יום ב' 09-07
Rahaant village - כפר רהאאנט
מתרגלים מהר לחיי כפר. קמים לא לקול קריאת הגבר ,אלא, לקול פעיית הצאן היוצא מהמכלאות לעבר המרעה . כבקרת רועה עדרו, הגבר, רכוב על סוסו, מסדר את העדר הגדול לפי קבוצות, מעין מסדר בקר. ראש כל קבוצה עונה: "מהההה, המפקד".
הוא גם בוחר מן העדר 2 כבשים, בעזרת פלצור המחובר למוט ארוך. מתברר שהוזמנו אצלם שני כבשים לחתונה שנערכת באולאן בטאר. כך ראיתי כיצד שוחטים ומה עושים. לא, אין כל חשש. לא אספר וכמובן לא אראה את טקס השחיטה. ברור שצילמתי. ברור שהסתכלתי. אף פעם לא ראיתי זאת וזה מעניין. רק אספר שאת קיבת הכבש הם מנקים היטב ומשתמשים בזה לצורך הכנת הגבינה.
לאחר ההתארגנות יוצאים לדרך. מאחר והדרכים הם דרכי עפר. הרי שהגשם והברד הפכו את האדמה לבוצית. אנו ממשיכים לקפץ עם הג'יפ, כך האוכל מעוכל טוב יותר ,נוסח "לנער היטב לאחר השימוש" .
שוב ערבה אינסופית. שוב דרכי עפר שלא תמיד ברורות. נהגנו מצליח בהחלט לנווט היטב . כיצד אינני יודעת. אין דרך ברורה רק שבילי כבשים. בשביל זה הוא נהג מונגולי ולא תייר מערבי שהגיע לביקור.
הדרך הופכת למשעממת. ערבה אינסופית. מידי פעם רואים לצידינו איזה נחל קטן הזורם אל עבר הבלתי נודע מבחינתי. באופק נראים הרים .
עוצרים לארוחת צהריים וממשיכים מיד. כמובן, שאנו מנמנים מעט. אין עניין בדרך . הכל אותו דבר יאמר הפרסי לאשתו.
לפתע אנו מטלטלים ונעצרים. זהו שקענו בבוץ הטובעני. כל נסיון להמשיך לנסוע גורם לג'יפ להתחפר יותר. אנו יורדים מהרכב , הנהג שלנו ,כנראה, מורגל בבעיות כאלו. מיד נשלפת את חפירה והא מתחיל לחפור מסביב לגלגלים. החפירה אינה עוזרת. מתחילים לחפש אבנים בשטח. האבנים מוכנסות לתוך החפיר עליהם ינוע הגלגל . שוב נסיון החלצות. , שוב חפירה מסביב לגלגל, שוב הכנסת אבנים.
זהו! הפעם הנסיון הצליח...האוטו יצא מהבוץ. מחיאות כפיים סוערות לתושית נהגנו.
איזה מזל שליד יש אגם קטן. רואים עגורים הנכנסים למים, פרות שעוברות דרך האגם.
מראה פסטוראלי נחמד.
אנו נשארים למנוחה קלה, עד שליבו של נהגנו יחזור למקומו.
ממשיכים לנסוע, בדרך גיליתי שיש לנו רכב אמפיבי. אין לו כל בעייה לחצות אגם אם הדבר נחוץ. פעם ראשונה שהוא עשה זאת פחדתי. אחר כך למדתי לסמוך עליו.
מהר מאד מתברר שבעל הידע הוא הנהג. המדריכה רק יודעת לדבר אנגלית. היא משמשת כמתורגמנית. חבל שכך. ידע כמו שיש לו היה כיף לשמוע ,ולא דרך מתרגמת.
השעה 17:30 הגענו לכפר .Rahaant .
כפר מונגולי אופייני. דרכי עפר. צריפים קטנים בעלי גגות צבעוניים. הגגות הצבעוניים מייפים את התפאורה העלובה. טוב שכך. הגענו לחדר שלנו. השירותים כמובן, בול קליעה, בביתן מחוץ לבית.
שאלתי הראשונה היתה "היכן המקלחת?"
המדריכה עונה בבישנות " מבטיחה לך שמחר יהיה , ובכלל לא מזיעים "
נו טוב...אפילו על חימום מים בדלי ועשיית מקלחת בזה הם לא שמעו .
בכל אופן חשמל יש...שיפור.
טיילנו מעט בכפר, פתאום שמענו קולות רמים. מעניין ..מה זה...סופסוף יש אקשן .
כשהגענו למקום קבלנו רק מפח נפש. מתברר שבגלל שבוע הנאדאם היתה תחרות האבקות. אנו הגענו לטקס חלוקת הפרסים. כמה חבל!
בכל אופן שלפנו את המצלמה על מנת להנציח את האירוע. מכל עבר נשמעו קולות במונגולית "צלמי אותי.." נפנופי הידיים עזרו לי להבין .בכיף גדול צלמתי אותם. מזכרת נחמדה.
זהו נגמר יום נוסף..