רקע
בדרכנו לטיול בוייטנאם, עצרנו לשלושה ימים לביקור בסינגפור או בשמה הרשמי רפובליקת סינגפור. סינגפור התגלתה לנו כמקום מושלם לביקור ולא פלא שהיא מדורגת בטופ של ההמלצות העולמיות. סינגפור לא דומה לשום מקום אחר בעולם. זוהי עיר מדינה בדרום-מזרח אסיה בגודל של ניו יורק ולצד האי המרכזי קיימים 58 איים קטנים. סינגפור היא אי, עיר וארץ, הכל במקום אחד. וממש כמו ניו יורק היא כור היתוך והיא אחת הערים הכי יקרות בעולם, עם קו רקיע שזועק מכסף חדש. לצד גורדי השחקים ישנם עדיין בתים ישנים המשתלבים נהדר ברקע.
סינגפור נשלטה לאורך השנים ע"י מדינות ואימפריות שונות ובשנת 1819 השתלטו עליה הבריטים אשר הצליחו להטביע את חותמם כמו בכיווני הנסיעה ובשקעי החשמל. באזור הנהר יש פסל של סר סטמפורד ראפלס (Stamford Raffles)שנחת כאן לראשונה ב-28 בינואר 1819 ונחשב למייסד סינגפור. הוא זיהה את הפוטנציאל האסטרטגי ושינה את גורלה של סינגפור מכפר דייגים לעיר נמל גדולה למטרופולין מודרני. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה סינגפור בידי יפן אשר האשימו את הסינגפורים בסיוע לסין וביצעו בסינגפור פשעי מלחמה כמו בסין. כמאה אלף תושבים סינגפורים ממוצא סיני נרצחו בחוף הים מאש מקלעים. לאחר המלחמה שבו הבריטים לסינגפור ובשנת 1965 זכתה סינגפור לעצמאות ותוך פרק זמן קצר, סינגפור הקטנה והדלה במשאבים הגיעה לשגשוג כלכלי מזהיר כאחת המדינות המפותחות ביותר בעולם, התוצר הלאומי לנפש בה הוא מהגבוהים בעולם וכך גם אחוז המיליונרים מבין תושבי המדינה. בשטחה שהוא רק 722 קמ"ר, מתגוררים למעלה מחמישה מיליון תושבים מארבעה מוצאים שונים, סינים, מלאים, הודים ואירו-אסיאתיים. למרות צפיפות האוכלוסייה היא מדינה מאד ירוקה כאשר מעל חצי משטחה מיוער, יש בה מעל חמישים פארקים וארבע שמורות טבע. סינגפור שוכנת בסמוך לקו המשווה, ולכן הטמפרטורה בה חמה, ולאורך כל השנה סביבות 30 מעלות צלזיוס. אפשר למצוא בה סימנים היסטוריים בעיקר באזור הרובע הסיני ממנו צמחה העיר לצד גורדי שחקים אשר נבנים ללא הפסקה. לסיום, סינגפור ידועה היטב בחוקיה הקפדניים (כמו עונש מוות בירייה על החזקה וסחר בסמים) ולכן שיעור הפשיעה בה נמוך ביותר, בטוח מאוד להסתובב ברחובות בהם בולט מאד הניקיון.
מידע חיוני
נחתנו בסינגפור בשעות הבוקר לאחר עצירת ביניים באבו דאבי. ע"פ דרישה שקיבלנו מראש, מילאנו טופס הצהרת בריאות באופן מקוון שלושה ימים לפני הגעתנו כך שהכניסה הייתה חלקה. שדה התעופה כאן, חדיש, מודרני, יפה מאוד וקל להתמצאות.
באחת מעמדות המודיעין בשדה החלפנו מעט כסף למטבע המקומי שנקרא דולר סינגפור (SGD) ומסומן S$ (שילוב של דולר וסינגפור). מאוחר יותר ראינו בעיר מספר דוכנים ללא הבדל גדול בשער ההמרה. נכון לפברואר 2026: 1 דולר סינגפורי = 2.49 שקל ודולר אחד = 1.29 דולר סינגפורי.
באותה הזדמנות, רכשנו גם כרטיס נטען לתחבורה ציבורית (בדומה לרב קו). עלות הכרטיס הנטען היא S$10 כאשר S$5 מתוכם הם עלות הכרטיס ויתרת ה-S$5 הם לשימוש בתחבורה ציבורית. בכל תחנת רכבת ניתן לטעון את הכרטיס במכונות האוטומטיות כאשר מינימום טעינה היא S$5 ואם רוצים לטעון בפחות כסף יש לגשת לקופות בכל תחנה. בכסף שנשאר צבור בכרטיס אפשר לרכוש מוצרים בחנויות 7/11. רוב נותני השירותים בסינגפור מדברים טוב אנגלית, בחלק מהמסעדות פחות.
הזמנו הסעה מראש משדה התעופה למלון ותוך כחצי שעה הגענו אליו. בחרנו מלון מרשת V Hotel
והתמקמנו בזה שנמצא ברחוב Bencoolen.יתרונו הגדול של המלון הוא במיקומו ממש מעל תחנת רכבת תחתית (MRT) באותו שם בה עובר הקו הכחול (Downtown) המגיע תוך מספר דקות לאזור המתויר ביותר בסינגפור שנמצא בחלקה הדרומי וכולל את אזור המרינה ביי ואזור ריברסייד.
כמה מילים על הרכבת התחתית בסינגפור. נכון לכתיבת בלוג זה, פועלים כאן שישה קווי רכבת תחתית (MRT). כל קו בצבע אחר ונקרא בשם המתאר את מסלולו ומופיע כקוד מקוצר (2 אותיות + L). למשל הקו הכחול שקרוב למלוננו ונקרא Downtown מסומן כ-DTL (Down Town Line). באותו אופן נקראים יתר הקווים:
הקו הירוק - East West Line (EWL)
הקו האדום - North South Line (NSL)
הקו הסגול - North East Line (NEL)
הקו הצהוב, המעגלי - Circle Line(CCL)
והקו החום - Thomson East Line (TEL)
כל תחנה בקו מסופררת וכאשר יש תחנה משותפת לשני קווים או יותר, הם יופיעו עם הקוד (הצבע) ומספר התחנה של אותו הקו. למשל: התחנה בצ'יינהטאון תופיע כ-4NE / 19DT. רוב התחנות נבנו בעומק רב מתחת לאדמה ומצאנו שעדיף להשתמש במעליות מאשר במדרגות הנעות שלפעמים ונדמה שהן לא נגמרות. באותם מקרים בהן השתמשנו במדרגות נעות, ראינו שבניגוד לשאר המדינות בהן טיילנו, יש לעמוד בצד שמאל כדי לאפשר לאלו שממהרים לעבור מצד ימין. בכניסה לרציפים יש להניח את הכרטיס הנטען על הקורא, בצג תופיע היתרה לפני השימוש באותו קו. ביציאה מהתחנה יש להניח שוב את הכרטיס על הקורא והפעם יופיע בצג מחיר הנסיעה והיתרה בכרטיס. עלות הנסיעה היא החל מ- S$ 1.28 וצפונה, בהתאם למרחק הנסיעה. כל התחנות בהן עברנו היו נקיות ובכולם שירותים חינמיים (אפשר להשתמש בשירותים גם אם לא נוסעים ברכבת).
היום הראשון
לשמחתנו, החדר שלנו במלון היה מוכן כבר בבוקר, כך שיכולנו להתרענן ולצאת לטייל בעיר אחרי מנוחה קלה. פנינו מהמלון ימינה וטיילנו ברחוב Bencoolen כשהכיוון הוא ביקור באזור הודו הקטנה. בקצה הרחוב נמצא קניון גדול בשם Sim Lim Square ומולו מצאנו במדרחוב קטן דוכנים שמציעים קישוטים ומוצרים לקראת ראש השנה הסיני שחל כמה ימים מאוחר יותר, חוויה מיוחדת במינה.
לאחר מכן, פנינו שמאלה לדרך Rochor Canal והגענו לאזור שנקרא הודו הקטנה או ליטל אינדיה (Little India). המקום הראשון אליו הגענו היה מתחם / שוק Tekka Centre בו אפשר לחוש את האווירה המקומית ממש כמעט כמו בהודו עצמה.
המשכנו לטייל ברחובות ובסמטאות האזור, עברנו דרך ביתו של Tan Teng Niah הצבוע באופן מיוחד ויצאנו לדרך סרגון Serangoon Road - הרחוב הראשי שחוצה את הודו הקטנה. עצרנו לביקור במקדש Sri Veeramakalimman השופע דמויות צבעוניות ומרהיבות.
לא הרבה יודעים, אבל דרך סרגון, היא כיום דרך ארוכה וישרה, אחד המקומות היותר עמוסים בסינגפור, אבל המשכה מזרחה הייתה מסוכנת מאד בעבר וגבלה בג'ונגל.
במאי 1839 חוטב עצים סיני היה הקורבן הראשון המתועד שהותקף ע"י טיגריס. הקורבן השני הגיע פחות משבועיים לאחר מכן. במשך כמאה שנה לאחר מכן בזמן שהעיר התרחבה ודרך סרגון פילסה דרך לאורך האי, מספר מקרי המוות הלך ועלה והגיע למצב שכמעט מידי יום סינגפורי אחד נהרג ע"י טיגריס. השלטונות הציעו אז פרס של מאה ליש"ט על כל טיגריס שייהרג וכמות הטיגריסים באי פחתה באופן דרמטי, עד שבשנת 1930 נהרג הטיגריס האחרון בסינגפור.
לקראת שעת הצהריים וריחות הבישולים מכל עבר, בחרנו לסעוד באחת המסעדות העממיות. כאן נחשפנו לכמה עובדות מוזרות במקצת. ראשית, במרבית המסעדות העממיות / מהירות לא נותנים סכינים, אלא מזלגות ומקלות צ'ופסטיק בלבד(כפות אם מזמינים מרק). שנית, אין מפיות, אם רוצים - צריך לבקש. שלישית, תיאור המנה ואפילו הציור בתפריט לא תמיד ברור או דומה למה שמוגש לשולחן. (במאמר מוסגר בנושא זה אין על יפן בה לכל מנה יש דוגמאות מוחשיות). דבר אחרון, כשמזמינים מנה בשרית, גם אם היא חתוכה, מקבלים את כל החלקים של אותה מנה. סינגפור מצטיירת כמדינה יקרה, זה נכון לגבי מחירי המלונות, אך בכל הקשור למזון, הם זולים גם מאתנו. עם זאת, יש לזכור שכאשר סועדים במסעדות מפוארות יש להוסיף למחירים בתפריט כ-20%, עבור שירות + מס.
אחרי ארוחת הצהריים המשכנו לטייל ברחוב סרגון דרך כל החנויות והדוכנים עד לרחוב Syed Alwi בו פנינו ימינה לעבר מרכז קניות גדול מאוד בשם Mustafa Center. חשוב לשים לב שלא נותנים להיכנס לכאן עם תיקים אשר יש להשאיר בשמירת חפצים (שקיות ניילון נסגרות ע"י השומר בכניסה עם אזיקון). זהו מרכז ענק המתפרש על כמה קומות עם מגוון רב של סחורות למכירה ולעיתים קשה להבחין למי שייכת החנות. אפשר בקלות ללכת לאיבוד והמוצרים כאן לא הכי איכותיים, מנגד אפשר למצוא כאן לעיתים מציאות שוות.
יצאנו ממרכז הקניות והמשכנו דרום מזרחה ברחוב Syed Alwi לעבר הרובע הערבי בעיר. בדרך לרובע עברנו ליד מסגד Masjid Malabar, מבנה יפה שיושב בצומת גדולה ומושך אליו מבקרים רבים. עברנו את הצומת ופנינו ימינה (מזרחה) לכיוון הרחוב הערבי (Arab street) שנחשב מרכז הרובע הקטן ובצדק. עברנו דרך רחוב בגדאד (Baghdad) שרק לקראת סופו הופך למעניין יותר בעיקר בצומת עם Bussorah Street המוביל לכיוון מסגד הסולטן (Sultan Mosque) וכיפת הזהב שלו. אבל דווקא הסמטה המקבילה לרחוב הערבי, סמטת Haji Lane נחשבת לדעתנו למקום היפה ברובע הזה. הכל כאן צבעוני, עמוס בחנויות בגדים, מזכרות, בתי קפה, מסעדות וגלידריות זולות.
לאחר הביקור ברובע הערבי החלטנו לחזור למלון לנוח ולהמשיך את הביקור בערב.
לפנות ערב, ירדנו לתחנת Bencoolen שמתחת למלון ונסענו עם הקו הכחול (Downtown) 5 תחנות לכיוון אזור המרינה ביי המפורסם. ירדנו בתחנת Bayfront אשר מובילה לתוך הקניון היוקרתי The Shoppes at Marina Bay Sands. הכניסה לקניון מכיוון תחנת הרכבת מדהימה. הרגשה כאילו הגענו לוונציה. תעלה ארוכה לכל אורך הצד הזה של הקניון וסירות קטנות שטות לאורכה. בסוף התעלה מגיעים לחלק העיקרי והגדול של הקניון. הקניון הוא משכנם של כל המותגים הבינלאומיים היוקרתיים, אלו המוכרים לנו וכאלו שלא, מאות חנויות. מצאנו כאן אפילו סניף של קפה אנג'לינה הפריזאי.
יצאנו מאחת היציאות של הקניון לרחבה המובילה למים בדיוק כשהתחיל מופע אורות לצלילי מוזיקה, רק שכאן לא הסתפקו במזרקות מוארות, אלה הייתה הקרנה מיוחדת על רסיסי מים ששימשו מעין מסך. בסיום המופע טיילנו לאורך הטיילת שנחשבת בצדק לאחד מאזורי הבילוי הפופולריים. סביב המרינה הגדולה עשרות גורדי שחקים מוארים המוסיפים ייחודיות ליופי של המקום. בקצה הצפוני בצד זה של המרינה, יש גשר מואר ומיוחד שנקרא The Helix Bridge אשר מאפשר להולכי רגל ורוכבי אופנים לעבור לצד השני של המרינה. טיילנו בחלק קטן של הגשר לצורך התרשמות מהיופי של המקום והמשכנו לכיוון ה"גנים שליד המפרץ" (Gardens by the Bay) בהם הוקמו עצים מלאכותיים ומיוחדים.
הסתפקנו בסיור קצר בקצה הגנים (אליהם נחזור מחר) כיוון שרצינו לבקר במסעדה שבגג המלון האייקוני Marina Bay Sands Hotel שמזוהה אולי יותר מכל עם סינגפור, אותם שלושה גורדי שחקים המחוברים ביניהם בגג אחד דמוי סירה, כאשר בגג המלון בריכת אינסוף שזמינה רק לאורחי המלון. המסעדה לאורחים שלא מהמלון נמצאת במגדל הצפוני. בלובי של מלון זה יש נציגה איתה יש לבדוק את הזמינות במסעדה. אולי בגלל שהייתה זו שעה מאוחרת היו מקומות פנויים. ביקשנו שולחן במרפסת מול הנוף המטורף של קו הרקיע של גורדי השחקים של סינגפור, ללא ספק חוויה מטורפת. כשסימנו וירדנו חזרה ללובי, כבר היה אחרי חצות, הרכבת התחתית ואוטובוסים כבר לא עבדו, והיינו צריכים מונית. מחוץ למלון יש עמדת המתנה ופשוט התרשמנו מהסדר המופתי בתור למוניות - תענוג.
יום שני
לאחר ארוחת הבוקר והתארגנות במלון, ירדנו שוב לתחנת רכבת מתחת למלון ושוב נסענו עם אותו קו כחול, הפעם לעבר הגנים הבוטניים של סינגפור (Singapore Botanic Gardens). קו הרכבת בו נסענו, עושה מעין סיבוב, ומסלולו דומה לאות "ע" בכתב (ע). נסענו עד תחנת Botanic Gardens ונכנסנו לגנים (הכניסה לשטח הגנים בחינם). מדובר על שטח עצום, ובו שבילים רבים, עצים מיוחדים, חלקם טרופיים, מספר אגמים קטנים, ממש מקום פסטוראלי ואידיאלי לערוך פיקניקים.
טיילנו בשבילי הגנים דרומה לעבר גן הסחלבים הלאומי (National Orchid Garden) - האטרקציה המיוחדת כאן. הכניסה לגן הסחלבים בתשלום, S$15 למבוגר, הנחות משמעותיות לפנסיונים מעל גיל 60 וסטודנטים. ללא ספק מקום מדהים, אין סוף סוגי סחלבים כמעט בכל שלל הצבעים. טיילנו בשבילי הגן כאשר השיא נמצא בצפון הגן, במתחם סגור בשם Tan Hoon Siang Mist House בו דואגים לשמור על טמפרטורות ורמות לחות קבועים וכאן נגלו לעינינו הסחלבים הכי יפים, פשוט חגיגה לעיניים.
אחרי גן הסחלבים ומנוחה קצרה, המשכנו את הטיול בחלק הדרומי של הגנים הבוטניים ויצאנו ליד תחנת רכבת Napier בה עובר הקו החום איתו נסענו 2 תחנות עד Orchard והחלפנו לקו האדום איתו נסענו 3 תחנות עד City Hall. היציאה מהתחנה מובילה לקניון גדול נוסף בשם Raffles City Shopping Mall בו עצרנולארוחת צהריים ומנוחה.מעל הקניון ישנם כמה גורדי שחקים כמו Swissôtel וגם בהם יש תצפיות על העיר.
מהקניון המשכנו לכיוון המרינה המפורסמת. עברנו דרך מבנה Esplanade המיוחד המשמש כתיאטרון של סינגפור, חצינו גשר הולכי רגל כשפנינו לעבר פארק מרליון (Merlion Park) אשרממוקם בצד המערבי של המרינה. זוהי אולי נקודת התצפית הטובה ביותר על מלון Marina Bay Sands ושאר האטרקציות בצד הזה של המרינה. כאן נמצא גם פסל ידוע שנקרא פסל מרליון (Merlion), פסל לבן שחציו דג וראש של אריה. זהו גם מקום טוב לצילומים, הפסקת התרעננות ושירותים.
מבט מהרחפן על אזור המרינה והסביבה:
המשכנו בטיולנו תוך שאנחנו משלימים את הקפת המרינה ממערב ודרום והמשכנו לכיוון ה"גנים ליד המפרץ" Gardens by the Bay, הפעם באור יום. הפארק היפה והמיוחד הזה הוא נקודת ציון ואתר חובה כשמבקרים בסינגפור. בחלק המערבי של הפארק נמצא אגם ארוך ומספר גשרים חוצים אותו לכיוון מלון Marina Bay Sands. במרכזו יש פינות חמד, גני שעשועים וספסלי ישיבה. האטרקציה המרכזית כאן היא כמובן היער המלאכותי, עצי-על עם הנעה סולרית. יש אפשרות לעלות בתשלום מאחד העצים האלו במעלית ולטייל בשביל שעובר בין כמה מהעצים ולהתלהב מהנוף הנשקף מלמעלה. העץ הגדול והמרכזי מופיע כ-Supertree Grove.
מבט מהרחפן על אזור הגנים והמלון:
יצאנו מהפארק צפונה לכיוון שתי החממות הגדולות, Flower Dome ו-Cloud Forest אבל ויתרנו על הכניסה אליהם ופנינו חזרה לכיוון המרינה. בצד המרוחק נמצא הגלגל הענק (Singapore Flyer) של סינגפור, אחד הגבוהים בעולם שמתנשא לגובה של 165 מטר. סיימנו את היום בקניון The Shoppes at Marina Bay Sands וחזרנו למלון עם הקו הכחול של הרכבת התחתית.
יום שלישי
את היום האחרון התחלנו בנסיעה קצרה, שוב בקו הכחול לעבר מזח קלארק - Clarke Quay. המקום הזה ידוע כאחד מאזורי הבילויים הליליים בסינגפור, אבל יפה מאוד גם ביום עם חנויות בוטיק מיוחדות, גלידריות, חנויות מזכרות לא שגרתיות וגלריות שונות.
טיילנו באזור עד הנהר ופנינו דרומה לדרךNew Bridge לכיוון צ'יינה טאון (Chinatown) אחד הרובעים המיוחדים בסינגפור, אליו הגיעו המהגרים מסין בתחילת המאה התשע עשרה. ככל שמתקרבים לרובע דרך New Bridge מלאה בסממנים סיניים.
פנינולרחוב פגודה Pagoda St הצבעוני (כאן יש יציאה של תחנת הרכבת China Town)במקוםשנקרא Chinatown Heritage Centre. נכון שהאזור די תיירותי עם כל המסעדות, חנויות האוכל והמזכרות, אבל עדיין חייביםלציין שרובע זה שונה מרבעים סינים אחרים בעולם בהם ביקרנו ונראה הכי מקורי ואותנטי. מרבית הבתים כאן נקראים "בתי חנויות", כלומר, בתים מעל החנויות. החלק הבולט כלפי חוץ, בין הרחובות לבתים, נקרא "גו קה קי", בתרגום - דרך ברוחב חמש רגליים. זהו עיצוב סינגפורי קלאסי, שמעניק מחסה מהשמש הטרופית ומגשמי המונסון. ברחוב טרנגאנו Trengganu Street אפשר למצוא דוגמה לרחוב שהיה בעבר מלא במושכי ריקשות ורוכלים סינים ובתי החנויות עדיין קיימים.
טיילנו גם ברחובות המקבילים רחוב טמפל Temple St ורחוב סמית Smith St שהם לא פחות צבעוניים. לא הרחק מכאן, נמצא מבנה בטון צבעוני בשם Chinatown Complex שהוא למעשה שוק של סחורות מהמזרח. המשכנו ברחוב סמית שיוצא מול השוק והחלק הזה הוא לדעתנו אחד היפים ברובע. בקצה הרחוב נמצא מקדש שרידי שן הבודהה Buddha Tooth Relic Temple, מבנה יפה מאוד.
הגענו לרחוב South Bridge Road שחוצה את הרובע ופנינו צפונה עד המקדש ההינדי Sri Mariammam מהמאה ה-19 המזכיר מאוד במגדל הצבעוני שלו המורכב מאוסף פסלים הינדים את המקדש שראינו יום קודם בהודו הקטנה.
מכאן פנינו לחלק המזרחי של הרובע דרך רחוב Club Street . אזור זה היה פחות מעניין לכן חזרנו לרחוב South Bridge Road לכיוון שוק האוכל המקורה Maxwell Food Centre. זהו אחד מתוך כמה מתחמי מזון שנקראים "מרכז הרוכלים" (Hawker Centers). זהו מן שוק איכרים עם דוכני מזון קבועים, שמוכרים סוגים שונים של אוכל מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה והינו המפורסם ביותר בצ'יינה טאון . המרכזים האלו נקיים וממוזגים ועדיין זה אוכל רחוב, רוב העסקים הם משפחתיים. לאחד הדוכנים כאן יש כוכב מישלן. סיימנו את הביקור ברובע בתחנת מטרו Maxwell הסמוכה לשוק ונסענו עם הקו החום 4 תחנות עד Orchard.
תחנת Orchard היא תחנה ענקית והיציאה בה בחרנו הובילה אותנו ישירות לתוך קניון ION Orchard המפורסם. בין אם רצינו ובין אם לא, ע"מ לצאת לרחוב אורצ'ארד עברנו בין חנויות רבות וניצלנו את מתחם המסעדות למנוחה וארוחה קלה. יצאנו לרחוב אורצ'ארד (Orchard Rd) כנראה הרחוב הכי מפורסם בסינגפור. הוא נבחר בשנת 2012 כרחוב הקניות הטוב בעולם, ומה הפלא, כל מבנה שני כאן הוא קניון ענק, ובהתחשב בעובדה שכל אדם חמישי בסינגפור הוא מיליונר, אין פלא שרבות כאן מאד חנויות המותגים היקרים בעולם. אחרי שניים שלושה קניונים, הבנו את העיקרון והחלטנו לחזור למלון, הפעם באחד מקווי האוטובוסים הרבים שעוברים ברחוב. גם במקרה זה הוכיח המלון את מיקומו הטוב ליד קווי אוטובוסים רבים שעוברים בסמוך אליו.
בשעות הערב, אחרי מנוחה והתאוששות, ירדנו שוב כהרגלנו בשלושת הימים האחרונים לתחנת רכבת התחתית ונסענו שוב לעבר מזח קלארק - Clarke Quay הפעם לבילוי לילי. אכן, יש הבדל גדול בין הביקור בבוקר לביקור בערב בעיקר תודות לתאורה של המקומות. כל המסעדות והברים היו די מלאים, בחלקן ניגנו מוזיקה חיה. מצאנו שולחן פנוי באחת המסעדות על גדת הנהר ונהנינו מהופעה בבר ממול.
המשכנו לטייל לאורך הנהר מזרחה, עברנו לצד הנגדי לאזור נוסף בשם Boat Quay הידוע גם הוא כאחד האזורים השוקקים חיים בלילה. בטיילת המוארת לאורך הנהר יש המוני מסעדות וברים וגם כאן לא היה מלא לגמרי. הרחוב הפנימי המקביל לנהר היה תוסס הרבה יותר עם מוזיקה שבקעה מהמועדונים, מסעדות וברים יותר פעילים.
חזרנו מצידו השני של הנהר לכיוון מזח קלארק ושוב ברכבת התחתית לעבר המלון. סיימנו ביקור מעלף של שלושה ימים בסינגפור, ללא ספק - מקום מדהים.
