נתחיל מהסוף: ניקרגואה מושלמת. הרי געש מעשנים, איים, לגונות, ערים קולוניאליות, שקיעות משוגעות והשמיים הכי יפים שראיתי בחיים. מה עוד אפשר לבקש?… 
באופן תמוה, ניקרגואה ונפלאותיה מעולם לא נכללו ברשימת יעדי החובה שלי. גם בטיול הנוכחי, קוסטה ריקה הייתה מטרת העל – וניקרגואה השתרבבה למסלול בעיקר כי היא מהווה אלטרנטיבה שפויה יותר לכיס.
(אם פספסתם, את תקציר הטיול בקוסטה ריקה תוכלו לקרוא כאן » https://goo.gl/4yLMcw)
המסלול שלנו בניקרגואה:
גרנאדה » מסאיה » לגונה דה אפויו » לאון » איסלה דה אומטפה
את הגבול היבשתי מקוסטה ריקה לניקרגואה חצינו באופן עצמאי. סך הכל 8 שעות נסיעה מפרידות בין סן חוזה בירת קוסטה ריקה לבין מנגואה בירת ניקרגואה. וגם את הדרך הזו ניתן לחלק למקטעים.
הזמנו כרטיסים לאוטובוס ישיר של TicaBus (מחיר: 29$) שהאוטובוסים שלה מגיעים כמעט לכל המדינות במרכז אמריקה. עלינו בתחנת La Irma ולאחר 5 שעות (כולל עצירה לביקורת דרכונים) ירדנו במרכז גראנדה. ניקרגואה – הנה אנחנו באים! 
בין לבה רותחת לאגם טרופי:
גראנדה (Granada)
את פנינו מקבלת עיר קולוניאלית תוססת וצבעונית, מלאה במסעדות ובתיירים. בסיס מעולה להתחיל בו את הטיול. הסתובבנו באזור הכיכר המרכזית בחיפוש אחר מקום זול לישון בו, והגענו ל-Hotel Jeriho (חדר זוגי ב-23$). המלון מנוהל על ידי משפחה פלסטינית (במקור), שהתרגשה במיוחד לקבל תיירים מישראל והרעיפה עלינו שלל ברכות בערבית. (נראה ששורשי הסכסוך לא הגיעו לכאן).
במרכז גראנדה יש חברות רבות שמציעות טיולים או הסעות לאטרקציות בסביבה. כדי למלא לנו את הלו”ז, הזמנו שייט באיי גראנדה (18$ לאדם), וטיול להר הגעש מסאיה (20$ לאדם) המאפשר לראות לבה מבעבעת, מחזה עליו חלמתי מאז שודרה 'הקוסם מארץ עוץ' בטלוויזיה החינוכית.
למחרת פותחים את הבוקר בשייט פרטי בקאנו בלאס איסלטס (Las Isletas), קבוצה של 365 איים טרופיים, שנוצרו לפני אלפי שנים בהתפרצותו של הר הגעש מומבצ'ו. חלק מהאיים מוקצה לבתי מלון (מבודדים ומטורפים, שאם הייתי יודעת על קיומם בהחלט הייתי בוחרת ללון בהם) וחלק מהאיים אינם מיושבים כלל. טיילנו בין האיים עם סירת המנוע הקטנה ובעיקר נפעמנו מהנוף המשפריץ ירוק וכחול עמוק. המצלמה החדשה והמשוכללת שלי לא עומדת ביופי הזה.
בערב אוספים אותנו מההוסטל להר הגעש מסאיה. בחסות החשיכה, הרכב מגיע עד לתצפית על הלוע עצמו. אין צורך בטיפוס או הליכה, אלא רק בסבלנות, מכיוון שבכל פעם מורשת להיכנס קבוצה אחרת. כל קבוצה מקבלת רבע שעה של תצפית על הלוע והלבה שבתוכה. מחזה מרהיב שהופך כל אזרח מן השורה לפירומן חסר תקנה.
להתרחץ בתוך לוע כבוי:
לגונה דה אפויו (Laguna de apoyo)
כחצי שעת נסיעה באוטובוס מגראנדה מביאה אותנו לעבר לגונה דה אפויו, שנמצאת בתוך לוע הר געש כבוי. אם כבר אנחנו נמצאים בתוך כל היופי הזה, רצינו לפרגן לעצמנו איזה מלון מפנק (יש כמה בודדים כאלה באזור), אבל הכל היה בתפוסה מלאה, אז הסתפקנו במלון התרמילאים The Monkey Hut (חדר זוגי ב-65$) כך או כך, יש כאן את כל מה שצריך בשביל לרבוץ: דק עץ המשקיף על המים, ערסלים, אבובים וקיאקים העומדים בחינם לרשות האורחים.
** טיפ למזמינים מלונות/הוסטלים דרך Booking – הזמינו דרך הקישור הזה כדי לקבל 15$ מתנה לאחר ההזמנה » https://www.booking.com/s/34_6/25d0787d
הרי געש באקסטרים:
לאון (León)
שלוש שעות נסיעה צפונה מביאות אותנו ללאון, גם היא עיר קולוניאלית, יותר מחוספסת ופחות ציורית מגרנאדה, אך שווה ביקור בעיקר בגלל מיקומה סמוך לשרשרת הרי הגעש. אנחנו מתמקמים בהוסטל הפופולארי Big Foot (חדר זוגי ב-26$. אך עדיף להימנע אם אתם אוהבים את שנת הלילה שלכם) ויוצאים לטייל ברחובות העיר הגדושה כנסיות, קתדרלות ושוק המקומי.
בהוסטל נרשמנו לשני טיולים: גלישת חולות מהר הגעש סרו נגרו (35$ לאדם) וטיול שקיעה להר הגעש טליקה (40$ לאדם). שניהם מומלצים מאוד וללא ספק היוו את החוויות הכי טובות שלנו בטיול.
- סרו נגרו (Cerro Negro)
שעה נסיעה באוטובוס עמוס הצעירים של ההוסטל, מביאה אותנו למרגלות הר הגעש השחור. אחרי הסבר והצטיידות מתחילים לטפס, כשכל אחד סוחב על גבו תיק עם ציוד גלישה וגם את הגלשן עצמו ששוקל לא מעט (אם רוצים שהמדריכים יסחבו – משלמים 5 דולר). הטיפוס די תלול אבל קצר מדי בכדי שמישהו יתחיל להתייאש ממנו, ולאורך הדרך מתגלה נוף מרהיב ואדים שנפלטים ללא הפסקה, רמז לפעילות הוולקנית הרוחשת תחת רגלינו.
מגיעים לפסגה, הרוחות מטורפות, 360 מעלות של נוף עוצר נשימה ולוע מעשן והתפרץ בפעם האחרונה לפני 20 שנה. לאחר מכן לובשים את החליפות והקסדות ומתחילים לגלוש מההר זה אחרי זה. זה אמנם לוקח דקות ספורות, אבל החוויה מטורפת ובהחלט חד פעמית. למטה נציג ההוסטל גם טורח למדוד את הזמן של כל אחד ולהכריז על המנצח המהיר והמפסיד האיטי ביותר בקבוצה – שניהם זוכים בקוקטייל על חשבון הבית (ניחשתם נכון – אלה היינו אנחנו 
).
אחר הצהרים, כל פליטי הטיול נאספים חזרה למשאית הכתומה של הביג-פוט, שלוקחת אותנו חינם-אין-כסף לחוף לאס פנייטאס שנמצא במרחק 20 דק' נסיעה. כאן פוגשים לראשונה זוג ישראלים חביבים (כן כן, באופן מפתיע בני עמנו נעדרו מהנוף עד כה) וסוגרים את היום עם עוד זריחה משוגעת + התובנה הבלתי-מעורערת שהשמיים של ניקרגואה, בכל מקום, בכל מזג אוויר, ובכל יום אפשרי, הם השמיים הכי יפים שראיתי בעולם.
- טליקה (Telica)
וולקן טליקה הוא הר געש פעיל נוסף הנמצא כ-30 ק"מ מלאון. לועו העצום (120 מ' עומק, 700 מ' הקף) ממוקם כ-1000 מ' מעל פני האדמה. העלייה עצמה לא תלולה מאוד ואפשר להשלים אותה תוך שעתיים. אנחנו מתחילים את הטיול בשעה 16:00 בערך, כדי להגיע בזמן לשקיעה. בדרך למעלה, אפשר לראות את הנוף הירוק שמסביב ואת שרשרת הרי הגעש המרשימה. כשמגיעים ללוע קשה מאוד לנשום בגלל העשן המחניק (רצוי להצטייד בבנדנה כדי לכסות את הפה).
ממרומי הר הגעש, כשמסביבנו הנוף הירוק ושרשרת הרי הגעש, אנחנו צופים בשמש שוקעת.
אחרי שמחשיך חוזרים להביט בלוע – הפעם ניתן לראות היטב את המאגמה – אבני הלבה המבעבעות בכתום-בוהק.
שימו לב – יש עוד הרי געש שאפשר לטייל בהם באזור, כמו וולקן מומוטומבו (Momotombo), סן קריסטובל (San Cristobal), אל הויו (El Hoyo וקוסיגינה (Cosiguina). לו רק היה לנו יותר זמן ויותר סיבולת לב-ריאה, אין ספק שהיינו מטפסים גם עליהם… 
סוד האי הנעלם:
איסלה דה אומטפה (Isla de ometepe)
הנסיעה דרומה מלאון לאומטפה שורפת לנו יום שלם. לוקחים אוטובוס מלאון למנגואה, ומשם אוטובוס לריבס, ומשם מונית לנמל, ומשם מעבורת לאומטפה (3$).
האי אומטפה, שנמצא בתוך אגם ניקרגואה, הוא בעצם שני הרי געש, שהתרוממו בתוך האגם והותכו יחד. עוד מהמעבורת אפשר להתרשם מיופיו המיוחד של האי – שני החרוטים הכמעט מושלמים של הרי הגעש מעלים תמרות עשן, שמתערבב בעננים. מדהים מדהים.
האי מתחלק ל-3 אזורים מרכזיים: מיוגלפה (לשם מגיעה המעבורת), צ'רקו ורדה ומרידה. מכיוון שלא השכלנו לתכנן מראש לאן אנחנו רוצים להגיע, ירדנו מהמעבורת ופשוט עלינו על האוטובוס היחיד שעבר שם. החלטנו לרדת במרידה, כי אומרים ששם השקיעות היפות ביותר, אבל מה שלא ידענו זה שהנסיעה אורכת 3 שעות(!), כלומר – לא רק שנפספס את השקיעה, גם נגיע בחושך.
בסביבות השעה 21:00, הגענו למרידה, עיירה קטנה ונידחת בקצה האי, והתמקמנו ב-Hacienda Merida אכסניה שנמצאת ממש על האגם, ויש בה מגוון חדרים מעוצבים (לילה ב-30$). מיותר לציין שאין מה לעשות כאן בלילה, מלבד להקשיב להמיית הגלים ולקופי השאגן, שקולם נשמע תמיד באוויר במין שאגה דינוזאורית.
למחרת בבוקר מחליטים לטייל באי, ומתחילים ללכת על הכביש בתקווה למצוא בדרך אוטובוס/מונית/טרמפ. אחרי הליכה של שעה, כשאנחנו מבינים שאין שום אוטובוס או מונית שעוברים באזור, וגם שני הרכבים היחידים שעברו שם לא נאותו לעצור לנו, אנחנו ממשיכים לצעוד באחרון כוחנו לעיר הקרובה ומשכירים שם אופנוע ב-28$ ליום.
מסתבר שאופנוע הוא הדרך הנפוצה (והיחידה למעשה) להתנייד ברחבי האי, לא ברור איך לא חשבנו על זה קודם. אנחנו מקיפים איתו את האי ומגיעים לאוחו דה אגואה (Ojo de Agua) - בריכות שחיה בנביעה טבעית (סחנה סטייל). עשינו שם מסלול קצר (התלהבנו בעיקר מהקופים). בבריכה אפשר לשחות, להשתכשך או סתם להשתזף עם קוקוס ביד. (5$ כניסה).
בהמשך השוטטות שלנו עם האופנוע הגענו במקרה למפעל שוקולד קטן (el pital) שמסתבר שהקימו צעירים ישראלים. בעודנו מתענגים על כדור השוקולד שהזמנו ב-8$, התפעמנו בקנאה מהחיים הפסטורליים וחסרי הדאגות שבני דורנו הצליחו לקמבן לעצמם בין עצי הבננות ופולי הקקאו, ומנסים לגבש תכנית שתוציא גם אותנו מחיי שיעבוד אינסופיים במשרדים ממוזגים ותביא אותנו אל כל הטוב הזה (בינתיים התוכנית נשארה על רצפת חדר העריכה...).
אחרי שמיצינו את השקיעות הנדירות (באמת!) של מרידה, עוברים לצ'רקו ורדה וישנים במלון finca venecia (חדר זוגי ב-30$). די משעמם, אבל יש מרפסת שצופה אל האגם וזה מספיק. בבוקר מטיילים בשמורה שמקיפה אגם קטן (כן, אגם שנמצא בתוך אי שנמצא בתוך אגם). יש מספר שבילים קצרים מסומנים היטב ושמורה של פרפרים כחולי-כנף. נחמד, אבל באמת לא הכרחי (5$ כניסה).
למחרת נפרדים מאיסלה דה אומטפה. עולים שוב על המעבורת לכיוון ריבס, ומשם לוקחים אוטובוס שמחזיר אותנו בזריזות וביעילות לגבול עם קוסטה ריקה. כאן הסתיים המסע שלנו בניקרגואה, שהתחיל כ”גיחה” אגבית והפך לחלק הכי שווה בטיול שלנו. עצם העובדה שמדובר באחת המדינות הפחות מתוירות במרכז אמריקה, הופך אותה לאחד הסודות השמורים ביותר ביבשת. עצה מהלב: אל תדלגו עליה. וכשאתם שם – תרימו את המבט לשמיים.
לשאלות, מענות, הערות, הארות – תרגישו חופשי לטקבק. טיול מהנה! :)
