הקדמה

חודש מאי 2021 ותחושת אופטימיות זהירה מתחילה לחלחל בגופי. ישראל מחוסנת וחוזרת לשגרה, אירופה אחריה בצעדי ענק ומחירי הטיסות שועטים מטה. זה התחיל ב-30 אירו הלו"ש, ירד ל-20 ואז הגיע למבצע התקדימי והחביב למדיי של ריינאייר – 5 אירו לכיוון.

אחרי מעט לבטים החלטתי לקבוע עובדות בשטח ולהזמין לעצמי כרטיס טיסה, וכמו שנאמר, אחריי המבול, ו-5 אנשים נוספים הצטרפו בשמחה. שינוי קל בשעות הטיסה שהגיע לאחר שבועיים טרף את הקלפים ונותרנו שלושה. מיותר לציין שלאחר מכן המחירים התייקרו דרמטית ושמענו אנשים במטוס מקטרים ששילמו מאות יורו "על המטוס המעפן הזה".

היו מספר יעדים שהוצעו במבצע, וביניהם בלטה העיר ונציה, אשר שמור לה מקום מיוחד בליבי. ביקרתי בה אי שם בספטמבר 2014 במסגרת טיול משפחתי לאזור האגמים. בילינו בעיר אחר הצהריים אחד שכל כולו היה ללכת לאיבוד (ליטרלי) ברחובות ונציה בעוד המשפחה מחפשת את כיכר סן מרקו האייקונית ואני מתהלך לי מהופנט מהקסם הנצחי של העיר ונציה. זכורים לי גשרי עץ אימתניים, בתי תעלה צבעוניים ומטופחים ואווירה שלקוחה מהאגדות. זאת בזמן שחלק מבני המשפחה טבע את הביטוי האירוני: "שתישרף ונציה" שעוד נזרק מידי פעם בארוחות שישי.

תחילה הסביבה הייתה קצת בשוק וחדשות לבקרים היו שואלים אותי: "אתה לא מפחד להידבק בקורונה באיטליה? או במטוס? או אולי בשדה התעופה?" או זורקים אמרות כמו "האיטלקים האלה בכלל לא מחוסנים" או "מי בכלל רוצה לטייל כל היום עם מסכה". בתגובה הייתי פוצח בנאום הקבוע: "התחלואה באיטליה יורדת בקצב קבוע, שיעור המתחסנים באיטליה גדל באחוז שלם מידי יום, מאז מגפת הסארס בכל מטוס יש מערכות אוורור עם פילטרים ברמה של בתי חולים אשר מסוגלים להשמיד 99% מהחיידקים ואין לי שום בעיה לשים מסכה בשביל לנשום קצת איטליה, זה לא ביג דיל". אחר כך אנשים החלו לטוס בהמוניהם והפסיקו להציק.

כדי להתחמק מבדיקת הקורונה בוונציה סגרנו את הטיסה ל-3 לילות שהם גם פחות מ-72 שעות.

הערה: לאורך הבלוג חילקתי ציונים לאתרים השונים. הציון שניתן לכל אתר אינו אלא דעת האישית, ולכן יש להתייחס לציון זה בביקורתיות תוך מחשבה על העדפותיכם ועל טעמכם האישי.

הטיסות

הפעם טסנו עם ריינאייר, והטיסות עלו כאמור 10 אירו הלו"ש לאדם. על זה הוספנו בהלוך 13 אירו כדי לשבת ביחד (קודם כל עשינו צ'ק-אין וקיבלנו מושבים מרוחקים ואז שילמנו כדי להזיז מושב אחד ליד שני מושבים שבפוקס יצאו קרובים). בחזור המטוס ממילא היה חצי ריק ולכן זה לא היה הכרחי. בגלל משך הטיול הסתפקנו רק בתיק גב, והשארנו את הטרולי בבית.

חווית הטיסה הייתה טובה מאוד גם בהלוך וגם בחזור, למעט עניין אחד – סוגיית הצ'קאין בהלוך. לאור מגבלות הקורונה כלל הנוסעים נדרשים לבקר בדלפקי הצ'קאין, וריינאייר פתחה רק 2 דלפקים על מטוס של 189 אנשים שהיה במעל 90% תפוסה. אנחנו הגענו לטרמינל שעתיים לפני ההמראה, פרק זמן הגיוני בהחלט, אך עברה שעה והתור כמעט שלא זז. בשלב זה פנינו לבחורה חביבה שישבה בעמדת המנהל, וביקשנו ממנה לפתוח עוד עמדות. היא אמרה שאין באפשרותה לעשות כן, אך דקות ספורות לאחר מכן היא החלה לקבל נוסעים בעצמה, והדבר האיץ משמעותית את התהליך. אם אתם שואלים את עצמכם מה תקע את התור, התשובה היא נוסעים שלא טרחו למלא את כל הטפסים כנדרש ועמדו למלא PLF בזמן שאחרים (כמונו) כבר מילאו בבית. את כרטיסי העלייה למטוס קיבלנו 45 דקות לפני ההמראה, כלומר בשעה שבה היה אמורה להתחיל העלייה למטוס. לאחר ריצה מהירה לגייט גילינו שהעלייה למטוס טרם החלה, ובגלל כל הפיאסקו הזה הטיסה התעכבה בכחצי שעה. לשם השוואה בחזור היו 4 א 5 עמדות פתוחות וכן עמדה מהירה לנוסעים שאינם מפקידים מזוודות, ולכן כמעט שלא חיכינו בתור.

חוץ מהעניין הזה, הטיסות עברו בנעימים, הצוות היה נחמד מאוד, המושבים היו סבבה ואפילו הצלחנו לקבל שדרוג חינם ליציאת חירום בחזור.

בסיכום הכללי חברת ריינאייר שומרת על הציון המכובד 8.5, ובהחלט מוכיחה את עצמה כחברת תעופה שנותנת תמורה מצוינת לכסף.

יש לציין שריינאייר טסים לשדה משני של ונציה השוכן ליד העיר טרביסו, כ-40 דקות נסיעה מונציה. השדה קומפקטי, נעים ומתוקתק, אך ההגעה ממנו לעיר עשויה להיות מעט מסובכת (ועל כך אפרט בהמשך).

המלון

למעשה אני יכול לכתוב עבודת סמינריון על כל המלונות שהזמנתי עם ביטול חינם וביטלתי בגלל השינויים התכופים בשעות הטיסה ובהרכב הנוסעים.

בסוף סגרנו את מלון ריאלטו (4 כוכבים) שהציע דיל מעולה – חדר טריפל ב-100 אירו ללילה כולל ארוחת בוקר במיקום הכי טוב בעיר (לדעתי) ועם נוף מדהים. את הדיל מצאתי באתר hotwire שמוכר מלונות "בהפתעה", אך בפועל נותן מספיק פרטים כדי להסיק בוודאות של 100% את שם המלון שתקבלו (וזו לא פעם ראשונה שלי).

החדר היה בסיסי למדיי, אך נקי ונעים. המזגן היה מעט חלש, העיצוב ונציאני קלאסי והמיטות יחסית נוחות. הצוות היה חביב ושירותי וארוחת הבוקר החינמית הייתה טובה למדיי (קונטיננטלית, כלומר לחם, מאפים מתוקים, פירות, ריבות, חמאה ויוגורט. ניתן להזמין שדרוגים כמו מקושקשת וטוסט בתוספת תשלום). ארוחת הבוקר מוגשת במרפסת חיצונית שיושבת על הרחוב וצופה לנוף המדהים של גשר הריאלטו, דרך מעולה להתחיל את הבוקר בוונציה.

נקודות חוזקה נוספות של המלון הן המיקום הכי טוב בעיר, קרוב לכל האתרים המעניינים, וגם הנוף המרהיב שניתן להשקיף עליו מטרסה משותפת חביבה (אך מעט מוזנחת).

לסיכום, מלון ריאלטו ענה על כל הציפיות שלנו ונתן תמורה סנסציונית למחיר, ולכן זוכה לציון המכובד מאוד 9.

בלילה האחרון התלבטנו אם לישון בונציה ולקום ממש מוקדם כדי להספיק לטיסה (שהמריאה ב-7 בבוקר) או אם עדיף לישון בקרבת השדה. מבט קצר על המלון שבשדה התעופה פסל אותו באופן מיידי והמחשבה על הליכה ארוכה לפיאצלה רומא עם תיקים ב-4 לפנות בוקר גם לא קרצה לנו, ולכן החלטנו על פתרון ביניים – לישון בעיר טרביזו ליד תחנת הרכבת. היו מספר מלונות אפשריים שנראו ממוצעים למדיי, ובסוף הפור נפל על מלון קרלטון.

מלון קרלטון הוא מלון 4 כוכבים יחסית קטן, השוכן כשלוש דקות הליכה מתחנת הרכבת של טרביזו. שילמנו 110 אירו ללילה (יותר מאשר בונציה) וקיבלנו חדר ענקי ומרווח עם שני חדרי שינה נפרדים, שהיה נוח מאוד. ביקשנו מהקבלה שיזמינו לנו מונית לשעה חמש וחצי בבוקר (אאוץ'), והם עזרו לנו בשמחה.

לסיכום, מלון קרלטון הוא מלון חביב שענה על כל צרכינו, ולמרות המחיר המעט גבוהה, נתן תמורה הוגנת לכספנו, לכן הענקנו גם לו את הציון המכובד 9.

בין טרביזו לוונציה

יש שתי אפשרויות מרכזיות להתנייד מהשדה של טרביזו לעיר ונציה (מבלי לקרוע את הכיס):

1.    אוטובוס ישיר שעולה 12 אירו לאדם, לוקח 45-60 דקות (ללא פקקים)

2.    מונית למרכז טרביזו (15 אירו למונית, 7-8 דקות נסיעה) + רכבת לונציה סנטה לוצ'יה (3.6 אירו לכרטיס רכבת, חצי שעה נסיעה)

אנחנו תמיד מעדיפים רכבת על אוטובוס, ולכן הבחירה הייתה קלה, גם יותר זול, גם יותר נוח וגם יותר אמין.

בהלוך נסענו ישירות לעיר ונציה, ובחזור נסענו עם הרכבת האחרונה מונציה לטרביזו, ישנו במלון ואז לקחנו בבוקר מונית לשדה.

את כרטיסי הרכבת אין צורך להזמין מראש מכיוון שהמחיר אחיד (זאת משום שמדובר ברכבת אזורית מסובסדת ולא ברכבת על אזורית).

תכנון הטיול

הפעם רצינו לחוות את ונציה בעצלתיים ולכן החלטנו לנצל את היומיים שהיו לנו בוונציה עד תומם ולטייל רק בתחומי העיר מבלי להפליג לאיים. זו הייתה החלטה מאוד נכונה. החלטנו גם שלא נעמיס אטרקציות, ולכן החלטנו להתמקד בשתי אטרקציות עיקריות – גלריית האקדמיה שבה מוצגות יצירות של מיטב אמני הרנסנס הוונציאני כמו טיציאנו, טינטורטו, בליני ועוד וארמון הדוג'ה שכולל בתוכו גם את בית הכלא העתיק ואת גשר האנחות המפורסם.

כשבוע לפני הגעתנו לונציה נודע לנו שביום השני חל ליל המוזיאונים האירופי שבמסגרתו מיטב המוזיאונים בונציה מאריכים ב-3 שעות את שעות הפעילות שלהם ומציעים כרטיסים באירו בודד עבור 3 השעות הללו. ההחלטה הייתה קלה מאוד – לחסוך את עלות הכרטיס המופרכת לארמון הדוג'ה (כמעט 30 אירו לאדם!!!).

בין לבין הזמנו גם סיור הליכה, טיילנו בעצלתיים בעיר, ישבנו בבתי קפה ומסעדות וביקרנו באטרקציות פחות מחייבות – "לה דולצ'ה ויטה" במיטבו.

היום הראשון: ממריאים

הערה: אם חלק המנהלות אינו מעניין אתכם, אתם מוזמנים לדלג בשמחה ליום השני

כבר הלאתי אתכם בתלאות הצ'קאין, ולכן לא אוסיף עוד מילים. רק אציין שלא היה בי שום געגוע לנתב"ג עצמו, כלומר לחווית העלייה למטוס והמעבר בטרמינל.

הטיסה עברה בנעימים, בעיקר משום שהיו 4 נוסעים שהבריזו מהטיסה וכולם ישבו איתי בשורה. כך יכולנו להתרווח ממש והיה לידי מושב פנוי. בטיסה צפיתי בסרט חביב על פומפיי שסיימתי אותו רק לקראת סוף הטיסה.

למזלי היינו ישובים בקדמת המטוס וחישבתי היטב את הסיכויים שלנו לצאת ראשונים מהמטוס שלמזלי היו גבוהים מאוד. הנחתי שנצעד ברגל לשדה לאור התרשמותי מהשדה בטרביזו, אך בנחיתה תפס אותנו גשם זלעפות, ולמעשה דאגו לנו לאוטובוס שייקח אותנו 20 מטר לטרמינל. היינו הראשונים לצאת מהמטוס, אך לצערי התמקמנו בצד הלא נכון של האוטובוס, ולכן לא הצלחנו להגיע לביקורת הדרכונים ראשונים. התור התקדם בעצלתיים ולמזלנו תוך רבע שעה כבר היינו אחרי (היו לפנינו רק 4 אנשים). אני די בטוח שעד עצם היום הזה הם לא סיימו להעביר את 200 הנוסעים שהיו על המטוס.

כשיצאנו מהטרמינל ביקשנו מנהג מונית חביב שייקח אותנו למסעדה קרובה לתחנת הרכבת, שכן היו לנו 30-40 דקות לשרוף ובטן מקרקרת. הוא שם אותנו בבר מקומי חביב, שהעובדים בו אינם מדברים אנגלית. השתמשתי בכישורי האיטלקית המפוקפקים שלי כדי להסביר לו שאנחנו ממהרים לרכבת האחרונה של היום שיוצאת בקרוב, ולמזלי הוא הבין אותי ואמר לי לא לדאוג. לאחר שלקחו את הזמנתנו, הלכתי לקנות כרטיסי רכבת, וזו הייתה החלטה חכמה מאוד, שכן לקח לי קצת זמן להתעסק עם המכונה. הלכתי לתקף את הכרטיסים, ועד שחזרתי האוכל כבר הגיע. הזמנתי פיאדינה שזו הלאפה של האיטלקים, ממולאת בסלמון מעושן, גבינה וירקות, והיה ממש טעים. לצד זה לקחנו סלט עם מוצרלה פרסקה ועגבניות, והמנה הזו כבר הזכירה לי טוב מאוד איפה אני נמצא.

סיימנו מהר ויצאנו רבע שעה לפני הגעת הרכבת. הרכבת הפתיעה ואפילו הקדימה בכמה דקות (אך המתינה בתחנה עד לשעה הנקובה בכרטיס). הקרון שלנו היה ריק לחלוטין, לכן הרשינו לעצמנו להוריד מסכות ולהתרווח. הייתה נסיעה מהירה, יעילה ונוחה, ובסופה, בערך בחצות, הגענו לתחנת סנטה לוצ'יה. בצאתנו ממנה יופיה הבלתי מעורער של ונציה הכה בנו בפתאומיות.

התלבטנו אם ללכת ברגל למלון או לקחת ואופורטו, והחלטנו שעדיף לנו ללכת ברגל כדי להוריד את האוכל ולחסוך קצת כסף. הדרך עברה במקומות מרשימים שעוד נחזור אליהם בהמשך, ולכל אורכה החלה לעטוף אותי אותה התחושה שחשתי כשהייתי בונציה בפעם הראשונה – תחושה של קסם בלתי נדלה ובלתי מעורער. השיא היה לצאת לגרנד קאנאל ולראות את גשר הריאלטו המהמם מואר בלילה ולידו את המלון שלנו מחכה לנו.

בתמונות: ונציה בלילה

לאחר כמה תמונות והרבה התפעלות מהיופי ומהמראות נכנסו למלון, עשינו צ'קאין, התקלחנו והלכנו לישון. לילה טוב ונציה, נתראה מחר.

היום השני: שני סיורים במחיר אחד

קמנו בנחת לאחר הגעתנו המאוחרת למלון בלילה הקודם, וירדנו לארוחת הבוקר. ישבנו בשולחן עם הנוף הכי טוב והמלצרים הגיעו אלינו עם תפריט ועט. הם ביקשו מאיתנו למלא כמה פריטים מכל מוצר נרצה לקבל ומה נרצה לשתות, והם הגישו הכל לשולחננו. הזמנו קצת מכל דבר – קרואסונים, פנקייקים, לחם, דבש, ריבות, יוגורט, פירות ובקבוקי מים אישיים. כל המוצרים היו באיכות טובה, והנוף היה מדהים. אין ספק גם שהיה נוח לקבל הכל בהגשה לשולחן, שינוי חיובי שהקורונה הביאה עמה.

סיימנו באזור 9:30, כשעה וחצי לפני הסיור המודרך שהזמנו, לכן החלטנו לנצל את הזמן כדי ללכת לביקור בשוק הדגים. חצינו את גשר הריאלטו ושמנו פעמינו אל השוק. השוק היה הומה, אך לא צפוף, והתוצרת הימית בו הייתה חביבה, אך לא מרשימה כמו שעושים ממנה. לסיכום, הביקור בשוק חביב ותו לא, שווה קפיצה אם אתם כבר באזור, אך לא הייתי טורח לבוא במיוחד עבורו.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: הנוף מגשר הריאלטו

משם המשכנו להסתובב בתעלות קטנטנות וחמודות אשר היו ריקות מאנשים – בעיניי חלק בלתי נפרד מסוד הקסם של טיול בעיר ונציה. בשלב מסוים התחלנו לנווט לכיוון נקודת המפגש של הסיור. לכל אורך הדרך נפעמנו מיופייה הייחודי והבלתי מעורער של ונציה ומשלל שכיות החמדה והפינות הציוריות שהיא טומנת בחובה.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: פינות חמד בוונציה

בדרך עצרנו במאפייה קטנה שנראתה טוב. הקשבנו להמלצת המוכר וקנינו בה עוגיות הקרויות על שם האי בוראנו לקחת הביתה (הן פשוט מעולות) ולקחנו גם ספוליאטלה כדי לטעום (היה טעים, אבל לא ברמה של נאפולי).

הגענו לסיור ואמרו לנו שבשל ההיענות הגבוהה מפצלים את הנרשמים לסיור לשתי קבוצות. אנחנו קיבלנו את המדריכה לו. לו הייתה אחת המדריכות הטובות שחווינו – היא הייתה מקצועית מאוד, היא הפגינה ידע מרשים, הייתה לה אנגלית רהוטה, היא הייתה עניינית ומעניינת וגם ידעה לערב את הקהל כנדרש ולענות לכל השאלות. הסיור עבר במקומות פחות מוכרים בוונציה שדרכם לו סיפרה לנו סיפורים עסיסיים ומעניינים על העיר ונציה. כך למשל למדנו על טריק יפה שעשו הוונציאנים למישהו שחשב שהוא גיבור גדול, על חנות ספרים מיוחדת ועל המקום המושלם להתחתן בו (שיש לו רשימת המתנה של שנים ארוכות).

הסיור נמשך כשעתיים שחלפו להם במהרה, הוא היה פשוט מעולה, ובסופו קיבלנו המלצות טובות להמשך הטיול. השארנו ללו טיפ נדיב, ומיד נרשמנו לסיור נוסף של אותה חברה שייצא בשעה חמש בערב באותו יום. הסיורים היו של חברת Venice Free Walking Tours, אשר מוציאה סיור בוקר (בצפון ונציה) וסיור אחה"צ (בכיכר סן מרקו) והם מומלצים בחום. משום שנהינו מאוד מאוד מהסיור ומההדרכה המעולה של לו, החלטנו להעניק לסיור הבוקר את הציון המושלם 10.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: חלק מהאתרים שבהם ביקרנו בסיור

לאחר הסיור הלכנו למלון כדי לשים את הקניות שעשינו לפני הסיור בחדר, ומשם המשכנו לבר צ'יקטי חביב שמצאתי בגוגל בשם Enoteca Al Volto. השירות היה מעט איטי, ולקח להם כמה דקות לארגן לנו שולחן, אבל כשהלכנו להזמין צ'יקטי, הם ארגנו לנו את הפלטה באופן מיידי, והגישו אותה לשולחן שלנו. אכלנו מכל טוב – כדורי בשר, כדורי גבינה, כריכונים במגוון מילואים, פרוסות בגט עם ממרחים והכוכב – פרחי זוקיני מטוגנים ממולאים בגבינה ופרושוטו. זו הייתה ארוחה קלילה, טעימה למדיי ובמחיר שווה לכל כיס – 26 אירו לשלושה כולל כוסות אפרול שפריץ (האפרטיף המקומי שכבר הפך פופולרי בכל איטליה). משם המשכנו ברגל דרך רחובות ראשיים אלגנטיים לגלריית האקדמיה.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: בדרך לאקדמיה

קנינו את הכרטיסים במקום והוספנו עוד 6 אירו עבור מדריך קולי שהיה גרוע בצורה יוצאת מן הכלל. היצירות עצמן היו מרשימות בהחלט (בחלקן). עניינה אותי במיוחד יצירת ענק של בליני שהראתה משתה עם כמה דמויות שצוירו באופן ביקורתי כדי למחות על ראוותנות המעמד הגבוה בוונציה. חוץ מזה היו כמה יצירות מרשימות של טיציאנו וכמה ציורי נוף מרשימים במיוחד של אמן בשם קאנאלטו.

מכיוון שזה היה המפגש הראשון שלי בטיול עם אמנות רנסאנס ונציאנית, נהניתי מאוד מהמוזיאון, אך בדיעבד מכיוון שישנן יצירות רנסאנס מרשימות בכל רחבי העיר ובאטרקציות נוספות, קשה לי לומר שלאקדמיה יש ערך מוסף ייחודי על פני מקומות אחרים, ולכן אם זמנכם קצר, הביקור במקום אינו מומלץ. לסיכום, האקדמיה מכילה הרבה ציורים מרשימים, אך לדעתי אין למקום ערך מוסף ייחודי ביחס למקומות אחרים בוונציה, ולכן הוא זוכה לציון 8.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: ציור מדהים של הבשורה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הסעודה של בליני

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: ציור נוף מרשים מאוד של קאנאלטו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: תמונה גרועה של ציור מדהים של טיציאנו (למרות שמדבור גם בבחירת מיקום גרועה של הציור, באמצע גרם מדרגות).

את הסיור באקדמיה סיימנו רבע שעה לפני תחילת הסיור שהזמנו. כן, שעתיים וחצי חולפות להן כהבזק מהיר כשאתה מוקף בכל כך הרבה אמנות מרשימה.

התקדמנו בזריזות, דרך הרבה גשרים ציוריים, לכיוון כיכר סן מרקו כדי לא לאחר לסיור, ולמזלנו הגענו בדיוק בזמן. הסיור הפעם היה בהדרכתה של סימונה, שהיא מעט פחות מרשימה מלו, אך עדיין מפגינה ידע רב, סבלנות רבה ועונה לשאלות של כולם. סיור הערב הוא יותר סטטי (כולו מתרחש בכיכר סן מרקו) ועוסק פחות בחיי היומיום ויותר בדת, ממשל ופוליטיקה. חלקים מסוימים היו מעניינים יותר וחלקים אחרים מעניינים פחות. הסיור עצמו נמשך כשעה ורבע והוא לא חזרתי ביחס לסיור הבוקר. בסך הכל סיור הערב מומלץ, אם כי פחות מאשר סיור הבוקר, ולכן הוא זוכה לציון 9.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: כיכר סן מרקו והסביבה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: גשר האנחות

בשלב הזה כבר היינו מותשים, ולכן התחלנו להתקדם למלון. בדרך עצרנו לגלידה מקומית ממש טעימה בשם Gelato Fantasy שהיה לה טעם חזק של פירות טריים (תענוג אמיתי), ומשם התקדמנו ללקט שוקולד טוב אצל ונצ'י (מסורת ארוכת שנים שלי).

התקלחנו, נחנו כשעה, הלכנו להשקיף את העיר מהטרסה המשותפת במלון, ויצאנו לטייל בעיר בשעת השקיעה. המראות היו פשוט מרהיבים מכל בחינה אפשרית, כאילו אורה של של השמש השוקעת מטילה הילה בוהקת על פנינותיה הרבות של העיר ונציה. הופתענו לראות שמנהג הפסג'אטה פסח על ונציה (טוב, נו, כמה תושבי קבע כבר נשארו בעיר הזו). חזרנו לחלק מהמקומות שהיינו בהם בסיור הבוקר ומשם חזרנו לכיכר סן מרקו ממש כששקעה השמש. הכיכר הייתה פשוט מהממת, על סף המהפנטת, ופשוט ריקה לחלוטין מאנשים. תפסנו את הכיכר בדיוק כשהאורות הודלקו.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: שעת בין ערביים בוונציה

לאחר חצי שעה שעברה מהר מידי בכיכר סן מרקו התקדמנו לעבר השולחן שלנו ב-Osteria Alle Testiere, מוסד ונציאני שצפינו בתוכנית עליו בערוץ האוכל והיה נשמע מבטיח ממש. המקום הוא ממש קטן וחמים, והצוות אינו מדבר אנגלית (הסתדרתי בזכות האיטלקית השבורה שלי). הזמנו 3 מנות מהתפריט (כל מנה עולה 20-30 אירו), אך לא ציפינו לגודלן השערורייתי של המנות שלא ישביע אפילו דוגמנית אנורקטית. עם זאת, יש לציין שהמנות היו מדויקות למדיי והדגים היו מאיכות פשוט מעולה. אני הזמנתי מנה של דג חרב שהוגש עם צלפים מפנטלריה, פלפלים מתוקים, זיתים מליגוריה ותפוחי אדמה והיא הייתה אחת המנות הטעימות שאכלתי השנה. לאחר שסיימנו לאכול את המנות העיקריות, המלצרים שאלו אם אנחנו עדיין רעבים, ובתגובה ביקשתי לראות תפריט קינוחים. הקינוחים, שעלו 9 אירו ליחידה הם תוצרת בית, והם היו בין הטובים שאכלנו – פנקוטה מדויקת, טירמיסו אלוהי ועוגת פיסטוק שאני עדיין מפנטז עליה בלילות. בניגוד לאוכל, הקינוחים הם בגודל סביר, ואפשר לומר ששבענו בעיקר בזכותם. החשבון בסוף הערב (כולל יין ומים) היה בערך 130 אירו, יותר מידי ביחס למה שאכלנו, אבל מכיוון שנהינו מהאוכל, שילמנו את זה בשמחה.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: אוכל טעים ויקר

לאחר מכן שמנו פעמינו למלון והלכנו לישון. לילה טוב ונציה, עד מחר.

היום השלישי: הפוקס הגדול

עוד בוקר קסום מתחיל לו בוונציה. הפעם אנחנו לוקחים את הזמן עד כמה שניתן בבוקר, מתוך ההבנה שיום לימודים ארוך מצפה לנו (אנחנו מתכננים לצאת מונציה עם הרכבת האחרונה בשעה 23:00 בלילה). קמנו בסביבות 10:00, ירדנו לאכול ארוחת בוקר נוספת עם נוף מושלם, ועשינו צ'ק אאוט ב-11:00. את הכבודה שלנו השארנו במלון.

הקבוצה שלנו מתפצלת, ואני נותר לבד במסעי לחוות עוד מאמנות הרנסנס הוונציאנית. החלטתי לקחת את הזמן וליהנות מהליכה איטית לעבר כנסיית פרארי, היעד הראשון להיום. בדרך נתקלתי בחנות מקסימה שמוכרת אמנות זכוכית אמיתית מהאי מוראנו (יש מאות חנויות כאלה בוונציה, אך רובן מוכרות קצת זכוכית מוראנו והרבה זכוכית "תוצרת איטליה בסגנון מוראנו"). תהיתי אם אני רוצה לקחת מזכרת הביתה, אבל מאחר שהבנתי שזה מסוג הדברים שיישכחו מהר מאוד, החלטתי לוותר. למי מכם שמעוניין לבקר בחנות, היא נמצאת בצד הדרום מזרחי של קמפו סן פולו (ממש בתחילת הרחוב שלוקח לכיוון גשר הריאלטו).

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הויטרינה של החנות

קשה לפספס את כנסיית פרארי, היא עומדת לה במרכז כיכר גדולה באין מפריע, ופשוט אי אפשר להתעלם מגודלה המרשים. לא היה תור לכרטיסים, אז שילמתי את עלות הכרטיס (3 אירו) ומיד נכנסתי. תחילה לקחתי כמה רגעים לעצמי כדי להתרשם מהכנסייה המרשימה עד מאוד, ואז הפעלתי את ההדרכה הקולית של ריק סטיבס על המקום. ההדרכה פירטה על ההיסטוריה של הכנסייה וסקרה את יצירות האמנות המשמעותיות שבמקום, שבראשן עומדים ציור המזבח של טיציאנו, האנדרטה של טיצאנו והאנדרטה של קאנובה (חסומה חלקית לרגל עבודות שימור, שניתן לקרוא על אודותיהן במהלך הביקור). ההדרכה של ריק הייתה נהדרת, עניינית ומעניינת כמו תמיד, והקנתה משמעות לביקור בכנסייה. הביקור במקום הוא חווית האומנות הכי מתומצתת וקוסט אפקטיבית מבין האתרים שניסיתי בוונציה, ולכן כנסיית פרארי זוכה לציון 9.5.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: כנסיית פרארי (מלמעהל למטה: המזבח, שעון עץ מגולף, האנדרטה של טיציאנו וספסלי המקהלה)

בתום ההדרכה הקולית ריק סטיבס המליץ להמשיך לסקולה סן רוקו שנמצא ממש ליד הכנסייה. בהתחלה תכננתי להתרחק לארמון רנסאנסי על שפת הגרנד קאנאל, אך לאחר שקראתי קצת על האתר, החלטתי שמוטב שאקשיב לריק סטיבס ואשאר בסביבה. בין לבין הלכתי לקונדיטוריה מקומית מומלצת כדי לאכול משהו מתוק. למרבה ההפתעה המליצו לי לקחת זאכרטורטה (עוגה וינאית מפורסמת), ואני יכול לאשר שהוונציאנים יכולים להעביר לווינאים סדנאות בזאכרטורטה.

כשהגעתי לסקולה סן רוקו, שאלתי אם יש להם מדריך קולי, והם אמרו שיש רק עלון הסבר כתוב. קראתי את העלון, ובערך הבנתי את הקונספט – סקולה סן רוקו הייתה אגודת אמנים שהוקמה בתקופת הרנסאנס, והחבר המפורסם ביותר בה הוא טינטורטו, שאת האמנות שלו אפשר לראות בכל רחבי ונציה. במקום מוצגות סצנות רבות מהתנ"ך ומהברית החדשה. כאשר קראתי את העלון נעמד לידי זוג בריטי ששכר מדריכת טיולים פרטית. האזנתי בסתר להסברים שלה (שבסך הכל היו דומים מאוד למה שהיה רשום בעלון), ולמעשה בזכותה הייתה לי הבנה טובה של הלך הרוח של המקום שאיפשרה לי להסתדר לבד. טינטורטו היה תלמידו של טיציאנו (הסופרסטאר של האמנות הוונציאנית), ולמעשה הייתה ביניהם תחרות סמויה. אם טיציאנו היה יכול להתמסר לציורים במשך שנים ולא להרפות, טינטורטו היה תזזיתי למדיי, ובזכות שיטה מיוחדת של עבודה על מצע צבעים כהים, הוא הצליח להפוך את עצמו לסרט נע של ציורים מרהיבים. רק בסקולה סן רוקו יש כמה עשרות ציורים של טינטורטו, חלקם בגודל בלתי נתפס (למשל: הציור של צליבת ישו, שחדר שלם מוקדש לו). במבחן התוצאה, טיציאנו הוא הצייר המוכר יותר (בפער ניכר), וכנראה דדוקא משום שציוריו הם יחסית נדירים (למרבה הצער רבים מציוריו עלו באש כאשר פרצה שריפה בארמון הדוג'ה).

לדעתי הציורים המוצגים בסקולה סן רוקו הם הציורים המרשימים ביותר של טינטורטו שראיתי בוונציה, וברמת החוויה, מדובר במבנה מיוחד ומרשים, שתלויים בו עשרות ציורים מדהימים, המאופיינים בתנועתיות מרשימה ותשומת לב לפרטים הקטנים. תפסו את תשומת לבי במיוחד ציור הבשורה שהתאפיין בתנועתיות שיא, ציור צליבת ישו שקשה להישאר אדישים למולו, סצנת אדם, חווה והתפוח ששיקפה את רגשות הדמויות בצורה מדהימה וסצנת "משה הכה בסלע" שהתנועתיות בה מרשימה אף היא. אף שהציורים במקום מרשימים עד מאוד, המקום אינו מונגש בצורה מספיק טובה לתייר הממוצע, ולכן הוא זוכה ממני לציון המכובד 9.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: ציור הבשורה של טינטורטו (שימו לב למלאכים בחלק העליון)

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: צליבת ישו

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: אדם, חווה והתפוח (ציור תקרה)

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: "משה הכה בסלע" (ציור תקרה)

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הקומה העליונה של המוזיאון

בתום הביקור שלי בסקולה סן רוקו, קבענו להיפגש במסעדה מומלצת ליד המלון – Trattoria Da Mamo. נפגשנו במסעדה, החלפנו חוויות, אכלנו פיצה טובה למדיי ונתנו מנוחה לרגליים. המקום מומלץ בחום למי שמחפש ארוחת צהריים במסעדה במחיר סביר.

היה לנו קצת זמן לשרוף, אז החלטנו לשוטט קצת באזור הריאלטו, לא משהו מעניין במיוחד לספר עליו, יש הרבה אזורים הרבה יותר מעניינים בעיר. הפעילות הבאה על סדר היום הייתה ביקור במרפסת התצפית של חנות הכלבו היוקרתית Tedeschi. הגענו לחנות כחצי שעה לפני התור שלנו שהוזמן לשעה 16:00, שוטטנו בין המחלקות השונות ושלל הפריטים שלא נוכל להרשות לעצמנו, והגענו לקומה העליונה בערך 10 דקות לפני הזמן. הכניסו אותנו לחדר המתנה עם תצוגה קטנה של אמנות מודרנית, וב-16:00 בדיוק הורשינו להיכנס למרפסת, למשך 15 דקות בדיוק. המרפסת עצמה קטנה למדיי, כך שהזמן מספיק בהחלט. הנוף היה מדהים, ממש ניתן להשקיף על כל העיר. צילמנו, הצטלמנו והתענגנו על הרגע. הכניסה למרפסת חינמית, אך מותנית בהזמנה מראש באתר הכלבו. המקום זוכה לציון 9 בקלות רבה.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונות: הנוף הנשקף מהמרפסת

לאחר מכן, ירדנו ברגל בעצלתיים (אין דרך אחרת, המעליות היו מושבתות ואין דרגנוע למטה), ושמנו פעמינו לבר חביב על שפת התעלה הגדולה ששמנו עליו עין כבר יום קודם לכן. ישבנו לשתות אפרטיבו כמיטב המסורת האיטלקית, ונהנינו מהנוף של התעלה הגדולה ההומה עד מאוד. המקום נמצא בצד המזרחי של הגדה הצפונית של גשר הריאלטו. יש כמה ברים באותו מתחם, וכולם נהנים מנוף מדהים של התעלה הגדולה.

הערב הוא ערב המוזיאונים האירופי שבמסגרתו מיטב מוזיאוני ונציה נפתחים 3 שעות נוספות מעבר לשעות הפעילות הרגילות שלהם, ומוכרים כרטיסי כניסה באירו אחד במהלך אותן 3 שעות. אנחנו בחרנו לבקר בארמון הדוג'ה שלרוב עולה 27 אירו לראש. התחלנו להתקדם לכיוונו בערך בשעה 17:20, כאשר הפתיחה ב-18:00. בדרך דגמנו טירמיסו פיסטוק שהיה טעים מאוד.

הגענו למקום בשעה 17:50 וחשכו עינינו – התור השתרך כמה עשרות מטרים. בהתחלה היינו אופטימיים, וחשבנו לעצמנו שאולי התור ירוץ, אלא שמבדיקה קצרה התברר שיש רק קופה פעילה אחת. ליד התור העצום עמדה אישה מבוגרת חביבה שהחזיקה שלט שכתוב עליו "skip the line guided tour". ניגשתי לשאול אותה לגבי הסיור, והיא הסבירה שהיא מעוניינת לקחת את שלושתנו לסיור פרטי באורך שעתיים בעלות של 50 אירו לכולם – ממש מציאה. וידאתי שהיא אכן יכולה לעקוף את התור, וכשהתשובה הייתה חיובית, התקדמנו לראש התור, היא קנתה עבורנו כרטיסים, ובהמשך אף הכניסו אותנו לתור מהיר בתור לכניסה (השערים נפתחו רק באזור 18:15).

שמה של האישה היה גראציה. היא וונציאנית אותנטית שגדלה בעיר, ועברה למסטרה השכנה בגלל יוקר המחיה בוונציה. לאחר שנכנסנו גראציה הסבירה לנו על המתחם ועל הדוג'ה. חלק מהדברים היו מעט חזרתיים ביחס למה ששמענו בסיורים יום קודם, אבל זרמנו איתה. בהמשך התחלנו את מסלול הביקור, והבקיאות של גראציה בכל שביב קטן של מידע הייתה מעוררת השתאות. שאלנו אותה שאלות רבות, והיא תמיד הייתה נכונה לענות, וסיפקה תשובות מפורטות.

הסיור בארמון הדוג'ה כולל שלושה חלקים עיקריים – החדרים השונים ששימשו את הדוג'ה לתפקידו המקצועי, תצוגה של כלי נשק וכן ביקור בבית הכלא העתיק של ונציה, שאליו נכנסים כמו אסיר ונציאני לפני כמה מאות שנים – דרך גשר האנחות. גראציה התמקדה איתנו בחלק הראשון ובשלישי ודילגנו באלגנטיות רבה על החלק השני (היא הסבירה לנו בכלליות על המלחמות של ונציה בעבר, מבלי להתעמק בכלי הנשק השונים, וזה התאים לנו מאוד).

דיברנו על המון נושאים במהלך הטיול. חלקם קשורים לארמון הדוג'ה, למשל: על הדוג'ה, על תפקידיו השונים, על האספה שבחרה אותו, על המבנה עצמו, על השריפות השונות שפקדו אותו, על החומרים שמהם המבנה עשוי, על החדרים השונים ועל תפקידם, על הדוג'ות שנעלמו מקירות הארמון, על האכזריות של בית הכלא הונציאני, על הבעיות השונות שהיו לאסירים  ועוד.

החלק שהיה ממש מעניין עבורנו היה גם לשמוע על חיי היום יום בעיר מפרספקטיבה של מקומיים, על ההגירה החוצה מהעיר, ועל סוגיות בוערות נוספות. גראציה סיפרה לנו על הסכר הימי החדש של ונציה, שראינו תוכנית שהשוויצה בו בנשיונל גאוגרפיק, ומסיפוריה למדנו על כשלים רבים שצצו בתהליך. כך למשל מתברר כי המנגנון שנבחר דורש תחזוקה יקרה מאוד וכן כי משום שהוא מורכב מחוליות עצמאיות רבות, אם אחת מהן נכשלת, העיר מאבדת את הגנתה מהצפות. כמו כן, היא סיפרה לנו על מעורבות המאפיה בתהליך הבנייה ועל יחס הממשלה האיטלקית לתופעה. אין ספק שהחלק הזה היה מעניין לא פחות מהתכנים התיירותיים הקלאסיים של הסיור.

הסיור ארך לבסוף שעתיים וחצי מבלי שהרגשנו. בסוף הסיור הודינו לגראציה על הסיור המושקע והמעניין, והשארנו לה טיפ נדיב בנוסף לעלות הסיור. אנחנו ממליצים בחום על שירותיה של גראציה לכולם, ומשאירים לכם את כרטיס הביקור שלה:

תמונה מתוך אתר למטייל

נתנו לארמון הדוג'ה את הציון המושלם 10, ולסיור עם גראציה את הציון המושלם 10 (הלוואי שהיה ציון גבוה יותר בסקאלה), ולדעתנו זו הייתה החוויה המוצלחת ביותר בכל הטיול. עם זאת, עלינו להסתייג ולומר שהמחיר 27 אירו עבור הכניסה לארמון הוא מוגזם לכל הדעות, ושלהתרשמותנו אין טעם לבקר בו ללא סיור מודרך (שכן אין מדריך קולי ואין שילוט המסביר על אודות המוצגים), כך שביום רגיל מדובר בהוצאה יקרה למדיי, ובוודאי ישנן דרכים טובות יותר להשקיע את הכסף הזה. על כן, בשקלול המחיר הרגיל, הציון של ארמון הדוג'ה יורד ל-8.

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הרחבה המרכזית של הארמון

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: חדר המועצה

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: היכל גדול לאירועים

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: מבט עילי על רחבה המרכזית

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף מאחד החדרים

תמונה מתוך אתר למטייל

בתמונה: הנוף מגשר האנחות

הסיור הסתיים בשעה 20:45, והייתה לנו הזמנה למסעדה במרחק 30 דקות הליכה בשעה 21:00. בדיקה זריזה הראתה שאין ואופורטו בעשרים דקות הקרובות, ולכן הודענו למסעדה שנאחר, הלכנו במהירות למלון, אספנו את התיקים והמשכנו רגלית למסעדה. הגענו למסעדה בעשרים דקות איחור, ולמרבה הפתעתנו, שולחננו עוד לא היה מוכן. הבעיה הקשה הייתה שעלינו להגיע לפיאצלה רומא ולתפוס את השאטל של 22:45 למסטרה (מרחק 10 דקות הליכה מהמסעדה). דיברנו עם המלצרית שלנו, הסברנו לה את הבעיה, והיא הייתה נחמדה, המליצה לנו על מנות שתהליך הכנתן יקצר את זמן ההמתנה ועשתה כמיטב יכולתה לזרז את המנות שלנו. המסעדה הייתה נראית מושלמת – שולחנות חיצוניים היושבים ליד תעלה שלווה, דירוג 4.7 בגוגל ותפריט מעורר תיאבון, לכן ציפיותינו היו בהתאם. הזמנו סלט קפרזה שהיה סביר למדיי, אבל פחות טוב מזה של הפאב ביום הראשון, רק כדי לסבר את האוזן. מה שנקרא, פה חשדתי. המנות העיקריות היו מאכזבות אף הן – הייתה מנת פסטה טעימה למדיי, אך עשויה מפסטה יבשה ולא טרייה, מנת דג נחמדה וסטייק בלתי אכיל. כשהמלצרית שאלה איך היה האוכל, התלוננו על הסטייק הבלתי אכיל, והם התנצלו מכל הלב ואף הציעו להמיר את המנה במנה אחרת, אך אמרנו שאין צורך, ושממילא אנחנו צריכים לזוז. ביקשנו את החשבון, ולמרבה ההפתעה לא חויבנו על הסטייק. שילמנו עבור הארוחה, השארנו טיפ נדיב למלצרית המדהימה שלנו ששירתה אותנו נאמנה ודאגה שהאוכל שלנו בזמן כדי שלא נאחר לרכבת, והחלטנו שנגמול להם על השירות הטוב בכך שלא נדרג אותם בפומבי. זאת גם מחמת הספק שהנפילה עם הסטייק הייתה טעות חד פעמית ולא מייצגת.

אני חושב שבאותו הרגע הבנתי שוונציה היא פשוט לא המקום לחפש אוכל איטלקי יוצא דופן – שום מקום שביקרנו בו לא הגיש אוכל יוצא דופן למעט המסעדה היקרה שהיינו בה ערב קודם לכן, ואז הרגשנו שהמחיר היה גבוה מידי. בטיול נוסף לסיציליה שיצאנו אליו שבועיים לאחר מכן, הסברה הוכיחה את עצמה – האוכל פשוט היה טעים יותר בכמה רמות – התוצרת הימית הייתה משמעותית טובה יותר מאשר בוונציה והיד המתבלת בסיציליה היא הרבה יותר טובה ביחס לוונציה, גם במקומות העממיים ביותר.

יצאנו ב-22:30 מהמסעדה והתקדמנו בזריזות לאוטובוס. הגענו כמה דקות לפני הזמן, ומקומית נחמדה עזרה לנו למצוא את השאטל. השאטל יצא לפי "זמן איטליה", כלומר באיחור של כמה דקות. הגענו לתחנת הרכבת של מסטרה 10 דקות לפני יציאת הרכבת עם כרטיסים אלקטרוניים שהזמנתי באתר omio (הרבה יותר נוח מאשר להסתבך עם המכונה בתחנה), והרכבת חיכתה לנו ברציף הראשון שליד הכניסה. עלינו לרכבת בנחת, וגם הפעם היא יצאה בזמן והגיעה בזמן. הפעם הרכבת כבר לא הייתה פרטית שלנו, ולמעשה אנשים רבים ירדו עמנו בטרביזו.

עשינו צ'קאין זריז במלון, ביקשנו מפקיד הקבלה שיזמין לנו מונית לשדה, קיבלנו את החדר המרווח והנעים, ביצענו מנהלות קטנות לקראת הטיסה כמו אריזות אחרונות, מילוי טופס נוסע נכנס ותשלום עבור בדיקת קורונה בנתב"ג, ורק בשעה 00:30 הצלחנו ללכת לישון.

היום הרביעי: אריוודרצ'י איטליה

למחרת בבוקר יצאנו ב-05:30 לקראת טיסה שיצאה ב-7:00, השדה היה שומם למדיי, ורינאייר פתחו 4 דלפקים עבור מטוס חצי ריק שהכיל אולי 100 נוסעים, כך שכמעט לא היה שום תור, והיה גם תור נפרד עבור מי שטס עם כבודת יד בלבד. בילינו כשעה בדיוטי פרי הקטנטן של טרביזו, ועלינו אחרונים למטוס (כשראינו את אחרוני הנוסעים שהמתינו בתור עוברים בביקורת הדרכונים).

למזלי הרב אישה אחת שהעדיפה מושב שינה על פני מרחב לרגליים, ויתרה על 3 מושבים ביציאת החירום, ואנחנו זכינו בהם במקומה. הטיסה יצאה בזמן, עברה בנעימים, ונחתה לפני הזמן – אכן מאורע נדיר.

התהליך בנתב"ג היה יעיל ומהיר – תוך 10 דקות מהנחיתה היינו בחוץ אחרי בדיקת קורונה. התוצאות הגיעו למחרת על הבוקר, ואז יכולנו לחזור לעבודה.

מילות סיכום על ונציה

יצאתי לטיול הזה עם חשש גדול שוונציה לא תהיה כמו שזכרתי אותה, שהקסם שחוויתי אז היה משום שהייתי חדש בעולם התיירות, ושעתה לאחר שראיתי מקומות רבים אחרים, ונציה כבר לא תהיה כה מיוחדת. ובכן, מה כבר אוכל לומר, הקסם של ונציה הכה בי בשנית בשנייה שיצאתי מתחנת הרכבת, ועכשיו אני יכול לומר על ונציה הרבה יותר מאשר העיר הכי יפה בעולם. זו גם עיר מעניינת מאוד עם היסטוריה מרשימה, אמנות מדהימה ואווירה יוצאת דופן. כן, ונציה היא תיירותית מאוד, כן, היא עמוסה למדיי (לפחות בימים רגילים), כן, הכל בה יקר בצורה לא סבירה, ולמה לא בניתם עוד כמה גשרים לאורך התעלה הגדולה, אבל כל הקיטורים הללו מתגמדים למול עוצמתה הרכה של ונציה וכוח המשיכה הבלתי נדלה שלה. כולי מלא תקווה שוונציה תישאר בדיוק כמו שהיא ככל הניתן ושהיא לא תיכנע סופית לתיירים המאיימים לנכר אותה מזהותה. אני מצפה בקוצר רוח לטיול הבא, ונציה, אהובתי. היי בטוחה שעוד אשוב.

טיפים ותובנות מהטיול

·       אם יש טיסות ב-5 אירו והתאריכים מתאימים, פשוט לכו על זה.

·       אם אתם מבקרים בוונציה, חובה בעיניי לישון בעיר, כדי לקבל את החוויה המלאה, וחובה לבחור מלון במיקום טוב, כדי לחסוך הליכה מיותרת.

·       מוטב לבחור מלון אשר מציע ארוחת בוקר בחינם, זה גם חוסך זמן וגם חוסך כסף. אם הדבר אינו אפשרי, קנו מצרכים והכינו לכם ארוחות בוקר בחדר.

·       קניות בונציה הן עסק יקר שמבזבז זמן וכסף. עדיף לשמור את הקניות ליעד אחר.

·       השהות בוונציה אינה זולה, ועם זאת, הביקור בוונציה לא יסולא בפז. השקיעו את כספכם בצורה חכמה, חסכו היכן שאפשר (לינה, אוכל, תחבורה) והשקיעו במה שחשוב באמת (אטרקציות, סיורים מודרכים וחוויות מיוחדות). אחרי הכל, ונציה אינה יקרה יותר מתל אביב.

·       לכו ברגל ממקום למקום, זו הדרך המיטבית לחוות את ונציה ולגלות פינות שקטות ופרטיות.

·       תדירות הוואופורטו נמוכה מאוד, ומחיר הכרטיסים גבוה, ולכן מומלץ שלא להסתמך עליו יותר מידי.

·       עדיף לשלם עוד עבור הדרכה מאשר שתגיעו למקום ולא תמצו את המיטב ממנו.

·       מינון נכון של ריק סטיבס יכול לשדרג לכם את הטיול ביג טיים.

·       כל דקה של מחקר מקדים שווה לכם זמן וכסף.

·       "ברומא התנהג כרומאי" – כשמטיילים באיטליה (ובכלל) שווה לסגל דפוסי התנהגות של מקומיים – קורנטו (קרואסון איטלקי) לארוחת בוקר, ארוחת צהריים קלילה ומקומית (צ'יקטי בוונציה), אפרטיבו, פסג'אטה וארוחת ערב מאוחרת (לא לפני 20:00 בערב).

·       אל תנסו לדחוס יותר מידי, תיהנו מהרגע ומהמקום.

·       ונציה היא עיר מיוחדת שחודרת עמוק לנשמה ומשאירה טעם של עוד.