למה בודפשט? אפשר לענות שבודפשט עיר כיפית וקלילה, אפשר גם להזכיר את המעיינות בהם היא מתהדרת, אפשר גם לחשוב שאולי בגלל רמת המחירים הדי נוחה אבל האמת היא שאילוצי היום-יום הארציים שלנו כל כך סבוכים שבחירת היעד מקדימה לכל היותר את בחירת סוג הארוחה המוגשת בטיסה. כך בלי יומרה מיוחדת נבחרה בודפשט.
משך הטיול: שמחסירים את יום ההגעה לבודפשט ויום עזיבתה נותרים עם שני ימי טיול מלאים. הואיל ולשנינו זה הביקור השלישי בבודפשט, יומיים הספיקו כדי לטעום מהעיר מבלי החמצמצות של תחושת הפספוס. לדעתי, 3-4 ימים מספיקים כדי לכסות את מוקדיה התיירותיים העיקריים של העיר.
מלון: kempinski hotel Corvinus הינו מלון חמישה כוכבים (9.1 בסולם בוקינג) הממוקם במיקום מעולה סמוך לרחוב Váci המפורסם ובמרחק הליכה קצרה מאטרקציות רבות ומתחנת מטרו. השירות מסביר פנים, ארוחת הבוקר טובה, החדר נוח והמקלחת מזמינה. כל יום מסופקים שני בקבוקי מים אבל חסרה מכונת קפה בחדר. על אף שלא הייתי מדרג את המלון בראש מלונות החמישה כוכבים ה-ROI שלו טוב ולכן המלון מומלץ.
מזג אוויר: בעוד שביום הטיול הראשון הטמפרטורה נמוכה דיה כדי לגרום לי לעטות כפפות את היום השני היה מתאר פוליקר כ-"פחות אבל עוד קריר...". המטריות (שלא לומר רק המטריה שלי) רשמו שימוש (לא הכרחי) רק בסופו של הטיול או בקיצור – מזג האוויר האיר לנו פנים.
יום לפני הטיסה שערי נתב"ג ננעלים באחת כי מה הטעם לטוס לבודפשט אם קצת גיוון בבית המשפט העליון מביא את בודפשט לכאן? אני בניגוד לבת זוג לא מתרגש, ממשיך בתכנון הטיול ומשוכנע שהטיסה תצא לדרך בשעה היעודה וכך היה...
יום ההגעה 28.3:
אחה"צ אני עוד מספיק להסיע את הבנות לחוג של הבת הקטנה ומשם ממשיך עם בת הזוג לטרמינל 1. החניון לטווח ארוך הסמוך לטרמינל כבר מלא והסדרנית עונה, לבטח, שוב ושוב על אותן שאלות ומפנה את הרכבים המאוכזבים לחניון מרוחק המצריך שימוש ב-shuttle (לא הגיע הזמן לפרסם את המידע הזה on-line ברשת האינטרנט?). סידורי הקרקע יעילים (למרות שטיסות רבות נדחו) ועד מהרה אנחנו מתלבטים בין מנות מקדונלד'ס נטולות בשר בקר לבין תריס מוגף של ברגר קינג. החזה עוף\שניצל ניצחו...
אנחנו (שלא לומר בת הזוג) מתמהמהים להצטרף להסעה למטוס (אין על הנוחות של טרמינל 1) ובמסוף שורה של מזוודות יד מבשרת שאת המזוודות נאלץ לשלוח לבטן המטוס, דיילי הקרקע מנחמים אותנו בהבטחה שהמזוודות שלנו תצאנה ראשונות, כן בטח...
את ההכנות להמראה אני מנצל כדי לראות עוד כמה דקות של המשחק של מכבי מול בולוניה (למזלנו, שהזמנתי את כרטיסי הטיסה פספסתי את העובדה שזהו שבוע כפול ביורוליג וכולו, לעזאזל, בהיכל הצהוב). למזלי, כבר בשעה שהטייס חימם מנועים, היה ברור שהמשחק יוכרע לטובת מכבי (31+).
הטיסה עוברת בנעימים, במהלכה אנחנו נהנים מכריך קרם קשיו טבעוני ומפתיע.
יש לקוות, שבשעה שאנחנו ממתינים למזוודות בקוצר רוח בנמל התעופה בבודפשט, במרחק 2166 ק"מ מתגרד לו דייל קרקע עד זוב דם ועד שאנחנו אוספים את מזוודות היד בדרך החוצה מאולם מקבלי הפנים...
בדרך כלל השירות של חברת ההסעות Welcome Pickups מעולה אלא שהפעם נאלצנו לחכות בקור המקפיא לנהג (אל תשאלו איך אני יודע אבל מכנסים קצרים בלילה קר אינם מומלצים), הנהג לא מציע לנו מים, כנהוג, ואף לא מחליף אתנו מילה. https://www.welcomepickups.com
הנסיעה למלון מהירה, המלון מזמין ונעים, וה-check-in אף הוא יעיל.
יום רביעי 29.3:
אנחנו מתעוררים למקלחות מרעננות בציפייה, שלא תיכזב, לארוחת בוקר טובה ואכן הארוחה טובה מאוד ועשירה. על אף השפע, הארוחה שלי, כהרגלי, מסתכמת בגבינות קשות וטעימות, לקרדה, קרואסון, שני אספרסו ושוט סוכר (עם מעט אלכוהול). האווירה בחדר האוכל יוקרתית והשירות והעיצוב בהתאם, אין תלונות.
מהמלון אנחנו יוצאים ל-Deák Ferenc tér, מעירים מוכר כרטיסים מנומנם, ועולים על רכבת M1 ל- Heroes' Square. דלילות האנשים בשעה זו בכיכר מדגישה ביתר שאת את גודלה העצום.
אחרי סידרת צילומים ארוכה אנחנו נפרדים מהכיכר לטובת רחוב Andrássy בו ממוקמות שגרירויות וחנויות "עממיות" כגון לואי ויטון, רולקס ואחרות, שום דבר fancy... הרחוב היוקרתי והמשובץ בחנויות לאלפיון העליון נמתח מכיכר הגיבורים עד לכיכרDeák Ferenc הסמוך למלוננו.
סטיה קצרה מהרחוב אמורה להוביל אותנו ל-SUGAR! design confectionery & candy store אלא שאנחנו מגיעים בטעות ל-Museum of Sweets and Selfies (מסתבר שיש שני "מוזיאונים" כאלו ואנחנו נתקלנו בזה המכונה ORIGIN).
במהלך תכנון הטיול החלטתי לקצץ "מוזיאון" זה אלא שהגורל חשב אחרת והגורל קובע...אנחנו משאירים את התיקים והמעילים בכניסה ומסתובבים בין המוצגים מעולם הממתקים שכמו ששם ה-"מוזיאון" מרמז סוחטים צילומים רבים. מתאים מאוד למשפחות עם ילדים (שלא לומר ילדות) קטנות. במקום נדנדות בצורת פירות, בריכת סוכריות וכו'. על אף שהמוזיאון כמעט ריק ניכר שאנחנו מפריעים בבריכת הסוכריות להורי פעוט חמוד...הביקור ב"מוזיאון" קצר. ביציאה המוכרת בתגובה לשאלתנו מצביעה לעבר החנות אותה חיפשנו במקור וזו האחרונה נפתחת בדיוק מופתי בשעה 11:00 (איזה מזל!). בחנות עוגות מיוחדות, גלידה וממתקים מפתים ושובי עין אבל אנחנו יוצאים בידיים ריקות... אנחנו חוזרים לרחוב הראשי, מדלגים על חנות נעלי גברים (על אף ולמרות ההפצרות של בת הזוג) וממשיכים ל-3D Gallery.
בגלריה תמונות המייצרות אשליית 3D והמאפשרות למבקרים להשתלב בתמונות בצורה היתולית. המארחים שירותיים ואדיבים מאוד. כאשר אנחנו מסיימים את המסלול העובר בין התמונות השונות אחת מהמארחות מתלווה אלינו בסבלנות ומצלמת אותנו בכל תמונה שבחרנו תוך כדי שהיא זורקת לעברנו הערות בימוי. במחיר כלולה גם הדפסת שתי תמונות, אליהן אנחנו מוסיפים בתשלום שני מגנטים עליהם מודפסות תמונות נבחרות מהביקור שלנו. הגלריה איננה עמוסה דבר המאפשר לנו לחוות את הגלריה בלי דוחק. הביקור מומלץ בחום ואנחנו נהנים. https://3dgallerybudapest.hu/en/home
במעבר חד אנחנו פונים לעבר אנדרטת "נעליים על הדנובה". האנדרטה הוקמה ב-2005 להנצחת רציחתם של מאות יהודים ע"י גדודי 'צלב החץ' ההונגרים. ב-1944 עלה לשלטון סלשי מנהיגה של מפלגת ' צלב החץ' האנטישמית ובהוראתו נרצחו מאות יהודים. כדי לחסוך בתחמושת היהודים נקשרו זה לזה ורק חלקם נורו והשאר הוטבעו. היחיד עליו ידוע שניצל היה טומי דיק שנורה בלסתו. קבוצת יהודים נכלאה במפקדת 'צלב החץ ' וחולצה ב-1.8.1945 בחצות. בין אנשיה היה יעקב שטיינר לימים פרופסור באוניברסיטה העברית שאביו הוצא להורג כמה ימים לפני כן. סלשי נתפס והוצא להורג ב-1946. האנדרטה מורכבת משישים זוגות נעליים שונות ונחנכה בתהלוכת לפידים בנוכחותו של ראש ממשלת הונגריה. האנדרטה זכתה אף לביקורות בשל המיקום הצדדי ללא שילוט, בשל הנגישות והכיתוב המרוחק מהאנדרטה שנמנע מלהזכיר שהנרצחים יהודים ואף חותם ב-'זיכרונם לברכה' ולא 'הי"ד' כמקובל. לבת הזוג שמקשיבה להסבריי מצטרפת משפחה ישראלית מרגשת שמזכה אותי בהדלקת נר נשמה לזכר הנרצחים. הסיפור האישי של האם, הסיפור שלי ולהבדיל של האנדרטה נקשרים בצורה מרגשת...
ישנו חלון זמן קצר עד לתחילת הביקור בפרלמנט ההונגרי אותו אנחנו מנצלים לישיבה בבית קפה מזמין המשקיף על הפרלמנט. בבית הקפה (שירות עצמי) אנחנו מצטיידים בקפה, סודה, קפוצ'ינו ועוגת קינמון עבשה. פני העוגה כפני המוכרת האנטיפתית...בכל מקרה הנוף הנשקף מפצה על כך.
מבית הקפה אנחנו מתייצבים בתור לסיור הפרלמנט. בת הזוג החברותית מידיי מסתודדת עם ישראלית אחרת ומעבירה לה אקמול, ענייני נשים, כנראה, לא שאלתי...
הסיור באמצעות audio-guide בשפה העברית, נחמד מאוד על אף העברית המשובשת שלא אחת מסיחה את דעתי מההסברים. אנחנו עוברים דרך שתי מערכות מדרגות (סה"כ 124 מדרגות, קיימת אופציה לשימוש במעלית למתקשים) וחולפים על פני שני פרסקו גדולים וויטרז'ים יפים. אולם הכיפה הינו גולת הכותרת אך לצערנו אין לצלם באולם זה. גובה האולם כמעט 27 מטרים. בבסיס העמודים פסלים של שליטים הונגריים ובמרכזו הכתר הקדוש ההונגרי וסמל ההכתרה. מאולם הכיפה אנחנו ממשיכים ל-lounge המתהדר בשטיח הגדול ביותר באירופה שנארג ידנית. ה-lounge מוביל לאולם בית הנבחרים בו 453 מקומות ישיבה. על הקיר הראשי מאחורי הפודיום ניתן לראות ציורים של הסמלים של משפחות המלוכה של הונגריה, עם ציורי קיר המתארים את תפקידה ההיסטורי של האצולה משני הצדדים. הסיור מסתיים בחדר בו דגם הפרלמנט בקנה מידה של 1:100. הסיור שנמשך כ-45 דקות מומלץ ביותר וכדאי להקדים ולהירשם אליו מראש. https://www.parlament.hu/en/web/house-of-the-national-assembly
מהפרלמנט אנחנו צועדים למרחצאות Palatinus הממוקמות באי מרגיט, מה שמאפשר לנו להתרשם מהאי הרגוע בדרך למרחצאות. מחיר הכניסה מגוחך (ביציאה אף הופתענו לקבל חזרה חלק מהתשלום שהתברר שהינו פיקדון – סה"כ המגבת שקנינו בכניסה עלתה יותר) אבל למרבה האכזבה רק בריכה חיצונית אחת פעילה. ההרגשה המנוגדת של המים החמים והאוויר הקר מאוד נעימה ומדגדגת. אנחנו משתכשכים בבריכה שעה ארוכה ויותר שמסביבנו כמעט אף לא אחד. ביציאה אנחנו רואים שישנו מעבר מחומם המוביל עד לפתח הבריכה ואנחנו עוזבים את הבריכה דרכו. בחזור אנחנו מתקשים מעט לחזור לאזור הלוקר שלנו...לשכמותי, שלא ביקר מעולם במרחצאות, החוויה נחמדה ואנחנו נהנים מהביחד ומהאתנחתא אבל ת'כלס וזו השורה התחתונה – ותרו על מרחצאות אלו, מאמין שהאחרות טובות ומוצלחות יותר... https://en.palatinusstrand.hu
המגבת שרכשנו לא שורדת את הפח עליו אנחנו חולפים ביציאה מהמרחצאות ואנחנו נכנסים למזנון שממול (אחד מבין כמה המשובצים באי) בו אנחנו מצטיידים בקפה, אספרסו וסודה אבל מוותרים על הקיורטוש.
מהאי אנחנו חוזרים רגלית בהליכה מהירה למלון ולמקלחת חפוזה לפני ארוחת הערב שהוזמנה מראש במסעדה. את המסעדה מזמינה הבת זוג כהפתעת יום הולדת שבמקרה ובלי תכנון מוקדם ממוקמת במרחק הליכה קצר מהמלון (בדיעבד התברר שגם אני בחנתי את המסעדה הזו במהלך תכנון הטיול). למסעדת Stand בעלת שני כוכבי מישלן אנחנו מגיעים באיחור קל. המסעדה מציעה ארוחה בת חמש מנות כאשר לכל מנה ישנן מספר אפשרויות מביניהן יש לבחור מראש. השירות כמקובל במסעדות יוקרה דקדקן. על השולחן מחכה לי כרטיס ברכת יום הולדת ובהמשך מובא לי נר. המארח מברר אם יש לנו דרישות מיוחדות (בלי מאכלי ים) ומתקשה להסתיר את אכזבתו מכך שלא הזמנו יין אבל החוויה יוצאת לדרך: כלי ההגשה מדהימים וכל הגשת מנה מלווה בטקס מרשים. הטעמים מיוחדים ולא תמיד מוכרים והשירות נפלא. שאנחנו מסיימים את הקינוח. המארחת מגישה לנו קינוח נוסף ולאחריו עוד קינוח. בקינוח השלישי שאינו מהמניין אנחנו מודיעים למארחת שאיננו יכולים עוד והם ניצחו...סה"כ הארוחה נמשכת כארבע שעות במהלכן הצוות מתבקש לצלם אותנו יותר מידיי פעמים (לעניות דעתי הלא קובעת). לבסוף המארחים מגישים לנו את התפריט מודפס על נייר יוקרתי ובמעטפה. החשבון כמובן אסטרונומי ואנחנו מוסיפים טיפ נדיב (על אף שהמחיר שמוגש כולל שירות) סה"כ חוויה מיוחדת ויקרה ומתנת יום הולדת שווה.
הסתיים יום נפלא גדוש חוויות שונות ומגוונות...
יום חמישי 30.3:
אנחנו מתעוררים לגלות שארוחת הבוקר המוצלחת אתמול לא הייתה מקרית...הפעם בארוחת הבוקר אנחנו מפגינים מיומנות של בני בית והארוחה כוללת חביתה עם עגבניות, בצל ופטריות, לקרדה, קרואסונים, עוגת שיש ואספרסו...
לפני שאנחנו יוצאים לדרך אנחנו מנסים להיעזר (ללא הועיל) בקונסיירז' בניסיון לאתר מקום שמשדר בערב את משחקה של מכבי ת"א מול אולימפיה מילאנו. אמש בדרך למסעדה ראינו חלון ראווה שהציג דגלים של מכבי ת"א ושקלנו לנסות שם. התכתבנו אף עם מסעדת MeSHUgA שבבעלות ישראליים שלא הפגינו אדיבות רבה...
גשר השלשלאות חסום להולכי רגל כך שמסלול ההליכה ל-כיכר Clark Ádám עובר דרך רחוב Váci, לנו זה מתאים. בדרך אנחנו עוצרים במספר חנויות תיירים חלקן מזמינות וכולן יקרות. בגשר אליזבת אנחנו נפרדים מהרחוב שאת חלקו הנותר נשלים בחזרה...
בכיכר Buda Castle Funicular (Shiklo) משך הנסיעה: 95 שנית. הרכבל נחנך ב-2.3.1870 ונפגע בהפצצה ב-20.12.1944. לאחר המלחמה הרכבל נהרס ונבנה מחדש רק ב-1986. עד 1928 הרכבל היה אמצעי התחבורה הציבורי היחיד להסעת נוסעים עד לטירה, והוא שימש בעיקר את הפקידים שעבדו בה מכיוון שלפני מלחמת העולם השנייה היה מחוז הטירה מקום מושבו של הממשלה והממשל המרכזי.
Budapest (budapestinfo.hu)
הרכבל כמעט ריק ויוצא לדרך מיד עם הגיענו. אין הכרח להשתמש ב-Shiklo אבל השימוש בו מהנה. התצפית מטירת בודה מהממת. אני מסב את תשומת ליבה של בת הזוג לפסל מיניאטורי של הארנב עם האוזניים המשובצות (דמות בסדרה מצוירת הונגרית).
מהטירה אנחנו מתכננים להמשיך למצודת הדייגים. כבר במהלך תכנון הטיול הלכתי מכות עם ה-google maps שמנחה לרדת מהטירה ואז להעפיל שוב למצודת הדייגים. אני נכנע ל-google maps אבל הדרך שהוא מתווה חסומה בשל שיפוצים. אנחנו מתברברים מעט על אף שהדרך פשוטה ומוכרת.
המצודה נבנתה בשנים 1895-1902 וכוללת 7 צריחים המייצגים את 7 השבטים ההונגרים שהקימו את המדינה בשנת 895. המצודה אויישה ע"י גילדת הדייגים בימי הביניים ומכאן שמה. אנחנו מנסים לאתר ללא הצלחה את 3DPast אבל זה האחרון כנראה פועל רק בעונת התיירות Chapel in the Rock, Hungarian History 3D Tourist Cinema (3dpast.com)
אנחנו רוכשים כרטיסים להליכה בין חלק מהצריחים (לא חובה). שימו לב שהמכירה נעשית אך ורק במזומן. במסלול בין הצריחים אנחנו רואים קבוצת יפניים שעושים מה שהם עושים הכי טוב מאז מלחמת העולם השנייה וזה להצטלם בהתלהבות. בשל חופשת הפסח גם עברית נשמעת מכל עבר ואנחנו מחליפים צילומים עם זוג ישראלי נחמד בו נתקלנו.
בירידה לכיוון ה-Tram אני שומע אמא ובת ספונטניות שתוהות לאן כדאי להמשיך מפה. אצלי ה-BudapestGo כבר מותקן ומוכן להפעלה (נוח מאוד) ואני משועשע מהניגוד בין הגישה הספונטנית לבין זו הדקדקנית...
בכיכר אני מפנה את תשומת ליבה של בת הזוג לפסלי האריות המוצבים בגשר השלשלאות.
אנחנו יורדים מה-Tram בסמוך למלון גלרט שמעלה בי זכרונות מהעבר וממשיכים לשוק המקורה.
השוק המקורה גם הוא לא עמוס בעונה זו ואנחנו קונים פפריקה ושרשרות לילדות...
מהשוק אנחנו ממשיכים עד להצטלבות עם גשר אליזבת בה נפרדנו מהרחוב בדרך לטירת בודה.
אנחנו ממשיכים ל- Amazing Metal Art Gallery שבה פסלים עשויים מחלקי רכב ממוחזרים. הכניסה דרך בר BAZ BEER BAR (סגור שאנחנו מגיעים). האווירה בגלריה קצת קריפית (בואו, זו לא גלריה אלא מרתף) אבל הפסלים מעניינים ומרשימים ביניהם מגהטרון, אופנוע מגניב וכו' אנחנו מצטלמים עם מסיכות מפחידות וכלי משחית לצד הפסלים. בכניסה ישנו מתחם להטלת גרזנים...הבנתם את הרעיון אני מקווה, בכל מקרה מומלץ מאוד למי שלא היה בגלריה מסוגה זו AMAZING METAL ART GALLERY - SCRAP METAL KIÁLLÍTÁS.
מהגלריה אנחנו סרים לבית הכנסת הגדול עליו דלגנו הואיל ובקרנו בו בעבר ומאתרים את פסלו המיניאטורי של הרצל (התקהלות של תיירים סביב הפסל סייעה לנו). הפסל Mihály Kolodko פצח בפיסול גרילה בעיר והציב פסלים מיניאטוריים ברחביה. הפסל הפך לכה פופולארי עד שחלק מיצירותיו נגנבו. אחת מהן כאמור היא זו של הרצל. פסל נוסף הינו זה של הארנב עם האוזניים המשובצות...
מהפסל המיניאטורי אנחנו מנסים לאתר את פסל הלגו בן ה-850,000 החלקים שהינו העתק מדויק של פסלי האריות מגשר השלשלאות (אותם ראינו בירידה ממצודת הדייגים). לאחר שאנחנו נכשלים אנחנו נעזרים בלשכת תיירות שנקרית בדרכנו בה אנחנו מתבשרים שהפסל הועתק למקום אחר.
אנחנו נכנסים לסניף מקדונלד'ס מזמין ונקי כדי להרגיע את הרעב שהחל לאותת. את מטבלי הקטשופ המיותרים שרכשנו אנחנו מוסרים לזוג נשים מבוגרות שנראות ממש אסירות תודה, דבר שאולי מלמד על המצב הכלכלי של הונגריה. בניגוד גמור בסמוך לסניף מקדונלד'ס בולטת חנות של ויקטוריה סיקרט. רצף התכתבויות עם הבת הגדולה עולה לי ביוקר...אנחנו נכנסים לעוד מספר חנויות אבל בת הזוג מתחשבת ומשתדלת לא להגדיש את הסאה. בסמוך למלון דוכני אוכל מזמינים ואני אוכל את הלב בגלל מקדונלד'ס המיותר אבל גם מרק גולש בקערת לחם – פשוט תענוג...
אנחנו חוזרים למלון ומזמינים כרטיסים ל- Light Art Museum (יש חלון זמן לכניסה). המוזיאון עוסק במיצגים הסבים סביב משחקי אור. איך נסכם? מוזר ולא מחויב, אולי עם ילדים. הביקור אורך כחצי שעה Home - Light Art Museum (lam.xyz).
בדרך חזרה אנחנו חולפים על פני Gelarto Rosa אבל בת הזוג מוותרת על הגלידה המפורסמת לטובת בית הקפה Gerbeaud המוכר אף הוא שם אנחנו נהנים משתי עוגות, אספרסו, סודה ושני כדורי גלידה.
יקר, טעים אבל בעיקר מהנה.
שוב אנחנו חוזרים למלון כדי לראות את המשחק (הידד לאתר היורוליג שמשדר את המשחקים תמורת סכום סימלי) והפליאוף נראה קרוב מאי פעם...
בסיום המשחק בת הזוג מפצירה בי לנסוע לקפה ניו-יורק המפואר ואנחנו נוסעים לשם במונית, נכנסים למלון בטעות, מתקנים ומתיישבים בשולחן רק כדי לגלות שהמטבח סגור ואנחנו מסתפקים במילקשייק, סודה ואספרסו הכי טוב של הטיול לצד עוגייה עבשה. בית הקפה אכן מרהיב ואין להחמיץ ביקור בו. זרזיפי גשם מקבלים את פנינו אבל לשמחתנו במרחק קרוב אנחנו מאתרים פיצרייה, מתלבטים בין פיצה בינונית לענקית ולבסוף כמעט מחסלים את האחרונה. למלון אנחנו חוזרים רגלית.
יום שישי 31.3 חזרה לארץ או למה עדיף לנו הגברים פשוט לשתוק:
אנחנו מתעוררים בשש בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר זריזה שבסיומה ממתין לנו הנהג, שמסיע אותנו גם הפעם בדממה לשדה התעופה. בבידוק הביטחוני המזוודות יד שלנו מופלות, משום מה, לרעה ומוסטות לתור של המזוודות המופרעות. אנחנו עומדים שם ליד המזוודות כמו הורים נזופים בחדר המנהלת.
בבידוק הדרכונים, הדיילת קרקע שואלת אותנו מה הקשר ביננו ואני בלי להתבלבל עונה "We’re friends" למראה הפנים של בת הזוג שלי הדיילת עם מבט של "אויש, איזה דביל אתה" לא מסתירה את הנאתה ומסננת "Maybe, not anymore" והולכת לבדוק את הדרכונים. שהיא חוזרת אני ממלמל:
“You see, we’re still together”. הדיילת קרקע מחייכת, הבת זוג פחות...סיום פחות מוצלח לטיול מוצלח...
