יום ה' ה- 19/11/15 – פוארטו מונט צ'ילה.
השכמנו קום ונסענו לתחנת האוטובוס שם עלינו על האוטובוס לפוארטו מונט צ'ילה. (405 פזו ברמת מושב סמי קמה) לאחר כשעתיים של נסיעה הגענו לתחנת הגבול הארגנטינאית שם הוחתם הדרכון שלנו ללא כל בעיה והמשכנו את דרכנו לעבר תחנת הגבול הצ'יליאנית. כנראה בשל העובדה כי קימת מתיחות רבה בין שתי מדינות, חל איסור מוחלט להעביר דברי מזון כאשר חוצים את הגבול. על כן, כאשר הגענו לצד הצ'יליאני, פרקו מהאוטובוס את כל המזוודות שלנו והן כולל תרמילי הגב שלנו, הונחו בשורה וכלב הריח את הציוד וליד כל מזוודה שבה הוא הריח דברי אוכל, הוא התיישב ובעל המזוודה נאלץ לפתוח אותה ולהפטר מדברי המזון שבה. ממש הזוי !!
לאחר הבידוק המשכנו בדרכנו בדרך יפיפייה שבה הכול מאד ירוק ונקי. ולאחר כ- 7 שעות נסיעה הגענו לפוארטו מונט אשר בצ'ילה מאשר בחוץ הגשם לא מפסיק לרדת ויחד אתו גם מצב הרוח שלי.
משלב זה, כל המחירים שאנקוב בהם יהיו בפזו צ'יליאני ושער ההמרה הוא 1$=700 פזו.
מיד כאשר הגענו לתחנת האוטובוס בפוארטו מונט, רכשנו כרטיסי נסיעה באוטובוס לסנטייגו (25,000 פזו) למועד בו נשוב מהטיול שלנו בדרום צ'ילה וארגנטינה.
לאחר מכן הלכנו לסוכנות השכרת הרכב Econorent (על הסוכנות ראו טיפ נפרד) ולקחנו את הרכב שהוזמן מראש. קיבלנו רכב גדול מאד מסוג טיוטה 4 ראנר אשר ילווה אותנו בחודש הקרוב במסענו בקרטרה אוסטרל ובדרום ארגנטינה וצ'ילה. מסתבר כי החשש שלנו שלמרות הרכב הגדול מאד, הוא לא יהיה מספיק גדול לכל הציוד האישי שלנו והציוד המשותף לרבות מוצרי מזון וכו'. לפיכך החלטנו לקחת אתנו מהארץ את הצ'ימיגג שלנו. צ'ימיגג הינו גגון לרכב שניתן לקפל אותו ולקחת אותו בתיק צד רגיל. כאשר נדרש להשתמש בצ'ימיגג, הוא נקשר בקלות על גג הרכב וניתן לשים בו 3 תיקים גדולים. למרות שהצ'ימיגג אמור להיות אטום למים, אנחנו לא הימרנו ונהגנו לעטוף את התיקים שעל הגג ביריעת ניילון וזאת ליתר ביטחון. אין ספק שההחלטה לקחת את הצ'ימיגג הייתה החלטה טובה מאד שעזרה לנו רבות במהלך הנסיעות הארוכות עם הטיוטה.
מאחר והגשם לא פסק, החלטנו לגשת למלון Versalles Suites Hotel אשר הוזמן מראש ולהתארגן ללילה. (32$ ללילה לאדם. על המלון ראו טיפ נפרד) בערב אכלנו ארוחת ערב מאד טעימה במלון במחיר של 10,000 פזו לסועד.
יום ו' ה- 20/11/15 – פוארטו מונט.
את היום תכננו לבלות בסיורים בעיר פוארטו מונט. מזג האוויר ממש לא שיתף פעולה אתנו והגשם יחד עם מצב הרוח שלי, לא פסקו לרדת. לפני שיצאנו לטיול, התפרסמו ידיעות כי השנה היא שנת אל ניניו וכתוצאה מכך צפוי מזג אויר מאד גשום בעיקר בדרום אמריקה לרבות באזורים בהם אנחנו מתוכננים לטייל. הגשם שלא פסק לרדת, אותת לי כי כנראה אל ניניו מפגין נוכחות ולכן מצב רוחי היה שפוף. רק בשביל להרגיע אומר כבר עתה, מזג האוויר שהיה לנו בחלק ניכר של הטיול היה ממש פנטסטי וכל התחזיות העגומות לגביו התבררו כלא נכונות.
מאחר והגשם לא אפשר לנו לטייל כמתוכנן, נשארנו במלון עד שעת הצהרים ולאחר מכן נסענו העירה למרכז קניות לצורך הצטיידות במזון לקראת תחילת הטיול שלנו בקרטרה אוסטרל. מרכז הקניות מאד גדול ומודרני. יש בו סופרמרקט גדול מאד שניתן למצוא שם כמעט כל מה שנדרש. כמובן שישנה קומת חניה (בתשלום) וכן קומה שלמה של מסעדות ומזללות. בילינו שם את כל אחר הצהרים ולעת ערב נסענו למעגן והתכוננו לקראת העלייה על המעבורת. עם המעבורת של חב' Naviera Austral (16,000 פזו + 88,000 פזו עבור הרכב, סכום שהתחלק בין כולנו) אנחנו אמורים להפליג בלילה ולהגיע לעיירה צ'איטן בה נתחיל את מסענו על הקרטרה אוסטרל.
בשעה 23:00 ובמזג אויר גשום ומעצבן, יצאה המעבורת לדרכה. אנחנו אכלנו ארוחת ערב קצרה שהבאנו אתנו ונשכבנו לישון על המושבים הרבים הפנויים באולם הנוסעים שעל המעבורת.
יום ש' ה- 21/11/15 – צ'איטן.
התעוררנו השכם בבוקר על המעבורת אשר עדין עושה את דרכה לצ'איטן. להפתעתנו ושמחתנו הרבה מזג האוויר בחוץ השתפר פלאים. השמים היו מעט בהירים יותר, לא ירד גשם ומעט מאוחר יותר זרחה השמש אותה לא ראינו זה מספר ימים. המעבורת הגיעה לצ'איטן בשעה 8:00 בבוקר ואנחנו יצאנו לחפש את ההוסטל שלנו.
מעט על העיירה צ'איטן ובכן, בשנת 2008 התפרץ הר הגעש צ'איטן אשר נמצא כ- 7 ק"מ מהעיירה ופלט כמויות אדירות של אפר וולקני. האפר כיסה את כל העיירה ולמעשה החריב אותה לחלוטין. מאחר והיו התראות מוקדמות על ההתפרצות הצפויה, כל התושבים פונו מהעיירה ולא היו נפגעים בנפש. שלטונות צ'ילה לא אפשרו לתושבים לחזור לעיירה ולשקם את בתיהם וחייהם בטענה כי עדין ישנה סכנה להתפרצות נוספת של ההר. רק לאחרונה התחילה ההמשלה לאפשר לתושבים לחזור ואכן רואים בעיירה ניצנים ראשונים של חזרת תושבים ובנית בתים חדשים. הסתובבנו מעט בעיירה ומצאנו מקום די שומם ועלוב.
המשכנו בדרכנו להוסטל שלנו Posada de Exprdicions Kahuel שהוזמן מראש. (80$ ל- 2 לילות לאדם. על ההוסטל ראו טיפ נפרד). לאחר התארגנות קצרה, יצאנו בדרכנו לכיוון פארק פומלין Parque Pumalin למקום שנמצא כ- 40 ק"מ צפונית להוסטל שלנו על הקרטרה אוסטרל.
פארק פומלין משתרע על שטח ענק של שלושה מיליון דונמים בהם יש יערות גשם עם עצי ענק עתיקים, מפלים, אגמים, בוץ והרבה מים. המקום יפהפה וישנם בו מספר מסלולים טובים לעשות החל ממסלול קצר למפלים ועד לטרק ארוך של ארבעה לילות בשטח. הסיפור מאחורי הפארק מיוחד. בתחילת שנות התשעים רכש אותו המולטי מיליונר דאגלאס טומפקינס שבין היתר הוא הבעלים של חברות כמו Northface. טומפקינס רכש שטחים רבים. הוא מציל את הקרקע ולא מתיר בה שום פיתוח. שלטונות צ'ילה מכרו לו את השטח לאחר שסוכם על תנאים שאוסרים פיתוח ומגנים על השטח. רק לא מזמן המקום הוכרז כשמורת טבע. הכניסה לפארק חינם.
התחלנו את הסיור בפארק בביקור במפלים הנסתרים Cascadas Escondidas. מדובר בשני מפלים, המפל התחתון Cascadas Bajas אשר נמצא כ- 20 דקות הליכה מהכניסה והמפל העליון Cascadas Altas שנמצא כ- 40 דקות הליכה מהכניסה. בהחלט ניתן לומר כי ההליכה בפארק הייתה חוויה יוצאת מהכלל. מדובר ביער גשם (ללא גשם למזלנו) עם הרבה מאד מים זורמים והרבה מאד צמחיה עשירה ומגוונת בעיקר של שרכים בגדלים שאני איני זוכר שראיתי כמותם. המקום מופלא וקסום, מאד מטופח ונקי והשבילים והשילוט מתוחזקים היטב.
המפל התחתון הוא הגבוה והמרשים מבין השנים ולדעתי אפשר בהחלט להסתפק בו ולא להמשיך למפל העליון שהוא מעט מאכזב.
לסיכום, הביקור במפלים התגלה כחוויה מרחבת לב ובהחלט מומלץ בחום.
משם המשכנו כ- 2 ק"מ לאזור עצי האלרסס Alerces. מדובר בעצים עצומים שגובהם מגיע ליותר מ- 60 מ'. ההשוואה לעצי הסוקויה והבאובב ממש מתבקשת והמסקנה שלנו הייתה כי הסוקויה והבאובב הם עצים גדולים יותר אבל עצי האלרסס גבוהים הרבה יותר. הביקור באזור העצים היה חוויה מרשימה מאד והוא סיכם יום מוצלח מאד בו מזג האוויר היה ממש מושלם, לא קר, ללא גשם ועם הרבה שמש.
חזרנו להוסטל שלנו ואכלנו ארוחת ערב מאד טעימה שבישל עבורנו בעל המקום במחיר של 10,000 פזו לסועד.
יום א' ה- 22/11/15 – טראק להר הגעש צ'איטן.
אחת האטרקציות שהעיירה צ'איטן מציעה הוא טראק להר הגעש צ'איטן. על פי מה שקראנו, משך הזמן שהטראק דורש הוא כשעה וחצי הליכה לעליה ומחצית הזמן לירידה. לעובדה זו קיבלנו חיזוק מקבוצת תיירים צרפתיים שהתארחו בהוסטל שלנו וכבר עשו את הטראק. לאחר התלבטויות החלטנו שגם אנחנו יוצאים לטראק.
יצאנו בבוקר אביבי עם שמים בהירים ושמש זורחת לכיוון צפון לנקודת התחלת הטראק שנמצאת כ- 20 ק"מ מההוסטל שלנו ממש על הקרטרה. (יש שילוט ברור)
תחילת הטראק היא על שביל נוח ומסודר במסלול מישורי ונוח. השביל עובר בין הרבה פלגים של מים זורמים והרבה צמחיה ופרחים. בנוסף, כל האזור נראה כמו בית קברות לעצים אשר נשרפו בעת התפרצות הר הגעש וגזעים מתים נותרו ניצבים כמו שלדים או מצבות לשפע העצים שהיו פה לפני התפרצות הר הגעש. אבל אל דאגה, שפע המים ותנאי מזג האוויר גורמים לכך שהאזור מתחיל להשתקם וכבר רואים הרבה מאד צמחים חדשים.
כאמור, החלק הראשון של המסלול הינו נוח וקל ואין כל חשש לאבד את השביל משום ששפע הצמחייה מתווה את השביל באופן ברור ולא מאפשרת ללכת לאיבוד.
לאחר פרק זמן של הליכה נינוחה, מתחיל השביל "לטפס" וההליכה הופכת להיות קשה יותר ויותר. הקטע האחרון של ההליכה ממש קשה ומחייב הרבה עצירות "לסדר" את הנשימה ו"לגייס" עוד כוח להמשך.
מקץ כ- 3 שעות הליכה הגענו לסוף המסלול. אם חשבנו כי בקצה המסלול נראה לוע של הר געש ובו לבה מבעבעת ורותחת שבו נוכל לצלות מרשמלו, הרי שציפתה לנו אכזבה קשה. למעשה הגענו לתצפית על הר הגעש והמראה שראינו דמה מאד למראה שרואים בתחילת המסלול רק שהפעם קרוב הרבה יותר.
לאחר מנוחה קצרה התחלנו את הדרך חזרה למטה שהפעם הייתה מהירה יותר ולאחר כשעה ומחצה הגענו למגרש החניה.
לסיכום, אין ספק כי ההליכה והטיפוס לשיא השביל מהווה אתגר גופני לא קטן והסיפוק על שהשלמנו את המסלול הינו רב. אבל אם ציפינו לראות הר געש פעיל במתכונת הקלסית של לוע ולבה רותחת, הרי שציפתה לנו אכזבה גדולה.
אחר הצהרים נסענו כ- 30 ק"מ דרומה על הקרטרה למרחצאות מים חמים Termas Del Rio Amarilio (3700 פזו). סה"כ מקום נחמד שאפשר לנו לטבול במים חמים מאד ולתת מנוחה לשרירים אשר עברו מאמץ לא פשוט בטיפוס אל הר הגעש.
יום ב' ה- 23/11/15 – בדרך לפויוהואפי והקרחון התלוי.
הבוקר לאחר שהעמסנו את הרכב, יצאנו לסיור בעיירה צ'איטן עצמה. כפי שכבר אמרתי, העיירה קטנה ודי עלובה למרות שבכל מקום ניכרת חזרת התושבים לרבות בניה של בתים חדשים.
בחלק הצפון מזרחי של העיירה נותרו מספר בתים כפי שהיו לאחר התפרצות ההר ולשם הגענו. מדובר בשורת בתים אשר חלק ניכר מהם מכוסה באפר. האפר גם חדר אל תוך הבתים ואפשר לראות כי כמות האפר מגיעה עד כמטר מהתקרה. ממש מפחיד לראות זאת.
לאחר מכן התחיל פרק הנסיעה על הקרטרה אוסטרל לפני כן מספר מילים על הקרטרה.
קרטרה אוסטרל משמעותה בספרדית היא "האוטוסטרדה הדרומית", הוא השם הנפוץ לכביש מספר 7 המפורסם, אשר נמתח לאורך 1,247 ק"מ ומחבר את הכפרים והעיירות הנידחים של פטגוניה הצ'ילאנית לשאר חלקי המדינה. הכביש, שנסלל רק בתחילת שנות ה-80, אפשר לראשונה גישה יבשתית נוחה לאזורים נידחים אלה, שהבידוד גרם להם להישאר עשרות שנים מאחור ביחס להתפתחות בשאר צ'ילה .
הטיול לאורך הקרטרה הוא חוויה וייחודה האמתי של הדרך הם הנופים בהם היא עוברת. מאות הקילומטרים של הקרטרה אוסטרל, אשר נחשבת לאחת הדרכים היפות ביותר בעולם, עוברים לאורכם של נופי בראשית עצרי נשימה שנולדו מתוך השילוב הייחודי של הרי האנדים האימתניים ורווי הגשם מצד אחד וארץ הפיורדים הצ'יליאנית מהצד השני. לאורך הדרך מחכים אינספור מראות מדהימים של פסגות מושלגות, נהרות שוצפים, אגמי ענק תכולים, יערות גשם עבותים, פיורדים צרים וארוכים וקרחונים שנעלמים לתוך האופק. הדבר אשר הופך בעיני רבים את הקרטרה למיוחדת כל כך, היא העובדה שאין לאורכה רגע דל, והיופי האמיתי של הטבע פשוט נמצא שם על הדרך עצמה, מתחלף כל הזמן ותמיד נמצא במרחק נגיעה.
רובה המכריע של הקרטרה היא עדיין דרך עפר (גרבל) אך יותר ויותר חלקים מהדרך נסללים כל שנה ובשנים הקרובות צפויה הדרך להיות סלולה במלואה.
התחלנו בנסיעה של כ- 200 ק"מ דרומה לכיוון העיירה פויוהואפי Puyuhuapi. הדרך עצמה עברה בנופים מאד יפים, חלקה של הדרך היה סלול ואילו חלקה האחר היה גרבל ובסה"כ הנסיעה הייתה נעימה ביותר.
העיירה פויוהואפי הינה כפר דייגים קטן וסימפטי, היושב ממש על הקרטרה, לחופו של פיורד יפה באותו השם. הכפר הוקם על ידי מתיישבים חלוצים מגרמניה, וההשפעה הגרמנית עדיין ניכרת כאן בסגנון הבניה, בלבוש ובמאכלים.
לאחר שהתארגנו בבקתה Turin שהוזמנה מראש (50$ ל- 2 לילות לאדם. על הביקתה ראו טיפ נפרד) יצאנו לנסיעה של כ- 30 ק"מ דרומה על הקרטרה עד לפארק קאולט Parque Nacional Queulat לצפות בקרחון התלוי El Ventisquero Colgante.
בסמוך לכניסה לפארק (5,000 פזו) יוצא מסלול הליכה של כחצי שעה עד ללגונה ממנה ישנה תצפית על הקרחון. הקרחון יפהפייה והוא "תלוי" בין שני הרים בגובה רב מעל ללגונה. בנוסף, ישנו שביל המטפס לנקודת תצפית קרובה בהרבה (כשלוש שעות הליכה סך הכול). מאחר והגענו לפארק בשעות אחה"צ המאוחרות, החלטנו להגיע לנקודת התצפית ליד הלגונה ואת ההליכה הארוכה יותר להשלים למחרת היום. (כרטיס הכניסה מאפשר חזרה וכניסה נוספת למחרת)
חזרנו לבקתה ואכלנו ארוחת ערב טעימה שהכנו לבד ושכבנו לישון.
יום ג' ה- 24/11/15 – פויוהואפי - היער המכושף.
לאחר סיור קצר בעיירה הנחמדה פויוהואפי הכנו ארוחת בוקר ומיד אחריה יצאנו לכיוון היער המכושף
El Bosque Encantado. היער בפארק קאולט והכניסה אליו נמצאת כ- 50 ק"מ דרומית ל פויוהואפי ממש על הקרטרה. (אתם תראו שלט עץ קטן) המסלול כולו אורך כשלוש שעות סך הכול והכניסה חופשית.
מזג האוויר לא שיתף פעולה וגשם החל לרדת. אנחנו לא נבהלנו, מיהרנו להתלבש בהתאם והתחלנו את ההליכה ביער.
היער המכושף קיבל את שמו בשל צורות העצים הרבים שיחד עם שכבת הטחב העבה שמכסה את גזעי העצים, יוצרים תחושה של אלמוגים באקווריום שהוציאו ממנו את המים.
מסלול ההליכה מרשים ביותר והוא עובר ביער הגשם היפיפה, וממשיך ללגונה קרחונית עוצרת נשימה, שאליה נשפכים שישה מפלים, אשר נמסים מקרחונים קטנים. המסלול עצמו ברמת קושי קלה עד בינונית כאשר לקראת סופו הוא הופך לתלול יותר וההליכה מעט קשה יותר.
לקראת סוף המסלול ישנה תצפית יפה על קרחון ובנקודה זו יש לחצות נחל די רחב. נאמר לנו לסמן באפן בולט את הנקודה בה חצינו את הנחל משום שיש קושי מסוים לאתר את תחילת השביל בדרך חזרה.
חצינו את הנחל בזהירות ולאחר עוד כחצי שעה של הליכה בשביל שממשיך לטפס, הגנו לנקודת תצפית על הלגונה. הלגונה הייתה קפואה ולא היו בה מים אלא רק קרח. נחנו מעט, צילמנו והתחלנו את הדרך חזרה.
הערה: בשל העובדה כי המרחק מפויוהואפי ליער המכושף הוא גדול והנסיעה על גרבל ונמשכת יותר משעה, כדאי לתכנן את הביקור ביער לאחר הביקור בפויוהואפי כאשר אתם בדרך דרומה או לפני ההגעה לפויוהואפי כאשר את עושים דרככם צפונה.
יום ד' ה- 25/11/15 – בדרך לקויאיקה.
לאחר ארוחת בוקר, העמסנו את הרכב, נפרדנו לשלום מפויוהואפי ויצאנו לנסיעה של כ- 220 ק"מ לכיוון העיר קויאיקה.
רב הדרך עברה עלינו בנוף משגע של המון פרחים בשלל צבעים. משטחים עצומים של ירוק ופרות רועות כאשר ברקע הרים גבוהים שאת הפסגות שלהם מכסה שלג ובקיצור מראה פסטורלי מדהים.
הגענו לקויאיקה והתמקמנו בבקתה שהוזמנה מראש. (25$ לאדם. על הבקתה ראו טיפ נפרד) לאחר התארגנות קצרה, יצאנו העירה להצטייד במזון להמשך הדרך וסיימנו את היום בארוחת ערב במסעדה נחמדה של אוכל מקסיקני. (9,000 פזו)
יום ה' ה- 26/11/15 – בדרך לפוארטו ריו טרנקילו.
עיקר היום עבר עלינו בנסיעה נינוחה לכיוון פוארטו ריו טרנקילו.
ממש בכניסה לריו טרנקילו, חוסר האוויר הקל באחד מגלגלי הרכב שלנו, הפך לפנצ'ר אמתי ולמזלנו זה קרה ממש בכניסה לחצרו של מתקן הפנצ'רים במקום. תיקון הפנצ'ר היה גם הוא סוג של חוויה והחזיר אותנו הרבה שנים לאחור זמן בו תיקון הפנצ'רים היה ידני לחלוטין. בסופו של דבר הפנצ'ר תוקן (10,000 פזו כולל טיפ) ונסענו למלון (El Puesto 270$ ל- 4 לילות לאדם. על המלון ראו טיפ נפרד) והתארגנו במקום.
