כידוע, שירות הרכבות ביפן הוא מדויק, אמין ונוח. ברכבת התחתית, מספיק לשים לב היטב לצבע הקו (מופיע במפות עם קיצור שם הקו) ולמספר התחנה שאליו רוצים להגיע. כך שאם יודעים שיוצאים מתחנה K4 בצבע ירוק וצריך להגיע ל-K8 הולכים עם הקו הירוק שמסומן על הרצפה עד לרציף, שם צריך להסתכל על השלט שמסמן את התחנה הנוכחית, את הכיוון למספרים יורדים K3 והכיוון למספרים עולים K5 וכן הלאה. זה יותר פשוט ממה שזה נשמע.
ברכבות בינעירוניות – חשוב לשים לב שישנן חברות שונות המפעילות קוים פרטיים ולוודא שאתם מגיעים לתחנה הנכונה. מעבר לכך, יש לשים לב להבדלים בין סוגי הרכבות על אותו קו אקספרס / Local – עוצרת בכל התחנות. סמי אקספרס – עוצרת ברוב התחנות. ראפיד אקספרס - עוצרת רק בתחנות המרכזיות על אותו הקו.
יש הבדל משמעותי במשך הנסיעה בין הקוים השונים. הרבה פעמים שווה להמתין עוד כמה דקות לרכבת המהירה יותר, ולחסוך עד 40 דקות במשך הנסיעה. כנ"ל לגבי נסיעה לתחנה הסמוכה לתחנת היעד שלכם והחלפה שם לרכבת מקומית. אפשר להיעזר בעובדי התחנה כדי לברר אם הרכבת הבאה מגיעה לתחנה שאליה אתם מעוניינים לנסוע. כמו כן, בתחנה ועל הרכבת עצמה יופיעו שלטים המפרטים את התחנות שבהן עוצרות הרכבות לסוגיהן.
Fare Adjastment – ביציאה מכל תחנת רכבת מוצבות מכונות להתאמת תעריף. מכניסים את כרטיס הרכבת למכונה והיא מודיעה לכם אם יש צורך להוסיף סכום כסף נוסף. לדוגמה, נסעתם לתחנה רחוקה יותר ממה שחשבתם או אם סתם טעיתם בתעריף ושילמת מעט מדי. אם כן, פשוט מוסיפים את הסכום ומקבלים כרטיס חדש שאותו תעבירו במעבר היציאה מהתחנה. המכונות שבהן נתקלתי בסביבת קיוטו וטוקיו איפשרו גם אנגלית, אבל אני לא יודע לגבי מקומות פחות מרכזיים.
כללי התנהגות ברכבת: לעמוד בתור מסודר, בהרבה מקומות מסומן קו על הרצפה, להיכנס לרכבת מצדי הדלת ולאפשר לנוסעים לרדת לפני שעולים, לא לדבר בטלפון ולשמור על השקט.
תופעה קיימת, במיוחד ברכבות עמוסות, היא הטרדות מיניות ושליחת ידיים. לפעמים כתיירים, לא ברור לנו מה מתאים ומקובל לעשות, אבל חשוב לדעת שמקובל וראוי להעיר ואפילו לצעוק בקרון או לפנות לעובד רכבת. ישנו ניסיון מערכתי להילחם בתופעה, על ידי קרונות המיועדים לנשים וכן על ידי קנסות גבוהים.
קרא עוד
