איטליה: אגמים, עיירות ופסגות - טיול בשלושה דורות (#10)

בוקר.
ישנו עד מאוחר (חוץ מסבתא וסבא).
החדר שלנו פונה לאגם והנוף מקסים.
 המלון, להזכירכם - Hotel Belvedere בעיירה ורבאניה. נמצא ממש על שפת האגם וקרוב למרכז העיירה. למרגלותיו - תחנת ספינות השטות לאיים הבורומאים. נוח מאד.
 המלון עצמו נחמד. לא נפלנו - לכאן או לכאן... הוא מוגדר כמלון בן 4 כוכבים , לדעתנו לא ממש כך, אבל היה בו נוח מאד.

המלון שלנו – כפי שנראה מהשייט באגם מאג'ורה

ארוחת הבוקר היתה טובה ומלאת כל טוב.
 סבא, שירד לחדר האוכל לפני כולם, כרגיל, הספיק לברר כי אם נזמין במיוחד מהמלצרים- נקבל חביתות לשולחן (על המזנונים היו רק ביצים קשות). את האומלטים הביאה לנו אחת המלצריות המבוגרות שהיתה לבושה בחצאית ובהידור והיא בעלת משקפיים. לא עבר זמן רב והיא נקראה על ידי הבנים "פרופסור ביצה" (כל הזכויות שמורות למר אוזניות הוא גם מזכיר לי עכשיו שהשם המקור היה "פרופסור מקושקשת"...).

כשאנחנו הגענו לחדר האוכל, עפרה וחבורתה כבר היו מוכנים לצאת לדרך - הם הלכו לישון כמובן הרבה לפנינו. סיפרנו להם על הרפתקאותינו הליליות והם היו בהלם...
עפרה כמובן ידעה על כל זמני הפלגות הספינה לאי איזולה בלה ועדכנה אותנו.

אנחנו החלטנו מראש שניקח את היום הזה יותר באיזי, לאחר הסטרס שהיה לנו אתמול.
הבנים מאד ביקשו פעילות אתגרית - יותר משייט או נסיעה במכונית. למשל כמו רכיבה על אופניים, עלייה, ברכבל להר + מגלשות הרים, או לשחות באגם.
טוב, נראה, אמרנו להם. קודם נשוט לאי.
זכרתי את האיזולה בלה כמקום מדהים שהותיר עליי רושם רב. זכרתי גם את העובדה שהיה מאד יקר לבקר שם.
 יש לי זיכרון טוב.

*

הגענו למעגן הספינות וקנינו כרטיסים לשייט לאיזולה בלה.
השייט היה חביב ומרגיע והנוף באגם מאג'ורה באמת מקסים.
אם לדרג את שלושת האגמים הגדולים - הרי שגארדה הוא הכי פחות יפה, קומו ומאג'ורה הרבה יותר יפים. מאג'ורה יותר יופי - מעוצב, קומו יותר יופי - פראי. זה בעיניי כמובן, אבל רבים מסכימים איתי.
השייט עלה לבני המשפחה יותר מ-60 אירו. די יקר. בדיעבד הסתבר שאם היינו שטים מסטרזה - השייט משם הרבה יותר זול, כי הוא קצר יותר.
בדרך לאיזולה בלה, הספינה עוצרת בכמה איים - כמו אי הדייגים ואיזולה מאדרה.
הגענו לאי איזולה בלה - "האי היפה" . הארמון על האי ניתן במתנה לאישתו היפה של הרוזן קרלו בורומיאו ה-3, ושמה - איזבלה.
באי יש דוכנים, חנויות ומסעדות.
כדי להכנס לארמון צריך לשלם דמי כניסה יקרים.
 בקיצור, כל הסיפור של הביקור באי הוא עסק יקר. לא סתם זכרתי את העניין באופן כה בולט מלפני 19 שנה. אלא שאז היינו זוג - ועכשיו אנחנו עם ילדים. והורים.

אמא: טוב, כבר הגענו לכאן ואני זוכרת את הארמון ואת הגנים המקסימים. בואו ניכנס.
סבתא: אני חושבת שאוותר. אני אחכה לכם כאן, אסתובב לי בינתיים בדוכנים ובחנויות. ראיתי כבר הרבה ארמונות יפים בחיי.
סבא: המחיר ממש מוגזם. כבר הייתי כאן לפני שנים והספיק לי. אני אשב פה בבית - קפה ואחכה לכם. פונה לסבתא: אחרי שתסיימי עם הקניות, את מוזמנת להצטרף אלי לבית -קפה.
אבא: אני חושב שגם לא אכנס. זה יותר מדי יקר. תיכנסי את עם הבנים ואני אחכה איתם.
סאבטקסט: שוב הוא חובר אליהם משתפן. לא מעניין אותי, אני נכנסת עם הבנים. רוצה שיראו את המקום.
אמא: אין בעייה. תחכה איתם כאן. רק אל תעמוד לנו על הראש.

ניגשים לקופות, משלמים בחריקת שיניים.
 ונחשו מי הצטרף ברגע האחרון?
אבא: החלטתי לבוא. בא לי לראות שוב את הפסל המדהים הזה בגנים.
סאבטקסט:

*

פגישה נחמדה:
 לפני שנכנסנו לארמון והתפצלנו, את מי ראינו פתאום? את המשפחה הישראלית שפגשנו בזמנו בבורגטו ונסעה אחרינו למוזמביק... היה נחמד להיפגש ולהעביר חוויות. אנחנו צילמנו אותם והם צילמו אותנו וכך יש לנו תמונה משפחתית נחמדה למזכרת...

נכנסנו לארמון. החדרים מפוארים ומלאים ברהיטים עתיקים, ביצירות אמנות ובשטיחי קיר. הנוף מחדרי הארמון מקסים כמובן.
 במיוחד אהבנו את חדרי המערה - Grotto בהם הקירות והרצפה משובצים צדפים ואבנים. החדרים האלה מדמים מערות תת--ימיות והם מאד קרירים ונעימים.

הארמון באיזולה בלה Isola Bella

*

*

יוצאים לגנים המרהיבים של הארמון.
זו בהחלט גולת הכותרת של הביקור.
 הגנים מעוצבים להפליא, מסודרים, ירוקים פורחים - על רקע האגם המקסים וההרים הגבוהים מרחוק.

*

הגן של הארמון באיזולה בלה נחשב כאחד הגנים האיטלקים המרהיבים ביותר מתקופת הבארוק. הוא בנוי, בין השאר, על פני עשר טראסות במפלסים שונים, מקושט בפסלים ובמזרקות, עליהם משגיח פסל ענק של חד-קרן -סימלה של משפחת בורומיאו.
 הפסל הזה הותיר עליי רושם גדול מאד לפני 19 שנים - וגם היום, פשוט מקסים, אי אפשר לעזוב את המקום ולהפסיק להסתכל עליו ועל הגנים.

תמונת נוסטלגיה – אני מתפעלת מהפסל באיזולה בלה, אוקטובר 1993.

*

גם הבנים התלהבו מאד.
הרבה תמונות צולמו שם...

ואגב תמונות, טיפ חשוב:
 לדעתי, כדאי להגיע לאי בשעות יותר מאוחרות, כדי שהשמש תהיה מאחורי הגב כשעומדים עם הפנים לפסל. אותנו השמש קצת סינוורה ולכן עמדתי קצת מהצד כדי לצלם את הטראסות והפסל המקסים.

מר בר-מצווה מרוצה

*

הבנים עם הפסלים בטראסות, האי והאגם ברקע

*

אבא: את לא חושבת שאת מגזימה עם התמונות כבר ! הגיע הזמן שנחזור לסבתא ולסבא. אי אפשר להשאיר אותם כל-כך הרבה זמן. את לא בסדר!
אמא: עוד כמה דקות, כל כך יפה כאן! אתה לא נהנה?
אבא: יפה מאד אבל זהו, הספיק לי. יש גבול לכל דבר. אני חוזר אליהם. תבואי עם הבנים. איפה הם בכלל?!?
אמא: הם נהנים מהנוף, מצטלמים.
סאבטקסט: עוכר שמחות

 לאחר כמה דקות אנחנו יוצאים ופוגשים את סבא וסבתא.
נכדים: הפסדתם.
סבא: לא נורא, אני כבר ראיתי את המקום. חסכנו את הכסף.
סבתא: העיקר שנהניתם. אני קניתי חולצה.
סבא: שתינו קפה ונהננו מהנוף היפה. בואו מהר, יש ספינה שחוזרת עוד כמה דקות.

 חוזרים לחוף מבטחים.

עכשיו צריך להחליט מה עושים הלאה.

אפשרויות:
* לנסוע לאגם אורטה ולבקר בעיירה אורטה סן ג'וליו.
אמא: רוצה
כולם: לא
 נפסל
* לנסוע לפסגת הר המוטראנה ולגלוש במגלשות הרים.
בנים: כן, כן!
סבא: לא בטוח
סבתא: לא
 הורים: מוכנים
* לטייל בסטרזה
דור 2 + 3: מוכנים
 בנים: לא.
* לרכב על אופניים
בנים: כן, כן כן !
אמא ואבא: בשום פנים ואופן לא!
אמא (מאד מפחדת מהנהגים האיטלקים): מה, אתם חושבים שאתם בהולנד? או בסנטראל פארק? אין פה שבילי אופניים מסודרים. סכנת נפשות!
להזכירכם, במרמולדה בכלל לא היתה סכנה...
 סבתא : לא בא בחשבון.
* לרחוץ במי האגם .
בנים: כן, כן.
 הורים, סבים : ???

פתרון:
סבתא הודיעה שהספיק לה מהטלטלות. היא רוצה קצת לנוח המלון ואחר-כך לטייל בעיירה "שלנו" ורבאניה.
 היתר החליטו לנסוע להר המוטראנה.

נפרדים מהגנים היפים באיזולה בלה

*

נסענו לכיוון העיירה סטראזה. הדרך מקסימה.
מהעיירה יוצא הרכבל להר המוטראנה.
הג'יפיאס - מזמן לא שמענו ממנו - התחיל לברבר אותנו ולא מצאנו את הרכבל. שוטרים איטלקים עזרו לנו למצוא את המקום. הזוי....

כשהגענו לרכבל, וכעמט עמדנו לשלם סכום של כ -100 אירו , הואיל לומר לנו הקופאי שיש עוד פחות משעה לבלות על פיסגת ההר, כי בקרוב יוצא הרכבל האחרון.
החלטנו לוותר, למרבה אכזבת הבנים שקיוו לקצת אקשן עם מגלשות ההרים.

הם שוב החלו לחזור על מנטרת האופניים ואנחנו התעקשנו לא להסכים.
 בינתיים, צילמתי קצת את איזולה בלה - שנמצא קרוב למדי לסטראזה. (מזכירה לכם שוב שהשייט לאי הרבה יותר זול מסטראזה).

*

טיילנו קצת בסטראזה היפה ואכלנו את גלידת K-2 המפורסמת. זו גלידה "סודית" המכוסה במכסים אטומים - לא רואים את הטעמים השונים, רק קוראים את שמותיהם. היה די טעים, אבל לא הכי הכי כפי שטוענים (מי? ).

סטראזה מאד מצאה חן בעיני והייתי בכיף משיכה לסייר במדרחוב בין בחנויות והבתים הציוריים - אבל הבנים החלו לעמוד על הראש...
 להם לא בא סיור אוירה.

אבא: האמת, הם צודקים. זה לא מעניין אותם.
אמא: אבל אני לא מוכנה שיסעו באופניים. אולי נמצא להם איזה חוף רחצה קרוב למלון?
סבא: אני רוצה לחזור למלון. די עם ההרפתקאות.
אבא: אז נחפש להם משהו , נחזיר אותך ונדאג להם.
סאבטקסט: עכשיו תורנו להקריב....

 הודענו לבנים שננסה למצוא להם חוף רחצה. הם התרצו, אבל עדיין נדנדו על האופניים....

*

סיום היום:
חזרנו לכיוון ורבאניה.
בדרך, איתרנו מספר חופים פוטנציאלים.
החזרנו את סבא למלון, עדכנו את סבתא.

 כשהגענו לורבאניה, היתה בדיוק חזרה למצעד צבאי או משטרתי, עם תזמורת והכל. בידור!

*

הבנים לקחו בגדי -ים ומגבות ואנחנו הבאנו אותם לחוף נחמד.
סיכמנו איתם שיש להם בין שעה - שעה וחצי להנות ממי האגם.

אנחנו ההורים חזרנו לורבאניה והתאווררנו מכולם.
שתינו קפה בבית -קםה נחמד עם בעלת - בית חביבה שצ'יפרה אותנו גם במאפה טעים.
 טיילנו במדרחוב ונזכרנו שהיינו בו בעצם לפני 19 שנה...

*

אחר-כך, הגענו לאנדרטה מרשימה לחייל האלמוני שנמצאת על חוף האגם.

תמונות האנדראטה בורבאניה וכן - פסל של האם והתינוק, המתגעגעים לאהובם שנפל...

*

ורבאניה לעת ערב, חופי אגם מאג'ורה

*

היה נעים ורגוע.

אספנו את הבנים שנהנו מאד, קפצו לאגם שוב ושוב מאיזו רמפה, וגם הם התרעננו והתאווררו.

כולנו התרחצנו והתרעננו ויצאנו לאכול במסעדה שראינו קודם לכן, כשנסענו לכיוון סטראזה.
שם המסעדה "דג הזהב " והיא חלק ממלון : Hotel Pesce d'Oro
האוכל היה ממש טעים והיינו מרוצים. שתינו בירה והרמנו כוס "לחיים".

 היום הזה היה הרבה יותר אוורירי ורגוע מהיום הקודם. היינו כולנו זקוקים לקצת מנוחה, כנראה...

תמונה לסיכום היום : שלושת הבנים באיזולה בלה, אגם מאג'ורה.

המשך בחלק י”א