5 ימים מופלאים של לונדון

רקע כללי

יום אחד ישבתי מול המחשב והשתעשעתי עם מנוע החיפוש של חברת איזיג'ט. רציתי לדעת לאן אפשר להגיע בכמאה שקלים. הפתעה ענקית התגלתה לנגד עיני. טיסה ללונדון (לוטון) ב-23 פאונד, ועוד ביום רביעי בשעות הערב המאוחרות (אחרי העבודה). מיד הזמנתי, וכך נולד לו הטיול המדהים ללונדון. טיסות חזור אטרקטיביות לא היו, אך לאחר המתנה ממושכת של חודש, מצאתי טיסה חזור מצוינת.

לנוחיותכם, דירגתי כל אטרקציה שבה ביקרתי או שירות שבו השתמשתי בציון מ-1 ועד 10 כאשר 1 זה מזעזע ו-10 מצוין. הציון משקף אך ורק את דעתי האישית שאינה מוטה משיקולים זרים. ייתכן שלא תהנו באתר שדירגתי בציון גבוה או שתיהנו מאוד באתר שדירגתי בציון נמוך.

בסוגריים מופיעות הערות שלי לגבי נושאים כלליים הקשורים לתכנון הטיול. אם אינכם מעוניינים לקרוא, פשוט דלגו הלאה.

הטיסות

טיסת ההלוך הייתה טיסה ישירה מת"א ללוטון שבוצעה על ידי חברת איזיג'ט שעלותה כאמור 23 פאונד. הטיסה יצאה בזמן ונחתה בזמן. המטוס היה חדש מאוד ונקי מאוד. צוות המטוס נתן לנו את טפסי ההגירה לבריטניה כבר על המטוס, מה שחסך לנו זמן יקר בביקורת הדרכונים. עם זאת, השירות היה אנטיפתי והמקום לרגליים בלתי נסבל יחסית לטיסה של 5 שעות (יותר גרוע מWIZZ). סה"כ קיבלתי תמורה מצוינת לכספי, ולכן החברה מקבלת ממני את הציון 7.5.

טיסת החזור בוצעה בשני מקטעים (לוטון-ורשה, ורשה-ת"א) ששניהם בוצעו ע"י חברת WIZZ האהובה עליי מאוד. המקטע הראשון עלה 10 פאונד, והשני עלה 25 פאונד (סה"כ 35 פאונד). כל הטיסות יצאו בדיוק מופתי, המטוסים היו חדישים ונקיים, השירות אדיב ומתחשב ושדה"ת בוורשה מצוין (משום שהם טסים לשדה המרכזי ולא למשני). המרווח לרגליים היה כל כך בסדר, שלא התפתיתי לעבור לשורת יציאת החירום. סה"כ אני מרגיש שהטיסות עם WIZZ רק הולכות ומשתפרות, ואם הם יחליפו לתפריט נורמלי, לא יהיה לי על מה להתלונן. על כן, חברת WIZZ מקבלת ממני את הציון 9.5.

טיסת החזור שבחרתי אפשרה לי להנות מיום מלא בלונדון, מלילה בעיר וורשה ועוד שמונה שעות כיפיות בעיר וורשה למחרת.

(מילה על טיסות חזור מלונדון: כל טיסות הלואו-קוסט הישירות שחוזרות מלונדון יוצאות בשעות גרועות בעיניי, משום שהן גורמות לי לשלם על לילה במלון מבלי לטייל ביום המחרת. כמו כן, משום מה, המחיר שאנו נדרשים לשלם בעדן הוא מופרז בכל קנה מידה ומתחיל במאה פאונד, ולכן אני מעדיף לחזור דרך מזרח אירופה לארץ בשעות נוחות יותר ותמורת מחיר נמוך משמעותית.)

המלונות

נתחיל מהקל לקשה, בוורשה לא הייתה התלבטות ולא היה כל ספק. בחרנו במלון נובוטל המרכזי (220 ₪ ללילה לזוג, הוזמן דרך בוקינג) בגלל המיקום הסנסציוני שלו, במרכז התחבורתי של וורשה, הצנטרום. המלון עצמו הוא מלון לקבוצות באופי שלו, ולכן הוא מתאפיין בחוסר ייחוד ובחדגוניות שבאים לידי ביטוי בחדרים המדכאים של המלון. סה"כ המלון סיפק את הסחורה ותו לא, ולכן הוא מקבל את הציון 8.

בלונדון המשימה הייתה קשה יותר, משום שמחירי המלונות באזור המרכזי גבוהים למדיי. לאחר מחקר ממושך הבנתי שיש חשיבות גדולה לקרבה לקו הטיוב הצהוב (קו Circle), אשר נע במסלול מעגלי מסביב לאזור המרכזי של לונדון. מדובר בקו נוח, תדיר וגבוה (קומה אחת או שתיים מתחת לפני האדמה) שעובר דרך רוב אתרי החובה (קנזינגטון-ויקטוריה-ווסמינסטר-טרפלגר-הסיטי-מצודת לונדון-רחוב ליברפול). לאחר מחקר ממושך מצאתי פיתוח מגניב של רשת המלונות פרמייר אין – מלונות hub. מדובר בבתי מלון שמציעים חדרים ששמים דגש מיוחד על הנוחות של האורח, תוך כדי צמצום ומקסום גודל החדר. האורחים מקבלים חדר שגודלו 10 מ"ר (מיטת קווין סייז) או 13 מ"ר (מיטת קינג סייז) מאובזר לעילא ונשלט כולו מהסמארטפון. המלון הזול ביותר מביניהם לתקופה שבה נסעתי היה המלון שבסמוך לווסמינסטר אבי שממוקם בין תחנת ווסמינסטר (4 דקות ברגל) לתחנת פארק סנט ג'יימס (2 דקות ברגל) שנמצאות על תוואי הקו הצהוב.

בסופו של דבר בחרנו במלון Hub by premier inn Westminster Abbey (70 פאונד ללילה לזוג בעבור חדר גדול, הוזמן באתר המלון), שהתברר כבחירה מצוינת בעיקר בגלל המיקום המרכזי והמיטה הענקית והנוחה. בנוסף לכך, החדר היה נקי מאוד, גודלו היה סביר למדיי (קצת צפוף, אבל לא משהו שהעיב על ההנאה שלנו מהשהות), הצוות היה נפלא, החדר היה מאובזר לעילא, יש משקאות חמים של Costa Coffee בחינם לאורחי המלון, ארוחת הבוקר מספקת תמורה מצוינת לכסף (6 פאונד לאדם ללילה) והמיקום אידאלי. סה"כ המלון היה מעל ומעבר כל ציפייה, ולכן הוא מקבל את הציון הכמעט מושלם 9.5.

לצערי הרב, חלה נסיקה חסרת תקדים של מחירי המלון הזה, שכעת מדורג במקום ה-38 בטריפ אדוויזר מכל המלונות בלונדון. אם התקציב שלכם מוגבל, ניתן להתאכסן במלון hub אחר או לחילופין לקחת מלון של חברת טרוולודג' הזולה. אציין רק, שעדיף לא להתפשר על עניין המיקום.

עבודת הכנה לטיול

לפני שאתן לכם המלצות חמות מאוד למקורות מידע מצוינים, אני חייב להזהיר אתכם מפני מקור מידע אחד – מדריך לונדון של לונלי פלאנט. אני לקוח כמעט קבוע של חברת לונלי פלאנט, וככל שאני ממשיך לרכוש את המוצרים שלהם, אני ממשיך להתאכזב. הסקירה של לונלי פלאנט היא סקירה שטחית מאוד שאין בה עומק ממשי בגלל ההתעקשות שלהם להיות אובייקטיביים. התפיסה שמנחה את לונלי פלאנט היא שאנשים מטיילים בשביל לראות דברים, אבל את זה אפשר לעשות דרך האינטרנט. אני גורס כי אנשים מטיילים בשביל לחוות חוויות, ולא ניתן להעביר חוויה על ידי תיאור אובייקטיבי. התיאור של חדרי המלחמה של צ'רצ'יל כאתר היסטורי הוא מהותית פחות טוב מאשר התיאור שמציג את האתר כחוויה שמאפשרת למבקר לדמיין איך ניהל צ'רצ'יל את מלחמת העולם השנייה.

למרות הכישלון של לונלי פלאנט, יש מדריך טיולים אלטרנטיבי וחביב עליי במיוחד, המדריכים הנפלאים של ריק סטיבס. היתרון המהותי של המדריכים של ריק סטיבס הוא שהם מתמקדים בלעשות למטייל סדר בבלגן ע"י פרק הקדמה ארוך ומפורט שמאפשר לכל מטייל להבין פחות או יותר מה מעניין אותו. כמו כן, ריק סטיבס לא מפחד לבוא ולומר "המלך הוא עירום" ולומר למטיילים על אטרקציה מסוימת שהיא בזבוז זמן וכסף (למשל: מדאם טוסו או לונדון דאנג'ן). לאחר פרק ההקדמה, ריק סטיבס מחלק את לונדון למסלולים (ממש כמו בספרי "המשפחה המטיילת" של שלומית יפת ביאליק), שלחלקם יש מדריך קולי שזמין בחינם באפליקציה Audio Europe. כמו כן, ריק סטיבס נותן מידע מעניין על העיר שלא ניתן למצוא במדריכי טיולים אחרים. אתרים חשובים ומעניינים זוכים למסלול משל עצמם. החיסרון היחסי הוא שריק סטיבס מתמקד כמעט רק בחוויות בעלות ערך תרבותי, היסטורי או אינטלקטואלי, ועל כן מקומות יפים ומיוחדים כמו שורדיץ, בריק ליין או קובנט גרדן לא זוכים לסיקור טוב מספיק.

להלן עוד שלושה מקורות מידע מצוינים שכדאי להשתמש בהם:

• ערוץ היוטיוב "Love and London": ערוץ יוטיוב מצוין עם מידע שמוכוון לתיירים שרוצים לחוות את לונדון כמו מקומיים, ועל כן משלים את החלק שחסר במדריך של ריק סטיבס בצורה מושלמת. דרך אגב, התמונה הראשית של הבלוג (והחביבה עליי ביותר מבין כל התמונות שצילמתי בטיול) הזה צולמה לאחר המלצה חמה מאוד של ג'ס מערוץ היוטיוב הזה.
• אתר למטייל: כיף גדול לקרוא את החומר המצוין שעולה לאתר הזה, הן החומר של הגולשים והן הכתבות המקצועיות של כותבי למטייל.
• גוגל מפות: אני עובד בצורה ויזואלית, והאפליקציה הזו היא בהחלט האפליקציה המועדפת עליי. היא מאפשרת לראות הכל על המפה ולתכנן מסלול באמצעות תחבורה ציבורית. כמו כן, היא מכילה תיאור של האטרקציות השונות וכן ביקורות גולשים.

תכנון המסלול

הפעם הייתה לי האפשרות לבצע מחקר נינוח ומעמיק שבמהלכו הבנתי שהאתרים המעניינים של לונדון פרושים על אזור רחב, ולכן יש צורך בתכנון בסיסי וגמיש של מה עושים בכל יום כדי לא להתברבר ולבזבז זמן יקר על תחבורה.

קוראי הבלוג הקודם שלי על רומא כנראה זוכרים שאמרתי שהכיף שבספונטניות חשוב יותר מההספק. אני עדיין מאמין שזה מאוד נכון, ולכן בתכנון המסלול לא העמסתי ובכך השארתי הרבה מקום לגמישות.

האטרקציות בלונדון יקרות מאוד יחסית לשאר אירופה, ויש מספר דילים מרכזיים שניתן לבחור מהם. כדי לא להתבלבל, צריך קודם כל לבחור את המקומות שבהם תרצו לבקר, ורק לאחר מכן לבדוק איזה דיל ייתן לכם את התמורה המרבית לכספכם.

למי מכם שלא מכיר, להלן הדילים השונים:

הלונדון פאס – כרטיס המעניק כניסה חופשית ובמקרים מסוימים קדימות בתור להרבה אטרקציות בעיר לונדון למשך תקופת זמן מסוימת שאתם בוחרים.

יתרון: כמעט הכל כלול, קיצור תורים. חיסרון: מחיר יקר מאוד

כרטיס נסיעה שבועי של חברת National Rail – כרטיס תחבורה המעניק לכם שימוש בכל אמצעי התחבורה הציבורית של לונדון (טיוב, אוטובוסים, אוברגראונד, DLR וטראם) וגם הטבת 1+1 לאטרקציות מובילות בלונדון. כך ההטבה עובדת:

1. נכנסים לאתר האינטרנט הזה
2. בעבור כל אטרקציה שמעניינת אתכם, היכנסו לעמוד שלה באתר ולחצו add to trip
3. ממלאים את הפרטים שלכם
4. מדפיסים את כל השוברים מבעוד מועד
5. ביום הראשון שלכם בלונדון, לכו לתחנת הרכבת של National Rail (שימו לב שאתם בתחנה של רכבת רגילה ולא בתחנה של רכבת תחתית) הקרובה ביותר למלון שלכם ותקנו כרטיס נסיעה שבועי בלונדון בדלפקים של חברת National Rail ולא באנדרגראונד (המחיר משתנה לפי אזורים כאשר אזורים 1+2 עולים 34 פאונד)
6. בכל אטרקציה שבה אתם מבקרים ומשתתפת במבצע, לכו לקופה והציגו את השובר ביחד עם שני כרטיסי הנסיעה שלכם (שחייבים להיות בתוקף)
7. שלמו עבור כרטיס אחד, והשני בחינם

שימו לב: כרטיסי נסיעה של National Rail בתוקף הם חיוניים כדי שתוכלו לממש את השוברים. אין סיבה לנסות להתחכם.

יתרון: החיסכון משמעותי מאוד. חיסרון: מסורבל, עמידה בתורים

כרטיס אייוונצ'ר – כרטיס משולב של מספר אטרקציות לבחירתכם במחיר מופקע למדיי

יתרון: פחות עמידה בתורים. חיסרון: יקר מאוד ולא משתלם

כרטיס משולב "לונדונ'ס ביג אטרקשיונס" – כרטיס הכולל בפנים מספר אטרקציות מבין לונדון איי, מדאם טוסו, שרק, סי לייף והדנג'ן. המחיר משתנה לפי כמות האטרקציות שבוחרים

יתרון: חיסכון משמעותי. חיסרון: למי בכלל אכפת מהאטרקציות האלה?

בסופו של דבר אנחנו בחרנו בחמש אטרקציות בתשלום – המצפה בגרניץ' (9 פאונד, לא כלול ב-1+1), חדרי המלחמה של צ'רצ'יל (21 פאונד), קתדרלת סנט פול שבסוף הייתה סגורה (16 פאונד), המצודה (25 פאונד) וגשר המצודה (10 פאונד), ולכן בעבורנו העסקה המשתלמת ביותר הייתה כרטיס הנסיעה השבועי שהיה אפילו יותר זול משימוש באויסטר רגיל שלא מקנה את ההטבה של ה1+1. אני מאמין שבכל אופן זו תהיה ההטבה המשתלמת ביותר משום שבלונדון רוב הדברים הטובים ממילא בחינם. בחישוב פשוט בזכות כרטיסי הנסיעה חסכנו סכום מדהים של 56 פאונד שהושקעו בדברים אחרים, טובים יותר.

היום הראשון: טסים ללונדון

הערה: ביום הזה לא ראינו כלום בגלל טיסת ערב מאוחרת. אם המנהלות לא מעניינות אתכם, אתם מוזמנים לדלג הלאה ליום השני.

הטיול שלנו התחיל בשעה 18:00 בערב, יום רביעי בטרמינל 1 שבנתב"ג. תורים קלילים של כ3-4 דקות לכל בידוק הותירו לנו כחצי שעה ספייר בדיוטי פרי הלא מלהיב של טרמינל 1.

הטיסה שלנו ללונדון יצאה בדיוק בזמן ונחתה כעשר דקות לפני הזמן בנמל התעופה של לוטון. הליכה לא ארוכה של כחמש דקות שבה חלפנו על פני נוסעים רבים אחרים שנחתו יחד איתנו הביאה אותנו לביקורת הדרכונים. משום שטפסי ההגירה ניתנו לנו על המטוס, לא עמדנו בתור וחלפנו על פני נוסעים מתוסכלים שנאלצו למלא את הטופס.

לאחר המתנה של כעשר דקות לתיקי הטרולי שלנו שנשלחו לבטן המטוס, יצאנו לכיוון רחבת האוטובוסים שהייתה משולטת בבהירות. מצאנו את הרציף של האוטובוס של חברת נשיונל אקספרס לויקטוריה בקלות. את הכרטיס לאוטובוס של השעה 23:55 (45 דקות אחרי הנחיתה) הזמנו דרך אתר easybus תמורת 2 פאונד לכרטיס (מחיר מגוחך לכל הדעות). הנסיעה לקחה קצת יותר משעה והייתה די נוחה. הזמנו בגט טקסי מונית למלון, עשינו צ'ק אין והלכנו לישון.

היום השני: היכרות עם העיר

לאחר שנת לילה מצוינת במלון הנהדר שלנו, יצאנו לתחנת ויקטוריה להצטייד בכרטיסי נסיעה של National Rail בשביל ההטבה של 1+1. על הדרך הצטיידנו בסים מקומי של חברת וודהפון (10 פאונד תמורת 2 ג'יגה גלישה). למרות ההנחיה הברורה להצטייד בתמונה לצורך הנפקת הטרוולכארד, בחרנו לנסות את מזלנו ולגשת לקופות ללא תמונת פספורט. לשמחנו, זה לא היווה בעיה משום שהקופאית החרוצה צילמה את הדרכונים שלנו וגזרה את התמונה שלנו מהצילום. לאחר מכן, היא גרסה מול העיניים שלנו את הצילום.

נסענו בטיוב אל תחנת ווסמינסטר (קו ירוק/צהוב, 2 תחנות מזרחה). בהגיענו לתחנה, עקבנו אחרי השילוט ליציאת מזח ווסמינסטר שממנה נגלה נוף יפהיפה של גשר ווסמינסטר והלונדון איי. משם התחלנו להתקדם מערבה אל בתי הפלמנט וווסמינסטר אבי בעודנו מתרשמים מהרובע השמור והמטופח של ווסמינסטר.

בתמונה: הנוף הנגלה מול עיניכם ביציאה מתחנת ווסמינסטר

לאחר הליכה קצרצרה של כחמש דקות הגענו לחדרי המלחמה של צ'רצ'יל. לאחר קבלת הכרטיסים, ניתן לנו מדריך קולי בעברית. האתר עצמו שמור בצורה יוצאת מן הכלל ומאורגן היטב. חשוב לציין שהמדריך הקולי היה יותר ממצוין משום שהיה ענייני ומרתק. השילוב בין פרטי מידע יבשים לעדויות של האנשים שעבדו בחדרי המלחמה היה מדויק, וממש עוזר לדמיין איך המקום תפקד במלה"ע ה-2. כמו כן, המוזיאון על תולדותיו של צ'רצ'יל ממוקם בצורה מושלמת בדיוק במקום שהמידע הזה נדרש ומכיל כמות אדירה של מידע למטר רבוע שמאפשרת לתייר לבחור באילו מדיומים לצרוך את המידע שמעניין אותו. מדובר בסיור של כשעתיים כאשר נלקחה בחשבון עצירה בבית הקפה של המקום. לסיכום, מדובר במוזיאון הטוב ביותר שהיינו בו בטיול, ולכן זוכה בקלות לציון המושלם 10.

לאחר הביקור המוצלח בחדרי המלחמה של צ'רצ'יל, חצינו את הכביש ונכנסנו לפארק סנט ג'יימס הנאה והמטופח. את הפארק חוצה אגם ענק שכיף לשוטט לאורכו ובשטחיו מסתובבים בחופשיות חיות רבות לרבות סנאים וטווסים. בקצהו השני של הפארק שוכן ארמון בקינגהאם. הלכנו להביט עליו מבחוץ דווקא ביום שאין בו חילופי משמר כדי להימנע מההמון. איכשהו התמזל מזלנו וחזינו בהחלפת משמר קטנה. זה נחמד והכל, אבל לא משהו שהייתי טורח להגיע במיוחד בעבורו.

בתמונה: פארק סנט ג'יימס השלו

בתמונה: בקינגהאם פאלאס

המסלול המתואר לעיל מגשר ווסמינסטר לארמון בקינגהאם מומלץ מאוד משום שהוא סוקר באפקטיביות רבים מאתרי החובה של לונדון.

מארמון בקינגהאם המשכנו ישירות לתחנת הטיוב הקרובה ביותר, גרין פארק, שממנה נסענו בטיוב ללסטר סקוור (קו פיקדילי-כחול, 2 תחנות מזרחה). ג'ס מערוץ היוטיוב "Love and London" טענה שמדובר במקום סתמי, תיירותי וחסר אופי בריטי או במילותיה "כל אדם שחי בקרבת לונדון לא יגיע ללסטר סקוור במכוון" בניגוד לדעה הרווחת שלפיה לסטר סקוור הוא אחד מאתרי החובה של לונדון. בפועל מדובר בכיכר די מכוערת כשלעצמה ששתי האטרקציות המרכזיות שבה הן חנות הלגו וחנות הM&M. חנות הלגו מוצלחת במיוחד בגלל דגמי לגו ענקיים של אתרים או סמלים לונדוניים כמו הביג בן או הטיוב. לעומת זאת, חנות ה-M&M יקרה מאוד, לא מעניינת וחוזרת על עצמה מקומה לקומה (אם כי אני חייב לומר שילדים קטנים יעופו על החנות הזו). בסיכום הכללי מדובר בכיכר סתמית שלא כדאי לטרוח להגיע אליה.

בתמונה: חנות הלגו שבכיכר לסטר

משם המשכנו ברגל לפיקדילי סירקס (עוד כיכר לאוסף) ומשם פנינו ימינה לרחוב ריג'נטס המרשים שלאורכו חנויות רבות מוכרות. חנות אחת שזוכה לאזכור היא חנות הצעצועים Hamley's המפורסמת ובצדק. מדובר בחנות צעצועים עם פיתוחים ייחודיים משלהם שעובדי החנות שמחים להדגים מול העיניים שלכם (יחד עם כמות נדיבה של שיווק). מומלץ מאוד לעשות סיבוב בחנות ולו בשביל לשמח את הילד הפנימי שלכם, ואולי אפילו להביא מזכרת לילד שמחכה בבית. בשלב מסוים פנינו ימינה לרחובות הקטנים והציוריים של אזור קרנבי והסתובבנו בהם בעצלתיים בעודנו נהנים מהאווירה הנינוחה של האזור.

משם המשכנו לשוק בורו (תחנת גשר לונדון) מתחנת אוקספורד סירקס (תחנה אחת דרומה עם קו ויקטוריה-תכלת לתחנת גרין פארק ועוד 4 תחנות עם קו ג'ובילי-אפור דרומה). שוק בורו הוא שוק אוכל חביב ונחמד עם אווירה כיפית שיש בו כמה טעימות שוות במיוחד, בייחוד הצ'וריסו בג'בטה חמה. בקיצור, שוק בורו שווה ביקור אם אתם חובבי אוכל, והוא זוכה לציון 8.5.

לאחר ביקור ממצה בשוק, חצינו את גשר לונדון ונכנסנו לסיטי של לונדון בדרכנו אל היעד הבא, תצפית סקיי גרדן, תצפית מרהיבה וחינמית של לונדון מהקומות העליונות של מגדל הווקי טוקי (הזמנת כרטיסים מראש – חובה). הזמנו כרטיסים לשעה 16:00 כאשר השקיעה בשעה 16:45. קצת קשה למצוא את הכניסה לבניין, אבל אי אפשר לומר שהוא לא בולט. אמנם יש בידוק ביטחוני של תיקים בסורק, אך לזכותם ייאמר שהם תקתקו את העניין ותוך פחות מעשר דקות היינו בקומה ה-35 של הבניין. המרחב שאליו נכנסים המבקרים הוא מרחב פתוח עם קירות זכוכית עם נוף מדהים של לונדון המשתרע על שלוש קומות ומכיל 2 מסעדות, 2 ברים והרבה צמחייה בחלקו הדרומי של המתחם ישנה מרפסת רחבת ידיים עם נוף משגע של לונדון שממנה נשקף נוף של התמזה, מצודת לונדון, גשר המצודה, סאוטבנק, סנט פול, לונדון איי ועוד. התמזל מזלנו והגענו ביום בהיר ובשעות בין הערביים היפהפיות. במשך דקות ארוכות עמדנו על המרפסת והתרשמנו מיופיה ומעוצמתה של העיר לונדון עת שצילמנו תמונות רבות למזכרת. לאחר הביקור במרפסת הדרומית עלינו לאורך הקיר המערבי לחלק הצפוני. בחלק הצפוני יש ספסל ענק עם נוף של הסיטי של לונדון, שורדיץ ובריק ליין. חזרנו לצד הדרומי לסשן נוסף של תמונות בעת השקיעה וירדנו בחזרה למטה. אני מוכרח לומר שהביקור במגדל היה מעל ומעבר כל ציפייה, ולכן התצפית המדהימה הזו מקבלת את הציון המושלם 10.

בתמונות: הנוף המדהים הנשקף מתצפית סקיי גרדן

מהסקיי גרדן ירדנו לתחנת Monument שממנה נסענו לתחנת Embankment (קו ירוק/צהוב, 5 תחנות מערבה) כדי לראות את כיכר טרפלגר, הכיכר המרכזית של לונדון. מדובר בכיכר יפה מאוד ששווה להגיע אליה בשביל כמה תמונות יפות. משם התקדמנו ברגל לכיוון קובנט גרדן. ביקרנו באפל מרקט שהיה חביב, אך תיירותי מדיי לטעמי, ומשם חזרנו לסטרנד. באפל מרקט גילינו להפתעתנו הרבה סניף של רשת Venchi המצוינת, והחלטנו שלמרות הקור זו הזדמנות פז שאין לפספס לג'לטו האיטלקית האולטימטיבי.

בתמונה: כיכר טרפלגר האלגנטית

החלטנו לשבת ב-Wagamama (רשת בריטית של אוכל אסייאתי). כמו תמיד, הראמן המצוין שלהם במזג אוויר קר הוא כל מה שצריך.

לאחר ארוחה טובה ומזינה, המשכנו לתיאטרון נסיך ווילס כדי לצפות במחזמר "בוק אוף מורמון". אני מוכרח להגיד שהמחזמר התעלה מעל כל ציפייה שהייתה לי. הוא היה קורע מצחוק, שנון ברמה אחרת, קליל וכיפי (במחזמר השירים יכולים להיות מלאים, וכאן היה שימוש מדויק בשירים שהיו קורעים מצחוק על פי רוב). ומי שלא מסכים איתי, שילך לדפוק צפרדע (והמבין יבין). את הכרטיסים קנינו ישירות מאתר התיאטרון תמורת 20 פאונד (שורה אחרונה של היציע בין האמצע לצד ימין, ראות מושלמת). לסיכום, המחזמר היה מעל ומעבר כל ציפייה ובהחלט ראוי לציון המושלם 10 שאני נותן לו.

(מילה על בחירת מקומות ישיבה בתיאטרון: הדעה הרווחת היא שהישיבה בקומה התחתונה של האולם עדיפה על היציעים. זה אולי נכון לגבי האולמות שאנחנו מכירים בישראל, אבל בהרבה תיאטראות לונדוניים השיפוע בחלק התחתון של האולם כמעט ולא קיים, ולכן אם איתרע מזלכם, לא תוכלו לראות כלום. לכן, הייתי ממליץ להימנע מהקומה התחתונה. המושב הטוב ביותר לדעתי הוא השורה הראשונה של היציע, שממנה רואים הכל בבירור בלי הפרעות. המושבים הללו בד"כ הכי יקרים, ולכן הפתרון המידתי בעיניי הוא לקנות מושב ביציע העליון ביותר משום שהוא משופע בצורה שתבטיח לכם ראות מושלמת. בצורה מצחיקה אלה גם המושבים הזולים ביותר באולם. עם זאת, תמיד חשוב לוודא שהביקורות על המושב שלכם באתר סיט פלאן טובות כי לא כל התיאטראות זהים)

חזרנו למלון אחרי יום ארוך מתחנת לסטר סקוור (2 תחנות דרומה עם הקו השחור ועוד 3 תחנות מערבה עם הקו הירוק/צהוב).

היום השלישי: הסיטי וקנזינגטון

את הבוקר התחלנו עם משקאות חמים של קוסטה קופי במלון. היום הגיע הזמן להעמיק את ההיכרות שלנו עם לונדון ההיסטורית לאחר שראינו את לונדון המודרנית. לשם כך, הצטיידנו באפליקציה Audio Europe של ריק סטיבס שמכילה סיור קולי עצמאי מכיכר טרפלגר לגשר לונדון דרך הסיטי של לונדון. ההליכה מתנהלת לאורך הרחוב שמתחיל כסטרנד, משנה את שמו לפליט סטריט, הופך ללדגייט היל ומסיים כקנון סטריט עם כמה פניות וסטיות הצידה.

כדי להתחיל את הסיור, נסענו לתחנת אמבנקמנט (קו ירוק/צהוב, 2 תחנות מזרחה) והתחלנו ללכת מכיכר טרפלגר על הסטרנד מזרחה. הסיור עצמו היה מצוין, אם כי חופר לעיתים. אך הערך האמיתי שלו הוא שהוא עוזר לתייר להבין יותר טוב את ה-DNA של לונדון ואת התרבות הלונדונית והבריטית. עולם המושגים של הסיטי של לונדון – השריפה הגדולה, כריסטופר רן, ד"ר ג'ונסון, לונדוניום, קרב הייסטינגס, תעשיית הבנקאות ועוד, אינו מוכר למרביתם של התיירים, וזה ממש חבל משום שהם מפספסים חלק עצום מהעיר, שיש בו הרבה יותר אופי ומשמעות מאשר הווסט אנד על שלל רחובותיו הסתמיים וחנויות השופינג הגנריות.

מה שאני מאוד אהבתי בסיור הספציפי הזה הוא שהסיור מאפשר לתייר לגלות כל מיני פנינים חבויות ולא מוכרות שדרכן הוא מגלה אקטיבית את האופי והדנ"א של לונדון.

הסיור היה מעשיר ומלמד, וההישג המשמעותי ביותר שלי ממנו הוא שאני חושב שהצלחתי לפצח את הדנ"א של לונדון. לונדון הייתה נתונה תחת מרותם של זרים וסבלה מסטגנציה כואבת ואז הפכה לעיר חופשית ומשגשגת שהייתה הבית לכמות מכובדת של רעיונות מהפכניים, ריאליים (ניוטון, כריסטופר רן, תעשיית הבנקאות וכו') והומניים (שייקספיר, ד"ר ג'ונסון וכו'). על כן, סוד שגשוגה של לונדון טמון בחופש המחשבה ובשכלתנות, ואלו, לעניות דעתי, מהווים הבסיס לדנ"א של העיר לונדון והופכים אותה למרכז תרבותי שאין שני לו בכל אירופה.

לסיכומו של עניין, אני לא חושב שהסיור המודרך של ריק סטיבס מתאים לכל אחד, אבל אם אתם רוצים להעמיק את ההיכרות שלכם עם העיר לונדון, אני ממליץ בחום לקחת את הסיור, ואני מבטיח שתיהנו. דעתי האישית היא שזה סיור מדהים שמקבל בקלות את הציון 9.5.

בתמונה: ביהמ”ש העליון

בתמונה: סנט פול

בתמונה: הבורסה המלכותית של לונדון

בתמונה: שוק לידנהול ההיסטורי

במהלך הסיור, כשהגענו לסנט פול, פנינו ימינה וחצינו את התמזה על גשר המילניום כדי לבקר בטייט מודרן. קראתי המלצות שלפיהן כדאי לבוא לטייט ללא הכנה מראש "כדי להיות מופתעים מהיצירות המדהימות שבטייט מודרן". אכן כך נהגתי, אך לאכזבתי הרבה לא הצלחתי להבין על מה כל המהומה. בסה"כ מדובר באוסף תמונות לא מאוד מעניין עם מעט מאוד צורות אחרות של אמנות מודרנית (אני פחות מחבב תמונה דו ממדית, אלא מעדיף פסל או מוצג שזז או וידאו ארט). מצאתי מוצג אחד מעניין, אך הוא כשלעצמו לא מצדיק ביקור במוזיאון הזה, לדעתי. אני לא הולך לתת ציון לטייט מכיוון שאני לא חושב שהתייחסתי אליו במלוא הרצינות. ככל הנראה, קצת עבודת מחקר ואולי איזו הדרכה קטנה היו מצליחות להפוך את החוויה ליותר חיובית.

למרות המילים הקשות, יש נקודת אור אחת במוזיאון – אם תעלו לקומה השישית של הבניין הצפוני במעלית ותפנו ימינה תראו יצירת מופת לנגד עיניכם – נוף מדהים של קתדרלת סנט פול והסיטי של לונדון. קפה ומאפה על רקע הנוף המטריף הזה זה לא משהו שאפשר לסרב לו, ולו רק בשביל זה היה שווה לחצות את גשר המילניום ברוח פרצים.

בתמונה: יצירת המופת האמתית של הטייט מודרן

משום שהביקור בטייט מודרן היה קצר מהמשוער, היה לנו זמן פנוי שבחרנו לנצל ברחוב אוקספורד (קו סנטרל-אדום, 5 תחנות מערבה מתחנת בנק), כדי להבין שהמהומה היא על מאומה. מדובר ברחוב סתמי למדיי שמלא בחנויות שצועקות בקול חזק וברור "אני חנות סתמית וגנרית שאפשר למצוא כמעט בכל מדינה". מעבר להיותו ריק מתוכן, רחוב אוקספורד לא באמת יפה או מרשים משום שהבנייה שלו לא אחידה בכלל ולצד בניינים קלאסיים יפים עומדים בניינים ישנים ולא מטופחים מה שיוצר תחושה רעה של חוסר אחידות. רחוב ריגנטס, למשל, בנוי בצורה קלאסית ואחידה שיוצרת רושם חיובי מאוד על כל מי שצועד בה. לכן, לאחר עצירת חטף ב-wok to walk לארוחת צהריים טעימה ומשביעה, חזרנו לרחוב ריגנטס וביקרנו בחנויות שהיו לאורכו במקום בסניפים שהיו על רחוב אוקספורד.

לאחר שסיימנו את השיטוט ברחוב ריגנטס, נסענו למוזיאון ויקטוריה ואלברט (קו פיקדילי-כחול, 4 תחנות מערבה לתחנת דרום קנזינגטון). הערה תחבורתית חשובה: כל המוזיאונים של דרום קנזינגטון (הטבע, המדע ו-ויקטוריה ואלברט) מקושרים ישירות לתחנת דרום קנזינגטון ע"י שורה של מנהרות תת קרקעיות, ולכן אין שום צורך לצאת אל הרחוב. המוזיאון הוא מוזיאון לאומנות דקורטיבית ועיצוב שהוקם על ידי הנסיך אלברט (בעלה של המלכה ויקטוריה) שמורשתו הייתה חשיפת הבריטים לתרבויות העולם. המוזיאון עצמו מכיל כמה תצוגות מעניינות (בייחוד התצוגה על יפן) ועוד הרבה תצוגות שלא שוות את הזמן שלכם (כל התצוגות על בריטניה ואירופה). השאלה המרכזית היא אם שווה לטרוח להגיע לכאן במיוחד, והתשובה היא שההגעה לפה במיוחד שווה רק אם יש לכם עניין מיוחד בעיצוב או בתרבויות של המזרח הרחוק. אני מאמין שבסופו של דבר מפני שהמוזיאון הכיל כמה תצוגות מעניינות במיוחד, הוא ראוי לציון 8.

מפני שהיה לנו קצת זמן לשרוף, נסענו בטיוב לתחנת קנזינגטון היי סטריט (קו צהוב, 2 תחנות מערבה) כדי לשוטט ברחוב המפורסם הזה של קנזינגטון (שמפורסם בעיקר בגלל השופינג). לא אטרקציה גדולה, אבל דרך מספיק טובה לשרוף קצת זמן. המשכנו את השיטוט על קנזינגטון היי סטריט עד שהגענו לרויאל אלברט הול, התחנה הסופית שלנו ליום הזה, כדי לצפות במופע OVOשל סירק דה סוליי.

על המופע OVO שמעתי בערך שבוע וחצי לפני ההגעה ללונדון. עד אז, באתר של סירק דה סוליי נשארו רק הכרטיסים שאף אחד לא רצה (שורה אחרונה של היציע עם ראות מוגבלת) ובמחירים גבוהים (60+ פאונד לכרטיס). לאחר כמה חיפושי גוגל מצאתי כרטיסים לשורה הראשונה של היציע באמצע שלו תמורת 55 דולר באתר Cheaptickets, אז מיד הזמנתי. בפועל התברר שאלו כרטיסי יד שנייה, עניין שגרם לי להילחץ קצת, אבל ידעתי שבמידת הצורך אקבל שירות על רמה כי זו חברה בת של אקספדיה. בגלל החשש הזה, דאגתי להגיע כשעה לפני תחילת המופע, כדי להשאיר מרווח זמן לטיפול בבעיות. בפועל הכרטיסים עברו ונכנסנו בקלות לאולם הענק. בזמן שחיכינו למופע, ישבנו באחד ממספר גדול של בתי קפה שקיימים ברויאל אלברט הול.

המופע עצמו היה מרשים מאוד וכלל אקרובטיקה ופירוטכניקה מהמעלה הראשונה. מומלץ ביותר לכולם, גם אם יש לסירק דה סוליי מופעים יותר מרשימים בווגאס. לסיכום, אני לא יכול שלא לתת את הציון 10 למופע OVO שהשאיר אותי פעור פה.

לאחר מופע מדהים, הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה האיטלקית Da Mario שנמצאת בקרבת מקום. כשהגענו הבנו שהמסעדה בבעלות משפחה איטלקית אותנטית. הזמנו פיצה סיציליאנית וסלט ים תיכוני. האוכל היה פשוט וטוב ממרכיבים טובים שזכו לכבוד האיטלקי המתבקש. רצינו מאוד להזמין קינוח, אך מכיוון שהיינו מלאים, נאלצנו בצער רב לוותר.

הליכה קצרה לאורך גלוסטר רואוד הובילה אותנו לתחנת הטיוב גלוסטר רואוד שממנה חזרנו למלון (קו ירוק/צהוב, 3 תחנות מזרחה).

יום 4: גרניץ'

החלטנו לנצל את היום היפה שהיה ולפתוח את הבוקר בהליכה מהמלון שלנו דרך ווסמינסטר לסאוטבנק. בשלב מסוים ירדנו מהטיילת של הסאוטבנק כדי להגיע לתחנת ווטרלו שממנה נסענו לתחנת Canary Wharf (קו ג'ובילי-אפור, 5 תחנות מזרחה). כשהגענו לתחנתCanary Wharf יצאנו החוצה לעשות סיבוב קצר ברובע העסקים החדש, אך משום שהיה סוף שבוע, הרובע היה שומם. התכנית הייתה להגיע לגרניץ' (שמבטאים Gren-itch), ולכן נסענו עם ה-DLR דרומה לתחנת קאטי סארק מתחנת הרון קיז (Heron Quays). כשהגענו לגרניץ' הלכנו לאכול ארוחת בוקר מצוינת בבית קפה מקומי שטריפאדוויזר המליץ עליו – The plumtree cafe. באופן כללי מומלץ להגיע לגרניץ' בסופי שבוע, כי באמצע השבוע היא די ריקה והשוק לא פעיל במלוא הדרו.

לאחר ארוחת הבוקר המוצלחת, הלכנו למוזיאון הימי של גרניץ'. המוזיאון מתמקד בהיסטוריה הימית של בריטניה ואירופה בכלל, נושא שלי אישית יש עניין מאוד גדול בו. בחרנו 4 תערוכות מבין התערוכות הרבות שמוצגות במוזיאון – ההיסטוריה הימית של לונדון, איך לבנות צי ימי, חברת East Indies והעולם החדש. שלוש התערוכות הראשונות היו מצוינות וכללו מוצגים מעניינים לצד הסברים מצוינים שהגיעו ובמדיומים שונים (טקסט, מפות, סרטים ומסכי מגע אינטראקטיביים). עם זאת, התערוכה על העולם החדש הותירה בי טעם רע מאוד משום שהיא מטייחת במקצועיות רבה את הפיל הגדול שבחדר – העבדות של הילידים האמריקניים ואפריקניים רבים שהועברו לעולם החדש. אם נשווה את התערוכה לתערוכה דומה שראיתי באמסטרדם במוזיאון הטרופי נגלה יחס שונה מאוד של המוזיאון לתופעה – בעוד שהמוזיאון הטרופי מתאר את הזוועות במלוא עוצמתן, מביע חרטה חד משמעית על מה שעשתה הולנד ואף מציג איך העבדות השפיעה על עיצוב הנרטיב האפריקני והלטיני בימים אלו, המוזיאון הימי של גרניץ' מסרב לנקוט עמדה חד משמעית ואף מציג בבירור את היתרונות הכלכליים של העבדות בימים אלו. ההבניה של התערוכה הזו היא חלק מהאג'נדה הלאומית (שלא לומר לאומנית) של האוצרים במוזיאון הזה שבאה לידי ביטוי בצורה זו או אחרת בכל אחת מהתערוכות במוזיאון. חבל לראות את היחס של בריטניה, דמוקרטיה ליברלית מערבית, להיסטוריה הכואבת שלה. למרות האכזבה מהתערוכה על העולם החדש, אני מוכרח לומר שמדובר במוזיאון מושקע שהולך ומשתדרג ובהחלט שווה לבקר בו. על כן, אני נותן למוזיאון את הציון 8.5.

בסמוך למוזיאון הימי, נמצא בית המלכה. בית המלכה הוא בעצם בית של מלכה דנית כלשהי שפעם התגוררה בגרניץ. אני מוכרח לומר שהוא כנראה הארמון הכי מכוער שראיתי, ולכן לא הייתי טורח להגיע לכאן אף שהבניין צמוד למוזיאון הימי של גרניץ'. לכן, אני נותן לבית המלכה את הציון 3.

לפני שטיפסנו מעלה למצפה המלכותי של גרניץ', הלכנו לשוק גרניץ'. אזהרה: בגרניץ יש הרבה שווקים מאולתרים בסופי שבוע, ולכן אתם רוצים למצוא את השוק המרכזי והגדול שבאמת שווה את הזמן שלכם, השתמשו בגוגל מאפס. השוק עצמו פעיל במלוא הדרו רק בסופי שבוע. הוא מורכב ממבנה השוק המקורי שעל ידו התקבצו רובם המוחלט של דוכני האוכל. כחובבי קולינריה, הגענו בעיקר בשביל האוכל (שהיה הכי טוב שטעמנו מבין כל השווקים שבהם ביקרנו). התחלנו עם מרק עדשים אתיופי מושלם שהוגש לצד מאפה דמוי סיגר רק הרבה יותר טעים במילוי עדשים או תפוחי אדמה, בצל וגזר. המשכנו בטעימה של אויסטרים טריים ומצוינים וקינחנו בקנולי הכי טוב שאכלתי. האווירה בשוק גם היא כיפית משום שהשוק הומה, וכשלוקחים בחשבון את כל המרכיבים הללו מדובר בשוק שבהחלט ראוי לציון 10.

לאחר ביקור בשוק וסיבוב רגלי קצר ברחובות הציוריים של גרניץ', טיפסנו על הגבעה כדי להגיע למצפה המלכותי של גרניץ – אולי אחת הנקודות החשובות ביותר בעולם שלנו. המצפה עצמו די קומפקטי והסיור בו לוקח כשעה וחצי. הסיור עצמו מעניין רק כשמגיעים לתצוגה על בעיית קווי האורך שניסה המצפה המלכותי של גרניץ' לפתור. במקום מוצגים כל 4 ניסיונותיו של הריסון לפתור את הבעיה, H1 עד H4 שזוכים להסבר מרתק מהמדריך הקולי המצוין של המקום. לסיכום, מדובר במוזיאון ייחודי ששווה לבוא ולבקר בו, לכן הוא זוכה לציון 9.

בתמונה: הנסיון הראשון של הריסון ליצור שעון מדויק

בתמונה: הנוף הנשקף מהמצפה המלכותי של גרניץ'

הביקור במצפה המלכותי חתם את הביקור המוצלח שלנו בגרניץ' שאחריו הלכנו להסתובב בווסט אנד לפני המחזמר (DLR לתחנת בנק ועוד 5 תחנות מערבה על קו סנטרל-אדום לאוקספורד סירקוס).

המחזמר "קינקי בוטס" זכה לשלל שבחים, פרסים וביקורות חיוביות, ולכן הזמנו כרטיסים למחזמר. בפועל המחזמר עצמו חלש במיוחד בתחום החשוב ביותר עבורי כצופה, והוא – העלילה. אני מצטער, אבל את העלילה של קינקי בוטס אפשר לספר בשתי דקות על השעון משום שהיא נמרחת היטב על ידי מסכת שירים ארוכים ודיאלוגים מנופחים. עם זאת, אני חייב לומר שמבחינת השירה והריקודים, הכל מבוצע לעילא ויש אפילו כמה רגעים של WOW. שמתי לב שלמחזמר יש מעריצים מושבעים ששרו את השירים, שרקו בחוזקה ואף נעמדו למחוא כפיים באטרף כשהמחזמר נגמר. אני חושב שזה קורה משום שיש משהו מאוד נכון בכל ההתרחשות של המחזה בגלל שבירה של סטראוטיפים ותחושה כללית של פוליטיקלי קורקט. ולפי דעתי, זה מה שגורם לקהל הלא-שמרני לחבב אותו מאוד. אני יכול להעיד שגם אני עצמי יצאתי בתחושה מרוממת מהמחזה בגלל זה. בסיכום הכללי, אם אני צריך לקחת בחשבון שזה מחזמר ושהפוקוס הוא לאו דווקא בעלילה, אלא בשואו, אני חושב שהמחזה "קינקי בוטס" ראוי לציון 9.

אחרי המחזמר נסענו לSky Pod Bar שנמצא במתחם סקיי גרדנס (קו צהוב/ירוק, 4 תחנות מזרחה). הזמנו שולחן דרך האתר, ולשמחתנו הרבה הושיבו אותנו בפינה הדרום מזרחית של המתחם עם הנוף המדהים ביותר של מצודת לונדון, גשר המצודה ונהר התמזה. לאחר השעה 23:00 הם כבר לא מגישים אוכל, אז הסתפקנו במשקאות טובים עם נוף מדהים. החיסרון המשמעותי של המקום היא המוזיקה החזקה שבגללה כמעט ואי אפשר לשוחח או לתקשר עם המלצרית. לסיכום, אני נותן לבר את הציון 8. לפי דעתי, מומלץ ביותר לראות את המקום גם באור יום וגם בלילה, שכן המונומנטים מתהדרים באורות שצובעים אותם באלגנטיות. לאחר שסיימנו עם המשקאות, הסתובבנו ברחבי המתחם, צילמנו כמה תמונות יפות של לונדון בלילה וחזרנו למלון (קו צהוב/ירוק, 7 תחנות מערבה).

בתמונה: סנט פול והסיטי בלילה

יום 5: המצודה ומזרח לונדון

למרות כל האזהרות שבעולם, בחרנו ללכת לבקר במצודת לונדון ביום ראשון ושרדנו כדי לספר (קו ירוק/צהוב, 8 תחנות מזרחה לתחנת טאוור היל). למען האמת, לא נתקלנו בשום בעיה. כשיוצאים מתחנת הטיוב "טאוור היל" יש שילוט ברור לכיוון המצודה. הגענו קצת אחרי הפתיחה (בשעה 10:15) והתור לכרטיסים היה סביר למדיי (7 דקות המתנה). התחנה הראשונה שבה ביקרנו הייתה תערוכת תכשיטי הכתר שאליה נכנסנו ללא תור משום שבאנו על הבוקר (לאחר מכן התור התארך והגיע לחצי שעה המתנה). זו גולת הכותרת של המקום, והיא הותירה אותי פעור פה. מדהים לראות כמה הוד והדר יש בפריטים יומיומיים של בית במלוכה. אפילו קערת הפונץ' שלהם נראית כמו מזרקה. התערוכה מלווה בהסברים על המלוכה באנגליה וניתן לראות את טקס ההכתרה של המלכה אליזבת. משם המשכנו לתערוכה על אסירי המצודה. זו הייתה תערוכה נחמדה של סיפורים אינדיבידואליים על אסירים בולטים שנכלאו במצודה. משם המשכנו לתערוכה קצרה וקולעת על שיטות העינויים של המצודה. לאחר מכן, עלינו לסיור על החומה של המצודה שעוברת בין תערוכות שונות כאשר הבולטות שביניהן היא תערוכת המשך לתכשיטי הכתר ותערוכה על המצודה במלחמת העולם הראשונה. סיימנו עם התערוכה שבמגדל הלבן, שהייתה משעממת למדיי. כשבאנו לצאת, נתקלנו בלהקה סקוטית שביצעה שירים עם חמת חלילים, צירוף מקרים חביב למדי. לסיכום, מדובר באתר שמומלץ לבקר בו אם אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם על ההיסטוריה של לונדון או סתם לראות את תכשיטי הכתר. אני נהניתי מאוד מהביקור, ולכן אני נותן למצודה את הציון 9.

בתמונה: השארד והמצודה

בתמונה: מוצד אקראי במגדל הלבן

מהמצודה יוצאים לטיילת על הגדה הצפונית של התמזה שממנה ניתן לטפס אל גשר מצודת לונדון, שהיה גם היעד הבא שלנו. בחרנו לעלות למעלה על הגשר כדי ליהנות מהנוף הנפלא הנשקף ממנו ולצלם כמה תמונות יפות. הכרטיס לטיפוס על הגשר כולל גם ביקור בחדר המנועים של הגשר שמראה איך מנגנון ההרמה של הגשר פעל בעבר. מדובר בחוויה ששווה את הזמן והכסף שלכם אם אתם רוצים תמונות מגניבות או אם מעניין אתכם ללמוד על הגשר הציורי הזה. הביקור היה די מוצלח, ולכן אני נותן לו את הציון 8.

בתמונות: הנוף מגשר מצודת לונדון

חדר המנועים נמצא סמוך לאזור ציורי שנקרא Butler's wharf. הסתובבנו לאורך הרחוב המרכזי שלו ושתינו קפה מצוין בבית קפה איטלקי אותנטי. לא תכננו להגיע לאזור משום שאין עליו מידע, אבל זו הייתה הפתעה מצוינת.

משם נסענו עם אוטובוס לשוק ספיטלפילדס. הנסיעה באוטובוס הייתה כיפית בעיקר משום שנסענו דרך גשר המצודה שממנו נשקף נוף מדהים של הסיטי. השוק עצמו מרגיש מאוד ממוסחר כמו השרונה מרקט שלנו, והאוכל שהריח מדהים נראה יותר מהוקצע מאשר אוכל של שוק. בכל זאת, השוק עצמו עדיין כיפי ונחמד מאוד להסתובב בו. היינו מספיק אופטימיים כדי להניח שכדאי לראות מה יש בשוק סנדיי אפמרקט ואז לחזור לטעימות בשוק ספיטלפילדס, אז עזבנו את השוק לפני שהספקנו לטעום מהאוכל שבו. הציון שאני נותן לשוק הזה הוא 8.

הלכנו ברגל דרך הרחובות המגניבים של שורדיץ לSunday upmarket שהיה אותנטי בהרבה משוק ספיטלפילדס. היו כמה מציאות בתחום הבגדים והתכשיטים שקנינו ואוכל טעים מאוד. אנחנו טעמנו אוכל סיני מצוין ואוכל הודי מדהים. בשוק יש מחיר די קבוע של 6 פאונד למגש קטן ו-7 פאונד למגש גדול. את המגשים ממלאים בתבשלים שאתם בוחרים. הבעיה היא שהכל נראה כל כך טוב שקשה מאוד להחליט מה לטעום. ההמלצה שלי היא להישאר בגזרה האסייאתית משום שאזור בריק ליין ידוע כמקום הטוב ביותר עבור אוכל אסייאתי (בייחוד הודי) בלונדון. השוק עצמו היה מאוד מוצלח, ולכן הוא זוכה לציון 10.

משם חזרנו לכיוון שוק ספיטלפילדס, אך היינו שבעים מדיי מכדי לטעום מהאוכל ששם. הלכנו ברגל לתחנת ליברפול סטריט שממנה לקחנו את הקו הצהוב בחזרה למלון. לאחר מנוחה קצרה וממצה של כשעה התחלנו את פעילות הערב.

התחלנו בווסמינסטר אבי, מקום שכניסה רגילה אליו עולה 22 פאונד, ולא ברור למה הוא מצדיק את המחיר. אולם, אם תבואו ביום ראשון בשעה 17:45, תוכלו להיכנס בחינם לרסיטל אורגן. לי זה היה נשמע כאילו זו הצעה מצוינת – מוזיקה וארכיטקטורה ביחד. הבעיה – הם לא רוצים שתיהנה מזה כדי שתתפתה לשלם את ה-22 פאונד כניסה, ולכן אסור לך לזוז ממקומך כדי להתרשם מהכנסייה והמוזיקה עצמה מזעזעת. אי אפשר להקשיב למוזיקה הכנסייתית הזו ליותר מ-5 דקות בלי להתחרפן. בסוף ברחנו מהכנסייה לפני תום הרסיטל משום שזה כבר היה בלתי נסבל. לסיכום, זו דרך שהיא מאוד קוסט-אפקטיב כדי להציץ לתוך הכנסייה המהממת הזו, ולכן היא מאוד מומלצת. את הכנסייה לא אדרג כי לא ראיתי מספיק ממנה בשביל זה.

התחלנו ללכת לכיוון המסעדה Brasserie Blanc שהזמנו מקום אליה. ההליכה עברה דרך גשר ווסמינסטר וטיילת הסאוטבנק. לאחר הליכה קלילה של עשרים דקות בערך, הגענו למסעדה ששייכת לסלבריטי שף ריימונד בלנק עטור כוכבי המישלן שאני מאוד אוהב את התכנית שלו בערוץ האוכל. בימי ראשון מוגש במסעדה תפריט במיוחד בהשראת המנהג הבריטי של Sunday Roast שבמסגרתו בוחרים סוג בשר ומקבלים את הבשר מבושל בשלוש דרכים ביחד עם תוספות בריטיות טיפוסיות שמוגשות בימי ראשון. אני בחרתי בבשר טלה וקיבלתי כתף טלה צלויה, פאי רועים עם בשר טלה וקציצות בשר טלה. זה הוגש לצד מחית אפונה בנענע, תפוחי אדמה ושלושה סוגים של ירקות. זו ממש ארוחה לזוג או אפילו שלושה והדבר היפה הוא שהבישול של כל מרכיב ומרכיב בארוחה הי מדויק ושילובי הטעמים העדינים היו מדויקים אף הם. הזמנו גם מרק בצל שהוכתר כמרק הבצל הטוב ביותר שטעמנו, ריזוטו פטריות שהיה הריזוטו הטוב ביותר שאכלנו מחוץ לאיטליה, קרם ברולה שגרם לי להאמין בקינוח הזה מחדש וסופלה פיסטוק פלאפי מושלם שהוגש לצד גלידת שוקולד מדהימה ועשירה בטירוף. כל הטוב הזה שאת מרביתו לא יכולנו להצליח לאכול עלה בסה"כ 48 פאונד כולל שירות. Brasserie Blanc היא למעשה רשת שיש לה מספר מיקומים בלונדון, ואני ממליץ בחום ללכת לסניף הקרוב למלונכם ביום ראשון ולהתענג על אוכל טעים ומדויק בכמויות נדיבות.

בתמונה: הסופלה האולטימטיבי

לאחר הארוחה הנהדרת, צעדנו לאורך הטיילת של סאוטבנק לכיוון גשר ג'ובילי שמקשר בינה לבין כיכר טרפלגר שממנה צעדנו ללסטר סקוור. משם צעדנו לקובנט גרדן וחזרנו לכיוון הסטרנד. משם עלינו על הטיוב בחזרה למלון (קו צהוב/ירוק 3 תחנות מערבה).

בתמונות: לונדון בערב

יום 6: המוזיאון הבריטי והשלמות

זהו, היום בצער רב אנחנו עוזבים את לונדון. התעוררנו בתשע בבוקר, עשינו צ'ק אאוט ויצאנו לדרך. נסענו לתחנת טוטנהאם קורט רואוד (קו צהוב/ירוק, שתי תחנות מזרחה + קו נורטרן-שחור, שלוש תחנות צפונה). ביציאה מהתחנה יש מפה שמראה כיצד להגיע למוזיאון הבריטי. לפני הכניסה למוזיאון, אכלנו ארוחת בוקר ברשת Pret a manger. לאחר שטעמתי כמה מעדניות שכאלה בלונדון, אפשר להגיד ש-Pret לוקחת את כולם בכיס הקטן, ולכן היא זו שזוכה לאזכור. אני הזמנתי ראפ עוף פסטו שהיה פשוט טרי, רענן וטעים בטירוף. מומלץ בחום.

המוזיאון הבריטי הוא מוזיאון ענק שאפשר בקלות להעביר בו יום שלם בלי להשתעמם, אך מכיוון שבאנו לטיול קצר בלונדון, החלטנו להסתפק בחלק קטן מהעושר האדיר הזה. לאחר שעשיתי מספר סיורים מודרכים של ריק סטיבס במוזיאונים, הייתי בטוח שלא ניפול אם נבחר ללכת במסלול שהוא מתווה (שעובר במצרים, באשור וביוון). כמו תמיד הסיור המודרך היה מלווה במפה מינימליסטית להתמצאות. המידע שריק מספר על המוצגים ענייני, תמציתי ומעניין. במהלך הסיור הקצר הזה שנמשך שעה וחצי נטו או שעתיים וחצי ברוטו (כולל הפסקות, ריווינדים ועצירה לקפה מצוין ועוגת גזר חלומית בפיצרייה של המוזיאון שנמצאת בכניסה לאגף של יוון). אם זמנכם בידכם, תוכלו לקחת את הסיור המודרך ולהמשיך לאגפים אחרים במוזיאון שהסיור המודרך לא מכסה. אנחנו החלטנו שעדיף שננצל את הזמן שהותרנו להשלמות אחרונות בלונדון. לסיכום, מדובר במוזיאון מרתק עם תצוגות מעניינות מאוד ופריטים מיוחדים, ולכן הוא זוכה לציון 9.5.

בתמונה: מומייה של חתול

בתמונה: החזית המרשימה של הפרתנון

האתר הראשון ברשימת ההשלמות היה אזור Seven Dials שבקובנט גרדן. מדובר באזור חביב וציורי שמורכב מכיכר אחת שממנה יוצאים 7 רחובות ציוריים. זה אזור שמאוד כיף להסתובב בו ולצלם בו תמונות. שני לוקיישנים שחובה לצלם בהם הם ניל'ס יארד ופסל הרקדנית שמאחורי בניין האופרה (זה שמופיע בתמונה המרכזית של הבלוג).

בתמונה: ניל'ס יארד שבסבן דיאלס

בתמונה: פסל הרקדנית

לאחר הסיבוב באזור Seven Dials המשכנו לרחוב אוקספורד בשביל לקנות כמה דברים לאלו שנותרו בבית. מרחוב אוקספורד נכנסנו פנימה לאזור הרחובות של קרנבי שמהם ניווטנו דרומה לכיוון צ'יינה טאון שהייתה מקושטת בססגוניות לכבוד ראש השנה הסינית שחל בשבוע שבו ביקרנו. מצ'יינה טאון נשפכנו בחזרה ללסטר סקוור. הדבר האחרון שעשינו לפני שעזבנו את לונדון הוא לחזור לפארק סנט ג'יימס כדי להחליף את שאון העיר ברוגע שלו.

בתמונה: פארק סנט ג'יימס – הפוגה משאון העיר

חזרנו רגלית למלון כדי לאסוף את המזוודות שאפסנו בבוקר, ולאחר הפסקת קפה קצרה יצאנו לכיוון תחנת ויקטוריה שממנה יוצא האוטובוס ללוטון. ודווקא ברגע הזה עלינו על הרכבת שנוסעת בכיוון ההפוך לזה שהיינו צריכים, איזו פדיחה! למזלנו הרב, התדירות הגבוהה של הרכבות בלונדון והמעבר הפשוט בין הרציפים צמצם את העיכוב למינימום האפשרי. משום שגם הרכבת התחתית מגיעה לתחנת ויקטוריה וגם האוטובוס יוצא מתחנת ויקטוריה, לא שיערנו שנצטרך ללכת 7 דקות כדי להגיע מהטיוב לאוטובוס. למזלנו תחנת האוטובוס לא מאוד גדולה ומשולטת בבירור. מצאנו בקלות את הרציף ועלינו על האוטובוס בנחת. נסיעה של כשעה וחצי הביאה אותנו לשדה"ת לוטון ובתוך 5 דקות סיימנו את הבידוק הביטחוני, יותר משעה וחצי לפני יציאת הטיסה לוורשה.

הטיסה יצאה בזמן ונחתה כעשר דקות לפני המועד המתוכנן. תור די קצר לביקורת הדרכונים הותיר אותנו עם עשרים דקות ספייר לפני האוטובוס למלון שאותן ניצלנו כדי להצטייד מראש בכרטיס נסיעה יומי (15 זלוטי לאדם) שמעניק גישה לכל אמצעי התחב"צ בוורשה וגם לרכבת שנוסעת מהתחנה המרכזית לשדה (חשוב מאוד כדי להבטיח במאת האחוז שתגיעו בזמן לשדה). האוטובוס מגיע לצנטרום של ורשה תוך 20 דקות בגלל תכנון קומוניסטי גאוני – כביש ישר אחד, רחב וגדול מהשדה עד למרכז העיר. הצנטרום מתוכנן בצורה נוחה מאוד עם רשת של מעברים תת קרקעיים שחוסכים את השימוש ברמזורים. הכניסה למלון נובוטל נמצאת ממש על יד המדרגות שמובילות לתוך המעבר התת קרקעי. בזכות תהליך צ'ק אין מהיר קיבלנו את המפתחות לחדר בזריזות ועלינו לישון.

יום 7: טעימה קטנה מוורשה

התחלנו את הבוקר בשעה 8:30 ולאחר התארגנות זריזה וצ'ק אאוט יצאנו לאכול ארוחת בוקר באחת המסעדות המומלצות ביותר – מסעדת איולי. הגענו כחצי שעה לאחר הפתיחה והופתענו לגלות שהמקום מלא. אין הרבה מבחר, אבל המנות שהזמנו היו מצוינות (אבל אולי קצת כבדות לבוקר). כפי שמתבקש משם המסעדה, כל מנה מוגשת לצד איולי טעים לצדה. המסעדה מציעה דיל ארוחת בוקר שבמסגרתו אם רוכשים שתייה חמה, מקבלים ארוחת בוקר בזלוטי בודד, וכך יצא ששילמנו 26 זלוטי בעבור ארוחת בוקר זוגית עם שתייה.

המשכנו בחשמלית מספר 4 לעיר העתיקה. תחנת החשמלית ממוקמת למרגלות העיר העתיקה. העיר העתיקה האמתית של וורשה נמחקה כליל במלחמת העולם השניה, וכל מה שאתם רואים משוחזר. העיר העתיקה כשלעצמה יפה מאוד והשחזור עצמו מוצלח למדיי, אולם יש מידה מסוימת של הזנחה והעיר עצמה הייתה די מתה כשהגענו. אני מניח שלו ביקרנו בקיץ, העיר הייתה יותר חיה והרושם שהיא הייתה מותירה עלינו היה טוב יותר.

בתמונה: העיר העתיקה של וורשה

חזרנו בשילוב של חשמלית ומטרו לצנטרום כדי לאסוף את הטרולים וללכת לקניון זלוטה טרסי שממוקם בנוחות על יד התחנה המרכזית של ורשה. ישראלים רבים מעידים כי הם נוסעים לוורשה עם מטרה אחת ויחידה – לקנות כמה שרק אפשר במחירים זולים בהשוואה לארץ. אני רציתי לבדוק אם אכן שווה להגיע במיוחד לוורשה כדי לקנות. היו כמה מציאות בקניון זלוטה טרסי, למשל: 2 זוגות נעליים של נייק תמורת 300 זלוטי, מוצרי סופר פארם זולים ובגדים זולים. עם זאת, יש לקחת בחשבון שזהו קניון יקר יחסית ושמי שיגיע לוורשה לזמן יותר ארוך יוכל לנסוע לקניונים מרוחקים יותר שבהם המחירים יותר זולים.

(האם שווה לעשות חופשת שופינג? אני אדם רציונלי ואני מתייחס לשאלה "האם שווה להגיע למזרח אירופה בלעדית בשביל קניות?" מנקודת מבט קרה ורציונלית. אנשים אחרים נהנים מהתחושה שהכסף שלהם שווה יותר במזרח אירופה, ולכן הם לוקחים בחשבון את גורם הכיף, שאותו אוציא מהמשוואה.

העלות של טיסה לוורשה במקרה הטוב היא 200-300 ₪ לאדם

העלות של מלון 4 כוכבים בוורשה הוא 200 ₪ ללילה לזוג

כלומר, זוג ממוצע יוציא על חבילה של 2 לילות לוורשה 800-1000 ₪ לזוג במקרה הטוב, ללא העלות של אובדן ימי עבודה, ולכן הקניות שאותו זוג צריך לבצע בוורשה צריכות להיות מספיק משמעותיות כדי לאזן את העלות של החבילה. אני גורס כי הסיכוי שזה יקרה הוא די אפסי כי גם אם נניח שהמחירים בישראל יקרים ב-30% מאלו של וורשה, עדיין תצטרכו לקנות ב-3000 ₪ כדי לאזן את עלות החבילה. בעיניי זו הנחה בלתי סבירה בעליל.

עניין נוסף שיש להתייחס אליו הוא עניין המחושבות. כשאת/ה בחו"ל והכל זול, את/ה עשוי/ה להתפתות לקנות דברים שאין לך צורך אמיתי בהם, ולכן אם את/ה סובל מהבעיה הזו כמעט בטוח שחופשת שופינג אינה משתלמת.

עם זאת, הבחירה לעשות חופשת שופינג בד"כ אינה מגיעה ממקום קר ורציונלי, אלא ממקום של הנאה וכיף, ואם זה הסיפור, השיקול הוא שונה לגמרי.)

לאחר הביקור בקניון, נסענו ברכבת לשדה (יעיל ונוח!). השדה עצמו היה די ריק, ולא היה תור לבידוק הבטחוני. נותרה לנו יותר משעה בטרמינל שהכל בו היה יקר. גם הטיסה לארץ יצאה בזמן ונחתה בזמן, וכך נגמר הטיול.

טיפים כלליים ותובנות מהטיול

• מערכת התחבורה הציבורית של לונדון מהירה, תדירה, נוחה ופרושה היטב, ולכן אין שום צורך להשתמש באוטובוס תיירים יקר, לא תדיר ומוגבל.
• הזמנה מראש חשובה מאוד משום שמי שלא מזמין מראש נתקע עם השאריות של מי שהזמין מראש במחירים פחות טובים. זה תקף לגבי הזמנת טיסה, מלון, הסעות לשדה"ת, מופעים ועוד.
• כדאי לקחת לפחות 4 ימים מלאים בעיר לונדון אם מגיעים בפעם הראשונה, כי לונדון מלאה כרימון ויש בה כל כך הרבה מה לראות ולעשות.
• בחרו מלון שיהיה על קו ה-Circle כדי שתוכלו להתנייד בקלות
• אל תתפשרו על המיקום של בית המלון שלכם משום שזה יכול לסרבל אתכם מאוד ולהגביל אתכם (כשהטיוב כבר נסגר)
• שקלו ברצינות טיסת קונקשן דרך מזרח אירופה, שכן סביר מאוד שתחסכו המון כסף שתוכלו להשקיע בקניות זולות ביעד הביניים
• מינון נכון של ריק סטיבס יכול לשדרג לכם את הטיול ביג טיים
• רכישת טרוולכארד שבועי יכולה לחסוך לכם הרסה כסף.
• לונדון באוף סיזן גם יותר זולה וגם יותר רגועה
• כל דקה של מחקר מקדים שווה לכם זמן וכסף.
• אל תנסו לדחוס יותר מידי, תיהנו מהרגע ומהמקום.
• לונדון היא עיר נפלאה ואתם תצפו בקוצר רוח לביקור הבא שלכם בעיר.

עלות הטיול שלנו

עלות החבילה: 254 פאונד לאדם (טיסות + מלונות בלונדון ובוורשה + העברות)

מופעים: 85 פאונד לראש (בוק אוף מורמון + סירק דו סוליי + קינקי בוטס)

מזומן: 160 פאונד לראש (אוכל + אטרקציות + תחבורה)

סה"כ: 499 פאונד לראש (כולל הכל למעט קניות)