יצאנו, זוג בשנות ה-60 באמצע יוני לכבוש את צפון יוון. הטיסות הוזמנו כחודשיים לפני כן מחברת AegeanAir – טיסה לסלוניקי דרך אתונה. הם היו הזולים ביותר ועם מינימום זמן חיכיון בקונקשין. המטוסים מרווחים הצוות אדיב ביותר – הכל מתוקתק והמזוודות אפילו מגיעות בסוף ליעד! דבר ראשון לקיחת הרכב שהוזמן מאופרן (הזולה ובדיעבד היעילה ביותר) – הספק Enterprise נמצא מחוץ לשדה, שודרגנו לג'יפון של סוזוקי ואפילו עם מנוע סולר, דבר שהוכיח עצמו בחסכון ובכח שנדרש בהררי יוון. יצאנו לדרך כאשר אנו מנווטים עם GPS ייעודי (עם תוכנת Igo) וכגיבוי עם תוכנת Sygic על הנייד, אשר דורשת רק gps ומפה שמורידים מבעוד מועד, סה”כ עבד לא רע למעט מס' פעמים שהיישום נסגר וקשיים בהכנסת כתובת מדוייקת (כנראה בגלל היוונית). כמו כן הצטיידנו בארץ בסים בינלאומי של חברת simtogo, שהוכיח עצמו רק בטלפוניה. לא גלשנו מאחר ולא ידענו איך יהיה החיוב עבור נפח גלישה מסויים, כאשר נזקקנו גלשנו רק ברשת wifi.
יום ראשון – יצאנו לכוון Edessa – עיר המפלים, שאכן הוכיחה בכבוד תואר זה (היעד Stenimacho st). לאחר סיור מקיף בכל המפלים, הרגשנו רעב מה וסעדנו את ליבנו במסעדה נחמדה שחולשת על המפלים. המשכנו לכוון Kastoria, כאשר הנוף משתנה, מערב מקדוניה מקבלת פנינו בדרכים הרריות ומפותלות (עוד נופתע בהמשך) ובשפע פריחה מפתיעה – כאן הפרגים עוד בשיאם. מגיעים לעיר יפהפיה שיושבת על אגם Orestiada.
במפגש רח' Agious athanasiou ו- Merarchias נמצאת אנדרטת השואה לזכר יהודי קסטוריה.
לסיום הגענו למלון שנמצא על גבעה השולטת על העיר – Enastron view hotel, מלון מעולה, מבריק, נוף פנטסטי אך ארוחת הבוקר לעומת זה די אכזבה.
יום שני – נסיעה לכוון חבל זגוריה.
בבוקר סיור סביב האגם, עופות מים למינהם ועיירה מנומנמת. התחלנו בנסיעה לכוון רכס הרי הפינדוס כשפנינו לעיירה Konitsa ולמעשה לגשר קוניטסה. הגעה, חציית גשר האבן הקשתי והליכה בגדה הדרומית של נהר האוס למנזר Moni panagias Stomio, כאן צריך להיזהר כי לאחר 1.5 ק”מ יש פיצול וסימון מסלול ימינה לכוון ההר, בחרנו כך, אולם זה היה מסלול לא קל (הטמפ היתה 31 מעלות) עליות וירידות די תלולות, הליכה אמנם ביער, אך הייתי ממליץ רק במזג נוח. בסיכומו המסלול שוב יורד לגדת הנהר (תוספת של שעה וחצי) ואז לפיניש יש עלייה ארוכה כפיצוי על הדרך הקלה עד כה. כשמגיעים למנזר לבסוף שוכחים מהתלאות כי הנוף שנגלה בעיקר בחלק המזרחי אל הקניון פשוט משגע !
לסיכום מסלול יפה של כשעתיים וחצי לאורך הנהר .
המשך נסיעה לכפרי זגוריה והגעה לאחר דרך מפותלת ותלולה לכפר שבמרכז האזור Ano Pedina. בחרנו להתמקם כאן כדי לחלק פעילות לשני קצוות קניון ויקוס ולא ליסוע הלוך ושוב בדרכים העקלקלות. התיישבנו במלון Primoula – מלון משפחתי שבנוי כמתחם של מס' מבנים, כאשר בכל אחד חדרים בעיצוב שונה בטוב טעם ועם הרבה מחשבה. בעל המקום צעיר בשם Alexis , צ'יפר אותנו בלי הפסקה (היינו לבד במלון, רק בלילה השלישי הגיעו עוד אורחים), עזר בתכנון המסלולים ומכר לנו גם ריבות מעשה ידי אמו לתפארת יוון. קבלנו ממנו טיפ נוסף, לא לבצע הזמנה דרך booking, אלא למצוא הטל של המלון ולהתקשר אליו ישירות ולהתמקח על המחיר, כך עשינו בהמשך הטיול.
יום שלישי – הצד המזרחי של הקניון. נסיעה ל- Oxia דרך Monodendri ל- תצפית אל פתח הקניון, בדרך עוברים ביער הפסלים Stone forest, פיסולו של הטבע בסלעי השכבות הפזורים שטח. אחרי זה חוזרים למרכז הכפר ויוצאים למנזר Agia paraskevi, כחצי שעה הליכה לעוד תצפית לקניון הפעם מזרחה. ממשיכים בנסיעה דרך תחתית הקניון כשפנינו ל- Vradeto בגדה הצפונית שלו. הקניון יבש והכביש עובר על גשר ומולו גשר אבן קשתי (kokkori) וצוקי ענק נישאים. העלייה לגדה הצפונית תלולה ושוב נגלים מראות הפיסול בטבע, הפעם לאורך כל הדרך. נוסעים עד קצה הכפר, מחנים הרכב ליד בית קפה קטן ויוצאים למסלול של 40 דקות עד תצפית Beloi . כאן אנו בגדה הצפונית של הקניון במראה שמימי מול התצפית של oxia. חזרה לרכב מעודדים מהמראות, יורדים שוב למטה, הפעם במטרה לחקור את הגשרים סביב הכפר Kipoi. ליד גשר Kokkori עוצרים הפעם, ויוצאים לדרך יפה שמתחילה מתחת לכביש לכוון מערב לאורך הערוץ עד גשר Missios, כחצי שעה, חזרה באותה דרך. ממשיכים כעת לכוון Kipoi ואז פוגשים בצד ימין של הדרך את הגשר המפורסם בעל 3 הקשתות Plakidas, יש גם נק' תצפית מסודרת. בהמשך לפני הכניסה לכפר, עוברים עם הכביש על גשרון מיד אחריו מחנים וישנו מסלול נחמד לגשר Lazaridi, כאן לפחות יש מים בנחל, צל והרבה צמחיה. בתחילת המסלול נתקלנו באנשי עכביש שטפסו על המצוק בצורה מופלאה, ממשיכים במעלה הנחל וחוזרים באותה דרך. לסיומו של היום נכנסנו לכפר Dilofo אשר מאלץ אותנו להשאיר הרכב בכניסה ולהמשיך רגלי בסמטאות הצרות ללב היעד. הכפר שקט ונראה נטוש, אך יש בו מס' מלונות קטנים טברנות ומבנים עתיקים, סעדנו את לבנו במרכז ליד עץ דולב ענק וחזרנו ל- ano pedina.
יום רביעי – יום רטוב בצד המערבי של ויקוס.
קבענו פגישה ב- Aristi עם נציג מחברה שמפעילה רפטינג בנהר, בגלל אי הבנה הוא לא הגיע ולכן המשכנו לבד לגשר Gefiri Papigkou, שנמצא בהמשך הדרך לכוון הכפר Papingo. חברנו שם למפעיל אחר ובצענו רפטינג מהנה של כשעתיים על נהר Voidomati הצלול כבדולח עד לגשר והמגלשה ליד Kleidonia. המים קרים מאד בגלל מקורם בנביעה תת קרקעית, המסלול משופע בעצי דולב ענקים, מצוקים חשופים וצמחיה עבותה שתוחמת את הנהר. מאוששים מהרפטינג שמנו פעמינו לכפר Papingo, הדרך בעלייה תלולה ומשופעת עיקולים חדים. מגיעים לכפר קטן עם בתי אבן וגגות צפחה כהה וסמטאות צרות. כאן ה- gps השתגע, כדי “לקצר הדרך” דחף אותנו לסמטה ברוחב הרכב ולא לקח זמן רב ומצאנו עצמנו מול רכב מקומי, רק לאחר בצוע תמרון משותף לתוך חצר פרטית עם שיפוע לא הגיוני נחלצנו מהמיצר ולמדנו שבכפרים ישנה דרך אחת שחוצה אותו ואין לסטות לשבילי קיצור. ממשיכים בנסיעה ל- Micro Papigko, גם כאן יש להשאיר כלי הרכב בכניסה ולטייל רגלית. זהו כפר ציורי, שקט עם רחוב אחד ומס' שבילי פיצול לבתים פרטיים. הדרך תלולה וללנים פה נכונה עבודת גרירת מזוודות לא פשוטה. טיילנו בין הבתים וגינות הירק הפרטיות ולבסוף נחנו ליד הכנסייה כשלצדה עץ דולב גדול, נהיננו מרוח הצהרים ואכלנו דובדבנים מדהימים.
*** לקרביים שבינינו יש מכאן יציאה למסלול של כ-9 שעות הלוך חזור לאגם הקרחוני Drakolimni, דרך הבקתה בהר. כשבררתי אפשרות לעלות נאמר לי כי אזדקק למדריך, אך מיודענו Alexis הסביר לי שזה מסלול קלאסי ומסומן היטב כך שניתן לבצעו לבד. לא לשכוח שזה קטע לא קל, עלייה של כ-1000 מ' וירידה באותו יום!
יצאנו מהכפר חזרה ולאחר כק”מ בעיקול הדרך עוצרים ל- Rock pools, אתר של בריכות וגבי מים קרים וזורמים. מתקדמים במעלה ואז נכנסים לגבים שלהפתעתינו גם אינם חלקים , המים עד גובה החזה- פשוט משובב נפש.
לאחר הטבילה המרעננת נסענו לכפר Vikos דרך אריסיטי. בעלייה לויקוס נגלית דרך הפתלתלים שעברנו בדרך לפפינגו. הכפר קטנטן ומהווה נק' תצפית מצידו המערבי של הקניון ואכן מראה מהמם נגלה לנו. כ-50 מטר לפני הכניסה לכפר ישנה ירידה ימינה לשביל המוליך למעיינות הנהר Piges Voidomati, מסלול של כ- 3 שעות הלוך חזור כולל טבילה במעיין – חובה לפי המקומיים. לא בצענו מאחר והחם היה בלתי נסבל, פעם אחרת…
חזרנו לכפרנו וסעדנו הפעם במסעדה מעולה שבמעלה הרח' הראשי של אנו פדינה.
לא נשכח כמובן את ידידותנו הפרות יפות המראה שארחו לנו חברה לא פעם בכבישים הצרים של זגוריה.
יום חמישי – נסיעה לשמורת צומרקה.
לאחר ארוחה דשנה ומגוונת (רק כאן זכינו לקבל כל בוקר מיץ טבעי סחוט,ביצים לפי הזמנה וקערה של יוגורט מעולה) וקניית ריבות מעשה ידי אמו של אלקסיס, יצאנו לעבר עיר המחוז של חבל אפירוס יואנינה. העיר יושבת בין שתי השמורות על שפת אגם יפה. על חצי אי נמצאת העיר העתיקה מוקפת חלקית בחומה ובליבה מבצר – פרוריון. החנינו הרכב בחלק הדרומי על הטיילת, כך שנכנסנו לעיר העתיקה לכוון צפון וחזרנו בחומה החיצונית אל הטיילת סופגים מהישן והחדש של העיר. במבצר ליד המוזיאון הביזנטי פוגשים שוב את הנק' היהודית, אתר שכנסו בו את יהודי יואנינה לקראת שילוח לפולין. בית הכנסת הישן גם בין החומות בסמטה צרה ליד רח' Ioustinianou, בגלל אי תאום מראש מצאנו אתר סגור.
הנסיעה ל-Pramanta, מרחק של כ-60 ק”מ אורכת כשעתיים – מבחן דרך לכישורי הנהיגה (עוד נגיע לזה בהמשך) בדרך מפותלת, צרה ,עם מפולות אבנים ולמזלנו כמעט ללא תנועה, כך שניתן לעיתים לחתוך לנגדי או לעצור ולצלם את המראות המדהימים. הדרך עולה מיואנינה בקטע סביר אך לאחר ההגעה לשיא הרכס מתחילה הירידה הקשה, עד לתחתית לחציית נהר ה- Arachthos. מכאן מטפסים לרכס הנגדי לגובה של מעל 1000 מ' שוב במסלול מפותל ולא קל. הגענו לפרמנטה – הכפר הראשי של השמורה והמשכנו לכוון Melissourgoi לתצפת על הרכסים האדירים במזרח צומרקה ובמערב מאחור Strogoula. חוזרים כעת כ-3 ק”מ לכוון פרמנטה למנזר - Moni Agias Paraskevis, מחנים ליד המנזר והולכים ביער נחמד למערה של Antonis Katsantonis לוחם מחתרת בזמן השלטון הטורקי (האנדרטה שלו בכניסה כפר melissourgoi) בכניסה למסלול רשום 660מ' כ-20 דקות. הלכנו לפי הסימונים יותר מ-40 דקות ולא מצאנו כלום, בדרכינו חזרה בדקנו אולי פספסנו איזו פניה, אך אין – מצפה לשמוע ממישהו על התקלה.
הזמן דחק להגיע ללינה שלנו שהיתה דרומה מפרמנטה ל- Agnata, היה זה סוף שבוע ולא מצאנו לינות בפרמנטה. בדיעבד כנראה שבוקינג (כבר הזכרנו) הטעה אותנו. פגשנו מעט מאד תיירים הרב יוונים שהגיעו לסופ”ש ארוך.
מאותו מנזר ישנו מסלול נוסף: ממשיכים עם הרכב 3 ק”מ בדרך עפר מהודקת עד ל- Pramanta Refuge שבמעלה ומשם יוצאים למפל Melissourgoi מסלול של שעתיים הלוך חזור – לברר עם יש מים.
יום שישי – שמורת צומרקה.
הלינה ב- Archontiko Tzoumerkon התבררה כמקום בינוני, ארוחת בוקר די בסיסית, אך בעלי המקום מאד השתדלו לעזור למרות ידע אפסי באנגלית.
יצאנו שוב לכוון פרמנטה, לאחר הכניסה לכפר ממשיכים ואז יש פניה צפונה לכוון Kalarites, נוסעים עד Kipina Monastery, זהו מנזר חצוב בחלקו בקיר המצוק הגירי גבוה מעל הכביש ולאחר טיפוס במדרגות מגיעים למערות עם מעברים צרים המכילים את חלקי המנזר – מיוחד מאד ומרתק איך חפרו זאת לפני מאות שנים.
המשך לכוון קאלאריטס, חוצים גשר מתכת העובר מעל לנהר ואז מגיעים לעיקול חד של 180 מעלות, בצד שמאל נראה מס' מדרגות, זהו תחילת המסלול למפל Kouiasa. מסלול קליל ומהנה בין עצים סבוכים ושפע צמחים ופרחים – גם כאן, הכל פורח ובגדול..
בהמשך פוגשים ערוץ זורם בין סלעים חלקלקים, נביעות מהסלע ומפלים שופעי מים, המסלול כחצי שעה לכוון. כעת חזרנו לכוון פרמנטה כדי לפנות לכפר Matsouki, הנסיעה לא קלה ואורכת כמעט שעה כולל צילומים ללא הרף של ההרים סביב.
לפני הכניסה לכפר עוברים על גשר ברזל ישן התלוי עשרות מ' מעל לערוץ ומתוך הסלע מגיח מפל שוצף ומרשים, הגישה קשה מאד, הכל תלול, אך מהגשר עצמו זוכים למבט לא רע. נכנסים לכפר ומחנים בשוליים הצרים כדי לרדת למכבסה בנהר. הגענו אחרי הפעילות כך שכל השטיחים של הכפר התייבשו כבר בשמש על הגדר. המכבסה מנצלת הפרשי גובה של הנהר ומנתבת אותו בשני ערוצים: אחד, כדי להניע גלגל זיזים מעץ לחבוט בשטיחים ומהצד השני הזרם יורד ישירות כדי לבצע שטיפה בזרם אדיר.
כשנחצה לצד הנגדי ונעלה מעט, נוכל לראות מפל נוסף של כ-20 מ' האוסף גם את מימי המכבסה.
כאן הגענו לתובנה כי יש למעשה דרך בין מצוקי לקאלאריטס, והחלטנו לחזור בה ולא בדרך שהגענו, בדיעבד התברר שזו היתה החלטה טובה אך דרשה מאמץ לא קל. יצאנו מהכפר לכוון צפון מזרח והתחלנו בטיפוס איטי במעלה הרכס. מצוקי עצמה נמצאת בגובה 1000מ' והרכס שמעל מגיע כמעט ל-2000מ'.
הדרך מתפתלת על תשתית רעועה שחלקים ממנה נסחפו בגשמים האחרונים, שלא נזכיר סתם מפולות סלעים ומעקה שפשוט נתלש וגלש במורד התלול.
הדרך כאמור עולה לגובה ומקיפה בעצם את הקניון הגדול שבין שני הכפרים, המראה פשוט מדהים ואין שום תמונה שיכולה להמחיש זאת (אולי אם היתה לנו זוית רחבה), בהרים ממול ניתן לראות את ערוצי המים הצרים בגובה של מאות מ'.
הגענו חזרה לציביליזציה – קאלאריטס, אך התברר כי אין כניסה עם רכב לכפר, היינו די מותשים ולכן החלטנו להמשיך לכוון פרמאנטה. במרכז הכפר אכלנו במסעדת תבשילים יווניים – היה מצויין. לקינוח המשכנו מעט דרומה לכוון הכפר Katarraktis (שפרושו ביוונית מפל), שם נמצאים שני מפלים גבוהים ששופעים במלואם כנראה עד מאי, אנו מצאנו את הגבוה מבינהם (כ- 100מ') והיה פשוט שווה. המיקום המדוייק הוא נסיעה לכפר – Kriopigi, עוברים דרכו בדרך מפותלת לכוון ההר, מגיעים לבית קפה שבקצה הדרך ומשם מס' דקות למפלים.
יום שביעי – מצובו ונסיעה למטאורה.
בצער רב יוצאים מהשמורה המדהימה ופנינו צפונה, הדרך להפתעתינו קלה יותר מאשר דרך פרמנטה ומגיעים אחרי פחות משעתיים לנק' החולשת על הכפר Metsovo ונקראת Grand forest metsovo, זהו מלון מפואר שנמצא בגובה 1350מ' וממנו יוצאים למסלול יפה. המסלול נקרא Ursa trail, המסלול מתחיל בכניסה למלון ליד המחסום, אך בהמשך אנו נצמדים לשלטי הדרך של המלון והולכים בעקבותיהם עד מעלה ההר, כשעה וחצי לכוון.
במהלך הדרך (למעשה זו דרך ג'יפים) שעוברת ביער מחטני רואים נופים יפהפים של מצובו והסביבה. מצאנו בצידי הדרך אבני צפחה יפות בצבעים שונים.
כעת נוסעים למצובו למרכז העיירה.
העיירה שונה מכל מה שפגשנו עד כה, ראשית במס' התושבים שלדעתי יכול להכיל את כל כפרי זגוריה, שנית בתי הכפר מקורים רעפים אדומים ולא בצפחה באפורה. במרכז הרבה פעילות של מסעדות, חנויות, ממוסחר משהו, אך בכל זאת אווירה נעימה מאד. באחת החנויות קנינו גבינות הייחודיות למצובו: גבינה מעושנת – מצובונה שדורשת חימום או טיגון ומצובלה – רגילה.
יצאנו מהעיירה לכוון האגם המלאכותי Aoou, עולים בגובה ושוב מקבלים תצפית על העיירה והעמק מלמעלה. הקפנו את האגם ונהנינו משלל נופים אלפינים משהו.
וזה המראה האופייני לאזור שנגלה לנו לראשונה:
יום שמיני – מנזרי מטאורה
ארוחת הבוקר היתה טובה והוגשה בחדר אוכל מרוהט בקפידה ומעוצב יפה, היא כללה גם מאפים ביתיים ואת היוגורט האגדי שלהם. יצאנו לכיבוש מנזרי מטאורה בידיעה שלא נוכל לבצע תמרון רגלי מלא מפאת הטמפ' שעמדו לטפס מעל 33 מעלות, לכן בכל מנזר עצרנו בחניה הקרובה אליו וטפסנו ליעד. עלינו מצד מזרח למנזר Agia Stefanos, הכניסה עולה כיום 3 יורו (זהה בכל המנזרים). בפנים מוצאים גן מטופח להפליא, הכל מצוחצח, כנסייה די מרשימה אך אסור לצלם בה. מהגן משקיפים על קלמבקה והסביבה ובנוף פשוט כובש. מכאן ממשיכים אל מנזר Holy trinity, כאן יש מסלול הליכה נחמד שכולל טיפוס עד לקצה המצוק, תוך מעבר בקטעים חצובים בסלע, בדרך מצלמים בלי סוף את הנופים הנגלים ומתעלפים. לא בכדי נבחר המנזר לסרט של ג'ימס בונד.
כעת נוסעים למנזר הבנות Rousano שנמצא על הציר העולה מהעיירה Kastraki , הציר מתפצל מזרחה ומערבה. עלינו במדרגות המוצלות ולהפתעתנו היה סגור (למרות שלפי הכתוב אין מנזרים סגורים בימי ד'). מהכניסה ראינו שוב גן מטופח ונופים מרהיבים שמשרים עלינו שלווה סטואית. המשכנו מעט בשביל העולה וגילינו דרך שמוליכה לחניה עילית שלא ידענו עליה. בשלב כלשהו יצאנו מהשביל שמוקף צמחיה אל הנוף ואז נגלו אלינו הסלעים הענקיים האופיינים כל כך למטאורה.
היעד הבא מנזר Varlaam שנמצא באחת הנק' הגבוהות באזור, שוב מטפסים אל המנזר ואז זוכים לתצפיות יפות שאחת מהן היא מנזר הבנות- התמונה הבאה.
יורדים לכוון קסטראקי ואז בישורת פוגשים מצד ימין של הדרך את מנזר Agios Nikolas, השישי במס' . יש צורך במסע קטן של טיפוס ומאחר והבנו כבר את הפרינציפ ושבענו מהנופים ויתרנו להם… מה עוד שאינו גבוה.
חזרנו לקלמבקה ולפי ההנחיה של מארחנו, הלכנו לבקר בכנסיה הביזנטית מהמאה ה-12 שנמצאת בעיר (Pangia church), אחת המרשימות לדבריו אולם למרבה ההפתעה משום מה היתה סגורה.
בערב חגגנו בארוחת בשרים דשנה על הדשא אצל ספירוס עם משפחתו ושלל חתולים שנסמכים על שולחנו. שוחחנו על נושאים למינהם ובעיקר על כלכלה (התברר שזה עסוקו העיקרי). היה קשה להם עם ההשוואה לישראל והעתיד לדעתו למרות כל הרפורמות רחוק מאופטימיות.
בבוקר נפרדנו מהם בסגנון יווני – נשיקות על כל לחי והחלפנו כתובות למקרה שיבקרו בארץ.
יום תשיעי – נסיעה לחצי האי פליון.
יוצאים מזרחה, כעת הנסיעה במישורים של חבל תסליה, עוברים דרך טריקלה ולריסה אל חצי האי כאשר היעד הראשון הוא העיר Volos, אשר לחוף המפרץ המערבי. הנסיעה אורכת כשעתיים.
נכנסים לעיר ועורכים מס' רכישות ברשת כל בו היוונית Jumbo, שמלאה מציאות: ביגוד, ציוד ימי, כלים ואביזרים למינהם בזיל הזול. משם המשכנו לחופי העיר שלא ממש הרשימו, סקרנו מעט גם את הטיילת שלה אבל נראה רדום למדי. אם כך יצאנו מהעיר והתחלנו לטפס במעלה ההר לכוון Makrinitsa, העיירה שוכנת בגובה של כ- 600מ' ומהווה נק' תצפית מעולה על וולוס והמפרץ. על הרכס הפונה לכוון העיר, ישנה טיילת קטנה, חנויות ומסעדות ואווירה נעימה וקרירה לאין שיעור לעומת וולוס, החתולים מנומנמים בכל פינה ומשתלבים ברקע, לצד עצי דולב ענקיים.
יוםעשירי– חצי האי פליון.
קמים בבוקר לשקט שמופרע מעט ע”י הצרצרים, השמש המאירה ישירות לחדרנו (לכן הגפנו בלילה את התריסים), רצחנית כבר משעה מוקדמת. במרפסת גדולה ונעימה תחת גפנים, אוכלים ארוחת בוקר - צנועה למדי ומה שמציל את המצב זה היוגורט. מתארגנים לים ויוצאים דרומה. נוסעים לאורך החוף של חורפטו (בלילה הספקנו עוד לטייל בחוף עד מפרץ הדייגים), מטפסים מעט על ההר ויורדים לחוף Agii saranta – חוף יפה אך די רדום כעת, מתרשמים וממשיכים.
לאחר התרעננות בים וצפייה בגלים המהפנטים, עלינו שוב בהר אל הכפר Tsagkarada, היושב בגובה 500 מ'. כפר נעים, מטופח ונקי, בכל הגינות פרחים ענקיים מסוג הידראנגאה – הזכרנו כבר את העושר הבוטני. במרכז הכפר כנסייה ולידה עץ דולב ענק – יש אומרים בעל היקף הגזע הגדול באירופה – עילה מספקת להושיב אותנו לסעוד ארוחת צהריים מאוחרת בצילו.
יום אחד עשר– חצי האי פליון.
היום בהמלצת בעלת המלון, אנו נוסעים לחופים הסמוכים מצפון. הדרך שוב יוצאת מהחוף של חורפטו ואנו נוכחים בדרך צפונה כמה הוא ארוך. יוצאים מהקטע החופי ונוסעים בדרך משובשת העשויה עפר/ חלוקי נחל לחוף הבא. יש לציין שה- gps אינו מונע זאת (למרות שהוא מוגבל לדרך סלולה בלבד), כנראה באזור זה המשובש משודרג לנורמל ולמעשה אין אופציה אחרת. החוף הראשון הוא Kripti, אך אנו מדלגים לחוף הבא Analipsi, בדרך עוברים בבוסתנים של עצי פרי, עצי זית ולמרות דלילות האוכלוסיה, כל בית מטופח למשעי.
החוף חולי נחמד והים סוער למדי, ממשיכים לחוף הסמוך Elitsa, חוף סלעי עם גישה קשה אך הנוף מלמעלה מפצה.
יום שנים עשר – אולימפוס ורגינה ווריה.
לאחר אריזה ופרידה נרגשת מבעלת המלון, עוזבים את קו החוף ומתחילים שוב בטיפוס על הר פליון במגמה להגיע חזרה לצידו המערבי, שוב נפרשים הנופים המרהיבים שקשה פשוט לעין לעכל. לאחר כשעה וחצי מגיעים לוולוס ומשם מתחילים להצפין לכוון הר האולימפוס. הדרך מכאן נוחה ומהירה, חלקה בכבישי אגרה, עד Litochro שלמנו כ-12 יורו במס' קטעים שמאפשרים מהירות גבוהה של 130 קמ”ש. לאחר יותר מ-3 שעות מגיעים ליעד. בעיירה ליטוכורו שמחה וצהלה, נפלנו על יום של “מרתון אולימפוס” – מרתון אקסטרימי במיוחד. ריצה באופי הררי לאורך 44 ק”מ שמעלה את הרצים מגובה פני הים לראש ההר – 2700 מ' וחזרה לכפר. מסלול שמטפסים נזקקים ליומיים כדי לבצעו. הרצים מבצעים זאת בזמן ממוצע של 8 שעות, כאשר חלקם ראינו כי רצו עם מקלות טיפוס. איזה עם משוגע, לא מספיק המרתון ה”רגיל” שהמציאו, הלכו והקצינו לדרגה כזו. זה הזמן לספר כי פגשנו בטיול מס' יוונים אקסטרימים במיוחד: זוג בשנות החמישים מאתונה שנוסף למרתון אולימפוס שרצו לחימום, הם משתתפים במירוץ הרים בזגוריה של 80 ק”מ. מסלול מטורף לאורך קניון ויקוס וסביבתו שנמשך כ- 16 שעות. יווני נוסף פגשנו בהרים מעל מצובו כאשר התאמן בשיא החם עם סקי גלגיליות לקראת מרוץ קרוס קאונטרי. גם המארח שלנו ממטאורה התגלה כמארתוניסט, כאשר הגדיל לעשות במסע אופניים ממטאורה עד גרמניה שארך מס' ימים בלבד.
כעת אנו מטפסים עם הרכב במעלה הר האולימפוס, כדי לתצפת על הנוף ולהבין עד כמה קשה העליה עליו. עולים בסלאלום תלול כאשר החלק הסופי בחלקו אינו סלול. כעבור 20 ק”מ מגיעים לקצה הדרך. כאן מתחילים חלק מהמטפסים במסלול לפסגה, הנק' בגובה 1100מ' ויש בה מסעדה נחמדה ונק' יציאה למסלולים שונים להכרת השטח. יצאנו לאחד מהם אל מפל נחמד ושוב רחמנו על חלק מהרצים שפגשנו אשר עדיין היו צריכים לרדת חצי מגובה ההר...
להר מס' פסגות, אך קשה לצלם, יום אחד בשילוב מזג אויר נוח נטפס אל אחת מהן.
יורדים חזרה לליטוכורו וממשיכים צפונה על הדרך לסלוניקי, פונים מערבה על דרך נוחה לכוון ורגינה. בכפר אמנם אתר ארכיאולוגי חשוב, אך הדרך אליו (אחרי הירידה מכביש 2) די רעועה – לא להיבהל, בחלקה עוברים בשדות חמניות יפהפיות ולבסוף אחרי יותר משעה וחצי מגיעים. למרות שזה כפר נידח, ההגעה לאתר קצת מבלבלת, חלק מהכבישים חסומים ואין גישה עם הרכב. לכן הטוב ביותר להחנות ביציאה מהכפר במגרש החניה הגדול (בכוון מזרח בדרך לאמפי העתיק) ומשם חוזרים רגלית למרכז הכפר. המוזיאון של האתר הארכיאולוגי נמצא תחת תל מלאכותי שבחפירות בו נמצאו קברים של מלכי מקדוניה והמפורסם שבהם פיליפוס השני אביו של אלכסנדר הגדול. אתר מאד מרשים, שפע ממצאים שהשתמרו היטב באחוזות הקבר, כולל כתרים מזהב , בגדים שזורים בזהב ותיבת זהב עם שיירי המלך שלפי הנהוג נשרפו ואוחסנו. שמש ורגינה (16 קרניים) שהפכה לסמל של מקדוניה נמצאת אף היא על הארון – אסור לצלם.
עם ערב יוצאים ונוסעים לעיר הסמוכה ווריה.
הלינה במרכז העיר במלון שהזמנו טלפונית וגם הורדנו במחיר – Hotel Villa Elia Veria. הצוות מאד אדיב, מיד ארגנו לנו חנייה בחזית המלון , כך שהרכב נשאר שם עד למחרת כשעזבנו. למרות הציון הלא גבוה של בוקינג (8.2), לא מצאנו כל פגם, המיקום מרכזי, החדר רחב ונוח, מיזוג, חדר אמבטיה משופץ, מיקום אחורי כך שלא שומעים את הרח' בקיצור מספק ביותר.
יצאנו מהמלון לארוחת ערב והופתענו מאד, במקום עיירה מנומנמת כפי שצפינו, מצאנו מקום תוסס, הרבה מועדונים מודרניים, ברים, מסעדות טברנות – עיר עם אקשן, אולי בגלל שזה יום ראשון. בכל אופן היה ממש נחמד להסתובב ולשמוע מוסיקה מכל מקום, כולם בחוץ. בשלב כלשהו הלכנו לכוון הפארק שנקרא Elia ושם ראינו שהפעילות גוברת, ראינו מופע פלמנגו ספרדי על במה – כמו ביום העצמאות אצלנו, חזרנו לציביליזציה ...
יום שלוש עשר – וריה וסלוניקי.
בוקר, אוכלים ארוחה נחמדה במלון ויוצאים לתור רגלית. המטרה הרובע היהודי, או יותר נכון שרידיו. הישוב היהודי כאן מסתבר שהינו מימי הרומאים ומאז ידע עליות וירידות עד הגעת הנאצים במלחמת העולם השניה ששלחו את יהודי העיר להשמדה. היהודים חיו ברובע שהיה מוגן מצד מערב ע”י הנהר שעובר במרכז העיר, הבתים נבנו בצפיפות רבה והמעבר רק רגלי. מצאנו את בית הכנסת, אך מאחר והתיאום עם הגב' Evi, שמחזיקה את המפתחות למבנה לא צלח, לא נכנסנו פנימה. (זה המייל שמצאנו [email protected]), בחוץ אין שום סימן או כתובת שזהו אכן בית כנסת וזיהינו אותו עפ”י התמונות. המשכנו לשוטט בין המבנים העתיקים, שחלקם מתפורר ורעוע ואחרים עוברים שיפוץ ושיקום. בין הבתים תפס אותנו יווני נחמד שהבין מיד כי אנו ישראלים והחל מספר לנו על המבנים, על כתובות ייחודיות שעליהם והוביל אותנו משם אל הנהר שעובר קרוב לבתים בתוך סבך צמחיה ומיד חשנו למטה איך ירדו הטמפ' וישבנו עמו קצת – הוא פשוט לא ויתר. היווני התגלה כאוונגליסט, אוהד ישראל כמובן והפגין הרבה ידע בתנ”ך, בשירים עבריים ובתפילות. שמו ניקוס והסתבר שהוא גר בסמיכות לרובע ויודע כל הקורה בו, לאחר כשעה (כפי שהבטיח), הגיע קבוצה של ישראלים מבוגרים עם מדריך מישראל שהינו חבר של ניקוס והשמחה רבה. גם הם קבעו עם Evi, אולם היא הודיע על עיכוב ואנו החלטנו להיפרד בצער ולהמשיך, לא לפני צילום לפרידה.
יום ארבע עשר – סלוניקי.
קמנו ליום מלא משימות, ארוחת הבוקר במלון מצויינת ומגוונת. האתר הראשון ממש קרוב אלינו, הוא האנדרטה לזכר יהודי סלוניקי (מסומן במפה), משם עולים למעלה למוזיאון היהודי, עוברים לראשונה בדיקה בטחונית ונכנסים פנימה. המוזיאון משמר את תולדות יהדות סלוניקי לדורותיה, נפרש על שתי קומות ומסודר בצורה מעניינת. מה שהפריע זה ביקורי קבוצות עם הדרכה קולית, כך שאחת מתערבבת בשנייה לעיתים ועוד בשתי שפות – לא חכם. הנק' הבאה היא בית הכנסת הגדול מונסטירליס שברח' Syngrou 35. המקום סגור וניתן לצלמו רק מבחוץ. בדרך לשם עוברים ברח' נחמד עם מסעדות ועיצוב מיוחד …
סיימנו להיום עם הנק' היהודית וכעת חוברים לתרבויות הזרות. ממשיכים מעט מזרחה ומגיעים לאתר רומאי האגורה, או הפורום – אתר עם שרידי מבנים, עמודים ותיאטרון קטן, מה שמיוחד זה המיקום ממש בלב המבנים המודרניים סביב. עולים צפונה לכנסיית איוס דימיטריוס. כנסיה גדולה ומשופצת, הרבה נוצץ, פסיפסים ונרות ארוכים במיוחד (מעל 1.5 מ') תלויים ומחכים להדלקה. מכאן יורדים מעט ומזרחה למבנה מרשים הרוטנדה, מבנה ענק, עגול עם כיפה ולמרות שהיום לא בשימוש דתי, הינו אחד מהמרשימים בעיר.
יום חמישה עשר – סלוניקי.
יום אחרון, ארוחת בוקר מעולה, אריזה ומסירת המזוודות לאיחסון עד הערב. יוצאים למתחם הנמל הישן, שם שקט מאד ופסטוראלי, אין פעילות – פרט להפלגות לאיים. במחסנים המשופצים, יש מסעדות וברים כמובן, שכבר משעה מוקדמת מארחים את היוונים הנהנתנים – אם סטודנטים (שלא לומדים) או סתם בטלנים (שלא עובדים). ישנם משרדים, ושני מוזיאונים לקולנוע ולצילום. נכנסנו לצילום והוא עסק בנושא עכשוי – פליטים, ויתרנו והמשכנו הלאה. חוצים את הרח' הראשי צפונה לרובע לדדיקה. שם אנו מוצאים שרידים של בתי הגטו היהודי, מבנים נטושים מטים ליפול ובשם האבסורד אפילו מועדון באותו שם..
הולכים בכוון מזרח לשוק הפרחים שברח' Vasileos Irakleiou, וממשיכים לבניין מס' 26 שם נמצא בית כנסת “יד לזכרון” אחד מהפעילים בעיר. לאחר שיחה עם המאבטח בכניסה מגיע בחור צעיר שהתברר כי הוא קב”ט הקהילה ופותח לנו את הכניסה לבית הכנסת (מי שביקר במוזיאון היהודי משוחרר כאו מתשלום). המקום די מרשים ויטראזים בקירות מכניסים אור צבעוני ועל הקיר הארוך לוחות המתעדים את תולדות הקהילה בסלוניקי מהמאה ה-14.
אחרי כשעתיים פלוס, הרגשנו שובע ויצאנו בהליכה זריזה אל המלון. בדרך על ציר Egnatia, ספגנו עוד קצת מראות מהעתיקות שבדרך כדי להשלים התמונה. התארגנו עם דברי מאפה להמשך הערב, חטאנו בגלידה מושחתת וחזרנו למלון. הזמנו מונית לשדה התעופה, נפרדנו מהצוות במלון שבאמת היה יוצא מן הכלל ואמרנו יאסס לסלוניקי !
