פארק "יוסמיטי" והדרך לפארק "קינגס".

נחזור לענייננו, עלינו על כביש 41 ונסענו לכוון הכניסה הדרומית ליוסמיטי. חלפנו בעיירה אוקהרסט, עיירה נחמדה, ציורית ותיירותית, המשכנו על כביש 41 כשאנחנו מטפסים להרי הסיירה נבדה.

בכניסה לפארק שילמנו 80 דולר וקנינו מנוי שנתי לפארקים הלאומיים (מומלץ מאד אם מתכננים לבקר ביותר משלושה פארקים לאומיים) המשכנו לטפס בהרים ולקראת סוף הטיפוס ראינו שאריות של שלג לצידי הדרך. לאחר מכן הכביש יורד לכוון עמק יוסמיטי ומגיע למנהרה של כ-200 מטר שחצובה בסלע. מייד לאחר היציאה מהמנהרה יש מגרש חנייה ונקודת תצפית שמשקיפה על העמק. עצרנו ותצפתנו על העמק. צפינו על המפלים, על צוק "חצי כיפה" ועל צוק "אל קפיטן" שנחשב סלע השיש הגבוה בעולם (גובהו כ-1200 מטר). לאחר מכן עלינו למעבר גלשייר לתצפית קרובה על "חצי הכיפה" ועל העמק. איזו עוצמה יש לטבע... כמה אנחנו קטנים... שאריות שלג באזור וטמפרטורה סביב 6 מעלות. לאחר סבוב רגלי קצר וביקור במרכז המבקרים, חזרה לרכב וירידה לעמק לכפר "קורי" כשבדרך עוצרים לסיור למרגלות מפל "וארנל". הזמנו לינה באחת הבקתות שנקראת בפיהם אוהל... זוהי בקתה שעשויה מלוחות עץ ומוקפת בבד קנבוס על מנת לעזור בבידוד ולעצור חלק מהרוחות הקרות המנשבות שם.. ליד כל אוהל כזה יש ארגז ברזל שרק בתוכו יש לאפסן בלילות את כל מוצרי המזון וכלי האוכל מחשש זאבים ובעיקר דובים. אסור להשאיר כלום באוהל או ברכב. יש גם קנסות גבוהים..
היתרון באוהל - מיקומו בתוך העמק, כ- 45 דקות חסכון ביציאה וכניסה לעמק. החסרון - 116 דולר ללילה ושרותים ומקלחת במבנה מרכזי ולא באוהל.
באוהל שהזמנו היו מיטה זוגית ושתי מיטות ליחיד והכי חשוב-כך הסתבר לפנות בוקר- מתקן חימום שפועל באמצעות גז.
כשהתמקמנו באוהל לפנות ערב, עבר אחד מעובדי המקום ושאל אם הכל בסדר, ביקשתי שיראה לי איך להפעיל את החימום משום שאני לא הצלחתי. גם הוא לא הצליח ולכן הזמין איש תחזוקה שפתר את הבעיה לאחר כשעה.
בזמן שאיש התחזוקה עבד על החימום הורדנו תמונות מהמצלמה למחשב הנישא שהבאנו איתנו וגיבינו פעם נוספת על זכרון נייד נוסף שהבאנו. לא רצינו להסתכן שחלק או כל התמונות יאבדו לנו...
לאחר מכן הלכנו לאכול במזנון שבכפר ולאחר מכן למיטות.
 לפנות בוקר התעוררנו עקב קור כלבים... הטמפרטורה צנחה קרוב מאד לאפס. הפעלנו את החימום וחזרנו לישון.

יום ו - 18/5/12.
קמנו בשבע, כרגיל, התארגנו, העמסנו ויצאנו לדרך. קודם כל ביקור במלון "ואהונה". מלון מפואר ויקר שהוקם לפני כ- 120 שנה בעמק יוסמיטי. נכנסנו למלון וסיירנו בו קצת. אכן מלון מרשים למרות גילו. איש מהצוות לא שאל ולא חקר למעשינו במקום אלא להיפך, קיבלנו רק חיוכים מסבירי פנים וברכות בוקר טוב.
חזרנו לרכב, נסענו למרכול הסמוך וקנינו לחמניות, נקניקים, גבינות, ירקות וחומוס... נסענו למפל הגדול, טיילנו קצת למרגלותיו והתפעלנו מכמויות המים ומגובהו. כ- 800 מטר, כאשר באמצעו המפל נופל על מדרגת סלע ובריכה ומשם ממשיך ליפול עד למטה.
חזרנו לרכב והתחלנו לטפס לכוון כביש 120, כביש "טיוגה". זה הכביש המוביל לעיירה לי וינינג ובאמצעותו אפשר להגיע לעמק המוות שבנבדה. נופים מדהימים לכל אורך הכביש, צוקים מרשימים, נחלים ופלגים, אגמונים ונקודות תצפית המשקיפות על עמק יוסמיטי. גובה הכביש בחלקו העליון, כ-3300 מטר... למרות החורף החלש השנה, יש שלג על פסגות ההרים ולפעמים גם לצד הכביש. נסענו עד היציאה מהפארק, הסתובבנו והתחלנו לחזור.
את ארוחת הצהריים אכלנו ליד אגם שרוב מימיו עדיין קפואים. ירדנו חזרה לעמק יוסמיטי.
חצינו את העמק לכוון היציאה הדרומית על כביש 41 כשאנחנו מעיפים מבטים אחרונים בעוצמת הטבע בעמק וביופיו.
הגענו לעיירה אוקהרסט ומשם דרך כבישים צדדיים נסענו לכוון פארק קינגס. בדרך עברנו עיירות קטנטנות, בתי חווה וחוות בקר כמו בסרטים, אגמים ונחלים.
סביב השעה שש וחצי נתקלנו בשני מוטלים שהיו צמודים לכביש (180) ונראו עלובים מאד. המשכנו ולאחר כחצי שעה הגענו לכניסה לפארק. שאלנו את הריינג'ר בכניסה אם הוא מכיר מוטל טוב בסביבה ונאמר לנו להמשיך עוד כשישה מייל ושם יש מוטל טוב ואפילו מסעדה טובה.
הגענו למוטל וביקשנו חדר. נאמר לנו שיש חדר במבנה המרכזי בעלות של 176 דולר.... ובקתה ללא שרותים ומקלחת בסגנון כפר קורי רק ללא חפוי הבד ב- 78 דולר. שאלנו אם יש בסביבה מוטלים זולים יותר והפנו אותנו לשניים שחלפנו על פניהם בדרך. התייעצות קצרה והחלטנו שלמרות המחיר ניקח חדר במבנה המרכזי ולא נבזבז זמן על נסיעות.
החדר גדול ומפואר, משהו בין 4 ל- 5 כוכבים במלונות שבארצנו.
 התארגנו בחדר והלכנו למסעדה שאכן היתה טובה. משם לחדר ואחר כך לישון.