אוסטרליה מעולם לא כיכבה ברשימה הארוכה של יעדים עתידיים שאני מתחזק בראשי, חששתי מהנסיעות הארוכות ומהריקות של היבשת. אבל הייתי קרוב - במרחק שעתיים טיסה (אינדונזיה), הצטרף גדי - חבר שאוהב לנהוג, ובכל זאת מדובר ביבשת ובחלק משמעותי מהעולם. הנסיעות אכן היו ארוכות - לא פחות מ- 14,000 ק"מ בחודשיים, אבל הטיול עלה על הציפיות, עם טבע מגוון ויפה, והצצות מעניינות לסיפורם ולתרבותם של האבוריג'ינים.
הטיול התחיל והסתיים בדרווין, עיר הבירה של הטריטוריות הצפוניות ששוכנת במרכז החוף הצפוני של אוסטרליה. מדרווין נסענו תחילה מעט מזרחה לפארק Kakadu המפורסם עתיר התנינים וציורי הסלע, ואז צפונה ל Katherin ופארק Nitmiluk עם הקניון המרהיב של נהר הקתרין. משם פתחנו במסע ארוך מערבה לחוף האוקיינוס השקט. חצינו את הגבול למערב אוסטרליה סמוך לעיירה Kununura, עשינו גיחה ארוכה דרומה לפארק Purnululu עם נופי כיפות שלא מן העולם הזה, חזרנו לקונונורה והמשכנו מערבה ב Geeb river road, עם הרבה מפלים, בריכות וקניונים, ביניהן גיחה ארוכה למפלי Mitchell המדהימים. אחרי כשבועיים וחצי עתירי קילומטראז' הגענו ל Broome שלחוף האוקיינוס השקט עם חופים אדומים מרהיבים. תמונות מהחלק הזה של הטיול כאן.
מברום המשכנו דרומה-מערבה לפארק Karijini עם קניונים נהדרים מלאי מים, ושוב הגענו לחוף ב Exmouth עם ריף Ningallo עתיר האלמוגים והדגים. משם הדרמנו ל Shark bay, הנקודה המערבית ביותר ביבשת, עם חופים יפים, דולפינים, צבים ופרות ים. המשכנו לרדת דרומה לאורך החוף, ל Kalbarri והפארק היפהפה והפורח הנושא את שמה. התקרבנו לעיר הגדולה פרת' אבל לא הגענו אליה אלא עד Geraldton, שם "חתכנו" מחופי האוקיינוס מזרחה דרך שדות ענק של חיטה ולפתית, מרבדי פרחים עונתיים מדהימים ומספר עיירות כורים שכוחות אל, והתחברנו ל Great central road. דרך העפר הבלתי נגמרת הזו - למעלה מ- 1000 קילומטרים - הביאה אותנו חזרה לטריטוריות הצפוניות ול Uluru שבמרכז אוסטרליה עם גוש הסלע הענק שקדוש לאבוריג'ינים. לחלק הזה של הטיול הקדשנו כשלושה שבועות. תמונות כאן.
בדרכנו ל Alice Springs, ה"עיר הגדולה" של מרכז אוסטרליה, חקרנו מספר פארקים, ביניהם Kings Canyon, Palms Valley, West Mecdonnell. מאליס הצפנו לקתרין דרך מספר עיירות נידחות ופארק Devils Marbles, וממנה, דרך פארק Litchfield עתיר המים, חזרנו לדרווין, כבר בתחילת העונה הגשומה. לחלק הזה של הטיול הקדשנו כשלושה שבועות. תמונות.
המסלול נבחר בשל מספר אילוצים. בראש ובראשונה העונה בה טיילנו - מאמצע אוגוסט עד אמצע אוקטובר, מתאימה יותר לטיול בחלקים הצפוניים של אוסטרליה, שם זו העונה היבשה והקרירה יותר, בעוד שבדרום קר וגשום בתקופה הזו של השנה. אילוץ נוסף נבע מכך ששכרנו רכב, והחזרתו שלא בנקודת המוצא היתה כרוכה בתשלום קנס גבוה. אילוץ אחרון ומשמעותי הוא פרק הזמן הקצר - יחסית לגודלה של היבשת האוסטרלית - שעמד לרשותנו, חודשיים בלבד.
אילוץ הזמן הביא אותנו להעדיף שכירת רכב על פני קניה. קניית רכב אמנם זולה בהרבה - בהנחה שמצליחים למכור את הרכב בסוף הטיול במחיר שאינו נופל בהרבה ממחיר הרכישה, אבל עולה בזמן, הנדרש למציאת הרכב ולמכירתו, וגם לבירוקרטיה הכרוכה בהעברות הבעלות. בחברת ההשכרה Thrifty קיבלנו הצעת מחיר סבירה יחסית לרכב ארבע על ארבע (טויוטה היילקס) חדש עם שני צמיגים רזרביים וביטוח עם ביטול השתתפות עצמית. תוך שלוש שעות הרכב כבר היה ברשותנו, ולאחר מסע קניות קצר של ציוד ואוכל יצאנו לדרך, פחות מיממה לאחר הנחיתה בדרווין. כמה דברים שיש לשים אליהם לב כששוכרים רכב: יש מגבלת קילומטראז', עם תשלום (לא גבוה) על קילומטרים מעבר למגבלה; חלק מדרכי העפר אינן מכוסות ביטוחית; החזרה במיקום שונה ממקום לקיחת הרכב כרוכה בקנס.
רוב המטיילים באוסטרליה מצוידים היטב, בקרוונים או לפחות באוהלים שנפתחים על גג הרכב, במקררים המחוברים למצבר נוסף, כירות גז גדולות וכדומה. אנחנו בחרנו לטייל באופן הכי פשוט, נכנסנו לחנות ציוד קטנה אבל מעולה, קנינו שני אוהלים קלים להקמה, שני מזרנים, ציוד בישול בסיסי, שני כסאות וציוד בסיסי לרכב (מיכל למי שתיה, ג'ריקן לסולר, קומפרסור למקרה שנצטרך לשחק עם לחץ האוויר בצמיגים, שני ארגזי פלסטיק גדולים לאחסון המזון).
בכל מקום באוסטרליה, בעיירות, בפארקים, וגם ב"חורים" הנידחים ביותר, יש קמפינגים ופארקי קרוואנים, עם שירותים ולפעמים גם מקלחות חמות ומטבח, בתשלום לא גבוה. אם רוצים לחסוך, במקומות מסוימים לאורך הדרכים ניתן לפתוח אוהלים ללא תשלום, בדרך כלל ללילה אחד. בתחומי הפארקים הלאומיים הלינה מותרת רק באתרי קמפינג מוסדרים. בנוסף לגוגל מפס, אפליקציה מומלצת לחיפוש קמפינגים ופארקי קרוונים ולפירוט השירותים הניתנים בהם היא WikiCamps.
יעדנו הראשון היה פארק Kakadu הענק, כ- 250 ק"מ וכ-3 שעות נסיעה ממזרח לדרווין, הקדשנו לו 3 ימים. ביום הראשון התפעלנו מציורי הסלע האבוריג'יניים ב Ubbir שבקצה הצפוני של הפארק, וצפינו בעשרות תניני מים מלוחים ענקיים אורבים לדגים בנהר הסמוך, כאן גם נתקלנו בשריפות הראשונות, תופעה שתלווה אותנו בשבועיים הקרובים. רוב השריפות יזומות, ומטרתן מניעת שריפות גדולות יותר על ידי דילול חומר הבערה: העשבים נשרפים אבל רוב העצים שורדים. זו פרקטיקה ששימשה את האבוריג'ינים במשך עשרות אלפי שנים, אם כי למטרות אחרות - סיוע בציד, ועידוד התחדשות של הצומח.
עשינו את הלילה בקמפינג יפה אבל מוכה יתושים. למחרת עשינו מסלול רגלי יפה בינות לגבעות מצוקיות, ואחר כך שטנו בנהר עם מדריך אבוריג'יני שסיפר לנו כמה מסיפורי "זמן החלום" של שבטו וגם הדגים לנו הטלת חנית באמצעות מטול חניתות. בהמשך היום ביקרנו ב Anbangbang Rock Shelter, אתר נוסף של ציורי סלע יפים. את היום השלישי הקדשנו לאתרי מים - מפל Maguk, והבריכות בערוץ Gunlom, שני האתרים נקיים מתניני מים מלוחים מסוכנים כך שניתן להיכנס לבריכות.
האבוריג'ינים הם הצאצאים של קבוצות הומו ספיינס שהגיעו לאוסטרליה ולפפואה לפני כ- 50,000 שנה ויישבו אותה לראשונה, לאחר שחצו בדרך לא ידועה את מיצרי הים שהפרידו בין אסיה לבין אוסטרליה. הגעת הומו ספיינס לאוסטרליה לאחר שיצא מאפריקה הקדימה באלפי שנים ויותר את הגעתו לרוב היבשות האחרות - אירופה, חלקים גדולים של צפון אסיה, ויבשות אמריקה. מאז חיו האבוריג'ינים בבידוד מלא משאר העולם עד להגעת האירופים לאוסטרליה לפני כ- 400 שנה. האבוריג'ינים לא פיתחו חקלאות וגם לא טכנולוגיית מתכות, אלא חיו על ציד וליקוט והשתמשו בכלי עץ ואבן. הם הגיעו לכל מקום באוסטרליה ובטסמניה, והתפצלו לכ- 600 שבטים, שדיברו למעלה מ- 250 שפות שונות. ההתיישבות האירופית ביבשת החלה בסוף המאה ה- 18, כאשר אוסטרליה הוכרזה כמושבת עונשין של הבריטים ונשלחו אליה אסירים. האבוריג'ינים נחשבו כתתי אדם, אדמותיהם נלקחו והם נאלצו לעבוד בתנאים קשים בחוות הלבנים. עד לסוף המאה ה- 19 אוכלוסייתם הצטמצמה בכ- 90%. בתחילת המאה ה- 20, כחלק ממדיניות "אוסטרליה הלבנה", אף הופרדו ילדים מעורבים ממשפחותיהם בקהילות האבוריג'ינים ונשלחו למוסדות חינוך מרוחקים, מה שמכונה כיום ה"דור הגנוב". רק בתחילת שנות ה- 70 בוטלו החוקים המפלים, ניתנה לאבוריג'ינים זכות הצבעה ובתהליך הדרגתי הושבו להם חלק מאדמותיהם. כיום למעלה ממחצית השפות האבוריג'יניות נכחדו לגמרי, רובן של היתר דבורות רק בפי מספר קטן מאוד של מבוגרים וצפויות להיכחד, ורק פחות מ- 20 שפות מוגדרות כ"חזקות".
מקקדו נסענו צפונה לעיירה המנומנמת Katherine, שם נאלצנו להקדיש חצי יום לענייני בריאות ולתיקון פנצ'ר. אחר הצהריים יצאנו לשייט על נהר Nitmiluk, שחתור בקניון עמוק ומרשים, בין היתר צפינו בכמה תניני מים מתוקים, שהינם קטנים יחסית ואינם מסוכנים לאדם. למחרת יצאנו לטיול רגלי ברמה שבתוכה חתור הקניון, צפינו עליו מלמעלה, וירדנו לרחוץ בבריכות גדולות באחד היובלים הצדדיים. לחובבי הטרקים, מתחיל כאן מסלול בשם Jatbula שאורכו 62 ק"מ, ניתן להליכה ב- 5-6 ימים עם אתרי קמפינג ומקורות מים בדרך (יש להירשם מראש, מספר האנשים בטרק מוגבל).
למחרת התחלנו את המסע הארוך מערבה. היעד הראשון היתה העיירה Kununura, כ- 500 ק"מ ממערב לדרווין. הדרך לשם ארכה יום וחצי, הקדשנו כחצי יום לשני מסלולים רגליים קצרים ויפים סמוך לכביש ב Judbarra/ Gregory National Park. הופתענו לראות עצי באובב, שמזוהים עם אפריקה, אבל מסתבר שמין יחיד של באובבים הצליח לחצות את האוקיינוס השקט ולהתבסס בפינה הצפון מערבית של היבשת. במעבר הגבול למערב אוסטרליה מאוד מקפידים, ונאלצנו להיפטר מכל הפירות והירקות.
מקונונורה המשכנו מערבה ל Geeb river road, אבל לפני כן עשינו גיחה הלוך וחזור לפארק Purnululu, כ- 300 ק"מ מדרום לקונונורה, מהם כ- 50 בדרך עפר. הפארק בהחלט הצדיק "סיבוב" כה גדול, עם נופים ייחודיים של כיפות בצבעי כתום-שחור, "קתדלרלה" מדהימה, קניונים צרים ובריכות מרעננות (החום כבד גם בעונה ה"קרירה"). עשינו שם שני לילות בקמפינגים המסודרים של הפארק, והלכנו בכל מסלולי היום בשני חלקי הפארק, רובם לא ארוכים ויפים ביותר.
מפורנולולו אפשר להמשיך ישירות ל Broome בכביש 1, אבל אנחנו חזרנו לקונונורה על מנת לא לפספס את ה Geeb river road. חלק גדול מהדרך, שאורכה כ- 650 ק"מ מקונונורה עד ל Derbi שבחוף האוקיינוס השקט (ועוד כ- 200 ק"מ לברום), אינו מכוסה באספלט. לאורכה פזורים קניונים, מפלים ואתרים של ציורי סלע. הקדשנו לדרך ולאתריה הרבים כשבוע, ביקרנו ב Emma gorge, עם בריכת ענק מוקפת במצוקים מכוסי שרכים, ב Wannamura gorge, נחל זורם ובריכה גדולה עם דרך גישה קשה, ב Galvans gorge, ב Bell gorge היפהפה, ב Windjana gorge עם המצוקים המרשימים וב Tunnel crick, נהר תת קרקעי יפה. אבל גולת הכותרת היתה גיחה צפונית ארוכה - כ- 500 ק"מ הלוך חזור... - למפלי Mitchelle המדהימים בדרך עפר שבדרך כלל גרועה (ולא מכוסה בביטוח של הרכב השכור) אבל למזלנו יושרה בגריידר כמה ימים לפני שעברנו בה כך שהיתה נוחה יחסית. כבונוס ביקרנו בשני אתרים עם ציורי סלע נפלאים בסגנון גוויון-גוויון המיוחד והקדום מאוד.
לאחר שבוע נהדר אבל גם מתיש בדרכים הגענו ל Broome ה"עיר הגדולה" של הצפון מערב ולחוף האוקיינוס השקט. בפועל מדובר בעיירה קטנה עם 15,000 תושבים, כיאה לאחד האזורים הריקים ביותר באוסטרליה. עוד הספקנו להינות משקיעה נהדרת ב Gantheaume Point, חוף מצוקי עם תצורות סלע צבעוניות ויפות. למחרת בילינו את הבוקר ב Cable Beach, עם רצועת חול אינסופית ומי טורקיז נהדרים לרחצה. אחר כך נסענו מזרחה לאורך החוף בדרך עפר ל Broome Bird Observatory, החופים צבעוניים והציפורים מרובות. לקראת ערב יצאנו לסיור צפרות מאורגן היטב וצפינו בין היתר ב Yellow chat הבוהק בצהוב שחביב על צפרים. הקמפינג של המקום נהדר, חבורה גדולה של וולאביז וגם ציפורים רבות נצפים מחלונות המטבח. למחרת חזרנו לברום, הצצנו למוזיאון המקומי, ויצאנו לשיט לצפיה בלוויתנים.
יעדנו הבא היה פארק Karijini, מרחק של למעלה מ- 900 ק"מ משעממים למדי מברום, אותם גמענו ביומיים. את הלילה עשינו בקמפינג נפלא על חוף הים בשמורת החוף Cape Keraudren. אמנם הרחצה כאן מסוכנת בגלל נוכחות תנינים, אבל החוף מעוטר בסלעים פוטוגניים העשויים מצדפים, והשקיעה והזריחה יפות. למחרת סטינו קצרות ל Port Headland, עיר תעשייתית עם נמל ענק שאליו מתנקזות רכבות ארוכות נושאות עפרות מהמכרות הרבים שבאזור. המכרות והמחצבים מהווים חלק נכבד מכלכלת אוסטרליה בכלל ומערב אוסטרליה בפרט.
לעת ערב הגענו לקריג'יני, תוך שאני זוכים לכיסוי עננים מרהיב לאחר שבועות ארוכים של שמיים בהירים משעממים ושמש קופחת. התאורה הרכה עשתה פלאים לגבעות האדומות המנומרות בשיחי ספיניפקס זהובים. איזה יופי. בילינו בפארק רחב הידיים והיפה הזה שלושה ימים מלאים, ביקרנו כמעט בכל הקניונים והבריכות שבפארק, כולם יפים ושניים מהם מדהימים ממש: קניון Hancock וקניון Knox. תצורות הסלע עתיר הברזל שנחשפות בקירות הקניונים בפארק מרהיבות - שכבות דקות ומשוננות בצבעי כתום ושחור. בנוסף לקניונים, ובשביל הגיוון, טיפסנו על הר Bruce, שגובהו כ- 1,250 מ', ומשקיף בין היתר אל מכרה ברזל ענק ורכבות משא עם מאות קרונות.
לאחר לילה בעיירת המיכרות Tom Price יצאנו לנהיגה של כמעט 600 ק"מ מערבה וחזרנו לחוף האוקיינוס השקט, הפעם ב Exmouth. בדרך עצרנו באתר צנוע של בולדרים יפים מגרניט ופריחה מיוחדת ביניהם. את שלושת הימים הבאים הקדשנו לחופים ולקניונים בפארק Cape Range וריף Ningalu, שנמצא ברשימת אונסקו. כאן כבר אין סכנת תנינים וניתן לשחות ולשנרקל באופן חופשי. הריף יפה ועשיר בדגים ובאלמוגים ודגמנו אותו במספר חופים, היפה שבהם Turquoise bay, שם ניתן לשנרקל בשלווה תוך היסחפות עם הזרם. קניון Yardie מתמלא בחלקו במי ים והופך למעין פיורד, מסלול הליכה יפה משקיף עליו מלמעלה. באחד הלילות אף צפינו בליקוי ירח מלא.
מכאן דרומה הכביש הופך לדרך עפר גרועה, אבל החופים מדהימים. בלילה, בקמפינג יפהפה על אחד החופים ממש בצמוד לקו במים "זכינו" לרוח ולסופת חול שחדרה לאוהלים, וגם למראות יפים בשעת השפל בבוקר. המשכנו עוד דרומה ל Coral bay, גם שם ריף יפה לשנירקול.
מכאן עשינו עוד "דילוג" יומי של כמעט 600 ק"מ ל Shark Bay, הנקודה המערבית ביותר ביבשת האוסטרלית. בדרך השטוחה המשעממת ברובה החלו להופיע פה ושם מרבדי פרחים, סימן שאנחנו מתקרבים לאזור האקלים הים תיכוני (גשמי חורף, פריחה אביבית וקיץ יבש) שמאפיינים את דרום מערב אוסטרליה. למחרת יצאנו לשייט מ Monkey Mia, כרישים לא ראינו, אבל דולפינים ופרות ים כן. בין היתר ראינו דולפין עם ספוג על חרטומו, מקרה ראשון של שימוש בכלים אצל דולפינים ויצורים ימיים בכלל. הספוג מגן על החרטום כשהדולפין צד דגים שוכני קרקעית.
אחר הצהריים נכנסנו לפארק Francois Peron, בקצה חצי האי שתוחם את מפרץ הכרישים. דרך העפר כאן גרועה במיוחד עם הרבה חול טובעני, ואף נאלצנו להוציא אוויר מהצמיגים. אבל המאמץ השתלם, עשינו את הלילה בקמפינג קסום על חוף הים, ולמחרת יצאנו למסלול רגלי נהדר ולא ארוך, עם נופים של מצוקים וחופים אדומים שנושקים לים בצבעי טורקיז, וגם פרחים.
יעדנו הבא היתה העיירה Kalbarri והפארק היפה שסביבה. הקדשנו לפארק יומיים, הלכנו בכמה מסלולים רגליים יפים סביב הקניונים. הפריחה היתה בשיאה באמצע ספטמבר, אינספור גוונים ומינים, רובם ככולם אנדמיים לאוסטרליה. גם זכינו לכמה מטחים של גשם, כך שוויתרנו על קמפינג להפעם והתפנקנו בלינה במלון בעיירה. לפארק יש גם חלק חופי יפה, עם צוקים, מפרצונים חוליים קטנים וגלי אוקיינוס שמתנפצים בחוזקה על סלעי החוף.
כאן נפרדנו מהאוקיינוס שליווה אותנו לסירוגין בשבועיים האחרונים. המשכנו עוד מעט דרומה לעיר Geraldton, עם הצצה בדרך ללגונה הוורודה, ומשם התחלנו את המסע הארוך מזרחה למרכז היבשת, מרחק של כ- 2,000 ק"מ. אבל לפני כן הקדשנו כיומיים לשיטוט בשדות הפרחים העונתיים המדהימים ובין השדות החקלאיים העצומים המאפיינים את החלק הזה של אוסטרליה. תחילה נסענו ל Depot Hill Reserve, לא רחוק מהעיירה הקטנה Mingenew. הדרך התפתלה בין שדות חיטה ולפתית עצומים, החיטה בצבעים זהובים לקראת הקציר, והלפתית בפריחה צהובה שיצרה מרבדים מבהיקים נפלאים.
הפריחה בגבעת דפוט הרשימה מאוד, עם מגוון מינים ואפילו מין סחלב יפה. למחרת שוטטנו בשמורה הקטנה Coalseam Conservation Park, כאן הדגש היה פחות על מגוון מינים ויותר על מרבדי פריחה צבעוניים וצפופים. ראינו גם כמה ציפורים יפהפיות, ביניהן תוכי אדמוני שהיה עסוק בחידוד המקור על ידי חיכוך שלו בגזע עץ. בהמשך היום יצאנו לטיול רכוב באזור החקלאי והפרחוני שסביב העיירה Mullewa, על בסיס מפה שקיבלנו במרכז המבקרים בעיירה.
למחרת פתחנו את היום בשיטוט בגבעות הפורחות שליד העיירה, ובהמשך חיפשנו ומצאנו ליד Pindar את ה Wreath flower הנדיר, כשמו כן הוא זר פורח. גם עזרנו ללטאת כוח מרשימה לחצות בבטחה את הדרך. מפינדאר התחלנו להגביר קצב במסע מזרחה. די מהר נעלמו השדות והתחלפו בסוואנה, בהמשך נעלמו גם הפרחים. עברנו בכמה עיירות שכוחות אל - Mount magnet, Sandstone, Leonora. ליד לאונורה ביקרנו ב Gwalia Ghost Town, עיר נטושה מימי הבהלה לזהב עם מוזיאון מעניין וגם מכרה זהב מודרני בסמוך.
העיירה האחרונה בסדרת העיירות היא Levarton, כאן מתחילה ה Great Central Road (נדרשים שני פרמיטים על מנת לעבור בה, ניתן להוציאם באינטרנט). סימני הציביליזציה נעלמים כמעט לגמרי, כמו גם האספלט. אבל גם כאן שיחק לנו המזל והגריידרים אך סיימו ליישר את הגלים, מה שהפך את הנסיעה בדרך העפר האינסופית לנעימה יחסית. יש תחנות דלק (יקר) וקפה מידי כ- 300-400 ק"מ, וכמה כפרים אבוריג'יניים, מה שמאפשר לצלוח את הדרך ללא בעיות הצטיידות. את הלילה עשינו "בר בשטח" בסמוך לדרך, האוויר כאן יבש ונטול זיהום לחלוטין, מה שמבטיח כמויות כוכבים יוצאות דופן בשמיים. מידי פעם נראו עדרי סוסים, חמורים וגמלים בצידי הדרך, אלה הובאו בעבר לאוסטרליה למטרות שונות (הגמלים נשאו את הדואר למרחקים עצומים טרום העחדן הממונע), התפראו, וכיום חיים בטבע בהצלחה כחיות בר, אבל על חשבון מיני חי וצומח מקומיים.
שמחנו לחצות את הגבול לטריטוריות הצפוניות, חשבנו שהחלק הקשה מאחורינו, אבל דווקא כאן הדרך הפכה לגרועה וקופצנית. אבל לבסוף, אחרי כיומיים של נסיעה כמעט רצופה וברובה משעממת מלברטון, חזר האספלט ותלאות הדרך נשכחו. במהרה הגענו ל Kata Tjuta, פארק יפהפה עם כיפות סלע ענקיות ודגמי בליה מרהיבים. שוטטנו בין הכיפות בשני שבילים רגליים קצרים.
מכאן קצרה הדרך ל Uluru, ההר המפורסם והקדוש לאבוריג'ינים, שבנוי כולו מגוש מונוליתי של אבן חול קשה. הוא נחשב לגדול מסוגו בעולם, היקפו כמעט 10 ק"מ וגובהו כ- 350 מ מעל סביבתו. הגענו אחר הצהריים, והתייצבנו בנקודת התצפית לראות את ההר בצבעי שקיעה, יחד עם עוד מאות אנשים. השמש השוקעת צובעת את ההר בגווני אדום-כתום עשירים, מראה יפה ביותר.
את שני הלילות הבאים עשינו בקמפינג ב Yulara, עיירה תיירותית קטנה על טהרת המלונות, וגם סופרמרקט מצויד היטב. הקדשנו יום למסלול הנהדר המקיף את ההר, כ- 10 ק"מ נינוחים אורכו. עדיין ניתן להבחין בשרידי השביל העולה לראש ההר, שהטיפוס עליו אסור מאז 2019. ההר ניראה אחרת מהכיוונים השונים לאורך השביל, אפשר להיכנס לשני קניונים קצרצרים אבל מרשימים שפוערים בו סדקים, ויש גם ציורי סלע אבוריג'ינים. איזה יופי.
למחרת נסענו לצפות בהר בזריחה, והצטרפנו לסיור עם אחת הריינג'ריות של הפארק, שהסבירה על הגיאולוגיה יוצאת הדופן של ההר, ועל האבוריג'ינים שחיו בסביבה וציורי הסלע שלהם. בערב הלכנו לצפות במיצג Field of lights, אלפי נורות בצבעים מתחלפים, קיטש אבל יפה.
היעד הבא היה Kings canyon, שם שיוצר ציפיות, מרחק של כ- 300 ק"מ מיולארה, נסענו תחילה מזרחה ואחר כך פנינו צפונה. בדרך עצרנו בכפר קטן של אבוריג'ינים בשם Karrke, שם קיבלנו הסברים והדגמות של אורח החיים האבוריג'יני כפי שהיה בטרם הגעת האדם הלבן לאזור: ליקוט זרעים, כלים לציד ולעיבוד המזון, צמחי מרפא, אמנות. עצרנו גם לטיול רגלי קצר ב Kathalin springs, בריכה ופלג צנועים עם הרבה פרחים וציפורים.בראאבגגנ
למחרת הקדשנו את היום כולו למסלולים רגליים סביב קניון המלכים, בראשם ה Rim walk שמקיף את הקניון. קירות הקניון האנכיים והחלקים מדהימים. השביל חוצה את החלק העליון של הקניון במדרגות מתכת בנויות היטב. מסמוך לגשרון שחוצה את הנחל יורד שביל ל Garden of Eden, קטע קצר וצר עם בריכות (הרחצה אסורה) והרבה צמחיה. נוף הכיפות היפהפה הביא אותנו להוסיף למסלול שיטוט באזור הכיפות שבתחילת שביל Giles, שם גילינו גם כמה גבי מים מרעננים בין הכיפות. השביל הזה, שאורכו כ- 22 ק"מ, הולך לאורך המצוק ויורד למעיינות קתלין וניראה מפתה, אבל ויתרנו על ההליכה בו מפאת החום (דורש יום נוסף עם התחלה מוקדמת ותפיסת טרמפ בדרך חזרה).
למחרת ירדנו מכביש האספלט לדרך עפר קופצנית אבל לא ארוכה מידי. נסענו מזרחה ל Palm Valley, שהגישה אליו היא בדרך עפר גרועה במיוחד שהצדיקה את יכולות השטח של הטויוטה ושל גדי. בפארק כמה מסלולים רגליים, נופים יפים וקניון עתיר בעצי דקל גבוהים ממין שקיים רק כאן ומרוחק אלפי ק"מ ממיני דקלים אחרים. עשינו כאן לילה בקמפינג יפה על גדת נחל ושמיים עם אינסוף כוכבים.
יצאנו בשלום בדרך העפר, והצטיידנו בסופרמרקט הקטן בעיירה האבוריג'ינית ברובה Hermansburg. יש מכאן כביש ישיר מזרחה לאליס ספרינגס, אבל אנחנו בחרנו בדרך הארוכה שחוצה את פארק West MacDonnell National Park. בדרך לפארק ביקרנו ב Gosses Bluff Crater, שרידי מכתש ענק שנוצר בפגיעה קטסטרופלית של מטאוריט במקום לפני כ- 142 מליון שנה. למחרת התעוררנו מוקדם בבוקר בקמפינג הנהדר למרגלות הר Sonder, כדי להינות מהשעות הקרירות בעלייה להר המרשים, כ- 1500 מ' גובהו. מהפסגה נשקפים נופים יפים של רכסי מקדונל. את יתרת היום, שהיה חם מאוד, הקדשנו לשני קניונים קצרים עם בריכות ענק - Glen Helen ו Ormitson, שם גם עשינו את הלילה בקמפינג צפוף.
למחרת עשינו מסלול רגלי יפה סביב קניון אורמיטסון, והמשכנו לעוד שתי שכיות חמדה של הפארק: הבריכה הענקית Ellery Creek Big Hole, וקניון יבש אבל צר ומאוד מרשים Standley Chasm. לפנות ערב הגענו סוף סוף לאליס ספרינגס, ה"עיר הגדולה" של מרכז אוסטרליה.
הקדשנו יום שלם ל Alice Springs Desert Park, אמנם גן חיות למעשה, אבל רחב ידיים עם צמחיה טבעית, ועם מתחמי חיות נדיבים יחסית. במשך היום מתקיימות כמה פעילויות מודרכות, ביניהן מופע של ציפורי טרף, הסבר על צמחי מרפא אבוריג'יניים, סיור מודרך במתחם הנחשים. מתחמי הציפורים והזוחלים מרשימים במיוחד.
יום נוסף הוקדש לאתרים בעיר, ביניהם גלריה לאמנות אבוריג'ינית, בית החולים המעופף שמשרת את החוות והכפרים הנידחים שמרוחקים מאות ואף אלפי ק"מ מהמרכזים הרפואיים, בית ספר ללמידה מרחוק שמפעיל כיתות וירטואליות לילדים בחוות הנידחות שסביב אליס, והגן הבוטני עתיר הציפורים.
אחרי שמיצינו את החוויה העירונית יצאנו שוב לדרכים, תחילה דרומה לשתי שמורות קטנות: Henbury ,Meteorites Conservation Reserve עם מכתש קטן שנוצר כתוצאה מפגיעת מטאוריט במקום לפני כ- 4700 שנה; ובהמשך ל Rainbow Valley Conservation Reserve, שמורה קטנה עם דיונות חול וסלעים בצבעי הקשת, שם גם עשינו את הלילה בקמפינג מבודד ויפה.
למחרת חזרנו לאליס, והפעם פנינו מזרחה ל East MacDonnell range, רכס נמוך שסביבו מספר אתרים יפים שהקדשנו להם יומיים (לפי הסדר ממערב למזרח): Emily Gap - בריכה וציורי סלע; Corroboree Rock Conservation Reserve - גוש סלע ענק ומרשים שניתן להקיף במסלול רגלי קצר; Trephina Gorge Nature Park - קניון רחב עתיר בריכות ומסלולים רגליים יפים; N'Dhala Gorge Nature Park - קניון עם חרוטות סלע אבוריג'יניות, דרך הגישה דורשת רכב שטח; Arltunga Historical Reserve - מוזיאון פתוח מתקופת הבהלה לזהב בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 , עם שרידי מכרות, מבנים ומכונות שסייעו בהפקת הזהב.
מעיר הזהב הנטושה עלינו על דרך עפר יפה ודי טובה שהחזירה אותנו לכביש הראשי אליס-דרווין קצת מצפון לאליס. דרווין כבר לא רחוקה, "רק" 1500 ק"מ. לאחר כ- 400 ק"מ עצרנו ללילה בקמפינג יפה בסמוך ל Devil`s Marble, שמורת טבע קטנה עם ערימות בולדרים פוטוגניות. מספר מסלולים רגליים מתפתלים בין ועל הערימות, שיפים במיוחד בשעות השקיעה והזריחה (שאז גם החום יותר נסבל).
למחרת ביקרנו במוזיאון הכריה Battery Hill Gold Mining & Heritage Centre סמוך לעיירה Tennant Crick. בדרך כלל ניתן לקחת סיור מודרך למכרה זהב תת קרקעי נטוש, אבל המדריך היה חולה. הסתפקנו בסיור בינות למכונות ענק מרשימות ששימשו להפקת הזהב, ובחדר תצוגה עם המון גבישים מיוחדים מרחבי העולם. המשכנו לגמוע קילומטרים, והשלמנו כמעט 700 ק"מ עד לעיירה Mataranka, אליה הגענו עם חשיכה. בבוקר שחינו בבריכות החמימות הסמוכות לעיירה, המוקפות בצמחיה טרופית יפה.
המשכנו בדרכנו דרומה, וסגרנו מעגל ב Katherin, שם השלמנו ביקור במוזיאון המקומי המעניין. את הלילה עשינו ב Edith Falls, לקראת ערב רחצנו בבריכת ענק ליד הקמפינג, והשכם בבוקר יצאנו לטיול רגלי קצר אל הרמה, שם התרחצנו בסדרה של בריכות מרעננות.
המשכנו כ- 250 ק"מ לצפון מזרח לפארק Lichfield, מרחק יריקה מדרווין. בילינו בפארק היפה הזה כיומיים וחצי, בין בריכות, קניונים ומפלים, עם תצורות סלע יפות, צמחיה טרופית, קיני טרמיטים ענקיים, לא מעט ציפורים יפות ולטאות, וגם קנגורואית אחת עם עולל חמוד בכיסה שבאה לבקרנו בקמפינג באחד הלילות.
בדרך לדרווין סטינו מעט לכפר האבוריג'יני הקטן Pudakul, שם למדנו מפי אב וביתו שחיים שם על אורחות החיים של פעם שהם מנסים לשמר - שימוש באוכרה, הכנת דידג'ראו, ציד באמצעות חניתות המוטלות בעזרת מטול, צמחים בעלי סגולות רפואיות, וקליעה ואריגה מחומרים מקומיים. הקדמנו להגיע אז קפצנו לשמורת Fogg Dam Conservation Reserve הסמוכה, שם הסתובבנו במעבה יער הגשם והביצה הסמוכה המכוסה במרבד של לוטוסים ועשירה בציפורים.
מכאן קצרה מאוד הדרך לדרווין, וגם כמעט נגמר הזמן של הטיול. העיר קידמה את פנינו בגשם סוחף, הראשון בחודשיים, אות לכך שהחלה העונה הרטובה. לאחר הגשם יצאנו לשתות בירה ב Stokes Hill Wharf ונהנינו משקיעה מרהיבה. למחרת ביקרנו ב East Point עם נופי ים וציפורים מרהיבות, השקענו כמה שעות במוזיאון ובמיוחד באוסף הספינות העתיקות, הסתובבנו קצת בשווקים ובחנויות. בערב עוד שקיעה מרהיבה, אחרונה לטיול הזה.
למחרת נפרדנו מהאוטו, שליווה אותנו נאמנה במשך חודשיים ו- 14,000 ק"מ. נפרדנו גם זה מזה, גדי המשיך לוונואטו, ואילו אני חזרתי לארץ דרך סינגפור, אבו דאבי ואתונה. אז מה היה לנו? כאמור 14,000 ק"מ, שבהחלט הורגשו, אבל איפשרו לנו לחקור חלק משמעותי מהיבשת הענקית. ביקרנו בקרוב לעשרים פארקים גדולים וקטנים, כולם מעניינים עם תופעות טבע מיוחדות. התרעננו מהחום בעשרות בריכות מים וקניונים זורמים. נהנינו מאוד מהפריחה האביבית העשירה באזור ה"ים תיכוני". שמענו לא מעט על דרך החיים הקדומה של האבוריג'ינים, וגם ראינו ציורי סלע במגוון סגנונות שציירו אבותיהם. בשורה התחתונה טיול מגוון ומספק. וזה המקום להודות לגדי על החברה ועל הנהיגה המעולה בקטעי הדרך הקשים.
