”סאפה והטיפוס על הר פאנסיפאן“
כשהגענו לסאפה, ידענו שהר פאנסיפאן הוא Must See ושאנחנו לא מתכוונות לוותר עליו כבר בארץ, בשלב תכנון הטיול. מעט מאוד מטיילים כותבים על החוויה, וידענו שאם זה ההר הכי גבוה בויאטנם- הנוף בטח יהיה מרהיב ואנחנו חייבות להיות שם.
במלון היוקרתי שלנו התמחו דווקא בטיולים מאורגנים יקרים להחריד וכל מה שלא מדבר אלינו, אז התחלנו ל בעיירה המקסימה.
בסוף הגענו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מצוינת שנקראת Viet-Emotion, ו- Nam המקסים (בעל המסעדה) קישר אותנו לסוכנות שמציעה טיפוס בן יומיים לראש ההר.
מסתבר שתיירים באמת לא ממש מכירים את ההר, וחוץ משני גרמנים מקסימים, היו איתנו רק ויאטנמים אדירים, חבורה של 10 אנשים שעובדים יחד באיזו חברת הייטק בהו-צ''י-מין סיטי והחליטו לצאת יחד לטיול שנתי בנחל עמוד.
הטיפוס מתחיל מוקדם בבוקר, רגוע, ולאחר כמה שעות מגיעים למעין מבנה בו ניתן להסתתר מעט מהגשם, לנסות להתייבש ולאכול ארוחת צהריים. מעיל גשם הוא בגדר חובה בטראק הזה.
המשך הטיפוס כבר תלול וקשה יותר (אבל כה יפה! ) וכולל עליות וירידות תלולות אל תוך הערפל.
ל- Base Camp הגענו קצת אחרי השעה 17:00. יש לקחת בחשבון את הקור המקפיא, במרחק כמה מאות מטרים מהפסגה.
שווה להוסיף קצת משקל ולדאוג למעיל טוב או איזה סופט-של עבה. לא תתחרטו.
הנוף מהפסגה (3,143 מטרים) יכול להיות עוצר נשימה, או פשוט ענן אחד גדול של ערפל, תלוי במזל שלכם.
את הדרך למטה ניתן לעשות בשתי דרכים:
1. ברכבל- נוף משגע, כ- 25 דקות עוצרות נשימה של בין להיות בתוך ענן לבין להיות על ענן באמצע עמק מרהיב.
2. לרדת רגלית עד ל- Base Camp ואז למטה לבסיס ההר כמו שמטפסים (זה בעצם טראק של הלוך ושוב) .
