מונגוליה -; טיפים כלליים
הסבר: טיילתי במונגוליה חמישה שבועות באוגוסט-ספטמבר 2013. בהמשך אני לא נותן תיאור דרך או המלצות ספציפיות, אלא מנסה לסכם דברים שמשמעותיים לכל מי שמבקר במדינה. הדברים שאני כותב נכונים לספטמבר 2013, ויכולים להשתנות די מהר, לכן קחו אותם בערבון מוגבל.
תחבורה:
כללי -; הכבישים במונגוליה דפוקים. מאוד. קשה להסביר כמה -; נסיעה של אותו המרחק לקחה לנו שעתיים-שלוש על כביש, ויותר מ-12 על דרכי עפר במקביל. לפעמים הנהגים מאבדים את הדרך, ואז למרות שיש כביש ליד הם נוסעים על דרך עפר, ולפעמים הם כל כך אבודים שבמקום לעבור בגשר הם חוצים נהרות על רפסודה רעועה. בקיצור, קשה לדעת כמה זמן תיקח נסיעה, וזה נכון לכל כלי רכב. מה שכן, בזמן שאנחנו ביקרנו ראינו סלילת כבישים בהיקפים די גדולים, ואפשר לקוות שבשנים הקרובות חלקים נוספים מהמדינה יהיו מחוברים בכבישים אמיתיים.
מוניות -; באולנבטאר יש מעט מאוד מוניות "רשמיות" (עם שלט), והמון נהגים שיקחו אתכם ממקום למקום בתשלום. המחיר נקבע בדרך כלל לפי הקילומטראז', ואפשר לנסות לסכם מחיר לקילומטר מראש, נכון לסוף 2013 המחיר המקובל הוא 500-700 טוגרוק לקילומטר. נסיעות ארוכות בתוך העיר עולות כמה אלפי טוגרוק.
אוטובוסים -; באולנבטאר יש שתי תחנות אוטובוס גדולות, ויש גם (קצת) אוטובוסים שיוצאים מתחנת הרכבת. שאלו בגסטהאוס שלכם מאיפה יוצא האוטובוס שאתם רוצים לקחת. את הכרטיס לאוטובוס צריך להזמין מראש, אפשר להזמין אותו מיומיים לפני הנסיעה ועדיף לעשות את זה לפחות יום לפני הנסיעה, למרות שבתקופות היותר ריקות כנראה אפשר לקנות גם באותו היום. המחירים הם כ- 20,000-30,000 טוגרוק (~20 דולר) לנסיעות של בסביבות 12 שעות (מורון, דאלאנזדגד, זאמנאוד) ומגיעים ל ~100,000 טוגרוק לנסיעה לאולגי (שלושה ימים). בשלב מסויים בסוף הטיול הבנו שעדיף לנו לא לנסות לחסוך יום בזה שניקח אוטובוס לילה, כי בעצם אנחנו לא מצליחים לישון כל הלילה ואז לא מסוגלים לזוז כל היום.
רכבות -; מלבד אם אתם רוצים להגיע לסין, כנראה שאין לכם מה לחפש ברכבת -; הנסיעה בה איטית ויקרה הרבה יותר מנסיעה מקבילה באוטובוס. כרטיסים לנסיעה לסין צריך להקפיד לקנות מראש (כמה ימים).
ואן שכור -; זו אחת הדרכים הכי נפוצות לנסיעה במונגוליה והדרך הכי פחות מועדפת עלינו. הטיפ הכי גדול שאפשר לתת בנושא התחבורה מגיע כאן -; אל תיקחו רכב כבר מאולנבטאר. במקום לקחת רכב מאחת מסוכנות הטיולים הגדולות, סעו באוטובוס עד לעיר הגדולה הקרובה לאיפה שאתם רוצים לטייל, וקחו רכב שם. החיסכון כאן הוא כפול -; גם המחיר יורד משמעותית (מ~100 דולר ליום ל~30), וגם יש כאן חיסכון משמעותי בזמן -; בואן שתשכרו יש רק נהג אחד, והוא לא יכול לנהוג יותר מ-7-8 שעות ביום, גם אם הוא ממש גיבור, ואין מה לדבר בכלל על נהיגה בלילה. אם תעשו את הנסיעות הארוכות באוטובוס -; שבו הנהגים מתחלפים, ושנוסע לילה שלם -; תוכלו לחסוך כמה ימים (!) בנסיעה. מחוץ לעונה ובמקומות המתויירים (הגובי הוא דוגמה מצויינת) אפשר בקלות למצוא רכב באיזור היעד.
מטוסים -; לא קל למצוא על אלה מידע באינטרנט (כי הכל במונגולית), אבל יש טיסות יומיות ל-5-6 ערים ברחבי מונגוליה. המחירים לא גבוהים (80 דולר לכיוון למורון, למשל), והטיסות לאולגי (~150 דולר) יכולות לחסוך כמה ימים שלמים באוטובוסים. אם אתם מתעניינים, נסו לבקש עזרה ממישהו מקומי בגסטהאוס שלכם, כי בלי מונגולית זה קשה עד בלתי אפשרי להבין מה קורה.
תחבורה מהשדה תעופה לעיר -; האוטובוסים לאולנבטאר לא עוברים ממש בכניסה לשדה, תצטרכו ללכת בערך 5-10 דקות עד לתחנה שלהם, והם בדרך כלל צפופים ואיטיים מאוד. מה שכן, במהלך אוגוסט (אולי גם יולי), מופעלים שאטלים מהשדה לרחוב הראשי של אולנבטאר. הנסיעה בהם עולה קצת יותר (1600 טוגרוק במקום 400), אבל הם משמעותית עדיפים. שנת 2013 היתה הפעם הראשונה שהפעילו אותם, אז הם עדיין לא ממש סדירים, אבל בתקווה עד שתגיעו למונגוליה זה כבר יהיה יותר מוסדר.
שפה:
בזמן שבאולנבטאר קל למצוא מי שידבר (לפחות קצת) אנגלית, יציאה קטנה החוצה וזה נגמר -; אף אחד לא יבין אתכם, לא נהגי אוטובוס, לא מוכרים בחנויות, לא שוטרים. למרות זאת, בכל כפר, אפילו בקטנים, יש מישהו אחד שמדבר אנגלית -; בדרך כלל הוא מנהל גסטהאוס או עסק תיירותי כלשהו, אבל לפעמים קצת יותר קשה למצוא אותו. לרוב הוא ישמח לתרגם ולקשר אתכם למי שאתם צריכים, בלי לבקש תמורה.
בכל זאת, בשביל כל הזמן שלא יהיה לכם איך לדבר, חייבים ללמוד כמה מילים בסיסיות במונגולית, כמו מספרים, אוכל, זמן וכו', ולעבוד על ספת הסימנים שלכם. אם אתם במקרה דוברי רוסית, המצב משתפר -; חלק נכבד מהמבוגרים מדברים רוסית ברמה כזו או אחרת.
נסו ללמוד לקרוא כתב קירילי -; זה לא מסובך, וזה עוזר מאוד.
תקשורת:
אינטרנט -; באולנבטאר אפשר למצוא Wi-Fi בכל מקום, ולא מעט קפה אינטרנט עם מחשבים ממש. בערים היחסית גדולות (ואין יותר מ-4 כאלה) אפשר עדיין למצוא אינטרנט בקלות, למרות שהאיכות שלו ירודה. מחוץ לזה, כמעט בכל עיירה תוכלו למצוא Wi-Fi או לפחות כמה מחשבים בעלות שימוש זניחה -; בסניף הדואר של העיירה, שמשמש כמעין מרכז קשר עם העולם החיצון.
טלפון -; יש ארבע רשתות טלפון סלולרי פעילות במונגוליה, ומחיר השימוש בטלפון הוא נמוך מאוד -; עד כרטיס סים וכ-30 דקות שיחה מקומית תשלמו כ-4000-5000 טוגרוק (3-4 דולר), ובמחיר דומה תוכלו להוסיף 1-2 ג'יגבייט של גלישה סלולרית. כמעט כל התקשורת מבוססת על "טעינה" של הכרטיס בכסף, ולכן בכל מקום תוכלו למצוא קיוסק שימכור לכם כרטיס שיחות/גלישה אם נגמר לכם. מעבר לגלישה שזה נחמד, שיחות מקומיות יכולות להיות חשובות כשמנסים לתאם משהו עם המונגולים, וזה יעלה לכם הון אם תעשו את זה בטלפון הישראלי/בינלאומי שלכם, מה שהופך קנייה של סים מונגולי לכדאית אם אתם מתכוונים להישאר במונגוליה כמה שבועות.
הדבר העיקרי שכן צריך לשקול כשקונים כרטיס סים הוא הקליטה -; מונגוליה ריקה מאוד מאנשים, ובחלקים הריקים אין קליטה סלולרית בכלל. בכפרים הקטנים אמנם תמיד יש אנטנה, אבל היא יכולה להיות רק של חברה אחת, והחברה שדרכה אתם מדברים עשויה להישאר ללא קליטה. הרשת הגדולה ביותר היא MobiCom, ול- G-Mobile גם יש קליטה בכל מיני חורים. אם אתם מתכוונים ליסוע לצפון, למשל, Skytel לא מומלצת. בחלק מהמפות (למשל במפות של Admon) אפשר למצוא סימון של מיקומי אנטנות של כל חברה, וככה להתכונן לאיפה יש קליטה ואיפה לא ואולי גם להחליט איזו רשת היא הרשת הטובה בשבילכם.
בכל מקרה, כדאי לשמור סים ישראלי/בינלאומי (כלומר שיכול להתחבר לכל רשת מקומית) כדי להשתמש בו במקרה חירום, ככה שאם תצטרכו חילוץ או עזרה לא תיתקעו כי בחרתם רשת לא נכונה.
מיפוי:
מפות כבישים -; אפשר להשיג די בקלות, גם בחנויות הגדולות מפות של כל מונגוליה (1:2,000,000 בערך) וגם אפשר למצוא בחנויות טיולים (Seven Summits) מפות של איזורים מצומצמים יותר (1:500,000-600,000). כאמור, חלק מהמפות מכילות עוד פרטי מידע חשובים, כמו קליטה ברשתות סלולריות, תחנות דלק, בארות, אתרים ארכאולוגיים ועוד -; זה לא דברים קריטיים, אבל יכול להיות נחמד. המחיר של כל מפה כזו הוא בסביבות ה- 8,000 טוגרוק (5 דולר).
מפות טופוגרפיות -; אפשר למצוא בשתי חנויות באולנבטאר -; ב"Seven Summits" ובחנות אלמונית למדי שנקראת "Map Shop" ברחוב Ikh Toiruu. המפות שהם מציעים הן ברזולוציה של 1:100,000 או לפעמים 1:50,000, ומפה קטנה של 15x15 קילומטר -; דף לא גדול -; הם מנסים למכור לכם במחיר של 20 יורו (!). הדרך הזולה יותר להשיג מפות טופוגרפיות היא להדפיס אותם -; באתר loadmap.net תוכלו למצוא מפות (מעט ישנות, של הצבא הרוסי) של כל מונגוליה ברזולוציה גבוהה. באולנבטאר תוכלו למצוא בקלות חנות הדפסת תמונות (יש לפחות 5 על ה- Peace Avenue), והדפסה של מפה תעלה לכם כלום. אם אתם רוצים להשקיע, אתם יכולים אפילו להדפיס את זה על פלסטיק עמיד למים, והעלות עדייך תהיה ~2 דולר למפה -; שווה את הטרחה.
כלכלה:
מטבע -; קודם כל חשוב להגיד, שבגלל שהטוגרוק משרת שוק כל כך קטן, הוא סובל מתנודות גדולות בערך שלו. אלה מביאות לשינויים גדולים במחירי השירותים במונגוליה -; רוב בעלי העסקים שתפגשו (כלומר, אלה שפונים לתיירים) מצמידים את העלות שלהם לשער הדולר. אין כל כך מה לעשות עם זה, מלבד לא להתפלא אם אתם משלמים הפעם יותר ממה ששילמתם שבוע שעבר.
תשלום באשראי -; פרקטית, רק באולנבטאר, וגם שם רק חלקית. חלק מהעסקים מקבלים רק אמריקן אקספרס. בגסטהאוסים, לרוב אפשר להסדיר תשלום גם דרך פיי-פאל.
משיכת כספים -; אני הייתי במונגוליה עם MasterCard, וגיליתי שרק הכספומטים של בנק KHAAN BANK (במונגולית XAAH) מקבלים אותו. כספומטים אחרים עשו את עצמם עובדים ובסוף נתנו לי הודעת שגיאה. אני לא יודע לגבי חברות אשראי אחרות. באולנבטאר זה לא בעיה למצוא כספומט כזה, אבל בכפרים זה יכול להיות קשה -; במקרה כזה תוכלו גם למשוך מזומנים ברוב הבנקים, לא באמצעות כספומט אלא בדלפק הבנק עצמו. קחו בחשבון שזה יכול להתעכב קצת אם עושים את זה ככה, כי החשמל/תקשורת בכפרים לא בשמיים, וכי גם המקומיים צריכים לקבל שירות.
ועכשיו לדברים קצת יותר ספציפיים:
לינה -; הגסטהאוס הכי טוב באולנבטאר הוא Idres Guesthouse. בבירור.
גניבות -; כייסות נפוצה באוטובוסים באולנבטאר, בשוק השחור, ובמיוחד -; באוטובוסים שנוסעים לשוק השחור. שמרו על הכיסים שלכם, ואם אתם נוסעים לשוק השחור קחו רק מזומנים, ולא הרבה. אם כייסו אתכם ולא באוטובוס, נסו לחכות במקום קצת ואז לחפש מסביב, אין לכייסים מה לעשות עם התעודות שלכם, והם כנראה יזרקו את הארנק באזור.
חשוב לזכור שגם כשהאווירה טובה ונראה שכולם חברים שלכם בסוף גנבות הם נפוצות מאוד, וגם דברים שלא הייתם חושבים בכלל שמישהו ירצה לגנוב (ספרים, למשל, הם יעד מועדף) יכולים להיעלם ברגע. שמרו על החפצים שלכם.
ויזה - ישראלים לא צריכים ויזה כדי להיכנס למונגוליה, ומקבלים במקום אשרת שהייה ל-30 יום (לא לחודש. ל-30 יום, בלי קשר לכמה החודש ארוך). כיוון שמונגוליה היא מדינה שתרצו להישאר בה יותר, וכיוון שלפעמים יש סיטואציות לא נעימות כשיוצאים מהמדינה ופקעה האשרה שלכם, אתם יכולים להאריך את הויזה שלכם בעד 30 יום נוספים. אני לא אכתוב כאן בצורה מפורטת מה ואיך אלא רק אזכיר שהמקום בו מאריכים את האשרה הוא בצמוד לשדה התעופה, אז אם הגעתם בטיסה, אתם לא גמורים מעייפות ויש לכם תמונת פספורט, יכול להיות שווה לעבור שם בדרך לעיר, כי אחרת תשרפו על זה חצי יום בליסוע לשם ולחזור. חשוב גם לומר - המשרד שם לא פעיל בסופי שבוע, שהם שבת-ראשון.
ויזה - ישראלים לא צריכים ויזה כדי להיכנס למונגוליה, ומקבלים במקום אשרת שהייה ל-30 יום (לא לחודש. ל-30 יום, בלי קשר לכמה החודש ארוך). כיוון שמונגוליה היא מדינה שתרצו להישאר בה יותר, וכיוון שלפעמים יש סיטואציות לא נעימות כשיוצאים מהמדינה ופקעה האשרה שלכם, אתם יכולים להאריך את הויזה שלכם בעד 30 יום נוספים. אני לא אכתוב כאן בצורה מפורטת מה ואיך אלא רק אזכיר שהמקום בו מאריכים את האשרה הוא בצמוד לשדה התעופה, אז אם הגעתם בטיסה, אתם לא גמורים מעייפות ויש לכם תמונת פספורט, יכול להיות שווה לעבור שם בדרך לעיר, כי אחרת תשרפו על זה חצי יום בליסוע לשם ולחזור. חשוב גם לומר - המשרד שם לא פעיל בסופי שבוע, שהם שבת-ראשון.
זה הכל - מקווה שהצלחתי לעזור. טיול נעים!
