אני מרגיש צורך לשתף חוויה שונה מפיימונטה, חוויה עירונית ושונה מאחרות עליהן אני כותב בד”כ, אבל ממש לא מנותקת מהמקום. בפברואר נסעתי עם חבר קרוב, להראות לו את האזור ולהכיר לו חברים. ערב אחד, הוא גמל לי כהלכה והוציא אותנו לעיר בלילה, דבר שכסוג של מקומי אינני עושה אף פעם. מתנצל מראש, לא כל הזיכרונות חדים וברורים!
ראשית הגענו למרכז העיר, אני מאמין שברכבת, לתחנת השער החדש [Porta Nuova]. משם הלכנו ברגל מספר דקות לתוך שכונת היהודים-גייז-מהגרים-חיי לילה שוקקים בשם San Salvario, ונכנסנו באקראי לבר שהוא גם סטודיו לקעקועים (שילוב מסוכן מאוד, אם תשאלו אותי!). איך שהתיישבנו עם השתייה ניגש אלינו בחור והתחיל לדבר איתנו. שמתי לב שרגע קודם לכן הוא ובחורה יצאו יחדיו מהשירותים, וזה לא נראה כמו רגע קסום בין בני זוג. הבחור התנדנד לעברנו והתיישב, ודי מהר הבנו שהוא מסטול מקוקאין. סטפאנו היה שמו, הוא היה מאוד נחמד, אפילו הציע לנו לעשות קוק יחד אתו! הוא סיפר לנו שהבחורה שדחתה אותו הרגע מעצבנת אותו, ותוך רגע-שניים היא הצטרפה בעצמה, ותוך כמה דקות ישבנו מוקפים בחבורה שלהם, העברנו אתם שעה של שיחה, באנגלית ובאיטלקית (כל אחד לפי יכולתו).
זו חוויה מאוד טיפוסית, שאנשים פשוט נפתחים אליך בקלות שכזאת, ועדיין שומרים על יחס מכבד (חוץ מסטפאנו שקצת הגזים, וקרא לנו “מנוולים” כשלא רצינו לעשות אתו קוק, ואחרכך התנצל).
המשכנו משם במורד השכונה ועצרנו לרגע בסביבות חצות במסעדה ארגנטינאית, לאמפנדה טרייה מהתנור. המסעדה נקראת Pasion ומתקיימים בה ערבי מוזיקה חיה, והאמפנדות היו מעולות!
משם הרחקנו לשוטט לשכונה אחרת, מעבר ל-Via Po, אחד מהעורקים הראשיים של מרכז העיר, ובמקרה הגענו לדלת עלומה ועליה שלט קטן – Mad Dog Social Club. השעה הייתה קרובה ל-1. בדלת עמדה בחורה שדיברה בטלפון, ולאחר שפניתי אליה – סגרה לי את הדלת בפנים. רגע לאחר מכן היא פתחה והכניסה אותנו, מסתבר שמדובר במועדון סגור לחברים רשומים בלבד, ושהיא הגיטריסטית שמופיעה שם הערב! נרשמנו חיש מהר ושילמנו מה שהיה צריך לשלם, וירדנו אל מעבה האדמה, למעין מרתף יינות שהוגדל, היה בו בר מסוגנן ונוצץ ואנשים בחליפות מתוחכמות. היו גם סטודנטים מרושלים, ובעצם טווח אנשים מרשים ושוקק מאין כמוהו, בעיקר לאור הרחוב השומם שבחוץ בשעת הלילה. שתינו על הבר קוקטיילים מרשימים למראה והלכנו לשמוע את מה שנשאר מההופעה. הבחורה שהופיעה – Eleonora Strino, שדה משחת על הגיטרה!
לאחר שהמוזיקה נגמרה וסיימנו לשתות הוספנו ללכת, הפעם לכיוון פיאצה ויטוריו שבתמונת השער, ממנה אפשר לרדת למעין שביל-מזח על נהר הפו [PO] החוצה את צפון איטליה ועובר בתוך העיר, עליו יש מועדון אלטרנטיבי נוסף, הקרוי “המחסן על הפו”, ושם כבר היה הכל סגור ומסוגר. פעם אחרת! חזרנו מהפיאצה במונית, עם נהג שהמליץ לי על מסעדה כפרית משובחת בהרים.
זו פיימונטה, עירונית אבל אינטימית מאוד. וחוויית לילה הזויה ומטורללת כמו זאת שקולה בעיניי להרבה חוויות אחרות, אולי “בוגרות” יותר. את הפרצוף האמתי של האנשים רואים דווקא דרך חלונות כחיי הלילה.
