הקדמה

יום אחד, כשהייתי בעבודה, קיבלתי התראה מקבוצת טיסות סודיות - איזיג'ט פתחו את האפשרות להזמין כרטיסים לונציה ונאפולי לקיץ ולחגים. בדיקה זריזה מגלה כרטיסים לנאפולי ב-60 אירו לראש הלו"ש בסוכות. במחיר הזה, בואו נעמיס כבר את כל המשפחה המורחבת, לא ככה?

סיבוב טלפוני זריז בין כולם העלה תוצאות חד משמעיות - כולם בעניין. הלכתי להזמין 20 כרטיסי טיסה, וכולם שמחו וצהלו מסבא וסבתא ועד הנכדים. תוך כל ההתלהבות הזו לא שמתי לב בכלל שבהתחשב בתאריכים, אני אחגוג יום הולדת באיטליה. איזה תזמון מושלם!

אחרי ההתלהבות באה השאלה המוצדקת בהחלט - מה יש לילדים קטנים לעשות בנאפולי וסביבתה, ועוד נגיע לתשובה לכך.

קצת על ההרכב של הטיול – סבא, סבתא וארבע משפחות – 2 עם צעירים ובני נוער, אחת עם בני נוער וילדים קטנים ואחת עם תינוקות. בגדול, רק ילד אחד ושני תינוקות היו מתחת לגיל 10, כך שהטיול היה יותר מכוון לקלוע לבני נוער ולמבוגרים.

הערה: לאורך הבלוג חילקתי ציונים לאתרים השונים. הציון שניתן לכל אתר אינו אלא דעת האישית, ולכן יש להתייחס לציון זה בביקורתיות תוך מחשבה על העדפותיכם ועל טעמכם האישי.

הטיסות

הטיסות היו עם איזיג'ט כמובן, שהיא חברת תעופה מצוינת לדעתי, ואין ספק שבכל טיסה עמם, הם מוכיחים את עצמם שוב ושוב. המטוס היה נקי ונעים, הדיילים היו מקסימים והטיסות המריאו ונחתו בזמן גם בהלוך וגם בחזור, והפעם הם אפשרו לנו לשלוח את הטרולים לבטן המטוס ללא עלות גם בהלוך וגם בחזור. פשוט מעולים!

המחיר היה 60 אירו לראש או 70 אירו לראש לאחר שהוספתי 5 מזוודות להזמנה.

הפעם אין לי ולו תלונה אחת לאיזיג'ט, לכן הם זוכים בציון המושלם 10.

המלון

את המלון היה קל מאוד לבחור. חיפשתי מלון נוח ונגיש לכל האטרקציות באזור. סקירה מהירה של ימי הטיול שלנו מגלה שהמיקום האידאלי הוא באזור פומפיי. חיפשנו מלון ברמה גבוהה עם ארוחת בוקר כלולה במחיר (או בעלות סבירה), ומצאנו את Hotel Valleverde - מלון 4 כוכבים קטן בן 16 חדרים עם דירוג בוקינג גבוה מ-9, נוף מדהים אל הוזוב ומחיר מצחיק - 9500 ש"ח ל-20 אנשים ב-6 חדרים ל-7 לילות כולל ארוחת בוקר (הוזמן מ-booking.com עם הנחת genius של 15%).

המלון היה טוב מאוד, החדרים עצמם היו נוחים מאוד, רמת הניקיון הייתה גבוהה מאוד, עובדי המלון היו שירותיים מאוד ושמחו לעזור לנו בכל עניין ובכל שעה והנוף המדהים של הוזוב היה תענוג.

החיסרון הקטן הוא שארוחת הבוקר הייתה מאכזבת. עם זאת, לא שילמנו עליה, ולכן לא הצטערנו לוותר עליה לאחר שהיא נמאסה עלינו.

המלון היה בדיוק מה שרצינו ואפילו טיפה מעבר, ולכן הוא מקבל את הציון המכובד 9.

במהלך תכנון הטיול עלתה סוגיה מעניינת - אם יש לנו יומיים רצופים בנאפולי, למה שכבר לא נישאר לישון בה? לצערי, התהייה הזו עלתה 4 ימים לפני העזיבה כשהמסלול היה מוכן סופית, ולכן לא היו לנו יותר מידי ברירות. כולם לחצו ממש, ובסוף הצלחנו למצוא שני B&B-ים סמוכים על ויה טולדו במחירים סבירים (סה"כ 2000 ש"ח ללילה ל-20 איש).

B&B Maison arena - היה ממש גרוע - נתנו לנו שני חדרונים בגודל של חדר זוגי שכל אחד היה אמור להכיל 5 אנשים, למרות שהבטיחו יחידות מרווחות של 50 מ"ר. כמו כן, המקום סבל מרמת תחזוקה ירודה ולא הכיל בידוד מספק מהרעש שנשמע מהרחוב עד השעות הקטנות של הלילה. המקום זוכה לציון המפוקפק 2.

B&B La Canzanella - אמנם לא ישנתי שם בעצמי, אך מי שישן שם אמר שהשהות הייתה נעימה למדיי. הזמנו שם שלושה חדרים, והם נראו מספיק מרווחים להכיל רביעייה או זוג (בהתאמה).

נגיע בהמשך לתוצאות של ההחלטה הזו.

רכבים

בטיול כזה היה ברור לנו שנצטרך רכבים. הזמנו שלושה רכבים דרך אופרן - שניים גדולים (ל-9) ואחד רגיל (ל-5). הספק היה יורופקאר המצוינים. המחיר לשלושת הרכבים לשבוע כולל חבילת ביטוח מורחבת היה 1300 אירו.

יורופקאר ואופרן סיפקו שירות מצוין גם לאחר שגרמנו נזק לרכב - הנציג בתחנה אישר שהביטוח יכסה ושלחו לנו חיוב על דמי טיפול.

מילה קטנה על הנהיגה בקמפניה. לא הצלחתי להבין למה, אבל בקמפניה יש שני סוגי כבישים - אוטוסטרדות נוחות ומהירות או שבילי עיזים קטנים ששתי מכוניות בקושי יכולות לעבור בהן במקביל. כבישי העזים האלה אינם מתאימים למאה ה-21, וכמובן לעתים יוצרים פקקים מעצבנים בבוקר ובערב.

תכנון הטיול

היה קל מאוד לתכנן את מרביתו של הטיול על בסיס תוכניותיו של ריק סטיבס על האזור - החשודים המיידיים הם חוף אמלפי, נאפולי, פומפיי, הוזוב וקאפרי, ואלה כשלעצמם ממלאים בקלות 4-5 ימי טיול לכל הפחות.

בכל זאת קניתי שני ספרים על האזור - של ריק סטיבס ושל לונלי פלאנט. הפעם הרגשתי שיש ללונלי פלאנט ולסקירה הרחבה שלהם קצת יתרונות על פני ריק סטיבס, בייחוד כשעוד שקלתי לעשות גיחה לפארק הלאומי צ'ילנטו, עם זאת ריק סטיבס סיפק יותר מידע פרקטי לגבי החשודים המיידיים.

היה ברור לי שיש שתי אטרקציות בעייתיות - וזוב בגלל הכושר הנדרש ופומפיי בגלל חוסר עניין של חלק מבני המשפחה. הפתרון - לשים את שניהם ביום אחד ולהתפצל. ביתר הימים טיילנו ביחד.

תוך כדי תכנון הטיול התברר שיש כרטיס אטרקציות מאוד משתלם שנקרא arte card campania. הגרסה שלו לשבע ימים כוללת כניסה ל-5 אתרים ללא תשלום והנחות החל מהאתר ה-6. מחירו היה 34 אירו לראש למבוגר מעל גיל 18. ילדים מתחת לגיל 18 נכנסים חינם לרוב האטרקציות באזור. שילמנו עבור ילדים רק ב-3 אטרקציות - הוזוב והוילות בראוולו, ומכיוון שהכרטיס אינו שמי, יכולנו להעביר כרטיסים של מבוגרים שאינם בשימוש לילדים ולחסוך קצת כסף.

ביקרנו בשישה אתרים במסגרת הכרטיס:

  1. ארמון קסרטה והגנים - 14 אירו

  2. המוזיאון לארכאולוגיה בנאפולי - 15 אירו

  3. הוילות בראוולו - צ'ימברונה ורופולו (נספרות כאטרקציה אחת) - 14 אירו ביחד

  4. הוזוב - 10 אירו

  5. פומפיי - 15 אירו

כלומר - 34 אירו במקום 58 אירו - חיסכון מדהים!

את הכרטיס ניתן לרכוש בכל אחת מהאטרקציות המשתתפות. אנחנו קנינו את הכרטיסים בארמון קסרטה, והתהליך היה מאוד פשוט - ללא צורך בזיהוי או רישום שמות.

הכרטיס גם אפשר לנו להתנהל בחופשיות ולשנות את סדר הימים במידת הצורך בהתאם למזג האוויר. למזלנו, מזג האוויר שיתף פעולה באופן מלא לאורך כל הטיול, ולא נדרשנו לכך.

היום הראשון: ממריאים

טיסה של 13:40 היא טיסה מבאסת. היא אמנם מאפשרת לך לקום ולהתארגן בנחת, אבל לנחות ביעד ב-16:00 זה לא פה ולא שם. זה לא יום טיול מלא, אבל גם לא יאללה לישון. בתחזיות הכי אופטימות נצא מהשדה ב-17:30-18:00, לכן חיפשתי טיול ערב מוצלח כדי להתחיל את הטיול עם מורל גבוה, אז הבחירה בסורנטו הייתה ברורה מאליה. למזלנו, אופטימיות זה שם המשחק, והצלחנו לצאת מהשדה בשעה 17:45 עם רכבים עמוסים.

טיפ קטן לגבי השכרת הרכב - אל תמתינו בתור הארוך לשאטל, פשוט לכו ברגל, זה לוקח בדיוק 5 דקות, ויחסוך לכם זמן יקר.

נסיעה של שעה ורבע מביאה אותנו לסורנטו המקסימה, וכך בקלות רבה השגנו את האווירה המושלמת לפתוח טיול.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הכיכר המרכזית של סורנטו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: קורסו איטליה, הרחוב המרכזי של סורנטו

שוטטנו בעצלתיים דרך הרחובות של סורנטו והתפעלנו מיופיה הרב. סורנטו היא אחד האתרים שלא צריך בהם תוכניות מיוחדות, פשוט לשוטט בין הרחובות היפים, לרדת במורד סמטה חביבה ופשוט לספוג את אווירת החופש.

מאוחר יותר המשכנו לשולחן המוזמן שלנו במסעדה המומלצת Ristorante Pizzeria Sant'Antonino, שהייתה באמת מדהימה כמובטח. אני אכלתי סטייק טונה טרי שנצרב באופן מושלם, אך נסתמתי כבר בשלב הלחם והקפרזה, שהיו טעימים בטירוף. מומלץ בחום!

לאחר ביקור מוצלח בסורנטו, שמנו פעמינו למלון ולאחר צ'ק-אין זריז קיבלנו את המפתחות לחדרים.

לילה טוב!

היום השני: טעימה ראשונה מחוף אמאלפי

בוקר טוב, כמה כיף להתעורר לתוך כל הנוף היפה הזה…

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף מהחדר

איזה כיף לצאת לדרך! הכל כל כך יפה באור יום…

היעד הראשון שלנו להיום הוא הרכבל של monte faito. אנחנו מכוונים להגיע לכיוון 10:00. לאחר שהסתבכנו עם החנייה מספיק זמן בגלל חניות שמורות לתושבי המקום, החנינו את הרכבים בחניון סמוך שהיה מעבר לפינה. בעל החניון הודיע שהחניון נסגר ב-13:00, ולכן קבענו שנרד ברכבל של 12:20, על כל מקרה. עלינו עם הרכבל של 10:40, מה שהותיר לנו פחות משעתיים להנות מהמקום - פרק זמן מספיק.

ואוו, כמה שהרכבל הזה מדהים. זו הייתה נסיעה פשוט מדהימה. חשוב מאוד לעמוד בחלק התחתון של הרכבל לנוף הכי טוב. הנסיעה נמשכה מספר דקות והייתה פשוט עוצרת נשימה. הנוף הנשקף מהרכבל הוא של כל מפרץ נאפולי, העיירה castellammare והוזוב.

היא מתחילה כך:

תמונה מתוך אתר למטייל

ונגמרת כך:

תמונה מתוך אתר למטייל

כשמגיעים למעלה יש מסלול מועדף אחד למרפסת התצפית Belvedere sul golfo. הדרך עצמה מעט מאתגרת וכוללת ירידה (ובחזור עלייה) של הרבה מדרגות תלולות. הדרך לוקחת 20 דקות נטו, ובממוצע כפול מכך כדי להתרשם מהנוף. עם זאת, בניגוד לחלק מהביקורות ברשת, לדעתי השביל מאוד נוח.

לאורך השביל יש מספר נקודות תצפית מצוינות:

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

ואז מגיעים למרפסת המדוברת:

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

ובדרך חזרה עוד מבט מדהים על כל הטוב הזה:

תמונה מתוך אתר למטייל

לסיכום, אטרקציה מצוינת לטיול קצר שלא מופיעה בשום מקור מידע. מומלץ בחום! הרכבל מקבל בקלות את הציון 9.

לאחר שירדנו, נסענו לפיצרייה קרובה והזמנו פיצות ל-20 איש ב-35 אירו בפיצריה מקומית. את הפיצה אכלנו תוך כדי נסיעה ליעד הבא - דרך אמאלפי. בדרך תצפתנו על מפרץ סורנטו מהתצפית המפורסמת של Montechiaro (על הכביש המוביל מפומפיי לסורנטו).

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מפרץ סורנטו, כפי שנשקף מ-Montechiaro.

ברגע שהתחלנו לנסוע בדרך אמלפי, ההתרגשות הייתה בשיאה, והנוף היה כה יפה. הכביש מתחיל בירידה עוצרת נשימה כשהים נפרש מימין הדרך וההרים והצוקים משמאלה. הרגשנו בכל רגע כאילו זה שיא היופי שנראה, וכל פעם התבדינו מחדש. דרך אמלפי כל כך יפה, שהנסיעה עצמה היא לפעמים השיא של היום. עצרנו בדרך כדי לשטוף את הגרון עם גרניטה לימון מהלימונים המפורסמים של סורנטו, ולא התאכזבנו. התמונות שצילמתי מחלון הרכב לא עושות לדרך המדהימה הזו חסד, ולכן אני מזמין אתכם פשוט לצאת למסע וירטואלי על דרך אמלפי בגוגל מפות (למי שלא יודע, מדובר בכביש SS163).

אנחנו נסענו עם דרך אמאלפי עד Praiano, כדי שלא לפספס את חווית הנסיעה באור יום, ולאחר מכן פנינו חזרה לכיוון פוזיטאנו.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: דרך אמלפי

כמו כולם, גם אנחנו בחרנו לבקר בפוזיטנו. הרבה אנשים אומרים על פוזיטנו שהיא מלכודת תיירים, והם לא טועים לחלוטין. פוזיטנו היא עיירת נופש, והיא בנויה כדי למשוך תיירים. זה, כמובן, מוריד מהקסם שלה בעיניי, ועם זאת, גם אנחנו תיירים, ובפוזיטנו יש קסם אמיתי, שנובע בעיקר משום שהיא כל כך יפה. פוזיטנו יפה עד כדי כך שזה באמת כואב שהיא מרגישה יותר כמו דיסנילנד מאשר עיירה איטלקית חמודה.

מהן תחושותיי לגבי פוזיטנו? זו אליה וקוץ בה - מקום שהפופולריות שלו מנצחת אותו בעצמה. אני כן ממליץ לכם ללכת לפוזיטאנו, ולו רק בשביל שתצליחו לתפוס פינה שלווה ותשבו לשתות קפה ומאפה על רקע השקיעה. כל ההמון ייעלם כלא היה ואתם תרגישו על גג העולם. אגב, אם אתם רוצים המלצה למקום כזה, לכו על Positano Paradise Lounge Bar - יש להם מרפסת משגעת עם נוף לים וקינוחים טעימים למדיי במחירים סבירים.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: כמה רגעים שלווים בפוזיטנו

האם פוזיטנו מתאימה למשפחות? חד משמעית, אך רק בתנאי שמאפשרים לילדים לרחוץ בים על אחד החופים היפים שיש באזור. אנחנו היינו סקפטיים לגבי מזג האוויר, אבל ארזנו בגדי ים בכל זאת. אנחנו שמחים לאשר שאין שום בעיה להיכנס לים בחודש אוקטובר אם מזג האוויר משתף פעולה (וזה קרה בכל יום מחדש).

טיפ חשוב: תכננו את יומכם כך שתגיעו לפוזיטנו בשעת אחה"צ ותישארו במהלך השקיעה המהממת ועד לחשיכה שבמהלכה פוזיטנו נצבעת באורות נוצצים.

את היום המוצלח חתמנו עם ארוחת ערב בעיירה Concha. זו מסעדה שבחרתי בקפידה, בהתבסס על הנוף המדהים הנשקף ממנה ועל דירוגי הגולשים הגבוהים, רק כדי לגלות שבגלל שכבר סתיו, אין אפשרות לשבת בחוץ ולהנות ממנו. עם זאת, זו הייתה מסעדה מצוינת עם מנות נהדרות ושירות לבבי וחם. אני ניסיתי בפעם הראשונה pesce all'acqua pazza (בתרגום ישיר: דג במים משוגעים) - דג לבן מבושל עם ירקות, עשבי תיבול ומעט נוזלים. את המנה הזו מכינים עם שחור הזנב (דג מקומי ולא כשר). בעיני זו הייתה מנת דג מבריקה ורעננה. כמובן שגם כאן הפיצה מצוינת והפסטה לא מאכזבת. פשוט מדהים!

מכאן, דרך של כארבעים דקות למלון דרך אמאלפי וראוולו (שאליהן נגיע בהמשך הטיול), ויאללה לישון.

היום השלישי: מוורסאי הקטנה לעיר הגדולה

את הבוקר פצחנו באריזות קלות ללילה אחד - טרולי אחד לכל משפחה. הלילה ישנים בנאפולי. אנחנו מודיעים למלון שלא נחזור הלילה, ושאין צורך להכין לנו דברים מיוחדים לארוחת הבוקר של מחר.

האטרקציה הראשונה על סדר היום - ארמון קסרטה. גם כאן, לא מדובר באטרקציה מצוינת שזוכה להמון יחסי ציבור. במקום חניון מסודר ולא יקר, שביציאה ממנו נגלה הארמון.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: ארמון קסרטה

הביקור נחלק לשני חלקים - הארמון והגנים.

התחלנו מהארמון הססגוני. חלק מחדריו מתפקדים כמוזיאון אמנות וחלק מחדריו נותרו כשהיו.

הסיור מתחיל בגרם מדרגות מרשים שקצת הזכיר לי את המוזיאון לתולדות האמנות שבוינה:

תמונה מתוך אתר למטייל

ממשיך לתוך מבואה רחבת ידיים:

תמונה מתוך אתר למטייל

עובר דרך כנסייה מפוארת למדיי:

תמונה מתוך אתר למטייל

מתקדם דרך חדרים מדהימים:

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

ומסיים עם תערוכה של ציורי נוף של איטליה:

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בקיצור, סיור מהנה מאוד ולא כבד שאורך כ-45-60 דקות, כתלות במידת העניין וההתעמקות.

ואם חשבתם שהארמון היה מוצלח, חכו עד שתגיעו לגנים.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: נסו לחשב מהו האורך של גני הארמון אם ידוע לכם שהתמונה הזו צולמה באמצע

האפשרויות שלכם לצלוח את הגנים הן, לשכור אופניים (4 אירו לשעה לרגילות או 6 אירו לשעה לחשמליות) או לעלות על שאטל לקצה של הגנים (3 אירו הלוך חזור).

אני בחרתי באופציה של האופניים הרגילות, כדי למצוא את עצמי נאנק מקושי בעלייה האחרונה ולסחוב את האופניים לעבר המזרקה האחרונה. מומלץ שתקלו על עצמכם ותיקחו אופניים חשמליות כדי שלא תתעייפו בעליות הקשות.

הדרך למעלה הייתה קשה, אך תענוג לעיניים.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: המזרקות השונות בדרך למעלה בסדר כרונולוגי

ואם חשבתם שזה הכל, אז טעיתם בגדול. מי שעשה את כל הדרך המפרכת לפסגה, זוכה להיכנס לגנים האנגליים המדהימים (את האופניים צריך להשאיר בחוץ, אז נכנסנו בתורות וכל פעם מישהו אחר שמר על האופניים).

הגנים האנגליים הם ההיפוך המושלם לשדרה הראשית והמהוקצעת של גני הארמון. הם הרבה יותר חופשיים ופראיים, הם מלאים בפינות חמד קטנות והם נותנים תחושה יותר טבעית.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

לאחר הביקור בגן האנגלי, בא החלק המסעיר ביותר של הביקור בגנים, לרדת את כל העלייה במהירות שיא. בדרך עצרתי למבט חטוף על כמה מהמזרקות שבדרך. אני לא צוחק כשאני אומר שהעלייה לקחה לי 45 דקות בעוד שהירידה לקחה לי כעשר דקות. הייתי מסיים אותה גם בחמש דקות לולא עצרתי לתמונות.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מבט אחרון בכל היופי הזה

אם טרם הבנתם את זה, ארמון קסרטה היה מטריף, ולכן הוא זוכה בקלות לציון 10.

לאחר ביקור ארוך מהמצופה של בערך 4 שעות בארמון קסרטה, התחלנו להתקדם לכיוון נאפולי. מכיוון שצפיתי מראש את בעיית ההגעה ל-B&B, החלטתי שניסע להחנות את הרכבת בתחנה המרכזית וניקח משם מטרו למלון. ההגעה והחנייה היו פשוטות למדיי, אבל המטרו הנאפוליטני. הוי, המטרו. יש בנאפולי קו מטרו אחד שיוצא כל עשר דקות, וכמובן לרוב מאחר. הפער הרציני - הוא נמצא לפחות חמש קומות מתחת לאדמה, ולכן זה סיוט אמיתי לצאת מהתחנות ולהיכנס אליהן, ואם חשבתם שפעם בעשר דקות זה רע, ביום שבת התדירות יורדת לפעם בעשרים דקות, ולרוב אין מקום לנשום מרוב עומס.

אם כל מה שתיארתי לכם נשמע כמו סיוט, נסו לבצע את כל זה עם 20 איש, מזוודות, וכיוס קטן באמצע (במזל רב איבדנו רק טלפון ישן שממילא תכננו להחליף). שיהיה לכם בהצלחה!

הגענו ל-B&B-ים כשעה לאחר שנכנסנו לחניון, עייפים ולא מרוצים. ייאמר לזכותם של שני ה-B&B-ים שהמארחים המתינו לנו בכניסה ועזרו לנו לבצע צ'ק-אין מהיר וקל. בנקודה זו התפצלנו ואפשרנו למי שרצה לנוח, להישאר בחדר.

אנחנו יצאנו לטייל בעיר. התחלנו בכיכר העירייה היפה, זללנו פיצה נאפוליטנית ראשונה בעיר (טעימה, אבל לא מעבר לכך), השקפנו על קסטלנואובו, הצצנו לגלריית אומברטו והתקדמנו לכיכר פלבישיטו. שוטטנו קצת ברובע הספרדי ועלינו עם הגונדולה לתצפת על העיר בשקיעה. את הסיור שלנו קינחנו עם ספוליאטלה מצוין ב-Pasticceria Poppella תוך כדי חזרה למלון על Via Toledo. לא שכחנו להביא טעימות לכולם.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: גלריית אומברטו, ממש כמו אחותה במילאנו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: קסטלנואבו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הארמון המלכותי של נאפולי

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: כיכר פלבישיטו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מפרץ נאפולי בשקיעה

לאחר שחזרנו למלון, נחנו, התקלחנו והתארגנו לערב. כיאה לארוחת שישי, הפעם שלפתי את האס מהשרוול. חיפשתי את שילוב החלומות שלי - גם פיצריה (מסעדה עם תנור פיצה), גם טרטורייה (מסעדה בבעלות משפחתית) וגם מדורגת מעל 4.5 בגוגל. מסתבר שלפי גוגל יש רק אחת כזו בכל נאפולי - מסעדת La Lazzara. הזמנתי מקומות מבעוד מועד, ומזל שכך. המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום, ובכל זאת ארגנו לנו שולחן ארוך ויפה באוויר הפתוח. הזמנו פיצות וקפרזה לראשונה. קיבלנו גם לחם וזיתים. הכל מדהים! הפיצה היא הכי טובה שטעמנו בכל הטיול וכנראה הפיצה הטעימה ביותר שאכלנו בכלל. טעמנו גם מהמרגריטה שהייתה מושלמת וגם מהקוואטרו פורמג'י שתיזכר כפיצה המועדפת עליי בכל הטיול. לעיקרית נעתרנו לבקשתו של המלצר שלא ליצור עומס על המטבח והזמנו 2 מנות ענק בהגשה למרכז שולחן - ריגאטוני ראגו עגל וריזוטו פטריות. מיותר לציין שלא הצלחנו לסיים את הג'ארה של הריגאטוני שהיה פשוט מעדן, ולכן נאלצנו לבטל בצער רב את הריזוטו. לא היה לנו מקום לקינוח אפילו בצחוק, אז נאלצנו לוותר. אין לי שום ספק שזו הייתה המסעדה הכי מוצלחת מבין כולן, ובאופן מפתיע גם הזולה מכולן. החשבון הגיע וכולנו היינו בשוק - משתה מלכים ל-20 איש עולה רק 160 אירו, ולא הצלחנו לסיים אף מנה...

חזרנו למלון ומי שרצה להצטרף לסיבוב לילי באזור המלון (כיכר דנטה). כשחזרנו למלון גילינו שאנחנו לא הולכים לישון טוב במיוחד הלילה.

היום הרביעי: לראות את נאפולי ולמות

היום זו ההזדמנות שלנו להעמיק את ההיכרות שלנו עם נאפולי. התחלנו את היום עם מטלה מעיקה - להעביר את כל המזוודות לרכב בזמן שרוב הקבוצה אכלה ארוחת בוקר. המטלה הזו לקחה כשעה וחצי, מתוכן חצי שעה על המתנה למטרו באופן מצטבר.

את היום הזה התחלנו בשעה 11:00, וכבר היה ברור לכולם שלו חזרנו למלון היינו ישנים טוב יותר ומתחילים את היום קודם. לא נורא, רק ככה לומדים. הלקח - אם רוצים לטייל יומיים בנאפולי מתוך טיול גדול, אין שום הצדקה לישון בה, שכן זה רק יוצר טרטורים מיותרים. אם אתם כבר מתעקשים לישון בה - עשו זאת בסמיכות לאחת הטיסות כדי לקצר את משך ההשכרה של הרכב וכדי לא לשבור רצף לילות בבית מלון.

שמנו במהרה את כל התסכול מאחור והתקדמנו לעבר המוזיאון הארכיאולוגי של נאפולי. עקפנו בשמחה ובששון את כל התור בזכות כרטיס arte, ובתוך מספר דקות היינו בתוך המוזיאון. אני האזנתי להדרכה של ריק סטיבס והעברתי את עיקרי הדברים לעברית עבור כל המשפחה. גם כאן, ריק סטיבס עושה עבודה מצוינת בלקחת מוזיאון, לפרק אותו לחלקים ולבנות ממנו סיפור קוהרנטי ומעניין.

הסיור שריק מתווה מתחיל בקומת הקרקע - באוסף של משפחת פרנזה - אוסף של פסלים מרהיבים שנלקחו ממרחצאות קרקלה ברומא לשימור ושחזור על ידי מיטב הפסלים של הרנסאנס במימון של משפחת פרנזה. הפסלים מרשימים מאוד והסיפורים מאחוריהם מאוד מעניינים.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הרקולס לאחר שמודיעים לו שהוא נכשל במשימתו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: "טורו פרנזה" - בחירת הקהל - פסל המציג שני בחורים קושרים רעייה סוררת לסוס לאחר שזו השמיצה את חמותה, שעומדת ומשקיפה על הסצנה במבט מרוצה.

לאחר הסיור המעמיק על האוסף של משפחת פרנזה, ריק ממשיך לאזור של היצירות מפומפיי והרקולונאום. היצירות מהוות צוהר נהדר ללמוד על החיים בעיירות ממוצעות באימפריה הרומית. מרבית היצירות הן פסיפסים שהוצבו בכניסה לבתים של משפחות עשירות.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: פסיפס מרשים

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: פסל שעוד נפגוש בפומפיי

בעיניי היצירות באוסף פרנזה היו יותר מרשימות מאשר האמנות מפומפיי, למרות שהיצירות אינן ברות השוואה. בכל אופן, מדובר במוזיאון קטן אך איכותי שמציג שני סיפורים ארכיאולוגיים מרתקים בצורה טובה. לכן, אני נותן לו את הציון הכמעט מושלם 9.

האם הוא מתאים לילדים? תלוי ממש. אם תדאגו להדריך את הילדים ולהעביר להם את המידע המעניין לגבי המוצגים, אז זו בהחלט פעילות מתאימה לילדים. אצלנו הביקור רשם הצלחה חלקית והצליח לעניין יותר את הקטנים מאשר את בני הנוער.

בשלב הזה אני הלכתי לנסות להשיג לנו כרטיסים ל-Napoli Sotteranea - סיור בעיר התת קרקעית של נאפולי בזמן שכולם הלכו לאכול. הדרך לשם עברה ברחוב טריבונאלי שריחות האפייה מהפיצריות הרבות הפזורות לאורכו הטריפו אותי והאווירה ההומה שלו סחפה אותי. מתי כל החלום התפוצץ? כשראיתי את התור לכרטיסים. הבנתי כבר שאם זה התור לכרטיסים שנמתח כמה מאות מטרים, ספק רב אם בכלל יש כרטיסים להמשך היום. ויתרתי על התענוג והתחלתי להתקדם לכיוון יתר הקבוצה, שנהנתה מארוחה של בורגר קינג על ויה טולדו (בלתי נסלח…).

הלכתי לי באקראי דרך רחובות הומים וכיכרות אלגנטיות מרוצפות בבתי קפה ציוריים ומסעדות חמודות. ברגע הזה הבנתי שנאפולי היא המון לעכל ביומיים, ושבפעם הבאה, עליי להקדיש לה יותר זמן. אני עצרתי לי ב-Trattoria קטנה שהזכירה לי יותר Enoteca באופייה, בפיאצה קטנה ממש כמה מטרים מהבורגר קינג, ולא נדרש הרבה כדי שכמה מביני עניין יצטרפו אליי לארוחה קלילה של גבינות מעולות, יין, לחמים, פסטה טובה וסלט.

הסיבוב הזה בנאפולי היה מיוחד בעיניי. האווירה בעיר בשעת צהריים ביום שבת פשוט מדהימה. כולם בחוץ, מטיילים, סועדים, שותים ונהנים מהעיר שלהם. עם זאת, אני יודע שהילדים היו משתגעים מהעומס ומהצפיפות לו הצטרפו אליי. זה מביא אותי לתשובה על השאלה המתבקשת - האם נאפולי מתאימה לילדים.

התשובה שלי היא שנאפולי היא לא עיר קלה. היא עיר עמוסה, צפופה ומעט מוזנחת, ועם זאת, היא מהממת, יש בה אווירה מחשמלת, אוכל מדהים ואהבה אמיתית לחיים. על כן, אני אומר שזה נורא תלוי. נאפולי פחות מתאימה לילדים קטנים, ויותר מתאימה לבני נוער. עם זאת, פרמטר חשוב הוא עד כמה הילדים מורגלים לטיול עירוני. אני יכול לומר שרק ילדים שנהנו מטיול בעיר גדולה כמו לונדון, אמסטרדם, פריז או רומא, באמת מוכנים להתמודד עם נאפולי.

ואיך נאפולי התקבלה אצלנו? בני נוער התחברו לעיר יותר, וילדים קטנים פחות.

לאחר שהבנו שהתוכניות שלנו לאחה"צ התבטלו, השעה הייתה כבר אחרי ארבע, וקולות רבים שיוועו לקצת קניות, החלטתי לוותר, לזרום איתם וללכת ל-outlet מחוץ לנאפולי ששמרנו כרעיון אפשרי במידה שמישהו ירצה. מסתבר שאאוטלט שנראה כמו עיירה איטלקית שנבנתה מלגו וקצת קניות יכולות לשפר פלאים את מצב הרוח של כולם, שקצת התערער בגלל כל הטרטורים בנאפולי.

את היום הזה הרעבים שבינינו סיימו אצל השכנים שלנו - מסעדת Mi Carrò - מסעדת בשרים ששוכנת שלוש דקות נסיעה מהמלון. האמת שכל פרט אפשרי לגבי המסעדה הזו הפתיע אותנו.

קודם כל, המסעדה הזו שנמצאת באמצע שום מקום הייתה מלאה עד אפס מקום ולמזלנו קיבלנו שולחן כי היינו מעט אנשים (יחסית). כשנכנסנו ראינו מקרר בשרים שלא היה מבייש סטקייה מכובדת וגריל יפה שעובדים עליו שלושה אנשים בו זמנית.

כל מה שראינו גרם לנו להזמין שני סטייקים - פילה ואנטריקוט, צ'יפס וירקות בגריל. מה אפשר לומר - זו הייתה ארוחה טעימה כל כך, והבשר היה מעולה כפי שהמקרר רמז לנו. לקחנו גם ארנצ'יני למנה ראשונה וטירמיסו למנה אחרונה, וכל הטוב הזה עלה כ-60 אירו והשביע חמישה סועדים מרוצים.

כשחזרנו למלון המקורי, כמעט נישקנו את האדמה אחרי הסיוט שחווינו עם ה-B&B בנאפולי והלכנו לישון

היום החמישי: חוף אמאלפי - טייק 2

את הבוקר הזה התחלנו בנסיעה קצרה לכיוון ראוולו, אלא שהיום יום ראשון, ואין דבר יותר איטלקי מאשר לקיים מירוץ מכוניות, ודווקא על הכביש שמוביל לראוולו. זרמנו עם הארכת הדרך ברבע שעה וכפרס ראינו את מכוניות המירוץ על קו הזינוק. הדרך הייתה מהממת ועברה בין יערות מוריקים. כשהתקרבנו לראוולו התחלנו לראות את הים.

החנינו את הרכב בחניון המסודר שמתחת לכיכר המרכזית של ראוולו, והתחלנו להתקדם לעבר היעד הראשון להיום - וילה רופולו.

בראוולו יש שתי וילות מהממות עם גנים מקסימים - וילה רופולו ו-וילה צ'ימברונה. הוילות הן כמובן נכסים עתיקים של עשירים שידעו איפה להשקיע את הכסף שלהם הרבה לפני שמישהו שמע על ראיינאייר ואיזיג'ט. בהתחלה ניסיתי לחשוב מי מהן עדיפה, ואז הגיע כרטיס arte ופתר את הבעיה - הכניסה לשתי הוילות נספרת כמימוש של אטרקציה אחת מתוך החמש. דיל מצוין!

נתחיל מוילה רופולו. הוילה עצמה חביבה, אך לא מאוד מרשימה. הביקור בה ארך כשלוש דקות מיותרות למדי שבסופן הגענו אל הגנים המהממים, שגולת הכותרת שלהן היא מרפסת רחבת ידיים המשקיפה על מינורי ועל מיאורי שתמונותיה מככבות בכל ספרי הטיולים על האזור. מעבר לכך יש עוד הרבה אזורים אחרים בגנים, ועץ ענקי אחד.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: התמונה האייקונית של וילה רופולו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: עוד אייקון של וילה רופולו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: העץ הענק על רקע הגנים האחוריים של הוילה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הגנים בוילה רופולו

בהמשך טיפסנו על המגדל הגבוה שנותן תצפית מדהימה של 360 מעלות על הוילה, הגנים והסביבה.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מבט על הפיאצה המרכזית מהמגדל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מינורי ומאיורי מהממות גם מהזווית הזו

הביקור היה מוצלח מאוד וכמובן גרר המון תמונות משפחתיות בהרכבים כאלה ואחרים. באופן פרדוקסלי למדיי, היום יום ראשון, ואנחנו באחד המקומות היפים ביותר באזור, ביום נעים ושמשי, ואנחנו כמעט לבד. איך זה יכול להיות? אין לי תשובה טובה…

הביקור היה הצלחה ענקית, ווילה רופולו תיזכר כאחד המקומות היפים ביותר שהיינו בהם בטיול. בשקלול הכללי, הוילה מקבלת בקלות את הציון 9.

הכניסה לוילה רופולו הייתה בסך הכל מרחק פסיעה מהכיכר המרכזית, אבל וילה צ'ימברונה מרוחקת כעשר דקות הליכה מהכיכר, ולכן אפשרנו למי שרצה להישאר בכיכר המרכזית או סתם לטייל בסמטאות ולספוג את האווירה הקסומה של ראוולו.

הנחושים המשיכו לוילה צ'ימברונה, כאשר הדרך עוברת בנוף מדהים עם בתי מלון יוקרתיים, מסעדות מגרות ובתי קפה ציוריים.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: כבר מגיעים...

לאחר שנכנסנו, התקדמנו הישר אל מרפסת האינסוף שעליה נאמר שהיא גורמת לכל אחד לרצות לפרוש כנפיים ולעוף. מה אומר לכם? אני מסכים לחלוטין עם האמירה הזו. אם חשבנו שהנוף מוילה רופולו מדהים, הנוף מוילה צ'ימברונה פשוט היה עוצר נשימה. 360 מעלות של יופי עוצר נשימה.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: הנוף הנשקף ממרפסת האינסוף

לאחר אינספור תמונות על מרפסת האינסוף, התחלנו להסתובב בגנים המרשימים והמטופחים. אהבתי ממש את הסגנון של הגנים, שמצד אחד משלבים אלמנטים מאוד מהוקצעים ומוקפדים, ומנגד מאוד מתכתבים עם פני השטח ועם הצמחייה הטבעית שמקיפה את הוילה.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: גני וילה צ'ימברונה - מסגרת מושלמת לתמונה מדהימה

במהלך הסיור כוחותינו הצטמצמו לאט לאט, ובשלב מסוים נותרנו רק אני ואחותי. ניצלנו את ההזדמנות ופנינו לקפיטריה של המקום כדי ליהנות מגרניטה לימון וג'לאטו לימון ממוצעים למדיי. בקפיטריה יש מרפסת קטנה עם שני מושבים שנתלים ממש מתחת למרפסת האינסוף, והם המקום המושלם ללגום גרניטה קרה ביום קיץ חם עם נוף מקסים, על רקע הנוף הזה:

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: best seat in the house

בסוף חזרנו לכיוון הוילה עצמה, ומפאת קוצר הזמן הסתפקנו בכמה תמונות קטנות מבחוץ:

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: מבט חיצוני על הוילה

לסיכום, אפשר לומר שהתאהבתי בוילה צ'ימברונה, ואני מקווה לחזור אליה יום אחד בתור אורח של בית המלון הנפלא שלהם. הגנים המושלמים מהווים תפאורה מושלמת ליצירת הפאר של מחוז קמפניה - חוף אמאלפי. לסיכום, וילה צ'ימברונה מקבלת בקלות את הציון המושלם 10.

לאחר שסיימנו בגנים, מיהרנו להיפגש עם כולם בכיכר המרכזית ובדרך עצרנו לקנות לימונצ'לו מיצרן עצמי של המשקה, רק כדי לגלות שכולם במשפחה כבר קנו אצלו…

לפני שנתקדם, אני רוצה להדגיש נקודה חשובה, אם אאלץ לבחור עיירה אחת שהיא המועדפת עליי, ראוולו לוקחת בענק, ובלי שום קשר לוילות. רק הדקות הספורות שבילינו ברחובותיה שעה שהלכנו מוילה אחד לשנייה והסיבוב הקצר בכיכר המרכזית החביבה שלה הבהירה לנו דבר אחד - ראוולו כאן, והיא לא תיתן לאף אחד לשנות אותה יותר מדי.

ראוולו ביום ראשון נעה בקצב משלה. זקנים איטלקיים יושבים להם בנחת בבתי הקפה של העיירה, הרחובות שקטים והאווירה נינוחה. ראוולו היא לא סוד שמור. כולם יודעים עליה, אבל היותה מורמת מעל החוף השאירה אותה מחוץ למסלולים של האוטובוסים של התיירים, ומזל שכך. מזל גם שאין המון אוטובוסים ממנה לחוף ולהיפך (את זה הבנו באמאלפי, כשראינו את התור לאוטובוס לראוולו). כך נשמרת לה פנינה ענקית מגורל עצוב שפגש את פוזיטנו ואת אמלפי (קצת ספיירלתי).

האם ראוולו מתאימה לילדים? העיירה מאוד רגועה ונעימה, ולכן היא מתאימה לטיול קצר עם ילדים כשלעצמה, אבל השוס האמיתי הוא הוילות. אלו כנראה בין האטרקציות היחידות שהיינו תמימי דעים לגביהן. כולם נהנו בטירוף מהמראה של הגנים המטופחים והנוף שכאילו נלקח מגלויה.

זהו, חוזרים לדרך אמלפי, והיעד הראשון הוא אמלפי. הדרך המתפתלת למטה היא תענוג לעיניים, וחיש מהר אנחנו מבינים כמה קשה למצוא חנייה באמלפי. אחרי המתנה ממושכת ונסיעה לקצה של העיירה, הצלחנו להחנות את הרכב, להוציא את כל ציוד הים וללכת לחוף.

חלקנו שלא רצה לרחוץ בחוף, המשיך לסיור באמלפי. אמלפי היא עיירה חביבה מאוד עם קתדרלה מרשימה, ובזה זה נגמר. אם את פוזיטאנו התיירות פצעה, אז את אמאלפי היא רצחה בדם קר. יש באמלפי שני רחובות אחד עיקריים מלאי מלכודות תיירים. אם יוצאים מהם, אפשר לגלות אמלפי של המקומיים, אבל היא עצובה ומיותמת. פינקנו את עצמנו עם מנה של פריטו מיסטו (דגים ופירות ים טריים בטיגון עמוק) - מנה פשוטה וטעימה שאי אפשר לטעות עמה. התור לדוכן דיבר בעד עצמו.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הכיכר המרכזית של אמלפי והכנסייה האייקונית

התאחדנו עם כולם בחוף, ולאחר טבילה נעימה במי אמאלפי הקרים, התייבשנו ועלינו על האוטו בדרך ליעד הבא - מאיורי.

מאיורי היא עיירה קטנה ורגועה עם מדרחוב רחב ידיים שהיה ריק למדיי. עצרנו שם ב-Pasticceria Napoli - מאפייה משפחתית של שלושה דורות - אמא, סבתא ובת. טעמנו שם ספוליאטלה מושלם - הכי טעים שאכלנו ועוד שלל מאפים מוצלחים. מומלץ בחום!

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: המדרחוב של מאיורי

התוכנית הייתה להמשיך לוויטרי סול מארה, אבל הכביש היה סגור זמנית לרגל עבודות. פרססנו וחזרנו למלון לנוח מהיום העמוס והמהנה. בערב לקחנו את כולם למסעדה של אתמול, הפעם הזמנו מראש והופתענו לגלות שהיינו כמעט היחידים במסעדה. הבשר היה מצוין בדיוק כמו ערב קודם לכן, אבל לקח להם הרבה זמן בגלל גודל הקבוצה. גם הפעם - הקבוצה גדולה והחשבון קטן. ארוחת סטייקים ל-20 איש עלתה 250 אירו כולל שתייה ותוספות.

היום השישי: וזוב ופומפיי

היום הוא היום השנוי במחלוקת. אנחנו קמים שעה לפני כולם ומעמיסים על רכב אחד את כל מי שבחר לצאת ליום עמוס ומפרך שכולל שתי אטרקציות מדהימות - הוזוב ופומפיי.

התחלנו עם ביקור קצר בפנינוטקה קרובה, כי כבר נמאס לנו מהאוכל במלון. הם הכינו לנו כריכים עם גבינה מקומית וזיתים מעולים - טעים בטירוף. המחיר - 10 אירו ל-6 כריכים. אין יותר זול מזה…

לאט לאט הכביש המהיר מתחלף בכביש מתפתל שמזכיר לנו את הסיבובים של העלייה לטיידה, והנוף הולך ונעשה יותר דרמטי ככל שעולים גבוה יותר. החנינו את הרכב במגרש החנייה, עלינו על השאטל לנקודת ההתחלה והתחלנו להעפיל לפסגה.

מרגיש לי שיש המון בלבול לגבי הסוגייה הזו, ולכן אני רוצה להבהיר משהו אחד - העלייה לא פשוטה בשום צורה או דרך. היא אמנם קצרה יחסית (כחצי שעה בעלייה או רבע שעה בירידה), אבל הטיפוס הוא מאוד תלול ואין יותר מדי מקומות לעצור. עם זאת, הנופים בדרך עוזרים להתגבר על הקושי

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף בתחילת הדרך

כשמגיעים לפסגה - זוכים לראות לא מעט יצירות מופת של הטבע - הלוע המעשן של הוזוב (העשן חלש ובקושי נתפס בעדשת המצלמה), מפרץ נאפולי, מפרץ סורנטו והאיים הסמוכים - איסקיה, פרוצ'ידה וקאפרי.

השביל מוביל לפינה הצפון-מערבית של ההיקף של הפסגה, ומשם הוא מקיף את הפסגה נגד כיוון השעון, עד לסופו, באמצע הפינה הדרומית של ההיקף. לאורך הדרך תראו לא מעט קפיטריות ולא מעט נקודות צילום מרהיבות - גם של הוזוב וגם של הנוף הנשקף ממנו.

חשוב להגיע לוזוב כשיש ראות טובה ומומלץ להקדים, כי עננות עלולה לצוץ משום מקום. זה קרה גם לנו, למרות שהסקירה היומית של העננות ממרפסת חדרנו העלתה שיהיה יום מושלם לטפס על הוזוב, עננות צצה בחלקו הדרומי של ההר וטשטשה את הנוף על מפרץ סורנטו. אפשר לומר שחקרנו את המפרץ מכל כיוון אפשרי, ולכן זה לא מאוד הטריד אותנו.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: וזוב והעשן המיתמר

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף על מפרץ נאפולי

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף על מפרץ סורנטו

לאחר כשעה ומשהו על הפסגה, התחלנו לחזור למטה. בשלב הזה היינו עייפים מהטיפוס, ולכן אני מחליט לקטוע את רצף הטיול לטובת ארוחת צהריים דשנה שתהווה מנוחה הכרחית לפני פומפיי, שגם בה לא נזכה לנוח.

לדעתי הטיפוס על הוזוב הוא מאתגר, אך שווה את המאמץ. הן בשביל החוויה הוולקנית והן בשביל הנופים המלכותיים. לכן, הוזוב מקבל את הציון המכובד 8.5.

האם הוזוב מתאים לילדים? הוזוב מתאים לילדים פעלתנים והרפתקנים ללא תלות בגילם. הוזוב לא מתאים למי שיקטר על המאמץ הגופני שנדרש כדי לטפס לפסגה.

חיפוש מהיר מביא אותנו למסעדת I Giardini di Cesare, שממש נמצאת על הדרך, נראית מצוין וזוכה לביקורות טובות. אנחנו בוחרים לשבת בפנים עם המזגן, מאשר בגנים המהממים והרותחים. כמה חבל שלא נותרו שולחנות בצל. האוכל כאן לא יקר, אבל גם לא זול. המנה המצטיינת - פסטה ברוטב עגבניות, אבל איזו פסטה ואילו עגבניות. הפסטה היא פסטה טרייה מצוינת שמכינים במקום, והעגבניות הן עגבניות וזוב. כולם מתלקקים על המנה המצוינת, ונהנים גם מסטייקים טובים ודגים טריים. חיש מהר שעה וחצי עוברת, ואנחנו נאלצים לזוז. החשבון לא זול - 180 אירו לארוחה של תשעה. כבר התרגלנו לרמת מחירים אחרת…

נסיעה קצרה מביאה אותנו לפומפיי. אנחנו לא מחפשים להסתבך, חונים בחנייה הכי קרובה לכניסה ומשלמים בהתאם.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הכניסה לפומפיי - פורטה מרינה

אני מצטייד באוזניות שלי ובמדריך של ריק סטיבס, והסיור מתחיל חיש מהר. מתחילים עם קצת רקע על האימפריה הרומית ועל פומפיי. אנחנו לומדים לזהות סוגי רחובות בפומפיי, ובמהרה מגיעים לפורום - הלב הפועם של פומפיי. שם אנחנו רואים מחדש את הוזוב שהיינו על פסגתו כמה שעות קודם לכן. הפעם הוא משמש כתפאורה מושלמת כדי לספר את הסיפור על ההתפרצות של הר הגעש.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הפורום של פומפיי על רקע הוזוב האימתני

הפורום כלל את כל מוסדות הציבור של פומפיי - בית העירייה, המקדשים, בית המשפט, השוק ועוד, וכן שימש כאזור מפגש לכלל תושבי העיר, ממש כמו פיאצה מרכזית בערים ועיירות איטלקיות רבות. ריק סטיבס ממש עוזר לך להשלים את החלקים החסרים כדי ליצור תמונה ריאלסטית של איך המקום נראה לפני 2000 שנים. פשוט מדהים!

דרך אגב, אל תשכחו להתרשם משרידים מקוריים של אנשים, בעלי חיים וחפצים שנמצאו בחפירות האריכאולוגיות ומוצגים בפורום - היכן שהיו המחסנים של השוק.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הרבה כדים ובחור חסר מזל

משם אנחנו מתקדמים לאחד מבתי המרחץ של העיר. מסתבר שהרומאים נהגו להתעמל בכניסה למרחצאות, ולאחר האימון הולכים להתפנק במרחצאות בשלושה סוגי חדרים - החדר החם, החדר החמים והטבילה הקרה. שעה שאתם מתרשמים מהמרחצאות המושקעים, ריק יסביר לכם על המנגנון העתיק והמתוחכם שהפעיל כל חדר - רצפות כפולות שחוממו, קירות כפולים ששמרו על החום ומזרקת מים שתתיז מים על הרצפה, שבמגע עמה יהפכו לאדים. מתוחכם יחסית לתקופה הפרהיסטורית, הלא כך?

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: החדר החמים והחדר החם (בהתאמה)

לאחר המרחצאות, קפצנו למזללה המקומית.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מזללה בפומפיי

משם ביקרנו בכמה בתים המייצגים מעמדות שונים בעיר. הבית המרשים ביותר היה בית הפון. בחלק מהבתים חדי העין יוכלו לשים לב להעתקים של יצירות שראינו במוזיאון בנאפולי.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: החצר של בית הפון

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: יצירות מוכרות בבית הפון

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: ציורי קיר בבית הוטי

המשכנו למאפייה:

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מאפייה שכונתית בפומפיי.

ביקרנו בלופנארה - בית בושת בפומפיי. באופן מעניין בית הבושת בפומפיי הוא לא מקום מפתה או מזמין. מדובר במקום בסיסי למדי, שעובד בצורה ממוקדת ויעילה. אנקדוטה מעניינת היא שמעל החדרים השונים תלויים ציורים המתארים את הטיפולים השונים שניתן להזמין. ניתן להתרשם משחזורים שלהם בחדר האסור של המוזיאון הארכיאולוגי.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: חדר בלופנארה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: טיפולים אפשריים לדוגמה

נותרה לנו תחנה אחרונה בסיור - התיאטראות של פומפיי - הקטן והגדול. בהמשך התברר שיש אמפי נוסף שנמצא רק בשנים האחרונות וניתן להגיע אליו בהליכה של רבע שעה נוספת. האמפים נבנו במורד גבעה, והם השתמרו בצורה מדהימה. גם כאן ניתן ללמוד המון על שגרת החיים בפומפיי, ועל המעמדות השונים בחברה

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: התיאטרון הגדול - הבמה ומאחורי הקלעים (למעלה) והיציע (למטה)

הדבר המדהים הוא - שתיארתי לכם בערך חצי מהאתרים במסלול, שהוא רק קצה הקרחון של פומפיי. פומפיי היא ענקית במימדיה, ורמת השימור האריכאולוגי בה יוצאת דופן. ראינו לכל אורך המסלול המוגדר שלנו עוד הרבה מקומות מעניינים, שלא זכו להסבר מטעם ריק סטיבס, וכבר ממילא היינו בלחץ להספיק להגיע לתיאטרון לפני הסגירה.

ביציאה מהאתר יש סרטון מצוין שמציג הדמייה מאוד יפה של פומפיי לפני 2000 שנים. מומלץ מאוד!

הלקח - פומפיי היא אטרקציה מיוחדת במינה שהרשימה אותי מאוד במבט ראשון, ואצטרך לחשוב איך אני מצליח לחוות יותר ממנה בטיולים עתידיים. התשובה היא שכנראה אצטרך למצוא מדריך מאוד בקיא וללכת איתו לסיור פרטי. נשמע לי מצוין!

לסיכום, פומפיי סחפה אותי לתוך הסיפור המרתק שלה, בזכות השימור המדהים שלה, ואין לי שום ספק שאחזור. לכן, פומפיי מקבלת בקלות את הציון המושלם 10, ובעיניי זו הייתה האטרקציה הטובה ביותר בטיול.

האם פומפיי מתאימה לילדים? אני מאוד הייתי רוצה לומר שכן, אבל פומפיי לא הייתה מאוד פופולרית בקרב בני הנוער אצלנו (לא היו עמנו ילדים). אני מניח שזה פשוט רחוק מדי מהעולם שלהם, ושאולי יש ילדים שיוכלו להתעניין בפומפיי אם יש להם זיקה לנושא.

את היום הזה סיימנו סחוטים והלכנו לנוח קצת במלון. רובנו התעלפו מוקדם, ואני מתעקש לצאת לאכול משהו. אנחנו בוחרים במסעדה נוספת שנמצאת באזור של המלון - הפעם מדובר במסעדה שנמצאת בתוך אגריטוריסמו - מסעדת La Cascina azienda agrituristica.

אנחנו מזמינים סלט קפרזה נהדר (איך לא?), פיצה מיוחדת עם מחית שעועית, חריף וגבינת פרובולונה שהמלצר המליץ עליה (הרבה יותר טעים ממה שזה נשמע) וטירמיסו לקינוח. ארוחה מצוינת ומלאה בפחות מ-20 אירו לזוג.

היום השביעי: יום הולדת אלה קפרזה

בוקר טוב! הזריחה המהממת ביותר שראיתי כבר הרבה זמן היא פתיחת יום מושלמת ליום הולדת עגול באיטליה, אהובתי.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: זריחה או שקיעה? למי אכפת? זה כל כך יפה!

הבוקר אנחנו קמים מוקדם כדי לתפוס מעבורת מוקדמת לקאפרי.

יצאנו מהמלון בשעה 7:30. החנינו ב-8:30 והיינו בדרכנו לקאפרי ב-9:30.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מבט נוסף על מפרץ סורנטו, מחלון הרכב

נשמע קל ופשוט, הלא כך? אז מסתבר שלא. שלחנו כוח מקדים בפיקודי לרוץ ברחובות סורנטו בשעת בוקר מוקדמת כדי ללכת ולהשיג 20 כרטיסים למעבורת (לא בעייתי בכלל בעונה זו של השנה). אנחנו בחרנו לרדת לנמל ברגל דרך פיאצה טאסו - זו הדרך הקצרה ביותר, אבל כוללת הרבה מדרגות.

בשעה 9:00 כבר היינו עם כרטיסים ביד, אבל למשפחה יש קצב משלה, והם רק עכשיו מגיעים לפיאצה טאסו. אני על הטלפון, מפציר בהם להתקדם מהר ככל האפשר. הם יורדים במעלית שיוצאת מוילה קומונאלה. אנחנו מתקדמים ליציאה מהמעלית, פוגשים אותם שם ורצים לכיוון המעבורת. מרפי כרגיל דואג שדווקא המעבורת שלנו עוגנת ברציף האחרון. אנחנו מגיעים למעבורת שלוש דקות לפני היציאה ונושמים עמוק לרווחה. זה היה קרוב!

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: ביי ביי, סורנטו

המעבורת של חברת caremar נוחה מאוד - יש המון מושבים, ואין יותר מידי אנשים. המעבורת הזו היא הכי גדולה שקיימת, ולכן היא מאוד טובה לאלו הרגישים לים (ויש לנו כאלה במשפחה). כמו כן, השעות התאימו לנו מאוד - יציאה ב-9:25 וחזרה ב-18:45. בפועל הים שקט ורגוע, והשייט עובר בצורה חלקה.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: בונה ג'ורנטה, קאפרי

כשאנחנו מגיעים למרינה של קאפרי, אנחנו מתחילים לחפש שייט לכל הקבוצה. מנסים לבדוק כמה סירות פרטיות, מבינים שזה יהיה צפוף ויקר, ופונים לשייט קבוצתי בן שעתיים בחברת bell capri מסביב לאי. השייט מקיף את האי בכיוון השעון וכולל הפלגה דרך סלעי ה-faraglioni וגם עצירה במערה הכחולה (בתשלום נוסף של 14 אירו לראש + טיפ). הנופים בשייט מדהימים מכל כיוון אפשרי, וכדי למקסם את הראות שלכם, שבו בחזית הסירה באוויר הפתוח. אנחנו כבשנו את האזור ולא שחררנו אותו.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מתרחקים ממרינה גרנדה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: סלעי ה-faraglioni - מרחוק

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: עוברים דרך ה-faraglioni

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: המגדלור של קאפרי

בשלב מסוים תגיעו לכניסה למערה הכחולה, שם תמתינו בסבלנות עד שיבואו לאסוף אתכם בסירות קטנות לתוך המערה. הולכים לשלם בקופה (14 אירו לראש), נעמדים לפני פתח הכניסה, מנמיכים צללית, המשיט מושך בחוזקה, ופוצח בשירת o sole mio ו-l'italiano - אתם בפנים, והצבע של המים הוא פשוט לא אמיתי. תהנו מהרגע שעה שהמשיט מסובב אתכם בתוך הקסם הזה, ואז זה בבת אחת ייגמר.

הכניסה למערה הכחולה היא פשוט סוריאליסטית במלוא מובן המילה, והיא שווה את הכסף למרות תג המחיר הגבוה.

המשיט שלנו היה מקסים במיוחד - ודאג לשיר לי היום יום הולדת וליהנות מכל החוויה לא פחות מאיתנו. נתנו לו בסוף טיפ כפי שביקש, פשוט כי מאוד נהננו.

לסיכום, המערה הכחולה מקבלת ממני את הציון המכובד 9.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: לא נורא להמתין על רקע הנוף הזה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: הצבע הזה אפילו יותר מדהים במציאות

כמה דקות אחרונות של שייט מחזירות אותנו למרינה גרנדה. אנחנו מחליטים להתקדם לכיוון קאפרי. הדרך הכי טובה היא כמובן הפוניקולור (2 אירו לראש). הנסיעה עצמה מהירה ומהנה, והנופים בדרך עוצרי נשימה.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף מהפוניקולור

אנחנו מגיעים לתחנת הפוניקולור של קאפרי ונגררים לסשן תמונות משפחתיות על רקע כל היופי הזה. מכאן אנחנו מתפצלים לשתי קבוצות - אלו שחפצים לטייל, הצטרפו אלינו לאנה-קאפרי, ואלו שרצו לשוטט נשארו בקאפרי עצמה עם עצה קטנה ללכת לגני אוגוסטוס.

אנחנו מתקדמים לתחנת האוטובוס ונדהמים למראה התור - כולם מנסים להגיע לאנה-קאפרי והאוטובוסים מתמלאים עד אפס מקום. אנחנו המתנו רבע שעה בתור לפני שעלינו על אוטובוס, שהיה מלא עד אפס מקום. כשהגענו לאנה-קאפרי כבר שכחנו מכל הצרה הזו.

אנה-קאפרי היא פשוט עיירה קסומה. האווירה בה הרבה יותר רגועה מאשר בקאפרי, ויש לה הרבה יותר אופי. יש בה מדרחוב אחד מרכזי שמרכז מספר אטרקציות שונות. המדרחוב מלא בצמחייה, באריחי מיוליקה ובחנויות קטנות וחמודות. אכלנו ברחוב פיצה אל טאגליו (עבה ומרובעת, נמכרת לפי משקל) מצוינת ב-3 אירו לחתיכה, בעוד שמסעדה בעיר קאפרי תגבה עבור פיצה פחות טובה פי 7 או 10.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: ספסל מעוטר באריחי מיוליקה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: כנסייה באנה-קאפרי

אנחנו בחרנו לבקר בכנסיית סן מיקלה שיש בה רצפה מדהימה של אריחי מיוליקה עם איורים של גן העדן עליה. הכניסה עולה רק 2 אירו, והיא מקנה גישה לחדר המרכזי - שבו הולכים מסביב לאריחים ולמרפסת עילית המשקיפה על האיורים. סיור מהיר ויפה. לסיכום, הכנסייה מקבלת את הציון 8.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: כנסיית סן מיקלה ורצפת גן העדן

לאחר ששבענו מהשיטוט בעיירה, עלינו מעלה ברכבל אל פסגת הר סולרו - הנקודה הכי גבוהה באי. הניסעה ברכבל איטית ורגועה. הנוף מתחיל בחצרות של תושבי האי ואז הולך ונעשה עוצמתי יותר ככל שעולים בגובה.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנסיעה מתחילה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף נעשה עוצמתי יותר

הפסגה של הר סולרו היא מאוד מוצלחת - יש פינות סתלבט רבות - הרבה נקודות להשקיף על הנוף ובית קפה חביב. בילינו על פסגת ההר יותר משעה, והזמן חלף לו במהרה. בנקודה הזו נחתה עלינו ההבנה שמחר כבר נהיה בבית, ונהננו מכל רגע שנותר לנו בטיול הקסום הזה.

לסיכום, הרכבל להר סולרו הוא אטרקציה מצוינת שנותנת לכם גישה לנופים הכי עוצמתיים ויפים באי, והנסיעה עצמה גם מהנה, לכן הרכבל מקבל את הציון המכובד 9 בקלות.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: פסגת הר סולרו

נסיעה רגועה נוספת ברכבל לוקחת אותנו הישר לתחנת האוטובוס, והפעם אנחנו מעזים לשאול כמה תעלה נסיעה במונית אייקונית עם גג נפתח. התשובה - 20 אירו לארבעה נוסעים. אנחנו מחליטים לשלם עוד קצת כסף ולהתפנק. אני יושב לי מקדימה עם הנהג שמסביר לי על אורח החיים באי - מתפרנסים בקיץ (אפריל עד אוקטובר), ועוסקים בפנאי בחורף, למשל: הנהג שלנו משקיע בגינה שלו בחורף. אולי זה מסביר מדוע המראות של החצרות של תושבי האי מהרכבל הם כל כך יפים. הוא מוסיף ואומר שאין פשיעה בקרב תושבי קאפרי ושזה אי מאוד בטוח ורגוע. מעניין ממש.

חיש מהר אנחנו מגיעים לקאפרי, נפרדים מהנהג החביב, וממשיכים לעבר היעד הבא - גני אוגוסטוס. בדרך אנחנו עוברים ברחוב הראשי של קאפרי שמלא בחנויות של מעצבי על ומלכודות תיירים. אנחנו מדלגים על כל אחלה בשמחה ומחליטים להיכנס לגני אוגוסטוס המשקיפים על סלעי ה-faraglioni. דמי הכניסה הם אירו בודד. אנחנו משלמים בשמחה ונהנים מהגנים המטופחים ומהנוף היפה בשעות בין הערביים. הגנים יפים והנוף מטריף גם הוא. סלעי ה-faraglioni נראים טוב מאי פעם מגני אוגוסטוס בשעות בין הערביים. לסיכום, גנים מוצלחים למדיי שזוכים בציון 8.

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: גני אוגוסטוס

תמונה מתוך אתר למטייל

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: הנוף מהגנים

חזרנו להיפגש עם כולם בשעה שנקבעה, והתחלנו לרדת לכיוון הנמל. החלפנו רשמים מהיום, ונראה שמי שנשאר בקאפרי די השתעמם והתרושש. המסקנה - בקאפרי עדיף להיות הרפתקן ולרצות לגלות חלקים נוספים באי.

המעבורת מגיעה רבע שעה לפני היציאה, אנחנו הראשונים לעלות. אנחנו מביטים בפעם האחרונה לעבר קאפרי ונפרדים לשלום.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: צ'או בלה

אנחנו מגיעים לסורנטו, עולים לעיר, מסתובבים כחצי שעה, ומגיעים לשולחן המוזמן שלנו במסעדה הכי יפה בסורנטו - מסעדת o Parrucchiano La Favorita. התפאורה פשוט מושלמת - חצר אמלפיטנית ענקית מלאה בצמחייה ועצי לימון. כולם באווירה טובה, ואני בעננים. לא יכולתי לבקש חגיגת יום הולדת טובה יותר. האוכל מגיע, והוא טוב, אבל לא מדהים בהשוואה ליתר המסעדות שהיינו בהם. אנחנו מוותרים על הקינוח בגלל השעה המאוחרת ושמים פעמינו למלון.

לילה טוב אחרון לקמפניה.

היום השמיני: אריוודרצ'י, איטליה

זהו. הבוקר אנחנו עוזבים. אנחנו מבצעים צ'ק-אין זריז, וזזים. הנהגים מורידים אותנו בשדה עם כל המזוודות והולכים לתדלק ולהחזיר את הרכבים. אנחנו מסיימים לעמוד בתור למזוודות עוד לפני שהם מגיעים.

תורים קצרים לביטחון משאירים אותנו עם זמן לשרוף בדיוטי הלא מעניין של נאפולי.

הטיסה יצאה בזמן, עברה בנעימים ונחתה בזמן, וכך תם הטיול שלנו.

לסיכום: מה חשבתי על קמפניה?

כחלק מהמאמץ לכבוש כל אזור אפשרי באיטליה, הפעם החלטנו לטייל בקמפניה, שהיא פנטזיה ארוכה שלי כבר הרבה זמן. לא ידעתי למה לצפות. האם זו אינה אלא מלכודת לחובבי האינסטגרם או שיש בה עומק ועניין אמיתי.

באזור לא חסרות מלכודות תיירים ועיירות ממוסחרות, ועם זאת, מי שישכיל לתכנן את הטיול כהלכה ולפלטר החוצה את כל המקומות הממוסחרים מידי, יחווה את אחד הטיולים היפים ביותר שיש.

הטיול בקמפניה משלב הנאות שונות מכל רחבי קשת החוויות האפשריות - מפסגת הוזוב האימתני לעיר הרומית שהוא השמיד. מהצוקים הנישאים והנוף הדרמטי של חוף אמאלפי לגנים המשורטטים של קסרטה. מהטירוף העירוני של נאפולי לשקט של סורנטו. מהפסלים האימפריאלים שבמוזיאון האריכאולוגי ועד לסלעי ה-faraglioni המרהיבים שמזדקרים להם מתוך הים. מהנוף המטריף של מרפסת האינסוף אל הים הכחול והמטריף שתחתיה. קמפניה היא שילוב של טבע מדהים ושל אנשים שידעו איך להשתמש בו כדי לענג את כלל החושים.

זה לא סוד שקאפרי וחוף אמלפי השתנו רבות נוכח התיירות, אבל בין עיירות הנופש הפופולריות ובתי המלון היקרים חיות קהילות מאושרות עם אהבה אמיתית לחיים ולחבל הארץ המדהים שבחיקו הם חיים. בטיול הזה נתקלנו בהם בכל מיני מקומות שונים. בכל פעם שדיברנו עמם על האזור, העיניים שלהם בהקו והתשוקה לאזור שלהם יצאה מפיהם בלחן של שיר איטלקי.

הטיול הזה היה קצת מהיר בגלל שזו פעם ראשונה באזור. אין לי ספק שבפעמים הבאות ארצה לקחת את הטיול בצורה איטית יותר ולהקדיש זמן כדי לחקור פנינות נסתרות בחוף אמלפי.

יתר על כן, אם אתם חושבים שבזה נגמרות האטרקציות של האזור - טעות בידכם. הנה רק חלק מהמקומות שלא היה לנו זמן להגיע אליהם:

  1. גרגניאנו - עיירת הפסטה

  2. המקדשים בפסטאום

  3. הפארק הלאומי צ'ילנטו - טיולים רגליים וספורט אתגרי

  4. האיים איסקיה ופרוצ'ידה

  5. הרקולונאום

  6. הרבה אתרים בנאפולי - השווקים, הסיור התת-קרקעי, קאפודימונטה, קסטל נואבו, פאלאצו ריאלה ועוד

  7. ביקור בחוות מוצרלה

  8. ביקור במרחצאות

שאלת הזהב - האם קמפניה מתאימה לטיול עם ילדים?

אז התשובה שלי היא שכן - קמפניה מתאימה לטיול עם ילדים. זה אמנם לא טיול שמאוד מתאים למשפחה עם ילדים קטנים, אבל ילדים מעל גיל 10 יהנו מאוד.

רשימת האתרים שביקרנו בהם ולדעתי מתאימים לילדים:

  1. סורנטו

  2. רכבל מונטה פאיטו

  3. דרך אמלפי והעיירות שלאורכה

  4. ראוולו והוילות

  5. ארמון קסרטה והגנים

  6. המוזיאון האריכאולוגיה בנאפולי (בערבון מוגבל)

  7. טיפוס על הוזוב

  8. טיול יום לקאפרי

רשימת אתרים שלא היינו בהם ולדעתי יכולים להתאים לילדים:

  1. ביקור בחוות מוצרלה

  2. ביקור ב-MAV - מוזיאון הארכיאולוגיה הוירטואלי בהרקולונאום

  3. פארק מים (סגור בעונה זו) ופארק חבלים

  4. הפארק הלאומי צ'ילנטו - טיולים רגליים וספורט אתגרי

כמו שכבר אמרתי, נאפולי ופומפיי היו פחות פופולריות בקרב הילדים. אולי ניתן לקשר את התחושות של נאפולי לתיזוזים שעברנו באותם ימים, אבל בתחושה שלי העיר הייתה פשוט יותר מדי עבורם.

סיבה נוספת לכך שהאזור מתאים לטיול עם ילדים הוא שהאטרקציות מפוזרות בתוואי שטח יחסית קטן, ולכן האזור מושלם לטיול כוכב, שמתאים מאוד למשפחות.

אם השתכנעתם, אני ממליץ על מסגרת זמן של שבוע כדי לחוות את האזור או 8-9 ימים אם רוצים לשלב שהות בפארק הלאומי צ'ילנטו.

חוף אמלפי הוא אמנם מאוד ממוסחר בחלקו, אבל בין עיירות הנופש הפופולריות ובתי המלון היקרים חיות קהילות מאושרות עם אהבה אמיתית לחיים ולחבל הארץ המדהים שבחיקו הם חיים. בטיול הזה נתקלנו בהם בכל מיני מקומות שונים. בכל פעם שדיברנו עמם על האזור, העיניים שלהם בהקו והתשוקה לאזור שלהם יצאה מפיהם בלחן של שיר איטלקי.

טיפים ותובנות מהטיול

  • נוח מאוד וזול למדיי להתנייד עם רכב באזור, ולפי מה שראיתי, לא נוח להתבסס על תחבורה ציבורית באזור הזה, שכן הקיבולת לא בהכרח מותאמת לעומס.

  • כרטיס ה-arte card יכול להיות עסקה מאוד מאוד משתלמת, אם משתמשים בו נכון.

  • לא נזקקנו להזמנות מראש לאתרים באזור, אבל לרוב לא היו תורים. גם אם היו, עקפנו אותם באמצעות כרטיסי ה-arte card.

  • שבוע זה פרק זמן טוב כדי לקבל טעימה ראשונית של האזור. תמיד תוכלו לחזור.

  • אם אתם מתניידים עם רכב, קחו מלון עם גישה נוחה לכביש המהיר. המלון שלנו היה במרחק 10 דקות מהכביש המהיר, וזה היה מושלם.

  • מינון נכון של ריק סטיבס יכול לשדרג לכם את הטיול בענק.

  • אוקטובר זה זמן מושלם לבקר באזור בגלל מזג האוויר הנוח וכמות התיירים הנמוכה יחסית.

  • האוכל בקמפניה מדהים. אל תיפלו לרשתות מזון מהיר ולמלכודות תיירים.

  • כל דקה של מחקר מקדים שווה לכם זמן וכסף.

  • אל תנסו לדחוס יותר מידי, תהנו מהרגע ומהמקום.

  • קמפניה היא חבל ארץ עשיר, מסעיר, מרגש מגוון ומלא בכל טוב, והטיול בה יגרום לכם להתאהב ולרצות לחזור אליה שוב.

הערכת עלויות הטיול:

  1. החבילה הבסיסית (טיסות + מלונות + רכב) - 1100 ש"ח לאדם

  2. אוכל ושתייה - 750 ש"ח לאדם

  3. אטרקציות - 450 ש"ח לאדם (כולל המעבורת לקאפרי)

כמובן שיש עוד הוצאות כמו דלק, חנייה ובזבוזים קטנים שאני מעריך בכ-300 ש"ח לבן אדם, וזה מביא את עלות הטיול שלנו ל-2500 ש"ח לאדם (ללא שופינג, למרות שרובנו לא עשה).