10-11.11

ארלי ביץ' היא עיירה תיירותית לא גדולה שבכניסה אליה יש איזור תעשיה קטן עם סופרים ענקיים וחנויות נוחות זולות. ככל שנכנסים פנימה מגלים עולם אחר של צעירים, חנויות גלישה, חופים בצבעי טורכיז מטריפים, מסיבות כל הלילה והרבה כיף. הגענו בחושך לאחר נסיעה ארוכה וחיפשנו מקום לישון בו. נכנסנו לאחת מסוכנויות הטיולים שאמרה לנו שיש אכסנייה ממש בתחילת הרחוב ששמה X-Base או Nomads Airlie Beach Backpackers hostel ששם למעשה יש גם חדרים אבל גם פארק קרוואנים שווה וזול.

תוך זמן קצר שילמנו 25$ לשני לילות לחנייה עם הרכב כולל שימוש במתקנים כמו מקלחת ושירותים, ונהנינו מחוויה אדירה. כל הרכבים חונים בשורות מסודרות מול החדרים. בתחילת ובסוף כל שורה כזאת יש שירותים ומקלחות פרטיים ונפרדים במבנה של קרוואנים. החדרים מסודרים בצורת ח' ענק שבתוכו חלקות דשא גדולות עם שולחנות פיקניק ועמדות ברביקיו גז בחינם. ליד הדשא יש כל מיני אטרקציות כמו חול ורשת לשחק כדורעף, בריכה ומיטות שיזוף. בכניסה לרחבת האכסניות יש פאב מגניב ומקום עם הרבה מכונות כביסה ומייבשים (עם מטבעות).

את הרחוב הראשי של ארלי ביץ' אפשר ללכת ברגל והוא כולו מלא חנויות, פאבים, מסעדות, בתי קפה וסופרים קטנים. ברחוב הזה יש גם מלא באסטות וחנויות קטנות של סוכני טיולים שמוציאים הפלגות, טרקים, צלילות וכל מה שאפשר לדמיין לאיים הקרובים. אם ממשיכים ללכת לכיוון חוף הים מגלים משהו שלא ראיתי לא בארץ ולא בשאר המקומות באוסטרליה. המקום נקרא- לגונה ובו יש שתי בריכות גדולות האחת רדודה והשנייה עמוקה. הריצפה שלהן עשויה מאבן מיוחדת שמונעת החלקה והבריכות מתחילות ממים רדודים בגובה הקרסול ולאט לאט ניהיים עמוקים. מה שנותן אפשרות לנוח ממש על שפת המים. המים עצמם הם מיי ים ולא מיי בריכה והבריכות מוצלות בהמון עצי דקל. לאחר הרבה הליכה הלוך חזור את העיירה התחילו לכאוב לי הרגליים (הלכתי בכפכפי האוויאנס, לא מומלץ) חיפשנו מקום לקנות בו סנדלים. בכל זאת, קיץ. בהתחלה לא מצאנו משהו במחיר סביר, וכל חנויות הנעליים היו של אומנים היפים, אבל לאחר כמה דקות חיפוש מצאנו חנות שנראת כמו בילבונג ובה הרבה ציוד לים ולבריכה במחירים מאוד נוחים. מצאתי שם שני זוגות סנדלים ב30$ לזוג.

היה לנו מוזר שבעיירת חוף כזאת גדולה ויפה אין אפילו אדם אחד בתוך הים עצמו, אפילו לא גולשים (למרות שהיו שם גלים מדהימים!) כשחזרנו לאכסניה שאלנו בקבלה למה אף אחד לא נכנס למים והם סיפרו לנו שזאת עונת המדוזות ולא כדאי להכנס למים.

12-14.11

בבוקר שלמחרת החלטנו ללכת לעמדה של סוכנות טיולים ששייכת לאכסנייה כדי לשמוע על טיולים שהם ממלצים עליהם. הסכן היה ממש נחמד ושאל הרבה שאלות כדי להתאים לנו טיול שנוכל להנות בו ושיתאים לאופי שלנו. הוא סיפר לנו על איים עם חופים לבנים הנקראים Whitsundays. כדי להגיע אליהם צריך לקחת הפלגה. לאחר כמה טלפונים הוא הצליח להשיג לנו מחיר ממש טוב להפלגה של שלושה ימים ושני לילות כשהאופי של ההפלגה הוא צעיר עם מסיבות ואלכוהול. (האפשרות השנייה הייתה הפלגה עם אנשים מבוגרים ששעת כיבוי האורות היא בעשר ואסור להעלות אלכוהול, אפילו לא בירה, לאניה). לחברת ההפלגות ששטנו איתה קוראים True Blue Sailing ולאניה עצמה קראו Ocean Pacific. השיט עצמו כלל את כל הארוחות כולל ארוחות ביניים, שתי צלילות מקצועיות ושתי צלילות של שנורקלים. בנוסף, ירידה לחופים הלבנים למשך 5 שעות, מוזיקה ואנשים טובים. אמרנו לסוכן שהמחיר נשמע טוב אך הוא עדיין טיפה גבוהה בשבילנו (תמיד כדאי לנסות להוריד מחירים כשפונים לסוכנויות טיולים) והסוכן הציע לנו שאת הרכב נשאיר במקום מסודר באכסניה בחינם(האכסניה סגורה ומגודרת וכך הם שומרים לנו על הרכב) ונקבל ממנו עוד שני לילות חינם כשנחזור מהשיט. שמחנו על הדיל וסגרנו אותו.

קבעו איתנו להפגש בכניסה לאכסניה בשעה 2 בצהריים עם ציוד מינימלי הכולל בגדים, מגבת ובגד ים. הם המליצו לא להביא מכשירים סלולריים כיוון שבאמצע הים גם ככה אין קליטה. היה איסור להביא תיקים הכוללים סקוטץ' או ריץ' רץ' כיוון שרוב המטיילים מטיילים בטבע או הגיעו מארצות במזרח ומביאים איתם חרקים קטנים שלא נראים לעין הנצמדים לריץ' רץ' של התיק. בגלל שהאיים הם רחוקים מכל אוכלוסייה, זני החיות שם מאוד ספציפיים וכל תוספת של חרקים מארצות אחרות יכולה להביא להפרת המאזן האקולוגי באי.

עלינו על אוטובוס, קבוצה של קרוב ל50 נערים ונערות. נסענו כ20 דק לנמל קטן באחת העיירות השכנות לארלי ביץ' ושם חיכו לנו כמה מאנשי צוות האניה. הם דיברו איתנו קצת על מה מותר ומה אסור, מה הלו"ז, מחירים של צלילות וכ'ו. התחלקנו לחדרים, ארבעה בכל חדר, חדרים של מיטות קומותיים כשלכל שני חדרים יש שירותים משותפים ולכל ארבעה חדרים יש מקלחת משותפת. למזלנו רוב האנשים על האניה היו בקטע של טבע ואלכוהול, בלי מקלחות ואפילו בלי דאודורנט, וכך לא היה כלל תור למקלחות. שטנו את רוב שעות היום שנשארו ובערב עלינו לסיפון העליון לשבת עם כל החבר'ה עם אחלה מוזיקה. הכרנו הרבה אנשים מהרבה ארצות שונות- אנגליה, הולנד, צרפת, גרמניה, ארה"ב וכו'. את ארוחת הערב אכלנו בסיפון האמצעי. יש איש צוות ספציפי שמבשל וכל השאר עוזרים לו לפנות ולנקות. קיבלנו דג אפוי בתנור עם מגוון סלטים ולחמים שאפו במקום. ישבנו כולם ביחד ופטפטנו על החיים. לקראת הלילה עלינו לסיפון העליון לקצת זמן חברים ומשחקי חברה וראינו כמה דולפינים שהחליטו לשחות לידינו.

בבוקר עלינו לסיפון עליון לאחר ארוחת הבוקר והתחלקנו לקבוצות- הצוללנים המקצועיים, כאלה שרוצים לצלול אך אין להם תעודה וכל היתר שמעדיפים לעשות שנורקלים בשונית הרדודה ולא רוצים לצלול עם בלון.

אני הלכתי לקבוצה של אלה שרוצים לצלול אך אין להם תעודה. בזמן שהקבוצה השלישית יצאה עם סירת מנוע לשנרקל בשונית הרדודה אנחנו עברנו שיעור צלילה בסיסי. סימנים בתוך המים, מה אנחנו נרגיש, איך להגיב לסיטואציות וכו. הצלילה הראשונה עלתה 60$ ומי שירצה עוד צלילה בהמשך ישלם 50$. גל, שהיה בקבוצה של הצוללנים המקצועיים קיבלת הדרכה כמו שלנו רק יותר מפורטת כדי לוודא שכולם זוכרים את כל החוקים.

יצאנו לצלילה הראשונה של חיי. המדריכים עזרו לנו להתלבש עם חליפות (בגלל המדוזות), משקולות, בלוני אוויר וסנפירים. שטנו בסירת מנוע כ-10 דק' לכיוון החוף ומשם ירדנו למים. צללנו כ- 15 דק' במים רדודים כדי להרגיש את התחושה של צלילה בפעם הראשונה ורק לאחר מכן צללנו עמוק. הגענו עד לעומק של 10 מטרים מתחת לפני הים. המים היו צלולים וראינו שפע של דגים. בסוף הצלילה, שערכה כ20 דק', יצאנו חזרה לחוף ומשם לקחו אותנו שוב בסירת מנוע לאניה. מיד אחרינו יצאה הקבוצה של גל, הם צללו יותר עמוק וליותר זמן. הגענו לאניה, היה כבר אחר הצהריים, וחיכה לנו בופה של נישנושים, עוגיות ושתיה חמה. כשגל חזר מהצלילה שלו הוא אמר שהיה נחמד ולא יותר, הוא מכיר היטב את השונית באילת ואמר שהיא הרבה יותר מרשימה וצבעונית ולכן מחר הוא לא יצלול שוב. אני החלטתי כן לצלול שוב למחרת בשביל החוויה. בערב הייתה ארוחה פרווה ובזמן שבסביבות 10 בלילה גל ואני פרשנו לישון כל היתר עשו משחקי חברה עם פן מיני למעלה.

באמצע הלילה התעוררתי מתזוזה של האניה. זכרתי שהצוות אמר שאנחנו שטים ביום ועוגנים בלילה ולא הבנתי למה אנחנו שטים. תחילה חשבתי שזה עניין של כמה דקות, אולי רק משנים כיוון אך זה נמשך יותר מחצי שעה.

בבוקר גילינו שאחד הבנים השתכר יתר על המידה והחטיף בוקס בעין לאחת הבנות. הצוות החליט שהא לא מוכן לקחת עליו אחריות והסתבר שבלילה חזרנו חזרה לארלי ביץ', הורדנו את הבחור הזה ישר לידיי המשטרה (שלקחה ממנו את הויזה ודרשה ממנו לטוס חזרה לארץ מגוריו), הבחורה קיבלה טיפול רפואי, וחזרנו חזרה לאותה נקודה באמצע הים בממנה יצאנו. וכל זה בלילה אחד.

כל השיט לקח שלושה ימים ושני לילות. ביום השלישי חזרנו חזרה באותו אוטובוס לעיירה ארלי ביץ' ודרשנו את שני לילות החינם שהבטיחו לנו. הכל הלך כמתוכן.

14-16.11

כשחזרנו לרכב גילינו שכל האוכל שהיה לנו בצידנית (פירות, ירקות, גבינות, חלב וכ'ו) התקלקל והלכנו לעשות קנייה של אוכל. (לפני שיצאנו להפלגה לא רצינו לזרוק את הכל, בכל זאת, זה כסף. אז קנינו קרח וכיווינו שמשהו ישאר טרי כשנחזור. טעינו ובגדול)

בילינו יומיים בארלי ביץ' המדהימה, בבריכות ובפאבים וביום האחרון החלטנו שעל פי המלצתו של סוכן הטיולים לא נמשיך צפונה לGreat Berier Reef שנמצאת כמה שעות נסיעה מאיתנו כי האטרקציה העיקרית שם היא צלילה והבנו שאילת הרבה יותר מתגמלת מבחינת צלילות. החלטנו להתחיל לרדת דרומה, מה שנתן לנו כשבוע ספייר (שהיה אמור להיות על נסיעה לריף וחזרה) שהחלטנו לנצל ולהכנס למקומות שלא הספקנו בדרך הלוך.

באנו לצאת מהעיירה וכשתדלקנו גל שם לב שחסר אוויר בגלגל הקידמי, מילאנו אוויר אך הבנו שהבעיה הייתה יותר גדולה ויש לנו פנצ'ר. בתחנת הדלק החלפנו מבטים עם שני רכבים שהיו ניראים לנו מאוד ישראלים למרות שלא דיברו בינהם ולא יכולנו לדעת. לאחר כמה דקות הם ניגשו אלינו ובאמת גילינו שהם היו ישראלים. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשנו בישראלים בטיול (וטוב שכך). הם היו מסטולים ומחוקים. לאחר התייעצות עם המוכר בתחנת הדלק נסענו לפנצ'רייה היחידה באזור!. שמה TyrePower. היה טיפה תור אך לאחר המתנה של 15 דק' הבחור קיבל אותנו יפה ותיקן לנו את הפנצ'ר. כל זה עלה לנו 33$ (שנחשב יקר אך הוא הפנצ'רמאכר היחיד באיזור).

יצאנו לכיוון דרום והחלטנו (ע"פ חלוקת הזמנים והעצירות להפסקות) שנעצור שוב בעיירת Rockhampton כי הרגשנו שלא מיצינו אותה והיא אחלה של מקום עצירה בדרך דרומה. הסקנו מסקנות מהפעם הקודמת והפעם עשיתי מחקר של מקומות ללון עוד בבוקר בנסיעה. החלטנו שבימים הקרובים אנחנו רוצים לחסוך קצת בכסף, עקב ההוצאה על ההפלגה, ולכן נעדיף לישון במקומות חינמיים או זולים יחסית (אבל בחיים לא נחזור לאותו מלון זול). חיפשתי קצת באינטרנט אך לא מצאתי מקום לישון בו. החלטנו להמשיך לנסוע לעיירה ואחריה להמשיך עוד קצת דרומה (על אף הנסיעה הארוכה) כדי למצוא מקום לחנות את הלילה. ממש בכניסה הדומית של רוקהמפטון ראינו שלט קטן וכמעט בלתי נראה עם ציור של קראוון שמצביע לכיוון תחנת דלק רעועה ויקרה. החלטנו לנסות את מזלנו ונכנסתי לתחנה לשאול לגביי אותו שלט. העובד בחנות של תחנת הדלק אמר לי בואי לפה (והצביע שמאלה לכיוון דלת) ושם נקבל אותך. עברתי לדלת משמאל ואותו בחור הדליק מחשב ובנתיים סיפר לי מידע על המקום. הוא אמר שזה אכן אתר קראוונים ממש מאחורי תחנת הדלק והמחיר הוא 15$ ללילה לרכב. הייתי בשוק מהמחיר הנמוך וחשבתי שאולי יש קאטץ' כלשהו. שאלתי לגביי מקלחות, שירותים וכביסה והוא אמר שאכן יש הכל ובאיכות טובה. שילמתי ורצתי לרכב לספר לגל ולהכנס למקום. לפרק הקראוונים קוראים Parkhurst Caravan Park . בדיעבד גילינו שממש לפני כשנה הייתה סופה הכי חזקה שהייתה באוסטרליה מזה שנים והיא הרסה את כל הפארק ואת כל הקראוונים שחנו שם. המדינה שילמה על כל הנזקים וחידשו את כל הפארק מהיסודות. על כן כל המקלחות והשירותים היו מצוחצחים ונקיים עם החידושים הכי יקרים (מוזיקה בשירותים, מקלחות חדשניות, הכל עם דשא מכוסח וכו').

בערב החלטנו ללכת לאכול ב-האנגרי ג'ק Hungry Jack שזו מסעדת אוכל מהיר מאוד דומה למקדונלדס ומאוד נפוצה באוסטרליה. התפריט שלה הוא דיי דומה למקדונלדס וכנ"ל המחירים. התיישבנו מתחת לשלט שאומר Free WiFi וחיכינו לאוכל. ראינו את כל העובדים מכינים את המקום לקראת הכריסמס ותולים מלא קישוטים. לצערנו הם התרכזו יותר בלקשט ולעשות צחוקים מאשר להכין את האוכל ובגלל זה לקח לו הרבה זמן להגיע. בנוסף לזה גילינו שאמנם הWiFi הוא חינם אך הוא כ"כ איטי וחלש ששום אתר או אפליקציה לא הצליחו לעלות. שלא לדבר על שיחות דרך הוואטסאפ שרצינו לערוך עם ההורים. הארוחה הייתה סבירה וכך גם האווירה ולאחר שסיימנו חזרנו חזרה לפארק הקרוואנים. בלילה ירד גשם קל והייתה בשמים סופת ברקים שהאירה את כל האיזור.