת צהרים במסעדה ליד הנהר, נודלס עם עוף מתובל להפליא. משם המדריכה הובילה אותנו ל-Homestay הראשון. בקצרה, למי שלן באוהל בדואי במדבר לא תהיה בעיה להסתגל לשינה על מזרון שמונח על הרצפה ולחלוק את החדר עם עוד מטיילים. חווית המפגש עם תיירים ממדינות שונות היתה מבדרת, מעניינת ומעשירה. 

ביום השני המשכנו לטייל לכיוון הכפר שבו Chi מתגוררת. שם הוזמנו לארוחת צהרים של מרק נודלס ופירות. במהלך ההליכה חלפנו על פני שטחי שבטים שונים, Red Dao הביישנים, לבוש ומגורים שונים ועל כולם קבלנו הסבר מפורט. עליות לא פשוטות אל הכפרים הנידחים, והמדריכה שלנו סוחבת תינוק בן 10 חודשים על גבה. ישנו ב-Homestay בכפר Bac Ho, בית עשיר יחסית וחדר שינה מרצפת פרקט, מזרונים וכילות למניעת עקיצות. זו חוויה מאד מעשירה, מגבשת כמו כל טיול בשטח והילדים הרגישו חופשיים בטבע, במפגש עם בעלי החיים ועם המקומיים שחייכו ללא הפסקה.

המדריכה מדברת אנגלית מאד טובה ומובנת, היא חמודה, חייכנית וסבלנית. היא אינה עונה למיילים. בכך ששכרנו אותה ישירות, דאגנו שהכסף יגיע אליה ללא פערי תיווך.

טיילנו בסאפה, ויאטנם, בפברואר 2012, עם מדריכה מקומית משבט ה-Red Dao, שמה הוא "לי". מדריכה נהדרת, דוברת אנגלית, צעירה בת 19 ולכן חקרנית ובעלת עניין בכל דבר ודבר. היא בעלת שיחה מעניינת, מסבירה היטב על אורחות החיים בכפרים וכמובן, מתעניינת מאוד גם בנו ובהבדלים בין המדינות השונות. היא עובדת כבר מספר שנים עם הסוכנויות ובתור מקומית היא מכירה את כל המסלולים השונים ליום, ליומיים עם שינה וכולי.

הגענו לטייל איתה דרך אחת הסוכנויות, שברחוב הראשי בסאפה, אך מהר מאוד התברר לנו שהמחירים אותם משלמים לסוכניות (בין 25$-30$) מגיע רק בחלקו הקטן למדריכים. ניסינו, במהלך הטיול לשכנע אותה לעשות טיולים לבדה, לא דרך הסוכנויות, בידיעה שהרווח שלה יגדל. לאחר שהיא ישנה על זה לילה היא הסכימה בסוף ולכן אני מביא את המלצה זו.

אתם מוזמנים לפנות אליה, למספר המקומי הבא : 01677597579. תעשו סיבוב בין מספר סוכניות, קבלו חוות דעת בכדי לבחון את המסלולים והמחירים השונים, אך לפני שאתם מקבלים החלטה: צלצלו אליה יום לפני, בדרך כלל, הסוכנויות מתקשרות אליה בשעה 07:00 בבוקר לסגור על מסלולים עם קבוצות לאותו היום. תסבירו לה בדיוק איזה מסלול ומה אתם רוצים לעשות ואני מאמין שתקבלו מחיר יותר טוב. בכל מקרה ועם כל מחיר, היותה המדריכה שלנו עשה לו טיול בלתי נשכח ואדיר. אני בטוח שכך יהיה גם לכם.

לסאפה מגיעים ברכבת לילה מהאנוי. בימי א' יש שוק ב -Bac Ha שבו יש שילוב של שוק ותלבושות ססגוניות של המקומיים. שווה מאוד לא להחמיץ! יום ב ו - ג' יצאנו לטיול של יומיים בהרים. הטיול כלל מעבר בשדות אורז ואין סוף תצפיות. הוא כלל אירוח של לילה והשתתפות בקריוקי (מאוד משעשע) עם המקומיים בכפר בו ישנו.

סאפה היא מקום מדהים ששווה כל רגע בו. ביום הראשון בסאפה התלוו אלינו שתי בנות שבטים (הילדות בשבטים יודעות מצוין אנגלית, יותר טוב מרוב הוייטנאמים) ועשינו את הסיור בקט-קט, הכפר הצמוד. קל, נחמד ומומלץ. אפשר גם לבד. אחת מאלה שהצטרפו אלינו היא בחורה מקסימה בשם קו (Khu) שיודעת אנגלית ברמה מעולה. המייל שלה, אם מישהו מעוניין: [email protected].  

תכננו את זה ככה שנגיע בשבת בבוקר, וכך נוכל להיות ב``שוק האהבה`` שנערך ליד הכנסייה בשבת בערב (``האגדה`` אומרת שרווקים ורווקות באים לשם כדי למצוא שידוך) ובשוק וויקנד שנערך ביום ראשון בבוקר. בסוף פספסנו את שניהם, את הראשון סתם בגלל שלא שמנו לב לשעה ובאנו כשסגרו, ואת השני כי לא התעוררנו בבוקר.

ביום ראשון נסענו, במקום לשוק, למפלים במרחק של כ-25 דקות נסיעה מסאפה (לקחנו אופנוע-מונית). לא זוכר איך קוראים להם. המפלים נחמדים, אבל יותר אהבנו את הנוף בדרך. עצרנו מדי פעם וצילמנו את הנוף עוצר הנשימה (כולל את פסגת ההר הגבוה בוייטנאם – Fanispan).

ביומיים שאחרי כן הלכנו ל``טראק`` עם לינה בבית כפרי ביום הראשון. הזמנו דרך הסוכנות Smile שממש במרכז (ליד מלון Royal). היה טוב ומומלץ, אם כי צריך לציין שהיה בוצי בטירוף (ירד גשם לסירוגין) והיה קשה מאוד ללכת. המון החלקות ובגדים מטונפים. היו גם קטעים מסוכנים ממש שבהם היינו צריכים ללכת על טראסות אורז מחליקות כשלא היה חסר הרבה שנחליק הצידה וניפול איזה 3 מטר למטה, אז קחו הכל בחשבון. אם אתם הולכים על זה, תדאגו לשכור מגפיים ליומיים מאחד המקומות בסביבה. אני הלכתי עם האדידס שלי, וחוץ מזה שהיה מחליק בטירוף, הן היו מלאות בבוץ והסריחו לי חודשיים אחר כך (למרות ניקוי יבש). עוד המלצה היא כבר בתחילת הטיול לקנות מקל הליכה ב-10,000 דונג מאחד הילדים שתראו מחזיקים אותם (בהתחלת או בהמשך הטיול).

1) לפני היציאה לסאפה שווה לפרוט כסף בהאנוי, השער יותר טוב ועדיף להגיע עם מספיק דונגים לשווקים בצפון.

2) שווה לקחת רכבת לילה ואוטובוס מאחד המשרדים בהאנוי מחיר של כרטיס הלוך-חזור בקרון שינה Soft-Sleepers הינו 13$ לאדם. אך תתפתו לקחת חבילות .. שכן כשמגיעים לSA PA יש משרדי נסיעות מקומיים עם אופציות לטיולים ושכירת ג`יפים ומדריכים - שווה להגיע ולהחליט לפי מזג-האויר.

3) קטקט הינו כפר מדליק אשר במרכזו מפל נחמד ממש פינת חמד (גן עדן לצלמים ..).

4) במידה ומוגבלים בזמן - שווה לעשות טיול בן 4 לילות אשר 2 לילות ברכבת ו-2 ב SA PA עצמה.

4) מלונות מומלצים הינם : Green Mamaboo ו-Chau Long Sapa Hotel. מעט יקרים אבל ממש שווים כל גרוש.

5) בדרך חזרה להאנוי יש המתנה של כמה שעות בתחנת הרכבת של Lalo Cai, נצלו את הזמן וקיפצו לראות את הגבול הסיני .. נסיעה של כ-10 דקות - נחמד.

6) אם מתוכנן לכם יום נוסף בהאנוי עם חזרתכם מסאפה שריינו מקום בבית מלון שכן חוזרים בשעה 06:00AM וקצת קשה למצוא חדרים אז...

7) קחו איתכם סוכריות או הפתעות חביבות לילדים בשבטים. תמיד כיף לחלק שטויות שיעשו להם טוב על הלב.