הזיכרונות הקולקטיבים מהימים האפלים בהיסטוריה לובשים צורה וממשות בברלין יותר אולי מבכל עיר אחרת בעולם. עדויות אילמות לזוועות משובצות בכל רחבי העיר בלי מחיצות ובלי שניתן להתעלם מהן. ברלין איננה מצטיינת ביופייה אך ספק אם ישנה עיר שמעוררת עניין רב יותר – עיר של מלחמה, שואה וחומה.
ברלין נבחרה מסיבות ארציות: טיסות low cost זולות של חברת easyjet ופסח שנדחק לסוף אפריל. תחזית מזג האוויר מאיימת: יומיים מתוך ארבעה ימים מסווגים כגשומים אך בפועל לבד מאפיזודת גשם קצרה וחולפת השמים בהירים. הטמפרטורה נמוכה אך לא מעיבה ואני כמעט ואיני נפרד מהמכנסים הקצרים. לרשותנו ערב קצר ובעקבותיו ארבעה ימים מלאים. טיסת ההלוך ממריאה בתחום השעות המועדף עלינו (צהריים) אך הטיסה ארצה משכימה קום ולא נוחה.
משרעת גילאי המשתתפים רחבה והגילאים נעים בין 9 לבין 75 בקירוב. מסיבות טובות הרכב המשתתפים חסר ומסיבות רעות עמד הטיול כולו בסימן שאלה. בבלוג שילבתי הן אינפורמציה מועילה לטובת הקוראים והן תיעוד זיכרונותינו לטובת המשפחה...
ניידות ואמצעי תחבורה:
ברלין משתרעת על פני שטח גדול ונקודות העניין מפוזרות ברחבי העיר במרחקים ניכרים זה מזה כך ששימוש בתחבורה הציבורית הוא בלתי נמנע. מאותו טעם לא ניתן להצביע על מיקום לינה מנצח (לפחות לא מנצח בצורה מובהקת). התחבורה הציבורית מעולה וכוללת רכבת תחתית, רכבת עילית ואוטובוסים המתייצבים בתחנות בתדירות גבוהה (משך זמן ההמתנה להוציא את יום ראשון לא עלה על עשר דקות). מעניין לציין שבמשך ביקורנו לא נתקלנו ולו בכרטיסן אחד על אף שהגישה לאמצעי התחבורה איננה מוגבלת כלל. קיימות קומבינציות רבות לרכישת כרטיסי נסיעה. אנחנו בחרנו ב-"WelcomeCard - 5 days" המעניק לבעלים גם שורת הנחות וב-"Small group day ticket". כאמור הקומבינציות רבות ואין המלצה גורפת: http://www.bvg.de/en
השהות הקצרה לא אפשרה ביקור מחוץ לאזורים A ו-B והכרטיסים נבחרו בהתאם.
על אף האמור לעיל, ברלין מישורית וככזו נוחה להליכה. במשך ארבעת ימי הטיול גמענו ברגל לא פחות מ-60 ק"מ.
על אף שניתן למצוא לא מעט אטרקציות בהם ימצאו ילדים עניין, לדעתנו, ברלין בלשון המעטה לא ניצבת בראש רשימת ערי הילדים. בני המשפחה הצעירים הפיגו את שיעמומם במריבות הדדיות והצקות לבני המשפחה ששיתפו פעולה. בשל הטמפרטורות הנמוכות נותר הכדור הפורח נטוע בקרקע. גם הביקור המתוכנן ב-IMAX לא יצא לפועל.
ספרות ומידע:
מפאת קוצר הזמן אנחנו מסתפקים בפספורט, בפורום למטייל ובד"ר גוגל. אף על פי שהספר לא נמנה עם הספרים של "לא תוכלו להניח אותו מידכם..." הספר מומלץ בהחלט.
בנתב"ג הפרוצדורות מתנהלות ביעילות אך התורים ארוכים. בדלפק ה-check-in הדייל מתעקש שעלינו לשלם עבור שתי מזוודות נוספות וטועה. לאחר דין ודברים ההדורים מיושרים ואנחנו ממשיכים באוטובוס לטרמינל 3. על אף שהגענו לשדה כ-3 שעות לפני ההמראה עם כניסתנו לדיוטי פרי רמקולים מנומסים נותנים לנו התראה, שירותים והופ - רמקולים מנומסים עם קול יותר תקיף...
הטיסה עוברת בנעימות יחסית, אנחנו אוספים את המזוודות ועושים דרכנו בשתי מוניות שירות נוחות שהוזמנו מבעוד מועד. אנחנו לנים במלון 3 כוכבים: Novotel potsdamer platz. להפתעתנו המלון דורש לחייב את חשבוננו מראש.
המלון בדרגת שלושה כוכבים אך החדרים ענקיים ונוחים והמחיר מעולה. ארוחת הבוקר יקרה מידיי (15 אירו לאדם מבוגר וחינם לילדים) ויש להמתין זמן רב מידיי לשירות. המיקום לא רע וליד המלון תחנת S-Bhan ואוטובוס שימושי. תחנת המטרו איננה קרובה במיוחד. בסמוך סופרמרקט Lidl.
בחנות תת קרקעית (בדרך לתחנת ה-S-Bhan) אנחנו מוצאים קיוסק המוכר כרטיסי נסיעה שישמשו אותנו בימים הקרובים ונוסעים באוטובוס ל-Markthalle Neun הפותח את שעריו בימי חמישי לטובת דוכני אוכל מכל העולם. שוק האוכל וה-East Side Gallery קרובים אחד לשני ורחוקים משאר האטרקציות כך ששילוב שתי האטרקציות קורץ אבל השעון והרעב דוחקים בנו להשאיר את הסיור לצד החומה למועד המתוכנן במקור. בשוק המקורה נדחסים צעירים רבים והצפיפות מרתיעה אותנו תחילה ומצרה את צעדינו אך לא לזמן רב: אנחנו לא טומנים את ידנו בצלחת (או שמא דווקא כן), מחליטים לחלוק את המנות כדי לטעום ככל האפשר ומשתלטים על כדורי בשר, פיצה ופסטה. הכל טעים אבל על הכל מעפילה מנת סביח שמשולבת בטוסט פרי יצירת מוחם הקודח של זוג ישראלים צעירים. הבירה מוצעת למכירה בכל דוכן ולכל דורש. מים, קולה ודומיהם אינם בנמצא (אלו נמצאים בחנות הצמודה לכניסה לשוק). הביקור בשוק מומלץ מאוד. האוכל מעולה, מכל העולם ומשאיר טעם של עוד. בדרך חזרה אנחנו מגלים שהלכנו תחנה אחת ברגל רחוק מידיי – לא נורא.
ויהי בוקר ויהי ערב יום אחד:
במסגרת ההנחה שמה שקשה ביום מסוים קשה יותר ביום הבא אנחנו מתחילים בטיולנו ביום הארוך והעמוס ביותר המשלב הליכה לאורך 21 ק"מ. מהמלון אנחנו עושים את פעמינו ל-checkpoint Charlie. בדרך אנחנו רואים את מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור אליו אנחנו לא נכנסים ואת הכדור הפורח שמושבת בשל מזג האוויר (לאחרונה הופסקה פעילותו משיקולי בטיחות). לצד הכדור הפורח תצוגת מכוניות Tarbi מעניינת. בדגמים של המכוניות המזרח גרמניות נתקל בהמשך הטיול בכל חנות מזכרות. במעבר אנחנו מצלמים את התמונות השחוקות, מבזבזים כסף בחנות מזכרות סמוכה ונכנסים ל-Asisi Panorma. יש הטוענים שהכניסה יקרה. לדעתנו התמורה מצדיקה את המחיר ואנו בוהים בהתפעמות בפנורמה שמציגה את ברלין המזרחית לצד זו המערבית ובניהן חומה. מקדימה את הפנורמה תערוכה קטנה אך מעניינת שעוסקת בחלוקת העיר. מעניין לציין שרק בשלב ההכנות גילנו שברלין הייתה מובלעת בלב גרמניה המזרחית ולא כמו שסביר לדמיין. http://www.asisi.de/en/panoramas/the-wall
מהפנורמה אנחנו ממשיכים למיקום הבונקר של היטלר (Führerbunker). הבניינים והחצר המרכזית לא מעידים על שהתחולל מטרים ספורים במעבי האדמה. במקום שלט צנוע המתאר את הבונקר. אנחנו נעצרים לתיאור קצר על ניסיון ההתנקשות וימיו האחרונים של הצורר. סבלנותם של הצעירים בחבורה מתחילה לפקוע.
מהבונקר אנחנו ממשיכים לאנדרטת השואה (Holocaust Denkmal) בת 2711 עמודי הבטון אותם תראו אם תתכננו ואם לאו. אנחנו מתייצבים בתור למפעל ההנצחה התת קרקעי. התחושה שבשיא העונה התור עלול להשתרך שעות אחדות. אנחנו ממתינים כשלושים דקות. במהלך ההמתנה ניגשת אלינו עובדת המקום שמספקת אינפורמציה וממליצה לא לאפשר לילדים קטנים לבקר במפעל ההנצחה התת קרקעי (ישנו חדר המתנה עם ספרים) – אנחנו מתעלמים מההמלצה. בכניסה בדיקה ביטחונית שלא מביישת שדה תעופה אירופאי מצוי. הכניסה חינם אך למיטב זכרוני לא כך השימוש ב-Audioguide הכולל תרגום לשפה העברית (יש להפקיד תעודה מזהה). מפעל ההנצחה כצפוי מזעזע והשקט זועק. הילדים במחווה לא אופיינית שומרים אף הם על שקט מופתי עדות להצלחת ההנצחה. https://www.holocaust-denkmal-berlin.de
מהאנדרטה אנחנו ממשיכים לשער Brandenburger ולכיכר Pariser(מלון אדלון, השגרירויות השונות וביתו של הצייר היהודי מקס ליברמן). "בית הדג" (DZ Bank) סגור למבקרים ואנו מסתפקים בהצצה חטופה מהרחוב. לאחר הסברים קצרים אנחנו מתפנים לארוחת צהריים מאריכת חיים: צ'יפס, נקניקיות ושווארמה בלחם טעים (לאורך שדרת linden Unter den ניתן למצוא מספר ביתני אוכל עם שולחנות פרוסים). המון רב גודש את השדרה והתורים לביתני האוכל די ארוכים.
לאחר מנוחה (הילדים משתעשעים במשחק "אמת או חובה") אנחנו ממשיכים לכיכר בבל (Bebelplatz). בדרך לכיכר אנחנו נכנסים לתצוגת מכוניות מרשימה ביותר (הכניסה חופשית).
בכיכר אני מותיר לשאר חברי הקבוצה לנסות ולהתחקות אחר אמירתו של מיכה אולמן (ספריית המדפים הריקים).
מהכיכר אנחנו ממשיכים לכיכר Gendarmenmarkt היפה. בדרך אנחנו רואים את אוטובוס קבוצת באיירן מינכן (אותו נפגוש שוב בהמשך) – נרשמת התרגשות במגזר הצעיר. בכיכר נמצאים היכל הקונצרטים, הקתדרלה הצרפתית והגרמנית. הכיכר נעימה מאוד. הילדים מוציאים אנרגיה בטיפוס במעלה ובמורד מדרגות היכל הקונצרטים וסוחטים דמי טרחה. בחזית היכל הקונצרטים פסל אפולו מרשים.
סמוך לכיכר חנות השוקולד Rausch הפועלת משנת 1863 – לחובבי השוקולד (להלן אנחנו) הביקור מומלץ בחום. בחנות דגמי מבנים ענקיים עשויים שוקולד (שער ברנדנבורג, הרייכסטאג וכו').
אנחנו מצטיידים בשוקולד טעים ונוסעים בתחבורה הציבורית לכיוון East Side Gallery (במקור תכננו לנסוע במונית אבל התחבורה הציבורית פשוט נוחה). אנחנו הולכים לאורך החומה, מצטלמים לצד ציורים מפורסמים (דגל ישראל על רקע הדגל הגרמני וציור ברז'נייב מתנשק עם שליטה של מזרח גרמניה). אם מפאת העייפות המצטברת ואם מפאת הציפיות הגבוהות – השיטוט לצד החומה פחות מלהיב מהמצופה.
במקור תכננו להמשיך מהחומה לשוק הטורקי הפועל בימי שישי אבל השעה מאוחרת והשוק כבר סגור (השוק נסגר ב-18:30).
אנחנו חוזרים למלון להתרעננות. חלקנו נוסעים במונית למסעדה המגישה שניצל וינאי וחלקנו אוכלים במסעדה איטלקית הסמוכה למלון.
ויהי בוקר ויהי ערב יום שני:
אנחנו פותחים את היום בצעידה לתחנת הרכבת התחתית. חברי הקבוצה שלא אכלו ארוחת בוקר במלון מצטיידים בארוחת בוקר חטופה והשאר בבייגלה. הרכבת התחתית מגיעה סמוך לארמון Charlottenburg ונדרשת הליכה לא ארוכה מידיי. בדרך הבת מתלהבת מחנות שמלות כלה ומפסל של דב סמלה של העיר.
הארמון בשיפוצים כך שלא ניתן להתרשם מ-"חצר הכבוד" והכניסה הועתקה לאגף החדש. אנחנו מצטיידים בכרטיסי כניסה, מפקידים את התיקים והמעילים ומתחילים בסיור. הסיור באגף החדש ובארמון מרשים מאוד. באולם הנשפים נערך שיעור ריקודים סלוניים לילדים המוסיף לאווירה. הסיור בארמון מתהדר כמנהג ארמונות דומים בחדר יפאני, סלון לבן וגלריית זהב. הארמון יפה מאוד אבל מתקשה לסחוט את אותן קריאות התלהבות שסחטו ארמונות דומים בטיולים קודמים – כדרך העולם סף הגירוי עולה מטיול לטיול. אנחנו אוספים את חפצינו ומשוטטים בגנים. הגנים יפים מאוד - גנים צרפתיים ואנגליים בסופם שלוחה של הנהר בו שטים ברבורים וברווזים. הילדים מנסים להאכיל את הברווזים (אחד מהם ממש דוגמן) אבל אלו האחרונים (כמו גם הראשונים) מפונקים. אזור הגנים פתוח לקהל הרחב ומקומיים רבים מתעמלים לאורך הנהר. אנחנו ממשיכים למוזילאום (הכניסה בתשלום סמלי). במוזילאום סרקופגים מרשימים בסיתותם. http://www.spsg.de/en/home
הילדים שחוששים להיכנס מחכים בחוץ ומתלהבים מסנאי זריז. אנחנו ממשיכים באוטובוס לשוק הפשפשים הפתוח ביום שבת וראשון. לא ייאמן – אבל הבת מוצאת מה לקנות אבל השוק ללא ספק מותאם לעכברי השווקים. מהשוק אנחנו ממשיכים לעבר עמוד הניצחון לא לפני שאנחנו עוצרים לארוחת צהריים בברגר קינג (סניף מרווח מאוד ונעים).
עמוד הניצחון המתנשא לגובה 67 מטרים נמצא במרכז הכיכר הנקראת הכוכב הגדול. אנחנו לא מבחינים במעבר התת קרקעי וחוצים את הכיכר בצורה מסוכנת לקול צפירת המכוניות. ניתן לטפס לראש הגברת השמנה ביותר בעיר (285 מדרגות) או לבסיסה. אנחנו מוותרים לאחר שהתור לרכישת הכרטיסים מתמהמה.
מהכיכר אנחנו סוטים לעבר ארמון הנשיא (ארמון Bellevue), חוזרים לכיכר ומשם לפארק Tiergarten (לא לפני שהצטיידנו בגלידה טעימה). השיטוט בפארק נעים מאוד והפארק בהחלט מצדיק ביקור (Reiterbrucke אינו נגיש מהכיוון ממנו אנחנו מגיעים) . אנחנו עושים את דרכנו לשער ברנדנבורג , חולפים על רחוב יצחק רבין ומגיעים לאנדרטה הסובייטית המעוטרת בטנקים הרוסיים הראשונים שפלשו לברלין.
משער ברנדנבורג אנחנו ממשיכים לכיכר Potsdamer. כיכר סוני מרשימה מאוד ואנחנו אוכלים ארוחת ערב במסעדה איטלקית מוצלחת במיוחד (מרק העגבניות טעים מאוד). בחיפושנו אחר קניון Arkaden אנחנו נתקלים ברחוב בן גוריון. הקניון איננו מיוחד אם כי גם הפעם נרשמו תנועות עו"ש (רכב Tarbi כבר אמרנו?). אנחנו מחליטים לחזור למלון ברגל.
ויהי בוקר ויהי ערב יום שלישי:
הבוקר אנחנו עושים דרכנו לגנים הבוטנים. הדרך מהתחנה לגנים ארוכה (אנחנו מחליטים בכוונה לוותר על ההחלפה לאוטובוס) ועוברת דרך סביבת מגורים שלווה ומזמינה כאחד. הגנים הבוטנים די מאכזבים. אמנם ניכר שהחממות הן מהגדולות מסוגן וכן המגוון הרב של הצמחייה וההפרדה לאזורי גידול שונים מוסיפים עניין אבל בשורה התחתונה המקום מומלץ לחובבי הז'אנר. יחד עם זאת, חממת הקקטוסים והחממה המדיפה ריח בשמים משכר מהנים. לאחר הסיור הארוך בחממות שמדמות אקלימים מאזורים שונים בעולם אנחנו מגלים שהשמים הבהירים מתקדרים וגשם/ברד שוטף את הגנים. אנחנו ממתינים בחממות עד יעבור זעם ונמלטים לתחנת האוטובוס הקרובה עם ההפוגה הראשונה. המטריות רשמו שימוש ראשון ויחיד. https://www.bgbm.org/en/home
אנחנו מחליפים לרכבת ומשוטטים ב- Heckmann-Höfe ולאחריו ב- Hackescher Hof (זו הסדר המומלץ הואיל והחצר האחרונה היא היפה יותר). בחצרות מתקנים מינוריים בהם משתעשעים הילדים, חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות. בכניסה לחצרות מוטבע בקרקע שמן של המשפחות היהודיות שהתגוררו בחצרות ונספו. בדרך בין החצרות אנחנו חולפים על פני בית הכנסת היהודי (בכניסה מתגודדת קבוצה של נערות מוסלמיות המתכוננת לביקור בבית הכנסת – מחזה סוריאליסטי במחוזותינו).
בחצרות אנחנו לא מוציאים מסעדה מבטיחה אז עוצרים שוב בחנות הבריאות המוכרת: צ'יפס ונקניקיות הפעם עם רוטב קארי מיוחד (אגב, סמוך למקום חומוס בהדונס) ומקנחים בגלידה Amors המצויינת (הגלידה מוגשת בצורת פרח).
בדרך למוזיאון פרגאמון אנחנו נתקלים בגן שעשועים והילדים מפצירים בנו להישאר מעט ואנחנו נעתרים. לאחר זמן לא ארוך אנחנו ממשיכים לכיוון המוזיאון (ישנו שילוט ברור) ועוברים דרך שוק ספרים צנוע.
התור למוזיאון ארוך. שלטים מאיימים עומדים גם הם בתור ומכריזים על זמן ההמתנה הצפוי. ניכר שבעונת השיא התור הוא בלתי אפשרי (לא ביררנו האם יש דרך יעילה להימנע מהתור הארוך). למרות שאנחנו לא בעונת השיא התור מתקדם בעיקר שאנשים מחליטים לנטוש אותו. העמידה בתור נמשכת שעה כאשר התור עומד מלכת ואחת לפרק זמן מסוים מתקדם בבת אחת. איתור ישראלים הופך למשימה פשוטה מתמיד שכן אלו מתיישבים מזרחית על הרצפה. אנחנו נחושים ולא נשברים וסוף סוף מורשים להיכנס רק כדי לגלות תור נוסף לרכישת כרטיסים ותור ללוקרים. בהחלטה לא חכמה אנחנו קודם כל עומדים בתור ללוקרים ורק אח"כ בתור לרכישת הכרטיסים. סוף סוף אנחנו נכנסים ולעיננו מתגלה מחזה מדהים - מזבח שיש ענק משנת 160 לפנה"ס, שער שוק של עיירה רומית מתקופתו של אנדריאנוס וכן חלק מחזית חדר כס המלכות שנבנו בימי נבוכדנאצר. וואו - המוצגים מדהימים ולא ניתן להתנער מהחשד שהמוצגים אינם אותנטיים.
המוזיאון מומלץ בחום גם בהרכב לא נוח (עם ילדים קטנים) כמו שלנו. אין ספק שהגרמנים יכולים לסמן V גם במשבצת ביזת העתיקות. http://www.smb.museum/en
אנחנו יוצאים מהמוזיאון (רואים את קתדרלת ברלין) ומחליטים לנסוע לקפה איינשטיין המפורסם. בעיר בתי קפה רבים הקרואים על שמו של הפיזיקאי אבל בבית הקפה אליו כיוונו לא ניתן להתבלבל – המלצרים לבושים בהידור מקסימלי והאנשים הנכנסים בשערי בית הקפה לבושים כביום חתונתם. ככל שהתקרבנו גבר בנו החשש שלא נורשה להיכנס בהרכב הנוכחי – ואכן המלצרים הדפו אותנו בטענה שהמקום איננו ערוך לקבוצה גדולה. את כל הדרך לכיוון מרכז סוני העברנו בוויכוח האם ההרכב היה בעוכרינו, המכנסיים הקצרים או שמא אנטישמיות גרידא 
. כך או כך נרשמה לפחות סיבה אחת לחזור לברלין... http://www.cafeeinstein.com/en
בסמוך לקניון Arkaden מסעדה איטלקית מהודרת אך מוצלחת פחות מקודמתה מאתמול. הפעם המשפחה מתעקשת לחזור בתחבורה הציבורית (ושכרנו יוצא בהפסדנו) לא לפני שאנחנו מצטיידים בעוגות.
ויהי בוקר ויהי ערב יום אחרון:
כשבוע לפני הטיול אנחנו מגלים לדאבוננו שביקור בכיפת הרייכסטאג (בעצת משתתפי הפורום החלטנו לותר מראש על הסיור המודרך) בלתי אפשרי – כל המקומות תפוסים. בזמן ה-slot הפנוי הבא אנחנו כבר אמורים להזיע בשרב המזרח תיכוני. מתברר שישנן שתי דרכים נוספות לבקר בכיפה:
- להקדים ולהגיע למרכז התיירות הסמוך ולקוות ל-slot שיתפנה.
- לסעוד במסעדה בפרלמנט ולאחר הארוחה להמשיך לביקור בכיפה.
אנחנו בוחרים באופציה השנייה (יש לציין שגם המסעדה בתפוסה די מלאה). אנחנו מכוונים לארוחת בוקר. יש להגיע לבידוק כרבע שעה עד עשרים דקות לפני השעה הנקובה. בהגעה יש לציין את ההזמנה למסעדה (ישנן רשימות נפרדות). לאחר בידוק ביטחוני ומעבר דרך שני שערים סטייל שערי האריות בספארי אנחנו נכנסים למעלית שמובילה לתחתית הכיפה. משם הולכים עצמאית למסעדה.
המסעדה פשוט נפלאה (אין אפשרות להזמין שולחן ספציפי) הנוף נפלא, השירות נפלא והאוכל נפלא. המחירים יקרים אבל החוויה מומלצת בחום: מעז יצא מתוק. דרכונים הכרחיים. http://www.bundestag.de
אחרי הארוחה הדשנה אנחנו מעפילים לכיפה ממנה תצפית יפה ואנחנו מזהים אתרים בהם ביקרנו. הילדים נפרדים מאתנו ונהנים מההליכה בספירלה. הכניסה איננה אפשרית בכל מזג אוויר.
מהרייכסטאג אנחנו ממשיכים למוזיאון Story of Berlin. הלחץ להגיע עד אחת עשרה גורם לנו להתברבר מעט. אנחנו מגיעים למוזיאון האינטראקטיבי אך לא יכולים להתעכב במידה מספקת הואיל והסיור באנגלית במקלט האטומי יוצא לדרך ב-12. המוזיאון יפה מאוד ומומלץ בחום גם ללא הסיור במקלט האטומי. הסיור במקלט האטומי מרתק ומומלץ אף הוא בחום. מתברר שבברלין לבדה נבנו כ-15 מקלטים בתקופת המלחמה הקרה שיכולים לאכלס כ-3000 "ברי מזל". הסיור מרתק וחושף טפח לא מוכר לנו מהמלחמה הקרה. יש לציין שניתן לחזור ולבקר במוזיאון לאחר הסיור במקלט האטומי.
http://www.story-of-berlin.de
המשך הטיול בשדרות קודאם. הודות לגשם אנחנו נכנסים לחנות מרהיבה ממש הנסובה סביב חג המולד (לצערנו הצילום אסור אבל החנות מעפילה בסדרי גודל על חנויות דומות אחרות שנתקלו בהן בטיולים אחרים). אנחנו עוצרים במקדונלדס לארוחת צהריים. התחנה הבאה הינה כנסיית הזיכרון לקיסר וילהלם (שמראיה החרב מעניין) והכנסייה החדשה. בשתיהן הכניסה חופשית וביקור חטוף בהן מומלץ. http://www.gedaechtniskirche-berlin.de/
אנחנו ממשיכים לאירופה סנטר ומשם לכלבו הגדול באירופה KaDeWe המשול לנר חנוכה – לראותו בלבד (ראה יוצא מהכלל בהמשך). בקומה השישית מזנוני אוכל עשירים ובקומה השביעית תצפית (אליה הגישה לא נוחה אם לא פוקדים את בית הקפה). הילדים מתעכבים בקומת הצעצועים שם אני נפרד מעשרות אירו לטובת בובת עיניים ענקית. http://www.kadewe.de/en
בדרך לכלבו פסל ברלין המסמל את ברלין המחולקת ובכיכר הסמוכה תחנת הרכבת העתיקה בברלין.
סיורי הקניות משעממים (לפחות אותי) והרגליים רוצות למלון.
במלון אנחנו נחים לקראת הסיום הגדול: ארוחת ערב במסעדה המסתובבת במגדל הטלוויזיה שבנו הסובייטים. הנווט (here) שלא מתפקד היטב בסביבת תחבורה ציבורית ענפה (כל כמה מטרים מוצעים נתיבי הגעה שונים) מתעתע בנו אך לבסוף אנחנו מגיעים לכיכר אלכסנדר שם אנחנו נהנים משירותי פרימיום (או במילים אחרות תור מזורז במחיר מופקע). הכרטיסים לכניסה למסעדה יקרים וכך גם המסעדה. האוכל במסעדה בינוני מינוס אבל לא המחירים. הנוף לעומת זאת מרשים. סה"כ חוויה נחמדה אם כי רמת האוכל בפרט בהשוואה למסעדות דומות בהן היינו (וינה וטורונטו) מעיבה מעט. https://tv-turm.de
אנחנו חוזרים למלון, אורזים מזוודות, מתעוררים ברבע לארבע ומתחילים את דרכנו לת"א. הבידוק בשדה התעופה קפדני מאוד. בת"א מחכה לנו דיילת קרקע שדוחפת אנשים להנפקת דרכונים ביומטריים בדרכים עקלקלות ושרב...
