אוסטרליה 4 שבועות
את הזמן חילקנו באופן כזה: שבוע אחד בסידני, שבועיים (לא ברצף) במלבורן וסביבותיה ושבוע בריף הגדול ובלב היבשת.
מאחר ונקודת הבסיס באוסטרליה היתה אצל קרובי משפחה, גם התכנונים היו בהתאם.
את השבתות כולן בילינו עם המשפחה ובין שבת לשבת טיילנו עם המשפחה או לבד.
חשוב לציין שאוסטרליה היא מדינה ענקית ולמעשה כל היבשת היא של המדינה.אוסטרליה היא מדינה פדראלית מחולקת לטריטוריות, בדומה לארה"ב.
8 טריטוריות:
ניו סאות' ויילס ובירתה סידני
ויקטוריה ובירתה מלבורן
קווינסלנד ובירתה בריזביין
אוסטרליה הדרומית ובירתה אדלייד
אוסטרליה המערבית ובירתה פרת'
טריטורית הבירה של כל אוסטרליה – קנברה
הטריטוריה הצפונית ובירתה דרווין
האי טסמניה ובירתו הובארט
שתי ערים גדולות דרשו להיקרא עיר הבירה האוסטרלית - מלבורן וסידני, כל אחת וזכויותיה. מאחר והיה קשה לאוסטרלים לקבוע מי משתיהן תזכה בכותר הנחשק של עיר הבירה האוסטרלית – נבנתה קאנברה באופן יזום ומתוכנן להיות הבירה. זה קרה בשנת 1899.
התחלנו בשבוע בסידני: ביקור עירוני קצר, שתמיד אני מתלהבת ממנו פחות מאשר טיולי נוף, ובכל זאת סידני היא כרך גדול ומרשים המשמר את העבר מתוך כבוד אליו. וישן וחדש עומדים זה בצד זה במרכז העיר.
הרובע הישן הוא מה שנקרא THE ROCKS רובע הרוקס, שכיום בחלקו משמש כמרכז מבקרים המספר ומתעד את ראשיתה של סידני מלפני בערך 200 שנה.
יש הרבה מה לראות ומה לעשות בסידני.
קודם כל יש את הסיור היומי באוטובוס הסובב בעיר, והנהג מסביר מה רואים. אתה יכול לרדת, לבקר, ולהמשיך עם אותו הכרטיס, שהוא טוב ליום אחד. כל הסיור ברצף יכול להימשך עד 3 ש' אם איני טועה.
תצפית על הגשר שאנשים יכולים לטפס במדרגות על הקשת הגבוהה
בית האופרה של סידני יצירה מוזרה ומפוארת
בשבוע אחד הספקנו לבקר באקווריום הנהדר, בו יש הכל בכל מכל מה שקשור לים ולחיים בתוכו.
יש שם בריכה גדולה לכלבי ים, ושעת ההאכלה שלהם היא הצגה שלמה.
לכרישים ודגי ענק אחרים הם בנו אקווריום ענק שאתה עובר בתוכו בתוך מבואה שקופה והם – הדגים ממש שוחים לך מעל הראש. המחשבה שהטרידה אותי, הייתה לאן בורחים אם האקווריום הזה קורס תחת נטל המים הכבד....תודה לאל שעד היום ( כ –16 שנים אחרי) לא שמענו שקרה משהו.
ואם בבעלי חיים עסקינן, הרי שאי אפשר להתעלם מגן החיות טרונגה TARONGA ZOO הנהדר שלהם,
שבו מתיחסים אל החיות כאל חיות מחמד, והתנאים שלהם נראים מעולים, יש בגן אטרקציות הקשורות בעיקר בשעת ההאכלה של בעלי החיים, אז נוהרים האנשים וילדיהם לחזות במראה, ולפעמים אפילו לקחת חלק בשואו . המטפלים מיומנים ובעלי חוש הומור, מדברים אל החיות ואל הקהל,"נכנסים" לתוך מחשבות בעלי החיים ודרכם מדווחים לנו על רצונותיהם...
האטרקציות היו אצל הג'ירפות, כלבי הים,הציפורים וכמובן השימפנזים.
השואו שהרשים ביותר היה אצל העופות הגדולים והציפורים, שם ערכו המאמנים הצגה באמפי פתוח. והציפורים התנהגו כאילו הן מבינות מה מדברים אליהן, הרימו, הביאו מכאן לשם, פצחו ביצה בעזרת אבן שהחזיקו במקור, ועוד כל מיני שטיקים. כמה חכמים בעלי החיים !
בשל החשיפה לשמש למשך זמן רב ראוי לחבוש כובע ושרוולים ארוכים. וחשוב לציין שבאוסטרליה זו ממש חובה בגלל עוצמת הקרינה של השמש. החור באוזון גדול במיוחד באיזור זה.ואנשים אכן מקפידים על כך לטובתם.
אל גן החיות צריך היה לשוט במין אוטובוס מעבורת. וכששטנו, עברנו על פני בניין האופרה המפורסם של סידני עם הגג דמוי שריוני הצב, כך לפחות אומר ההסבר שראינו בשעת הביקור בו.יש ביקורים יומיים עם הדרכה ובתשלום. וזה כדאי ומעניין.וכמובן הגשר המפורסם של סידני מככב כמעט בכל תמונה.אפשר לעלות על הגשר. מלמטה האנשים שעלו נראים בגודל של סיכת תפירה.
עוד עשינו יום אחד בטיול מאורגן שהזמנו דרך משרד המלון, להרים הכחולים THE BLUE MOUNTAINS. הם אינם כחולים באמת אלא שאובך תמידי יוצר ערפול כחלחל ומרחוק נדמה שהם כחולים. יש שם כמה שבילי הליכה קלים.
ירדנו לאיזור נמוך ברכבת תלולה שמורידה אנשים אל הואדי לתצפית. אנשים צרחו את הנשמה במורד התלול אבל באמת זה לא היה נורא, והמושבים היו סגורים כך שאי אפשר היה ליפול.אני גם צילמתי בשתי מצלמות וגם החזקתי בידית המושב, כך שזה באמת לא היה נורא.
אחת מאטרקציות הנוף היו “שלש האחיות”
כך הם מכנים את עמודי הסלע שעליהן הם גם טורחים לספר אגדה כיצד הן הפכו לאבן. מזכיר את האגדות שמדריכים בארץ אוהבים לספר למטיילים.
במסלול ההליכה גם צפינו במפל נחמד.
הבנתי שאפשר לטייל שם מספר ימים, ללון במוטל מקומי ולקחת טיולי עומק. אנחנו הסתפקנו ביום אחד הלוך וחזור. לאחר הסיור המודרך עלינו ברכבל והיתה הזדמנות נוספת לתצפת על הנוף.
יום אחר הקדשנו לבילוי על שפת הים בחוף בונדאי, החוף הנהדר של סידני בו גם היה בית המלון שלנו, ובו גם פגשנו ישראלים רבים תושבי המקום העוסקים במסעדנות....
אוסטרליה היא משהו ענק, מיני יבשת אומנם, אבל גדולה גדולה. ומכיוון שאי אפשר להספיק הכל בחודש, בחרנו במה שנראה הכי חשוב לנו במסגרת הזמן והתקציב.
דרך האוקיאנוס הגדול - THE GREAT OCEAN ROAD
https://is.gd/o9IWZP אתר המפה בגוגל מפות
כאמור מוקד המגורים שלנו היה במלבורן, ומכאן יצאנו לטיולים.
מאחר ואני חובבת אומנות בכלל ופיסול בפרט לקחו אותנו בני המשפחה לשמורת יער מיוחדת המכילה פסלי עץ מדהימים של פסל אוסטרלי לבן עור שחי במחיצת האבוריג'ינים ופיסל דמויות בהשראתם. הדמויות עשויות עץ ומוצבות בחביון היער.
שמורת ריקט
הפסל – שכבר אינו בין החיים, צולם מתוך וידאו.
דוגמאות לפסלים היפים שביער
וגם את דמות עצמו בצעירותו פיסל
חוויה מרגשת
על הדרך תוכים צבעוניים בגודל בינוני אוכלות מידי מטיילים שנעצרים במיוחד על מנת להכיל את הציפורים.
עוד טיול יום שערכנו לאיזור העיר באלארט BALARAT הביקור כלל סיור בעיר היפה וסביבותיה אבל האטרקציה היא עיירת כורי זהב מקורית מימי הבהלה לזהב, שנשארה על מבניה ומתקניה המקוריים – סובריין היל Sovereign Hill הרחוב והבתים נשארו כשהיו אפשר ששופצו, אבל הם בהחלט נראים אוטנתיים.
האנשים הם תיירים כמונו שהחליטו תמורת תשלום לנסות את מזלם ולחפש זהב.
הדגמה חיה של יציקת זהב והפיכתו לגוש במשקל של כרבע ק”ג
תזמורת מקומית מזמינה את הקהל למופע בכיכר
ביקור נחמד.
טיול ליומיים ברכב שכור. הלינה מתוכננת ומוזמנת מראש באותו יום בבוקר. היתה לנו חוברת של משרד התיירות עם מקומות לינה בדרכים ויכולנו לבחור ולהזמין בדרך.
כל מי שחובב טיולי נוף יודע, שהם חגיגה לעיניים, חוויה לנפש, וכי יש סכנת התמכרות.
ככל שראית נופים מדהימים ותצורות נוף מיוחדות, אתה תרחיק נדוד כדי לראות עוד..
כך קרה לנו לאורך דרך החוף הדרומי מה שנקרא באנגלית THE GREAT OCEAN ROAD דרך האוקינוס הגדול.( עד היום לא ברור לי האם הדרך היא גדולה או שמא האוקינוס הגדול) הדרך היפה נמצאת בדרום אוסטרליה, מערבית למלבורן, עוברת על קו החוף של האוקיאנוס הדרומי.
אנחנו עוברים דרך איזור נוף האופייני דווקא ללב היבשת, אבל גם כאן אחרי שיצאנו מאיזור העירוני של מלבורן, נוף יבשושי שנמשך עד שהגענו אל קו הים.
כאן הנוף משתנה. החוף מפורץ והנסיעה בו איטית, מאילוצי הדרך הצרה והמתפתלת אך זה גם יתרונה, כי כך מתאפשר לך להתפעל כל העת תוך כדי נסיעה איטית מהנופים ההולכים ונגלים לעיניך באורך רוח ובחדווה. מפרץ אחר מפרץ הם נגלים לפניך, לפעמים מנקודת מבט גבוהה, כשהכביש עובר בהר למעלה ולפעמים בגובה פני הים.
מידי פעם פלשנו אל תוך יער הגשם להציץ במפל שהוזכר בשילוט. נכנסנו לשבילים ביערות גשם לחפש מפלים וגם מצאנו. כל מפל יפה בדרכו הייחודית
בדרך חזרה שוב מציץ המפרץ מתוך סבך העצים. וכך נמשכת הדרך שעות, והעין אינה שבעה.
אני מתפעלת. לפעמים אתה נשאר חסר מילים מול יפי המפרצים על פניהם אתה חולף, מגובה הצוקים הנופלים כקיר זקוף אל תוך הים כחומה, כאילו אומרים לאוקיאנוס האדיר- עד כאן!
עפ”י שלט שהודיע על המצאות מפל נוסף בעובי היער, סטינו מהכביש הראשי לכביש צדדי. עצי שרך (שרך שגדל על גזע ועל כן נקרא עץ שרך ) שגדלים בין עצים גבוהים במיוחד.
צמרתו של השרך
החנינו את הרכב בחנייה מסודרת ובמדרכת עץ ירדנו אל המפל.
כבר ממרחק יכולנו לראות את המפל שנפילתו היתה מרשימה, והתפאורה מסביב העצימה את היופי.
תצלום תקריב של השרך מול המים
פינת גן עדן קטנה. כאן ניתן לראות את גזעו של השרך.
בדרך חזרה חלפנו על פני איזור שהיה פעם יער ועכשיו כולו קרח. אין ספק שכרתו את העצים וביראו את כל היער שצמח כאן. איני יודעת מה הסיבה. דבר אחד ברור שהיער יצמח מחדש משום שזהו יער טבעי לגמרי.
אנחנו חוזרים אל רצועת החוף מתקרבים אל האיזור שמתהדר בשם – דרך האוקינוס המדהימה. בחלק מסוים של קו החוף הנהדר הזה, מתרחשת תופעת טבע מרתקת ומדהימה ביופיה ובעוצמתה. הרוח והמים כמאמר השיר, יוצרים כיד אומן, תצורות נוף מרהיבות. באחד המקומות בשילוט על הדרך קראתי משפט פיוטי האומר שהרוח והמים הם האיזמל והפטיש בהם מפסל הטבע את פלאיו.
ובאמת מראות מרהיבים נגלו לנו על קו החוף.
איים דמויי מגדל ,בגובה של 20 מ' בערך, מסותתים בסיגנון אחיד של שקעים ובליטות, כאילו מישהו סיתת אותם סביב, עומדים בסמוך לחוף, והים מלטף אותם בלכתו ובשובו ולפעמים מכה בהם בחוזקה.
בתחילה היו כמה איים בודדים ולאט לאט הם בקבוצות, ובגדלים שונים.
בשל משב עז של הרוחות ותנועת גלי הים המכים בסלעי הכורכר בעוצמה מתכרסם קו החוף. יש ונשארים איים של כורכר שמשום מה לא קרסו והם עומדים זקופים ואיתנים
כל אחד מיוחד בצורות שהמים חרצו בו. אחד האתרים היותר מרשימים נקרא "שנים עשר השליחים" על שום מצבור האיים המפוזרים בים בזה אחר זה.
במקומות אחרים נוצרה מעין לגונה, כמעט בריכה סגורה למעט הפתח דרכו ממשיכים המים להיכנס בעוצמה. גלי הים הפורצים פנימה, עושים "סיבוב", מכים בדפנות הכורכר הזקופים, ויוצאים כשהם מפנים מקום לגל הבא.
כתוצאה מ "זריקת" המים לכיוון אחד שוב ושוב, מתרחשת קריסה של חלק מהדופן.
תהליך בלייה זה ההולך ומתמשך מזה שנים, יוצר לגונות חדשות, מרחיב את הקיימות ומשנה את קו החוף המופלא הזה. יוצר נופים חדשים שיד אדם אינה שותפה להם.
במקומות אחרים היו בנוסף ללגונות גם "גשרים" של כורכר, העומדים בתוך הים כמו איים קטנים. ניתן לשער כי בעבר היו "גשרים" אלו מחוברים לחוף, ונראה לי שקרסו אף הם מעוצמת המים שאינה מרפה לרגע. ראינו גשרים כאלה בכמה מקומות בדרך האוקיאנוס המדהימה.
אך גם הגשרים אינם נותרים חסינים לעולם. יש להניח שבעבר היו גשרים שבינתיים קרסו וכל שנותר הם "העמודים" שהחזיקו אותם. כתוצאה של קריסת הגשרים נשארים "איים" מעין צוקים גבוהים העומדים בתוך הים. כך, אולי, נתהוו 12 צוקים בתוך הים במקום המדהים הנקרא - THE TWELVE APOSTLES.
ובעברית יכנו אותו "12 השבטים".
כך כנראה נוצר ה"גשר" הקרוי גשר לונדון, ואשר רק לפני 12 שנים התרחש בו הארוע האחרון עד כה ששינה אותו ( בינתיים ) לעד: הקשת הקדמית שחיברה אותו ליבשה קרסה. תיירים שנלכדו על חלקו האחורי,חולצו בעזרת הליקופטר.
מצאתי את עצמי עומדת למעלה על הצוק, כל פעם במקום אחר, משקיפה אל הגלים המתנפצים אל החוף ומשתוממת מהצורות המיוחדות והמופלאות שהתהוו עם השנים בקו החוף. מרותקת במבטי לתנועת הגלים ההולכים ושבים, מטפסים לרגע על שטח קרקע מציפים אותו בחמת זעם בעוצמה עד שנדמה כי השטח עומד להיות מוצף לעד. אבל אז הם נסוגים אחור בקול דממה ובנמיכות קומה כמפנים מקום...ומאחוריהם כבר, עולה בקול שאון הגל הבא... וחוזר חלילה.
אפשר לעמוד כך ולצפות זמן רב. המראות ממגנטים. יש משהו מרגיע בצפייה במלחמה הבלתי פוסקת בין גאון הים ועוצמתו לבין שלוות הארץ, שבעצלותה האיתנה שמה לו גבולות.
אני נושמת מלא הריאות אוויר ים נקי,מקשיבה לרחש הגלים, בולעת בעיני את צבעי הכחול והטורקיז של המים אשר יחד עם הלבן וחום אדמדם של הקרקע הסלעית,יוצרים מראה מרהיב. ואור השמש מלמעלה רק מעצים את הגוונים.אח, איזה יופי ! אני אומרת, אבל הרי זה מה שאמרתי כל הזמן, כי דלות המילים לנוכח המראות.
במקום שנקרא הגרוטו, המים פרצו חור בקיר הכורכר והם ממשיכים להיכנס דרכו אל בור שכנראה גם אותו הם יצרו. זהו מקום יחידי שבו אפשר לרדת אל סלעי הכורכר ולצפות בים דרך החור.
השמש כבר עמדה על קו האופק הימי כשהבנו שעוד מעט יחשיך ויש לנו עוד כברת דרך עד המוטל שהזמנו בדרך בעיירה וורנמבול. לא חישבנו נכון את המרחקים. מלכתחילה היינו צריכים לבחור מקום קרוב יותר ללינה
הדרכים ישרות כסרגל למשך ק"מ רבים. הנוף אינו משתנה ופתאום פנייה ימינה או שמאלה עפ"י מה שמראה המפה ושוב ק"מ רבים. השעה היתה כבר 10 בלילה כשהיגענו והאיש בדלפק היה כבר חסר סבלנות. אבל חיכה.
שמורת הגראמפיינס. THE GRAMPIANS
איזור שמורת הגרמפיינס גדול ומעניין, כדאי לקחת חוברת במשרדי התיירות ולנסות למצות את כל הנקודות המעניינות. אנחנו הלכנו בתוך השמורה בתוך מצוקים מרשימים
עלינו אל תצפיות נוף ממרומי הצוקים, האגם שם למטה , רחוק
שביל בהר בדרך חזרה
מפל יפה גולש הגרמפיינס אל תוך בריכה.
את הלילה הבא ישנו במוטל בעיירה HALLS GAP, ולמחרת כבר יצאנו חזרה למלבורן
יארה ריינג'רס Yara Reingers
שמורת יער אקליפטוסים שהמיחד אותם זה גובהם ועובי גזעם. אתה נוסע בכביש שמשני צידיו נישאים לגובה רב האקליפטוסים. ההסבר לאחידות המראה של העצים היא העובדה שהם צפופים וכל אחד שואף לראות את אור השמש והם נשאבים למעלה על חשבון ההתעבות של הגזע.
גם כאן נראים עצי השרך
מפלי סטיבנסון
בהמשך הנסיעה באותו יום נכנסנו לתוך היער לצפות במפל סטיבנסון.
המפל נופל בדירוג, מקפץ ממדרגה למדרגה, וכך נוצרת צורתו היפה והמעניינת
שמורת ווילסונס פרומונטורי WILSONS PROMONTORY
לשמורה זו לקח אותנו קרוב משפחה עם לינת לילה באחת העיירות על הדרך. כבר שהתקרבנו הנוף בפיתולי הדרך רמז לנו על הנופים החבויים שם.
בבואנו בשעות הצהריים המוקדמות שמנו פעמינו לטפס על גבעה גבוהה בתוך שמורת היער הצפוף לתצפית על האיזור.
השביל ביער התפתל כך שהמעלה לא היה קשה מידי. עם זאת הרגשתי שנדרש לי מאמץ לעשותו.
בדרך לפסגה נשקף לנו נוף נהדר אל הים
מהפסגה יכולנו לצפות לכמה כיוונים, האחד לכיוון המפרצים שקודם לכן ראינו מבעד העצים
והשני יותר ימינה אל המשך החוף שאליו אנחנו אמורים לצעוד ביום המחרת, אל מפרץ החול הלבן. לא הלכנו בשביל הישיר שנראה בתמונה, זהו נתיב לרכבים המגיעים ישירות לחוף. אנחנו אלכנו בדרך מפותלת בגבעות לצידו של נהר טיידאל הזורם שם בנחת.
עוד ירדנו למסלול מוצל ושם בין העצים שמענו את הציפור הצוחקת – הקוקבארה. שתיים עמדו על ענף גבוה והתקוטטו על מקום בצמרת.צווחותיהן נשמעו כמו צחוק פראי.
במקום אחר פגשנו קוקבארה אחת רגועה שעמדה על ענף ממש מול העיניים, אז הנה גם היא כאן להתרשמותכם.
אז זה היה אתמול.
עם ערב חזרנו למוטל שלנו שהיה מחוץ לשמורה ולמחרת בדרכנו חזרה אל השמורה ציפתה לנו הפתעה – משפחת קנגורים שרבצו בנחת בשדה פתוח. משיצאנו מהרכב, קמה בהלה וכנראה לפי אות מוסכם ביניהם החלה המשפחה להתפזר. ראשונים עזבו האימהות והגורים, לא לפני שהציצו לראות מה הסכנה שאורבת להם מאיתנו. ה”גבר” שבחבורה נשאר על מקומו בעוז רוח. ניצב זקוף בפוזה מאיימת ולא נטש את עמדת התצפית שלו.
הקנגורו שנשאר בשטח המשיך לאכול בנחת ובעלי ניגש לצלם אבל לא התקרב יותר מידי, אמרו לנו שהם יכולים להיות מאד תוקפנים אם הם מרגישים מאויימים.
רק סיימנו להתראש ממשפחת הקנגורים והנה צצה והופיעה ה”אמיו” אחותה של היען המוכרת לנו בארץ. היא צעדה לכיוון הכביש, התעלמה מאיתנו
ולאחר מכן חלפה על פנינו ונעלמה בצידו האחר של הכביש אל השדה מעבר.
חזרה בשמורה, התחלנו את היום על אפיק הטידאלTIDAL והאפיק סיפק לנו תמונות השתקפות מרשימות
עשינו מסלול הליכה נחמד אל חוף סקוויזי SQUEEZY BEACH שמו של החוף – כך הוסבר לנו – בא מהרעש שמשמיע החול בשעה שפוסעים עליו. קוויק קוויק. מצחיק אבל נכון. צריך להקשיב לחול.
על החוף צפינו בתופעת הגיאות שהתרחשה מול עינינו. חוץ מהחול הלבן השורקני היו על החוף סלעי ענק שיצרו לנו מעין חוף פרטי, אבל היו גם סלעים נמוכים מעוגלים ככריות שאפשר היה לשבת עליהם ממש קרוב למים. לאט לאט החלו המים להתקדם אלינו עד שהסלע עליו ישבנו קודם הוקף לגמרי במי הים, וכבר החל להיות מסוכן להישאר . התרחקנו מקו המים
אפיק הנחל ברובו יבש.
אנחנו פוסעים במקום גבוה ולאט לאט יורדים אל קו החוף. סלעי ענק נראים במפרץ הקטן
התקרבנו את קו המים. גודל הסלעים מדהים ואני מניחה שבזמן שהתגלגל ממקום גבוה יותר הוא התבקע.
להמחשת הגודל של הסלעים נעמדתי בין שני הענקים.
הסלע הקטן נושק למים אך כעבור זמן ראינו שמי הים מתגברים ומציפים את סביבתו. כבר לא היה בטוע לשבת עלין
בשלב הזה בעלי השאנן הבין שצריך לרדת מהסלע.
סכר תומסון THOMSON DAM כשעה אחת נסיעה ממלבורן, יצר אגם מקסים המספק את המים של מלבורן
צפון היבשת
שבוע אחד הקדשנו לצפון היבשת ולמרכזה
טסנו לעיירה קריינס CAIRNS בצפון, היא שוכנת לחופי מחסום הריף הגדול The Great Barrier Reef
מצאנו מוטל חמוד מוקף צמחיה טרופית, הרגשנו כמו בתוך יער גשם.
קורנדהKuranda.עלינו על רכבל שהוליך אותנו לעיירה האבוריג'נית קורנדה . אורכו של הרכבל כמה ק"מ עם תחנות ביניים שאפשר לרדת ולטייל בתוך היער לתצפיות נוף.באיזור זה צפוי לרדת גשם ויש להם מטריות לשימוש מקומי בזמן שמסיירים ביער.
הרכבל גבוה ולמעשה אנחנו צופים בצמרות העצים מלמעלה. חוויה נחמדה.
בקורנדה סיירנו ביישוב, ובמרכז המבקרים מצאנו עבודות אומנות אבוריג'ניות מעניינת וביקרנו בשמורת פרפרים מרהיבה.
את הדרך חזרה לקריינס עשינו ברכבת כורים משוחזרת ומהודרת והנופים היו נהדרים.
האי הירוק במחסום הריף הגדול https://is.gd/sFCETH
עשינו לעצמנו יום נופש בטן/גב באי הקטנטן.
עלינו על ספינת טיול שלקחה אותנו לאי קטן שנקרא האי הירוק Green Island. הוא כל כך קטן שאפשר לחצות אותו ב5 דקות הליכה. החול הלבן של החוף, הצמחייה הסבוכה ועצי הקוקוס התמירים, ויש כמובן מסעדה ואפילו מוטל נחמד. חצי יום רבצנו במים הצלולים , וכמובן עלינו על סירה עם רצפת זכוכית דרכה יכולנו לראות את קרקעית הריף. באילת יפה יותר ועשיר יותר. תוך כדי שייט פזרו אוכל לדגים והיתה התנפלות אדירה של דגים כך זכינו לראות את הדגים היפים של
הריף.
שדה התעופה של קריינס הוא קטן אבל הטיסות יוצאות לסידני ולתוך היבשת.
אליס ספרינגס
המשכנו במסלול שלנו אל לב היבשת את עיר נידחת במרכז שנקראת אליס ספרינגס
המרחק בין שני היישובים האלה הוא מעל 2100 ק"מ, זמן נסיעה 24 שעות. לא השתגענו לעשות את זה, בעיקר משום שזו דרך מדברית יבש ומשמימה. ולכן לקחנו טיסה. בדיעבד, אפשר לוותר על זה. המטרה לשמה הגענו לשם היתה מושבושלצייר אוסטרלי מפורסם שישלו גלריה עם ציורי ענק של נופים אוסטרליים, לדאבוני המקום היה סגור. וכדי לא לאבד זמן סתם עשינו סיור בתחנת הטלגרף. היה מעניין. נשארנו ללון לילה אחד ולמחרת טסנו לאולורו.
סלע האולורו ULURU ( או איירס רוק) והרי האולגה (קאטה ג'וטה.)
האולורו הוא סלע אדום שנראה כמו הר קטן או יבלת גדולה בלב המדבר האוסטרלי. אולורו הוא שמו האבוריג'יני, והם רואים בו מקום מקודש. האוסטרלים הלבנים קוראים לו איירס רוק ayers rock . אורך הכביש המקיף אותו הוא כ – 11 ק"מ.
מטיילים רבים אוהבים לטפס עליו עד לפסגה, מה שמעורר אי נחת רבה אצל האבוריג'ינים. העליה אינה קלה. יש מקום מסויים בו העליה אינה תלולה כמו רוב צידיו של הסלע, אבל המדרון צר ורוחות עזות נושבות
שם ויש סכנת החלקה. הראשויות מתחו חבל לאורך המדרון כדי שאנשים יוכלו לאחוז במשהו, כי אין שום נקודת אחיזה אחרת. אנחנו לא טיפסנו זה נראה סיפור ארוך ולנו חיכתה טיסה בהמשך היום.
העיירה שנמצאת בקרבת מקום היא עיירת בתי מלון ואכסניות, סופרמרקט וחנויות אחרות אין שם ממש יישוב, כל העובדים נשארים ללון במקום.
הסלע מסקרן כי הוא ייחודי במיקומו, צורתו והתצורות שרוחות וגשמים יצרו בו.לא ברור לי איך הוא צץ שם, יחיד בתוך השממה המדברית. זמן הנסיעה מהמלון לאולורו קצר.
קישור לסרטון ב youtube
קאטה ג'וטה Kata-Tjuta,
עוד באותו יום נסענו לאתר מרתק לא פחות במרקק של כ – 40 דקות ושמו הרי האולגאס או בלשון האבוריג'ינים קאטה ג'וטה Kata-Tjuta, כאן נמצאים סלעים אדומים במקבץ של 35 יחידות בגדלים שונים .
גם זו תופעה יחודית ומרתקת. מתוך הקירות הזקופים של הסלעים האדירים, נפלו גושים לקרקע וניתן לראות ממה מורכב הסלע – למעשה תכולתו של הסלע הענק הם בולבוסי אבן אליפטים או עגולים, (בדומה לאלה שנמצאים למרגלות הר צין בנגב), והם מחוברים בקונגלומרט – חומר מלכד כלשהו.
אפשר לעשות שם הליכה, רק לא לשכוח להביא חומר דוחה יתושים כי מכת היתושים שם היא מכה אמיתית. רצוי ללבוש חולצת שרוולים סגורה טוב בצוואר, מכנסים ארוכים גרבים ונעלים , ולא סנדלים. היתושים כל כך חרוצים שאינם מרפים מהטרף.
לינה: חשוב להזמין מקום לינה מראש ולא לסמוך על המזל. בשדה התעופה הזעיר שכרנו אותו ליממה.
ב.3.00 לפנות בוקר קמנו לראות את השפעת אור הזריחה על הסלע והוא אכן קיבל צבע אדום כתום בוהק .
