עונות ומזג אויר בהימאליה

בניגוד להמלצות מדריכי הטיולים והאתר בחרתי לצאת לטרק Around Annapourna בסוף אפריל-תחילת מאי, שהוגדרה כזמן גבולי בגלל סיכון של ירידת גשמים. היה מדובר בבחירה מצויינת! זו עדיין לא העונה הגשומה בנפאל (העונה הגשומה מתחילה באמצע מאי-סוף יוני), מזג האוויר חמים ומצויין במיוחד בגבהים, מסלולי הטרק ובתי ההארחה יחסית ריקים כך שיש מקום לישון בכל המלונות, אין עומס על המקלחות וחדרי האוכל וגם המסלול עצמו לא עמוס, והמחירים נמוכים יחסית.

למי שמתלבט (ואני התלבטתי מאוד), אני ממליץ בחום לטייל דווקא בשולי העונה. סיפורי הפורטרים על תיירים שמגיעים בשיא העונה (אמצע אוקטובר) ונאלצים לישון על השולחנות בחדר האוכל שיכנעו אותי שעשיתי בחירה מעולה.

טרק סובב אנפורנה הולך ומשתנה. דרכים חדשות נפרצות לאורכו של המסלול וכיום ניתן להגיע בנסיעה מכיוון מערב עד לכפר Mukatinath שלמרגלות מעבר ההרים Thorung la. רבות נכתב על המקום הראוי לסיום הטרק. בתחילת אוקטובר עשיתי את המסלול ולהלן מסקנותי. רבים מהמטיילים במסלול סובב אנפורנה מסיימים את הטיול הרגלי ב-Mukatinath. הסיבות לכך הם: 1. מעבר ההרים נתפס ע"י רבים כשיאו של המסלול ולאחר הירידה מגובה של 5416 מ' יש תחושה של מיצוי החויה. 2. מנקודה זו, השביל הופך לדרך עפר המשמשת את התחבורה המקומית, כך שנדמה שאין טעם בהמשך ההליכה כאשר יש אפשרות נסיעה. מאידך הנופים בחלק זה של המסלול יפים מאוד, חלק מהכפרים מענינים ולא כדאי לותר על הביקןר בהם. 

דרך הביניים המומלצת היא כדלקמן: מ-Mukatinath להמשיך ברגל לכפר Kagbeni. הנוף בחלק זה של המסלול שונה מאוד מהנוף עד כה. מ-Kagbeni ל-jomsom הדרך היא דרך ג'יפים חד גונית. רצוי לעשות אותה בנסיעה בג'יפ היוצא מסמוך לבית הספר ב-Kagbeni. מ-jomsom עד ל-Marpha רצוי לנסוע באוטובוס (התחנה נמצאת סמוך לכניסה לשדה התעופה) הן בשל התנועה הרבה יחסית על דרך העפר והן בשל חדגוניות המסלול. Marpha -כפר גדול. ראוי לביקור יסודי. מ-Mmarpha יוצאים ברגל. זמן מה אחרי היציאה מהכפר יש גשר תלוי מצד שמאל של הדרך. זה המקום לסטות מדרך העפר, לחצות את הגשר ולהמשיך בשביל המטפס לכפרים Chhairo ו-Chimang. השביל עובר בין כפרים פחות מתוירים ומתחבר חזרה לדרך עפר סמוך ל-Tukuche. ניתן לישון ב larjung ולמחרת להמשיך דרומה,לחצות לגדה המזרחית בגשר תלוי מדרום ל larjung להמשיך בשביל העובר דרך אגם Titi והכפר Kunjo עד Ghasa ומשם להמשיך באוטובוס ל-Tatopani.

חזרתי לפני שבועיים מטרק מדהים באראונד אנאפורנה ואני רוצה להמליץ על טיול בסוף עונה (נובמבר עד תחילת דצמבר) - לפני היציאה הפחידו אותי רבות לגבי הקור העז והתנאים הקשים. אולי היה לנו מזל, אבל התברר בדיעבד שזו עונה מדהימה לטיול. זכינו בשמש ושמיים בהירים בכל הימים, וטיפת גשם אחת לא ירדה עלינו. היה קצת קר בלילות, אבל היו שפע של שמיכות (תבקשו שתיים או שלוש שמיכות וסגרתם עניין). עם זאת, כדאי להביא מראש בגדים חמים. והעיקר – היה מינון מדהים של מטיילים ביחס לטבע ולמקומיים. מצד אחד, לא נתקלים בשיירות של מטיילים בדרך, לא צריך לרוץ לתפוס מקום באכסניה ויש שמיכות לכולם. מצד שני, פוגשים פה ושם מטיילים, לא יותר מדי, כך שיש יותר אינטימיות והאווירה פשוט נהדרת.

איזורי ההימלאיה בהודו ובנפאל הם איזור אקלים אחד. ההבדל בין ההמלצות על עונות מתאימות לטיול בשני האיזורים נעוץ באופי הטיול הטיפוסי בכל אחד מהם. בנפאל הטיול הוא לרוב קצר יחסית ובעל אופי פעיל למדי - ראפטינג, ובמיוחד טרקינג, הן גולת הכותרת של הטיול הממוצע - ולכן לתנאים המתאימים לפעילויות אלה משקל רב בהמלצות על העונה המתאימה. לא כיף לטרק בגשם ובבוץ, המסלולים חלקלקים (והעלוקות חוגגות), כאשר הראות לקויה יוצא העוקץ ממה שיש לביקור בנפאל להציע (יש עוד דברים חוץ מנוף בנפאל - אבל חליק), ושמורות הראפטינג נסגרות עם בוא הגשמים מסיבות בטיחותיות. הטיול הקצר יותר משאיר פחות מקום לטעויות ונוטה פחות לקחת סיכונים ופחות לסמוך על מזל של מזג-אויר. בצפון הודו לעומת זאת אופי הטיול הטיפוסי פחות מגובש לכיוון טרקים (ובטח שלא בכיוון ראפטינג ופעילות ספורט הרפתקני אחר). אכן למי שמחפש טרקים בהימלאיה ההודית פחות מומלץ להגיע בקיץ, בדיוק כמו בנפאל, למעט טרקים בודדים דוגמת עמק הפרחים (דווקא במונסון - בשביל הפרחים) והאיזורים הצחיחים הגבוהים מאוד של לדאק, זאנסקר, לאהול, וספיטי. בנפאל אני מתרשם שישנם פחות כאלה, ובוודאי שלא הפופולריים - אולי איזור מוסטאנג. אבל, בצפון הודו רוב המטיילים אינם מחפשים טרקים. עוברים בנסיעה מנקודה לנקודה, עושים טיולונים קצרים ברגל (אם בכלל), תופסים ראש במקומות יפים במשך ימים ושבועות, ואם יורד גשם - לא נורא - תמיד אפשר להסתחבק בגסט-האוס או במסעדה ולחכות למחר. אורך הטיול (לפחות בפוטנציה) מאפשר לקחת צ`אנסים עם מזג אויר, ויש הרבה בשר ועניין במסלולים באיזורים הגבוהים יותר והגשומים הרבה פחות שציינתי מקודם - לא רק לטרקנים - שחלקם מקומות פנטסטיים ומיוחדים ונגישים רק בחודשי הקיץ (לדאק היא הדוגמא המובהקת).

עונת המונסונים מתאפיינת בגשמים מרובים, טמפרטורות גבוהות ולחות גבוהה. עונה זו אינה טובה לביקור בנפאל, למרות איזורי ההימלאיה הגבוהים שלה (בהם פחות חם ופחות לח). זאת משום שהאטרקציה הגדולה בנפאל היא פעילות של טרק באיזור ההרים וצפייה בנופי ההימלאיה המדהימים. עונת המונסון מביאה לחות ועננות המסתירים את הנוף (מה שמוציא את העוקץ מכל העניין), גשמים המשבשים את הטרקים גורמים לבוץ ומפולות בשבילי השמורות, ולסגירת שמורות הראפטינג בנהרות (עוד פעילות אטראקטיבית חשובה). כל זה משאיר את המטייל עם האפשרות לבלות באיזורים הנמוכים יותר של קטמנדו והסביבה והטראי, ששם אמנם מעניין, אך שוב זו עונה חמה, לחה ודביקה. העונה העוקבת, המתחילה אי-שם בסוף ספטמבר ונמשכת עד אי-שם בנובמבר היא העונה המומלצת לביקור, טירוק, ריפטונג, הצצה בשמורות הטבע ועוד.

הייתי בנפאל בדצמבר. חודש מדהים לטראקים. אנחנו עשינו את האנפורנה והמעבר- טורונג-פאסס - למרות כל נביאי הזעם היה פתוח ללא מגבלות. למרות החשש לא היה קר, (ביום הולכים ובלילה מתכסים..) הראות מדהימה והכי חשוב למי שזה באמת חשוב, היו מעט מאד תיירים ועוד פחות מזה ישראלים. תאמינו או לא, לא שמעתי ``אחי`` אף פעם!!