מידע כללי
הגענו לווייטנאם לאחר שלושה ימים בסינגפור. בעיקרון, אפשר לטייל בוייטנאם בשלוש דרכים עיקריות:
· טיול מאורגן על מלא, כלומר אוטובוס, מדריך, קבוצת משתתפים קבועה והכל מסודר ומאורגן מראש.
· טיול עצמאי, הגעה עצמאית לווייטנאם, הזמנה ובחירת מלונות לבד, התניידות בתוך המדינה עצמאית (בדרך כלל באוטובוסים עם לינה שנקראים "סליפרים" ויציאה לטיולים באופנועים או להירשם לטיולים מקומיים עם מדריכים ונהגים מקומיים. אין אפשרות לשכור רכב ולנהוג עצמאית ללא רישיון נהיגה מקומי.
· אפשרות שלישית היא לסכם מראש עם חברה מקומית (דרך סוכנות בארץ או ישירות מול המקומיים) שדואגת למלונות, טיסות פנים והסעות לאתרים, מתאים בדרך כלל לזוג אחד עד מספר זוגות מצומצם.
כדאי לזכור שרוב הטיולים מגיעים לאותם מקומות וההספק בהתאם למספר הימים שבוחרים. זמן אופטימלי לביקור בווייטנאם הוא בין שבועיים לשלושה כאשר עדיף לפצל לשניים אם אפשר, שבוע בדרום, שבועיים בצפון.
אנחנו בחרנו באפשרות השלישית. היינו בקשר עם מספר סוכנויות ובחרנו את זו שהתאימה הכי הרבה למסלול שרצינו, כלומר שילוב של מה שהם מציעים עם מקומות נוספים שאנחנו רצינו. במבט לאחור, למדנו הרבה מהמדריכים המקומיים וגילינו כמה עובדות שלא היינו מודעים להן:
· הרוב המוחלט של הווייטנאמיים לא עזבו מעולם את המדינה, משתי סיבות עיקריות:
השכר שלהם נמוך מאד ביחס להוצאות בחו"ל,
בהרבה מדינות מערביות יש להם בעיות להשיג ויזה, לפעמים מהסיבה הקודמת.
· מצאנו שווייטנאם היא מדינה בטוחה מאוד למרות שלא רואים נוכחות גבוהה של אנשי ביטחון, הסתבר שיש הרבה מאוד שוטרים סמויים בלבוש אזרחי.
· הווייטנאמיים אוהבים את המדינה שלהם, אין להם בעיה להיות קומוניסטים, חלקם אולי בפנים חושבים אחרת אבל לא מדברים בקול ולא מגלים, אולי מפחד...
· הווייטנאמיים אנשים חברותיים מאוד, שקטים, מכניסי אורחים, מברכים לשלום כל הזמן
· למרות שווייטנאם נחשבת מדינה ענייה, הופתענו לראות בעיקר מכוניות מודרניות. התברר לנו שלאחר ביטול האמברגו האמריקאי ע"י ביל קלינטון ב 1995 הם התחילו להביא מכוניות ממקומות אחרים בעולם ולא רק ממזרח אירופה כפי שהיה קודם. מחיר הדלק שם הזול שראינו אי פעם.
· היות והיינו בתחילת החגיגות של השנה החדשה, הוסבר לנו שיש להם סבב של 12 שנים, כל שנה חיה אחרת.
· בחלק מהכפרים שביקרנו עדיין חיים כפי שחיו בעבר למרות שהטכנולוגיה והקדמה הגיעו גם אליהם. לכל כפר שהגענו, הילדים שראינו בו התרגשו לראותנו וכולם ברכו אותנו לשלום.
· מעל ל-80% מתושבי וייטנאם מצהירים שאין להם אמונה דתית (אתאיסטים). נתון זה הוא אחד הגבוהים בעולם. 9 אחוזים מן הווייטנאמיים מצהירים שהם בודהיסטים, 6.7 אחוז קתולים ו-1.5 אחוז האו האו.
בווייטנאם יש המון נהרות ולא רק באזור דלתת מקונג. צפון וייטנאם אזור מדהים ביופיו, טבע במלוא הדרו, הרים מיוחדים, טרסות של שדות אורז וכפרים אותנטיים. הופתענו לראות בתי ספר רבים בעיקר באזור הכפרים המרוחקים, והוסבר לנו שזה בכדי לעודד למידה ושהמרחק לביה"ס לא יהווה מכשול לכך.
ארוחת הבוקר בווייטנאם שונה ממה שאנו רגילים. יש מגוון סוגי מאכלים, מטבח אסייתי עשיר לצד אוכל מערבי, כולל פירות וירקות. הקפה כאן חזק וטעמו שונה. מומלץ לנסות קפה קוקוס קר, יכול לשמש גם כקינוח בסוף ארוחה.
יש מגוון רחב של פירות טרופים, המחירים מגוחכים והם מתוקים וטעימים מאוד.
הווייטנאמיים מורגלים מגיל קטן לישיבה על כסאות נמוכים מאד (כמו של ילדים) וראיה לכך המסעדות העממיות הרבות שפורסות שולחנות וכסאות נמוכים על רחבי המדרכות בערים ושוקקות סועדים מקומיים.
בנוסף, שטיפת הכלים נעשית באופן ידני ע"י העובדים בגיגיות מים בחוץ על המדרכה גם כן.
ראינו גם משפחות שלמות שמכינות את האוכל בחוץ ונוהגות לאכול כך על המדרכה ולשטוף הכלים בגיגית.
הכביש המהיר מהאנוי להלונג ביי הוא אחד מכבישי האוטוסטרדות הבודדים בווייטנאם. כ-20 ק"מ מהאנוי דרומה בכביש המהיר הזה, יש בצד המזרחי שלו אזור יוקרה חדש יחסית, שנקרא Vin city ומיועד לעשירים ממש. יש כאן בתים גבוהים חדשים, שכונות גדולות חדישות ואפילו אוניברסיטה פרטית.
המטבע המקומי נקרא "דונג וייטנאמי" או בקיצור "דונג" ומסומן VND. הערך של הכסף כל כך נמוך שכל המחירים הם באלפים. בפברואר 2026 - דולר אחד היה שווה ל-26,000 דונג ובמקומות מסוימים אף קיבלנו קצת יותר. לא למהר ולהחליף בשדה התעופה או במלונות כי הם מציעים שער נמוך, הכי טוב בדוכני חלפנים בעיר או בסוכנויות טיולים.
כבישים ותחבורה
כנראה לא בכדי לא מאפשרים לתושבי חוץ, ללא רישיון נהיגה מקומי לשכור רכב ולנהוג במדינה. במרבית הזמן קיימים עומסי תנועה כמעט בכל מקום, בעיקר בערים הגדולות. הרחובות עמוסים אופנועים באופן שעולה על כל דמיון. חציית הכבישים כהולך רגל בין אלפי האופנועים זו חוויה, אך לנהוג ברכב מוקף מכל עבר זו כבר משימה מאתגרת מאד.
במהלך הנסיעה שמענו הרבה צפירות. הם צופרים המון, אך לא מתרגשים מזה וגם לא כועסים, אפילו מקבלים זאת בהבנה. הם עוקפים רכבים אחרים באופן חופשי גם בכבישים צרים ואפילו שיש אופנועים ממול. האופנועים פשוט מתורגלים וזזים הצידה. המכוניות וגם האופנועים נדחפים לצמתים אבל נזהרים או כמו שאנחנו קוראים לזה "יש סדר בבלגן".
יש בווייטנאם הרבה כבישי אגרה, רובם לא כפי שאנחנו מכירים. לא כולם כבישים מהירים, רק בודדים, ולכן הנסיעות ארוכות ומתמשכות. בצפון וייטנאם הכבישים מאוד מפותלים והנסיעות מתארכות. חשוב לזכור לבצע כאן הערכת זמנים אחרת. בכבישים האלו אין כמעט תחנות עצירה. יש תחנות כאלו עבור האוטובוסים הבינעירוניים. התחנות עצמם ממש גדולות, עם הרבה חנויות, מסעדות, דוכנים ושירותים. בכל השירותים הציבוריים מותקן צינור לשטיפה אינטימית, בחלק מהמקומות היו עדיין שירותי "בול קליעה". בתחנות הדלק הנידחות השירותים פחות נעימים, אם אפשר להימנע - עדיף.
יום 1 - הגעה לווייטנאם
הגענו לווייטנאם בשעות הצהריים עם טיסה של חברת Scoot (חברה בת של חברת התעופה הלאומית של סינגפור) אחרי שלושה ימים בסינגפור. נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי טאן סון נהאט Tan Son Nhat של הו צ'י מאי. קראנו הרבה על תורים ארוכים בכניסה לווייטנאם, כנראה בהתאם לכמות הטיסות הנכנסות, למזלנו, התור עבר יחסית מהר. את תהליך הבדיקה של הוויזה לווייטנאם והרישום ביצעה הדיילת של חברת Scoot עוד בשדה התעופה של סינגפור.
כבר בשדה התעופה רכשנו סים של חברת ויטל (Viettel) ללא הגבלה למשך חודש במחיר 380,000 דונג (כ-45 ש"ח). מחוץ לשדה סים דומה נמכר בשלושה שקלים פחות. חשוב לדעת שאין דבר כזה "ללא הגבלה", ההגבלה היא פר יום 10G באזור שנקנה (במקרה שלנו בדרום וייטנאם) ו- 3G בצד השני של וייטנאם. במצב גלישה רגיל ההגבלה לא באה לידי ביטוי ומכאן התחושה שאין הגבלה. חברת ויטל נחשבת לחברה המובילה בתקשורת סלולרית והקליטה אכן הייתה טובה בכל האזורים, גם בחלק מאזורי השייט בהלונג ביי.
התחלנו את הטיול בהו צ'י מין - Ho Chi Minh (סייגון לשעבר) שבדרום וייטנאם ועלינו בהמשך צפונה. חודש פברואר בו טיילנו נחשב יחד עם מרץ כזמן הטוב יחסית לטייל בכל וייטנאם. אין חודש מושלם ולכן מומלץ לחלק את הטיול לשניים (צפון לחוד ודרום לחוד), אבל כיוון שווייטנאם היא לא מקום אליו "קופצים" מתי שרוצים, אלא מטיילים בכל המדינה, אלו החודשים המומלצים.
אחד היתרונות של סגירה מראש עם חברת תיירות מקומית הוא שמיד אחרי הנחיתה ואיסוף המזוודות, חיכה לנו המדריך המקומי באולם הנכנסים, התקשר לנהג שיגיע לאסוף אותנו ותוך דקות היינו ברכב הפרטי בדרכנו למלון. כבר כאן ראינו והרגשנו את עומסי התנועה הכבדים. הגענו למלון הראשון בטיול - מלון Harmony Saigon Hotel & Spa,מלון מפנק שנמצא במרחק הליכה מהמקומות המרכזיים בעיר.
אתר: https://www.harmonysaigonhotel.com/en/
במלון נחשפנו לראשונה למחירים הזולים. לדוגמא, מסאז' מפנק למשך שעה וחצי עולה כ-120 ₪ וזה עוד נחשב יקר יחסית כי מדובר במלון מכובד.
אחרי שהתמקמנו במלון (כולל המסאז' המפנק), נסענו עם המדריך והנהג לארוחת ערב במסעדה מקומית, אחת ממסעדות מישלן בעיר. למתעניינים, בקבוק בירה מקומית עולה כחמישה שקלים.
אחרי הארוחה החלטנו לטייל בעיר ולחזור למלון ברגל. הו צ'י מין סיטי Ho Chi Minh (סייגון לשעבר) שנמצאת בקצה הדרום מזרחי של המדינה וצורתה כצורת הספרה 5, ידועה כאחד המקומות הטובים והמומלצים לביקור בווייטנאם. לאחר איחוד המדינה בשנת 1975 סייגון שינתה את שמה להו צ'י מין Ho Chi Minh כשנקראה על שם המנהיג הצפון וייטנאמי הקומוניסטי הנערץ ואהוב על העם שנאבק למען אחדות המדינה. חיים בעיר כ-12 מיליון תושבים ויש בה למעלה מתשעה מיליון קטנועים.
בלב העיר זורם נהר הסייגון. אורכו למעלה מ-250 ק"מ. מתחיל מקמבודיה וזורם עד לים ומשמש גם כנתיב תחבורה מסחרי.
מכיוון שעמד לרשותנו ערב פנוי (מתוך שניים), חילקנו את הטיול בעיר לפעמיים. התחלנו את הסיור הראשון ליד בניין האופרה (Nhà hát Thành phố Hồ Chí Minh) היפה שהיה קרוב למסעדה. ממש קרוב לכאן נמצא מקום מומלץ להחלפת מטבע Quầy Thu đổi Ngoại tệ Eximbank 59 אליו חזרנו גם למחרת. פנינו צפונה לרחוב Nguyễn Siêu לחוש את האווירה ברחוב הווייטנאמי. היעד היה גשר Cầu Ba Son שנמצא בקצה הרחוב ממנו נשקף נוף יפה על גורדי השחקים המוארים לאורך הנהר ובעיקר על בניין Saigon Marina IFC המואר באופן מיוחד ויוצר תמונות שונות ודגלי מדינות. במדרגות המובילות מהרחוב בו עלינו לגשר נתקלנו בלא מעט הומלסים שבחרו ללון כאן (אחד אף הגדיל לעשות וישן בתוך ערסל).
מהגשר צעדנו דרומה לאורך הנהר עד כיכר Công trường Mê Linh המיוחדת, כיכר גדולה, חצי עגולה כששבעה רחובות מתנקזים אליה. כאן חווינו לראשונה את חציית רחובות ראשיים כשמאות אופנועים עוברים אותנו מלפנים ומאחור בלי להתרגש ובלי להתבלבל. אפילו עזרנו לזוג תיירים מפוחדים לחצות אתנו את אחד הכבישים.
המשכנו לטייל ברחובות שקושטו לקראת ראש השנה, לעבר השוק המקומי הגדול - שוק Ben Thanh Market אחד השווקים המרכזיים בעיר בו ניתן למצוא כמעט הכל, אבל עקב השעה, מרבית החנויות כבר נסגרו, אז החלטנו לשוב לכאן למחרת. לא הרחק מהשוק, נמצא מקדש הינדי יפה בשם Đền thờ Bà Mariamman שהזכיר לנו בצורתו מקדשים דומים בסינגפור. מכאן המשכנו לטייל כעשר דקות וחזרנו למלון.
יום 2 - סיור במנהרות קו צ'י והשלמות בהו צ'י מין
החלק הראשון של היום השני הוקדש לביקור במנהרות קו צ'י (Cu Chi Tunnel), אתר תיירות המציין את כושר ההמצאה של הווייטנאמיים. יש לפחות שני אתרים כאלו שנמצאים צפונית להו צ'י מין ולמרות שהם מרוחקים "רק" כ-45 ק"מ, לוקח כמעט שעתיים להגיע בגלל עומסי התנועה והנסיעה בדרכים כפריות. האתר שביקרנו נקרא Địa Đạo Củ Chi לאור סמיכותו לכפר Củ Chi. אתרים אלו בהחלט נחשבים לאתרי חובה שיש לבקר בדרום וייטנאם, חוויה מסוג אחר. קיבלנו תחושות ורשמים שונים ממה שחשבנו שידענו על מלחמת וייטנאם. נכון שצריך לקחת חלק מההסברים באופן פרופורציונלי, אבל עדיין שמענו סיפורים ועדויות שלא היינו מודעים אליהם.
האתר נמצא בתוך יער שהם מעדיפים לקרוא לו ג'ונגל, ובתוכו הרבה מנהרות תת-קרקעיות שמילאו תפקיד חשוב במלחמה לצד הווייטנאמי, ושימשו גם כמקומות מסתור, מרכזי פיקוד ומגורים לחיילים הווייטנאמיים. זהו מן מוזיאון מלחמה פתוח. המנהרות עצמן הן מתחם תת קרקעי מורכב שמטרתן הייתה להסתיר את חיילי הווייטקונג מהאויב. המנהרות המקוריות היו צרות ונמוכות יותר בגלל מבנה גופם הצר והקטן של הווייטנאמיים וחלקן הורחבו במיוחד עבור התיירים. הן נחפרו ביד והיו בהן שלושה מפלסים בגלל ההפצצות.
סיירנו עם עוד תיירים רבים בשבילי היער, כשבכל נקודה המדריכים עוצרים להסביר דברים נוספים כמו למשל אותם תילי חול שניבנו במרחק מהמנהרות ולמעשה שימשו כפתחי אוורור ואחרים כפתחים לעשן של הבישולים אותם נאלצו לבצע בעומק המנהרות. ראינו את המלכודות שהיו מיועדות במקור לצייד חיות בר והפכו כחלק מכלי מלחמה. לאורך כל הסיור שמענו קולות ירי וחשבנו שזה חלק מההדגמות לתיירים באתר, אבל הסתבר שהם בנו כאן מטווח לכל מי שמעוניין לירות בכלי נשק סובייטים (בתשלום כמובן) - היה נחמד לירות בקלצניקוב AK-47.
בתום הסיור, חזרנו למרכז הו צ'י מין סיטי לארוחת צהריים. לאחר הארוחה התחלנו את החלק השני של היום בסיור במוזיאון שרידי המלחמה War Remnants Museum (Bảo tàng Chứng tích Chiến tranh). אפשר לחלק את המוצג במוזיאון לשניים. בחצר המוזיאון, נמצאים כלי מלחמה אמריקאים שנפלו שלל כולל טנקים, מסוקים ומטוסים. בתוך המוזיאון עצמו יש שתי קומות בהן תצלומים המציגים בעיקר את הסבל שעבר על העם הווייטנאמי בעקבות המלחמה. גם כאן יש לקחת את הדברים באופן פרופורציונלי.
מכאן הדרך קצרה לביקור בארמון האיחוד האייקוני Independence Palace (Dinh Độc Lập), הסמוך, סמל משמעותי לאיחוד וייטנאם בשנת 1975. הארמון שימש בעבר את השליטים של דרום וייטנאם. החדרים הענקיים בו ששמשו כחדרי דיונים מעוצבים ושונים זה מזה ע"פ טעמו ורצונו של כל נשיא שהיה כאן. לקראת סוף המלחמה וחששו של הנשיא האחרון מהתנקשות, הוכן מסוק במנחת שבתוך שטח הארמון ע"מ למלט אותו מכאן במהירות. לארמון ציון דרך שמילא תפקיד מכריע במהלך מלחמת וייטנאם-אמריקה.
מהארמון המשכנו לאזור הידוע כרובע הצרפתי (הצרפתים שלטו בוייטנאם תקופה ארוכה והשפעת האדריכליות מתקופת הקולוניאליזם הצרפתית ניכרת בהרבה מבנים) לביקור בשני המבנים הקולוניאליים היפים של העיר: קתדרלת נוטרדאם Nhà thờ Đức Bà Sài Gòn המדהימה של העיר וסניף הדואר המרכזי המיוחד Ho Chi Minh City Post Office / Bưu điện trung tâm Sài Gòn. שניהם אתרים ידועים בעיר המציגים עיצוב אירופאי קלאסי ונמצאים זה ליד זה, אך שניהם היו סגורים. הקתדרלה הייתה בשיפוצים וסניף הדואר נסגר דקות לפני שהגענו והסתפקנו לראותם מבחוץ.
בשלב הזה שחררנו את המדריך שהיה אתנו כל היום לשמחתו (הנהג הצמוד שוחרר עוד קודם) והתחלנו את הסיור השני בעיר. התחלנו שוב ליד בניין האופרה היפה שהיה סמוך וחזרנו לדוכן של החלפת מטבע להצטייד בכסף מקומי להמשך הטיול. מכאן הדרך הייתה קצרה לבניין ההיסטורי והיפה של בית העירייה (עוד מבנה יפה בסגנון האדריכלי מתקופת הקולוניאליזם הצרפתי). בערב הבניין היה מואר בצורה יפהפייה. למרגלות המבנה, במאונך אליו מדרום מזרח, נמצא Statue of Ho Chi Minh עוד פסל לכבודו של הו צ'י מין - אביה של וייטנאם המודרנית שהוביל את המדינה בזמן מלחמה, לעצמאות ואל דפי ההיסטוריה והשפעה שהובילה לבחירת שם חדש לעיר סייגון. רוב האתרים המרכזים של הו צ'י מין נמצאים במרחק הליכה קצר אחד מהשני.
המשכנו מהכיכר היפה ליד הפסל דרום מערבה בשדרות Lê Lợi לעבר שוק Ben Thanh (Chợ Bến Thành) שהיה פתוח הפעם. השוק גדול מאוד ואפשר להסתובב שעות, אז החלטנו לנוח ולהתפנק בטיפול פוט מסאז' ולצבור כוחות להמשך. סיימנו את הטיול השני ברחוב הבילויים המרכזי של העיר - Bui Vien Walking Street. רחובחיי לילה ארוךאשר משני צידיו מועדונים בסגנון רחוב פטונג בפוקט, חנויות, בארים ומסעדות מהן בוקעת מוסיקה חיה של להקה מקומית. עצרנו באחת המסעדות האלו, הייתה להקה מצוינת שניגה מוסיקה טובה לטעמנו, האוכל היה טעים וחזרנו למלון.
יש בעיר עוד שני אתרים רוחניים נוספים למי שמעוניין (אנחנו לא הספקנו):
· פגודת קיסר הירקן (Jade Emperor Pagoda / CHÙA NGỌC HOÀNG): אחד המקדשים החשובים ביותר, ידוע בגילופיו המורכבים, פסליו ואווירה מלאת הקטורת. הוא מוקדש לקיסר הירקן (Jade).
· מקדש מריאמן הינדי (Mariamman Hindu Temple): מקדש צבעוני שמוקדש לאלת מריאמן ההינדית - אתר רוחני משמעותי עבור הקהילה ההינדית המקומית.
יום 3 - דלתת מקונג
אחרי ארוחת הבוקר עזבנו את המלון בהו צ'י מין ונסענו דרומה לכיוון דלתת המקונג בדרום וייטנאם. דלתת המקונג היא מבוך עצום של נהרות, כאשר נהר מקונג עצמו נחשב לאחד הארוכים בעולם. הנהר מתחיל את זרימתו בטיבט ועובר לאורך יותר מ-4,300 ק"מ דרך מספר מדינות כמו לאוס, תאילנד, קמבודיה ווייטנאם. בדרום ווייטנאם הנהר מתפצל להרבה נהרות אשר יוצרים את הדלתא ונוצר כאן אזור פורה מאוד מבחינה חקלאית. הכיוון הכללי לנסיעה היה העיר בן טרה - Ben Tre city.
כחלק מהמקומות שביקשנו לעבור בהם היה מקדש וין טראנג Vĩnh Tràng Temple -מקדש בודהיסטי שנמצא ליד מו טו (Mỹ Tho) בתחילת האזור של דלתת המקונג בדרום וייטנאם. גם לכאן הדרך ארכה כמעט שעתיים למרות שמדובר בנסיעה של כ-70 ק"מ בלבד. זהו אחד המקדשים הידועים ביותר באזור אשר נמצא בעיירה מו פונג Mỹ Phong, על גדות תעלת באו דג'ן (Bảo Định canal) ומשתרע על שטח של 2 דונם מלא בעצי פרי. בנוסף למקדש היפה והמעניין כשלעצמו, יש כאן מספר פסלים של בודהה, פסל אחד עומד, שני שוכב, שלישי יושב ומחייך, פסל של ליידי בודהה, כל פסל והמשמעות שלו.
לאחר הביקור המעניין כאן, המשכנו ע"פ התכנון לביקור במפעל לייצור לבנים בסגנון מסורתי על ידי שימוש בתנורים ענקיים. למרות שכיום קיימים כבר מפעלים מתקדמים בווייטנאם, עדיין יש מקומות לייצור לבנים בשיטות הישנות של בוץ ותבניות. התנורים בהם משתמשים גדולים מאד ומכילים רבבות רבות של לבנים. להדלקת האש וחימום התנורים משתמשים בקליפות של גרגרי האורז (שום חלק בתהליך הפקת האורז אינו הולך לאיבוד).
הביקור במקום לא ארך זמן רב ובסיומו יצאנו לשייט על נהר בן טרה sông Bình Chánh - אחד מיובליו של נהר המקונג. אחרי כחצי שעה עצרנו לביקור באחת מהסדנאות לעיבוד הקוקוס. הדגימו לנו כיצד מוציאים את כל התוכן הפנימי של הקוקוס שנראה כמו אבקה גסה ואיך מכינים ממנו באופן ידני סוכריות וממתקים שונים, אותם ניתן לרכוש בחנות המקומית יחד עם כלי מטבח המיוצרים גם הם מעצי וקליפות הקוקוס. כאן נתקלנו לראשונה במשקאות חריפים שבתוכם מושרים עקרבים וראשי נחשים. המקומיים טוענים שזה משפר את כוח הגברא. בסיום הביקור התכבדנו בתה דבש ופירות טרופיים שונים.
בסיום הביקור חזרנו לסירה והתכבדנו במיץ מקוקוס טרי להרוות את צימאוננו. המשכנו בשייט, הפעם ביובלים קטנים יותר, ממש נחלים עם צמחיה עבותה בשני גדות הנחל והגענו לכפר סמוך Nhơn Thạnh.
ירדנו מהסירה וטיילנו בכפר כדי לחוש מקרוב בחייהם האותנטיים של האוכלוסייה המקומית. ראינו באחד המקומות כיצד שתי נשים מכינות מחצלות שינה בשיטה מסורתית של פעם. המשכנו לטייל בכפר והגענו לשוק המקומי. לאחר הביקור בשוק עלינו על טוקטוק ונסענו למסעדה Xóm Nhỏ - Bến Tre Restaurant שיושבת על גדת הנהר לארוחת צהריים בה מוגש אוכל וייטנאמי בן 5 מנות, כשהמנה המיוחדת היא דג גדול מוחזק בשני צדדיו. אחרי ארוחת הצהריים, יצאנו לשייט קצר נוסף, הפעם בסירת משוטים לאורך נחל צר (water palm creek) כשלפתע נפתחו ארובות השמים וגשם עז ירד עלינו. יצאנו מהסירה ליד הגשר ברחוב Cầu Nhà Việc ולמזלנו, המזוודות היו אתנו כך שהחלפנו לבגדים יבשים.
סיימנו את החלק הזה של היום באזור הדלתא בנסיעה של כשעתיים וחצי לקאן טו Can Tho , שנחשבת כעיר הבירה של דלתת המקונג.
לפנות ערב הגענו למלון בוטיק שלנו בעיר, מלון Charmant Suites, אחד המלונות הטובים שהיו לנו במהלך הטיול. אחרי מנוחה והתארגנות, יצאנו לטיול רגלי באזור המלון. ממש בסמוך, נתקלנו ביריד נוסף לקראת חגיגות ראש השנה המתקרב. באחת הרחבות נהנינו לצפות במופע ריקודים מסורתי בסגנון הינדי. המשכנו לכיוון נהר Sông Cần Thơ (יובל של הנהר הגדול Sông Hậu שעובר בעיר), טיילנו לאורך טיילת הנהר. גם בטיילת הייתה במת הופעות, אבל בסגנון שונה. המשכנו עד השוק המקומי Can Tho Market / Chợ Cần Thơ וחזרנו למלון.
יום 4 - ביקור בשוק הצף וטיסה לדאנאנג
אחרי ארוחת בוקר מוקדמת, יצאנו למזח שליד השוק המקומי ועלינו לסירה שלקחה אותנו בשייט של כחצי שעה בנהר Sông Cần Thơ לעבר השוק הצף קאי ראנג Cai Rang Floating Market - אחת האטרקציות המעניינות באזור.אמנם שווקים צפים כבר הולכים ונעלמים לטובת שווקים רגילים ומרכזי קניות גדולים, אך שוק קאי ראנג הוא עדיין שוק סיטונאי שוקק חיים, המעניק למבקרים הצצה אותנטית למסחר המקומי. השוק מדורג בין עשרת השווקים המרתקים בעולם. שטנו בסירה לאורכו של השוק הלוך וחזור בין הסירות השונות המשמשות גם כדוכנים ניידים למכירת מוצרים שונים ובעיקר פירות וירקות. באחת הסירות שמגישות מאכלים מקומיים וקפה עצרנו להפסקה קלה לשתייה וכיבוד קל. לאחר מכן, עלינו לביקור על אחת הסירות שמייצרות ומוכרות אטריות אורז רגילות וצבעוניות.
צילום רחפן מעל סירות השוק בנהר
בסיום הביקור בשוק הצף, חזרנו למזח הקרוב לשוק הצף לביקור קצר בשוק מקומי An Binh Market / Chợ An Bình. לאחר הפסקה קצרה באזור השוק, נסענו צפונה כשלוש שעות (שוב, בגלל עומסי התנועה) לעבר שדה התעופה בהו צ'י מין.
אחר הצהריים טסנו לשדה התעופה בדאנאנג Danang עם חברת התעופה המקומית, הכל תקתק נהדר. כשנחתנו, חיכה לנו צוות אחר שהסיע אותנו למלון Silkotel Hoi An שנמצא בעיר העתיקה של הוי אן Hoi An.
לאחר התארגנות במלון, יצאנו לטיול ערב ראשון (מתוך שלושה) בעיר העתיקה של הוי אן. המלון נמצא ממש סמוך לאתרים בעיר העתיקה. התחלנו את הסיור במדרחוב Nguyễn Thị Minh Khai שמוביל לגשר היפני. המשכנו לכיוון נהר טו בון (Thu Bồn River) שנחשב בצדק לאחד ממוקדי המשיכה המרכזיים והמרהיבים בעיר בעתיקה, בעיקר בשעות הערב עם טקס הפנסים המפורסם יחד עם מאות פנסי נייר בסירות היוצרים מחזה מהמם. ללא ספק, זהו אחד המקומות היפים בטיול ולכן חזרנו לכאן כל ערב. בצדו השני של הנהר נמצאת מסעדת שף טובה בשם MANGO MANGO. עלינו לקומה השנייה של המסעדה וישבנו במרפסת כשהנהר המואר פרוס לפנינו עם שלל האורות הצבעוניים.
צילום רחפן מעל הנהר בעיר העתיקה של הוי אן לפנות ערב.
לאחר מכן, טיילנו עוד קצת בין דוכני השוק המקומי ובדרך חזרה למלון לא ויתרנו על פוט מסאז'.
יום 5 - סיור בעיר הוי אן ובכפרים הסמוכים.
לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לסיור מעמיק בעיר העתיקה של הוי אן (Hội An), השוכנת על גדותיו של נהר טו בון. אזור העיר העתיקה מוכר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. כפי שהספקנו להבחין כבר בסיור אתמול בערב, העיר העתיקה מקסימה ושמורה היטב. הארכיטקטורה כאן היא מהמאה ה-17 וה-18 עם השפעות וייטנאמיות, סיניות, יפניות ואירופאיות אותם שימרו תושבי העיר, ומשמשת עדות היסטורית לחיים שהתנהלו כאן בעבר.
הוי אן ידועה גם בחליפות שמייצרים כאן וחייטי הוי אן הם בעלי שם עולמי. יש מתפרות רבות שבזכותן הו יאן התפרסמה כעיר עם מתפרות זולות ומקצועיות. אפשר להזמין שמלה או חליפה ולקבלם תוך יומיים שלושה.
העיר הוי אן מייצגת את הניגוד בין ישן לחדש, עבר והווה, מלאכת יד למסחר. היא נמצאת במרכז קו החוף של וייטנאם שאורכו 3,200 ק"מ. בעבר היה קו החוף חלק מ"דרך המשי הימית", ואז הוי אן הייתה נמל הסחר הגדול בדרום מזרח אסיה. חופה של הוי אן נראה מקום ציורי, לאורכו למעלה מ-1,000 בתים עם מסגרות מעץ שנבנו במהלך המאה ה-17 ועדיין בשימוש.
שוב, עקב קרבתו של המלון למרכז העיר, יצאנו לסיור ברגל ושוב התחלנו במדרחוב Nguyễn Thị Minh Khai השוקק חנויות מזכרות, עבודות עץ, אהילים בסגנון סיני, מקדש ועוד. קצה המדרחוב מוביל כאמור לגשר היפני המפורסם, אך בטרם הגענו אליו, נכנסנו לביקור באחד הבתים העתיקים המסורתיים, The Old House of Phung Hung (Nhà cổ Phùng Hưng), אחד מני רבים שנשמרו בצורה יוצאת דופן, לאחר שעמדו ב-200 שנות מזג אוויר קשה ומלחמות. זהו אחד הבתים שמרבית התיירים מגיעים אליו, ולשמחתנו הגענו בשעה מוקדמת לפני התור הארוך של תיירים שהשתרך בצאתנו. בתוך הבית, קיבלנו הסבר על יושביו שעברו כאן מדור לדור, חזינו בעבודות יד השונות שהם עוסקים כשכל הסיור מוביל בסופו של דבר לחנות, איך לא, אם כי, המחירים לא יקרים, בכל זאת אנחנו בווייטנאם.
במרחק קצרצר מהבית הגענו ליעד הבא - הגשר היפני המקורה (Japanese Covered Bridge) Chùa Cầu אחד משני גשרים כאלה בווייטנאם. הגשר היפני היפהפה נבנה בשנת 1597 כדי לחבר בין הקהילה היפנית מצד אחד לקהילה הסינית שנמצאת בצד השני של התעלה. הגשרהמפורסם המכוסה בגג בנוי ברובו מעץ ובתוכו מקדש קטן. לאור חשיבותו ההיסטורית של הגשר, הוא מופיע על השטר של 20,000 דונג.
מהגשר המשכנו קצת ברחוב טראן פו Trần Phú Street לעבר אחד מאולמות האסיפה מתוך הארבעה שישנם בהוי אן Cantonese Assembly Hall (Hội Quán Quảng Đông). כל אחד מהאולמות הללו שייך לקהילה סינית בעלת אמונות משלה, אולמות אסיפה שונים סוגדים לאלים ואלות שונים. חייבים לציין שהביקורים בכל המקדשים והאתרים הללו מאוד מעניינים ולמרות שלפעמים נדמה שמקדש אחד דומה לקודמו, עדיין קיימים הבדלים ונהנינו מכל אחד ואחד.
יצאנו מהמתחם ועברנו לרחוב Nguyễn Thái Học (המקביל לרחוב טראן פו). בביתמספר 101 נמצא מבנה עתיק נוסף Old House of Tan Ky (Nhà cổ Tấn Ký) מהמאה ה-18. הדגש בסיור כאן הוא בעיקר על קישוטים וריהוט, אבל החלק המפתיע היה לוח סימון של גובה פני המים שהציפו את הבית בכל תקופות גשמי המונסון לאורך השנים כאשר השיא היה בסוף אוקטובר 2025.
כאמור, יש כאן לא מעט מבנים עתיקים מעניינים ששווה לבקר בהם, אבל אנחנו המשכנו לביקור אצל משפחה מקומית המייצרת פנסים. הוזמנו לנסות ולהכין פנסים קטנים כמזכרות.
לאחר הסדנה הקצרה, המשכנו לביקור בשוק המרכזי שנמצא בניצב לנהר, בחלק הדרום-מזרחי של העיר העתיקה. בשוק בן 2 הקומות אפשר למצוא דוכנים שונים, החל בפירות וירקות, אוכל, נעלים, ביגוד, תיקים וגם בדים איכותיים במחירים מקומיים.
יצאנו מהשוק לעבר הנהר שנמצא ממש בסמוך, מצד ימין נמצא רציף קטן. כאן עלינו על סירה ויצאנו לשייט בנהר לסיור בשני כפרים מסורתיים:
הכפר הראשון הוא כפר הנגרים קים בונג Kim Bong carpentry village, שנמצא בצדו הדרומי של הנהר מול העיר העתיקה, כעשר דקות שייט. קים בונג מוכר ככפר עם מסורת עתיקה שראשיתה במאה ה-15, המשמשת כבסיס לחלק ניכר מהאדריכלות ההיסטורית של הוי אן ובעל תרומה משמעותית לפיתוח נמל המסחר של הוי אן. כיום, בעלי המלאכה בכפר עוסקים במלאכת יד, בעיקר עבודות עץ, ומייצרים כאן פסלים, רהיטים ומוצרים מיוחדים המעידים על המיומנות והכישרון שלהם. ערכנו סיור בכפר, נכנסנו לכמה סדנאות וחנויות לצפות ולהתרשם מהאומנים המיומנים שמגלפים בעץ יצירות יפות. יש מספר סדנאות בכפר אליהם מזמינים תיירים להכנת מזכרת קטנה מעץ. עצרנו באחת מהם להכין מזכרות לנכדים.
חזרנו לסירה ושטנו מערבה לכפר השני - כפר הקדרות טהאן הא Thanh Ha Pottery village, שהוקם גם הוא בסוף המאה ה-15. כפר טהאן הא מפורסם הודות לייצור כלי חרס בשיטות מסורתיות, לא חשמליות. בכפר הזה סיירנו מעט והתעכבנו בעיקר באחת מסדנאות הקדרות, לצפות בעבודתה של אומנית מקומית, שעמלה ויצרה בדייקנות ובזריזות ע"י סיבוב הפלטה ביד, או בעזרת בעלה שסובב את הפלטה ברגלו, ותוך פחות משתי דקות יצרה סט כלים הכולל כלי לסוכר, מכסה, קנקן, וכלי אחסון נוסף. כמובן שאחרי ההדגמה החלו ניסיונות השכנוע לרכישת מוצרים. חזרנו לסירה עם דוגמית שרכשנו ושטנו חזרה לרציף שליד השוק, ונכנסנו לאחת המסעדות לארוחת צהריים.
לאחר ארוחת הצהריים, נסענו מזרחה כרבע שעה לעבר Cửa Đại. הצטרפנו לעשרות רבות (אם לא מאות) תיירים לשייט בסירת סל במבוק מיוחדת על נהר קואה דאי Cua Dai river. מדובר על שייט מיוחד ולא שגרתי שהפך מאוד פופולרי. כמות הסירות הגדולה שהיו בנהר העניקו לשייט הרגשה של צבעוניות וייחודיות. בסירה יש מקום לשניים או שלושה אנשים בנוסף למשיט. חלקם נענים לבקשות התיירים ומסובבים את הסירות העגולות כמן ריקוד. ובכלל, יש אווירה מאוד טובה ושמחה לכל אורך השייט שאורך כ-45 דקות.
צילום מהרחפן של קטע בתחילת השייט
בסיום השייט, נסענו חזרה לכיוון העיר העתיקה של הוי אן. בגלל עומסי התנועה באזור, ירדנו קרוב למסלול שתכננו לאותו ערב. תחנה ראשונה הייתה במקדש סיני עתיק נוסף בשם Chùa Pháp Bảo. מול המקדש, נמצא אגם קטן וכנראה בגלל שזו הייתה שעת בין ערביים, ראינו כאן הרבה בחורות צעירות מקומיות עם תלבושות עממיות שמגיעות להצטלם כאן. המשכנו ברחוב Hai Bà Trưng לעבר הנהר ועצרנו ליד שרידים של מקום נוסף בשם Ba Mu Temple Gate (או Trường THCS Nguyễn Duy Hiệu). המשכנו באותו רחוב לכיוון הנהר, לאותם מקומות מהממים ביופיים בהם היינו ערב קודם, כי למקום הזה אפשר לחזור כל ערב מחדש.
יום 6 - גבעות בה נה (Ba Na Hills)
לאחר ארוחת הבוקר נסענו לכיוון גבעות בה נה (Ba Na Hill). בדרך לשם עצרנו בחנות גדולה של פסלי שיש בשם Tu Hung Stone Arts להפסקה והתרשמות מעבודות השיש המיוחדות. המשכנו לכיוון תחנת הרכבל התחתונה. אחרי שעוברים את שער הכניסה מגיעים למתחם שנקרא Sun World Bà Nà Hills (אתר דומה נמצא גם בסא פה) הכולל גשרים מעל תעלות מים, מקדש עם פגודה ובסוף, מסדרון ארוך ומקושט המוביל לרכבל עצמו. יש אפשרות לרכוש כרטיס VIP ולקצר את ההמתנה בתור, אך למזלנו התור היה קצר ותוך כעשר דקות היינו בתחנת Hoi An Station (שם התחנה). עלינו על אחת הקרוניות עם עוד קבוצת תיירים קטנה מהפיליפינים. הרכבל, זכה בשני שיאי גינס לרכבל החד-מסלולי הארוך ביותר ללא עצירה (5,042 מטר) ולהפרש הגובה הגבוה ביותר בין התחנה העליונה לתחתית (1,292 מטר).
הנסיעה ארכה כ-20 דקות ומהר מאוד התיידדנו עם התיירים הפיליפינים שהיו סקרנים מאוד לשמוע על המצב בישראל. הרגשנו ממש כשגרירים כשהסברנו להם את האמת דרך הצד שלנו ולא כפי שהם שומעים ברשתות הטלוויזיה המקומיות. כנראה שעשינו עבודה טובה כי כשירדנו מהקרונית ניגש אלינו אחד הבחורים בקבוצה, הודה לנו מאד על ההסבר שסיפקנו ואישר שהמידע שהם שומעים או רואים לא אמין.
מכאן עברנו לרכבל נוסף בו היינו עוד כ-3 דקות לתחנת Ga Marseille ויצאנו לאולם גדול, כאן כבר הורגש עומס רב של אנשים. מהאולם יצאנו לכיוון גשר הזהב Golden Bridge (Cầu Vàng) המרהיב עם פסלי הידיים הענקיות היוצרות אשליה כאילו הן אוחזות בגשר בפיתול והן יושנו (ישנות) כדי שייראו בנות אלפי שנים. הגשר המפורסם הזה שנפתח ב 2018, זכה בפרסים רבים על עיצובו המרשים, נבנה בגובה של 1,400 מטר מעל פני הים וכולל שילוב הרמוני של אדריכלות פורצת דרך וטבע מרהיב.
לדאבוננו, ערפל ירד על האזור ופחות יכולנו להתרשם מהנוף הנפלא למעלה. המדריכים המקומיים מספרים שצריך הרבה מזל להגיע לכאן ללא ערפל ולמעשה כך זה ברוב ימות השנה. אחרי מעבר על הגשר וסביבתו המשכנו לכיוון מתחם בכפר הצרפתי היפה שהוקם לראשונה בשנת 1919 והתחלנו את הסיור בביקור בגני לה ז'רדן Le Jardin Gardenגנים יפים ומיוחדים הכוללים גינות יפות ופסלים. מהגנים המשכנו לסיור בכפר הצרפתי היפה עצמו. ממש קשה להאמין שבמרכז וייטנאם רואים בתים וטירות אירופאיות. סיימנו את הסיור בכפר בביקור במבנה של מפעל בירה Beer Plaza / Bana Brew House / Xưởng bia thủ công Bà Nà. למבנה בן 5 הקומות יורדים במדרגות נעות, יש במקום מסעדה עם מאכלים בסגנון בווארי גרמני כראוי לצד הבירות. בקומה התחתונה, יש מיכלים גדולים לבישול הבירות. הקירות מקושטים בציורים מתאימים, ובכל גרם מדרגות, עומדת מארחת העוזרת ומכוונת את המבקרים.
אחרי 2 בירות וקצת נשנושים, הגיע הזמן לצאת להמשך הסיור. יצאנו מהכפר הצרפתי וטיפסנו כ-180 מדרגות לפסגת הר צ'ואה (Chúa) כשלאורך הדרך פסלונים רבים של שפנים, צבים, וסוגים שונים של בודהה. תחילה ביקרנו במגדל Linh Phong Tower/Stupa ואח"כ המשכנו במקדש Linh Phong Thien Tu Pagoda השוכן בקצה ההר בגובה 1,487 מטר. בסיום הביקור ירדנו חזרה לכפר הצרפתי ואף הספקנו לאכול צהריים באזור הכפר.
חזרנו לתחנות הרכבל, העליונה וזו מתחתיה, ירדנו לחניה ונסענו חזרה למלון. אחרי מנוחה קצרה, יצאנו שוב (בשלישית) לבילוי לילי נוסף בעיר העתיקה של הוי אן, הפעם רחב יותר וסיימנו, איך לא בפוט מסאז'.
יום 7 - מקדש מיי סון (My Son Sanctury) וטיסה להאנוי
לאחר ארוחת הבוקר, ירדנו עם המזוודות ונסענו לביקור במתחם המקדשים ההינדיים מיי סון My Son Sanctuary (Di sản Văn hoá thế giới Mỹ Sơn). מתחם מקדשיםזה הוא אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים בדרום מזרח אסיה. הוא היה מרכזה הפוליטי, הרוחני והדתי של ממלכת צ'אמפה Champa (לפני שהפכה לווייטנאם).הוא נבנה בתקופה שבין המאה הרביעית למאה ה-13, ושימש כמקום בו קיימו מלכים וגיבורים לאומיים טקסים חשובים וגם כאתר קבורה למלכים. מתחם זה שהוכר ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, שוכן בעמק שופע, מתוארך ליותר מ-900 שנה וכלל כ-70 מונומנטים מרשימים המייצגים את אדריכלות צ'אם Cham העתיקה.
ההגעה לתוך המתחם מבוצעת ע"י קרוניות משער הכניסה, חוצים את גשר Cầu Mỹ Sơn (Mỹ Sơn Bridge). יש במתחם כמה אתרי שרידים שנקראים Nhóm tháp. מתוך כ-70 המבנים שהיו במתחם נותרו רק כ-20 מבנים ששוקמו. השאר נהרסו במשך השנים או נפגעו במהלך מלחמת וייטנאם. לאחר שירדנו מהקרונית התחלנו את הסיור במתחם. עצירה ראשונה ליד אתר Nhóm tháp K שנמצאים באמצע הדרך לאתר המרכזי. זהו אתר קטן יחסית עם מעט שרידים שרובם לא שרדו. המשכנו בשביל עד למקום שנראה כמו מרכז מבקרים. נכנסנו לאחד המבנים ( Cham Folk Art Performance Centre) כאן התקיימה הופעת פולקלור, הכוללת נגינה, שירה וריקוד המאפיינים את תרבות הצ'אמפה, שכבר לא קיימת היום. ההופעה נערכת כל חצי שעה.
המשכנו בשביל לאתר הראשי - Nhóm tháp B. סיירנו בין השרידים שרובם במצב טוב בליווי הסבר ולימוד על הציוויליזציה העתיקה והמרתקת במשך כשעה וחצי. האתר נחשף על ידי הצרפתים שהחלו בתהליך בשיקום בסוף המאה ה-19. רק בני משפחות המלוכה היו רשאים להיות באזור המקדשים, שהוקדשו לאל שיווה. במתחם הגדול יש עוד כמה אתרים פחות מתויירים כמו Nhóm tháp A, Nhóm tháp G.
בסיום הביקור כאן, נסענו לכיוון דה נאנג Da Nang עיר צומחת וסואנת הממוקמת על קו החוף. נהר האן Han חוצה את העיר מצפון לדרום. נסענו לאורך הטיילת הארוכה של חוף מאן טאי (Mân Thái Beach) ובה שפע מלונות חדשים. בקצה הצפוני של החוף נמצא חצי האי סון טרה Sơn Trà עליו שולט הר סון טרה Sơn Trà, שם על גבעה נמצא מתחם עם כמה אתרים מעניינים. לפני שהגענו לחצי אי, ראינו סירות דיג עגולות רבות (דומות למה ששטנו לפני יומיים בנהר קואה דאי).
הסירות החדשות עשויות תערובת של עץ ופיברגלס, לעומת הישנות שעשויות מבמבוק. הדייג בעיר דה נאנג אינו רק תעשייה אלא דרך חיים, וסירות עגולות אלו המזכירות קערה הן המצאה גאונית כי בזמן השלטון הצרפתי הוטל מס על סירות דיג, אז הומצא הסל/סירה הזו שלא נכללו בתשלום מס זה והפכו לאהודים לאורך קו החוף.
הגענו לחניה במתחם אותו תכננו לבקר בחצי האי. התחלנו את הסיור במגדל Tháp Xá Lợi המשמש כאתר עלמין ומנוחת עולמים ולמרגלותיה. המגדל היפה והמיוחד מזכיר פגודה גדולה בת 8 קומות ולמרגלותיו נמצאים פסל שוכב של בודהה ושער מרהיב. עברנו לאתר הסמוך בצד שמאל ולסיבה העיקרית לביקורינו, כאן ניצבת דמות מרהיבה של הפסל "ליידי בודהה" Lady Buddha.
המתחם המדהים כולל גם את מקדש Chùa Linh Ứng, מקדש גדול ויפה עם פסלי בודהה בפנים.
בכל אזור המתחם יש הרבה עצי בונסאי יפהפיים הפזורים בכל מקום וגם קופי מקוק קטנים רבים שסימן הזיהוי הבולט שלהם הוא הישבן האדום.
לאחר הביקור במתחם ה"ליידי בודהה" נסענו לארוחת צהרים במרכז דה נאנג. חצינו את נהר האן, אותו נהר שחוצה את העיר מצפון לדרום בגשר מצפון לגשר הדרקון Dragon Bridge שאורכו מעל 600 מ' והוא מואר ומרהיב במיוחד בלילה. הגשר נבנה לכבוד יום השנה ה-38 לשחרור דה נאנג לקראת סיומה של מלחמת וייטנאם. לאחר הארוחה במסעדת מישלן נוספת בשם Nhà hàng Madame Lân נסענולשדה התעופה הבינלאומי דא נאנג ועלינו על טיסה להאנוי. אחרי הצהריים נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי נוי באי בהאנוי. כאן חיכה לנו צוות נוסף של נהר ומדריך שהסיעו אותנו למלון The Chi Boutique Hotel שנמצאבמיקום מצוין בעיר, ליד קתדרלת St. Joseph (Nhà Thờ Lớn Hà Nội) קרוב לאגם הואן קיאם (Hồ Hoàn Kiếm)ומרחק הליכה קצר לרובע הישן שמהווה את מוקד הבילוי הלילי בעיר.
לאחר התאקלמות והתארגנות במלון, יצאנו לבילוי לילי ראשון (מתוך שלושה) ברובע ההיסטורי הישן (Old Quarter). התחלנו את הסיור סביב אגם הואן קיאם (Hồ Hoàn Kiếm) והמשכנו לחלקו הצפוני שם נמצא מקדש גנוק סון (Ngoc Son Temple) והגשר האדום (Cầu Thê Húc) המפורסם אשר מוביל אליו ונחשב כאחד הסמלים האייקוניים של האנוי.
המשכנו צפונה ונכנסנו לרובע העתיק Old Quarter של האנוי. טיילנוברובע בו מזהים אדריכלות של הודו-סין הצרפתית. הסתבר לנו שכל רחוב מתוך 36 הרחובות ברובע שנוסד כשוק, נקרא ע"ש אותו מוצר שהתמחה בייצורו, למשל ברחוב Hàng Quạt היו מייצרים מניפות בזמנו. ברובע אפשר למצוא הרבה חנויות מזכרות, מסעדות, בארים, בתי קפה וכמובן מכוני עיסוי. הרחוב המרכזי ברובע המזכיר את רחוב Bui Vien בהו צ'י מין הוא רחוב טא היין P. Tạ Hiện שלכל אורכו בארים מהם בוקעת מוזיקה. רוב הבארים אף מוציאים שולחנות וכסאות לרחוב מה שהופך אותו לפקק אנושי צר וארוך ומקשה את ההליכה בו. טיילנו ברחבות הרובע בלי שוויתרנו על פוט מסאז' ובדרך חזרה למלון הצטרפנו לתור ליד אחד המקומות החדשים יחסית שנקרא King Roti, מעין מאפייה קטנה המוכרת כמויות אדירות של לחמניות מתוקות המזכירות סופגניות בארבעה טעמים / מילויים שונים.
יום 8 - סאפה Sa Pa
כיוון שהיינו עתידים לחזור למלון הזה בהמשך הטיול עוד פעמיים, השארנו חלק מהמזוודות בשמירת חפצים של המלון והמשכנו את הטיול עם פחות ציוד. לאחר ארוחת הבוקר, התחלנו את הנסיעה הארוכה לעבר סאפה Sa Pa. למרות שהמרחק הוא כ-315 ק"מ ונסענו בדרך המהירה הנסיעה ארכה
כ-5 שעות, מכיוון שהכביש מהיר לסאפה עדיין בשלבי פיתוח, חלק גדול מהכביש הוא עדיין נתיב אחד, וגם כמות המשאיות הרבה מאיטה את קצב הנסיעה. כדאי לקחת בחשבון שאין הרבה תחנות עצירה לאורך הכביש. באחת מתחנות העצירה הבודדות בהן עצרנו, ראינו שמדובר במתחם גדול מאוד הכולל מסעדות, חנויות, בתי קפה ושירותים כמובן, ופעם ראשונה נתקלנו בשירותים בתשלום.
לאחר ההפסקה, המשכנו בכביש המהיר ואז פנינו דרום מערבה לכיוון סאפה. כאן הבנו לראשונה את המשמעות של נסיעה בהרי צפון וייטנאם. הכבישים צרים ומאוד מפותלים ונדרשת מיומנות מקומית לנהוג בהם. תוך כדי הנסיעה בכביש המטפס להר, נכנסנו לתוך ענן ערפל, דבר שהקשה יותר את הנסיעה, אך כעבור כרבע שעה, הרגשנו לפתע כמו במטוס שעובר את גובה העננים, השמים היו כחולים וראינו את העננים בעמקים תחתנו - מחזה מרהיב ביופיו.
הגענו לסאפה Sa Pa - עיר קטנה שמתפתחת וגדלה אשר שוכנת במרומי רכס ההרים הואנג ליאן Hoang Lien, הפסגה הדרום-מזרחית של רכס ההימלאיה, קרוב לגבול הסיני. תחילה עצרנו ליד האגם היפה Hồ Sa Pa במרכז העיר.
לעיר סאפה יש היסטוריה מעניינת. במהלך המאה ה-19, הרבו לפשוט על העיר שודדים חמושים שפלשו מסין וניסו להשתלט על המסחר בנהר האדום ששוויו היה רב, מלח ים מווייטנאם, אופיום ממחוז יונאן שבסין, בדים וסחורות שהיו רווחיים מאוד. משום כך העיר הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית עצומה ולכן נלחמו עליה פעמים רבות. העיר נבזזה, נשרפה, נבנתה מחדש, הותקפה שוב ונבנתה מחדש עוד פעם במשך שנים רבות עד שלהי המאה ה-19 אז הצרפתים השתלטו על האזור. מאז היא הפכה ליעד אהוד עבור נופש קריר בהרים. הכול השתנה לאחר מלחמת העולם השנייה כשכוחות הווייט מין פלשו והצרפתים גורשו. בשנת 1952 הורו מפקדי צבא צרפת להפציץ מהאוויר את סאפה, והמקום ספג פגיעה קשה. הרבה בניינים נפגעו והתושבים נטשו את העיר והיא נותרה ריקה במשך כעשור.
במהלך שנות ה-60 העזו אנשים לשוב בהדרגה לכאן, אך היא לא נחשבה כיעד תיירותי של ממש. תופעה זו החלה רק במהלך שנות ה-90. כיום היא עיירה תוססת ואנרגטית ומוקד פעילות אזורי. גולשי סקייטבורד וזוגות צעירים מצלמים תמונות מושלמות בשעת השקיעה. מסעדות וברים נפתחים לקראת הערב. המקום הוא מוקד עלייה לרגל לתיירים.
החלטנו לשנות תוכניות ולנצל את מזג האוויר המושלם שתפסנו, חצינו את העיר ונסענו ישירות לתצפיות היפות שהאזור מציע. עצירה ראשונה עשינו בתצפית Biển Mây Ô Quý Hồ Sa Pa כשכל העמק פרוש לרגלינומעל העננים.
לאחר צילומים רבים במקום, המשכנו בנסיעה קצרה למעבר טראם טון (Tram Ton Pass) בגובה 2,047 מטר מעל פני הים (המעבר הגבוה ביותר בווייטנאם) ממנו נשקפים נופים נהדרים של ההרים הסובבים והיערות השופעים של הפארק הלאומי הואנג ליאן Hoang Lien. ממש באותו אזור נמצא מעבר או קווי הו O Quy Ho Pass, גם כאן עצרנו בתצפית נוספת O Quy Ho Pass Viewpoint לצפות בנוף הנהדר.
חזרנו לכיוון סאפה ועצרנו לביקור בשמורה של מפל האהבה Love Waterfall . הדרך למפל אורכת כ-20-30 דקות בהם עוברים בשביל מרוצף אבנים (אבל לא הכי נוח להליכה) עם לא מעט מדרגות ובהמשך לאורך נחל מקסים שעובר בתוך יער עד שהגענו למפל. המפל בעונה זו פחות מרשים כי הגענו לאחר עונת הגשמים (בה היה המפל בשיאו). את הדרך חזרה עשינו מכיוון אחר כששביל העפר עובר ברובו בתוך יער ורק בחלק האחרון חזרנו לשביל המרוצף עם המדרגות.
ממפל האהבה המשכנו בנסיעה קצרה לעבר "מפל הכסף" (Thac Bac Waterfall) אותו תכננו לבקר גם כן. חלק ניכר מהמפל אפשר לראות מהכביש והחלטנו לוותר על הביקור בו משתי סיבות. הראשונה, גם כאן זרימת המים במפל לא הייתה בשיאה כפי שראינו מהכביש. סיבה שנייה, ע"מ להגיע למפל, יש לעלות ולרדת כ-250 מדרגות לכל כיוון והבנו שזה מיותר. נשארנו במתחם שמחוץ למפל, מעבר לכביש. במקום קיימות כמה חנויות ודוכנים של תושבים מקומיים המוכרים עבודות יד שהכינו.
חזרה לסאפה למלון Pistachio Hotel Sapa עוד אחד המלונות המוצלחים והמומלצים על ידנו עם בריכה על הגג (בנוסף לבריכה פנימית) ונוף מרהיב על האזור.
אחרי התארגנות יצאנו לארוחת צהריים מאוחרת במסעדת Red Dzao House - Nhà hàng Dao Đỏ. אחת המסעדות שנהננו מכל מנות האוכל. גם הפעם החלטנו לאחר הארוחה לחזור רגלית למלון לאחר טיול ערב במרכז העיר וגם כאן ההכנות לחג הקרב היו בשלבים מתקדמים.
יום 9 - ביקור בכפרים מקומיים ובפסגת פאנסיפן (Fansipan)
לאחר ארוחת הבוקר נסענו לביקור בשני כפרים אתניים מקומיים הממוקמים על מורדות ההרים ובעמקים למרגלותיהם. האזור מכונה "האלפים הטונקינזים". אזור של טרסות האורז האייקוניות והשבטים ההרריים. מדרגות חקלאיות של אורז מתלפפות סביב מדרונות תלולים. ההרים הגבוהים הם ביתם של קבוצות מיעוטים רבות, ביניהן בני הזאו האדומים, טיי והמונג. יש כאן שלל תרבויות מקומיות, אשר לכל אחת מהן יש שפה, לבוש ומסורת משלה. יש כאן בריכות גידול דגי סלמון.
הכפר הראשון בו ביקרנו היה כפר לאו צ'אי Lao Chai, כפר אתני של בני שבט המונג (Hmong) שקל לזהות אותם בזכות לבושם המסורתי ומהווים 50% מהאוכלוסייה. כבר בירידה מהרכב בכביש הראשי לכיוון הכביש הפנימי המוביל לכפר, חיכתה לנו קבוצה גדולה של נשים בכל הגילאים שכל עניינם היה לנסות ולמכור לנו פריט כזה או אחר של עבודות יד תוצרת מקומית. כל חבורת הנשים הזו התלוותה אלינו בירידתנו לכיוון הכפר תוך שיתוף חוויות, לימוד עלינו ועליהן ורצון שלהן לתרגל שימוש באנגלית אותה למדו בעיקר מתיירים. תוך כדי השיחה איתן, שמנו לב לשני דברים מפתיעים. חלקן הצעיר של הנשים, שהיינו בטוחים שהן בגילאי העשרה, כבר עברו למעשה את שנות העשרים והיו אימהות לילדים קטנים עקב נישואין בגין צעיר מאוד. לעומתן, המבוגרות שבחבורה שנראו לנו מבוגרות מאוד (ממש זקנות) היו סה"כ בנות חמישים לערך. השינוי שהן עוברות במהלן השנים האלו פשוט מדהים ומשונה. באמצע הדרך נפרדנו מחבורת הנשים לאחר שרכשנו כמה מזכרות במחירים מצחיקים לאור תחנוניהן, פשוט רחמים. המשכנו לעבר הכפר, עברנו בין הבתים, הטרסות והשדות אותם הכינו לקראת זריעה מחדש של אורז. בחלק מהשדות ראינו שעדיין משתמשים בבאפלו לחרוש את האדמה למרות שחלקם כבר מתקדמים ועברו למכונות וטרקטורים. היה כיף לראות ילדים קטנים משחקים בחוץ ומאלתרים משחקים וכל מה שנמצא זמין ולא יושבים מול המסכים כל הזמן.
חצינו ע"ג הגשר מעל הנהר לכפר השני, כפר טא ואן Ta Van של בני המיעוט האתני גיאי (Giay). בכביש המוביל לכפר עמוס בדוכני מזכרות, אך להבדיל, אלו דוכנים של תושבי העיר הגדולה שהשתלטו על האזור לאחר שגילו את הפוטנציאל הגלום בו. גם בכפר זה היושב בעמק, מרבית האוכלוסייה ענייה, אך בעלי הון מקומיים החליטו להשקיע במקום כנכס עתידי, קנו שטחים ובנו בתים חדישים ומודרניים ואפילו יש מספר גסטהואסים לתיירים המבקשים לחסוך בהוצאות הלינה ולחוש את הטבע וחיי הכפר מקרוב. משך הטיול הרגלי בכפרים ארך כשעתיים וחצי.
בסיום הסיור בכפרים, נסענו חזרה לסאפה, והמשכנו לכיוון מתחם Sunworld Fairground, פארק גדול עם גינות, בתים משוחזרים של כפרים מקומיים ועוד. בקצה הפארק הגענו לרכבל שלקח אותנו לביקור בפנסיפן (Fansipan), הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הודו-סין (The roof of Indochina).
הר פאנסיפן Fansipan, נקרא "גג הודו-סין" לא רק בגלל גובהו אלא גם בגלל הטבע הפראי.
ישנן שתי דרכים לכבוש את הפסגה: טרקים או באמצעות מערכת כבלים מודרנית בת שלושה חבלים שהותקנה ב-2016. זהו הרכבל המונע באמצעות שלושה כבלים הארוך העולם. בדרך כלל, לוקח 2-4 ימים להגיע לפסגה באמצעות טרקים. צריך להיות חזקים ואמיצים כדי לבחור בדרך זו. הנסיעה לפסגה ברכבל אורכת כ- 25 דקות. מומלץ להיזהר מהאוויר הדליל וסחרחורות כשמגיעים לפסגת הר פנסיפן, המתנשא לגובה של 3,143 מטר. מהפסגה נשקף נוף מרהיב של סאפה, עמק מונג הואה (Muong Hoa Valley) בו ביקרנו בבוקר והפארק הלאומי הואנג ליאן (Hoang Lien).
בחלק הראשון הרכבל עובר מעל הכפרים והשדות בעמק וההרגשה היא כמו במטוס שטס בגובה נמוך מעל האדמה. בהמשך הרכבל מטפס בחדות למעלה. תוך כדי הנסיעה נכנסנו ויצאנו מתוך העננים והחוויה מרהיבה. למעלה, הטמפרטורה הייתה נמוכה מאוד, אבל לא הרגשנו בעיות נשימה בגלל הגובה כפי שהוזהרנו מראש.
ביציאה מהרכבל ביקרנו במתחם המקדשים המרהיבים - יופייה של התרבות הבודהיסטית. לא הרחק יש גם פסל בודהה גדול שנגלה ונעלם כל פעם שענן עבר כאן. על מנת להגיע לפסגה יש לעלות כמה מאות מדרגות או לבחור בדרך הקלה ולעלות עם הפוניקולר (320,000 לכרטיס הלוך חזור). בפסגה עצמה יש מרפסת תצפית גדולה, ממנה נשקף מראה מהמם כשהראות טובה לעיתים מעל העננים, ובה ניצבת פירמידה קטנה מפלדה שבנו מהנדסים סובייטים בשנת 1985, דגל גדול על עמוד גבוה, פגודה גדולה ומקדש יפה ומיוחד.
חזרנו לתחנת הרכבל וירדנו חזרה לתחנה התחתונה. כשיצאנו מהפארק זכינו לראות קבוצת צעירים שעושה חזרות של ריקודים מקומיים כחלק מההופעות של ראש השנה.
נסענו לכיוון מרכז סאפה ונכנסנו לביקור בשוק המקומי (Sapa Market), מבנה גדול בן שתי קומות בו בעיקר חנויות ביגוד וצעצועים ובחלקו האחורי דוכני אוכל מקומי. המשכנו למסעדה מקומית נוספת בשם Le Gecko Restaurantלארוחת צהריים מאוחרת. גם מסעדה זו מאוד מומלצת. חזרנו למלון למנוחה והתרעננות, קפה בבר שבגג המלון, טיול לילי במרכז העיר וכמובן מסאז' נוסף.
ימים 10 - 12 - צפון וייטנאם
שלושת הימים הקרובים הוקדשו לנסיעות באזור ההררי של צפון וייטנאם אשר לדעתנו הוא האזור עם הנופים היפים ביותר בטיול. הנסיעה עוברת דרך נופים הרריים יפהפיים ואזורים כפריים בצפון וייטנאם. באזור זה, אין כבישים מהירים והכבישים מפותלים מאוד, כך שנסיעות של כ-230 - 250 ק"מ ביום ארכו כשבע - שמונה שעות כולל עצירות בדרך למנוחה והתרעננות.
לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את המלון בסא-פה ונסענו צפון מזרחה כשהיעד ליום זה היה העיר הא גיאנג Hà Giang (או חא זאנג בשפת המקומיים). כ-230 ק"מ. אחרי כשעתיים וחצי נסיעה, עצרנו
באחד הכפרים שנקרא Nghĩa Đô אשר במחוז Bảo Yên. טיילנו בסמטאות ובין הבתים המקומיים, רובם בנויים מעץ בסגנון עתיק ונשענים על עמודי תמיכה מסיבים בכדי לעמוד בפני ההצפות בעונת הגשמים. פגשנו ילדים בחופשה שהיו נחמדים מאוד וברכו אותנו לשלום בחיוך לבבי.
מאחד הבתים יצאה אישה מבוגרת ושאלה את המדריך בשפתם, מי אנחנו ומה מעשנו בכפר ? אחרי שהוא ענה לה, הוא הסביר לנו שהיא מעולם לא ראתה תיירים כאן בכפר. זה סגנון הכפרים בהם ביקרנו, לראות ולחוות את האוטנטיות של חיי הכפריים הפשוטים.
המשכנו בנסיעה מזרחה בכביש QL279 באזור Tan Trinh כשלפתע המדריך ביקש מהנהג לעצור. למודי ניסיון הבנו שכנראה יש כאן מקום מעניין לביקור אבל כוונתו הייתה לעצור באמצע שדות האורז ע"מ שאטיס כאן את הרחפן. מסתבר שהנהג והמדריך טרם זכו לראות רחפן בפעולה ולכן נהנו לעצור בכל הזדמנות מעניינת, בעיקר אחרי שהבינו אלו נופים אנחנו אוהבים.
המשכנו צפונה, הפעם בכביש 2QL ואחרי כשעה נסיעה, עצרנו באחד מבתי העלמין של הרוגי מלחמת וייטנאם - סין, Cemetery Vi Xuyen (Nghĩa trang Quốc gia Vị Xuyên). מספר שנים לאחר מלחמת וייטנאם, תקפה סין שישה מחוזות גבול בצפון וייטנאם, אך הודות להתערבות של בריה"מ, הסינים נסוגו חזרה בתוך חודש. למרות פרק הזמן הקצר יחסית, נהרגו בלחימה זו אלפי ווייטנאמיים, אשר קבורים בכמה בתי עלמין כמו זה שביקרנו בו. למדריך ששירת שנים רבות בצבא הווייטנאמי, הביקור היה מרגש במיוחד. הגענו בשעה שהתקיים טקס קצר במקום, בסיומו כל נציג עבר על פני שורות הקברים והניח פרח על כל קבר וקבר. בסמוך לבית העלמין יש מקדש קטן ויפה כמיטב המסורת ההינדית.
המשכנו צפונה בכביש 2QL והגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות לעיר הא גיאנג Ha Giang. לנו במלון Phoenix Hotel, מלון נחמד היושב על גדות הנהר עם נוף יפה הנשקף ממרפסת החדר. לאחר מנוחה קצרה, יצאנו למרכז העיר, הפעם התארחנו במסעדה מקומית בשם Bếp Việt - Hà Giang.
למחרת בבוקר יצאנו מ-הא גיאנג Ha Giang ונסענו צפון מזרחה בכביש QL34 לעבר קאו באנג Cao Bang כ-250 ק"מ. בקטע זה הכבישים מפותלים אף יותר, אבל מפצים בנופים יפהפיים לכל אורך הדרך. בכל כפר ועיירה שהדרך עוברת דרכם, נאלצנו לנסוע ממש לאט עקב עומס קונים מקומיים שצבאו על החנויות לקניות אחרונות לפני החג. האווירה הייתה ססגונית וצבעונית הרבה יותר מסתם יום חול. לאחר כשעתיים וחצי עצרנו באחד הכפרים באזור Yên Phú השוכן על גדת הנהר Gâm. ובאופן לא מתוכנן להעצמת החוויה במקום, הגיעה סירת דיג מקומית ובה זוג מבוגרים, וזכינו לראותם ביום עבודה אותנטי וללמוד גם על צורת פרנסה זו. שיתוף פעולה מדהים בין האישה לגבר שהפעם לא הניב אמנם הרבה דגים אך הם המשיכו לנסות מזלם למקום אחר בנהר.
המשכנו בנסיעה בכביש QL34 המפותל כשהנופים ממשיכים להוות את האטרקציה העיקרית כאן, במיוחד כי באזור זה כמעט ואין מקומות עצירה מסודרים. עצרנו באותם מקומות שגם האוטובוסים הבינעירוניים עוצרים אשר בחלקם נראו לנו מאד פשוטים, אבל המקומיים רגילים לסטנדרט זה. ויתרנו על ארוחה במקומות אלו והסתפקנו בגלידות או חטיפים.
הגענו לעיר קאו באנג Cao Bang בשעות אחר הצהריים, ולנו במלון Max Boutique Hotel, שהיה מהפחות מוצלחים בטיול, כנראה בגלל מיקומו בצפון וייטנאם. לאחר מנוחה והתארגנות יצאנו לסיור רגלי במרכז העיר. התחלנו בשוק המקומי Chợ Xanh ששקק חיים גם בשעות הערב, המשכנו לטייל לאורך הנהר, עצרנו במסעדה מקומית מוצלחת Eco Bistro & Stay וחזרנו דרך מרכז העיר וגם כאן נמשכו ההכנות לאירועי החג הקרב.
אחרי יומיים של נסיעות בנופים משגעים ובדכים עקלקלות, הגיע החלק המעניין בטיול. תחילה נסענו צפונה כ-50 ק"מ, כשעה ורבע לשרידי פאק בו Pac Bo Relic - אתר עלייה לרגל היסטורי עבור וייטנאמיים רבים, שקרוב מאוד לגבול עם סין. קצת רקע למקום הזה: לאחר ש-הו צ'י מין חצה את הגבול בין סין לווייטנאם בשנת 1941, פאק בו הפכה למקום שייזכר לנצח בהיסטוריה הווייטנאמית. באזור קטן יחסית זה נמצאת מערת הו צ'י מין, הידועה יותר בווייטנאמית בשם "האנג קוק בו" "Hang Cốc Bó". במערה זו, מנהיג המהפכה בילה את שבועותיו הראשונים בהגנה על עצמו מפני אויביו. כאן הוא יסד את ארגון וייט מין (viet minh), הקים את התשתית למרד ומאבק נגד הכיבוש וכתב מסמכים. לעזרתו באו התושבים מהכפרים הסמוכים שדאגו לכל צרכיו. הוא בחר במקום הזה שנראה כמו גן-עדן בגלל בידודו מישובים סמוכים וקרבתו לגבול הסיני אליו תכנן לברוח בעת צרה. לאחר מכן, הוא המשיך להסתתר במקומות מסתור אחרים כמה שנים נוספות בעזרת המקומיים . במקום זורם נחל לנין (suối Lê Nin), שהינו נחל של מים כחולים וצלולים, שסיפק לו מי שתיה ומקום רחצה.
המשכנו בנסיעה מזרחה כ-95 ק"מ, כשעתיים וחצי לעבר מפל באן גיוק (Ban Gioc Waterfall Thác Bản Giốc) - אחד מארבעת המפלים הממוקמים בין שתי המדינות וייטנאם וסין, אחד המפלים היפים בעולם, ואחד היעדים המרכזיים בטיולינו. המפל ממוקם באזור דאם ת'וי Dam Thuy, במחוז טרונג חאן Trung Khanh. מהכניסה למתחם הולכים כעשר דקות ואז מתחילים המפלים להתגלות בהדרגה עד לקבלת התמונה השלמה והמדהימה אשר מצדיקה ללא צל של ספק את מאמץ הנסיעות בדרכים המפותלות הנה. לוקח זמן לקלוט את חוויית היופי ממראה המפלים, ורק לדמיין שהזרימה חזקה יותר לאחר עונת הגשמים ובהתאם גם מרשימה יותר.
שיא הביקור היה כאשר עלינו על רפסודה (עם כסאות) אשר השיטה אותנו קרוב מאד למפלים. עקב מיקום המפלים על הגבול עם סין, יש גם בצד הסיני רפסודות דומות ורבות אף יותר. החיסרון להגעה מהצד הסיני הוא שהדרך למפלים יורדת מההר והבנו שהמסלול קשה ומפרך מאוד, על אף זאת היו המונים בצד הסיני. שמנו לב שבצד הווייטנאמי הדגל הוא רק אדום ללא הכוכב והסיבה לכך נעוצה בסכסוך על המקום בין סין לווייטנאם וכפשרה מונף רק דגל אדום. לו יכולנו היינו נשארים עוד זמן רב במקום הקסום הזה אך עוד היו אתרים נוספים להספיק ביום זה. יצאנו חזרה לכיוון החניה כששביל היציאה עובר דרך חנויות ודוכני מזכרות.
המשכנו בנסיעה קצרה לביקור במערת הנטיפים נגואם נגאו Nguom Ngao (ידועה גם בשם מערת הנמר) הסמוכה למפלים ומשתרעת על פני יותר מ-2 ק"מ מתחת לאדמה. כנראה שעקב ההשתהות הממושכת במפלים, הגענו לאחר שמרבית המבקרים עזבו והרגשנו כמעט כמו בסיור אישי פרטי. כמו במערות נטיפים נוספות שנמצאות בוייטנאם, גם זו מסודרת מאוד עם שבילים מוארים, נוחים ומסודרים. טיילנו בשבילים וראינו נטיפים וזקיפים רבים ומרשימים, חלקם בתוך אולמות וחללים גדולים שנמצאים במערה.
לאחר סיור של כשעה במערה נסענו לביקור בפגודת פאט טיץ' טרוק לאם באן גיוק (Phat Tich Truc Lam Ban Gioc), הנמצאת גם היא באותו אזור של המפלים. את העלייה התלולה עשינו כשאנו רכובים על אופנועים. גם כאן יש מקדש יפה ולמעשה זהו המקדש הראשון שנבנה בגבול וייטנאם. מהמתחם הממוקם באמצע הר פיה איי Phia Ai, נשקף נוף מהמם על כל העמק וההרים הבולטים בו וכמובן גם חלק מהמפלים.
לנו במלון Sai Gon Ban Gioc Resort הסמוך למפלים ובו גם אכלנו ארוחת ערב. בגלל הסמיכות של המלון למפלים ולגבול, וכיוון שממש היינו סמוך לחגיגות ראש השנה, נהנינו ממופע אורות ולייזרים מהצד הסיני של המפלים.
יום 13 - חזרה להאנוי
סיימנו את הביקור המעלף באזור זה של צפון וייטנאם והתחלנו בנסיעה חזרה לעבר האנוי. גם הפעם עצרנו באחד הכפרים בשם Phia Thắp לצפות בעבודתם החקלאית של תושבי המקום. סיירנו ארוכות בכפר זה, בשבילים שעוברים בסמוך לחצרות הבתים, במכלאות של הבאפלו, ראינו נשים שעוסקות בהכנת מקלות קטורת, אחרות מייבשות עלים, אבל השיא היה לחזות בצמד נשים חורשות את האדמה עם באפלו.
לאחר הסיור האותנטי בכפר, המשכנו בנסיעה קצרה יחסית צפונה עוד כ-10 ק"מ לכפר Quang Dâu. הנסיעה בדרכי הכפר הזכירה לנו דרכים דומות באי הבריטי או במלטה עם גדרות האבן בצידי הדרכים. הגענו לתצפית על הר מאט טאן Núi Mắt Thần הממוקם במחוז קוואנג אוין Quang Uyen). בפסגת ההר הזה יש חור גדול בצורת עין, ולכן הוא נקרא לעתים קרובות "מט טאן" "Mắt Thần" שמשמעותו עין האל. העמק שנמצא למרגלות ההר הופך לאגמון לאחר עונת הגשמים, דבר שמוסיף לו נופך מיוחד
זה היה למעשה האתר האחרון בו ביקרנו בצפון וייטנאם ועשינו את הדרך הארוכה דרומה דרך Cao Bang חזרה להאנוי עם עצירות למנוחה והתרעננות מידי פעם כשבאחת מהן עצרנו בבית תה בשם Hợp tác xã Chè sạch Đạt Phát, עסק משפחתי בו הם מגדלים את עלי התה בעצמם ומכינים מהם סוגי תה רבים (לפני העיר Thái Nguyên). עוד ראינו בצדי הדרכים לוחות עץ רבים שהושארו לייבוש והמיועדים לשמש כלוחות ריצוף פארקט.
הגענו חזרה להאנוי בשעות אחר הצהריים המאוחרות למלון The Chi Boutique Hotel בו השארנו חלק מהמזוודות שלנו. כיוון שהחג התקרב וחששנו שהחנויות יהיו סגורות, קפצנו לאחד הסניפים של יוניקלו שנמצא בדרום אגם הואן קיאם וקרוב מאוד למלון. הסניף עצמו די גדול, היו הרבה מבצעים לקראת החג ובניגוד לבגדים בשווקים, המידות כאן רגילות בעוד שבשווקים הם קטנות מאוד. בסניף זה (ואולי גם באחרים) הם מתקדמים מאוד, מניחים את הסלסלה עם הפריטים בקופה העצמית, ותוך שנייה מופיע המחיר של כל הקנייה עם פירוט של כל פריט לבדיקה.
חזרנו עם הרכוש למלון, נחנו קצת ויצאנו לטיול ערב שני בהאנוי שוב ברובע העתיק של האנוי, באותם מקומות פחות או יותר בהם היינו פעם קודמת. בדרך חזרה למלון עצרנו במקום הידוע כקפה הפתקים The Note Coffee. אומרים שיש כאן כשני מיליון פתקים שמודבקים על כוסות הקפה, על השולחנות, הכיסאות, הקירות ואיפה לא....
יום 14 - מפרץ הא לונג Halong Bay
לאחר ארוחת הבוקר, שוב השארנו חלק מהמזוודות בשמירת החפצים של המלון ונסענו מערבה בכביש המהיר 04CT (אחד הכבישים היחידים שהם באמת כבישים מהירים) כשעתיים וחצי לעבר מפרץ הא לונג, אחד מאתרי הטבע המרהיבים לא רק בווייטנאם אלא בעולם כולו ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
קרוב למרינה עצרנו בחוות גידול פנינים מלאכותיות בשם Legend Pearl. עושה רושם שמרבית הנוסעים להפלגות במפרץ הא לונג עוצרים כאן. בסככה מחוץ למבנה הגדול ראינו נשים רבות לבושות כמו מנתחות בבי"ח אשר דואגות לטיפול אישי לכל צדפה וצדפה, מכניסות לתוכה כדור פלסטי לבן אשר יהפוך תוך כמה שנים במי המפרץ לפנינה מלאכותית. עבודה זו דורשת מיומנות ודיוק רב והוסבר לנו כי הן עוברות הכשרה מיוחדת לצורך הטיפול ואף דואגות לטפטף לכל צדפה חומר אנטיביוטי בכדי שתהליך הקליטה של הכדור הקטן יעבור בשלום, ממש ניתוח קטן. בתוך המבנה עצמו יש עשרות חנויות למעוניינים לרכוש תכשיטים עם פנינים.
בתום הביקור כאן, המשכנו עוד כרבע שעה לעבר האי טואן צ'או Tuan Chau בו נמצא מעגן הספינות. בדרך למעגן עברנו ליד פארק Tuần Châu Park ששימש כאחד האתרים לסרט "קינג קונג" האחרון.
הגענו למתחם המרינה לפני הצהריים. בהתאם לבדיקות שעשינו קודם לכן והמלצות שקיבלנו, החלטנו לבחור בשיט ובספינה שמוגדרים 5 כוכבים. הבחירה הייתה הצלחה גדולה וזו גם המלצתנו. יש חברות ספנות רבות, ואנו בחרנו ב-לה רג'ינה La Regina (La Regina Grand Cruise) ומאוד נהנינו. הצטרפנו לעוד עשרות תיירים שעמדו להפליג אתנו, נרשמנו (צ'ק-אין), קיבלנו את מספר החדר בספינה ומרגע זה היינו חופשיים כאשר עובדי החברה דאגו לכל הדברים כולל לתיקים ולמזוודות. לאחר קבלת פנים מרעננת, עלינו על סירה שהשיטה אותנו כחצי שעה עד למקום בו עגנה הספינה. לכל ספינה / חברה יש אזור בתוך המפרץ בו היא עוגנת מכאן היא יוצאת לסיורים. ע"מ להוריד את העומס של כמות המבקרים במפרץ, חילקו אותו לאזורים ותתי אזורים.
כמה מילים על מפרץ לונג Hạ Long Bay (לונג ביי):
זהו ארכיפלג בצפון וייטנאם הכולל כמעט 2,000 מגדלי קרסט מאבן גיר המשתרעים ע"פ האוקיינוס לאורך כ-210 ק"מ. לפני כ-400 עד 250 מיליון שנה שקעו בעלי חיים ימיים בקרקעית הים והצטברו שרידים של רכיכות, צדפות ויצורים ימיים שמתו. כל אלו שקעו בקרקעית הים והצטברו במשך עידנים, ולבסוף הפכו לשכבת סלע מוצקה ועבה מאבן גיר. לפני כ-100 מיליון שנה, כוחות עצומים התעוררו והובילו להתרוממות טקטונית. שכבות הסלע נדחפו כלפי מעלה וכך נוצרו מגדלי הקרסט מאבן הגיר.
במפרץ יש 1,969 הרים סלעיים שעשויים בעיקר מאבן גיר. במפרץ נמצא אחד הסלעים המפורסמים שמופיע על שטר של 200,000 דונג.
הדרך לספינה עוברת ליד אותם מגדלי קרסט מאבן גיר, לעיתים ממש קרוב. לקראת הצהריים הגענו לספינה שעגנה במפרץ לאן הא Lan Ha bay. צוות הספינה קיבל את פנינו לצלילי מוזיקה מקומית. הופנינו לחדרנו שהיה גדול ומרשים מאד כולל מרפסת מרווחת. הספינה החלה בהפלגה איטית והוזמנו לארוחת צהריים שלווה ומרגיעה, עם מלצר אישי ומגוון גדול של מאכלים. בתום הארוחה, עלינו לסיפון העליון ע"מ ליהנות מנופים עוצרי נשימה ומחווית השיט.
לאחר כשעה הצטרפנו לסיור שיצא מהספינה לעבר מערת האור והחושך Bright Cave and Dark Cave, אחת האטרקציות הבולטות במפרץ לאן הא Lan Ha bay השקט יותר שנמצא ליד האי קאט בה (Cát Bà Island), בנוסף לאותם מגדלי קרסט מאבן גיר,מפרץ האלונג ידוע בייחודו, עם מערות וחופים רבים שנוצרו על ידי הטבע. אחת המערות הטובות ביותר במפרץ האלונג היא מערת האור והחושך (או מערת היום והלילה). ההגעה לפלא הטבע הזה נעשית באמצעות סירה מקומית קטנה (או קייאק). עוברים דרך מנהרה חשוכה יחסית ועוברים ללגונה הפנימית הבהירה והפתוחה, אך נבצר מאתנו לעבור ללגונה הפנימית בגלל השפל והסתפקנו במבט מבחוץ.
חזרנו לספינה שנשארה לעגון כאן עוד כשעה לטובת אלו שרצו לשחות במים הקרירים סביבה. לאחר מכן, הפלגנו חזרה למקום בו עגנה לראשונה. בדרך צפינו על האי טיטופ (Ti Top Island), אי קטן שנקרא על שמו של גרמן סטפנוביץ' טיטוב שהיה אסטרונאוט מברה"מ, והיה האדם השני שהשלים הקפה מלאה סביב כדור הארץ. בראש האי נמצא בית קטן עם תצפית על המפרץ, בגובה 99 מטר, אליו אפשר להגיע ע"י טיפוס של כמעט 500 מדרגות. תוך כדי השיט חזרה נהנינו מקוקטיילים שהוצעו במסגרת "Happy Hour" ומי שהתעניין, הצטרף לסדנה קצרה ללמוד את אמנות הכנת ספרינג רולס (אגרולים) מסורתיים. נשארנו על הסיפון לצפות בשקיעה המהפנטת מעל המפרץ עד שנקראנו להגיע לארוחת הערב, ארוחה שלא הייתה מביישת אף מסעדת מישלן. בתום ארוחת הערב, ניסינו את מזלנו בדיג קלמארי וכשהבנו שלא הולך, חזרנו לסיפון העליון להירגע ולספוג את האווירה השלווה והמיוחדת של השקט באמצע הים.
יום 15 - מפרץ האלונג - נין בין
הבוקר בספינה התחיל מוקדם, בשעה שש בבוקר, לכל מי שהיה מעוניין לקבל את פני היום החדש על סיפון השמש עם שיעור טאי צ'י, והגיעו לא מעט. לאחר מכן הוגשה ארוחת הבוקר ובסביבות השעה שבע וחצי יצא סיור נוסף, הפעם למערת טרונג טראנג Trung Trang- אחת המערות המרשימות ביותר באי קאט בה Cat Ba Island. מערת טרונג טראנג נחשבת למערה הגדולה ביותר בוייטנאם ומערכת מערות הגיר השלישית בגודלה בעולם. יש כאן נטיפים בצורות מיוחדות. היא צרה וארוכה ומשמשת בית להרבה עטלפים.
בהתאם ללו"ז ארוחת צהרים הוגשה מוקדם יחסית תוך כדי שמבקשים מכולם לעשות צ'ק אאוט. את המזוודות כבר העמיסו על סירת הליווי. נפרדנו מהצוות הנהדר שכבר התכונן לקבוצה הבאה ובשעה 11:00 כבר הגענו לרציף ממנו עלינו אתמול.
הנהג והמדריך כבר חיכו לנו ונסענו ישירות לכיוון נין בין Ninh Binh שהייתה במאה העשירית בירת וייטנאם וכיום היא אתר מורשת עולמית. כיום נין בין היא מחוז קסום בצפון וייטנאם, כ-95 ק"מ דרומית להאנוי. האזור ידוע כ"מפרץ האלונג שביבשה", בזכות צוקי גיר ענקיים שמתנשאים משדות האורז הרבים שיש כאן. בנוסף לצוקים ושדות האורז הרבים שבאזור המכונים "הים הירוק", יש כאן נהרות, ומספר אטרקציות אשר הופכות את האזור לאחד מיעדי החובה בביקור בוייטנאם. אחרי נסיעה של כשעתיים וחצי הגענו לעיירה טאם קוק (Tam Coc) המהווה נקודה מרכזית לטיולים וסיורים באזור נין בין.
בטאם קוק חנינו באחד החניונים הקרובים לאגם Tam Cốc - Bích Động. כאן הרגשנו לראשונה את העומס של המקומיים שיצאו לחופשת החג. השתרך כאן תור ארוך מאוד של אנשים אך נציין כי הסדר נשמר, ולאחר כחצי שעה עלינו גם אנחנו על סירות מסורתיות (סמפאן) בהן חותרים תושבי הכפרים המקומיים (גברים ובעיקר נשים). מאז שאונסק"ו הכיר בטאם קוק Tam Coc כאתר מורשת עולמי בשנת 2014 המקום הפך ליעד מבוקש מאוד. מאיזור האגם התחלנו בשייט לאורך נהר נגו דונג Ngo Dong בו צולם הסרט "האינדוסיני" (Indochine). יופיו של האזור משך אליו מיליוני תיירים צרפתים מאז. לאורך הנהר היו עשרות רבות אם לא מאות סירות, בכל סירה יושבים בין שניים לשלושה אנשים פלוס החותר/ת שבחלק גדול מהזמן מפעילים את המשוטים באמצעות כפות הרגלים במיומנות מדהימה. הנהר עובר לו בין שדות האורז שנמצאים למרגלות צוקי גיר הקרסטיים המדהימים. בחלוף כעשרים דקות, הגענו להאנג קא Hang Ca - מערת גיר טבעית ראשונה (מתוך שלוש במהלך השייט) בה זורם הנהר. זו גם המערה הארוכה מביניהן באורך 132 מטר, ומומלץ להוריד את הראש בחלק מאיזורי המערה הנמוכים עקב הסלעים הבולטים. יצאנו מהמערה והמשכנו בשייט עוד כרבע שעה עד למערה השנייה האנג ג'יווה Cave Hai, ולאחר כרבע שעה נוספת הגענו למערה האחרונה - האנג בואה Hang Ba , לאחריה הסתובבנו ועשינו את הדרך חזרה, כאשר החותרת שלנו לא עצרה אף לא לשנייה של מנוחה לאורך כל השייט שלקח קצת יותר משעה וחצי.
בסיום השייט נסענו כחצי שעה עד למלון Emeralda Resort Ninh Binh ריזורט חמישה כוכבים שנחשב לאחד הטובים באזור נין בין, אך ארובות השמים שנפתחו לא אפשרו לנו ליהנות מכל מה שיש למלון להציע. הסתפקנו בארוחת ערב טובה באחת המסעדות במלון.
יום 16 - נין בין - האנוי
לאחר ארוחת הבוקר, נסענו לביקור במתחם של מערת מואה Mua Cave, שמשמעותו בווייטנאמית: "מערה רוקדת" אתר נוסף באזור נין בין. יש כאן גן מטופח עם אגם קטן ומספר פסלים של גיבורי תרבות וייטנאמיים. מערת מואה עצמה קטנה ולא מיוחדת אבל מטרת הביקור כאן הוא הנוף הפנורמי המדהים של נהר נגו דונג Ngo Dong (בו שטנו אתמול), שדות האורזוכל אזור טאם קוק ונין בין.
הנשקף מהתצפית שבפסגת הר הדרקון Núi Ngoạ Long (ידוע גם כהר האנג מואה Hang Múa). על מנת להגיע לתצפית טיפסנו כ-450 מדרגות אבן במעלה הדרקון. בחלקו השני של גרם המדרגות הארוך, יש פיצול ימינה לפסגה נמוכה יותר עם פגודה קטנה. המשכנו בצד השמאלי (הראשי) לפסגה הגבוהה יותר בה יש מקדש קטנטן ופסל של דרקון ארוך מאבן (דורש הרבה זהירות לטפס לכאן). עליה לא פשוטה, אך הנוף מפצה על הכל והיתרון כאן שברקע רואים את הפסגה השנייה עם הפגודה שמוסיף יופי לתצפית. גם בפסגה זו יש פגודה קצת יותר גדולה.
היה קשה לעזוב את המקום המהמם הזה, אבל היינו צריכים להמשיך לאתר ההיסטורי הואה לו Hoa Lu אשר הייתה בירת וייטנאם העתיקה (Cố đô Hoa Lư) בתקופה שבין 968 ל-1010 (42 שנים סה"כ), והמוכרת על ידי אונסק"ו כאחד מארבעת האזורים העיקריים במתחם אתר המורשת העולמי טראנג אן Trang An. חצינו את הגשר שמפריד את המתחם מעל הנהר אשר סיפק הגנה ליושבים כאן. מדובר על שתי שושלות וייטנאמיות בולטות שחיו כאן, שושלת דין (Dinh) ושושלת לה (Le), שמלכו במאות ה-10 וה-11 והניחו את היסודות לעצמאותה של וייטנאם (דאי ויאט) לאחר אלף שנות שלטון סיני. שושלת דין שלטה בין השנים 968-980 כשדיין בו לין הכריז על עצמו כקיסר עד שנרצח בשנת 980. שושלת לה שלטה בין השנים 980-1009, כשלה הואן שהיה המפקד הצבאי של הקיסר דין והביס את הפלישה הסינית, התמנה להיות קיסר ע"י אמו של הקיסר דין.
בכניסה לאתר יש ציור קיר ארוך המתאר את אירועי התקופה המעניינים הודות להסברי המדריך שהתלווה אלינו. המשכנו לסייר באתר, תחילה במתחם מקדש שושלת דין (Đền thờ Vua Đinh Tiên Hoàng) ולאחריו במתחם המקדש של שושלת לה (Đền thờ Vua Lê Đại Hành). שני המתחמים די דומים, ויש בהם בריכות מים וגינות לפני המקדשים ואדריכלות ייחודית מאוד לתקופה העתיקה. המקדשים עצמם מזכירים מקדשים חדשים יותר אם כי צנועים יותר.
בסיום הביקור, החלטנו לנסות לאכול במסעדה מקומית וייטנאמית, ממנה פחות התלהבנו. לאחר מכן, נסענו חזרה להאנוי. נסיעה שארכה כשלוש שעות בגלל הפקקים של החג, וסגירתו החלקית (לא ברור למה) של הכביש המהיר להאנוי. חזרנו בשלישית למלון The Chi Boutique Hotel
אליו כבר הורגלנו. אספנו את המזוודות שהשארנו בשמירת החפצים להתארגנות ולאריזות לטיסה. לאחר מכן יצאנו בפעם השלישית לטיול לילי ברובע העתיק של האנוי באותם מקומות שכבר הכרנו.
יום 17 - טיול בהאנוי וחזרה לארץ
עמד לרשותנו כמעט יום שלם לבקר במקומות נוספים בהאנוי Hanoi בירת וייטנאם והעיר השנייה בגודלה, עד הטיסה חזרה לארץ. פירוש השם האנוי הוא "העיר שבתוך הנהר", כשהכוונה לנהר האדום (Red River) שחוצה אותה. כבירת וייטנאם, בהאנוי נמצאים מרבית משרדי הממשלה והיא המרכז הפוליטי של וייטנאם. כמו בהו צ'י מין, גם כאן בהאנוי, יש כמות עצומה של קטנועים עליהם רוכבים ורוכבות אלפי וייטנאמיים.
התחלנו את הביקור ברחוב הרכבת המפורסם Hanoi Train Street(Phố Đường Tàu Hà Nội), אחת האטרקציות העיקריות בעיר. רחוב הרכבת המפורסם נבנה ע"י הצרפתים בשנת 1902. עוברות כאן רכבות בין-עירוניות קרוב מאוד לבתים, לחנויות ולבתי הקפה שהפכו למוקד הראשי כאן ויש להן קרונות עצומים. התיישבנו באחד מבתי הקפה, שתינו קפה קוקוס קר, משקה שהתאהבנו בו וחיכינו לבואה של הרכבת שאכן הגיעה בחלוף כעשרים דקות. טרם בואה, סדרנים שורקים ומזהירים את המבקרים כאן. כל הכיסאות והשולחנות הקטנים מוזזים לאחור והרכבת חולפת במשך כדקה וחצי ממש סמוך ליושבים בצדי המסילה כשכולם מצלמים עם הטלפונים. לאחר שהרכבת חלפה, הכל חוזר למקומו עד בואה של הרכבת הבאה.
בהאנוי הומצא "קפה הביצה". הוא נוצר בתקופת המחסור של חלב בשנות הארבעים ע"י שימוש בחלמון ביצה מעורב עם חלב מרוכז, קרם קוקוס, מעט סוכר וגם מעט דבש. בוחשים היטב עד שנהיה סמיך כמעט פודינג. המשקה נשמר כמשקה ייחודיי עד היום. ברחוב הרכבת נמצא "קפה הביצה" בבית קפה Railway Cafe (RAILWAY TUAN CAFE (The ORIGINAL) )). המשכנו לטייל לכל אורכו של הרחוב, בינתיים עברה רכבת נוספת, הפעם זו הייתה רכבת משא.
יצאנו מרחוב הרכבת והמשכנו ברחוב Phố Trần Phú דרך גינת לנין Lenin בה ניצב פסל לכבודו Tượng đài Lenin, לעבר המתחם של מקדש הספרות (Temple of Literature) בהאנוי. זהו אתר היסטורי ומקדש קונפוציאני עתיק, שנוסד במאה ה-11 והיה האוניברסיטה הראשונה בווייטנאם, ששימשה להכשרת מלומדים ואצולה. המתחם המרהיב כולל בריכות מים, חצרות וגינות, אולמות, ומפורסם בלוחות אבן ענקיים הניצבים על גבי צבים, עליהם חרוטים שמות בוגרים מצטיינים. בזכות חשיבותו, המקדש מופיע על השטר של 100 אלף דונג. המתחם היה עמוס מבקרים בגלל החג, אבל התורים זרמו מהר וזכינו גם בהופעת פולקלור לרגל החגיגות.
מול המתחם מדרום נמצא אגם יפה בשם Gò Kim Châu, מוקף בתים יפים והאזור הומה אדם ועמוס דוכנים שונים.
יצאנו לכיוון מתחם הו צ'י מין Ho Chi Minh ולכיכר בה דין Quảng trường Ba Đình המלבנית והגדולה שנמצאת ליד המאוזוליאום של הו צ'י מין - Ho Chi Minh's Mausoleum, בה מוצגת לראווה גופתו החנוטה של הו צ'י מין משנת 1975. למרות בקשתו להישרף. הוחלט לשמר את גופתו בסיוע רוסי ולהציג אותה בתיבת זכוכית. החלטנו מראש לוותר על התור הארוך להיכנס למאוזוליאום, בכדי לעבור ליד גופתו וישר לצאת. במקום זה החלטנו לשכור ריקשה ולאחר מתן הנחיות לרוכב, עברנו דרך האגם הגדול ביותר של האנוי - Hồ Tây, ובהמשך דרך פגודת טראן קווק (Chùa Trấn Quốc), אשר ממוקמת על אי קטן בצד המזרחי של האגם המערבי. עם היסטוריה של כמעט 1500 שנה, היא נחשבת לפגודה עתיקה ביותר ואחת מציוני הדרך הרוחניים העתיקים והמקודשים.
ביקשנו מרוכב הריקשה שיוריד אותנו ברובע העתיק של האנוי בכדי שנזכה לראותו באור יום. בחרנו באחת ממסעדות הרובע לארוחה אחרונה בוייטנאם, ולאחריה כמובן שלא ויתרנו על פוט מסאז' לקינוח. בדרכנו חזרה למלון התעכבנו ליד אגם הואן קיאם שנמצא במרכז האנוי וקרוב למלון. במרכז האגם נמצא מגדל הצב Tháp Rùa. ע"פ האגדה, לפני 600 שנה, המלך לה לוי היה באגם ואז צב ענק יצא מהמים ונתן לו חרב אשר שימשה אותו להביס את הסינים, והמלך בנה אז את המגדל. בצפון האגם נמצא מקדש Đền Ngọc Sơn אליו מוביל גשר Cầu Thê Húc שמואר בצבע אדום בלילה אותו ראינו בסיורים הקודמים.
חזרנו למלון, המדריך והנהג הסיעו אותנו לשדה התעופה הבינלאומי נוי באי (Noi Bai) של האנוי. זהו, הסתיים טיול נהדר במקום מדהים ומיוחד, בו התרשמנו מאד מהתרבות, הצבעים, הניחוחות, הטעמים ובעיקר לבביות וצניעות התושבים השמחים בחלקם. טסנו חזרה לארץ עם חברת אתיחאד דרך עצירת ביניים באבו דאבי, טיסה מאוד נוחה עם חברה מומלצת מאוד.
