הקדמה
יום שישי בערב, אמצע חודש יוני, שעה שחובת המסכות בישראל בוטלה כליל ומספר הנדבקים היה חד ספרתי. אנחנו יושבים במרפסת ושואלים את עצמנו איך נחגוג יום הולדת עגול לאבא. אמא מסבירה שהיא הזמינה עיסוי זוגי מפנק במלון הכי יקר בתל אביב ואני כבר עשיתי הזמנה למסעדת שף יקרה בתל אביב. תוך כדי השיחה צצה לה התראה מטיסות סודיות – טיסות לסופ"ש בסיציליה בפחות מ-40 דולר באמצע יולי, ממש כמה ימים אחרי תאריך יום ההולדת, וזה עוד לפני הנחת המועדון של חברת WIZZ. הצעתי, ספק בבדיחה, ספק ברצינות, שנמיר את כל החגיגות בארץ לטובת קצת דולצ'ה ויטה בסיציליה. לאחר התלבטות קצרה, בדיקה משותפת כי התאריכים מתאימים לכולם וכמה דקות, כרטיסי הטיסה כבר הוזמנו ותוכניות יום ההולדת בארץ בוטלו.
הערה: לאורך הבלוג חילקתי ציונים לאתרים השונים. הציון שניתן לכל אתר אינו אלא דעת האישית, ולכן יש להתייחס לציון זה בביקורתיות תוך מחשבה על העדפותיכם ועל טעמכם האישי.
הטיסות
הפעם טסנו עם חברת WIZZ, האהובה עליי במיוחד. אנחנו עשינו חבר מועדון באזור חודש מאי, כך שקיבלנו הנחה משמעותית עבור הטיסה. הכרטיסים נרכשו תמורת 96 ₪ לאדם, ושולמו מיתרת החשבון שלי ב-WIZZ. בנוסף הזמנו טרולי משפחתי (ל-5 אנשים) תמורת 45 ₪ לכיוון, סה"כ קצת פחות מ-600 ₪ עבור 5 אנשים בשיא יולי – מחיר מציאה אמיתי. אמנם WIZZ פיזרה אותנו ברחבי המטוס, אך מכיוון ששתי הטיסות היו בתפסה של פחות מ-50%, ויתרנו על התשלום המוגזם עבור מושבים ובכל זאת תמיד הצלחנו למצוא שורה פנויה לכולנו ואפילו להתרווח על 3 מושבים לבד. בטיסת החזור הייתי הראשון לעלות למטוס, ושעטתי לעבר שורת יציאת החירום כדי להספיק לתפוס את הזכות לשבת בה בחינם (למרבה המזל גם הצלחתי).
הפעם שתי הטיסות יצאו בעיכוב, אך מעבר לכך הכל היה טוב כתמיד – השירות היה נעים והמטוס מעט צפוף, אך בתפוסה נמוכה היה לנו די מרווח. לאור האיחור הנשנה (שהפך כרוני בקו של החברה לקטאניה), החברה מקבלת את הציון 8 בלבד.
תכנון המסלול
זו אינה הפעם הראשונה שלנו בסיציליה, ספציפית באזור החוף המזרחי, ולאחר שנפסלה האפשרות להתמקד בחוף המערבי משיקולי "תפסת מרובה", החלטנו להתמקד ב-"השלמות" ולהוסיף יעד חדש – האיים האאולים. עמדו לרשותנו 3 ימי טיול וחצי, שכן נחתנו בסיציליה ברביעי סביב חצות הלילה והמראנו ארצה בראשון בשעה 17:00.
האיים האאולים הם ארכיפלג של איים פראיים ובתוליים השוכנים מצפון לסיציליה, כאשר המפורסם שבהם הוא סטרומבולי. את האיים הללו ראינו מספר פעמים בערוץ הטיולים – גם ג'ינו ביקר בהם וגם אלכס פוליצי, ואפשר לומר שהם עשו לנו חשק לבקר בהם. לאחר מחקר קצר, החלטנו לעשות שייט טעימות של יום מלא שיוצא ממילאצו (עיר נמל בצפון-מזרח סיציליה) ומבקר באיים ליפארי, פאנאראה וסטרומבולי. התלבטנו אם להקדיש זמן לעיר מילאצו, שנראתה ממש נחמדה, אך לבסוף החלטנו להגיע למילאצו ייעודית עבור השייט, ולשמור את הזמן לפעילויות נוספות. השייט היה זמין רק ביום שישי, והדבר סומן כעוגן גדול בתוכנית הטיול שלנו.
החוב הגדול שנותר לנו מפעם קודמת הוא העיר המהממת סירקוזה שהיינו בה רק כשעתיים והתחרטנו מאוד על כך. הפעם הצעתי שנעשה לילה בעיר כפיצוי. בין לבין נאלצו להכניס בדיקת קורונה בעיר קטאניה שנקבעה לשבת בבוקר (במעבדה היחידה בעיר שפתוחה בשבת בבוקר ומחזירה תוצאות תוך 24 שעות – תודה לאל שמצאתי את המלאכים הללו שאפשרו לנו לטייל בראש שקט).
הנסיעה מקטאניה למילאצו היא ארוכה מאוד (שעתיים וחצי), ולכן החלטנו להתמקם איפשהו באמצע כדי לפרוס את הנסיעה על כמה ימים. הפור נפל על טאורמינה – אחת העיירות היפות באיטליה שכולם התרגשו לחזור אליה. בדרך לטאורמינה הצלחנו להכניס גם ביקור בהר האתנה שוויתרנו עליו פעם שעברה.
המלונות
לאחר התלבטויות רבות על מסלול הטיול שנמשכו ממש עד לשבוע לפני היציאה, לא נותרו המון אפשרויות לינה זמינות בשל התפוסות הגבוהות שהקיץ מביא עמו לסיציליה, ועם זאת, ניכר כי היה לנו מזל רב עם מקומות הלינה.
בלילה הראשון ישנו בשדה התעופה במלון Catania International Airport Hotel – מלון 4 כוכבים בסגנון אמריקאי עם חדרים ענקיים. לקחנו חדר משפחתי ל-5 שהיה מרווח מאוד ועלה רק 135 אירו ללילה. היו בו שתי מגרעות משמעותיות – האורות פעלו עם טיימר כך שכל 5 דקות היינו צריכים להדליק את האור מחדש, והמיטות היו קשות כאבן ולא נוחות בעליל. המלון מציע ארוחת בוקר טובה בחינם, שהדבר הטוב ביותר שאוכל להגיד על אודותיה הוא שהיה מגוון רחב של אפשרויות – מביצה מקושקשת ועד כ-10 סוגים של מאפי בוקר, ואפילו כמה ירקות טריים – מצרך נדיר באירופה. המלון הלא מרשים זכה לציון 7.
בשני הלילות הבאים התמקמנו בעיירה Mazzaro הנמצאת למרגלות טאורמינה, שם היה לנו המון מזל. בדיוק בשני הלילות שלנו עמדה למכירה דירה מטורפת עם 2 חדרי שינה מעוצבים עם שרותים ומקלחת צמודים, 2 מרפסות המשקיפות לעבר חוף הים ופטיו אחורי חמוד עם פינת ישיבה. הדירה נמכרה תמורת 150 אירו ללילה – בערך חצי מחיר ביחס לתאריכים פנויים באוגוסט. הוספנו 50 אירו עבור ניקיון סופי ו-40 אירו עבור חנייה פרטית באתר (20 אירו ללילה) – מצרך יקר, נדיר וחשוב מאוד באזור זה. הדירה הייתה מהממת – אחד לאחד כמו בתמונות, היה ממנה נוף פשוט מטריף של החוף של Mazzaro, היא הייתה נקייה מאוד, מאובזרת כהלכה, והכי חשוב – המארחת Gio Gio הייתה פשוט מדהימה – היא קיבלה את פנינו בזרועות פתוחות ובחמימות, היא הייתה זמינה לכל בקשה בכל שעה ונתנה לנו המלצות טובות על האזור. היו לדירה שני חסרונות קטנים – המיזוג מעט חלש, דבר מעט בעייתי בקיץ (אך לזכותם ייאמר שישנם גם מאווררים בדירה), והדירה מעט מוזנחת בחלקים מסוימים. שני החסרונות הללו לא העיבו על הנאתנו מהשהות, ולכן הדירה זוכה לציון הכמעט מושלם 9.5.
בלילה האחרון ישנו ב-xenia B&B – שם מוזר לכל הדעות. זה היה לעניות דעתי הדיל הכי טוב בעיר – 160 אירו ללילה לשני חדרים עבור 5 אנשים. מדובר בנכס חדש שהיינו מראשוני האורחים בו. החדר על שלל רהיטיו נראה חדש מאוד והדיף ריח חזק מאוד של ניקיון יסודי. הייתה לנו מרפסת קטנה עם נוף מדהים של העיר, ארוחת הבוקר (בחינם) הייתה מעולה, החדרים היו מרווחים ומעוצבים להפליא, והמיטות היו נוחות מאוד. חיסרון אפשרי של המקום הוא שקיארה החביבה, בעלת המקום, אינה מדברת אנגלית כלל, אפילו לא ברמה בסיסית ביותר. אני יודע לדבר מעט איטלקית, ולכן הצלחנו להסתדר, אבל הדבר עשוי להיות בעיית עבור אנשים אחרים. עם זאת, חשוב לציין שקיארה היא אדיבה מאוד ותמיד שמחה לעזור ולסייע. לסיכום, המקום היה מעל ומעבר לציפיות שלנו, ולכן זוכה לציון המושלם 10.
תחבורה
רכב שכור הוא מוצר חיוני מאוד בסיציליה. מחירי ההשכרה היו גבוהים מאוד, אך למזלנו הצלחנו לחטוף דיל מעולה – 4 ימי השכרה של רכב סטיישן תמורת 200 אירו בלבד כולל ביטול השתתפות עצמית. שדרגנו את הרכב במקום לניסן X-Trail דיזל תמורת עוד 22 אירו ליום, החלטה חכמה בהחלט. הספק של הרכב היה Maggiore שהיה לנו ניסיון לא מוצלח עמם פעם שעברה, אך הפעם היו פשוט מעולים מההתחלה ועד הסוף. הם מקבלים את הציון המושלם 10.
היום הראשון – ממריאים
הערה: אם חלק המנהלות אינו מעניין אתכם, אתם מוזמנים לדלג בשמחה ליום השני
הפעם הגענו לשדה התעופה קצת פחות מ-3 שעות לפני הטיסה, אחרי שבחדשות הראו קבוצה של מטיילים ישראליים שנדבקו בסיציליה ונתקעו שם במשך ימים ארוכים, והצליחו להעלות את מפלס החרדה של חלקנו. הפעם הכל רץ מהר מאוד – לא חיכינו יותר מ-10 דקות באף תור, וכך היינו אחרי כל הבדיקות שעתיים שלמות לפני הטיסה. כולם הסתובבו וקנו בעוד שאני הופקדתי לשמור על התיקים שלנו.
הטיסה המריאה באיחור של כחצי שעה ונחתה כרבע שעה לאחר השעה היעודה. הסיציליאנים בביקורת הדרכונים היו נחושים במיוחד לישון ופשוט הכניסו את כולם למדינה מבלי לבדוק אף אחד מהמסמכים שלנו (אל דאגה, דיילות הקרקע בנתב"ג בדקו את המסמכים מההתחלה ועד הסוף).
10 דקות לאחר הנחיתה כבר היינו בדרכנו (רגלית) למלון, שכן השאטל כבר לא פעיל אחרי חצות. היינו בין הראשונים מנחיל הישראלים שזרם הישר למלון שהזמנו, קיבלנו את החדר שלנו, והלכנו לישון.
היום השני – מפסגה לפסגה
המשימה הראשונה על סדר היום הייתה איסוף הרכב השכור. התמונה שהייתה לנו בזיכרון הייתה של אותו שדה תעופה בחודש יולי 2018, בשעת בוקר מאוחרת עם תור אינסופי של מעל שעה להשכרת הרכב. החלטנו להקדים תרופה למכה, להשכים קום ולהגיע למקום כמה דקות לפני פתיחת הסניף. הגענו למקום באמצעות השאטל של המלון (מאוד נוח), וגילינו כי היו עוד כמה איטלקים שחשבו בדיוק כמונו. המתחם היה סגור, והעובדת החביבה שפתחה לנו את הדלת גיחכה בעודה מזניקה אותנו: "רדי, סט, גו!". עם קצת תושיה הצלחנו להשיג מספר שניים שעה שכל האחרים הסתערו על הדלפק וגילו לתדהמתם שצריך לקחת מספר. קיבלו אותנו כעבור כמה רגעים, ואחרי כחצי שעה יצאנו משם עם הרכב, בעוד שחלק מהאנשים שבאו עמנו עדיין המתינו בתור.
חזרנו למלון, אכלנו ארוחת בוקר, קיפלנו את החדר, עשינו צ'ק אאוט ועד מהרה היינו בדרכנו מעלה להר אתנה. הדרך הייתה עוצרת נשימה עם נופים מרהיבים שניבטו מצדי הדרך. עצרנו לתצפת על קו החוף המזרחי של סיציליה מספר פעמים, ולבסוף הגענו לריפוג'ו סאפיאנזה – נקודת המוצא שממנה מטפסים מעלה ברכבל לאתנה. אנחנו ויתרנו על התענוג בגלל העלות היקרה, ובמקום זאת יצאנו לסיבוב קליל במכתשי סילבסטרי הנמוכים. המכתשים היו מרשימים מאוד עם מראות של עשן מיתמר פה ושם ונוף יוצא דופן על קו החוף הסיציליאני. המסלול קליל מאוד, ומתאים לכל אדם (למעשה זו הנקודה שכל אוטובוסי התיירים מגיעים אליה). המכתשים זוכים לציון המכובד 9.
בתמונה: מכתשי סילבסטרי
לאחר מכן התקדמנו לכיוון מסלול בשם Schiena d'asino שהומלץ באינטרנט ולוקח אל תצפית לכיוון Valle del Bove. המסלול דורג כקל עד בינוני, אך היינו צריכים לדעת שלא כך הדבר כשראינו קבוצה מאורגנת עם מדריך ומקלות הליכה נורדיים איתנו בחנייה. לאחר טיפוס מפרך של כחצי שעה במעלה מסלול מלא אבנים קטנטנות ומחליקות, החלטנו לוותר ולחזור על עקבותינו. אני כנראה הייתי ממשיך לפסגה שהיינו בחצי הדרך אליה, אבל זה נעשה קשה מידי עבור המשפחה.
התחנה הבאה הייתה העיירה Zafferana Etnea, בה הצטיידנו בקצת מאפים טובים (היה מאפה מדהים מבצק של סופגנייה ממולא בקרם פטיסייר, ששווה לטעום) וקצת חטיפים ופירות. במהלך מסע הקניות התרשמנו מהעיירה המטופחת להפליא, ומהנוף הנשקף מהכיכר המרכזית שלה.
בתמונה: הכיכר המרכזית של העיירה
משם המשכנו אל פארק החבלים של אתנה - Adventure Etna Park, אחרי הרבה זמן שלא ביקרנו בפארק חבלים. לאחר שהסבירו לנו על האפשרויות השונות, בחרנו באפשרות הבינונית שכללה 3 מסלולים ירוקים (של חבלים) ו-3 מסלולים סגולים (של אומגות). המסלולים הירוקים היו נחמדים ותו לא, ומסלולי האומגות היו כיפיים מאוד. הראשון הוא מעט מאכזב, אך השני והשלישי הם ממש מרשימים עם אומגות של כמה עשרות מטרים אחד אחרי השנייה, וגראנד פינאלה שלא אכזב. בסה"כ זו הייתה אטרקציה כיפית לכל המשפחה, והיא זוכה לציון 8.5.
ביציאה מהמתחם סימסנו לג'יו ג'יו שאנחנו בדרך, ושנגיע תוך 40-60 דקות. בדרך עצרנו בסופר מרשת Euro-Spin וחטפנו שוק רציני למראה המחירים הזולים מאוד של כל המוצרים והמגוון הרב שלהם – גבינות שמנת ב-60 אירו-סנט, בוראטה ב-2 אירו, משלוש ברי גדול ב-1.5 אירו, ג'בטות ב-20 אירו סנט, פקורינו ב-2 אירו וכו'. העמסנו עגלה מכובדת בכל טוב (כולל קצת מזכרות הביתה), והחשבון הגיע ל-50 אירו בלבד – בדיחה רעה על חשבוננו, שכן בארץ עגלה דומה הייתה עולה לפחות 500 ₪.
הגענו לדירה בסביבות 16:00, ג'יו ג'יו כבר חיכתה לנו, וקיבלה את פנינו. פרקנו את חפצינו בדירה, התענגנו על הנוף הנשקף ממנה, החלפנו בזריזות לבגדי ים, ויצאנו בזריזות לחוף הים של איזולה בלה, שהתרחצנו בו בפעם שעברה. החוף היה קסום בערך כמו שזכרנו. בילינו במים הקרירים יותר משעה, התענגנו על הרגע מול הנוף הקסום ופשוט חשנו תחושת רגיעה וחופש בפעם הראשונה זה הרבה זמן. לאחר שיצאנו מהמים, קנינו גרניטה לימון כמיטב המסורת כדי לסיים את החוויה, אך לצערנו נפלנו על גרניטה פחות מוצלחת הפעם.
בתמונה: הנוף מדירתנו בשעות אחה"צ
חזרנו לדירה, התקלחנו, החלפנו לבגדים יפים ושמנו פעמינו לכיוון העיירה הקסומה טאורמינה. עלינו לטאורמינה עם הרכב משום שהרכבל נסגר מוקדם לאור הקורונה. בחרנו לחנות בחניון של Porta Catania, הממוקם ממש מתחת ל-Porta Catania – הכניסה הדרומית לעיר העתיקה. החניון היה מפוצץ עד אפס מקום, ורכבים רבים חגו באקראיות סביב החניון בניסיון לאתר אנשים בדרכם החוצה. לאחר חצי שעה מאתגרת (כנראה זה היה קצת פחות מחצי שעה, אבל זה הרגיש ארוך ממש), הצלחנו למצוא מקום חנייה, ועלינו במעלית למפלס הרחוב, ממש בשעת בין הערביים. התקדמנו לאורך הרחוב הראשי במהירות כדי להגיע לכיכר המרכזית ולהתענג על הנוף המלכותי שהיא מציעה אל מפרץ טאורמינה. הכיכר הייתה עמוסה מאוד, והסצנה הייתה בדיוק כמו שזכרתי אותה – כיכר שוקקת חיים, עם מוזיקה חיה, עם המון אנשים מאושרים שנהנים מהרגע – משקיפים על הנוף, לוגמים אפרטיבו בבר או פשוט מסתובבים בכל הטוב הזה עם חיוך ענק מרוח על פרצופם. זו המהות של La Dolce Vita בעיניי – שילוב של תפאורה מושלמת, אנשים טובים ואווירה מהפנטת.
בתמונות: הנוף מהכיכר המרכזית
לאחר שספגנו את האווירה בכיכר המרכזית, היינו נחושים למצוא שני בתי עסק שזכורים לנו לטובה – חנות בשמים שבה קנינו לאבי את הבושם האהוב עליו שניתן לקנות כמעט רק שם, וחנות הקנולי של רוברטו. שני בתי העסק לא אכזבו. חתן השמחה זכה לבושם האהוב עליו ורוברטו המקסים ארז לנו טייק אווי, ששימש אותנו בהמשך הערב.
שמנו פעמינו למסעדה שנראתה לי טוב, אך התבשרנו כי הם מלאים עד אפס מקום. המשכנו במעלה הרחוב ונתקלנו במסעדה עם תצוגת דגים מרשימה למדיי. בדיקה מהירה בגוגל מעלה כי מדובר במקום מומלץ מאוד ששמו Al Paladino Ristorante. אנחנו זוכים בשולחן בתוך המסעדה, עם נוף החוצה לרחוב. הזמנו מכל טוב – ריזוטו פורצ'יני (סיציליה מפורסמת בזכות פטריות הפורצ'יני שלה), מטאלוטה (מנה סיציליאנית טיפוסית של דג לבן מבושל ברוטב של עגבניות, צלפים, זיתים, עשבי תיבול וכו' – חובה לנסות), סטייק טונה עטוף בפיסטוק טחון (סיציליה היא המקום לסטייק טונה – זה אחד מבתי הגידול הטבעיים של הטונה האדומה ולכן זה מאוד זול ומאוד טרי, וטבעי לשדרך אותו לפיסטוק – מוצר סיצילאיני קלאסי), פסטה תוצרת בית ושתי מנות של סטייק אנטריקוט. הכל היה פשוט יוצא מן הכלל, בייחוד הדגים, והחשבון בסוף היה פחות מ-150 אירו. זה אמנם לא זול בכלל בהשוואה לדרום איטליה, אך בהתחשב באיכות המוצרים והמנות שהזמנו, התמורה לכסף הייתה פשוט יוצאת מן הכלל.
בתמונה: המגנט של המסעדה
בתמונה: מנה מצטיינת
אחרי הארוחה, שהתארכה ונמשכה זמן רב (כמעט שעתיים), חזרנו לסיבוב בכיכר המרכזית, שמקבלת נופך אחר לאחר רדת החשיכה ולאחר מכן פסענו בעצלתיים על הרחוב הראשי לעבר פורטה קטאניה, למראה עיר שוקקת ומלאת חיים גם לאחר 23:00 בלילה.
הגענו לדירה כמעט בחצות הלילה, והתענגנו על הקנולי של רוברטו לקינוח בפאטיו הקטן והחמוד שלנו. הקנולי היה פשוט מעל ומעבר למצופה – קראנצ'י, טעים, מלא ריקוטה קרמית ועשירה. פשוט תאווה לעיניים ולחך. קטענו את הערב עד מהרה והלכנו לישון לקראת השכמה מוקדמת מאוד למחרת בבוקר. התקשינו לעכל איזה יום מסעיר, מגוון, מהנה ונוסטלגי בעת ובעונה אחת עבר עלינו.
בתמונה: הולי קנולי
היום השלישי – ואז פרצה הלבה
את הבוקר אנחנו פותחים בשעה 6:30 (אאוץ'), אחרי שסיימנו את היום אתמול בסביבות חצות. אנחנו מתארגנים, מכינים צידה לדרך (שקית סופר מלאה בחטיפים ובכריכים מושקעים), ויוצאים לדרך בשעה 7:00. לפנינו נסיעה ארוכה לעיר מילאצו. נסענו על האוטוסטרדה, כמובן, אך בשל עבודות בחלק משמעותי מהדרך, הנסיעה התארכה, והגענו למילאצו בשעה 8:30. עד מהרה מצא אותנו בחור חביב שהציע לנו לחנות בחנייה שלו תמורת 12 אירו לכל היום (עד 23:00).
בתמונה: אולי לא כל כך נורא להשכים כל כך מוקדם לנוף שכזה?
שעה שהמשפחה חנתה, אני הלכתי לסיבוב השוואה בין כל הספקים שמוציאים טיולי יום, ולאחר שהשגתי מספק כלשהו את המחיר הנמוך ביותר (60 אירו כולל מס של 5 אירו שהאיים גובים עבור הביקור), הלכתי למשרדי חברת NAVISAL על מנת שישוו לי את המחיר. הם חברת השייט הגדולה ביותר שעושה טיולי יום, והיו להם שני יתרונות מרכזיים – הסירה שלהם הייתה נראית יותר טוב מהיתר והם מאפשרים בחירה בין האי Vulcano לאי Lipari בעוד חברות אחרות עוגנות רק ב-Vulcano.
לאחר רכישת הכרטיסים פנינו לחפש את הרציף שממנו עולים לסירה. ניגשנו לשוטר כדי לבקש הכוונה, והוא אמר לנו להמתין על ידו בעוד קולגה שלו פתח שער שהוביל לכיוון הסירה. כך יצא שבטעות גמורה היינו הראשונים לעלות לסירה. בחרנו מקומות באוויר הפתוח בשורה הראשונה כדי שנוכל להשקיף על הנוף. הבטנו לאחור ורק אז הבנו כמה אנשים ממתינים לעלות לסיפון. הסירה הייתה מלאה עד אפס מקום, כאשר לא היו מקומות ישיבה וחלק מהאנשים נאלצו לעמוד בצפיפות – עניין מעט מטריד באמצע מגפה עולמית. מיותר לציין גם שחובת המסכות לא באמת נאכפה, ואנחנו מחליטים ש-"ברומא התנהג כרומאי", ומרשים לעצמנו להוריד מסיכות.
בתמונה: מילאצו ההולכת ומתרחקת
הסירה יצאה באיחור קל של כעשרים דקות, והנסיעה לאי Vulcano נמשכה קצת מעל שעה. הנסיעה לא הייתה נעימה במיוחד, אך לא יכולנו להישאר אדישים למראה איים ירקרקים המבצבצים מעל ים כחול אינסופי. אחרי שהורדנו נוסעים ב-Vulcano, המשכנו ל-Lipari. העגינה באי הייתה מהממת. הנמל הקטן של Lipari נפרס היישר מהכיכר המרכזית של העיר, ושעה שהסירה עגנה בנמל התענגנו על הנוף של הבתים הצבעוניים נמתחים מעל מראה הסירות העוגנות בנמל שדרכן ניבטת הכיכר המרכזית החביבה על שלל החנויות ובתי הקפה שלה.
ירדנו מהסירה והחום הכה בנו בהפתעה. היה כל כך חם ולח. בנמל הציעו לנו להצטרף למיניבוס שעושה סיבוב מסביב לאי. אנחנו החלטנו לוותר, ולחפש אלטרנטיבות. הלכנו לסייר בעיר Lipari. שוטטנו קצת בין הסמטאות החמודות של העיר, עלינו לתצפת מהמרפסת של הארמון (מבלי להיכנס לארמון), שתינו גרניטה לימון מעולה כפיצוי על אתמול, ואז שמנו לב שהגיעו מוניות גדולות לכיכר המרכזית. התקדמנו בזריזות לעבר אחד הנהגים ושאלנו אותו אם הוא יוכל לקחת אותנו לסיבוב באי. הוא נקב במחיר של 80 אירו לשעה, ואנחנו החלטנו שהדבר עדיף על לפספס את הביקור באי.
בתמונה: הנמל של ליפארי והארמון שחולש מעליו
בתמונה: הנוף ממרפסת הארמון
התמונה: הסירה שלנו מחכה לנו מול מרפסת הארמון
כשעלינו למונית המרצדס השחורה והבוהקת שלו, דניאלה (Danielle) הציג את עצמו והתחיל לספר לנו סיפורים על אודות האי. דניאלה הוא מקומי שנולד באי וחי בו. הוא איש מקסים, כריזמטי ורהוט, שעיניו וחיוכו מעידים על אהבתו לאי מולדתו ועל תשוקתו הרבה לספר את סיפורו. הוא סיפר לנו על הלוגיסטיקה המורכבת של החיים באי שכוללת את הצורך לייבא כמעט כל דבר מסיציליה החל ממי שתייה ועד פירות וירקות. הוא סיפר לנו על המכרות של הבזלת באי, על התוצרת המקומית, על מנות אופייניות ועוד ועוד. אני מאמין שהוא דיבר במשך יותר מ-80% מהזמן של הסיור, ומעולם לא השתעממנו מדבריו.
הנסיעה עברה דרך מספר נקודות תצפית שברובן הייתה גם חנות של יצרן מקומי. בתחנה הראשונה גברת חביבה מכרה דבש, צלפים, ריבות ושלל מוצרים סיציליאנים קלאסיים. קנינו אצלה צלפים, שעד היום משדרגים כל תבשיל פסטה ודגים שאנחנו מבשלים בבית. בתחנה השנייה ביקרנו אצל בחור שמכר אלכוהול ומתוקים. דניאלה ביקש שנטעם את משקה ה-Malvasia – יין מתוק מתוק עם אחוז אלכוהול נמוך למדיי. זה משקה מושלם ליום קיץ חם כאשר הוא מוגש צונן. רכשנו בקבוק דוגמית בגודל שמותר להעלות למטוס וחבילת עוגיות עבודת יד שדניאלה התחייב כי הן פשוט מעולות (אחנו מאשרים, אכן עוגיות מוצלחות). הנוף מנקודות התצפית לרוב הצליח לנצח את החוויה הקולינרית (אם כי הקרב היה לא פשוט).
הסיור הגיע לסיומו ממש רבע שעה לפני העלייה לסירה. נפרדנו מדניאלה ואף פינקנו אותו בטיפ על שירותו האדיב, ומשם התקדמנו הישר לסירה. הסיור עם דניאלה זוכה לציון 9, רק משום שהמחיר של הסיור מעט יקר, וכך גם הביקור באי ליפארי זוכה לציון 9.
בתמונות: נקודות תצפית שונות לאורך קו החוף המהמם והדרמטי של ליפארי
מהאי Lipari הפלגנו לאי Panarea. ההפלגה נמשכה כשעה כולל עצירה באי Vulcano כדי לאסוף את יתר הנוסעים. בשלב זה התברר כי בבוקר היו עמנו נוסעים שהפליגו בכיוון אחד אל Lipari ולא המשיכו אינו לשאר הטיול, לכן עתה הסירה הייתה הרבה פחות צפופה (לפחות כך זה הרגיש). האי Panarea הוא הקאפרי של האיים האאוליים – האי היוקרתי והנוצץ שאת בתיו עיצבו מיטב מעצבי העל העולמיים כמו גוצ'י ודולצ'ה וגבאנה. המזח הקטן של Panarea הוא ציורי לא פחות מאשר זה של Lipari. האי הקטן הוא מעוצב לעילא, ורחובותיו וסמטאותיו אכן מזכירים מאוד את קאפרי רק בלי עומס התיירים. יצאנו לסיבוב קצר בין הסמטאות הציוריות, בתי המלון היוקרתיים והחנויות שלא נוכל להרשות לעצמנו לרכוש בהן פריטים, התרחצנו בחוף הים החביב שליד הנמל, וקינחנו את ביקורנו עם ג'לאטו טעים וקצת אפרול. הביקור המהנה באי Panarea זוכה לציון 8.5.
רצנו לסירה בדקה ה-90, ולמזלנו הצלחנו להגיע טרם צאתה. כשהגענו נגמרו מקומות הישיבה בחוץ, אז מצאנו פטנט חדש – לעמוד בחזית הסירה איפה שהיה מקום, אמנם זה מעט פחות נוח, אך הנופים בהחלט מתגמלים. בדרך לאי Stromboli הסירה האטה על מנת לאפשר לנו להתרשם מסלע האהבה. מדובר בתצורת קראסט סלעית נחמדה שיש גם אגדה נחמדה שמספרים בכריזה עליה. את ההסברים מהכריזה קשה מאוד להבין, אבל העניין לא פגם בהנאתנו מהסלע המרשים.
בתמונה: סלע האהבה
הגענו לאי סטרומבולי בשעת בין הערביים. זה האי הבתולי ביותר מבין האיים שראינו. כוחותינו הצטמצמו ונותרנו רק שניים (היתר העבירו את הזמן במסעדה הראשונה שראו בנמל). החלטנו להתקדם לאורך קו החוף החביב של האי. תחילה ראינו בעיקר חול וזבל זרוק, אך כשהגענו לחלקים מיושבים של קו החוף ראינו בתי נופש קטנטנים צופים לעבר הים הכחול והשקיעה החלומית המתנוססת מעליו. הגענו לאחד החופים של סטרומבולי בשם Ficogrande, תצפתנו על הנוף היפה מהמזח ונהנינו ממראה השמש השוקעת.
בתמונה: הנוף לאורך קו החוף היפה של סטרומבולי
משם התקדמנו במעלה ההר לכיוון הרחוב הראשי של סטרומבולי. הדרך עברה ברחוב המשובץ לאורכו ולרוחבו בבתי אחוזה מרשימים של תושבי האי, כל אחד עם גינה מרשימה יותר משל שכנו. ההליכה ברחוב זה הייתה אולי שיא הביקור באי.
כשהגענו לרחוב הראשי נתקלנו במסעדה בשם La Lampara שנראתה לנו טוב. היא הייתה על מרפסת שצופה לרחוב הראשי ולים. בדיקה קצרה מראה שמדובר במקום מומלץ, לכן החלטנו ללכת על זה. כשנכנסים למסעדה קשה לפספס את טאבון האבן המרשים של המקום. הזמנו פיצה וסלט לחלוק. הפיצה הייתה טובה למדיי עם קשה ממכר למדיי, אך כוכב הערב היה הסלט שהתהדר בעגבניות אורגניות תוצרת האי (אלוהים, כמה שהן היו טעימות), צלפים (שהרימו את המנה השמיימה), בצל סגול, זיתים ועלי חסה קראנצ'יים. החשבון היה רק 20 אירו כולל קופרטו ועיגול החשבון, איזו הפתעה נעימה.
בתמונה: המסעדה המהממת, על רקע הר הגעש
בתמונה: הפיצה הטעימה
משם התקדמנו בעצלתיים לאורך הרחוב הראשי לכיוון הנמל. הגענו לכיכר המרכזית של האי, שבמרכזה מרפסת חביבה הצופה לנוף. אכן מקום יפה וציורי. ירדנו למטה לנמל דרך סמטאות ציוריות עם חנויות תיירותיות, שפסחנו עליהן במהרה. הצטיידנו בשתייה וחזרנו לסירה לקראת השיא של היום.
בתמונה: הנוף מהכיכר המרכזית
הסירה יצאה מסטרומבולי בשעה 20:00, ולקחה אותנו למבט אינטימי על סטרומבוליקיו – סלע קטן מול חופי האי שראינו בתצפיותינו השונות. משם הפלגנו מערבה והתמקמנו אל מול הלוע של הר הגעש, כדי לחזות באותו מחזה נדיר (עבורנו) אך שגרתי (קורה 5-7 פעמים בשעה בממוצע) – התפרצות געשית. ההתפרצות הראשונה אירעה בעודנו מפליגים לעבר הנקודה בה המתנו. ההתפרצות השנייה הגיעה כעשר דקות לאחר מכן והייתה מעט מאכזבת. בזמן זה שררה אווירת המתנה קדחתנית באזור חזית הסירה, שבנתה מתח בריא לקראת ההתפרצות הבאה. עשר דקות נוספות לאחר מכן הגיע הרגע שכולנו חיכינו לו – התפרצות געשית משמעותית שבה ראינו את הלבה עפה לאוויר כמה מטרים טובים באוויר והפיקה תמונות עוצרות נשימה. המחזה הזה היה אחד המרהיבים והמהפנטים שראיתי בכל ימי חיי, אשר הצליח לשחרר קריאות תדהמה נרגשות מכלל האנשים סביבי. הסירה הוסיפה להמתין וכך זכינו גם לחזות בהתפרצות רביעית שהייתה מרשימה לא פחות מהשלישית.
בתמונה: הר הגעש המעשן
בשלב זה שמנו פעמינו לכיוון העיר מילאצו – הפלגה בת שעתיים במהירות שיא. סיבוב קצר בחלק הפנימי של הסירה חשף אווירה מבחילה ואנשים מקיאים, לכן בחרנו לשבת בכיסאות באוויר הפתוח, שאנשים ברחו מהם בגלל הרוחות העזות והמים הניתזים (לנו לא היה מאוד אכפת להירטב קצת, שכן היינו בבגדי ים ולא היה מאוד קר). על זה נאמר "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא".
בדרך חזור הרהרנו קצת על היום שעבר – מאי לאי, משיא לשיא, ובסופו של דבר הדובדבן שבקצפת – התפרצות הסטרומבולי המרשימה. בהתחלה סברתי ש-80 אירו לראש זה מחיר מעט יקר עבור היום הזה. בסוף שילמנו 60 אירו, ועדיין אני חושב ש-80 אירו זה מחיר טוב לכל הדעות. עבור כרטיסי המעבורת לקאפרי (30 דקות הפלגה) שילמנו בעבר 30 אירו הלוך-חזור, ועל כרטיסי מעבורת באגם קומו משלמים 10 אירו להפלגה של רבע שעה. הפעם הפלגנו מרחק ארוך יותר משמעותית עם סירה צמודה, ושילמנו רק 60 אירו. רק באותו רגע הבנתי עד כמה זו עסקה טובה וכמה אנשים צריכים לעלות לסיפון כדי שחברת השייט תוכל להרוויח. אמנם היה לנו מעט צפוף בדרך הלוך, אבל העומס נרגע משמעותית אחרי שיצאנו מליפארי, ורק כך יכלה חברת השייט להרוויח.
הגענו למילאצו בשעה 23:00, אחרי מעל 12 שעות של הפלגה וביקור באיים קסומים, עייפים אך מרוצים. אני דאגתי לנו לפיצה לנסיעה חזור, ממקום חביב מול הנמל, והיא הייתה פיצה פשוט מעולה עם בייקון, פיסטוק וגבינת פרובולונה. הדרך חזור עברה מהר יותר, וכך הצלחנו להגיע לדירתנו החביבה מעט אחרי חצות.
חזרנו, התקלחנו בשיא המהירות, והלכנו לישון. גם מחר צפויה לנו השכמה, אך מהותית פחות כואבת – 8:30. מדובר בשני לילות רצופים עם פחות מ-8 שעות שינה, אבל בינינו מה לא הייתי מוכן לעשות כדי לחזות בהר הגעש המלכותי מתפרץ בעוצמתיות.
היום הרביעי – במורד שביל הנוסטלגיה
קמנו קצת עייפים אחרי יום גדוש ועמוס, וגררנו את עצמנו לאוטו. אין ברירה. עד כמה שהיינו רוצים לקחת את היום בסבבה, המעבדה נסגרת, ואנחנו צריכים לעשות בדיקת קורונה בעיר קטאניה. כנראה שלולא הבדיקה, היינו נשארים עוד לילה באזור ונהנים מפעילות רגועה כלשהי, ואולי עוצרים בקטאניה בדרך לשדה למחרת.
בתמונה: מבט אחרון לעבר המפרץ שלנו
הנסיעה למעבדת polilab הייתה זריזה ויעילה, ותוך פחות משעה כבר המתנו בתור לקבלה. לא הזמנו תור מראש, בעיקר משום שלא הצלחנו להסתדר עם אתר האינטרנט, וסמכנו על זה שבביקורות על המקום בחור אחד כתב שהוא ניגש לבצע בדיקת קורונה ללא הזמנה, ולא הייתה לו שום בעיה. אכן קיבלו אותנו בשמחה ללא הזמנה. נדרשנו למלא כמה טפסים, ועד מהרה רופא חביב הזמין אותנו אחד אחד להיבדק. התוצאות הגיעו בזמן שיא של שלוש שעות (!!!) לאחר שהגענו למעבדה. המחיר בסיציליה לבדיקות PCR הוא אחיד ועומד על 50 אירו, ולכן אני ממליץ בחום דווקא על המעבדה הזו.
לאחר שסיימנו עם הבדיקה, חנינו קרוב למרכז העיר והתחלנו לחפש בית קפה נחמד לארוחת בוקר. מצאנו מקום חביב על הרחוב הראשי, והזמנו קפה ומאפים. קורנטו פיסטוק הוא כנראה ארוחת הבוקר האולטימטיבית בסיציליה.
לאחר מכן התקדמנו לשוק Fera 'ô Luni שהיה בקרבת מקום. נכנסנו לשוק דרך שורה של סחורה סינית זולה, שלא הלהיבה אותנו, אך עד מהרה צצו דוכני התבלינים, הדגים והירקות. דוכני הדגים היו ההצגה הטובה ביותר בעיר. דמיינו לכם שולחן ארוך מלא בדגים ענקיים – טונה אדומה, דג חרב, לברק, אוראטה, פארידה וכו', שמולו עומדים 5-6 גברים חסונים עם סכינים, אשר מפלטים ואורזים דגים במהירות שיא. אולי במחשבה שנייה עבור הטבעונים והצמחונים שבקהל זה מחזה מעט טראומטי, אבל בעיניי זה היה פשוט מדהים לראות כמות כזו של תוצרת ימית כה מרשימה, שמטופלת במקצועיות ובטבעיות. התחנה הבאה הייתה אזור התבלינים. המוכר נתן לנו להריח את האורגנו המקומי, ולא היה נדרש כל שכנוע נוסף. ביקשנו גם תבלין פיקנטי לפסטה ופיסטוק אתנה טחון – כל אלה עלו קצת יותר מ-20 שקל ביחד ומשדרגים לנו את הבישולים בבית לאין ערוך. עד היום אנחנו מצטערים שלא קנינו עוד תבלינים. במחלקת הגבינות לא נרשמה הצלחה משמעותית, אך בכל זאת יצאנו מהשוק שמחים ומרוצים. השוק זוכה לציון 9.
בשלב זה התפצלנו. הנשים הלכו לעשות שופינג, והגברים יצאו לטייל בעיר. התחנה הראשונה שלנו הייתה מאפייה שקרצה לנו בעין. ישבנו לסיבוב נוסף של מתוקים, שגם הוא היה מוצלח למדיי, אך לא משהו יוצא דופן. משם המשכנו לגני וילה בליני המטופחים. הגנים הם מפלט נחמד מהשאון של קטאניה, ותו לא. עשינו סיבוב קצר, התרשמנו מהצמחייה שהציגה את התאריך של היום ונגזמת מידי יום מחדש ונהנינו מהנוף.
בתמונה: גני וילה בליני
מהגנים המשכנו במורד דרך אתנאה, עם כמה עצירות אקראיות בדרך. התרשמנו משרידי האמפיתיאטרון העירוני, ושמנו לב כי מתקיימת חתונה גדולה בעיר. לאחר שהתרשמנו מכיכר הדואומו המרשימה, פנינו לכיוון שוק הדגים ההיסטורי של העיר שנותר פעיל עד ימים אלו, ומהווה מוקד עלייה לרגל עבור חובבי מאכלי ים. עד שהגענו לשוק, הוא כבר היה בשלב הפירוק, אך מטרתנו העיקרית הייתה לדגום את התוצרת, ולמרבה המזל זה לא היה מאוד מסובך.
בתמונה: הכיכר המרכזית
בתמונה: הכנות לחתונה החגיגית
המקום שהיה נראה הכי טוב (לפי התור שהשתרך) הוא Scirocco. הקונספט היה פשוט מאוד – מזמינים בדלפק ומלצרים מגישים לך את האוכל בשולחן. המקום עצמו הוא כוך של 2 על 2, והוא משרת בעת ובעונה אחת לפחות 20 שולחנות שלרגע לא היו ריקים. הזמנו פריטו מיסטו ללא עצמות (דג ים, שרימפס, קלמארי, תמנונים קטנים וכו' שקומחו ועברו טיגון עמוק) וקפונטה (כמו רטטוי סיציליאני עם דג ים). הקפונטה הייתה מעולה – הדג היה עסיסי וטעים והוא שחה ברוטב עגבניות עשיר עם טעם מובחן של בזיליקום ואורגנו לצד ירקות קלויים. הפריטו מיסטו היה עוד יותר טעים – שום דבר לא יכול לנצח דגים ופירות ים שהגיעו הישר מהים לצלחת עם סקוויז לימון מעל. והמחיר? על זה נאמר סייג לחוכמה שתיקה, כי כבר הבנו שבארץ הכל יקר מידי.
אחרי העצירה במסעדת הדגים, הלכנו לקנות קצת גבינות סיציליאניות טובות, ולמזלנו לא היה מסובך למצוא את דוכן המזל שלנו. טעמנו כל מיני סוגי גבינות, שחלקן היו פשוט מעולות, ובסוף לקחנו כמה וכמה גושים הביתה. לאחר מכן ביקרנו בדוכן נוסף, וגם בו העמסנו עוד כמה גבינות וגם נקניק שהיה פשוט מעולה.
בשלב זה כבר הגיעה שעת הפגישה שלנו עם הבנות. עצרנו בדרך להביא להן ארוחת צהרים, והחלפנו רשמים בדרך לאוטו. יצאנו עתה לעבר עיירת הנופש סירקוזה. הצלחנו למצוא מקום חנייה בחינם ממש ממול אורטיג'יה, ולקחנו איתנו את תיקי הגב ל-B&B. קיארה המתינה לנו במקום וקיבלה את פנינו. הליך הצ'קאין היה מהיר ופשוט, ועד מהרה נהננו מכמה רגעים של מזגן בחדר המעוצב שלנו ומהנוף המרשים שנשקף ממרפסת חדרנו.
יצאנו לסיבוב קצר בחצי האי, שהיה מעט קטן יותר ממה שחשבנו. הגענו לקצה של חצי האי יחסית מהר. בשלב הזה תשו כוחותיהם של כולם חוץ ממני. הזמנו פיצה סבירה למדיי, והתפצלנו משם. אני המשכתי לבד בסיבוב שלי ברחבי אורטיג'יה, והשאר חזרו לנוח בחדר. אני המשכתי לתצפית נחמדה מהמבצר של אורטיג'יה (בלי להיכנס למבצר). משם המשכתי לכיוון הטיילת, ולמרבה הפתעתי נתקלתי ביריד אומנים נחמד. הסתובבתי בין הדוכנים דקות ארוכות, התענגתי על הנוף הנשקף מהמרפסת שבה הוקם השוק, טעמתי קצת תוצרת מקומית וקניתי דבש מקומי למזכרת.
בתמונה: מזרקה מדהימה
בתמונה: הכניסה למבצר
בתמונה: מבט על גני ארטוזה
מהמרפסת השקפתי על בר חביב הבנוי על דק מעל המים, והחלטתי שזה המקום המתאים לאפרטיף. מסתבר שזה אחד הברים היוקרתיים בעיר, אך למזלי היה להם שולחן פנוי עבורי. בדרך לשולחן התרשמתי מכמות פירות הים שהמתינה לקראת הסועדים שעתידים להגיע בערב. הזמנתי אפרול שפריץ שהגיע לאחר זמן רב, והתענגתי עליו במשך דקות ארוכות למראה השמש השוקעת. יצאתי מהבר ממש בסוף השקיעה ויצאתי לסיבוב קצר על הטיילת הקסומה של אורטיג'יה שמולה חונות יאכטות ענקיות של מגוון עשירים עלומי שם. חזרתי למלון לאסוף את המשפחה וביחד יצאנו לארוחת ערב טעימה, שמעט החווירה ביחס לשאר הארוחות שלנו בסיציליה.
בתמונה: הבר בשקיעה
בתמונה: מבט על הבר ועל השוק שמעליו
אחרי שסיימנו את הארוחה, בערך ב-23:00, לקחתי את המשפחה לסיבוב בכל המקומות שהם פספסו, והסצנה נעשתה אפילו יותר אנרגטית – הטיילת הייתה הומה ושוקקת, עם משחקי יריד חביבים לרווחת הילדים הקטנים, ושוק האומנים היה עמוס מהרגיל ואירח הופעה חיה. הרגעים הללו הם אלה שבזכותם זוכה אורטיג'יה למעמד של עיר הנופש האולטימטיבית בעינינו – שילוב של עיר יוונית (כן, מימי מאגנה גרקיה) עתיקה עם אהבה לחיים ואווירה קסומה.
חזרנו למלון דרך כיכר הדואומו המרשימה, שגם היא הייתה שוקקת לחלוטין קצת פני חצות הלילה. עלינו לחדרים, מקלחת זריזה ולישון. מחר אין שום לחץ ואפשר לקום אחרי 9:00 (סוף סוף).
בתמונה: חזית הדואומו בלילה
היום החמישי – ואז הגיע גשם
הבוקר קמנו בעצלתיים, הישר לארוחת הבוקר שארגנה לנו קיארה. ארוחת הבוקר הייתה מעולה עם מצרכים טריים ומקומיים – לחמים טובים, מאפי בוקר, גבינות, נקניקים, יוגורט, עגבניות שרי עסיסיות ועוד. עשינו צ'ק אאוט והשארנו את התיקים במקום.
יצאנו לסיבוב אחרון חצי האי אורטיג'יה – הלכנו בסמטאות הקטנות בפעם האחרונה, ביקרנו במרכול חמוד שבו קנינו פסטו אורטיג'יה שהיה מורכב מכל מיני ירקות קלויים, עשינו סיבוב בדואומו החביב, ביקרנו בחנות שוקולד יוקרתית שבה הציעו לנו לטעום את השוקולד הטוב בעולם והלכנו לכיוון רחבת המצודה.
בתמונה: נפרדים מאורטיג'יה
בשלב זה העננים בישרו רעות, והחלטנו לוותר על התוכנית לבקר במצודה. הלכנו בזריזות לכיוון ה-B&B, אספנו את התיקים, והתקדמנו במהרה לאוטו. החלטנו לנסוע לנצל את השעתיים האחרונות של הטיול שלנו בקניון בשביל להספיק ביקור בסופר ועוד קצת שופינג. בחרנו ב-Centro Sicilia שממוקם 10 דקות נסיעה הרחק משדה התעופה. הקניון היה עמוס מאוד, אפילו עמוס מידי, שכן היה יום ראשון, והדבר התבטא בתורים ארוכים לכל דבר אפשרי.
עשינו קצת קניות בזמן המוקצב שהיה לנו, וסיימנו בסופר, שבו לקחנו שק ענקי מלא בכל טוב עמנו הביתה. לא היו שוקולדים זולים בסופר, ולכן החלטנו לעצור גם בלידל. במקביל גם הגיעה שעת ארוחת הצהריים, וחיפשנו משהו מהיר. זה היה בשעה 14:45, שעתיים ורבע לפני שעת הטיסה הייעודה. אני ואחותי יצאנו למבצע צבאי מתוכנן היטב – אני והיא נכנסנו לסניף, הזמנו בזריזות דרך מסך הטאצ' לפי הזמנות מדויקות שנשלחו בווטסאפ, ואני יצאתי במהרה לכיוון הלידל כאשר הושלמה ההזמנה. בלידל לקחתי בידיים בערך את כל השוקולדים שיכולתי לראות, ורצתי לקופה. בדיוק כאשר סיימתי את הרכישה, אחותי דיווחה כי ההזמנה מוכנה.
השעה כבר הייתה אחרי 15:00. על סדר היום נשאר עוד לתדלק את האוטו, להחזיר את הרכב, וכמובן להספיק לטיסה. הגענו לשדה בשעה 15:30. התפצלנו – אבא הלך להחזיר את הרכב ואנחנו לקחנו את הכבודה לטרמינל וחיכינו לו שם. הוא הגיע בערך בשעה 16:00. עברנו בזריזות בביטחון, בתור יעודי לטסים ארצה, משם התקדמנו לדרכונים, ועד מהרה מצאנו את עצמנו כאחד האדם עם כולם בגייט, רבע שעה לפני תחילת הבורדינג. אין מה לעשות, כל פעם מחדש אנחנו מגלים שנלחצנו לשווא, וששעה וחצי מראש זה זמן מספיק באירופה.
טיסה קצרה, שכמובן המריאה באיחור, בדיקת קורונה, שאטל לחניון, נסיעה קצרה, והגענו הביתה. כך תם ונשלם לו טיול מסעיר, מרגש, אינטנסיבי ובעיקר מהנה בסיציליה – אי החלומות.
מילות סיכום על סיציליה
זו לא הפעם הראשונה שלנו בסיציליה, וזה לא שהיא הייתה זכורה לנו לרעה, אבל אין ספק שהטיול שלנו היה מעל ומעבר כל ציפייה אפשרית. נהנינו לחזור ולבקר במקומות שכבר היינו בהם ולחוות אותם מחדש. טאורמינה היא אחת העיירות היפות באיטליה לעניות דעתי ותמיד יהיה שמור לה מקום מיוחד בליבי, בזכות המרכז העתיק והיפה שלה והנוף המרהיב הנשקף ממנה. קטאניה הייתה הפתעה נעימה – מעצירה מאולצת בגלל בדיקת קורונה הפכה קטאניה לאחד משיאי הטיול, ואין ספק שהשווקים ההומים והמרשימים שלה והאווירה החיה והתוססת שלה, תמיד יהוו עבורי הזמנה פתוחה לשוב ולתור אותה. סירקוזה, או ליתר דיוק חצי האי אורטיג'יה, היא עיירת הנופש האולטימטיבית עבורנו בגלל השילוב המדויק בין תפאורה יפה, חופים נאים, סצנה טובה של מסעדות וברים ואווירת חופש בלתי מעורערת. וכמובן, איך אפשר שלא לדבר על האיים האאוליים? איזה יום מרהיב ואיים קסומים. ליפארי הוא בהחלט מקום שארצה לשוב אליו, והתפרצות הסטרומבולי היא מחזה של פעם בחיים שערכו לא יסולא בפז.
אפשר לומר שהתאהבנו בסיציליה ממבט שני. הצלחנו להבין שמה שכיף בעיירות הנופש בסיציליה הם האיטלקים עצמם שיוצאים לחופשה וסגנון החופשה הרגוע שלהם, שפשוט הופך אפילו שיטוט ברחובות לכיפי ומהנה. אם תוסיפו לכך איים פראיים, ים כחול, עיירות ציוריות המשקיפות לנוף, סצנה קולינרית שמביסה בקלות יתרה כל מחוז אחר באיטליה (לפחות במהלך הקיץ) ותוכנית טיול טובה, קיבלתם מתכון מנצח לנופש הפעיל האולטימטיבי בעיניי. אנחנו ככל הנראה נמשיך לחזור לסיציליה ולהתענג עליה חתיכה אחת בכל פעם. מזל שהקו של WIZZ לקטאניה הפך עניין קבוע (לפחות לעת עתה).
טיפים ותובנות מהטיול
· האוכל בסיציליה מדהים ובייחוד דגי הים והתוצרת החקלאית המגוונת. האוכל האיטלקי לא מסתכם בפיצה ובפסטה. העזו לנסות מנות חדשות ומקומיות, ההנאה מובטחת.
· חובה להתנייד עם רכב בסיציליה. התחבורה הציבורית היא לא תדירה ולא פרוסה טוב.
· תמהיל נכון בין עיר לטבע ובין אטרקציות לטיול רגוע הוא חיוני לטיול רכוב מוצלח.
· כל עוד לא מדובר במותגי ביגוד והנעלה גנריים, קניות בסיציליה הן עסק כדאי מאוד שחוסך כסף ומאפשר מפגש טוב עם התרבות המקומית.
· כל דקה של מחקר מקדים שווה לכם זמן וכסף.
· "ברומא התנהג כרומאי" – כשמטיילים באיטליה (ובכלל) שווה לסגל דפוסי התנהגות של מקומיים – קורנטו (קרואסון איטלקי) לארוחת בוקר, ארוחת צהריים קלילה ומקומית (פריטו מיסטו בסיציליה או בכל אזור חופי אחר), אפרטיבו, פסג'אטה וארוחת ערב מאוחרת (לא לפני 20:00 בערב).
· אל תנסו לדחוס יותר מידי, תיהנו מהרגע ומהמקום (זה אמנם נשמע לפעמים שרצנו ממקום למקום, אבל חוץ מההשכמות המוקדמות הטיול התנהל בצורה רגועה למדיי).
· לפעמים כיף לטעום ממקום בלי למצות אותו עד תום.
· סיציליה זה אי מהפנט שמציע חוויה תיירותית יוצאת דופן, ולבטח תתאהבו בה בקלות.
