מדגסקר מאוד מגוונת. אפשר למצוא בה הרים גבוהים וגם חופים יפים, יערות גשם וגם מדבר, נופי גרניט, אבן חול, גיר, עיירות שוקקות, כפרים נידחים, אנשים מסבירי פנים עם תרבות מרתקת, צמחים ובעלי חיים מיוחדים ואנדמיים ברובם. בניגוד למדינות אחרות באפריקה אין במדגסקר בעלי חיים מסוכנים לאדם (למעט תנינים פה ושם), אפילו לא נחשים או עכבישים ארסיים. כך שהליכה ברגל היא דרך נפלאה לחוות את המקום.
רוב הטרקים המעניינים במדגסקר נמצאים בתחומי הפארקים הלאומיים. על פי חוקי המדינה ההליכה בתחומי הפארקים אפשרית רק בליווי מדריך מוסמך, מה שיוצר בעיה לחובבי הטרקים העצמאיים. המדריכים בדרך כלל רבי ידע באשר לצמחים ולבעלי החיים בפארקים, וגם יודעים למצוא אותם (נסו למצוא זיקית בלעדיהם...). הם גם יכולים לתרום להבנת התרבות והמנהגים המקומיים.
ההתארגנות לטרקים רב יומיים בפארקים מאוד קלה – מגיעים למשרד שבכניסה לפארק, והם מארגנים באופן די מיידי (שעות) מדריך, ואם צריך גם סבלים, טבח וכדומה. בחלק קטן מהפארקים ניתן ללון בבקתות, באחרים נדרש אוהל (בדרך כלל ניתן לשכור). אוכל לטרק כדאי להביא מהעיר הסמוכה. עלות הכניסה לפארקים, עלות המדריכים, ועלויות של שירותים נוספים – סבלים, טבח וכדומה ניתן למצוא באתר הזה, ולא אפרט אותן בהמשך. סך הכל העלויות נמוכות למדי, בוודאי בהשוואה למדינות אחרות באפריקה. באתר הנ"ל מידע רב אודות הפארקים, מסלולים אפשריים, עונות וכדומה. אציין שגם אם אתם לא מחובבי הטרקים הרב-יומיים ולינה בשטח, זה לא צריך למנוע מכם לחוות את הפארקים, בכולם מוצעים מסלולי יום מגוונים.
העונה היבשה במדגסקר, המתאימה לטרקים, היא מאפריל עד נובמבר. בצד המזרחי של האי גשום כל השנה. בדרום מערב האי נעים בחודשי החורף – מאי עד ספטמבר, וחם מאוד בשאר הזמן. במקומות הגבוהים יכול להיות קר מאוד בלילות החורף (יולי-אוגוסט).
הנסיעות במדגסקר מאוד לא נוחות, כך שכדאי להשקיע מחשבה רבה באשר לסדר הטיול. התחבורה הציבורית (זולה מאוד) מבוססת על מוניות משותפות הנקראות טקסי-ברוס, בגודל של מיני-ואן או ואן, כאשר בדרך כלל מספר הנוסעים עולה בהרבה על מספר מקומות הישיבה... טיסות פנים יכולות לחסוך נסיעות ארוכות ומייגעות, אבל הן אינן זולות. בהמשך אתאר את הפארקים והטרקים בסדר שבו אנחנו עשינו אותם.
אני מתנצל בשם מנוע התמונות של "למטייל", החותך את התמונות כאוות נפשו. קישור לגלרייה המלאה.
צפון מזרח מדגסקר – מרוג'ג'י, מסואלה
התחלנו בפארק מרוג'ג'י Marojejy, שנמצא בצפון מזרח המדינה, בסמוך לעיר סמבאווה. הדרך היבשתית היחידה לסמבאווה היא מצפון, מדייגו סוארז, והנסיעה בה נמשכת למעלה מיממה. אנחנו בחרנו לטוס לסמבאווה מהבירה טאנה (אנטאנאנאריבו בשמה המלא והלא שימושי), אליה הגענו יום קודם בטיסה מיוהנסבורג.
רכס המרוג'ג'י גשום מאוד בכל עונות השנה ומכוסה ביערות צפופים, כאשר אופי היער והרכב מיני הצמחים משתנה עם העלייה בגובה, מיער גשם ליער עננים. הפסגה הגרניטית, שגובהה 2133 מ', נמצאת מעל קו העצים. בפארק כמה וכמה מיני למורים, שהמפורסם שבהם הוא הסילקי סיפאקה לבן הפרווה שאנדמי לאזור וכנראה יש ממנו מאות פרטים בלבד, וכן הרבה מיני זיקיות, לטאות, צפרדעים, נחשים ועוד.
הפארק מאורגן היטב, שביל בנוי עולה לפסגה (הירידה באותו השביל) כאשר לאורכו הוקמו שלושה מחנות שבהם בונגאלוס ללינה עם מזרנים ושמיכות, מטבח ושירותים. במשרדי הפארק (הממוקמים על כביש סמבאווה-אנדפה, כשעה נסיעה נוחה מערבה מסמבאווה) ניתן לשכור מדריך, סבלים וטבח, במחירים זולים מאוד, ולצאת לטרק תוך שעה-שעתיים. אוכל לטרק כדאי להביא מסמבאווה.
משך הטרק המומלץ הוא ארבעה ימים (אפשר גם בשלושה), בקצב נינוח, כולל חצי יום לאיתור וצפייה בסיפאקה המשיי (לשם כך מומלץ לשכור מדריך נוסף שמתמחה באיתור הלמורים האלה). השביל בנוי היטב, אבל בגלל הטופוגרפיה התלולה וריבוי הגשם יש קטעים בוציים וחלקלקים, בעיקר ביום העלייה לפסגה. קחו בחשבון שגשמים, שיכולים לרדת בכל עת, עלולים להסתיר לפרקים את הנופים, ואף למנוע מכם מלהגיע לפסגה.
מסמבאווה נסענו קצרות דרומה, בכביש טוב, לעיירה אנטלהה, שער הכניסה המזרחי לפארק הענק מסואלה Masoala. הפארק, הגדול במדגסקר, מכסה חלק גדול מחצי האי מסואלה, המהווה את הקצה המזרחי של מדגסקר, ומופרד מהאי על ידי מפרץ אנטונגיל. לא ניתן להגיע לאנטלהה ברכב ממערב, כך שההמשך מכאן למאורנצטרה, העיירה הנמצאת בקצה הצפוני של "כביש החוף" המזרחי של מדגסקר בראש מפרץ אנטונגיל, אפשרית ברגל או בסירות בלבד. (אפשר להגיע למאורנצטרה גם בטרק מאנדפה - עיירה השוכנת קצת מערבה למרוג'גי, בהמשך הכביש מסמבאווה, משכו 7-8 ימים).
במשרדי הפארק באנטלהה הציעו לנו שלוש אפשרויות לטרק למאורנצטרה – קצר וקל, בינוני וארוך. הטרק הקצר מוליך ישירות מאנטלהה למאורנצטרה, דרך עמקים מרובי כפרים ומבוראי יערות, ומשכו 3-5 ימים. הטרק הארוך עוקב אחר קו החוף של חצי האי מסואלה, עובר בכפרים קטנים, שמורות ימיות ויערות, ומשכו כשבועיים. אנחנו בחרנו בטרק הבינוני, שיוצא מכף-אסט (כפר בקצה דרך הג'יפים המובילה דרומה מאנטלהה) וחוצה את חצי האי דרך יערות וכפרים, משכו 5-8 ימים.
סילביין, המדריך שנבחר עבורנו, התנדב גם לבשל, לאור עברו כשף. בנוסף הצטרפו למשלחת שני צעירים חביבים כסבלים. יצאנו איתם לקניות בשוק השוקק של אנטלהה, ואחר כך עלינו על טקסי ברוס צפוף במיוחד שהגיע לפנות ערב לאחר תלאות לא מעטות לכף-אסט. למחרת בבוקר (יום 1) עלינו על פירוג (סירת קאנו), שטנו במעלה הנהר עד שנהיה רדוד מידי, והלכנו קצת לאורך הנהר עד לכפר נחמד בו לנו (באוהל בתוך בית נטוש). ביום הבא המשכנו לאורך הנהר, חצינו אותו מצד לצד מידי פעם (מכאן ואילך הלכנו בנעליים רטובות) ועברנו דרך מספר כפרים קטנים עם ילדים סקרנים. ביומיים הבאים (3 ו- 4) חצינו יער עבות ויפה אבל מלא בוץ, והצטערנו להיתקל בכמה חבורות של גברים שעוסקים בכריתה ובהברחה של עצים יקרים ונדירים, תוך העלמת עיין של הרשויות. בסיומם של ארבעה ימים אלו, במהלכם ישנו באוהלים, הגענו לכפר הגדול אמפוקאפו והתחברנו לשביל הראשי המוביל מאנטלהה למאורנצטרה. מכאן ואילך ישנו בבקתות בכפרים. ביום החמישי חצינו רכס מיוער, ובקצה היער חיכתה לנו הפתעה – סילביין המצטיין הצליח למצוא זיקית ענק ממין פארסונס (הגדול בעולם). לקראת ערב הגענו לכפר הגדול מאההלבונה Mahalavona. למחרת נשארנו לנוח בכפר, והצטרפנו לטקס פאמה-דיהנה רב משתתפים, במהלכו מועברות עצמות הנפטר, שש שנים אחרי שנטמנו, לארון קטן, תוך ריקודים ושירים. את הטקס חתמה סעודה חגיגית. ביום השביעי הגענו לאחר הליכה קצרה לראש מפרץ אנטונגיל, ולמראה הנוף הנפלא של המפרץ החלטנו לעשות את אחר הצהריים והלילה בשמורה פרטית קטנה ומפנקת לחופו. ההחלטה השתלמה, כי בסיור הלילי בשמורה זכינו לראות שני למורי איי-איי נדירים (ליתר דיוק ראינו בעיקר את עיניהם מתנוצצות בחשיכה). ביום השמיני והאחרון הלכנו מעט, ועלינו על פירוג שהביא אותנו למאורנצטרה.
לאחר לילה מפנק (יחסית לטרק...) במאורנצטרה הפלגנו ליומיים לאי הקטן נוסי מנגבה, שכל שטחו מהווה פארק לאומי, שוב עם סילביין כמדריך (שכרנו סירת מנוע - יקר, ההפלגה קצרה). האי מכוסה ביער גשם צפוף וחיים בו כמה מיני למורים. אבל גולת הכותרת של הסיורים באי היו שממיות זנב העלה (leaf tailed gecko) המדהימות שסילביין הצליח לאתר עבורנו למרות הסוואתן המושלמת, וכן זיקיות מהמין הקטן בעולם, בגודל של פחות מאצבע. הקמפינג שעל האי יפה במיוחד, התענגנו על האוכל הנפלא שבישל סילביין ועל רחצה במפרץ השקט. הרחק בים ראינו כמה כרישי האמפ-באק מקפצים.
הגיעה העת להיפרד מסילביין, לאחר כמעט שבועיים. אם אתם מגיעים לאזור מומלץ ביותר לקחתו כמדריך, הוא מכיר היטב את השבילים, הכפרים ואנשיהם, היה קשוב לצרכינו, מצא עבורנו המוני זיקיות, לטאות, למורים וכולי, וגם בישל אוכל מצוין. טלפון 261-324180176.
הדרך RN5 ממאורנצטרה דרומה לאורך החוף למננרה והלאה לטמטאבה ידועה לשמצה במיוחד, הנסיעה בה נמשכת יומיים במקרה הטוב. החלטנו לוותר על התענוג ולעלות על הספינה המהירה לטמטאבה (את הקטע האחרון עושים באוטובוס). השייט היה סבל צרוף אבל נמשך שש שעות בלבד. אפשר לרדת בדרך ולתפוס מעבורת לאי סיינט-מארי, אנחנו ויתרנו. טמטאבה היא עיר נמל הומה ומודרנית למדי. סך הכל הקדשנו לצפון-מזרח מדגסקר כשבועיים וחצי.
מרכז מדגסקר – אנדסיבה, ראנומפאנה, אנדרינגיטרה
למחרת נסענו בטקסי-ברוס מערבה בכביש הראשי לטאנה, ועצרנו בפארק אנדסיבה-מנטדיאה. לא עשינו כאן טרק של ממש אלא הסתפקנו בכמה סיורי יום ולילה (לנו מחוץ לפארק). גולת הכותרת הפעם הם למורי האינדרי-אינדרי חסרי הזנב, הגדולים ביותר במשפחת הלמורים, שגם משמיעים קריאות מיוחדות במינן, וכן כמה זיקיות פארסונס מדהימות בצבעוניותן.
מכאן קצרה הדרך ל-טאנה הבירה, על שווקיה הצבעוניים, הסופר-מרקטים המצוידים היטב והאוכל הטעים. החלטנו להמשיך דרומה על RN7. לאחר לילה באמבוסיטרה הגענו לפארק הבא בתור – ראנומפאנה, הנמצא על דרך צדדית קצת מזרחית ל- RN7. יצאנו לסיור יום, במהלכו ראינו כמה מיני למורים, וגם הגשמנו משאלה לראות שממית זנב עלה ממין פנטסטיקוס המדהימה שלא הצלחנו לראות עד כה. בסיור הלילה ראינו בין היתר כמה מיני צפרדעים יפות. למחרת יצאנו לטרק קל וקצר של יומיים בחלק הצפוני של השמורה, בשביל שנקרא Soarano (פרטים באתר לעיל). השביל עובר דרך כמה סוגים של יערות, שהיפה שבהם הוא יער דקלים ממין פנדנס, ויורד בסמוך למפל גבוה ויפה לסדרה של כפרים נידחים.
מ-ראנומאפנה חזרנו ל- RN7, והמשכנו ל-אמבאלוואו Ambalavao, עיירה חביבה שהיא נקודת המוצא לפארק אנדרינגיטרה Andringitra. בין היתר ביקרנו בשוק הזבו (הבקר המקומי) המתקיים מידי שבוע בעיירה ומושך אליו רועי זבו קשוחים מהסביבה, ובמפעל מעניין לייצור ניירות. סוכן נסיעות שפגשנו בעיירה שכנע אותנו לארגן את הטרק בפארק דרכו (אני זוכר רק את ראשי התיבות של שמו – J.B, משרדו נמצא בתחנת הטקסי-ברוס של העיירה), בטענה המשכנעת שכך יתאפשר לנו להוסיף לטרק בפארק עוד יום טיול לצוקים ברכס צאראנורו Tsaranoro הסמוך בסגנון ווייה פרטה (חבלים וכו'), וכן לישון כמה לילות במחנה בקתות שהוא מנהל בקרבת הכניסה המערבית לפארק. הרכבנו בעזרתו מסלול של ארבעה ושני רבעי ימים, ולאחר מיקוח מבודח הגענו להסכמה על מחיר זול למדי (כ- 700,000 אריארי – 280 דולר – ל-3 אנשים, כולל הכל).
עלינו על טקסי-ברוס ל- Vohitsaoka, ומשם צעדנו כשעתיים על דרך ג'יפים למחנה של G.B, הנמצא למרגלות צוקי צאראנורו האדירים (סמוך למחנה קאטה היוקרתי). במחנה בקתות ללינה, שירותים ומקלחות, ואוכל טעים. למחרת (יום 1) נכנסנו לשטח הפארק ב-סאהאנאמבו, חצינו את הרכס המרכזי של הפארק מזרחה בשביל יפה נופים, והגענו לקמפינג Andriapotsi עם מקום לאוהלים, מטבח ושירותים, וגם בריכה טבעית יפהפיה במורד הנחל הסמוך. אגב אפשר להגיע לקמפינג הזה בהליכה קצרה מהכניסה המערבית של הפארק ב- נאמולי, אבל אין לשם תחבורה ציבורית. למחרת (יום 2) השכם בבוקר עלינו בשביל נוח למדי לפסגת בובי Peak bobi, 2658 מ' – השנייה בגובהה במדגסקר. הנופים בדרך וכמובן מהפסגה עוצרי נשימה, איתני הטבע והבליה מפסלים להפליא בסלע הגרניט האפור הבונה את הרכס. ירדנו חזרה לקמפינג, וחצינו שוב את הרכס, הפעם ממזרח למערב, בשביל נהדר דרך כמה עמקים פנימיים עם צמחייה מיוחדת. מקצה הרכס צפינו למישורים הצבעוניים הזרועים כפרים ושדות ולצוקי צארנורו האימתניים. ירדנו בתלילות מהרכס והגענו לקמפינג נוסף עם שירותים ומטבח, גם כאן מצאנו בריכה טבעית יפה לרחצה בסמוך.
למחרת (יום 3) יצאנו מהפארק, ועלינו לפסגת הזיקית, שקרויה כך כי מרחוק היא נראית כזיקית סלעית ענקית. שוב צמחייה מיוחדת ונופים יפים של ההרים והעמקים מסביב. את הלילה עשינו שוב במחנה של G.B, ובבוקר (יום 4) התחלנו לצעוד היישר אל הצוקים האדירים של רכס צאראנורו. בשיא גובהם הצוקים מגיעים ל- 800 מ' אנכיים, ומושכים מטפסים מכל העולם – ראינו כמה מהם במעלה הצוק, שנראו כנמלים. אנחנו עלינו בשביל נוח שעוקף את הצוקים מדרום ואחר כך עולה פחות או יותר לראשם, בחלק האחרון של העלייה נעזרנו בחבלים שמותקנים שם דרך קבע. נופי הגרניט כאן שונים מאלה שבאזור פיק בובי – צוקים ומשטחים חלקים ובמימדים אדירים. ירדנו מהצוקים צפונה במדרון סלעי תלול שוב בעזרת חבלים, וחזרנו למחנה עייפים אך מרוצים. למחרת נסענו בעגלה רתומה לזוג זבו חזרה ל- Vohitsaoka (יותר מהר ברגל...), ועלינו על טקסי-ברוס צפוף אפילו במונחים מדגסקריים לאמבאלוואו. סך הכל הקדשנו למרכז מדגסקר כשבועיים.
דרום מערב מדגסקר – איסאלו, צימאנאמפיסוצה
מאמבאלוואו המשכנו על RN7 לדרום מערב, לעיירה ראנוהירה, המהווה את שער הכניסה לפארק איסאלו Isalo. הפארק מציע מגוון אפשרויות לטיולי יום, אנחנו העדפנו כרגיל טרק של מספר ימים, יש אחד כזה בפארק שמשכו כארבעה-חמישה ימים, אבל הפעם היה קצת יותר קשה למצוא מדריך שמכיר טוב את המסלול (רוב רובם של המטיילים הרבים בפארק מסתפקים בטיולי יום). לבסוף קיבלנו מדריך שהיכרותו עם המסלול חלקית, אבל הצטרף לקבוצה סבל שמכיר היטב. הפעם אין כפרים או קמפינגים מוסדרים לאורך המסלול, הצטיידנו ב(המון) אוכל בעיירה, ולקחנו עימנו מספר סבלים.
הפארק מקיף רכסי אבן חול מוארכים (בכיוון כללי צפון-דרום), חרוצים באינספור קניונים עמוקים, ומופרדים בעמקים מכוסי עשב, נחלים זורמים ויערות. לאחר יום מנוחה בעיירה, נסענו בג'יפ בדרך עפר המוליכה מ-רנוהירה צפונה במקביל וממזרח לרכס אבן החול, והתחלנו את ההליכה בסמוך לכפר נידח קטנטן. העלייה מכאן מערבה לרכס תלולה אבל נוחה למדי, ומייד נפרש לעיננו נוף מרהיב של צוקי אבן חול, קניונים עמוקים ופרועים וכרי עשב צבעוניים מנוקדים בשדרות עצי פנדניס דקליים פה ושם. ירדנו קמעה, ביקרנו במערה עם שרידי התיישבות פורטוגזיים, ונבלענו ביער יפה שבמרכזו נחל צלול. כמה למורים השתעשעו כאן בקפיצות מעץ לעץ. כאן עשינו את הלילה הראשון. למחרת (יום 2) חצינו עוד נחל או שניים וכמה אזורים מיוערים, את הלילה עשינו על גדת נחל יפהפה גדוש בצפרדעים ממינים שונים (איתרנו לפחות חמישה מינים), חלקן מדהימות ביופיין. ההליכה באפיק הנחל החולי והלא עמוק מענגת במיוחד.
למחרת (יום 3) המשכנו דרומה, חוצים ערבות עשב, מידי פעם חלפנו על שפתם של קניונים עמוקים שחורצים את הרמה. בצהריים המאוחרים הגענו לאזור עם נופים יפים של בלייה באבן חול, ונהננו מהמראה המוזר והפריחה הצהובה של צמח הפאסיפודיום ששמו העממי "רגל פיל". חצינו ערוץ חולי רחב ידיים ויבש, והגענו לנחל עטור ירוק עם מפל נחמד שבתחתיתו בריכה טבעית גדולה ומענגת מוקפת מצוקים. כאן כבר הצטרפו אלינו הרבה מטיילי יום. יש קמפינג נחמד ליד הבריכה, אבל הצוות העדיף להמשיך לקמפינג מסודר יותר בתחתית קניון דה-סינגה. ההליכה לשם לאורך ומעל המצוק המזרחי של הפארק יפה ביותר עם תצפיות נרחבות למישורים במזרח. למחרת (יום 4) סיירנו קצרות בקניון על נקיקיו ובריכותיו היפות (השחורה, הכחולה וכדומה), וצעדנו חזרה ל-רנוהירה.
נסיעה נוחה (יחסית...), בנופים שהפכו יותר ויותר מדבריים, הביאה אותנו לטוליאר tulear, עיירת נמל שוקקת בקצהו של כביש RN7 על חופה של תעלת מוזמביק. מטולאר שטנו בסירה מהירה לאנקאו, כפר קטן בצדו הדרומי של מפרץ סט אוגוסטין, מקום אידיאלי למנוחה, לארוחות דגים ופירות ים, ולצלילות. באחד הימים שטנו בסירה לאי הקטן נוסי ווה, ונהננו מחופים יפים, אלמוגים וכמה ציפורים מעניינות.
מ-אנקאו יצאנו לגיחה של יומיים לפארק בעל השם הבלתי אפשרי צימאנאמפיסוצה Tsimanampetsotse, מרחק נסיעה קצרה דרומה בג'יפ מהכפר. לנו בקמפינג נחמד בפארק, ממנו יצאנו למספר סיורים. יש בפארק אגם מלוח ויפה שמושך ציפורי פלמינגו ומינים רבים נוספים, וכמה מערות קארסטיות מוצפות במיים שבחלקן אפשר לצלול – כך עשו נטע ומיכאל חבריי לטיול. במערות, שלאחת מהן ירדנו (ועלינו) בעזרת חבל, מין ייחודי של דגים עוורים, וכנראה גם צילמנו שם לראשונה מין חדש למדע של חרק דמוי גמל שלמה שחי במיים. אולם גולת הכותרת של הפארק בעיני הוא היער הקוצני הייחודי לאזור הסמי-מדברי הזה של מדגסקר, שנראה כאילו הובא לכאן מכוכב אחר, וכולל בין היתר עצי באובב ממין משונה במיוחד, עצי פסיפודיום, וכמה סוקולנטים מוזרים. בסיור הלילה ראינו לטאות יפות ולמורים ליליים חמודים.
מ-אנקאו חזרנו, שוב בסירה, לטוליאר, ונסענו ארוכות בטקסי-ברוס לילי חזרה על RN7 לאנצירבה (עם עצירת קניות באמבוסיטרה המפורסמת בעבודות העץ ועבודות יד נוספות המיוצרות בסביבה ונמכרות בעיירה), עיר שוק גדושה קצת מדרום לטאנה. סך הכל הקדשנו לדרום-מערב מדגסקר כשבועיים.
מערב מדגסקר – נהר ציריבינה, קירינדי, צינגי דה במאראהה
היעד הבא שנבחר ברוב קולות הוא מערב מדגסקר. נסענו מערבה למיאנדריוואזו, ושם עלינו על קאנו, עם מדריך וטבח, לשייט של יומיים וחצי על נהר הציריבינה. תפסנו שלווה, ראינו הרבה ציפורים ולמורים, ביקרנו בכפר נידח, אכלנו המון מנגו טרי וטעים להפליא, אבל גם השתעממנו קצת. לימים הבאים שכרנו ג'יפ, שחיכה לנו בסיום השייט סמוך לכפר בלו-סור-ציריבינה. נסענו צפונה לבקופאקה, הכפר הסמוך לפארק צינגי דה במאראהה. הקדשנו לפארק היפהפה כיומיים: חצי יום ב"צינגי הקטן" בדרום הפארק, יום ב"צינגי הגדול" בצפון הפארק, ושייט קצר בקאנו בקניון נהר המאנאמבולו.
הפארק מיוחד ב"יערות" של עמודי אבן – צינגי בשפה המקומית - בצורות שונות ומשונות, שנוצרו כתוצאה מבלייה קרסטית. השבילים שנבנו בתוך יערות הצינגי הללו עושים שימוש בגשרים תלויים, בחבלים, בסולמות ובדרגיות, והמטיילים בהם מקבלים ריתמה מיוחדת המאפשרת אבטחה לכבלים המונחים במקומות החשופים (בסגנון ה"ווייה פראטה" האירופי). בצינגי הגדול יש אפילו שביל תת קרקעי העובר בכמה מערות קרסטיות המחוברות ביניהן במחילות עם זקיפים ונטיפים. בנוסף ראינו בפארק מספר מיני למורים, כולל מין סיפאקה אחד שממש הפליא בריקודים ובעמידה על שתיים.
מצינגי נסענו חזרה דרומה לפארק קירינדי. בשמורת יער קטנה זו מינים רבים של למורים, וכן שניים או שלושה מינים של באובב. הסיור הלילי היה עשיר במיוחד במיני למורים, הודות למדריך רב ידע ומיומן במציאתם. בפארק זכינו גם לראות פוסה, הטורף היבשתי הגדול במדגסקר (אינו מסוכן לאדם, גודלו ככלב גדול).
מקירינדי נסענו קצרות למורונדאבה, עיירה חביבה על שפת תעלת מוזמביק, כאשר בדרך ראינו המון עצי באובב כולל שדרת הבאובב המפורסמת. למחרת היום חזרנו בנסיעה ארוכה לטאנה. סך הכל הקדשנו למערב מדגסקר כשבוע.
צפון מדגסקר
לאור עייפות החומר (והישבנים...) החלטנו להגיע אל היעד האחרון והחביב בטיול – אזור דייגו סוארז (Antsiranana הוא השם הרשמי) בקצה הצפוני של מדגסקר – בטיסה. כך נחסכו מאיתנו כ- 20 שעות נסיעה. דייגו שוכנת לחוף מפרץ גדול ויפהפה, ונעים ביותר להסתובב ברחובותיה.
למחרת נסענו בטקסי ברוס כ- 100 ק"מ דרומה על הדרך הראשית לטאנה לפארק אנקאראנה Ankarana. בפארק נופי צינגי יפים, כמה מערות נטיפים ונהר תת קרקעי. וכמובן למורים, זוחלים, ציפורים וצמחייה ייחודית. הקדשנו לפארק היפה הזה יום וחצי, כאשר בחצי היום הלכנו למערת נטיפים ובהמשך לנקודת תצפית יפה בשם אמבוהימאלזה בדרום מזרח הפארק. למחרת הלכנו ארוכות לאגם הירוק Lac Vert דרך נופי צינגי מדהימים ויערות יפים וחזרנו לשער הפארק באותו שביל. אם זמנכם בידכם מומלץ לעשות את הלילה ליד האגם, לחופו של נחל יפה, ולמחרת להמשיך לחלק המערבי של הפארק, שם אפשר לראות את הנהר התת קרקעי וכמה מערות נטיפים. החזרה משם לכביש הראשי בג'יפ (אין תחבורה ציבורית).
מאנקאראנה חזרנו לדייגו, ולאחר מנוחה קצרה נסענו קצרות לפארק מונטיין דה אמברה. רכס ההרים הוולקניים, שפסגתו בגובה 1475 מ', יוצר מיקרו-אקלים גשום מאוד, כך שהפארק מכוסה ביערות גשם המזכירים את אלו שבמזרח מדגסקר. יערות הגשם עומדים בניגוד חריף לסביבה היבשה וליערות הנשירים של אנקאראנה. תכננו לעלות לפסגה הגבוהה בטרק של יומיים, אולם במשרדי הפארק לא ניתן היה לשכור אוהל, כך שהסתפקנו בטיול יום קצר יותר. בתוך היער העבות ראינו לטאות זנב עלה, זיקיות כולל גם מהמין הקטן בעולם וכמובן איך אפשר בלי למורים. כן ביקרנו בכמה מפלים ובאגם קטן השוכן בתוך לוע געשי כבוי.
יצאנו מדייגו לעוד כמה טיולים קצרים ויפים: שייט בסירת מפרש למפרץ האמרלד (מכפר הדייגים ראמנה), שכשמו כן הוא צבוע בצבעי תכלת מרהיבים, טיפוס למצודת ווינדזור (ממזרח לדייגו) המשקיפה אל נופי יבשה וים יפים, וביקור באתר הצינגי הוורודים, שהפעם עשויים מאבן חול צבעונית מרהיבה. סך הכל הקדשנו לצפון מדגסקר כשבוע וקצת.
סיום
חזרנו מדייגו לטאנה שוב בטיסה, ובזמן הקצר שנותר לנו עד הטיסה ליוהנסבורג יצאנו לכמה סיבובי פרידה בעיר הבירה היפה.
סך הכל טיילנו במדגסקר במשך כמעט 10 שבועות, בין סוף אוגוסט לתחילת נובמבר 2013. מספר אזורים שבהם לא הספקנו לבקר: האי סנט מארי, דרום מדגסקר סביב פורט דופין, דרום מזרח מדגסקר סביב מנאקארה, צפון מערב מדגסקר סביב מאהאג'אנגה, ואי הנופש נוסי בה. אלה יצטרכו לחכות לטיול הבא... ותודה לנטע ולמיכאל על החברה הנעימה ביותר.
