סלובניה- טיול משפחתי ההרכב: שני הורים, חמישה ילדים:18,16,13,תאומים בני 10. תאריך: ספטמבר 2013, למשך שבוע. הסיבה שהיא רק התירוץ: טיול בר מצווהלרועי סלובניה- מדינה מדהימה בנופיה, אנשים טובי לב באופן יוצא דופן ומעורר השראה, מגוון אטרקציות לילדים ולהורים. אקדים ואומר- בחרנו בטיול נופים והליכה בטבע על פני קניונים, ערים ופארקי מים ושעשועים גם כי ילדינו בוגרים מספיק וגם כי אנחנואוהבים את זה. הסלובנים מדברים אנגלית טובה וקל להסתדר. הכל משולט היטב ונוח להתמצאות. יש לקנות או לדאוג שיש מדבקה לאוטוסטרדה ברכב מחברת ההשכרה. אנחנו לקחנו GPS מהארץ. עשינו זאת בעבר וזה מקל על ההתמצאות, במיוחד שלנו. השפה הסלובנית הזכירה לי משהו בין פולנית לרוסית, והנוף- ממש אוסטריה-שוויץ. לינה- נקודת מוצא אחת לטיול כוכב סמוך לבלד, צימר מצוין בכפר ZASIP. מאובזר ומתאים לכולנו, מצויד במטבח, מקרר, תנור ומיקרוגל, כלים ושולחן שיאפשר לנו ארוחת בוקר שנכין בעצמינו ולעיתים גם ערב. סידור נוח מאוד למשפחה עם ילדים אבל קצת יותר עבודה להורים. בלילה האחרון לנו בלוגרסקה דולינה בחווה מבודדת- חוויהשונה וטובה כפי שאפרט בהמשך. הגענו בטיסת ערב ונחתנו מאוחר בלילה. על אף חששותי ההתמצאות קלה ואנחנו מגיעים לצימר תוך חצי שעה. בחשש מה אני מצלצלת בפעמון ,הדלת נפתחת עם חיוך רחב שמוכן לארח בכל רגע. הדירה נראית יפה ונעימה ואנחנו צוללים לשינה, בלי לפרק דבר פרט לכלי רחצה. מתעוררים לבוקר בהיר וגלעד ואני ממהרים לסופרמרקט המקומי. מצטיידים במוצרי מזון בסיסייםומקללים את הרגע ששכחנו את הGPS- בצימר. על אף שהדירה במרחק 50 מטר אנחנו מסתובבים דקות ארוכות בנסיון להזכר מנין באנו. לאחר הכנת ארוחת בוקר והתארגנות יוצאים לאגם בלד, מטפסים במעלה המצודה וכל יופיו של האגם עם האי במרכזו מתגלה לעינינו, אחת מהגלויות היפות ביותר שראיתי. הילדים מתבוננים באיש ששוחה במי האגם ורוצים גם. למזלינו האוטו גדול דיו, ותא המטען משמש חדר הלבשה לעת מצוא. מחליפים לבגדי ים ויורדים אל האגם . בחיפושינו אחר חוף מתאים, מקיפים את מחצית האגם ומתמקמים ליד ברווזים ועלמות חן שבורחים מאיתנו עם הזינוקים למים. המים קפואים!!!! אחרי שמפשירים קצת וגלעד נרגע בנגינת מפוחית, ממשיכים ומוצאים מעגן סירות שאינו רחוק מהאי. אנחנו צריכים שתי סירות וכמובן שהתחרות מתחילה- מי יגיע קודם לאי? מסתבר שהקושי העיקרי הוא כוון הסירה למעגן וקשירתה. על האי יש כנסיה אבל הילדים מתענינים יותר בשיט ואנחנו שבים לסירה . אנחנו מסיימים את הקפת האגם ומקנחים בעליה לגבעת סטרז'ה, עליה ברכבל וירידה במגלשת הרים -; כיף גדול. אי אפשר לסיים את היום בלי עוגת קרם שניט במלון פארק. נדמה לי שהמלצר לא ראה מימיו עוגות נטרפות במהירות כזו. העוגה אכן נפלאה. לאחר התארגנות ומקלחות יורדים אל מסעדה מקומית, מברכים את השנה החדשה וגם זה את זה וטועמים כופתאות ממולאות, גבינה מטוגנת, מרקים מצוינים. שבעים, עייפים ומרוצים חוזרים לצימר. למחרת נסענו לערוץ וינטגאר- זהו טיול רגלי מתון, על גשרי עץ בנקיק שלעיתים הוא צר ולעיתים מתרחב, זרימת המים השוצפים, או מתחלפים בבריכות רגועות חליפות, הצמחיהוהנוף הופכים את הטיול לחוויה מיוחדת. בסיום יש גם מפל יפה. משם נוסעים לאגם בוהיני. הדרך עוברת בין כל כך הרבה ירוק, גבעות עם בתים כפריים פזורים, הנוף כפרי כמו בסיפורי אגדות. האגם מוקף הרים והנוף כאן יותר פראי ופחות ממוסחר מבלד שמלונות ובתי קפה מקיפים אותו. תופסים פינה שקטה ( אף פינה לא נשארת שקטה לאחר שאנחנו מגיעים אליה...) שוב מחליטים לזנק למים אבל מפחדים כיקררררר. האומץ משתלם, ואנחנו מסיימים את הביקור בפקניק ליד האגם. אגב- בשני האגמים בהם ביקרנו האנשים נהנים מהאגם, מהנוף, מהשחיה והשיט, אין שולחנות אוכל כלל, אין צידניות ענק, אף אחד לא קורא לילדים לאכול, אין מנגל- פשוט שלווה. אני לא מדמיינת את זה אצלינו. אגב פקניקים- יש המון פינות חמד וממש מומלץ לבקר בסופרמרקט על בסיס יומי ולקנות מוצרים מוכרים לילדים, כאלה שניתן לקחת לדרך לארוחה קלה ונשנושים. האכילהבתנאי שדה בחיק הטבע אהובה על הילדים. ניתן לקנות לחמניות, לחם, גבינות, ממרחים שונים, מיץ, פירות וירקות ,בייגלה, עוגיות וכדומה. המוצרים מחזיקים מעמד ברכב לפחות בימים שאנחנו היינו ומזג האוויר היה נעים. סיימנו את היום שוב בגבעת סטרז'ה בפארק החבלים- חוויה שהילדים יזכרו לאורך זמן. יש להקדיש למקום לפחות שעתיים. המקום נסגר בשש בערב. זהו פארק עם מעברים בגבהים שונים. .נקשרים ברתמות בטחון ולומדים איך לנוע בביטחה ויש לעבור מסלולים בדרגות קושי שונות. יש הגבלות לגיל הילדים וללווי שלהם ע"י מבוגר. המסלולים הגבוהים לא מומלצים לבעלי פחד גבהים. חלק מהמסלולים נראים כמו מסלולי הישרדות ומכל עבר נשמעות קריאות קרב ושמחה על היכולת וההצלחה לעבור את המסלולים, מול קריאות תסכול : " בלי מסוק אני לא יורד מכאן". אני ביליתי את הזמן בעיקר בהשגחה על הצעירים, בהתפעלות מהאמיצים ובתפקיד הצלמת. במהלך היום הסתבר לנו שהמטען ברכב לא עובד וללא GPS הרגשנו קצת אבודים. בעלת הבית נחלצה לעזרתנו ולא רק שבדקה את המטען ברכבה גם יעצה לנו לאן ללכת בעיר הסמוכה לתיקון. ועוד הגדילה לעשות והוציאה מפה וכתובת מהאינטרנט עם שעות פעילות- היא הבינה עם מי יש לה עסק. אז קמנו מוקדם כדי להגיע למקום ותוך מספר דקות המטען הוחלף ושבנו לנוע בבטחה בכבישי סלובניה. משהו על הרכב שלנו- מאחר ואנחנו חבורה גדולה שכרנו רכב עצום עם תשעה מקומות ותא מטען גדול שיכיל את המזוודות וציוד לדרך. הרכב עבר בקושי בחלק מכבישי הכפרים ( יש לומר שבילים). בהתחלה עוד חששנו מה יהיה אם רכב יגיע מקדימה? למי הזכות לעבור ואיך? מסתבר שלמקום חוקים משלו והאדיבות חוגגת, כמעט תמיד רכב אחד סוטה מהדרך ומאפשר לאחר לעבור ,בלי צפצופים והנפות ידיים ובסבלנות רבה. דרך מקורית שמצאנו לשמור על שלווה באוטו עם מעט יחסית קריאות של "אמא !!! הוא נגע בי/ צבט אותי/ דרך עלי"- מחק את המיותר הם ספרים מוקראים שמורידים לאי- פוד. השקט נשמר יפה, וכולנו היינו מרותקים לספר "קירות שלא רואים"- עפרה גלברט אבני. ביום הזה נסענו למערת הנטיפים המתוירת- פוסטווינה. זה המקום הכי ממוסחר שראיתי אבל מסודר להפליא. שכרנו לצעירים מדריך שמע בעברית ( כן- עברית!) והם התהלכו בקשב רב.אנחנו הסתפקנו בהדרכה באנגלית. הסיור מתחיל בנסיעה די ארוכה ברכבת בתוך המערה. מומלץ להתלבש חם גם בקיץ. המערה קרה!. יש נטיפים בגדלים שונים ובסיום הסיור מתגאים הסלובנים ב"דג האנושי" שחי במערה. בפועל זו מין תולעת חסרת עיניים- לא ממש מלהיב אך מענין. נסענו משם למצודת פארדיאמה- קנינו כרטיס משולב בפוסטווינה ולא נכנסנו למצודה לפני ארוחה קלה בדשא מתחת לעץ תפוחים ועץ שזיפים. מאוד פסטורלי. המצודה בנויה ממש בתוך הסלע ובתוכה מתהלכים בין גרמי מדרגות מפותלים לחרדים שונים, חלקם נפתחים לנוף של העמק, הילדים הוציאו מרץ רב בעליה וירידה במדרגות, הצטלמו רבות בעוד אנחנו נחים בבית הקפה לאחר שסיימנו את הסיור. סיפור מענין- בכניסה שאלו אותנו מאיפה אנחנו. כשהשבנו מישראל שאלו אותנו אם נרצה פלייר בעברית או רוסית..... האם רוסית היא השפה השניה הרשמית בישראל? מאחר וזמנינו היה בידינו נסענו גם למערת סקוציאן. יש רושם שכאן פחות ממוסחר, הסיור מתחיל מחוץ למערה ,נכנסים למערה רגלית, הולכים בה די הרבה כולל מדרגות, רואים את הנחל שזורם בה, שגובהו משתנה כתלות בעונות השנה, והחזרה היא שוב בנוף הפארק החיצוני, שוב עליה וטיפוס עד לנקודת ההתחלה. יפיפה לטעמי, וגם כאן שומרים יותר על הנטיפים, פחות מתאים אם אתם עם ילדים צעירים מאוד או שאינם אוהבים ללכת. בדרך חזרה נתקענו לראשונה בפקק על האוטוסטרדה, חזרנו עייפים אך מרוצים. למחרת עשינו יום טיול ארוך בעמק הסוצ'ה -; נסענו לבוהינקה ביסטריצהלרכבת המכוניות. מכל האזהרות להגיע מוקדם הגענו עוד יותר מוקדם והסתבר לנו שקונים כרטיסים על הרכבת עצמה. המכונית כולה עולה על רמפה ונוסעת את הדרך כולה על רכבת, כלומר אפשר לנוח מנהיגה וגם לתת לילדים לשבת במושב הנהג- חוויה גדולה עבורם. הדרך אורכת כ- 45 דקות ועוברת בין מנהרות ונופים חליפות. אחת המנהרות ארוכה במיוחד- נוסעים בחושך מוחלט 5-7 דקות. גלעד מעט חשש איך יעלה את המכונית לרכבת אבל עשה זאת בקלות. גם הירידה במונט דה סוצ'י לא הייתה קשה. בעיירה הקטנה הזו יש אגם מלאכותי ואנחנו עצרנו לפקניק של בוקר מול האגם לנגינת מפוחית של גלעד ונגינת חלילית של רועי. משם נסענו לערוץ טולמין. שוב ערוץ יפיפה מלא מים ופינות חמד, הטבע בהתגלמותו, הכל כל כך בהיר והמים צלולים וקררררררים. גשרים בפינות חמד וצמחיה שופעת מסביב. הנסיעה נמשכה לקובאריד- דרכי הנוף יפיפיות ועוברות בנוף ירוק, המטרה שלנו כאן היא בעיקר רפטינג ואם נספיק עוד טיול במפל קוזיאק. בנקודת ההשכרה מסתברשיש לנו עוד זמן אבל לא מספיק למפל אז רק עולים (שוב עולים!!!!) לנקודת תצפית על האיזור. בעיר יש פסטיבל דג הטרוטה והשמחה רבה- דוכני אוכל ופיצ'יפקעס. כאן התוודענו ל"זמן הסלובני" . הכל כאן בנחת ושעה זו לא שעה, אז איחרנו לצאת, וכשהגענו לנקודת ההתחלה התלבשנו בחליפות, אפודים וקסדות ונעליים, נראינו מאוד מקצועיים, חלקינו כמו רקדניות בלט בחליפות הטייץ, קיבלנו הסבר קצר ותידרוך . ידענו שישראלים רבים היו כאן לפנינו לפי בקיאותו של המדריך במילים "קדימה" ו"אחורה". הרפטינג נעשה בהדרכת המדריך. יש קטעים מתונים ויש סוערים מעט יותר. הנוף מדהים! בחצי הדרך ליד בריכה שקטה עצרנו, המדריך הפך את הסירה למגלשה והחלקנו למים הקפואים בצורות שונות. ( טוב, רק חלקינו, אני השתפנתי כמובן....) סיימנו מאוחר את הרפטינג ולא הספקנו את קוזיאק. היה עלינו לעבור את מעבר ההרים וורסיץ ואין טעם לעשות זאת בחשיכה .טוב- יהיה למה לחזור לכאן. התחלנו את מעבר ההרים ( בכל המדריכים היה חסר לי זמן המעבר אז כשעה וחצי עד שעתיים עם שתי עצירות קלות) . יש 48 סיבובים בדרך נופית מהממת עד הפסגה והירידה שמסתיימת בקרינסקה גורה. שווה מאוד. מעורר הערצה לגלעד שנהג ברכב הענק הזה בסיבובים המפותלים. הגענו רעבים לקרינסקה גורה והתישבנו בפיצריה הומה וריחנית ואכלנו פיצות מדהימות. נפלנו שדודים בסוף היום. אם לא עושים את כל המסלול ביום אחד יש לשקול לקחת לינה באמצע הדרך ולחלק את היום לשניים. מאחר והאריזה והפירוק של המזוודות של חבורתינו גזלה ממני כוחות ואנרגיה החלטתי להשקיע אותה ביום מאומץ יותר על מנת להגיע לצימר המוכר והנוח ולא להטלטל שוב. למחרת החלטתי שאחרי שני ימים עמוסים מגיע לנו יום בנחת. קמנו לארוחת בוקר מפנקת- גלעד התפרע במטבח באופן בלתי יאמן והכין, פנקייק. בכלל הוא התפרע שם בחלק מהימים והכין לחמניות ועוגות למכביר. נסענו לכוון בוהינקה ביסטריצה שוב ועשינו את קניון מוסטניצה. מומלץ ביותר- דרך נופית מהממת ,עוברת ביער כשלמטה ערוץ הנחל. לאהגענו אל המפל כי הדרך עברה במקום ללא מים וצל ועצרנו במסעדת דרכים ( יש הרבה כאלה- פשוט באמצע הדרך, מסעדות כפריות) אבל מזו עלה ריח נעים, ושני מרקים התבשלו שם על פויקה בחוץ. הילדים לקקו כמה צלחות של מרק פטריות מהביל וריחני וטעים ביותר שבתוכו טבלו לחם גס וכפרי. קינחנו בשטרודל תפוחים ופירות יער ופאי גבינה וגרגירי יער- טעם גן עדן. מספר מילים על המטבח הסלובני- ספוג השפעות מהמטבח האיטלקי המשובח על הפסטה והפיצה, בעוגות ההונגריות והאוסטריות שטרודל ופאי, יש כאן כופתאות ממולאות מצוינות ואפילו בורק- מין פילו ממולא ומענג ביותר. החלטנו לחזור לבלד ולבדוק את המבוך. אחרי הליכה מאומצת מצאנו שדה שנראה נטוש ומשימות שבמקרה הטוב היינו צריכות לתרגם לילדים וויתרנו. חזרנו לצימר בהחלטה לדגום את חיי הלילה בבלד. עד עתה נראה היה לנו שכולם הולכים לישון עם הציפורים ומשכימים קום איתן. האם זה נכון? האגם אכן היה שומם ממקומיים ומתיירים ופרט לכמה זוגות אוהבים ובית הקפה "פרשטרן"- על שם המשורר הלאומי שנערך בו קונצרט הכל היה שקט וחשוך. הטירה המוארת יפה בלילה, אבל פרט לברבורים הבודדים שהתכרבלו בחוץ,הרגשנו די בודדים. מסקנה- אפילו התיירים נדבקים מהנמנמת הסלובנית. אחרי תשע אפשר ללכת לישון או לבקר בבתי הקזינו המפוזרים בעיר. הסלובנים משכימים קום לטפל בגינות הירק המטופחות והמעוררות קנאה המצויות לפני כל בית. למחרת ארזנו ושמנו פעמינו לפלנינה -; שנכתב שזה מקום קסום עם בקתות רועים. היה גשום ולא הייתי בטוחה שהרועים אוהבים את זה. בדרך עצרנו בשקופיה לוקה העתיקה. הסתובבנו בסמטאות עם מטריות ואכלנו בורק במאפיה מקומית. הילדים מיצו די מהר ושמנו פעמינו לקאמניק משם עלתה הדרך. הפעם הזאת טעינו בדרך, ונכנסנו לדרך עפר. זה לא היה חכם במיוחד עם רכב כשלנו, אבל הדרך הצרה לא איפשרה להסתובב. מצאנו את עצמינו בצרה ולולא אחד המקומיים האדיבים והנדיבים ביותר שפגשתי( ושאני מאחלת לו כל טוב והכסף שסירב לקחת ממני בתוקף כתמורה יגיע אליו כפול בדרך אחרת), וילדי בעלי התושייה שמצאו אותו והביאו אותו אלינו, היינו נשארים ביער. הרכב נתקע ולא הניע כשסוף סוף הגענו למעלה. חיכינו לרכב חלופי בגשם שוטף בתוך האוטו שלנו באמצע שום מקום. כמובן שרועים לא ראינו וכל מה שרציתי היה להגיע למקום, חמים, נעים ובטוח. מי שהרגיש שהרוויח היה גלעד שניגן שעה וחצי בתוך האוטו הסגור. מרגע שהחליפו לנו את הרכב, נסענו בדרך נופית ללוגרסקה דולינה- האמת, בתים מבודדים בתוך עמק ירוק, הכלנראה כאילו סוף העולם שמאלה ועדיין רואים פחים לפלסטיק, זכוכית, פסולת רטובה באמצע השום מקום הזה. הGPS איבד את עצמו לדעת ומפחד להתברבר עצרנו שוב לשאול. שוב מקומי שלא דובר אנגלית מתאמץ להסביר בתנועות ידיים ומרגע שהוא שומע לאן פנינו מועדות הוא מחייך ומסביר שוב. הגענו! אין שמחה ממני לפרוק את המטען בחווה המבודדת, עצי תפוחים בחצר ןמרחבי דשא. מקבלים אותנו עם מיץ או ליקר לבחירה ונעים לנו בחדרים החמימים. גלעד מתפלץ משטיחי העור הפזורים על הרצפה והפוחלצים. מדלג בינהם בזהירות ומגלה אורך רוח. אחרי הכל לאן יש ללכת מכאן? ארוחת ערב? היצע המסעדות קטן (3) ועל סופר מרקט אין מה לדבר. אז הלכנו למסעדה מקומית ובגלל השעה המאורחת ( שבע וחצי) היינו היחידים. ארוחה מעולה של מרק גולש, מרק פטריות, שטרוקלי- מין אטריות עם גבינה וקמח סולת מוקרמים, פסטה, אנטי פסטי ואיך לא- עוגות שטרודל ובלינצעס שוקולד. חזרנו לחדר החמים לשינה עריבה. התעוררנו לבוקר אפרורי אבל ללא גשם ,אכלנו ארוחת בוקר מדהימה בצימר. הכל תוצרת בית: הלחם, הגבינות, הריבות, החמוצים, היוגורט. קשה להפסיק לאכול. הילדים מתענגים וגם אנחנו. נערך מישאל : האם לנסוע בדרך נופית או לנסוע לולניה למוזיאון מכרות הפחם? הילדים אומרים שכל דרך פה היא נופית וברוב קולות מחליטים לא לוותר על מפל רינקה הגבוה ביותר בסלובניה ( הפסדנו את קוזיאק וכאן לא נוותר!).. הדרך יפה וקצרה והמפל אכן גבוה. הילדים ממש נרטבים כשמתקרבים, אני נהנית מהשלווה וגלעד? מנגן אלא מה? כשיורדים בעל הקיוסק מדווח שצילצלו אליו מהצימר ששכחנו משהו....אין גבול לסיוע של האנשים כאן. בדרך עוצרים לאסוף את התיק של רועי ונוסעים לולניה והדרך אכן נופית- הילדים צדקו. המוזיאון התגלה כהחלטה נבונה כי התחיל שוב לטפטף, ואנחנו עוברים סיור מרתק בחברתו של כורה לשעבר ( שמוצץ טבק ויורק ללא הרף- הרגל מהימים בהם בילה במכרה....מרימים גבה, אבל הוא מדריך טוב ומצחיק),המכרה עדיין פעיל וסביבו האדמה שוקעת ונוצרו אגמים ( כאילו שחסרים להם כאן מים),הסיור נערך בבגדי כורים עם קסדה ומעיל ומקבלים ארוחת כורים ( מיץ ולחמניה עם נקנקיה- אל תסמכו על זה כארוחה- לא ממש טעים.), חלק מהסיור הוא הדמיה של הממוטטות, נכנסים להווי הכורים ממש. להפתעתי הדרך משם ללובליאנה קצרה ואנחנו מוצאים אפילו חניה במרכז העיר. עוצרים בפיצה מקומית וכשכולם מתודלקיםמסיירים מעט בעיר לאורך הנהר, על כל גשריו, במדרחוב ועוצרים בכיכר פרשטרן- רואים את פסל הסופר ואהובתו מנגד וגלעד מחליט לנגן ולהחזיר לעצמינו את הוצאות הטיול. לצערינו הקופסה המיועדת למטבעות אינה מתמלאת ע"י עוברי אורח אלא רק מהמטבעות של ה"שתול"- עמית שזורק לעברו מטבעות ומסנן :" אבא, זרקו לך משהו?" כאן תם סיורינו ואנו שמים פעמינו לעבר שדה התעופה. אני רוצה הבייתה כבר מצד אחד, ומצד שני יודעת אילו הררי כביסה מחכים לי.... סלובניה- ארץ מדהימה, אנשים נפלאים, אוכל משובח, מגוון בלויים. נראה שלא רק אנחנו הגענו לתובנות האלו, הישראלים ממלאים פה את הרחובות והכפרים ועוד מעט עברית תהיה פה שפה שניה.
טיול משפחתי לסלובניה 2013
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
