בס"ד
מערב ארה”ב – הפארקים הגדולים
היעד הפעם, ארצות הברית – הפארקים של המערב, כשהדגש הוא על הפארקים ופחות על הערים, אם כי לא פסחנו עליהן.
כטיילים ותיקים הגענו כבר למקומות רחוקים כמו דרום אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד,
וגם קרוב יותר באירופה כמובן, אפילו איסלנד ברשימת כיבושנו. משום מה ארה"ב נותרה מחוץ ליעדים, להוציא אלסקה עד עתה.
אז הנה היגיע הזמן להשלים את החסר. וטוב מאוחר מאשר אף פעם.
אנחנו זוג גימלאים, וסגנון הטיול העצמאי צמוד רכב מקובל עלינו, ואנחנו נוטים לחוות ארצות ונופים באופן פרטי.
גם חווית התכנון מרגשת אותי, ולימוד המסלול ותכנונו מעניין ואפילו מרתק, אם כי לא תמיד קל.
והנה חשבתי לתומי שתכנון מסלול לארה"ב, אין פשוט ממנו, כי זו ארץ מטויילת, הרבה מקומות לינה בכל מקום, אוכל כשר לא חסר אפילו במקומות שנחשבים נידחים, אז מה הבעיה ?
ורק כשהתחלתי לבדוק מה אנחנו רוצים לראות בתקופה שקבענו לעצמנו, התברר שהמרחקים עצומים וצריך לתכנן את המסלול כך שלא נחזור באותן דרכים, ושנהיה הגיוניים בבחירת יעדים יומיים, וכו'
אז סוף טוב הכל טוב, התכנון היה מעולה. נעזרתי רבות בנסיונם של חברים ב"למטייל" שנדבו לי מידיעותיהם ונסיונם.
כמה טיפים מיד:
טריפל A
כדאי להירשם כחברים בטריפל A, זה מקנה הנחה משמעותית במוטלים רבים, כשמראים כרטיס חבר. ניתן להירשם בארץ במשרדי ממס"י
פארקים לאומיים
כדאי לרכוש כרטיס כניסה לפארקים הלאומיים, כבר בכניסה לפארק הראשון, במיוחד אם יש בכוונתכם להיכנס לכמה פארקים. וכדאי לקנות כרטיס שנתי הוא טוב לכל הפארקים הלאומיים ברחבי ארצות הברית.
לינה
דווקא בארה"ב לא ראינו צורך להזמין מקומות לינה, וזאת משום ההיצע הרב של מוטלים בכל חור, ואת הלינות בדרכים באמת בחרנו באקראי בכל מקום שהחלטנו לעצור.
כמעט לא נתקלנו בבעיה למצוא מקום ללינת לילה.
ואילו ל4 השבתות הזמנו מקומות מראש, שכן אנחנו שומרי שבת וחשוב לנו להיות מסודרים במקום לינה שיש בו תנאים נאותים כמו למשל מטבחון להכנת אוכל. רצוי חדר בקומת קרקע שאין צורך במעלית, או בכלל בקתה שהיא ממש על הקרקע, ורצוי מאד מפתח ידני לא אלקטרוני.כן, אנחנו גם לוקחים איתנו מעט כלים לשם כך (מחבת קטנה, סיר קטן, קערות קטנות מפלסטיק שיהיה קל במשקל, צלחות, סכו”מ, טרמוס לא לשכוח, הכל בקטן, קומפקטי ולא שוקל יותר מידי.).
קודם אנחנו בודקים אם אפשר לשבות שבת במקום שיש בו קהילה יהודית. אם כן – מה טוב ואם לאו, אנחנו נעשה שבת פרטית במקום כלשהו.
מזון כשר
בכל מקום, כך שאין מצב שצריך לקחת אוכל מהבית כמו שאנחנו עושים בטיולים ליעדים אחרים.
איפה מתחילים ?
במה שמעניין.
אני לומדת אילו יעדים מעניינים אותנו.
מסמנת אותם על המפה.
בוחרת נקודת התחלה ונקודת סיום, כלומר המסגרת, ומחברת את כל הנקודות לפי סדר הגיוני.
בחירת נקודת ההתחלה והסיום מאפשרת לי לגשת לקנות כרטיסי טיסה הלוך ושוב.
סדר דברים זה, נראה לי נכון.
שמעתי שאנשים רכשו כרטיסים ואחר כך החלו לתכנן, ומתברר לפעמים שהזמן לא מספיק לתוכנית, ואז התוכנית יוצאת מאולצת ומכווצת, כי חייבים להכניס אותה ללו"ז קיים.
ועכשיו לתוכן.
משיטוט ברשת למדתי על מיקומם של מספר פארקים, מהידועים והמפורסמים ביותר, ומצאתי שחלק מהם נמצאים במערב, עם הפרשי מרחק גדולים ביניהם.
מרחקים זהו יסוד חשוב מאד בתכנון טיול, ויש לקחת אותם בחשבון.
אני נעזרת הרבה בgoogle maps, לשם הבנת המרחקים, זה כל כך חשוב לדעת מה המרחק בין נקודה לנקודה, ומהו הזמן שדרוש לעשותה.
משהחלטנו שהטיול הראשון לארה"ב יכסה חלק מהפארקים של המערב, בדקנו היכן הם נמצאים על המפה,( שעכשיו אני כבר די בקיאה בה באיזור המערב).
יוסמיטי וסקויה – בקליפורניה
גרנד קניון – באריזונה
ברייס וציון – ביוטה
ילוסטון – בוואיומינג.
ויש גם ערים גדולות וידועות , שגם שם יש מה לראות.
סן פרנציסקו, לוס אנג'לס, לאס וגאס וסולט לייק סיטי. והן ממילא במסלול, כך שתכננו לטעום משהו בכל עיר, אבל לפרקי זמן קצרים ממש, מאחר ואנחנו חובבי טבע בעיקר, והמטרה שלנו היא לראות ולהתפעל מתופעות הטבע המעניינות.
אז זה היה הבסיס לטיול שלנו.
עכשיו היה צריך "רק" לסדר את כל הפרטים במסלול, להחליט כמה זמן מקדישים לטיול הזה, היכן מתחילים היכן מסיימים ולהזמין כרטיסי טיסה למסגרת – כלומר הלוך וחזור. וזהו.
נראה פשוט וקל, אבל זה לא.
מספר ימי הטיול נקבע לפי חישוב זמן השהות בכל אתר + זמן נסיעה ממקום למקום.
ראינו שיש ימים שהם יש הרבה נסיעה לצורך הגעה ליעד הבא ואין בהם יותר מידי זמן לביקור, ויש ימים שיש שילוב ביניהם, מגיעים ליעד ומספיקים גם לבקר בדרך וכו'.
חשוב שלא יהיה לחץ גדול מיום ליום, לקחת זמן ב"easy".
מזל שיש את השבת.
אצלנו השבת היא תמיד פסק זמן לאסוף כוח לקראת השבוע הבא ולא להיות במרתון מתמשך.
תאריך יציאה וחזרה
מועד הטיול נקבע ל - 30.5.12 – 27.6.12 . כמעט 4 שבועות
התלבטנו קשות על תאריך היציאה. האם לקחת קצת לפני העונה ואז יותר זול ופחות צפוף, אבל אולי איזורים מסויימים יהיו סגורים בגלל שלג שחוסם כבישים, ואז חלק מהתוכנית לא יוכל להתקיים וחבל,כי לא נוסעים כל יום לטיול כזה.
למשל, פארק ילוסטון (במדינת וואיומיג) שהוא צפוני ומרוחק גיאוגרפית משאר היעדים, נלקח כיעד אחרון על מנת להגיע אליו כשמזג האויר חמים יותר וכל הכבישים בפארק פתוחים. למדנו ברשת שעד ה - 15 במאי חלק מהכבישים בפארק ילוסטון סגורים, ורצינו להימנע ממצב של אין כניסה. וזה היה שיקול נכון.
לבסוף יצא שכל הטיול למעשה היה ביוני. בדיעבד הבחירה היתה מצויינת. מזג האויר היה נפלא. וגם לא היתה צפיפות באתרים המעניינים.
וחשוב לזכור שידע מוקדם על תנאי מזג אויר וכבישים סגורים הוא פרט חשוב ביותר לתכנון נכון.
לקבלת מידע עדכני על מזג האויר, אפשר להיכנס לאתרים של הפארקים .
המסלול בקוים כלליים:
נחיתה בסאן פרנציסקו ביום רביעי בשבוע, ועד אחרי השבת הראשונה.
פארק יוסמיטי וסקויה.
כביש מספר 1
לוס אנג'לס – שבת שניה
לאס וגאס
הובר דאם
גרנד קניון
העיירה פייג' – שבת שלישית
קניון ברייס
קניון ציון
טיסה לסולט לייק סיטי מלאס וגאס
פארק ילוסטון
העיירה גרדינר במונטנה – שבת רביעית
חזרה לסולט לייק סיטי
טיסה הביתה דרך שיקאגו ולונדון.
עד כאן כתבתי על התכנון וההכנות.
מכאן והלאה רשמים וחוויות
סן פרנציסקו
נחתנו בסן פרנציסקו אחר הצהריים ביום רביעי בשבוע.
והקדשנו לה רק יומיים קדחתניים במירוץ אחר הזמן וההספק.
ראשית, לקחנו סיור מודרך באוטובוס שלקח אותנו לסיבוב באתרים המיוחדים של העיר וסביבותיה, עם הסברים תמציתיים.
עלינו לתצפית על אחת מהגבעות התאומות twin picks הצופות על העיר.
מראה מרשים של כל העיר נפרשת למרגלותיך.
ביקרנו מקרוב את הגשר התלוי, הגולדן גייט. צילמנו אותו מכל כיוון, רק לא ממסוק ולא מתוך סירה.
צילמתי אותו מכוסה ערפילי בוקר, מראה סוריאליסטי, כשרק עמודיו נראים מלמטה.
אין ספק שהוא מושך קהל רב של צלמים ומצטלמים, בחנייה למרגלותיו היה קשה למצוא מקום.
לא מזמן הוא חגג יום הולדת 75 שנים. והוא נראה צעיר כמו ביום שחנכו אותו לראשונה. עד היום אני תוהה במה זכה שכולם מתרפקים עליו ונוהרים לצלמו מכל צד. אולי יש בו מן הראשוניות , אולי הוא הגשר הכבד התלוי הראשון ? להיסטוריונים התשובה.
ממול בתוך המפרץ נמצא האי אלקטרז, ובו בית הכלא המפורסם.
אנחנו ויתרנו על שייט לאי ועל הביקור בכלא. הסתפקנו בתצפית מרחוק מהטיילת שעל חוף הים.
ירדנו ברחוב לומברד בחלק המפותל שלו. גימיק נחמד.עשינו זאת אפילו כמה פעמים. זה היה אותו הדבר כל פעם. אבל ירדתי מהרכב כדי לצלם את המורד המפותל.
בנוסף בחרנו להסתובב רגלי במרכז העיר ב - ככר יוניון וברציף הדייגים.
אז נכון שיש עוד הרבה מה לראות ולעשות בעיר היפה הזו, אבל זה מה שהיה ההספק שלנו.
את השבת בילינו בעיירה נובטו, פרבר מצפון לסן פרנציסקו, ובדרך לשם ירדנו מהמסלול אל העיר הציורית המיוחדת סוסליטו. ביקור מומלץ . העיר בנויה על צלע הר סמוך למפרץ הצופה אל סן פרנציסקו. כולה טובלת בירק צמחיה עבותה ובתיה יפים ומסוגננים. נחמד לבלות שעה קלה בבית קפה על חוף הים. הרכילאים מספרים כי סלבריטאים חשובים גרים שם. לא העמקנו בנושא, זה לא בתחום ההתעניינות שלנו.
יוסמיטי ושמורת עצי הסקויה
ביום ראשון בתחילת השבוע השני יצאנו לפארק יוסמיטי ושמורת עצי הסקויה.
הנסיעה נמשכה כ – 4 שעות. ומאחר שיצאנו מסן פרנציסקו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהגענו לאיזור כבר היה כמעט ערב, לכן חיפשנו לינה ומצאנו חדר אחרון במוטל Comfort Inn בעיירה מאריפוזה Mariposa. מסתבר שהבעלים שייך לכת הבהאיים והראה לנו תמונה גדולה של מקדש הבהאיים בחיפה התלויה בלובי שלו. הרגשנו מאד רצויים במקום,אבל הנחה במחיר קיבלנו רק בשל היותנו חברים בטריפל A .
עם בוקר המשכנו בדרכנו לעבר שמורת הסקויה..
שמורת עצי הסקויה היא מסלול קל להליכה. צעדנו את השביל הקלאסי שכולם עושים שם אל העץ הגדול ועב הגזע ביותר המכונה ע"י השמורה כעץ ה- "גריזלי" המרשים.
“הגריזלי” כדי לצלמו במלא גובהו נאלצתי לעמוד ממרחק.
מישהו צילם אותנו, לא תפסנו את מלא גובה העץ. אבל מתחילים להבין את עובי גזעו. ועדיין מרחוק.
שריפה טבעית או הצתה זדונית – התוצאה פגמה בגזע אבל לא כלתה את העץ. בדרך ראינו עצים שרופים בשמורה
שביל הנפילים
לאורך כל המסלול עוברים בין הנפילים האדירים, העצים עבי הגזע הגבוהים, והאנשים נראים ננסים לעומתם.
אתה מביט מלמטה למעלה,לגובה עצום. ושם בצמרתו של העץ הענק עלים ירוקים רעננים מתנועעים בקלילות ברוח.
איזו תקשורת מופלאה יש לשרשי העץ הוותיקים התקועים עמוק באדמה,עם הענפים הדקים החדשים המלבלבים בצמרתו המתנשאת לגבהים אי שם בשמים, עד לאחרוני העלים.
גזע שקרס והתהפך. שרשיו נחשפו, ואפשר ללכת לאורכו.
ענק שנפל.
לשם המחשת עובי הגזעים הניחו אנשי השמורה פס רוחב של גזע.
הגריזלי ואני
עלי לציין שבעבר כבר ראינו עצים עבי גזע במיוחד וגבוהים לא פחות, הגדלים מזה אלף שנה בדרום ניו זילנד ב- N.P בקטליינז, אלו עצי הטוטרה המדהימים.
איני עושה השוואה, אלו ואלו מעשה אלוקים ופלאי טבע נדירים.
התפעלתי מהטוטרה וזה לא הפריע לי להתפעל מהסקויה. ואם יש מקום נוסף בו צומחים נפילי עצים מסוג נוסף, הייתי רוצה לדעת.
התמהמנו כאן כ - 3 שעות.
בהמשך היום נסענו אל עמק יוסמיטי.
כשיצאנו משמורת הסקויה החל מזג האויר להתערפל, ענן כבד ירד על העצים ביער ונסענו באיטיות בין אדי ערפל לטיפטוף מטריד. זה היה היום היחידי בו חווינו גשם לכמה שעות.
הכביש הוביל למנהרה, ובכניסה למנהרה היה שלט גדול שמודיע לנהג שיתכונן לעצירה.
תהינו מה משמעות השלט. מה בעצם הוא מודיע לנו ?
שיש משטרה בקצה המנהרה ?
שיש פקקים ?
שיש מחסום ?
מה ?
ואם אני לא רוצה לעצור, אז מה ?
הרי לא היה כתוב שצריך לעצור, אלא להתכונן לעצירה, מן לשון ביטוי לא החלטית ולא ברורה.
עוד אנחנו תוהים על המשמעות העמוקה של המשפט, אמרתי לבעלי, תסע לאט ונראה מה קורה כשנצא אל האור.
היציאה אל האור היתה מפתיעה ומדהימה !
אז כן, עוד לא היינו ממש מחוץ למנהרה, אבל כבר ראינו את הנוף והבנו למה צריך להתכונן לעצירה. אי אפשר שלא !
מראה העמק היפה מתגלה מיד עם היציאה מהמנהרה, והצוקים המתנשאים לגובה היו מרשימים משני צידי העמק, וצוק "אל-קפטן " האדיר עומד רם ונישא בחזיתו. אין מצב שלא עוצרים, הייתי אומרת שזה היה בהחלט מראה עוצר נשימה ביופיו.
איזו תמונה !!!
באמת, אי אפשר שלא לעצור, ואמנם יש שם חניון רחב, כך שכל מי שיוצא מהמנהרה יכול לחנות, בחנייה, לצפות על הנוף הנשקף ממול, לצלם ולהצטלם. לנשום את היופי הזה שבא לנו בהפתעה נעימה.
ענן כבד רבץ על פסגות הצוקים, אמנם קיוויתי שיעלם למען תמונה ברורה יותר, אבל אני מצלמת מה שיש ברגע נתון. אבל גם המראה המעורפל יש לו את הקסם והיופי שלו.
ולפני שעזבנו צילמתי גם דרך שמשת הרכב, מה ששינה את הגוונים. אהבתי.
אחר כך ירדנו עם הכביש אל העמק.
הדרך יפה מאד.יש מסלול נסיעה מעגלי בתוך העמק, עצרנו לצפות על הצוק שראשו בעננים, הפעם במבט מלמטה, ומפלים דקים וארוכים זולגים מפסגות הצוקים.
יצאנו למסלול הליכה קצר לראות מפלים מוסתרים ואת נתיב הנהר הזורם בעמק (אולי יוסמיטי שמו), אבל בשל הטפטוף שהמשיך קיצרנו והמשכנו במסלול המתוכנן מערבה.
נקודות על כביש מספר 1
הכביש ארוך ויש לקחת בחשבון נסיעה של יומיים או אפילו שלושה, כלומר 2 לילות על הדרך. תלוי כמה רוצים להתמהמה, לרדת לחופים המפורצים במקומות שניתן לרדת.
הכביש נחשב לכביש יפה במיוחד בשל חופיו המפורצים בין העיירה החמודה מונטריי ועד טירת הרסט.אנחנו התחלנו מסנטה קרוז, צפונית למונטריי, וירדנו דרומה.
חופים בסנטה קרוז
בסנטה קרוז עברנו על פני החופים המפורצים שלה, הרוחות החזקות לא הניחו לנו לשוטט זמן רב אבל הצלחנו לראות כמה כלבי ים רובצים למטה על החול בתוך המפרץ.
חופים נוספים בסמוך למונטרי, בשכונה סגורה שהכניסה אליה בתשלום.
פיסול בטבע
שקיעה קסומה
השמש “התישבה” לי על ענף. הזמינה תמונה.
עשינו חניית לילה במונטרי, וחנייה שניה ב- Raggad Point, מקום שאינו יישוב אלא מוטל ומלון, עם תצפית מדהימה למפרץ ים תלול.
עצרנו בכמה נקודות ייתכן שיש עוד כמה שאולי דילגנו, כל אחד יבחר כראות עיניו.
במונטריי ביקרנו באקוואריום, מאד מוצלח לטעמנו,ומומלץ.
טיילנו ברכב לתוך שטח פרטי על חוף הים, איזור מגורים סגור שנקרא פאבל ביץ' והכניסה אליו בתשלום. יש שם דרך מעגלית, שעוברת בין חורשות ובתים מסוגננים ויורדת אל חוף ים יפה. אורך הדרך 17 מייל, שמחזירה אותך אל מונטריי. אפשר לוותר בגלל התשלום, אבל יפה שם מאד.
בכרמל עיירת נופש חמודה ביותר, הרחובות עמוסי צמחייה, הבתים מתוקים קטנים וגדולים, וחוף ים מרווח, הכל פתוח לקהל ללא תשלום. גם כאן גרים הרבה מפורסמים אמריקאים רק שלא יצא לנו לפגוש אף אחד מהם.
ב – Point lobos ירדנו מהכביש לעשות מסלול הליכה נחמד על סיפו של המפרץ.השביל הוליך אותנו על איזור סלעי גבוה, לתצפת על הים. למטה שחו להם כלבי ים מסוג אוטר, קטנים וחמודים. ובהמשך המסלול ראינו על איים קטנטנים עוד קבוצה של כלבי ים גדולים יותר שניהלו קרבות וגנחו ונבחו בקולי קולות. יופי של מקום, בעיקר אם אתם עם ילדים.
פילי ים
קצת לפני טירת הרסט נעצרנו על כביש החוף לצפות בהמון פילי ים שרבצו על החול
ממש מתחת לרגלינו. המונים. רובם נמנמו, בודדים ירדו להשתכשך במים וחלקם נזכרו פתאום להתקוטט בקולות נביחה גבוהים, ושוב נפלו לשינה, רק זנבם המשיך להתנועע ולהתיז חול קריר על גופם החשוף לשמש.
טירת הרסט
טירת הרסט אשנב הצצה לסגנון חיים של עשירים. סיפור חיים מרתק של בן יחיד לאב שעשה את עושרו הראשוני ממכרה של מתכת יקרה - מכרה כסף , שגילה.
הבן,וויליאם רנדולף הרסט ,שהפך לטייקון תקשורת הגדיל את עושרו. בנה את הטירה הזו במשך כ28 שנים ולבסוף היא אף לא הושלמה.
האחוזה היא רכוש של המדינה כיום והיא אתר תיירות מסקרן המושך קהל רב.
הטירה מזוית הגן
פינה בגן
הבריכה הרומית
אחד האולמות של הספריה
חדר אוכל
אחד מחדרי השינה הרבים לאורחים
קצת לפני שהגענו ללוס אנג'לס עברנו בעיירה סולבנג', עיירה שרחובותיה נראים כהעתק של עיירה דנית או הולנדית על טחנות הרוח שבה.נחמד לעשות שם סיבוב.
מראות מסולבנג' הדנית כאילו
דמויות מצויירות על קיר ברחוב
לוס אנג'לס
בלוס אנג'לס, ליתר דיוק בסנטה מוניקה, עשינו שבת במלון באיזור שגרים בו יהודים רבים. יש במקום מספר גדול של בתי כנסת. בשבת בבקר כשהלכנו לבית הכנסת, ראינו כמעט רק יהודים ברחוב הראשי, כולם צעדו לבתי הכנסת, נראה לרגע שאנחנו בבית.
לא התעכבנו כאן זמן רב מעבר לשבת. הספקנו ביום ששי לערוך ביקור ביוניברסל סטודיוס של תעשיית האשליות הגדולה. התרשמנו מאד מכל מבני התפאורה הגדולים, מהפעלולים והאפקטים שנחשפו לעינינו. באמת היה מעניין.
אני בטוחה שיש עוד הרבה מה לעשות ולראות בעיר המפורסמת הזו, אבל אנחנו בחרנו לשים דגש ברור על תופעות טבע מעניינות, ודילגנו בקלילות הלאה.
הסמל המסחרי של יוניברסל סטודיוס
רחובות שהם תפאורה
וילה כתפאורה בשכונת וילות, הכל כאילו...
הוליווד בכאילו….
ורחוב שאינו רחוב אלא תפאורה
זהו מספיק עם הוליווד, נעבור לעיר שכולה אשליות של התעשרות קלה, והתפאורהדווקא אמיתית לגמרי.
לאס וגאס
עוד עיר שהקדשנו לה יומיים, שני לילות ליתר דיוק, זו לאס וגאס.
כ – 5 שעות לקח לנו להגיע מלוס אנג'לס. הדרך מדברית שטוחה לרוב, עם צמחיה מוזרה לפרקים ועם עיירות בודדות פה ושם, אבל תחבורה די סואנת כל הדרך ויש תחנות דלק מידי פעם עם חנות קפטריה ושירותים, (נושא בפני עצמו – השירותים בתחנות הדלק נקיים יותר מסודרים יותר מאשר בשדה התעופה ב.ג., הלואי שנלמד מהם משהו ).
התמקמנו במלון צדדי אבל לא רחוק מאד מהמרכז.
לאחר התאוששות קלה יצאנו לצפות בפלאי העיר שכה רבות שמענו עליה.
אני חייבת להודות שהעיר "תפסה" אותי.
"הסטריפ" המואר נראה מדהים: זהו רחוב ארוך למדי ובו מתרכזים כל בתי המלון הנחשבים.
כל מלון וייחודו, כל מלון והאטרקציה שלו, יש, כך נראה לי , תחרות בין הנושאים לפיהם נבנו המלונות.
שטח הרי לא חסר להם והמלונות מתפרסים על שטחים ענקיים, ויש בהם מספר חדרים עצום כאלפיים חדרים.
לשם המחשת המראות אציין כמה דוגמאות שהרשימו אותי במיוחד.
מלון ונציה למשל יש לו מגדל כמו ההוא בככר סן מרקו, ובריכות גדולות שבהן שטות גונדולות והגונדולייר משיט אנשים מכאן לשם וחזרה. נראה מטופש אבל זה קורה, ויש אולם קבלה עצום שתקרתו מצויירת ציורים מופלאים, שמזכירים קצת את ציורי התקרה של מיכלאנג'לו בותיקן. ממש מוזיאון.
מלון ניו יורק למשל הרים מבנה שנראה כמו מבט על העיר ניו יורק מאיזה מגדל תצפית ויש כמובן דגם של פסל החירות.
למלון פאריז יש את מגדל אייפל את שער הניצחון ואת מבנה האופרה, כל פריז על כפית אחת.
למלון לוקסור יש פירמידה וספינקס וכתובות עתיקות בכתב חרטומים על קיר חיצוני.
ןפסלי פרעונים שחציים אדם וחציים אריות.
בקיצור כל מלון הוא סיפור.
אז איך זה שעוד לא נבנה שם מלון ירושלים ? אני צריכה להציע את הרעיון למישהו, אולי הוא יממן לי בתמורה איזה סופ”ש נחמד.
את ההצגה גונב מלון בלאג'יו הענק עם המזרקות המוזיקליות בבריכה שבחזית.
זהו שואו רחוב, חינם אין כסף לשמחת העוברים והשבים, והאנשים עומדים וממתינים למופע הבא, ואכן זה מרשים.
הכל יופי יופי באורות הצבעוניים שכל מלון טורח לעטר בהם את עצמו.
למחרת, באור היום הדברים נראים אחרת, הרבה פחות זוהרים.
מיס ליברטי נראית מרופטת, ומגדל אייפל נראה כאילו הוא מקרטון.
ויש גם טיפוסים מוזרים לבושים בתחפושות של רובוטים או בעלי חיים, או משהו אחר, ולהצטלם איתם זה אפשרי תמורת תשלום.
אווירת חגיגה, וחופש.
ועוד לא אמרתי כלום על אולמות הקזינו הגדולים.
באמת בעניין זה אין לי כל כך מה לומר, לא הימרתי, כי לא ידעתי איך, והתביישתי לשאול. וניחמתי את עצמי שמכיוון שלא הימרתי הרווחתי את מה שלא הפסדתי, וגם זה משהו.
בערב השני הלכנו למופע מרשים מאד של אומן הקסמים הידוע, דייויד קופרפילד. היה נהדר.
לסיכום אני בעד לאס ווגאס, רק לא לתת להזייה להיכנס לדם.
גרנד קניון - אריזונה
היעד הבא הוא גרנד קניון באריזונה.
על הדרך ממש על גבול נבאדה – אריזונה, נכנסנו לביקור של כמה שעות לסכר הגדול הובר דאם, שאין לי מה להרחיב עליו את הדיבור אלא לומר ששווה לרדת לראות ולהתפעל ממעשי ידי אדם.
נסענו על כביש 40 כדי להתקרב כמה שאפשר לגרנד קניון.
נעצרנו לחניית לילה בעיירה וויליאמס Williams וקיבלנו המלצה מגברת אחת במוטל שאם יש לנו יום פנוי, כדאי לרדת בכביש הנופי לעיירה סידונה. שם יש איזור של עמודי סלע אדומים, למעשה מעין צוקים זקופים אדומים גבוהים ומרשימים. קיבלנו את ההמלצה ואני חושבת שזו ההמלצה הכי חמה שאני מעבירה הלאה לכל המטיילים באיזור.
תמונת הרקע לבלוג הזה לקוחה משם.
כיצד להגיע לסידונה: מכביש 40 על יד העיירה פלאגסטאף Flagstaff יורדים בדרך הנופית בכביש 89A הוא מתפתל והנסיעה בו נעימה, עם הפתעות נופיות בדרך וגם מקום שניתן לקבל בו מידע למטייל, מן חנייה עם מסעדה וחנות מזכרות וכו'. אפשרלהישאר ללון שם, במוטלים יפים על הדרך. לחזור כבר כדאי בכביש 17,כי זהו כביש מהיר שמביא אתכם חזרה לפלגסטאף. הסלעים האדומים מרשימים בצורתם הטבעית, כל האיזור נראה בערך כך.
גרנד קניון. מכביש 40 עולים על כביש 64 לכיוון צפון.
רוב המבקרים מגיעים לטייל בצד הדרומי של הקניון ומסתפקים בכך. הגישה אליו נוחה עם כביש גישה טוב .
התשתיות למטיילים נוחות. יש מדרכה לאורך הקניון, יש שאטלים לנוחות המטיילים להגיע מנקודת תצפית אחת לאחרות, למי שרוצים לצעוד יש שבילים מסודרים.
ויש הצעות של טיולי חמורים או סיורים רגליים למטה את נתיב הקולורדו הזורם שם.
במרכז המבקרים אפשר לקבל מפה והדרכה איך להתנהל שם. הכל לנוחות המטיילים, ואכן הוא מטוייל הרבה יותר באופן משמעותי.
בכניסה יש מרכז מבקרים שם אפשר לראות סרט תלת מימד – מומלץ מאד. הסרט נותן תצפית על מקומות שאנשים אינם מגיעים. ואם רוצים לקחת טיסה נופית במטוס קל גם זה נמצא בכניסה לאתר, כדאי לברר מראש על מקום פנוי ואפילו להזמין כרטיסים.
הצד הצפוני לעומתו, לא פחות יפה אבל ההגעה לשם היא עניין של זמן וק"מ לא מבוטלים, וגם אין שבילי הליכה רבים מידי.
אנחנו שממילא עברנו באיזור, החלטנו להשקיע גם בצד הצפוני שלו, ולא התאכזבנו.
גם כאן הקניון מאד מרשים,ויש לו נקודות תצפית יפות וגם מסעדה ממש על קו הקניון. חובה לצאת למרפסת של המסעדה כי משם המראה נהדר. גם מוטל בקתות נמצא שם במקום היפה הזה,לו ידענו מראש אולי היינו עושים שם שבת. פשוט מקום מקסים.
לקינוח הסיור בגרנד קניון לקחנו טיסה במטוס קל מלמעלה לראות את הקניון מזוית אחרת. כל האופציות מוצלחות אבל אם אין לכם יותר מידי זמן תסתפקו בגדה הדרומית.
שבת שלישית בעיירה פייג במוטל debbie's hide a way קומת קרקע, מפתח לא אלקטרוני, דירת סלון מטבח פינת אוכל שירותים וחדר שינה וגם גינה בקדמת הבית.
ממש כל מה שנחוץ לנו לשבת נוחה. וכך גם היה. הנה פרטים למי שרוצה.
117 8th Ave. PO Box 861
Page, AZ 86040
1-928-645-1224
Fax 1-928-645-6944
[email protected]
קניון ברייס וקניון ציון.
יום ראשון, שבוע חדש.
יום אחד הקדשנו לפארק ברייס וציון.לא מספיק, ציון צריך יום נפרד, רק שלא היה לנו זמן.
קראתי תגובות של אנשים שהגדירו את הפארקים האלו כבזבוז זמן.
אני חולקת על כך לחלוטין.
ומכיוון שבעקבות הביקורת שקראתי, כבר היתה לי איזו ספקנות לגבי שני קניונים אלה, התוצאה היתה שפשוט הופתענו מאד לטובה מהמראות.
מזל שלא ויתרנו.
לברייס, הקניון הרחוק יותר לוקח די הרבה זמן להגיע, אבל משהגעת, מספיקות כמה שעות כדי לכסות את כל הפארק אפילו אם עוצרים בכל התצפיות אלא אם כן יש לכם תוכנית ללכת מסלולים בתוך הפארק.
וזה היה מרשים מאד על גבול המדהים.
כל הקניון הוא צורות טבעיות מפוסלות בסלע בצבעי אדום, כתום ולבן, מעין עמודים או פתחי ארמונות חקוקים בסלע תוצאה של כוחות רוח, מים וקרח שהופעלו על הסלעים. מרהיב.
כדאי להתחיל מהנקודה האחרונה ואז לחזור ולעצור בכל עמדת תצפית.
הכל ברכב שלכם.
שני הקניונים נמצאים בדרום יוטה על גבול אריזונה.
אפשר להגיע מכיוון לאס וגאס כ – 400 ק"מ בערך עד ברייס ולהמשיך מכאן הלאה.
ואפשר כמו שאנחנו עשינו, שהמשכנו מהעיירה פייג' Page צפונה לקניון ברייס בכביש 89 דרך העיירה קאנאב kanab , ואחר כך ירדנו חזרה על כביש 89 ושם בצומת כרמל carmel junction נכנסנו בכביש 9 שלקח אותנו לקניון ציון, ומשם ללאס וגאס כדי לטוס לסולט לייק סיטי.
כביש 9 הוא כבר בעצם חלק מהקניון השייך לפארק הלאומי.
והדרך מדהימה ! אין מלה אחרת.
קניון ברייס קרוי על שם זוג חלוצים מורמונים אבנעזר ברייס ורעיתו, שהתישבו במקום בשנת 1824. קניון ציון קיבל את שמו גם כן מהמורמונים שעברו בו בנדודיהם לחפש מקום מרוחק למגורים, והתפעלו מן ההרים, שהם דימו אותם לארמונות ציון.וכך הם קבעו את שמו.
כתבתי שפארק ציון צריך יום נפרד וזאת משום שיש מסלולי הליכה בתוך מים הזורמים בקניון. ואני חושבת שאנחנו החמצנו חוויה.
פארק ילוסטון
מסולט לייק סיטי (יוטה), המשכנו במסע לוויומינג.
יצאנו לקראת ערב בכביש 80 לכיוון העיירה אבנסטון Evenstone .שם מצאנו לינה.
למחרת המשכנו לכיוון העיירה ג'קסון jackson תוך שאנחנו מזגזגים בין איידהו לוואיומינג.
העיירה חמודה, עיירת נופש וסקי, אבל אנחנו רק נעזרנו בה ללינה וציוד מזון להמשך, לקראת הימים הבאים שבהן נסתובב בפארק. על הדרך נכנסנו לפארק טטון. מראות יפים של הרים ופסגות מושלגות.
הקדשנו לפארק טטון חצי יום.
עלינו על רכבל שלקח אותנו לאחת הפסגות ברכס, לתצפית על כל העמק הקרוי ג'קסון הול.
אחר כך עצרנו על יד אגם ג'ני Jenny lake שטנו על האגם כדי לטפס בהר, לגלות את המפל הנסתר בסבך היער. הדרך היפה מטפסת בתוך היער, והיא לא קשה במיוחד, אבל ילדים דלגו שם בקלי קלות בעוד שאנחנו נשרכנו אחריהם באיטיות. אין דבר, כל אחד בקצב שלו.
עוד באותו יום התקדמנו לתוך פארק ילוסטון כשאנו מתקדמים לעבר העיירה גרדינר במונטנה על גבול וואיומינג בצפון. שם ממתין לנו חדר במוטל לשלושה ימים.
פארק ילוסטון הוא אתר טבע נפלא עם הפתעות רבות בדרכים.
יש כמה כניסות לפארק:
מדרום, הדרך בה אנחנו באנו,
ממערב, כביש 20 מכיוון איידהו
מצפון, כביש 89 ממונטנה
ממזרח יש שתי כניסות, בצפון מזרח מכביש 212
מדרום מזרח מכביש 16
הכניסות מאפשרות להגיע ברכב מכל צד של הפארק, רק שיש לשים לב למועד,
בחורף כשהשלג נערם חלק מהדרכים חסומות לגמרי וגם לא ניתן להיכנס מכל הכניסות.
הכביש הסיבובי המחבר את כל האתרים בפארק הוא בצורת 8 (או שני ריבועים מחוברים על צלע אחת) והוא מוליך אותך אל כל המקומות המעניינים בפארק.
רצוי לקחת מפה באחד ממרכזי המבקרים שישנם בפארק, ולתכנן את יעדי הביקור.
האיזור משופע בתופעות גיאותרמיות, מעיינות חמים, חיות בר למכביר, קניונים, מפלים וסתם פינות נוף יפהפיות.
האתרים המעניינים:
גרנד קניון של נהר הילוסטון, אתר מרשים מאד.
הנהר זורם בקניון בין קירות סלע זקופים,הקרקע הסלעית הצהובה כתומה מסבירה את שם הפארק.
יש מספר נקודות תצפית הצופות אל המפלים הנהדרים שלו.
יש מקומות בהם ניתן ממש לעמוד מעל המפל מתוך מרפסות המיוחדות לכך, ולהתרגש מכמות המים ומעוצמתם. כדי להבין את גודלו ועוצמתו של המפל, יש לשים לב אל האנשים העומדים על מרפסת בצידו הימני של המפל, זה מסדר את הפרופורציה
לאורך המסלול הצפוני יש עוד כמה מפלים יפים שניתן לראותם ממש כמעט על הכביש.
וכדאי לעצור ולהינות מיופים.
אתרים גיאותרמיים ומעיינות חמים:
אתר מאמוס Mammoth המעניין, נמצא סמוך לכניסה הצפונית.
מעיינות חמים זולגים על הסלעים, והמינרלים שבמים יוצרים גוונים של צהוב/כתום/חום. ככל שמטפסים למעלה בריכות מעלות אדים על צלע הר, נבנו שם מסלולי הליכה לנוחות המטיילים,וחל איסור מוחלט לרדת אל הקרקע משום שהאדמה הגיאותרמית אינה יציבה ויש חשש להתמוטטות.
אתר נוריס, Norris נמצא על כביש 89 מצפון לכניסה המערבית, על צומת המפגש עם הכביש האמצעי של ה-8. האתר מתפרס על שטח רחב יותר, שוב שבילים מסודרים, בריכות מעלות אדים ווגייזרים קטנים אך מרשימים.
דרומית לנוריס נמצא את אתר המעיינות החמים שנקרא Mid way bassin אגן אמצע הדרך שהוא היה המדהים ביותר בעיני.
ב - Mid way bassin מי המעיינות החמים נקווים לתוך בריכות.
בריכה אחת ענקית במיוחד, עמוקה במיוחד שצבע המים בה כחול / טורקיז עז, והמים מבעבעים ברתיחה מתמדת,אדים חמים נישאים ברוח, ואנחנו פוסעים על השביל והאדים העולים ממנה, חולפים על פנינו כאילו שאנחנו בתוך סאונה, בתוך גל של חום.
בהמשך השביל מוליך אותך אל בריכות רדודות שצבע הקרקעית אדום אש.
הצבעים נוצרו כנראה ממשקע של מינרלים. פשוט מהמם.
הבריכות עולות על גדותיהן ועודפי המים הרותחים זורמים בתוך תעלות צבעוניות, מעין פסים של ירוק אדום צהוב, צבעים עזים מאד,המים הזורמים גולשים לבסוף אל הנהר הזורם למרגלות האתר. מעניין עד כמה ממתנים המים החמים את קור מי הנהר.
הכל יופי, פשוט יופי מרתק ומעניין, פלאי תבל ממש.
כל הכביש הזה שזור באתרים כאלה, לא עצרנו בכולם אבל אלה שכן היו מעניינים מאד.
וכמובן לא שכחתי את מה שנחשב לגולת כותרת הפארק וזהו גייזר - Old faithful הפיית'פול הזקן. הוא מתפרץ כל שעה ואנשים באים וממתינים לו ברחבה המסודרת עם ספסלים לנוחות הקהל.
אומרים שהוא כבר לא מה שהיה פעם אבל אני חושבת שהוא מרשים בהחלט, ועוד כוחו נכון לו להתפרץ שנים רבות.
על ידו באותו מתחם ישנם גייזרים נוספים, כנראה צעירים יותר אבל בעלי עוצמה וקילוח נמרץ לא פחות, נראה כאילו צינור רחב שולח זרנוק מים חמים מן האדמה אל הגבהים, למשך כ- 5 דקות. מראה מרגש בהחלט.
חיות הבר:
בכל איזור ובכל מקום בפארק, ניתן לפגוש מגוון של חיות בר. פגשנו ביז'ונים לרוב, במקומות שונים, יחידים או קבוצות קטנות, אבל באיזור הכביש הצפוני, ביציאה הצפונית מזרחה, בערך עד 20 ק"מ כבר ניתן לראות אותם בהמונים,בכמויות עצומות רובצים על יד נהר לאמאר lamar באחו אינסופי של עמק הלאמר. גם סוגים של אנטילופות ראינו, והרבה, שוב בעיקר באיזור הצפוני.
באחת הפעמים ראינו קבוצת ביז'ונים מתנהלת באופן מופתי כדי לעבור את הכביש .
כשראשון הביז'ונים עלה על הכביש נעצרו כל הרכבים משני צידי הכביש, ילדים ואנשים התיישבו על הכביש לצפות במחזה כשמנהיג הביז'ונים ועוד "מבוגר אחראי" צופים בעדר העובר באיטיות ובהיסוס.
הביז'ונים באחו, מתכוננים לעלות לכביש, מחכים למנהיג שיתן את האות.
העדר מתחיל לעלות אל הכביש. כולם ממתינים, וילדים יושבים על הכביש וצופים.
העדר נוהר אל הגשר, שלושה תועים וחוצים את הכביש.
מנהיג העדר נעמד על הכביש ולא זז משם עד שהשלושה “הבינו” שצריך להתקדם למקום אחר.
רק כשאחרון התועים עלה על המסלול והצטרף לעדר שצעד על הגשר, גם "המנהיגים" הלכו לדרכם. וכל הרכבים המשיכו לדרכם גם הם.
איזה סדר קהילתי ואיזו משמעת, זה היה מרתק.
כל זה נמשך כ- 20 דקות.
בעיירה מאמוס בפארק, ובעיירה גרדינר (שמחוץ לפארק) ראינו אנטילופות גדולות וילדיהם הצעירים רועים על המדשאה במרכז העיירה. אין להם מורא מבני אדם, ואין בני האדם מהווים סיכון לבעלי חיים אלה, המרגישים בטוחים בכל מקום. אידיליה מופלאה.
וממש על יד הכניסה לגרנד קניון ילוסטון רבצו להם בנחת משפחה של צבאים בשם Elk עם עטרת קרניים מתנוססת לתפארת על ראשם.באיזו אדישות הם צפו בהמוני רכבים עוצרים בשולי הדרך ובאנשים המתקתקים במצלמות ללא הרף.
ראינו עדרים שלמים של מה שנקרא Mule dear עוד סוג של צבי, עם קרניים עדינות.
כאן נמצאת תמונתו של אייל, יש אומרים שזה אלק, ויש אומרים מוס, אני קוראת לו צבי.
ובאשר לדובים שחורים, שמענו שיש שם כמה פרטים, בכמה מקומות, אבל אנחנו הצלחנו לראות רק דוב שחור אחד וגם זה רק מרחוק.
הנה מצורף אתר של מפת חיות הבר ותפוצתם באיזור. כמובן שהכל גם ענין של תקופה ושל מזל.
http://www.nps.gov/yell/naturescience/mammalscheck.htm
פארק ילוסטון הוא חוויה נהדרת לכל חובבי תופעות טבע ונופים.
היה לי קשה להיפרד .
בדרך חזרה, במדינת איידהו ,נכנסנו לפארק דובים, מעין מיני ספארי, כדי לפצות את עצמנו על הדוב האחד שפגשנו בילוסטון.
היו שם דובים יפים גדולים ובריאים, משוטטים שם להנאתם כשאנחנו סגורים ברכב.
נחמד, אבל זה לא זה. הרגשתי יותר כמו בגן חיות קטן.
לסיום קינחנו בסולט לייק סיטי. מנוחה לפני הטיסה הביתה.
סולט לייק סיטי התגלתה כעיר ענקית שקטה מאד, והאתר המעניין שבה הוא מרכז המורמונים הגדול המפואר המטופח העשיר, המגלומני מעט.
ערכנו סיור בליווי שתי "אחיות" מדריכות מטעם, וכשהתברר להן שאנחנו דוברי עברית הן התרגשו מאד.
לא קורה לשתים אלו לפגוש ישראלים מארץ הקודש כעניין של יום יום.
הופתענו לגלות שם דגם מוקטן של ירושלים עם דגם בית המקדש שניצב כיום במוזיאון ישראל.
הן בקשו מאיתנו להסביר מה רואים בדגם. אנשים התקבצו סביב לשמוע כי חשבו שזה מעניין לשמוע על ארץ הקודש מ"הנייטיבס”.
דבר חשוב מרגש ומעניין שמצאנו באתר המורמונים הוא ארכיון שמות שבו ניתן למצוא שורשי משפחות.
בעבר קיבלו המורמונים רשות לצלם במיקרופילם את כל ספרי הרשומות של פולין ואולי עוד כה ארצות באירופה.
המידע שנצבר אצלם הוא אדיר.
אנשים יכולים למצוא שם מידע על הורים, סבים אפילו כמה דורות אחורנית, מידע זה חשוב בעיקר לאנשים ששושלת המשפחות שלהם נגדעה בשואה.
צריך רק מישהו שיודע פולנית.
זהו. כאן מסתיים הטיול.
חודש ימים של מרחקים, מדבריות, פארקים והפתעות.
איזה טיול מדהים, ולא לצעירים בלבד.
לאה שוייד
