”קמינו דל נורטה “
על פי המסורת, ההליכה לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, שם קבור יעקב הקדוש, אחד מהשליחים של ישו, מתחילה בפתח הבית. עם זאת, מקובל ואפשרי להתחיל בכל יעד שהוא ולצעוד עד לסנטיאגו, לאורך דרך המסומנת בצדפים או חצים צהובים. הדרך עצמה, הקדושה לנוצרים, היתה דרך חשובה כבר בתקופה הטרום נוצרית, ורבים צועדים בה ממגוון של מניעים, רוחניים, תרבותיים, הרפתקניים ועוד. המסלול הפופולארי נקרא קמינו פרנסס (הדרך הצרפתית), אך בנוסף, קיימות מספר רב של דרכים היוצאות מרחבי ספרד ואפילו במדריד ראיתי שלט עם צדף. יצאתי למסע באמצע יולי 2011 ובחרתי לצעוד בדרך הצפונית ביותר, שנמתחת, ברובה, לאורך החוף הצפוני של האוקיאנוס האטלנטי.
המסלול שלי התחיל באירון (IRUN), סמוך לעיירה הצרפתית הנדיה, שנמצאת מעבר לגבול. עם זאת, כמובן, נקודת ההתחלה יכולה להיות אחרת. למשל, בדרך פגשתי אנשים שהתחילו בבאיון או מקומות רחוקים יותר בצרפת, ואפילו צליין ישראלי, עולה ותיק בשם גרגורי, שהלך כל הדרך מרומא. נחתתי בבילבאו וביליתי שם מספר ימים, אצל מארחים חביבים שפגשתי באמצעות קאוצ'סרפינג. מבילבאו לקחתי אוטובוס לאירון ומצאתי את עצמי באלברגה (מעין אכסניה לצליינים שפעולת בהתנדבות או ללא מטרות רווח). שם נתנו לי קרדנסיאל של הקמינו (דרכון של צליינים, פיסת נייר עם מקום לחתימות). הימים הראשונים של הקמינו היו גשומים מאוד, הכי גשומים מאז שנות ה-60, ותוואי השטח היה מעט קשה להליכה. עם זאת, הנופים מרהיבים, מזג האויר משתנה לטובה, והמפגש האנושי לא יסולע בפז. אנשים נפלאים מכל העולם צועדים בדרך.
חשוב לזכור: - הקמינו הוא לא בדיוק חופשה. מדובר בעבודה קשה. ברוב האלברגה הציבוריים יש כיבוי אורות ב-22:00, ועד 8:00 או 9:00 בבוקר צריך לעזוב את המקום. מי שאוהב ללכת וצריך מטרה ברורה יהנה מאוד, אבל התנאים לא תמיד נפלאים, ישנים עם הרבה אנשים בחדר, גומעים הרבה מרחקים, מכבסים לרוב ביד, כמות הצלייינים גדלה משנה לשנה וכמות המיטות או האלברגה לא, ולכן יש לעיתים אווירה של "המירוץ למיטה" וזה יכול לייאש. - הקמינו אינו רק טיול בטבע. זהו מסלול של עולי רגל ולכן הוא עובר דרך הציביליזציה ולא עוקף אותה. כל יום עוברים בכמה כפרים או עיירות. לעיתים קרובות (בעיקר אחרי חבל הבסקים) יש הליכה משמעותית לאורך כבישים. צריך להתרגל לזה ולקבל את זה. יש לזה גם יתרונות. שינה במיטה כל ערב, אין חשש לחסרון באוכל או במים, כי כל יום עוברים ליד כמה סופרמרקטים או מסעדות, ברזים ונביעות. עוברים גם בעיירות חוף תיירותיות ופופולאריות מאוד. אני לא יודעת אם זה יתרון או חסרון, כי כשאתה הולך עם תיק כבד בין הנופשים והמשתזפים על החוף ובמלונות, אפשר להרגיש קצת מוזר, אבל אחרי שמניחים את התיק באלברגה שעלה רק 5-10 יורו, מתקלחים והולכים לחוף או לטיילת ההרגשה משתפרת פלאים. - העונה - חבל הבסקים גשום מאוד ולכן ירוק. חברה עשתה עכשיו (ספטמבר) את אותו קמינו והיה לה בסדר גמור, אבל נראה לי פחות סביר לעשות אותו מאוקטובר עד מאי. עם זאת, אפשר כמובן לקחת דרכים דרומיות יותר. - כדאי לדרג את הדרך. תוך שבוע אפשר ללכת 30 וקצת ק"מ ביום בלי בעיה, אבל אם אין לכם לחץ זמן ו/ או הכנה פיזית (אני בת 30, ולא התחלתי את הקמינו בכושר), אפשר ונחמד להתחיל עם 10-20 ק"מ ביום. למעשה, ביום הראשון שבו יצאתי מאירון הלכתי רק 16 ק"מ עד לאלברגה סנטה אנה בעיירת החוף סן חואן. ולמחרת עוד 10 ק"מ עד סן סבסטיאן. רוב האנשים הלכו ביום אחד עד סן סבסטיאן, וכך פספסו את אחד מהאלברגה המוצלחים שישנתי בהם בכל הטיול - סנטה אנה, מקום קסום. - לסחוב כמה שפחות. למדתי זאת על בשרי. לא נחוץ יותר משק"ש זעיר או ציפה, 2-3 סטים של בגדים, כפכפים, כלי רחצה מינימליים, בקבוק חצי ליטר ופנס (כדי לקרוא אחרי כיבוי האורות). עכשיו נראה אתכם עומדים בזה, כי אני לא הצלחתי. - סעו לבד. כך תוכלו לגלות את הקצב שלכם, להיות בקשב אמיתי לצרכים ולרצונות שלכם ולהיות יותר פתוחים וחברותיים לאנשים סביבכם. נסעתי כבחורה לבד וברכתי כל רגע. - בזמן שהלכתי בקמינו הוצאתי בערך 12 יורו בממוצע ליום. ההוצאות היו כמעט רק על לינה ואוכל. אפשר להתאמץ יותר ולהתכוונן על אלברגה דונטיבו (שבהם משאירים כמה שרוצים ולא משלמים מחיר נקוב מראש), אבל בקמינו דל נורטה לא תמיד אפשר, בגלל הכמות הקטנה יחסית של אלברגה לאורך הדרך.
בסופו של דבר הלכתי עד סנטיאגו 32 ימים ועוד 3-4 ימים עד פיניסטרה (סוף העולם), הנקודה המערבית ביותר בספרד. מבחינת המסלול צעדתי בקמינו דל נורטה עד אוביידו, ושם התחלתי ללכת בקמינו פרימיטיבו (דרך ההרים). כחודש מאוחר יותר גם הלכתי שבוע בקמינו פרנסס (מסאן ז'אן פי דה פורט ועד גרניון), אז יש לי לא מעט המלצות על מקומות ספציפיים והרבה מסקנות.
קרא עוד
