שבוע ימים בטוסקנה.
טוסקנה היא מחוז יפהפה בצפון מערב איטליה. זהו איזור חקלאי, שדות מעובדים וכרמים מלווים את הנוסע בדרכים. עיירות קטנות וחוות חקלאיות פזורות בשטח. בירת המחוז – פירנצה.
כביש כפרי סמוך לעיירה פרטולינו
כרמים באיזור הכפרי סמוך לוולטרה
התחלנו את הביקור בשתי עיירות עתיקות – בוולטרה ובסן ג'מניאנו.
ולטרה נמצאת בקרבת העיר פיזה, (העיר המפורסמת בשל המגדל הנטוי שלה.) וולטרה היא עיר עתיקה, עפ”י ויקיפדיה היא נוסדה על ידי האטרוסקים כבר במאה ה-7 לפנה"ס. הרובע העתיק מאופיין ברחובות צרים. הרחוב הראשי רחב יותר, והוא תחום בין בניני אבן גבוהים הנראים כמו חומות, וממנו מסתעפות סימטאות צרות. הרחוב משופע בחנויות ומזכרות וחפצי אומנות ומסעדות לכל אורכו, ותיירים נעצרים לצלם.
וולטרה
הכניסה לעיירה, כבר אפשר לחוש באוירה המיוחדת
מבט על המבנים העתיקים שנמצאים מעבר לחומה הסוגרת על הכביש
תמונה פנורמית של העיר החדשה בעמק והעיר העתיקה על ההר
נכנסנו אל העיר והסימטאות
רחבת כיכר העיריה
מעבר צר אל לכיכר אחרת
הסטודיו של האומן קאמיליו רוסי
לחובבי אומנות ומזכרות שווה לבקר בסטודיו, לראות את האומן עובד ולהתרשם גם מעבודותיו שנמכרות בחנויות המזכרות בעיירה. כל העבודות עשויות מאבן בהט שנחצבת באיזור. האבן נחשבת לאבן רכה וסופגת, כך שניתן לצבוע אותה ע”י שרייתה בנוזל צבעוני. לא רצוי להכין ממנה כלי קיבול לנוזלים והסיבה מובנת, ולא מדובר רק על כוסות שתייה אלא דווקא על אגרטל שמחזיק מים ופרחים באופן קבוע.
האומן בעבודתו
העבודות בסטודיו
לא התבלבלתי, ולא נכנסתי לחנות פירות. אלה עבודותיו של האומן, פירות מאבן בהט.
חנות מזכרות מלאה בעבודות מרשימות מאבן בהט
העיר החדשה נראית מעבר לכביש.
וקרוב לחומות נמצא אתר ארכיאולוגי עם שרידי אמפיתיאטרון רומי.
בזוית אחרת ניתן לראות כנסיה הנראית כמבצר
סן ג'מיניאנו
הכניסה לעיר העתיקה מרשימה. צועדים על כביש המטפס בהר, ( נו, לא ממש הר, ובכל זאת מטפס...) כלי רכב אינם יכולים להיכנס בה, חומה מקיפה את העיר, ושער רחב ידים מזמין את הבאים להיכנס.
שער הכניסה אל העיר העתיקה
החומה בהמשך לשער
רגע לפני השער על הגשר, תצפית נהדרת על הנוף החקלאי המקיף את העיר.
סימטאות בעיר
סימטאות וקשתות
כניסה לכיכר הכנסיה
הכיכר
הכנסיה
פסל סביבתי התוחם את הנוף במסגרת עגולה
פיזה
המגדל הנטוי של פיזה מוכר וידוע, ומושך תיירים אין ספור כל שנה. עפ”י ויקיפדיה בציטוט חופשי בניית המגדל נמשכה כ- 200 שנה,מאחר והנטייה האלכסונית החלה כבר ממש בעת הבנייה, הדבר גרם לעיכובים של עשרות שנים במהלך הבנייה. השיפוע נגרם על ידי הקרקע הבלתי יציבה, שאינה מתאימה למבנים גבוהים. פני הקרקע הם בגובה של פחות משני מטרים מעל פני הים והקרקע היא שכבות של חול וטין.
פרנסי העיר ניסו ליצבו ולהעמידו איתן וזקוף על עומדו. ההצלחה היתה חלקית, כלומר זוית הנטיה הצידה קטנה אומנם, אבל המגדל נשאר נטוי. והעובדה שלא הצליחו לממש את ייצובו של המגדל היתה מזלה של העיר פיזה, שהרי לו עמד זקוף אנכית, מי היה בא לראותו, ואז מה היה עולה בגורלה של העיר ללא התיירות המאסיבית בה ?
מתחם פיזה כולו הוא מתחם יפהפה, הכולל פרט למגדל גם קתדרלה ובית טבילה . כל פריט הוא גדול מאד ומרשים. מוטיב אדריכלי מעניין המופיע בכל המבנים, הם העמודים שקשתות במרחק שווה מחברות אותם זה אל זה.
שלושת המבנים נראים יחד משביל הכניס לאתר
ככל שמתקדמים בשביל ניתן לצלם כל מבנה לעצמו.
בית הטבילה. העמודים מעטרים את המבנה ברצועה השניה מהקרקע. ומעל משתנה העיטור לגמלונים,משהו אחר לגמרי.
הקתדרלה והמגדל מציץ מאחוריה.כאן עיטור העמודים הוא משמעותי ביותר. למעשה הוא האלמנט השליט .
המגדל, עשוי 8 קומות. הראשונה – קומת הכניסה מעוטרת במעויינים מתחת לכל קשת, והעמודים צמודים לקיר. הקומה העליונה – קומת הפעמונים – יושבת על הקומה השביעית ונראית כמו כתר. אפשר לעלות למגדל בגרם מדרגות, הכניסה בתשלום. אבל התור המשתרך ארוך מידי, ולכן ויתרנו. שאר הקומות זהות, והעמודים משווים למגדל מראה של תחרה.
בתמונה זו נראית היטב זוית הנטיה ימינה של המגדל ביחס לקתדרלה.
גם כאן נראית הנטיה היטב.
ושוב המתחם כולו, הפעם מצדו האחר. המגדל נראה כמאיים ליפול על הקתדרלה.
חיפשתי מקום ממנו אפשר לחשוב שהמגדל עומד זקוף. כן, יש כזו נקודה, אבל צריך היה להמשיך להסתובב סביב המגדל,והתעייפתי.
ואז מצאתי פטנט, והנה הוא לפניכם, קסם פשוט, והמגדל מתיצב זקוף. (כמעט )
ולא יכולתי שלא לצלם את המגדל ממש מהמקום שלמרגלותיו. אפשר לראות היטב את המעויינים בקומה הראשונה, את העיצוב שלהם באבנים בשחור-לבן מה שיוצר את הדוגמה. וכן את עומק המרפסת של כל קומה.. כמה שאני אוהבת את המתחם המרשים הזה של פיזה.
זו פעם שנייה שאנחנו מבקרים במקום, בהפרש של שנים רבות.
וכמה שקשה לעזוב את המתחם, עזבנו באי רצון.
צ'ינקווה טרה – שמשמעו חמש האדמות
על הדרך – נוף הרים, צר לי שאיני זוכרת את שמם.
אנחנו חולפים על פני שלט המורה את הנתיב לעיר קררה. אנחנו מכירים את השם הזה בזכות השייש שנכרה שם. שייש קררה.
גושי אבן קררה
מידי פעם צצה גם פסגת הר עטורה בתים. זו דוגמית למה שנראה בעיירות צ'ינקווה טרה.
5 האדמות או 5 העיירות נמצאות באיזור ליגוריה על חוף הים הליגורי בצפון מערב איטליה. העיר הגדולה שלו – לה ספציה, עיר נמל שזכורה לטוב בהקשר היהודי מימי המלחמה.
היסטוריה על קצה המזלג, עפ”י אתר ויקיפדיה ומאקו בניסוח חופשי: בשנת 1946 לאחר המלחמה, ארגן המוסד אוניות מעפילים בעיר הנמל לה ספציה, להעלות את פליטי המלחמה לארץ. בארץ שלט עדיין המנדט הבריטי וממשלת המנדט והכוחות הבריטים עקבו אחרי תנועת ההעפלה וניסו לשבש ולמנוע את שליחת האוניות לארץ. וכשעמדו אוניות לצאת לדרך הבריטים הטילו מצור על הנמל ומנעו את ההפלגה.איש מוסד שעלה לאוניה כמעפיל ארגן את המעפילים למרד ולמאבק ממושך שכלל גם איומים בשביתת רעב ובהתאבדות המונית של מעפילים, כולם ניצולי שואה. הסיפור עורר הזדהות בדעת הקהל העולמית, הבריטים נכנעו, והספינות הפליגו לארץ.
תושבי העיר, למרות המחסור במזון, את מזונם עם אלף הפליטים היהודים במשך שישה שבועות והפגינו עמם סולידריות.
את הביקור בצ'ינקווה טרה התחלנו בלה ספציה וסיימנו בה.
הרחוב שמוליך אל הנמל. מצד אחד בתי מלון ומצד שני הטיילת של הנמל.
תצפית על לה ספציה ממרומי ההר שלמרגלותיו היא יושבת
חמש העיירות מצפון לדרום הן: מונטרוסו ,Monterosso, ורנאזה Vernazza
קורניליה Corniglia, מנרולה Manarola, ריומג'ורה Riomaggiore
חמשת הכפרים האלה נמצאים ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. ייחודם של חמשת הכפרים הוא מיקומם על צוקים הפונים הים התיכון. מחזה מרהיב בצבעוניותו. אפשר להגיע אל הכפרים דרך הים בסירות, או ברכבת המחברת ביניהן. אין כבישים מוליכים אל תוך העיירות, פרט לעיירה מנרולה, וגם שם יש להשאיר את הרכב בחניון עליון על ההר, ולרדת רגלית אל העיירה הצבעונית ואל חוף הים. מי שבא ברכב פרטי עדיף להשאירו בלה ספציה ומשם לקחת שייט או נסיעה ברכבת.
אנחנו ביקרנו בשתי עיירות. הראשונה – מנרולה , השנייה וורנאזה. האוטובוס הוריד אותנו בחניון וממנו הלכנו ברגל בשביל המוליך לעיירה
מגדל הפעמונים בכיכר הכנסיה
ממשיכים לרדת בסמטאות
והמשכנו ללכת עד לים. כאן ציפתה לנו הפתעה, חוף לא שיגרתי
חוף הים היה סלעי והאנשים האמיצים קפצו למים ללא פחד
מהחוף נמשכה טיילת על צלע ההר שממול, והצוק המיושב נתגלה במלא הדרו
אותו מקום אבל רוחב פנורמי גדול יותר.
באי חשק נפרדנו מהצוק המדהים של מנרולה ועלינו על רכבת לוורנאזה.
ווארנאזה
אותו עיקרון – עיירה צבעונית עם רחוב מרכזי שמוליך אל הים. הרחוב היה עמוס תיירים. וככל שהתקרבנו את החוף הצפיפות גדלה.
הרחוב הראשי מגיע אל הים, ונפגש ברחבת הכנסיה הצמודה לחוף . המקום מהווה אטרקציה לתיירים שנוהרים לכאן.
רחבת הכנסיה
והחוף הצמוד לו
חוף הים פתוח יותר ופחות סלעי ויש מקום נוח למשפחות להשתכשך במים.
גם רציף קטן יש בהמשך לחוף, ואליו מגיעות ספינות לאסוף נוסעים.
עלינו על המעבורת ושטנו אל מול העיירות המיוחדות של שצ'ינקווה טרה
כמה תמונות שצילמתי מהים
הפתיע אותנו מבצר עתיק ומעניין שהיה נעוץ על פסגתו של צוק
ומזוית אחרת
וסיימנו בלה ספציה.
סיינה
עיר עתיקה ומעניינת, במרחק של כחצי שעה מפירנצה.
סימטאות צרות מוליכות אל כיכר העיריה. הלכנו בסימטה כמה דקות, ואף אחד לא הכין אותנו למראה המיוחד שעומד להיפתח בפנינו. הגענו אל גרם מדרגות יורד בין שני בנינים גבוהים. והנה נפתחה הכיכר המדהימה.
הפתח בין הבנינים שנותן הצצה אל הכיכר. בנין העיריה הוא המבנה המרשים עם המגדל.
עמדנו נפעמים בכיכר הרחבה ולא ידענו לאיפה להפנות את המבט קודם.
מבט פנורמי על הכיכר
ותמונות פרטניות
כיצד הצליחו לשמור מרחב כזה גדול בתוך סבך הסימטאות ? פליאה בעיני.
פעמים בשנה הופכת הכיכר להיפודרום. הקהל ממלא את הכיכר ומסביב לקהל מסדרים מסלול לסוסים שדוהרים סחור סחור סביב הכיכר. שמעתי שאנשים מוכנים לשלם סכום מדהים של 400 דולר כדי לקבל רשות לעמוד באחד החלונות ולצפות במירוץ.
באחד חלונות הראווה ברחוב ראיתי תמונה של הכיכר בזמן היפודרום. וכך היא נראית:
ההיפודרום
מהכיכר המרחק לגטו לא גדול, והלכנו שוב בסימטאות.הפעם אל בית הכנסת העתיק.
בדרך החוצה מהעיר העתיקה “גנבתי “ הצצה אל הנוף העירוני היפהפה של העיר העתיקה על צריחיה.
פירנצה
המרחק מסיינה לפירנצה אינו גדול, אולי מחצית השעה, אבל בדרך לשם עצרנו בטיילת שממנה ניתן לצפות על העיר היפה פירנצה.
על הטיילת עמדו שתי מכוניות פרארי אדומות ומי שחשקה נפשו לעשות סיבוב עם הרכב, ישלם משהו כמו 40 דולר על 10 דקות. עמדנו והתפעלנו מהמכוניות וכמובן לא ויתרנו על תמונה.
על ידי עומד האחראי על עסקי ההשכרה של הרכבים המהודרים, מה שהתברר שהוא יהודי שזו פרנסתו. הוא מאד שמח לדבר איתנו ולהצטלם. מאחורינו עומד אחד העובדים שתפקידו לשמור שאנשים לא יגעו במוניומנטים היוקרתיים
ומכאן לסיור בתוך העיר.
תחנה ראשונה בית הכנסת הגדול של פירנצה. תמונה זו צולמה גם היא מהטיילת.
גם בית הכנסת הוא מבנה גבוה ומתנשא מעל גגות העיר. כאן עדיין מתקיימות תפילות בחגים. הכניסה בתשלום. בית הכנסת שמור מאד, חיילים עומדים בשעריו והכניסה מבוקרת ביותר ע”י החיילים. את התיקים יש להפקיד בידיהם של השומרים ולאכסן אותם בארונות נעולים עד צאתנו מהמקום. אין מרשים להכניס מצלמות לתוך מתחם בית הכנסת והצילום בתוכו אסור. לא ברור לי למה.
סיפורו של בית הכנסת מעניין, הוא ניזוק מאד בתקופת מלחמת העולם ושופץ. ואחר כך הוא ניזוק מהצפה שהיתה בעיר והם נאלצו להחליף אל כל הריהוט.
הכניסה לבית הכנסת (הצלחתי לצלם מבין מרווחי הסורגים)
המשכנו בסיור הרגלי בעיר לכיוון העיר העתיקה או מרכז העיר.
מכיכר הרפובליקה יצאנו לכמה סיורים.
ראשית הגענו אל גשר הזהב או בשמו המקורי גשר ווקיו. יש הרבה גשרים על נהר ארנו אבל המיוחד בגשר זה שנבנו עליו מבנים , בתחילה היו אלה דוכני מכירות דגים. מכיוון שריחות הדגים הפריעו לבית מדיצ'י שליטי העיר הם סלקו את הדייגים והעמידו במקומם סוחרי זהב. כך הפך הגשר למרכז ממכר זהב ומוצריו בדוכנים שעל הגשר. במבט מבחוץ נראה הגשר עם המבנים עליו.
הגשרים על נהר ארנו, והבולט והמיוחד הוא גשר ווקיו
והנה הפרטים:מקרוב אפשר לראות את הגשר ואת הבתים הבנויים עליו. קומה ראשונה דוכנים, קומה שניה אולי למגורים.
הגשר מצידו הפחות מצולם, אבל רואים בבירור מבנה שמתאים אפילו למגורים
גשר מיוחד מסוגנן יפה שבנו בני משפחת מדיצי לעצמם לאורך הנהר כדי שיוכלו להגיע אל הגשר ולעסקי הזהב, מבלי שיטמעו בעוברים ושבים. המעבר נמצא מעל אכסדרת העמודים.
בפרספקטיבה מרוחקת מעט נראה הגשרומצד ימין נראה המבנה ששימש מעבר פרטי לאצולת מדיצ'י ישירות מהבנין מצד ימין.
ככה זה כשיש לך שלטון ביד וכסף בכיס ורשות לעשות מה שעולה בדעתך. מזל שהיום זה לא כך...
ונמשיך בסיור בעיר המדהימה הזו.
לאורך הנהר המשכנו מעט ופנינו שמאלה במדרחוב המוליך אל כיכר מדיצ'י . המדרחוב תחום בין מבנים ארוכים שהיו שייכים כנראה לאותה משפחה וכיום הם נכסי המדינה או העיר, ולאורכו הציבו פסלים של איטלקים מפורסמים כמו הצייר לאונרדו דה וינצ'י והפסל והצייר מיכלאנג'לו שעותק פסלו המפורסם דוד נמצא בכיכר.
לאונרדו ד'וינצ'י
מיכלאנג'לו
כיכר מדיצ'י. סמוך לשער המבנה ניצב הפל דוד
והכיכר מזוית אחרת
ראש פסלו של דוד
מהכיכר המשכנו דרך הסימטאות אל כיכר הדואומו המרשימה.
כאן נראית הקתדרלה ומגדל הפעמונים מהטיילת. גודלה האדיר ניכר מעל גובה גגות העיר.
כל המבנים בכיכר מצופים באריחי שייש בגוונים של לבן, ורוד וירקרק, והם מרשימים ביותר.
הרחבה שמסביב מלאה בבתי קפה ומטיילים
חזית הקתדרלה ומגדל הפעמונים לימינה
כמה שהשתדלתי לתפוס בתמונה אחת את המגדל והכנסיה יחד, זה לא הצליח לי. הנחתי את המצלמה כמעט על המדרכה וכל החזית של הכנסיה נכנסה לתמונה וצדודית של המגדל.
וכאן שמתי דגש על המגדל ולקלטתי את כולו, אבל כמעט...
מצאנו לנו פינה קטנה בבית קפה על המדרכה שליד הקתדרלה וכך סיימנו את הביקור בעיר המדהימה והיפה הזו.
שווה לבוא לכאן שוב….
