רקע כללי
אין מה לעשות, לפעמים גם כשמתכננים הכל מראש, הבלת”מ יצוץ לו ויטרוף את כל הקלפים. לא תכננו להגיע לדורדון, אבל כמה כיף שככה יצא. בזכות הבלת”מ גילינו חבל ארץ מטריף שעשיר בכל טוב – טירות מקסימות, גנים שופעים, עיירות ציוריות, מערות מטריפות משלל סוגים, אוכל טעים, אנשים מקסימים וירוק – ירוק עוצמתי וחזק בשלל גוונים.
הערה: לאורך הבלוג חילקתי ציונים לאתרים השונים. הציון שניתן לכל אתר אינו אלא דעת האישית, ולכן יש להתייחס לציון זה בביקורתיות תוך מחשבה על העדפותיכם ועל טעמכם האישי.
הטיסות
במקור, הזמנו טיסות מצוינות לליון במחיר של 100 אירו הלו”ש לתקופה של שבוע וחצי בפסח, אך מכיוון שהיינו צריכים לקצר את הטיול, שמרנו על טיסת החזור, והתחלנו לחפש את טיסת ההלוך הזולה ביותר שיש לדרום צרפת, והפור נפל על העיר מונפלייה, אבל איפה זה בכלל?
משם, כבר התחלנו לפנטז עם ריק סטיבס. בואו ניסע לקרקאסון, זה רק שעה נסיעה ממונפלייה. משם חובה להמשיך לאלבי. אולי גם סן סירק לה פופי, וגם רוקאמדור. בשלב הזה כבר הגענו לדורדון, וכך החלטנו על מסלול קצת הזוי, אבל בר ביצוע לשבוע ימים בדורדון ובלנגוודוק.
הלינה
לילה ראשון בקרקאסון ב-airbnb במרכז העיר – 20 דקות הליכה מהעיר המבוצרת. היה בסדר גמור, אבל מעט צפוף. תמורה טובה למה ששילמנו (80 אירו ללילה/16 אירו לאדם). https://he.airbnb.com/rooms/32850832?adults=5&source_impression_id=p3_1568500212_nqXyyRog22RnkVif
יתר הלילות באירוח כפרי מקסים, אמנם מעט מרוחק מהאתרים בדורדון, אבל המחיר היה אטרקטיבי והתמונות כבר דיברו בעד עצמן. בסה”כ מקום נחמד מאוד, אם כי חלק מהחדרים מתוכננים בצורה מרושלת. השוס האמיתי – האירוח הנפלא של מרילין שתמיד הייתה זמינה ומוכנה לעזור (אמנם בצרפתית, אבל הסתדרנו), וגם הכינה ארוחות בוקר מגוונות, טעימות ומושקעות (כלול במחיר האירוח). תמורה נהדרת לכסף (90 אירו ללילה/18 אירו לאדם). https://auxtoursdetersac.jimdo.com/
היום הראשון – קרקאסון
לאחר הנחיתה במונפלייה, אספנו את הרכב בזריזות, אכלנו ארוחה מהירה בברגר קינג ונסענו לעבר הדירה בקרקאסון. מהדרך נשקף הנוף של העיר המבוצרת. לאחר התמקמות זריזה, הלכנו לעיר המבוצרת ברגל. העיר המבוצרת הייתה עמוסה ושוקקת (יום ראשון אחרי הכל). פשוט נהננו לשוטט בין הסמטאות הציוריות של העיר שהשתמרה לה בצורה מרהיבה. השיטוט הוא לא ארוך במיוחד ולאורכו ישנן חנויות רבות אשר מוכרות הכל, ובין היתר חנות מאוד מומלצת של תבלינים וממרחים שאני לא זוכר את שמה. הביקור בעיר המבוצרת של קרקאסון ממש מדהים, ולכן הוא זוכה לציון 9.5.
בתמונות: העיר המבוצרת
להערכתי שוטטנו בעיר כשעתיים, ואז נכנסנו לאכול ארוחת ערב במסעדה צרפתית ששמה Adélaïde (בתוך העיר המבוצרת). המסעדות באזור נוטות לעבוד במסגרת של עסקיות – תפריט מוגדר עם 3-4 מנות ראשונות, 3-4 מנות עיקריות ו-3-4 קינוחים לבחירת הסועד. בממוצע ארוחות כאלה עולות 15-20 אירו. לטעמי זו שיטה מאוד נוחה. המסעדה עצמה הייתה טובה מאוד. ממליץ בחום על מנת ה-Cassoulet – התבשיל המקומי שמורכב משעועית, נקניקיות ושוק אווז בקונפי.
בתמונה: ה-Cassoulet
לאחר מכן, חזרנו לדירה, והלכנו לישון.
היום השני
פתחנו את הבוקר במאפייה עטורת פרסים בשם Boulangerie–Pâtisserie Papineau, לארוחת בוקר “בריאה” במיוחד ולקחנו איתנו בגטים לדרך (עם חמאה צרפתית שקנינו בסופר).
בתמונה: הויטרינה של המאפייה
היעד הבא – אלבי. הדרך יפה מאוד בשונה מהאוטוסרדה שבה נסענו יום קודם לכן – דרך פתלתלה בין ירוק אחד לירוק אחר. פשוט תענוג.
בתמונה: תצפית בדרך
כשהגענו לאלבי התחלנו ללכת בעצלתיים בין סמטאותיה שתחילה היו ריקות מאדם. מרבית החנויות היו סגורות מאחר שהגענו בחג הפסחא, אך אז הגענו לכיכר המרכזית שהייתה שוקקת וחיה.
לאלבי הגענו בגלל 3 “אטרקציות” שאסקור אחת אחת – כולן צמודות אחת לשנייה.
ראשית, הקתדרלה של אלבי – קתדרלה מרהיבה עם סיפור מיוחד. אי שם בימי הביניים הייתה אלבי עיר של חוטאים. אלו נלחמו בכנסייה על עצמאותם וכמובן הפסידו. כתוצאה מכך, השליטה על אלבי ועל נתיניה עברה לידי הכנסייה. אנשי הכנסייה שרצו להבטיח את שליטתם על הכופרים החליטו לבנות את אחת הקתדרלות המיוחדות ביותר שנוצרו כדי להעמיד את הכופרים במקומם. לשם כך, הם בנו מבנה עוצמתי, מאסיבי וגבוה שניתן לראות מכל נקודה בעיר, ומילאו אותו במסרים ברורים לגבי גורלם של הכופרים. הכנסייה מעוטרת בקישוטים רבים החגים סביב נושא גן העדן והגיהינום מהרצפה ועד התקרה. ציור הקיר המרהיב שנמצא מאחורי המזבח ממחיש לנתיני העיר את ההבדל הברור בין גן העדן והגיהינום ומציג ביצירתיות רבה את העונשים המאפיינים את הגיהינום. כנסייה מדהימה זו זוכה לציון 8.5.
בתמונות: הקתדרלה של אלבי
שנית, גני ארמון ברבי – גן קטן וחביב על גדת נהר הטארן. מקום מצוין לתמונות, אך לא מעבר לכך, לכן הוא זוכה לציון 7.5.
בתמונות: גני ארמון ברבי
שלישית, מוזאון טולוז לטרק – טולוז לטרק הוא אמן מיוחד בעל פרספקטיבה מיוחדת. הוא גדל במשפחה אריסטוקרטית בעיר אלבי, ואז בנעוריו הוא הפך נכה. בעקבות נכותו, החל לאייר ולצייר. תחילה הוא נתפס כשונה, חריג ומוזר והיה למעשה בשולי החברה. כשעבר לעבוד בפריז, הוא החל את דרכו מלמטה ובזכות עבודתו הקשה, וכשרונו הרב, הפך להיות ממאיירי הכרזות המבוקשים ביותר בכל פריז. עבודותיו של טולוז לטרק מושפעות מחוויתיו – הן בשולי החברה והן בלב הבוהמה הפריזאית. בזכות קורותיו, ללטרק גישה מיוחדת כלפי “האנשים השקופים” – אנשים ממעמד נמוך שלרוב מעדיפים להתעלם מהם. לצד הכרזות שעיצב לאמנים הגדולים ביותר בפריז, ניתן למצוא גם ציורים של פועלים פשוטים ושל זונות, שנהג להתרועע עמן. לטרק לא זכה להערכה בעת חייו, ולמעשה גם לאחר מותו. כשמשפחתו ניסתה למכור את עבודותיו למוזיאונים הגדולים בפריז, היא סורבה. העיר אלבי, קפצה על ההזדמנות והרוויחה מן ההפקר. המוזיאון מומלץ מאוד לחובבי האמנות, ובעיניי חובה לקחת את המדריך הקולי, שהיה נהדר. לכן, מוזיאון זה מקבל את הציון 9.
בתמונות: מוזאון טולוז לטרק
מהעיר אלבי יצאנו לקראת נסיעה ארוכה מאוד לעבר מקום הלינה שלנו. כמו תמיד, אנחנו מסרבים לפיתוי של האוטוסטרדה המשמימה ומתוגמלים בכבישים פתלתלים, נוף של כפרי ואלפי גוונים של ירוק מכל כיוון.
בדרך עצרנו בכפר הקסום סן סירק לה פופי, אחת המקומות היפם בצרפת אשר מופיע כמעט בכל רשימה בסגנון: “עשרת הכפרים היפים בצרפת” או “20 מקומות שחובה לראות בצרפת”. היינו במספר לא מבוטל של כפרים ציוריים ועיירות מקסימות בכל מיני מדינות, ואנחנו יכולים לומר בביטחון שסן סירק לה פופי הוא בהחלט מקום שאסור להחמיץ. אין ספק שזה כפר מאוד תיירותי, אך הוא שומר היטב והאווירה בו היא נעימה מאוד. הביקור בכפר מורכב משני חלקים – שיטוט ברחובות וטיפוס לתצפית. הרחובות עצמם ציוריים ויפים, אך התצפית היא גולת הכותרת של הכפר. הנוף מהתצפית פשוט עוצר נשימה, ולכן אתן לתמונות לדבר בעד עצמן. לסיכום, המקום זוכה לציון 9.
בתמונות: התצפית של סן סירק לה פופי
לאחר הביקור הקצר בכפר, המשכנו בדרכנו, ולאחר ארוחת ערב על הדרך, הגענו למקום הלינה, והלכנו לישון.
היום השלישי
לאחר ארוחת בוקר טובה, יצאנו לדרך, אל אחת האטרקציות המפורסמות בדורדון, מערת לסקו, מערה מתקופת האדם הקדמון שבה ציורים מדהימים וריאליסטיים של חיות. המערה המקורית נפתחה לציבור בשנות הארבעים, אך הקהלים הרבים שהגיעו אליה הביאו להרס של המערכת האקולוגית העדינה ששררה במערה, לכן היא נסגרת לציבור כבר בשנות השישים. מאז נבנו שלושה שחזורים של המערה ששמותיהם לסקו 2, לסקו 3 ולסקו 4. בעמק הדורדון שוכנים לסקו 2 ולסקו 4, כאשר ההבדל המרכזי ביניהם הוא סוג החוויה. לסקו 2 הוא שחזור ישן יותר שמדגיש את החוויה של המערה עצמה, ואילו לסקו 4 הוא שחזור חדש מהעשור האחרון שכולל בנוסף לחווית המערה, גם מיצגים ומשחקים שמטרתם לחבר בין המבקרים למערה, לציורים, לציירים, לתהליכים של גילוי המערה, של ההרס שלה ושל תהליכי השימור שנעשים בה.
לאור כל היתרונות שלעיל, בחרנו ללכת ללסקו 4, ונהננו מאוד. יש להזמין מראש את הכרטיסים באתר, ולהגיע למקום כמה דקות לפני השעה הייעודה. במקום יש חניון מסודר. הסיור מתבצע בעיקרו בקבוצות עם מדריך שפוגשים בנקודת ההתחלה. המדריך מלווה את הקבוצה עד ליציאה מהמערה ומשם ניתן להמשיך לכל המיצגים הטכולוגיים, לסרט התלת מימד ולסרט הנוסף (יותר מוצלח לדעתי). המדריך שלנו היה מצוין, ענה בסבלנות על כל השאלות וטיפל בכל בעיה שלא צצה. המיצגים היו ברובם נחמדים מאוד והשלימו את התמונה. בקיצור, מדובר באטרקציה מהנה ומוצלחת של שלוש שעות לכל הפחות (שעה וחצי סיור מודרך + שעה וחצי במיצגים השונים). לצערי, הצילום במקום אסור, ולכן אין לי תמונות לחלוק מהמקום. מדובר במרכז מושקע מאוד ובשחזור מדהים של תופעה ייחודית ומסקרנת לצד הדרכה מעולה, ולכן אתן למקום את הציון 10.
משם לאחר ארוחת צהריים טובה, המשכנו למערת רופיניאק. לכשהגענו, הבנו שהכרטיסים הבאים שזמינים הם רק לשעתיים אחרי הגעתנו (לצערי במערה זו לא ניתן להזמין כרטיסים מראש). ויתרנו על התענוג ושינינו תוכניות.
החלטנו ללכת לפארק החבלים L'Appel de la Forêt. זה פארק חבלים חביב שממוקם בצפון חבל פריגו. יש בו מסלולים לכל הרמות והגילאים. בילינו במקום שלוש שעות וחצי, ממש עד הסגירה. המקום נחמד מאוד, אך לא יוצא דופן, לכן הוא זוכה לציון 8.
לאחר הביקור בפארק החבלים, המשכנו למרכז הקניות Centre Commercial La Feuilleraie בבירת המחוז – העיר פריגו, ולאחר סיבוב מהיר במרכז העיר וארוחה טובה במסעדת המבורגרים, חזרנו למקום הלינה שלנו.
היום הרביעי
לאחר עוד ארוחת בוקר מוצלחת של מרי-לין, המארחת הצרפתייה שלנו, יצאנו לכיוון העיר סרלה, עיר התיירות המרכזית, כדי לבקר בשוק המקומי (בימי רביעי ושבת). השוק עצמו מגוון ועשיר. אפשר לומר שקנינו הרבה – כמהין, פואה גרה, גבינות צרפתיות, שוקולדים, מאפים ועוד ועוד. כל המוצרים באיכות מדהימה. סרלה הייתה הומה ושוקקת, והשיטוט בסמטאות העיר הציוריות היה קליל ומהנה. לכן, הביקור בעיר סרלה והשוק המקומי זוכים לציון המכובד 9.
בתמונה: השוק של סרלה
מסרלה המשכנו לכפר הציורי לה רוק גז'אק, שבנוי על צוק תלות המתנשא מעל נהר הדורדון. רוב המטיילים מגיעים לכפר כדי לקחת קיאק ולשוט לביינאק או כדי לעלות על סירת תיירים המפליגה בדורדון. החלטנו לוותר על התענוג של הקיאק בגלל העונה (אמצע אפריל), ולא חשבנו שהשייט בסירת תיירים יהיה מהנה במיוחד, לכן פשוט שוטטנו בכפר ועלינו לתצפת על הדורדון בפעם הראשונה. השיטוט בכפר מספק נוף יפה, אך לא בהשוואה למה שעוד נראה בטיול, לכן הוא זוכה לציון 8.
בתמונות: לה רוק גז'אק
מלה רוק גז'אק המשכנו אל השאטו הציורי Chateau des Milandes, שאטו ציורי בעל גנים ציוריים שהיה שייך לזמרת המפורסמת ג'וזפין בייקר. במקום מתקיימים גם מופעי ציפורים על אחת התפאורות המוצלחות ביותר שיש. אתייחס למקום בשלושה חלקים:
- הארמון עצמו – הוא מרשים מאוד, אך מרשים יותר ממנו הוא סיפור חייה של ג'וזפין בייקר ופועלה למען האנושות בכל מיני דרכים. כאן עליי לשבח את המדריך הקולי שהיה ענייני ומעניין. לא היה ניתן לצלם בפנים.
בתמונה: הארמון מבחוץ
- הגנים – הגנים עצמם גדולים ומטופחים, אך למען האמת, ציפינו ליותר וקצת התאכזבנו.
בתמונות: הגנים של השאטו
- מופע הציפורים – היה קצת מתיש, לא מאוד מונגש לזרים (מעט מאוד הסברים באנגלית), אבל די מרשים. העופות הדורסים שהוצגו במופע היו פשוט מדהימים ובעלי יכולות תעופה מדהימות.
בתמונות: העופות הדורסים והנוף הנשקף מהמופע
לסיכומו של עניין, השאטו מאוד מומלץ, גם אם הגנים לא עמדו בציפיות, בעיקר בגלל הארמון וסיפור חייה של ג'וזפין בייקר, לכן הוא זוכה לציון 9.
לאחר הביקור המוצלח בשאטו מילאנד, המשכנו לביינאק ולשאטו של ביינאק. השאטו עצמו משקיף על נהר הדורדון ומציע כנראה את הנוף הדרמטי ביותר שעל הנהר. השאטו עצמו הוא בסגנון מבצרי האבירים של ימי הביניים, והוא השתמר כך בצורה יפה מאוד. הסיור מתחיל בחצר עם נוף מדהים של הדורדון, ומשם הסיור בשאטו הוא קצר וקליל, רק 10 חדרים, ובאמצע מגיעים לגג, שממנו נשקף הנוף הדרמטי ביותר של הדורדון. החדרים עצמם לעתים מרשימים יותר ולעתים מרשימים פחות, אבל ממש ניתן לדמיין את האבירים יושבים במבצר ומתכוננים לקרב. המקום נחמד מאוד ומומלץ בעיקר בגלל הנוף והאווירה, לכן הוא זוכה לציון 8.
בתמונות: השאטו של ביינאק
לאחר הביקור המוצלח בשאטו של ביינאק, שוטטנו קצת בבינאק (לא שווה אזכור), ואז המשכנו לארוחת ערב בעיירה הקסומה דום, שהייתה די רדומה. לאחר סיבוב קצר וכמה תמונות מוצלחות מהתצפית המוצלחת של העיירה, בחרנו לסעוד במסעדה ויאטנמית מומלצת בשם Comptoir D'Annam, בגלל הקשר הבלתי ניתן להכחשה בין צרפת לוייטנאם ומשום שאנחנו מאוד אוהבים אוכל וייטנאמי. זו מסעדה קטנה שבה שף וייטנאמי אחד מבוגר ומלצרית, ובשיא העונה המקומות בה יאזלו אם לא תזמינו מראש. חשוב לזכור שהשירות במקום איטי בגלל האיוש הנמוך, אבל המנות היו פשוט מושלמות אחת אחת. כששאלנו את המלצרית, התברר לנו שהשף המוצלח של המסעדה הוא וייטנאמי שלמד באחד מבתי הספר הטובים לבישול בפריז ונהנה מעבודתו השלווה בדורדון. המסעדה הוכתרה בקלות למוצלחת ביותר בטיול, ואנחנו ממליצים בחום לבקר בה.
בתמונה: הנוף הנשקף מתצפית של דום
היום החמישי
התחלנו את הבוקר מוקדם לקראת יום עמוס שכולו תוכנן סביב כרטיס פריגו (http://www.visites-en-perigord.com/gb/index.php/en/) שמקנה כסף לשימוש ב-12 אתרים בדורדון בהנחה של 20 אחוז. הקנייה היא בכפולות של 60 אירו (כל כרטיס על סך 60 אירו עולה 48 אירו). הכרטיס כיסה 3 אתרים שהתעניינו בהם, והחלטנו לבקר בכולם ביום אחד משום שזה ממש הסתדר עם לוחות הזמנים.
התחלנו את היום במערת הנטיפים Gouffre de Proumeyssac, שהייתה פשוט מדהימה. הסיור עצמו נמשך רק כ-45 דקות, אך אני מבטיח לכם שזה סיור בלתי נשכח שכולל שתי חוויות שונות עד מאוד – תחילה נכנסים פנימה להיכל הגדול שבו נטיפי ענק ושם מוקרן מופע אור קולי מרשים ויפה אשר מבליט את יופים של הנטיפים. לאחר מכן יורדים למטה והמדריך מסביר עוד על המערה וצופים במופע אחר מלמטה – מרשים באותה המידה. החוויה השנייה היא ההליכה בתוך חדר הנרות, שקיבל את שמו בגלל צורת הנטיפים שבו. זוהי דרך צרה עד מאוד שבה זוכים המבקרים למבט אינטימי ומרשים לעבר הנטיפים העבים והארוכים. שבחדר, ומבחינתי זה היה לא פחות מרשים מאשר המופע הגדול בהיכל. אין לי תמונות מכיוון שלא ניתן לצלם בפנים. לסיכום, המערה הזו היא פשוט בליגה משל עצמה, וכל השוואה למערות מקבילות היא פשוט מיותרת, לכן היא זוכה בקלות לציון 10.
לאחר הביקור במערה, החלטנו לעשות פיקניק בנקודת השפך של נהר הוזר אל נהר הדורדון. בדרך עצרנו לקנות בסופר חמאה וגבינות ובמאפייה המקומית לקנות בגט (אל תתפתו לקנות לחמים ובגטים בסופר, זה פשוט לא הדבר האמיתי). במקום שולחנות פיקניק אחדים, אך הוא אינו עמוס כלל, וככל הנראה תוכלו להנות מפרטיות מוחלטת כשתהיו בו.
בתמונה: השפך מהצד של הוזר
לאחר מכן, המשכנו אל שאטו Castelnaud שמשכן תצוגה מרשימה מאוד של כלי נשק מתקופת ימי הביניים וכן הסברים רבים על ההיסטוריה של הטירה. אני אמנם לא מחסידי התצוגות הללו, אך אני מוכרח להודות שהתצוגה הייתה מרשימה מאוד ומקיפה למדיי, ולוותה במיצגים אינטראקטיבים ובסרטונים מושקעים שכללו בין היתר שחזורים היסטוריים. כמו כן, במקום גם פעילויות נוספות באווירת ימי הביניים, כמו למשל סדנת נפחות שניתן לצפות בה. כמו תמיד, גם השאטו הזה משקיף לנוף עוצר נשימה של הדורדון. לסיכום, התערוכה מאוד מוצלחת, והנוף מופלא כרגיל, ולכן השאטו זוכה לציון המכובד מאוד 9.
בתמונות: שאטו Castelnaud
לאחר הביקור המוצלח בשאטו Castelnaud, המשכנו אל גני מרקוויסאק המטופחים ששוכנים ממש מעבר לנהר הדורדון. מייד לאחר שנכנסנו, התחילה רוח פרצים ומייד ברחנו לבית הקפה הקרוב. התייעצנו עם אדון גוגל לגבי מזג האוויר, והוא אמר שמזג האוויר אמור להתבהר תוך שעה. נהננו מגלידה מצוינת ומקרפים (איך לא?) וצפינו בגשם השוטף בחוץ, בתקווה שמזג האוויר אכן יתבהר לפי התחזיות. לפתע, הגשם פסק בבת אחת והשמש הפציעה בשנית. בשלב הזה, נותרו לנו שעתיים לביקור במקום, והחלטנו לנצל אותן עד תומן. למרות התמונות הרבות באינטרנט אשר מציגות את החזית המתוקתקת של הגנים עם השיחים המעוצבים, מרבית הגן הוא למעשה אנגלי, כלומר, טבעי ועם התעסקות מינימלית. עדיין, הגן עצמו יפה מאוד, ומלא בפינות חמד קטנות ובשבילים שונים ומשונים שחוזרים ונעלמים. אורכו של הגן הוא כקילומטר ובקצהו השני יש נקודת תצפית על לה רוק גז'אק ועל הדורדון, שאותה שמרנו לסוף. בינתיים שוטטנו בעצלתיים בגנים ואפילו הצלחנו למצוא כמה ערסלים להסתלבט עליהם במשך כמה דקות. נקודת התצפית היא גולת הכותרת, והיא פשוט דורשת שיצלמו בה. למרות הנוף הדרמטי שנשקף מהשאטו של ביינאק, לדעתי התצפית הזו מציעה את הנוף הטוב ביותר של הדורדון בכל האזור, ולצערנו הרב, גם את הנוף האחרון שלנו על הדורדון. כשסיימנו את עסקינו בתצפית, השעה הייתה כחמש דקות לפני הסגירה, לכן מיהרנו החוצה לפני שיסגרו עלינו את המקום.
בתמונות: גני מרקוויסאק
לאחר הביקור המוצלח בגנים, הלכנו לאכול ארוחת ערב טעימה בסרלה המהממת, שמקבלת נופך אחר ושקט יותר בשעות הערב.
היום השישי
זהו, הגענו ליום האחרון בטיול שלנו. אכלנו ארוחת בוקר אחרונה ונפרדנו מהמארחת המקסימה מרי-לין. על הפרק – מערת פדיראק, מפלי Autoire ורוקאמדור. בדרך עצרנו במאפייה בשם Boulangerie Olivier "le fournil vayracois " שהייתה כל כך טובה עד כדי כך שהיא זוכה לאזכור מפורש בבלוג. זה ממש היה מסוג המקומות שריח המאפים שלהם ממלא את כל הסמטה. כשנכנסנו, לא ידענו מה לבחור מרוב העושר, וכל הזמן נכנסו הזמנות בטלפון. בסוף קנינו בגטים קרואסונים ושלל מאפים, הכל טעים כל כך, יותר מאשר כל מקום אחר שהיינו בו בטיול.
קצת אחרי השעה 10:00 הגענו אל מערת פאדיראק. בזמן לתור שלנו שנקבע לשעה 10:30 יום קודם דרך האינטרנט (הכניסה למערות בשעות הבוקר בטיול שלנו נבעה בעיקר ממזג האוויר שלרוב היה גשום בבוקר, אך התבהר בהמשך היום). עם ההגעה, מקבלים מדריך קולי שפועל אוטומטית ומתחילים לרדת למטה (במדרגות או במעלית) לעבר המערה. ההדרכות בדרך אל המערה נחמדות וקלילות. כשמתחילים להיכנס למערה, כבר אפשר לראות את המים הזורמים ועמם מתחילה ההתלהבות. הגענו אל נקודת היציאה של השייט, ולמזלנו התור לא היה ארוך במיוחד (אם כי כשחזרנו ראינו שהתור הוכפל, ולכן אני ממליץ בחום לקבוע תור למערה מוקדם ככל האפשר). השייט עצמו נחמד מאוד, ובדרך ניתן לראות מיני מפלים שמבציעים מתקרת המערה. כשמגיעים אל הצד השני, ההצגה מתחילה. הסיור הקצר והממצה לאחר השייט כולל אגמים רחבי ידיים, מפלים ותצורות סלע ייחודיות שנוצרו כתוצאה משחיקת הסלע. הכל יפה כל כך וקצת בלתי ייאמן. מי היה מאמין שדבר שכזה קיים בתוך מערה בצרפת הכפרית? לאחר שנגמר הסיור, חזרנו למעלה באותה הדרך. לסיכום, מדובר בסיור מדהים ומיוחד במערה מיוחדת שטרם ראיתי כמותה, על כן הביקור בה זוכה לציון המושלם 10.
בתמונות: מערת פדיראק
לאחר מערת פאדיראק, המשכנו אל מפלי Autoire, מסלול קליל וחביב למפל מרשים (שימו לב שצריך לנווט לחניון). מהחניון המסודר ההליכה נמשכת כחצי שעה ואז מגיעים למפל. הדרך עצמה לא קשה בכלל, ועוברת בין עצים ומעל נחל. המסלול הנחמד הזה זוכה לציון 8.
בתמונות: מפלי Autoire
משם המשכנו אל עוד אחת מהמקומות אשר מופיעים חדשות לבקרים ברשימות של כפרים יפים בצרפת ובעולם, הכפר רוקאמדור. אין ספק שזה היה מקום שציפיתי מאוד להגיע אליו, אך כגודל הציפייה, גודל האכזבה. ציפינו לכפר יפיפה עם נוף מטריף ולאווירה כיפית ברחובות. כשהגענו הופתענו למצוא כפר ממוצע, עם נוף סביר, אווירה תיירותית להחליא (בניגוד למקומות כמו סן סירק לה פופי או סרלה ששמרו על איזשהו סוג של אופי) ורחובות מוזנחים. הדבר ששכחנו לקחת בחשבון הוא שרוקאמדור זה כפר שמושך אליו תיירות דתית, ולכן הוא אינו מנסה להתאמץ למשוך תיירים מסוגים אחרים. הדבר מתבטא בכך שהרחובות מלוכלכים ומוזנחים עד מאוד ובכך שלא נתקלנו באף חנות שמנסה לקלוע לטעם אחר מהמכנה המשותף הנמוך ביותר עבור תיירים. לכן, בצער רב, רוקאמדור מקבלת את הציון הנמוך ביותר בטיול – 3.
בתמונה: רוקאמדור מלמעלה
אמנם תכננו להישאר ברוקאמדור עד הערב, אבל אחרי פחות משעה, החלטנו שכדאי שנתקדם הלאה לכיוון ליון, שממנה נמריא לארץ למחרת. כך הסתיים, בטעם מעט רע, טיול מקסים ומגוון בדרום צרפת.
