טיול בהרי פירין ורילה

טיול עשרה ימים בהרי פירין ורילה -

את הטיול קיימנו בתחילת - אמצע חודש אוקטובר, מה שמוגדר מחוץ לעונה (גבולי). הטיול כלל נשיאת ציוד מלא על הגב, על אף שהתוכניות שונו מעט עקב מזג האויר הבלתי צפוי. טיול בהרי דרום בולגריה (פירין, רילה וביקור במלניק) יכול לכלול טיולים חד יומיים או טיולים בני כמה ימים. בדרך כלל ישנים בחיזות (huts) - בקתות שפזורות לאורך המסלול ויכולות להכיל מטיילים רבים. יש כאלו בהן ניתן לישון בחדר זוגי אך במרביתן מדובר על דורמס הנעים בין 8-50 מטיילים.
התכנון המקורי היה לחצות את הרי פירין (במשך כ-4 ימים), להגיע למלניק ואם היה נשאר לנו זמן ליסוע גם לאזור רילה. עקב שינויים בלתי צפויים במזג האויר - שלג כבד שירד בהפתעה (חברים שטיילו באזור שבוע לפני כן הופתעו לראות את התמונות המושלגות שלנו), טיילנו בכל שלושת המקומות, אבל באופן קצת שונה (מה שייקר מעט את הטיול עם נסיעות נוספות(.

יום ראשון - סופיה - באנסקו
לאחר נחיתת לינה ואירוח מקסים ב- בcouchsurfing בסופיה קמנו בבוקר לסידורים אחרונים ונסיעה לעיירת הסקי באנסקו, אזור הרי פירין. שימו לב - בסופיה ארבע תחנות אוטובוס (אחת לכל כיוון - צפון, מזרח וכו'). בכדי ליסוע לאזור פירין (דרום בולגריה) יש להגיע לתחנה המתאימה (זו שלא רחוקה מגשר האריות). נסיעה לבאנסקו עולה 16 לבה (לבה = משהו כמו 2.8 ש"ח) ואורכת כשלוש שעות. אוטובוסים זו דרך נוחה וטובה להתנייד בבולגריה וגם טרמפים היה די נוח כפי שיפורט בהמשך.
לאחר שהגענו לבאנסקו פנינו לשני מקומות כפי שהומלץ לנו - מרכז המידע למבקרים הכללי ומרכז המידע של הפארק (ברחוב בולגריה בעיירה - המשך לרחוב בו תחנת האוטובוס). חשוב לדעת - המידע שקיבלנו במרכז המידע הרגיל היה שגוי (החל משעות אוטובוסים באזור וחוסר ידיעה לגבי תחומים אחרים). מכיוון שהגענו לטייל מחוץ לעונה (בעיקר כדאי לוודא אילו בקתות פתוחות בעונה זו), ובכל אופן מומלץ להגיע גם למרכז של הפארק וכך עשינו. כאשר הגענו (בסביבות 15:00-16:00) המרכז היה סגור (ייתכן וזה היה חד פעמי כי האחראי הראשי היה בדיוק בטיול בהרים). מלאות תושיה הלכנו מסביב למשרדים ואחת הנציגות שם נענתה לנו בחיוב ועם רצון רב לעזור. ייתכן שאינה בקיאה בכל המידע, אך גם שם שלא כצפוי קיבלנו מידע מעט שגוי - הבקתות שנאמרו לנו שפתוחות לא היו תמיד פתוחות וגם לא קיבלנו מידע רלוונטי לגבי מזג האויר שאכן הפתיע בהמשך. חשוב לציין שייתכן ובאמת שהנציגה איתה דיברנו לא הייתה מוכשרת לתת מידע מסוג זה ופשוט ניסתה לעזור לשתי טיילות. מה ששמענו על המרכז לפני כן לא תאם את החוויה שלנו, אבל פשוט יש לקחת דברים בערבון מוגבל.

באותו יום תכננו לעלות לישון בהר (או בבנדריצה או בבקתת ויחרן) מרחק של כ-15-20 דקות נסיעה. על אף שנאמר לנו שיש אוטובוסים במרכז המבקרים הכללי, לא היו שום אוטובוסים שוב מכיוון שלא מדובר בעונה. במקום זאת נסענו במונית לבאנדריצה (מעט נמוכה יותר מויחרן) מחיר של כ-20 לבה. כאשר הוריד אותנו שם נהג המונית גילינו לתדהמתינו ובניגוד למידע שקיבלנו במרכז של הפארק כי המקום סגור לחלוטין! למזלנו השלטר של המקום היה פתוח (ברוב המקומות יש לפחות שלטר למקרים כאלו במידה והבקתה סגורה) והחלטנו להתמקם שם. גם ביקור של שני תיירים בולגרים וניסיונות שכנוע לעבור לבקתת ויחרן הלא רחוקה לא שינו זאת. שלטר = מיטות (למען סחיבת תיק של עשרה ימים ומניעת כאבי גב העברנו פשוט את המזרונים לרצפה), תנור (שלא יכולנו להדליק. ייתכן והארובה הייתה סתומה) ולמעשה מה שצריך, אך לא נקי ומסודר כפי שקורה במרבית הבקתות. לאחר שבישלנו לנו ארוחת ערב (כמובן שלא היה שם אוכל), הלכנו לישון.

אגב, בעונה זאת השקיעה המלאה היא בסביבות שבע וחצי - שמונה ואור מלא בסביבות שמונה.

יום שני - בנדריצה - ויחרן
לאחר שלוק קפה בבוקר העמסנו את הציוד על הגב ועלינו בשביל הצהוב (מתחיל בכביש הצמוד) מרחק של כ-45 דקות הליכה לבקתת ויחרן. שם השארנו חלק מהציוד והחלנו טיפוס לפסגת ויחרן (הבקתה עצמה בגובה של כ-2,000 מטרים והפסגה בגובה של כ-3,000 מטרים). רוב מסלולי הרי פירין יוצאים מהבקתה - פשוט שיוצאים ממנה יש שלטים רבים ממול וגם מעט מצד ימין שלכם, השביל האדום המוביל לפסגה הוא מאלו שבצד ימין. לאחר טיפוס אמנם תלול אבל לא מאוד קשה לטעמנו, הגענו די גבוה אך לא עד הפסגה עצמה - הגשם שאיים לרדת כל רגע ורוחות חזקות במיוחד אילצו אותנו לוותר מעט לפני הסוף. לאחר שירדנו חזרה למטה באותה הדרך (אם מגיעים לפסגה ניתן להאריך את המסלול ולרדת לכיוון ביקתת בנדריצה) החלטנו ללכת למסלול נוסף שיוצא מהבקתה - סימון צהוב-כחול. המסלול בתחילתו הולך לאורך נחל הצמוד לבקתה, מעט טיפוסים. בדרך אפשר גם לקפוץ לאגם קטן בסביבה (אם תחצו את הנהר תראו שלט עם סימון צהוב, לנו לא הופיע במפה). המסלול עצמו ארוך וממשיך לתחנה נוספת, אך אנו חזרנו באותו יום לישון בויחרן. ברגע שנכנסנו לבקתה החל לרדת גשם שמסתבר והפך לשלג ביום שלמחרת.
בביקתת ויחרן אגב ניתן לקנות אוכל (גם אוכל חם). אנחנו בחרנו מראש לבשל לעצמנו בכדי לחסוך בעלויות. לשיקולכם. החדרים בביקתה נקיים ומסודרים, יש חימום וחדר אוכל גדול ומחומם. לינה בביקתה עולה לכל אחד 12 לבה (בבקתות המחיר לא כולל ארוחת בוקר או ערב).

יום שלישי - ויחרן - באנסקו
לאחר שקמנו בבוקר להר מושלג, ולאור ניסיונות כנים של אנשים לתת לנו מידע לגבי מזג האויר שלצערנו היו סותרים, החלטנו לרדת חזרה לבאנסקו לקבל שם עוד מידע באינטרנט קפה או במרכז המידע של הפארק בכדי להחליט איך להמשיך. התכנון המקורי של לחצות את ההר לכיוון בקתת דאמיניצה באותו יום ירד מהפרק מכיוון שהמסלול כולל בעיקר הליכה על צלע הר (אמור להיות מסלול יפה של כ-5-6 שעות הליכה אולי קצת יותר). החלנו לרדת ברגל חזרה לכיוון באנסקו ועשינו מזה יום טיול שלעצמו - מרחק של כ-16 ק"מ בשביל הצהוב (אותו שביל איתו הגענו מבאנדריצה). מרבית המסלול בירידה ביערות פרא יפיפיים עמוסי פירות יער ולצד נהר שבסופה של הירידה נגיע אליו.
משהו חשוב - במפה שלנו היה שלב שמתחבר לכביש ומשם אמורים להמשיך לכיוון באנסקו (בערך באמצע הדרך). עשו שם ככל הנראה שינויים קלים שלא עדוכנו במפה - פשוט יש לחצות את הכביש ולהמשיך ישר בכיוון ממנו באתם ולחפש סימון צהוב על עץ מצד ימין (אחרי מעין גדר עץ שתראו מימינכם).
כאשר הגענו לבסוף לבאנסקו בשעות הצהריים המאוחרות על גבול אחר הצהריים (עם עצירות תה בדרך, המסלול יכול להיות יותר קצר), התברר לנו כי איו אינטרנט קפה בכל רחבי העירייה. החלטנו לאחר יום ארוך להישאר לישון שם. אחרי ששוטטנו מעט ולא מצאנו משהו מתאים, פתחנו סיפורי דרך שהבאנו איתנו ומצאנו מקום מקסים - מלוןIvel . היינו האורחות היחידות מחוץ לעונה והאירוח היה מקסים. יש למטה מסעדה (אוכל פשוט ונחמד) ובעל המלון פשוט נתן לנו להשתמש באינטרנט שלו. האירוח כולל ארוחת בוקר (מכובדת -; כמו בדרך כלל בבלוגריה -; גבינה, עגבניות, לחם טרי, ריבה וכו') עלה לשתינו 25 לבה (בחדר זוגי ונקי עם מקלחת ושירותים). פרטים -; רחוב Heristo Matov 5 (אחד הרחובות היוצאים מרחוב בולגריה).

יום רביעי -; באנסקו -; דאמייניצה / מלניק
לאחר שקמנו ליום מושלג אף יותר, החלטנו בכל זאת לנסות לחצות את ההר, לכיוון בקתת דאמיניצה במסלול הכחול שהוא מעין דרך עפר שיכולים ליסוע בה גם ג'יפים. לקחנו מונית לתחילת המסלול (שנמצא במעלה הכביש לכיוון ויחרן, יש להראות לנהג/לטרמפ את הנקודה במפה -; תחילת השביל הכחול היוצא מהכביש הנ"ל הוא נקודת הציון). בתחילת המסלול יש שלט וברור מאיפה מתחילים. היום התחיל בכך שירד עלינו שלג קל והיינו שמחות וטובות לב. חשוב לציין משהו חשוב לגבי מרבית המסלולים בבולגריה -; שלט המורה על תזמון המסלול מתאים אולי למטייל אירופי ממוצע שמטייל בקצב ריצה וללא כל ציוד -; לדוגמא השלט המורה לכיוון דאמיניצה אמר כי מדובר בשעתיים הליכה. בשום מקום אחר לא אמרו זאת אלא ציינו כי זה אמור לערוך כ-4-5 שעות. תמיד קחו בחשבון. השביל עצמו באמת נוח ואין הרבה פיצולים, אך לאחר שהשלג התחזק עד שלא ניתן היה לראות את הסימונים (אפילו שהורדנו שלג מסלעים ועצים בחיפוש אחריהם), החלטנו לחזור לשלטר שראינו בדרך ולקבל החלטות איך ממשיכים. החלטנו לחזור שוב לכיוון באנסקו ומשם ליסוע למלניק, נקודת הסיום של המסלול המתוכנן בהרי פירין. הבנו שבמזג אויר מסוג זה נוכל במקרה הטוב להגיע לדאמיניצה ולהיתקע שם בשלג (חבר'ה אחרים שפגשנו בהמשך הטיול אכן איששו לנו זאת -; כולם ויתרו על הטיול המתוכנן בפירין). חזרנו לכביש ותפסנו טרמפ למטה. חזרנו רטובות ומלאות בוץ למלון Ivel. בעל המלון בלי לומר דבר סימן לנו להוריד את הציוד והדליק לנו אח. התייבשנו שם במשך כמה שעות טובות ונשארנו לישון לילה נוסף (באמת אירוח מעל לכל שיעור). אמנם לא יצאנו בערב (בעיקר שמכיוון שמחוץ לעונה העייריה מזכירה יותר עיריית רפאים, עד שמגיעים טיילי הסקי. עונה -; מנובמבר עד יוני) אך יש לא מעט פאבים נחמדים ומסעדות לשבת בהם.

יום חמישי -; מלניק
קמנו בבוקר מוקדם ולאחר נסיעה בשני אטובוסים ושני טרמפים הגענו בצהריים למלניק -; העיר הקטנה ביותר בבולגריה. לא בפרופורציות שאנו מכירים כלל, עיר קטנה משמעה 200 תושבים! לקחנו לנו שני רגעים להיכנס לאוירה המוזרה האופפת את המקום (שימו לב -; המפה שבתחנת האוטובוס היא לא מפה של המקום אלא של העיר הגדולה הקרובה -; סנדנסקי). זו עיר שבעיקרה מתויירת ויש בה יקבים רבים. שוב מכיוון שהיינו מחוץ לעונה היינו בערך היחידות ברחוב, אבל לאחר שהתמקמנו בחדר (לא זוכרת את שם המקום, אך לא חסרים מקומות במלניק) יצאנו לסיבוב באזור. העיר מוקפת במעין דיונות משוננות, תופעת טבע יפיפייה שאנחנו עוד מנסות לעמוד על טיבה. התכנון היה לישון שם ולמחרת ללכת לכיוון הכפר רוזן. אפשר בערב פשוט לצאת לשתות יין בזול (מאוד, משהו כמו 5 ש"ח לכוס).

יום שישי -; מלניק -; רוזן
את המסלול לרוזן (סימון ירוק) תמצאו במעלה הרחוב הראשי, מצד שמאל מאחורי בית מלון). קשה לי קצת לתאר איפה בדיוק, אבל פשוט תנסו סמטאות עד שתמצאו, אל תמשיכו לגמרי עד סוף הרחוב, אבל זה לא רחוק. בתחילת המסלול יש שלטים של האיחוד האירופי וקצת הסברים, כך שתדעו שאתם במקום הנכון. אם הגעתם למעין שדה שהיה פעם מגרש כדורגל, אתם לא במקום הנכון. המסלול הוא כ-6 ק"מ בעלייה בהר, ששווה את הטיפוס -; בסופו רואים את כל הדיונות המקיפות את האזור ומרחוק את ההרים המושלגים. פשוט תופעת טבע יפיפייה (מזכיר פארקים בארצות הברית אולי). לאורך המסלול יש גם מעין ספספלי עץ שאפשר לשבת עליהם ולהנות מהנוף. משם המשכנו לכפר רוזן שיש בו גם מנזר נחמד. הכפר קטן מאוד ומיועד בעיקר לתיירים. משם רצינו להמשיך ללכת בטבע ופחות בכביש, אז החלטנו בניסיון להתחיל משביל ירוק (פשוט תמשיכו בתחילה כן בכביש לכיוון מלניק עד שתראו סימון על עץ מימין) שאמור היה להתחלף בשביל אדום. הסימון של השביל הירוק אמנם דרש מאיתנו הרבה תשומת לב (רובו היה דהוי), אך סימון אדום לא היה בשום מקום. בדקנו שלושה שבילים בפיצול בו מסתיים השביל הירוק אבל לא היה שום סימון אדום באופק. החלטנו לחזור על עקבותינו ולרדת חזרה בכביש לכיוון מלניק. עברנו ליד כפרים קטנטנים. חזרנו למלניק בצהריים המאוחרים (כל המסלול עם הניסיון ללכת בטבע ארך כ-5 שעות). החלטנו באותו יום ליסוע לכיוון רילה. חיכינו לאוטובוס לכיוון בלגוברד (יש מעט מאוד אוטובוסים) ואחרי שנסענו בשני אוטובוסים נוספים, הגענו בשעות הערב לסאפארבה באנייה שבאזור רילה. התחנות בדרך -; מבלגוברד לדופניצה ומשם לספארבה באניה.כאשר הגענו לסאפרבה בניה לא היו אוטובוסים למעלה ההר, שם תכננו לישון ולהמשיך ביום למחרת לטפס לכיוון בקתת רילסקי אזרו, אזור שבעת האגמים. לבסוף תפסנו טרמפ עם מישהו ששילמנו לו במעלה ההר (15-20 דקות נסיעה) למעין מלון שסידרה לנו מישהי חביבה בטלפון בסאפרבה בנייה (שוב מתנצלת אך לא זוכרת את שם המקום).

יום שביעי -; רילה
קמנו בבוקר מוקדם והחלנו לחפש אחר הסימון הראשון -; צהוב-כחול-אדום בהמשך הכביש כרגיל על עץ בצד ימין. לאחר הליכה של כ-20 דקות מצאנו את הסימון והחלנו עולות בשביל (נמצא מעט אחרי רכבל מושבת שתראו מימינכם). לאחר כ-40 דקות הליכה יש חיבור חזרה לכביש, שבו יש הליכה לא מבוטלת. למזלנו נתקלנו שם בפקח הפארק (שעוד יסופר עליו בהמשך), שנתן לנו טרמפ שחסך לנו את ההליכה. זה היה במזל -; תכננו לישון בביקתת סקקביצה במעלה ההר (לאחר שמסיימים את ההליכה על הכביש עולים בסימון ירוק-אדום ביער עד שמגיעים), אך גם זו הייתה סגורה לחלוטין ואפילו לא היה שם שלטר למקרה ונתקעים. המשכו משם במסלול כחול-ירוק-אדום (אם אתם עומדים עם הגב לבקתה, פשוט תמשיכו מעט ישר ושמאלה) לעלות במעלה ההר לכיוון בקתת רילסקי אזרו. היה לנו טיול פשוט מקסים בשלג עמוק, ונתקלנו בדרך אפילו בחיי הבר של השמורה (צבי, מכרסמים, חוגלות וכו'). כל הזמן הזה ירד עלינו גשם קל (שאחר הצהריים התפתח לשלג כבד). למזלנו ככל הנראה לפנינו עבר פקח בשמורה והוריד את השלג כך שניתן היה לראות את הסימונים וגם ללכת בעקבותיו -; בלי זה זו הייתה משימה בלתי אפשרית. באופן כללי הסימונים ברילה יותר טובים מאלו שבפירין. בשלב מסויים (די בהתחלה) יש פיצול לשביל אדום או שביל ירוק לכיוון הבקתה. אנו בחרנו בשביל הירוק שאמור להיות יותר קצר, עקב הגשם והחשש שיתגבר. בפיצול יש שלט ברור שמסביר את כל הדרכים האפשריות. משום מה ולא ברור לנו איך, בשלב מסויים הפך השביל הירוק לכחול בלי שהיה מסומן בפה, ואפילו היה אדום פעמיים נוספת (אולי נגמר להם הצבע מי יודע). בכל אופן בסופו של דבר הגענו לבקתה (טיפוס של כשעה וחצי -; שעתיים בהערכה גסה). היינו האורחות היחידות בבקתה ועקב השלג הכבד שהחל לרדת נשארנו שם החל מהרגע שהגענו עד הבוקר למחרת. לינה עולה 13 לבה (בחדר של 50 איש 11 לבה. לשיקולכם). במקום מסעדה עם מבחר די גדול וגם דוכן עם מוכר חביב במיוחד שאפשר לקנות בו בירה או חטיפים.

יום שמיני -; רילה -; שבעת האגמים -; ספרבה באנייה
לאחר התלבטות קלה בבוקר עקב עננה כבדה ושלג עמוק, החלטנו לצאת למסלול שבעת האגמים (שלבטח נראה אחרת בקיץ). פקיד הקבלה אגב היה לא אדיב באופן שלא תואם לבולגרים שפשוט מתעלים על עצמם בדרך כלל ואמר שלא צריכה להיות לנו כל בעיה במסלול, שזה לא מסוכן ואם יש מפה פשוט ננווט. הדבר לא בדיוק תאם את המציאות -; אם לא מקלות הסימון לאורך הדרך לא ניתן היה לראות ולו סימון אחד (מלבד ההתחלה שרובם מסומנים על עמודי רכבל הסקי). המסלול מתחיל בסימון האדום שליד הבקתה. היה לנו טיול מקסים בשלג עמוק ונופים שמזכירים יותר טיול בפסגת הרים גבוהים במיוחד בעקבות השלג מאשר בולגריה הקטנה. לאחר שהתקדמנו מרחק של כשעה וחצי הליכה לעבר נקודת התצפית הראשונה על ארבעת האגמים עם ענן כבד שירד עלינו (בשלב מסויים השמיים והאדמה היו אחד), הבנו שהנוף (מקסים ככל שיהיה) לא ישתנה ועדיף שנחזור לבקתה ומשם נמצא את דרכנו למטה (נתקענו ללא כסף עקב חישוב שגוי כך שהיינו צריכות לחשוב יצירתי. מה שגרם לנו לוותר סופית על ביקור במנזר רילה המפורסם). כאשר חזרנו באותה הדרך, פגשנו למטה שוב את הפקח של הפארק, שהגיע לגמרי במקרה! הוא הציע לנו טרמפ לספרבה באניה, אך קודם היה עליו לעבור בבקתה של מרחק כשעה הליכה מזו שישנו בה, להביא ציוד. הוא הציע לנו להצטרף אליו, מה שגרם לכך שלמעשה עשינו את מסלול שבעת האגמים פעמיים, כי הבקתה ההיא הייתה המשכו של המסלול בו התחלנו. זו הייתה חווייה מדהימה לטייל איתו, מה שהוסיף לטיול. לאחר שביקרנו בבקתה ההיא (לא זוכרת את שמה, היא צמודה לאחד האגמים במעלה ההר), חזרנו איתו למכונית שלו שהייתה במרחק של כשעה וחצי הליכה מבקתת רילסקי אזרו. בסוף המסלול היינו כבר רטובות אך מרוצות ולאחר שהוצאנו כסף מהבנק והודאנו רבות לקוסטה הפקח, תפסנו אוטובוס לדופניצה ומשם חזרה לסופיה (החלטנו לבלות יומיים בעיר בכל זאת).

יום תשיעי ועשירי -; סופיה 
בסופיה ישנו ב"הוטסל מוסטל" שברחוב מקדוניה 2A Makedonia Blvd Бул. Македония 2А Use our 24 hour hot line:
 +359 889 22 32 96 (http://www.hostelmostel.com/). הוסטל פשוט מעולה, אנשי צוות אדיבים ואוירה מגניבה. הגענו ללא להזמין מקום ובחרנו לישון בחדר של כ-18 מיטות -; מחיר 18 לבה לאדם (כולל ארוחת בוקר נדיבה מאוד וארוחת ערב קלה הכוללת פסטה). יש אפשרות גם לחדר זוגי במחיר של 52 לבה לזוג. בבוקר החלטנו לטייל בעיר, החל מהשוק וכלה ברחובות. עיר נחמדה, מבנים אירופאיים טיפוסיים. היה נחמד אך לא הייתי ממליצה לבוא במיוחד לסופיה, זה היה בשבילינו כיף ויבש יחסית אחרי שבוע טיול בשלג. בעקרון יש גם גלריה עירונית (שהייתה סגורה עקב שיפוצים), את בית הנשיא או פארק ויטושה הלא רחוק למי שמעוניין. בערב יצאנו לפאב אירי נחמד בקרבת ההוסטל (למרות שלהוסטל עצמו יש פאב משלו). מרחק הנסיעה לשדה התעופה אגב הוא כחצי שעה והמונית עלתה כ-10-15 לבה. בתמצות כמה טיפים חשובים -; 1. להיות גמישים עם מזג האויר בעונות הגבוליות (אוקטובר אכן גבולי מסתבר) -; לנסות לברר כמה שאפשר מראש ועם מקורות אמינים. 2. לטיול בפירין ורילה כדאי לקנות מפות טובות של 1:55,000 (האדומה או הירוקה). יש לי תחושה ששלנו לא היו עדכניות לגמרי כי קיבלנו אותן מחברים, שווה להשקיע את ה-4 לבה בכל אחת וניתן להשיגן בחנויות ספרים וקיוסקים בכל מקום. 3. מבחינת אוכל -; לא בכל בקתה מציעה אפשרות כזו. אנחנו בחרנו מראש להביא את מרבית האוכל איתנו, אבל למי שלא רוצה לסחוב נסו לברר דרך האינטרנט או מקור מידע כמו האתר של הפארק לגבי באילו בקתות ניתן לרכוש אוכל. 4. למדו קצת לקרוא קירלית -; בעיקר בתחנות האוטובוס אין כיתוב באנגלית וזה יכול לעזור. 5. הבוגלרים באמת אנשים פשוט מקסימים, אל תהססו לפנות לעזרה. אפילו שלא כולם יודעים אנגלית, הם ישמחו לעזור. באמת דבר שהוסיף כיף לטיול. 6. טרמפים -; לא עשה רושם שזה מובן מאליו לגמרי שם, אבל גם לא היה מסובך במיוחד. תהנו!