רקע מקדים -
אי שם, לפני עשרים שנים וקצת הגענו לראשונה לכרתים. זה היה בחבילה של טיסה-מלון-העברות לשבעה לילות באיוס ניקולאוס. בטן-גב לא ממש היה כוס התה שלנו וכך אחרי יום בחוף ועוד יומיים של טיולים ברכב שכור עם החברים שהיו איתנו, הבנו שמיצינו. ויתרנו על ייתרת הלילות במלון וקבענו לפגוש את החברים יומיים וחצי אח"כ בחאניה. לא לגמרי ברור לי איך בדיוק הספקנו להיות בכל המקומות שהיינו בהם, אבל בשורה התחתונה בסיומו של אותו טיול הגדרנו את כרתים כ'שילוב מושלם בין טיול לנופש'. איכשהו השנים עברו, התגלגלנו בלא מעט מקומות על פני הגלובוס, אבל לכרתים לא יצא לנו לחזור.

ואז, בשלהי יוני זוהתה הזדמנות. קצת אחרי סוף הבגרויות של הקטנה ולפני התוכניות האחרות של הקיץ, מצאנו שבוע באמצע יולי והפור נפל על כרתים. אחרי עוד קצת התלבטויות אם להמר על סיכון בבידוד בדיוק על טיול ההכנה של התנועה, הקטנה החליטה לוותר. כך מצאנו את עצמנו רק שנינו, כמעט כמו לפני עשרים ומשהו שנים, שבים לבדוק אם ההגדרה ההיא של כרתים עדיין עובדת לנו.

טיסת ריינאייר לחאניה הנחיתה אותנו בליל שבת בעיר היפה הזו. השעה אמנם הייתה עשר וחצי בלילה, אבל הכל עוד נראה שוקק. טיול קצר ובקבוק יין ראשון (מיני רבים שעוד יהיו לנו בטיול הזה) עשו לנו סיפתח נפלא.
למחרת התעוררנו קצת מאוחר. לאור השעה ויתרנו על ריצת בוקר ויצאנו לשוטט. אחרי זמן לא רב מצאנו את עצמנו בשוק יום ראשון של העיר. עשרות דוכנים של פירות-ירקות-דבש-גבינות-ביצים-זיתים ומה לא, גדשו רחוב לא גדול שנסגר לטובת האירוע. בהוסטל חמוד במרכז הרחוב מצאנו גם קפה. איזו התחלה נהדרת לטיול. שוטטנו עוד קצת וחזרנו לארוז. חאניה תמתין לנו לסוף הטיול.
עצירה ראשונה - אגם קורנס. אמנם הגענו לפני הבלאגן הגדול של סוף השבוע, אבל בכל זאת, תחושת 'מלכודת התיירים' הבריחה אותנו מהר מאוד חזרה לרכב. היעד הבא - מפלי ארגירופוליס. הכבישים הקטנים המתפתלים והיפים של האי היו יוון במיטבה. נוף משתנה ועוצר נשימה, עדר כבשים שחוצה את הכביש (ומשאיר המוווון עקבות בצורת כדורים שחורים) שלושה וחצי בתים בדרך שמוגדרים כפר, כמה כייף לחזור.
אמנם המפלים מתויירים מאוד, אבל חמודים. ויפים. ומהווים הפסקה נעימה לחילוץ עצמות בנסיעה. קפה בטברנה הסמוכה וממשיכים. היעד - קניון קורטליוטיס. הכביש הצר בין קירות הקניון הסוגרים.... איזה יופי!במגרש החניה הראשון לתצפית הצליף בנו השם. באחד המקומות קראתי שהשם קורטליוטיס פירושו קסטניוטות על שם הקולות שעושות הרוחות המצליפות בסלעים. ואיזה רוחות. לפנינו בחניון עמד רכב קבריולט שהצעירים שבו ממש נאבקו ברוח כדי לטפס ולצאת מרכבם. בעוד אנו מתלבטים מה לעשות, אני קולטת את חלק הפח שלצד החלון הקדמי בצד של הנהג, מתחיל להתנתק ממקומו. האיש, שמיהר לצאת ולתפוס את החלק לפני שיעוף לנו, מצא עצמו נתלש החוצה מהרכב בעקבות הדלת שנפתחה עם הרוח, יצאה מציריה וכופפה את פח הרכב. וכל זה בשבריר שנייה. באסה. התלבטנו מה עושים. החלטנו להמשיך כמתוכנן, ועצרנו כמה מאות מטרים אחר כך בחניון הקטן, קרוב לירידה אל הקפלה.
הקניון מוכר לרבים בזכות הדרך היפה שנוסעים בו. רבים פחות מכירים את הערוץ הקפוא שזורם בתחתיתו. זו הייתה עיקר התוכנית להיום. ירדנו לערוץ. נאחזים פיזית בסלעים עם כל משב רוח מטורף שהגיח. זה היה הזוי. וקררר. איכשהו החוויה פחות צלחה והחלטנו להמשיך הלאה. לחוף פרוולי. חנינו בצידו המזרחי למזלנו. לא כל כך התכוננו מראש ואבל התמזל מזלנו וזה היה ממש הצד הנכון להגיע ממנו. הליכה לא ארוכה, בשעה לא מוקדמת, הביאה אותנו לחוף אחרי העומס המאפיין אותו. הוא לא היה נטוש, אבל גם לא עמוס מידיי. מצאנו פינה בצל ונהננו משעתים רטובות ונעימות ביותר בין ים לנחל לבירה.

Preveli beach

את הלילה תיכננו לעשות בפלקיאס. מצאנו עיירה מנומנמת משהו שרבים ממקומות האירוח בה סגורים, לאורכו של מפרץ מקסים וסוער (הרוח סירבה להרפות) ויחד עם זאת היה בה משהו נעים. קצת מסע בזמן (במיוחד המלון שהצלחנו למצוא שהרגיש כמו מסע לשנות השבעים....). ארוחת ערב במסעדה שליד המלון סגרה את היום האינטנסיבי הזה לא לפני ששלחנו מייל מפורט לסוכנות הרכב.

זה הזמן לומר מילה טובה לחברת אינטרהאלס ממנה שכרנו את הרכב. היה לא קל למצוא רכב להשכרה בהתראה הקצרה שבה חיפשנו ובמחיר שפוי. אינטרהאלס, שממוקמת בהרקליון, גבו מאיתנו תשלום על הבאת הרכב לשדה התעופה בחאניה, אך לא שום דבר מעבר לזה. איש מטעמם המתין לנו בשדה, מילאנו את הטפסים, שילמנו במזומן (סכום שכלל גם ביטול השתתפות עצמית) ונשלחנו לדרכנו עם הנחיות היכן להשאיר את הרכב והמפתח בסוף השבוע. כששלחנו להם את פרטי ה'תקרית' עם הרכב בליווי תמונות קיבלנו בתגובה מייל מרגיע - שהכל בסדר והם מקווים שהעיוות בדלת לא מפריע לנו יותר מידיי ורק מבקשים שנישמור על החלק המתפרק שלא יאבד. זה בהחלט ריכך את הבאסה.

את בוקר המחרת התחלנו בקפה היחיד שהיה פתוח בשמונה בבוקר. הרוח, שרק התחזקה במהלך הלילה, לא איפשרה ישיבה בחוץ וקיווינו שלפחות לא תפריע לתוכניות. התוכנית לחלק הראשון של היום היתה טרק של כמה שעות בקניון פאטסוס.
קבענו עם המדריך והמארח, ואסיליס, בטברנה של משפחתו בפאטסוס. הייתה לנו שעה של נסיעה מקסימה בכבישים קטנטנים בין שדות קניונים וכפרונים עד שהגענו. ואסיליס קיבל אותנו בחיוך רחב וממש הכריח אותנו לשתות משהו בליווי העוגיות שמכינה אמא שלו בת ה-82 שמנהלת ביד בוטחת את הטברנה המשפחתית כבר שנים. פאטסוס הוא כפר קטן. 60 תושבים בסך הכל. בטברנה ישבו כל ה'חבר'ה הטובים' שסיימו את תפילות הבוקר - הכומר המקומי וכמה מוותיקי הכפר, וואסיליס, (שהיה בעברו איש הכוחות המיוחדים של צבא יוון, וחזר עם יציאתו לפנסיה לכפר הולדתו) חדור שליחות ממש להנחיל את המורשת לכל מי שרק מוכן להקשיב לו, עושה זאת באהבה רבה, עם ידע עצום ואנחנו הרגשנו שהרווחנו רבות מהבחירה לטייל איתו ולא לצעוד עצמאית במסלול. ממש לפני שיצאנו לדרך הגיעה לטברנה משפחה גרמנית ששאלה אותו על פרטי המסלול. לאחר שביקש את רשותנו להתעכב קצת, פתח בהסברים מפורטים כולל הורדת אפליקציה של מסלול, חלוקת ברושור והסברים על המפה. בסוף הצענו להם להצטרף אלינו וסיכמנו שנזרום לפי הקצב שיתאים. הם פרשו לרכבם להתארגן ואנחנו התחלנו ללכת. הסיפור המשפחתי-אישי של ואסיליס, הידע שלו על כל מה שפגשנו בדרך והדברים שהוא הסב את תשומת ליבנו אליהם היו ודאי מתפספסים אילו טיילנו לבד. בדרך פגשנו בעלים של יקב מקומי שהיה במעלה בגבעה. וואסיליס התעניין אם יש מצב לעשות לנו סיור קצר (על אף שיום ראשון ובעיקרון היקב סגור). באנו, ביקרנו רכשנו שני בקבוקים אותם הביאו לנו מאוחר יותר בצהריים היישר לטברנה. המשכנו לערוץ, נכנסנו לקפלה שבתחילתו, לא לפני שבירכנו את הכומר שפגשנו מוקדם יותר בטברנה - הוא היה ערוך ומוכן לטקס הטבלה במקום. חברנו שוב למשפחה הגרמנית וירדנו עם הערוץ. בין בריכות המים, למפלונים, לשקט, לסיפורים של וואסיליס חלפו כמה שעות נעימות ביותר. בסוף המסלול הגיע אחיו לאסוף אותנו בטנדר חזרה לכפר. ה'דיל' שסגרנו עם ואסיליס כלל גם ארוחת צהריים מעשה ידיה של אימו מריה. התיישבנו לשולחן בטברנה יחד עם המשפחה הגרמנית והמנות המקומיות התחילו לזרום לשולחן - צזיקי, לחם, סלט יווני, עלי גפן ופרחי זוקיני ממולאים, עגבנות ממולאות ונתחי עז על המחבת. הכל היה פשוט מצויין, ולמעט האורז, גם מגידול מקומי. גם הבירה זרמה ובקבוקי היין מהיקב הגיעו ופתאום שמנו לב שהשעה כבר שלוש.... זה היה הזמן להפרד ולהמשיך הלאה.

Patsos gorge

הגענו לספילי. המזרקה אכן מרשימה ויפה, האווירה תיירותית (אבל היי, אנחנו תיירים) מוזאון הכפר חביב, הסמטאות ציוריות.... בקיצור - אחלה עצירה בדרך. המשכנו . היעד - מטאלה. סיבוב קצר רכוב באיה גאלני (מיותר) והנה אנחנו במטאלה. הקשר בין מה שזכרנו מלפני עשרים ומשהו שנה לבין מה שאנחנו פוגשים עכשו - קלוש בלבד, אבל החוף - היה ונשאר קסום. צ'יק צק מצאנו את מלוננו לאותו הלילה (נפלאות בוקינג) ויאללה - לחוף. הכתובת הייתה פה כבר אז. השמשיות לא. מגרש החניה הצמוד היה - השאר לא. המערות היו - הגדר לא..... ולמרות כל האובר טוריסטיות של הפינה היפה הזו, נשאר בה איזה קסם ביטניקי לא מוסבר. אחרי המקלחת חזרנו לאחת המסעדות שעל החוף לארוחת שקיעה (אז סיפרו לנו בכל מקום שהביטלס אכלו אצלם....).

Matala beach

עוד סיבוב קטן של בוקר לחוף, שיטוט ברחובות המצויירים, קפה, מאפה ואנחנו מתקפלים לכיוון איזור היין. הבחור בקבלה של המלון שהתעניין בתוכניותנו להיום והמליץ לנו לבקר ב- Douloufakis Winery. זה היה נראה לגמרי בדרך. היעד הוזן לגוגל מפות ויצאנו לדרכנו. הירידה מהכביש הראשי להרקליון אל הכפר הייתה בהחלט אחת הדרכים היפות שנסענו בהן. אמנם העלייה אל הכפר שחיכתה לנו בסוף הייתה מאתגרת ולגמרי לא היינו בטוחים שהטרנטה שלנו תעמוד בזה, אבל הגענו. לכפר קטן ומתוק ביותר. בקפה שבמרכז ישב הפרלמנט המקומי ולמעט מפה של איזור היין על שלט עץ גדול, לא מצאנו שום זכר לתיירות. מצאנו את היקב, עשינו סיור. וטעימות. לא עפנו על היין, אבל הביקור בכללותו היה נחמד. ממשיכים לכיוון פזה (PEZA) - בירת איזור היין. כבישונים יפים, עמקים שופעים ונופים נהדרים היו לנו בדרך, אלא שהדרך..... אם לנסח זאת בעדינות - אין לתאר את שבילי העיזים שגוגל קוראת להם כביש.... בשלב מסויים ויתרנו על הדרכים הצדדיות וירדנו בדרך המלך לכיוון הרקליון ומשם עלינו חזרה להרים. עצירה קצרה ביקב Skalani Hills שפחות נראה לנו והחלטנו לשמור את הקצבת האלכוהול ליקב מינוס. הגענו לפזה ומצאנו את היקב סגור. יום שני.... עוד חיפוש קטן העלה שהיקב הנוסף שרציתי לבקר בו דווקא פתוח היום. שמנו את Lyrarakis Winery בוויז ונסעו. דרך יפה בין כפרים וכרמים הביאה אותנו לאחוזת יקב גדולה ומטופחת. אולם תצוגה מרשים וסוכה מקסימה על הנוף ניראו המקום המושלם. קצת הופתעו שלא הזמנו מקום מראש אבל הסתדרנו. קיבלנו שולחן שצופה לכרמים, בחרנו בתפריט טעימות של שישה יינות, הזמנו קצת אוכל שיהיה ליד וכך עברו עלינו שעתיים טעימות להפליא. במסגרת היינות המקומיים הנפלאים שיש לכרתים להציע, אלה של היקב הזה, במיוחד הלבנים, לגמרי בטופ.

Lyrarakis Winery

ברוח היום הזה חשבנו לישון במעין יקב שכזה עם חדרי אירוח, אלא שגילינו שאין ממש כאלה. מאידך התברר שמסעדות יין יש דווקא לא מעט ולחלקן יש גם מלון . החלטנו לבלות את הלילה ברתינמו. טלפון קצר אירגן לנו לינה וארוחת ערב במלוןVneto בלב העיר העתיקה של רתימנו.
משנסגר מקום הלינה נשאר להשלים עוד פרט חשוב אחד בתוכנית של היום. טבילה. החלטנו על הפסקת ים בחוף המומלץ בבאלי. הצפיפות, הבלאגן והרעש ממש לא עשו לנו את זה וכך סבנו על עקבותנו ונסענו לחלק הדרומי ביותר של המפרץ, שם מצאנו חניה, שתי טברנות שקטות וחוף כמעט ריק.
לקראת ערב הגענו לרתימנו המתוקה והשוקקת. ים החנויות, המסעדות, האנשים והסמטאות היו לנו נעימים, הנמל ציורי ונהדר, החדר במלון שבחרנו היה מקסים, המסעדה המבוקשת של המלון הייתה נחמדה (לצערנו לא יותר מזה). כל אלה בעיקר השאירו טעם של עוד וכבר התחלנו לחשוב על חזרה לפה בחגים בהרכב משפחתי...

הבוקר למחרת נפתח בריצה לאורך החוף הארוך והיפה של רתימנו. קילומטרים של חוף מסודר שתול מיטות שיזוף ושמשיות מצד אחד, וקילומטרים של מסעדות ובתי קפה בצד השני. לא הגענו לסוף.... אחרי ארוחת בוקר מצויינת במלון יצאנו לדרך. היעד הראשון לבוקר - כפר הקדרים מרגריטס. מתוייר ביותר, אבל גם חמוד ונעים. תפסנו שיחה עם הבעלים באחת החנויות על כמה פריטים מוזרים שהיו לו בתצוגה וכך שמענו על ההיסטוריה המשפחתית מקצועית שלהם טרום עידן התיירות. רכשנו כמה דברים וסיימנו את הביקור בבירה בטברנה, תחת עצי התות עם נוף הורס לחוף הצפוני. המשכנו לביקור במוני ארקדי המרשים ומשם ירדנו חזרה לכיוון החוף הצפוני. רצינו להגיע לחאניה בשעות אחר הצהריים המוקדמות אבל קודם חוף. הצצה במפה גילתה שלא רחוק מכביש 90 יש חוף ב-Kalyves. ניווטנו אינטואיטיבית והגענו לטברנה מקסימה במיוחד שישבה ממש על החוף עם כמה חדרי אירוח למעלה. ניכר היה שמרבית הסועדים הם אורחי המקום שהיה בעלי אופי משפחתי חם. התיישבנו לשפריץ אפרול ופק"ל צהריים (צזיקי וסלט יווני) שקיבל הרחבות גסטרונומיות כי המלצר, שהיה גם בעל הבית, ממש הכריח אותנו לטעום כמה מהדברים הנהדרים שמבשלת אישתו. כך או כך, לא ממש רצינו ללכת. העברנו עצמנו בכבדות מהטברנה למיטות השיזוף שעל החוף. היה נפלא.


הגענו לחאניה אחר הצהריים. מצאנו את המלון וגילינו שיש לנו מרפסת צופה לנמל. מקלחת והיידה, לסמטאות. איזו עיר נהדרת. לא חשנו צורך לבקר במקומות ספציפיים פשוט שוטטנו לאורך החוף והלכנו לאיבוד בסמטאות העיר המקסימה הזו. מיפינו לנו תוך כדי שיטוט כמה מקומות שנראו נחמדים ארוחת ערב ותהינו האם שלטי ה-'reserve' הרבים שעל השולחנות הם הדרך המקומית לתפוס תיירים. אוי, כמה שטעינו. ממש כמו בתל אביב, הסיכוי להשיג מקום במסעדה נחשבת בעיר בלי הזמנת מקום מראש שואף כמעט לאפס. חזרנו למסעדת SALIS שמצאה חן בענינו. היא הייתה כמעט מלאה. המארחת שמחה לספר לנו שיש לה שולחן אחרון, בקצה ליד המטבח ואם מתאים לנו - הוא שלנו. ברור שהתאים לנו. היה מ-ע-ו-ל-ה. בכלל לאוהבי מאכלי ים ויין כרתים היא בפרוש גן עדן. בדרכנו חזרה, ממש ליד המלון עצרנו במסדעת TAMAM להזמין מקום למחר. הכל היה מוזמן עד עשר וחצי בלילה.....

בוקר המחרת התחיל מוקדם מאוד. בשש כבר היינו ברכב בדרכנו לטיול בקניון סמריה. הכבישים היו ריקים, היה עוד חושך בחוץ ובעודנו מטפסים לכיוון אומלוס זכינו בתמונות מרהיבות של זריחה. אומלוס עצמה עוד הייתה שקטה אך ההכנות הקדחתניות בבתי הקפה המקומיים לקראת הגעתם הצפויה של האוטובוסים הייתה בעיצומה. לקחנו קפה (נמס וקר - כי המיחם עוד לא רתח) והמשכנו לשמורה. צעירה נמרצת כיוונה אותנו לחניה (בתשלום) ואל המבנה הסמוך בו ניתן לרכוש מראש כרטיסים למעבורת ולאוטובוס שיחזיר אותנו מסוף המסלול באיה רומלי (Agia Roumeli), אל החניה. כמה נוח. רכשנו כרטיסים וגילינו שגם הקיוסק השתדרג יחסית למידע המוקדם שהיה לנו - יש בו כל מה שצריך להצטיידות למסלול - כריכים, פירות, חטיפים, מתוקים וגם מכונת קפה. בקיצור, אפשר בהחלט לוותר על עצירה באומלוס בדרך.
השמורה עצמה נפתחת רשמית בשבע (זמן יוון). במקרה שלנו זה היה שבע ורבע. שילמנו דמי כניסה, הוזהרנו לשמור את הכרטיס לביקורת ביציאה, ויצאנו לדרך עם עוד עשרים איש בערך, שהתחילו איתנו את היום. התחלנו בשעה של ירידה דיי תלולה. נעלי הטיולים שנסחבתי איתם בדיוק בשביל הרגע הזה הוכיחו את עצמם בשמירה על הבירכיים ואט אט התפרקה הקבוצה לפי קצב הצעידה של כל אחד. המסלול עצמו מסומן ומשולט באופן ברור, יש נקודות למילוי מים בדרך, חניונים חמודים להפסקות ואפילו מספר מקומות עם שרותים. נהננו מהמסלול ומהנופים, ושישה עשר הקילומטרים עברו להם מהר למדיי. גלידה מיותרת ביציאה מהשמורה ולקראת השעה אחת בצהריים צעדנו בשבילי איה רומלי. המשכנו מערבה ועצרנו במיטות השיזוף האחרונות. קו ראשון לים. Ice cold beer כמו שהבטיח המלצר שהתרוצץ לספק את בקשותינו. עוד היה מוקדם ושקט מסביב, הכחול העמוק של המים הקרים, הצהוב הלוהט של השמש והכפרון המתוק שמאחורנו היו בלי כל ספק פיסת גן עדן. וודאי אחד החופים המושלמים ביותר של הטיול.

אט אט הלך החוף (והים) והתמלא וברבע לחמש החלה 'נדידת העמים' הגדולה לכיוון המעבורת. שעה של היטלטלות עדינה אך מורגשת (על אף הפראמין) הביאה אותנו לסויה (Sougia). את האוטובוס מצאנו דיי בקלות בין עשרות האוטובוסים שהמתינו שם ובשבע ורבע היינו בחניה ליד הרכב. הנסיעה חזרה לחאניה לא הייתה קשה אלא שלמצוא חניה בעיר בשעה הזו של היום היה אתגר של ממש. בעשרה לתשע הגענו. האיש קפץ לנסות את מזלנו ב-TAMAM וחזר עם הידיעה המרעישה- תבואו בתשע סיכוי סביר שנארגן לכם משהו. שנייה של התלבטות אם ללכת AS IS (ממש אין מצב), קפיצה זריזה ביותר למקלחת ובתשע האיש התייצב. אני שלוש דקות אחר כך. נמצא לנו שולחן. נפתח בקבוק יין והאוכל שהגיע לשולחן תאם לגמרי את הציפיות הגבוהות שהיו לנו מהמסעדה המבוקשת הזו. עוד שוטטות לילית קצרה וחזרנו לחדר. משום מה לא היינו עייפים והתיישבנו על המרפסת עם אחד מבקבוקי היין שהבאנו מפאטסוס. אין על העיר הזו.

בבוקר צעדנו ברחובות העיר החדשה בדרכנו לבדיקת הקורונה. רחובות של עיר עם חנויות מהסוג הישן לצד רשתות מותגים בינלאומיים, גנים ציבוריים והרבה קסם. החלטנו לחזור היום מוקדם כדי להספיק להסתובב קצת בחלק הזה של העיר ובשוק. עתה מיהרנו לארוז את עצמנו בדרך ליעד היומי - חוף באלוס. אם בימים הקודמים שקלתי שייט, הרי שאחרי המעבורת של אתמול האופציה הזו ירדה מהפרק. הדרך התארכה עם חסימה של כביש 90 והפניית התנועה למעקף שהצריך עוד שעה פלוס של הנסיעה בין עיירות פקוקות בטירוף. כשהגענו לשמורה היה כבר ממש מאוחר. הנסיעה בשמורה עצמה לא היתה קשה, הדרך עבירה בהחלט והנוף נהדר. חניה נמצאה לנו לאורך הדרך כשני קילומטרים מהחניה הרישמית של החוף וכך אחרי מסע של כמעט ארבעה קילומטרים הגענו. הצלחנו אפילו למצוא שתי מיטות ושמשיה שבדיוק התפנו (במחיר מופרך של 15 יורו) והשתרענו. החול הדוקרני שעלה עם משבי הרוח הבלתי פוסקים הכריח אותנו להסתובב אליו עם הגב ולבהות בלגונה, כשהצד של הים בגבנו. הכמויות העצומות של האנשים ש'נשפכו' מהאוניות שהגיעו ועגנו בחוף, הצפירות שהכריזו על תזוזתן הלאה, הרוח הדוקרנית והתזזית הכללית שאפיינה את החוף גרמו לנו לברוח משם ממש מהר.
כן, הוא אינסטגרמי להפליא, אבל בשבילנו, חוף באלוס היה הפחות מוצלח של הטיול.

Balos beach

חזרנו לחאניה מוקדם. שבנו לשוטט בנמל הנהדר. הזמנו מקום לערב במסעדה בשרית שנראתה הומה מאוד בכל הערבים הקודמים, נהננו מעוד אפרול שפריץ, הגענו לשוק (המבנה יפיפה, התכולה תיירותית ביותר), שוטטנו בחנויות העיר החדשה, עשינו קצת שופינג ולקחנו את הזמן. ארוחת ערב אחרונה לטיול.
ויהי ערב, ויהי בוקר - יום אחרון לטיול.
פתחנו את הבוקר בריצה לאורך הנמל, והמפרץ המזרחי, טיפסנו לגן וירדנו לאיזור המזרחי המשתפץ. אח"כ רצנו חזרה, ועוד מערבה. ריצה זו תמיד חוויה של סוג היכרות שונה עם מקום. מקלחת, אריזה ועוד קפה וקרואסון עם מבט לנמל מפינה קצת נידחת. יש לנו חצי יום ואנחנו בהחלט מתכוונים למצות אותו. החלטנו על עוד סגירת מעגל. מטיולנו לפני שני עשורים זכרנו את החוף המערבי רחב הידיים שבו צעדנו וצעדנו והמים הטורקיזיים נשארו רדודים, זכרנו את המיטות והשמשיות שהיו פזורות על החוף שהיה נטוש לחלוטין בשלהי ספטמבר של 1999, אף אחד אפילו לא טרח לבוא לגבות מאיתנו תשלום על השימוש בהן. עד כדי כך הינו שם לבד. ועוד זכרנו את הטברנה הקטנה והמצ'וקמקת למדיי שבה אכלנו את פרחי הקישוא הממולאים הטובים ביותר. מבט זריז במפה גילה לנו שאותו חוף מיתולוגי הוא חוף פלסארנה.
נו, לדמיין היום את החוף העמוס הזה שומם ונטוש זה פשוט לא אפשרי. המים עדיין טוקיזיים. ורדודים. והחוף יפיפה. אבל עמוס לעייפה. מילא עדיין נהננו בו מאוד ואחרי שעתיים של רביצה התארגנו בחוף ויצאנו לכיוון שדה התעופה. עוד עצירה קטנה בטברנה למעלה לארוחת פרידה עם הנוף הנהדר וזהו. נגמר. והיא לגמרי עמדה בהגדרה - שילוב מושלם בין טיול ונופש.

שבנו לארץ היישר לפריצתו המסחררת של הגל הרביעי. המחשבות שהיו לנו על נסיעה נוספת משפחתית בחגים נגוזו, הקיץ התקדם לאיטו, החיסון השלישי הפציע ועם הבשורה על ביטול הבידוד למחוסנים בשלישית אותרה שוב הזדמנות. הרכב משפחתי לא יהיה. הגדול בצבא ולאור המצב לא מאשרים נסיעות לחו"ל. הגדולה בדיוק מתחילה עבודה חדשה. נשארה הקטנה, שכבר ביולי הצטערה שוויתרה. חצי יום של התלטבויות הסתיימו בהחלטה. כרתים. שוב.
למודי ניסיון אנחנו מסתערים על אתרי ההזמנות. למצוא רכב היה עוד קשה יותר מאשר ביולי. מקומות הלינה שבוקינג הציע לנו היו מצומצמים ממש ובין המגבלות לרצונות של 'לאן בא לנו לחזור' 'איפה רצינו לבקר ולא הספקנו' והווטו שהטילה הקטנה על מסלולי טבע רגליים, נרקמה התוכנית.

וכך, בערב שלפני ראש השנה אנחנו שוב עולים על טיסת ריינאייר לחאניה. הפעם הטיסה מאוחרת ועד שאנחנו מגיעים לחדר בחאניה השעה כבר אחת לפנות בוקר.
פתחנו את הבוקר בשיטוט קצר. מדהים איך עוד יש פה סמטאות שלא הגענו אליהן קודם. ארוחת בוקר נעימה במלון והתקפלות זריזה. לפנינו מסע לצד המזרחי של האי. את שלושת הלילות הבאים נבלה באלונדה. את הנסיעה הארוכה החלטנו 'לשבור' בעצירה בהרקליון הבירה. בשעת צהריים מוקדמת הגענו. כדרכנו לא חיפשנו את המוזאונים אלא את הרחובות. אחרי שחנינו טיפסנו ברחובות צדדיים ונחמדים אל המדרחוב. מול מזרקת מורוזיני המפורסמת והיפה התיישבנו לקפה, סוקרים את העוברים והשבים, ממפים את החנויות והמותגים. המשכנו לשוק ולכמה רחובות של קניות. מצאנו מזרקה נוספת ואת הלוגה - מקום מושבם של האצילים הוונציאנים - שמשמש היום כבית העירייה של הרקליון. הסתובבנו ברחובות קטנים וגדולים, ירדנו לנמל, הגענו למצודה וחזרנו לרכב להמשך הנסיעה. קיווינו להספיק איזו טבילה בחוף של המלון. לקראת ארבע הגענו למפרץ היפה שלחופו יושבת אלונדה. המלון שלנו היה ממש על קו המים, לא רחוק מהאי הצמוד ומהמרכז. את פנינו קידמה רוח רצינית (ויתרנו על האפשרות לרחצה) שמשום מה לא הפריעה לבריטים הרבים שגדשו את החוף והבריכה לתפוס צבע.... התקשרנו להזמין מקום לארוחת ערב במסעדה שקראתי עליה המלצות רבות אך לא הייתה בה אופציה להזמנה און-ליין. במסעדת המלון האכלנו את הקטנה שהייתה מורעבת במשהו קטן, שתינו אפרול שפריץ ראשון ויצאנו לטייל קצת. הגענו לאי. קצת אחרי הגשר הייתה במה ורמפות מסביב ואנשי במה וסאונד והתרוצצו לפה ולשם. גילינו שמדובר במופע של אופרה יוונית מודרנית שאמורה להתרחש למחרת בערב. כרטיסים ניתן להזמין און-ליין בלבד. זו נשמעה חוויה מיוחדת ונחמדה. חיפשנו מידע, מצאנו, ארבע הופעות בלבד בכרתים. אחת בכל מחוז. למצוא את אתר הכרטיסים לקח קצת יותר זמן אבל הוא נמצא. ביוונית בלבד. ואחרי כל המאמצים גילינו שהכרטיסים אזלו. מזמן....

Elounda

התקלחנו, התלבשנו יפה (בכל זאת, ערב ראש השנה) וצעדנו למסעדה. לא באמת היה צורך בהזמנת שולחן מראש, אבל ככה המתין לנו השולחן עם הלוקיישן הכי טוב. היה לנו טעים. ונעים. את הערב סיימנו בסיור רגלי למרכז העיירה . מתוקה אלונדה.
הבוקר התחיל בריצה. ריצת השטח באי הייתה גדולה עליי ולכן עשיתי אחורה פנה ורצתי לאורך המפרץ. האיש מאידך הגיע לחוף שבצד השני ודיווח שהדרך לא עבירה לרכב שלנו. גם לג'יפ בספק. רצינו ים. התחזיות לימים הקרובים היו דיי קודרות ולמרות הרוח, היום הסתמן כאופציה הטובה יותר לרביצת חוף. חיפשנו חוף. גוגל תרמה כמה אופציות והחלטנו לצאת לדרך ולזרום. נאהב - נשאר, אם לא - נמשיך. קפה וקרואסון במאפיה שבמרכז אלונדה ויצאנו לדרך. יעד הבדיקה הראשון - Candia Beach. נראה חמוד. ובתוך מפרץ מוגן מרוחות. החלטנו להתמקם. רק מאוחר יותר שמנו לב שהחוף הוא חלק מאיזה ריזורט. בילינו שם כמה שעות נעימות תוך טבילה והתייבשות וחוזר חלילה. בשעת צהריים מאוחרת החלטנו שהספיק לנו ונסענו לאיוס ניקולאוס, שהתגלתה כתיירותית באופן קיצוני, מהסוג שבו שתדלני המסעדות מציקים... שמחנו שבחרנו להתנחל באלונדה. טיילנו קצת, אכלנו קצת (וטוב במפתיע) וחזרנו לאלונדה לעוד קצת שמש בבריכה על גג המלון.
בערב יצאנו לאכול מוקדם. קיווינו להיות מאזינים חופשיים בהופעת האופרה נטולת הכרטיסים. הגענו למסעדת FERRYMAN. המפות הלבנות והמטבח הפתוח צדו את תשומת ליבנו בטיול הערב אתמול והיום באנו לסעוד. היה מצויין. קצת אחרי תשע צעדנו לכיוון האי. נכונה לנו אכזבה. הגשר המחבר את אלונדה לאי היה חסום על ידי המשטרה, ומעבר התאפשר רק לבעלי כרטיסים...
למחרת, אחרי הקפה והמאפה הקבועים, החלטנו על שייט לספינלונגה. מפלאקה. הגענו לפלאקה קצת אחרי תשע. איזה מקום מקסים. לא ממש היה עם מי לדבר בבוטקה הנטושה ואחרי שוטטות קצרה סיפרה לנו עובדת באחת המסעדות שרק התחילו להתארגן, שהסירה הראשונה לאי תצא בעשר. החלטנו לא לחכות ולהסתפק בביקור בעיירה המתוקה. התוכנית להמשך היום הייתה לעלות לרמת לאסיתי, אבל לפני כן חייבים עוד קפה. החלטנו על הפסקת קפה בסיסי (Sisi). קטנה, חמודה, תיירותית ונעימה. יופי של מקום בדרך.
התלחנו לטפס לעבר הכפר Krasi. זו כבר הייתה כרתים של פעם. עצי דולב עצומים, מעיין וטברנה במרכז. המשכנו לטפס. בחניה של מוזאון ההומו-ספיאנס עצרנו לתצפית.

נוף יפה, מזג אויר שנע בין סגרירי לשמשי וראות לא משהו. הגענו לרמה ושמנו פעמינו למערת דיקטאון. הצורך בחילוץ עצמות ביום של כל כך הרבה נהיגה, הוא הסיבה היחידה לבקר במקום. המערה (שהביקור בה כרוך בטיפוס תלול ועשרות מדרגות שצריך לרדת, ואח"כ לעלות, ובדמי כניסה של 6 יורו למבוגר) לא מעניינת בעליל. לא כמערת נטיפים ולא בזכות הסיפור במיתולוגי שמאחוריה (מקום הולדת זאוס).
המשכנו. הכיוון - הכפר קריצה. הנסיעה יפה מאוד, הכפרים שעל המעגל של רמת לאסיתי מתוקים והצטערנו רק של עצרנו באחת הטברנות היפות שעברנו בדרך. התחלנו לגלוש דרומה. עמקים עמוסי כמות אינסופית של עצי זית (מחר יספרו לנו שבכרתים 40 מיליון עצי זית, השנייה ביוון למחוז קלמטה שבו 50 מליון עצים), כבישים קטנים ומתפתלים וקריצה אחת שלא מתקרבת מהר מספיק. אחרי נסיעה ארוכה מאוד ומתישה הגענו. מורעבים. השעה הייתה כבר כמעט ארבע. צנחנו בטברנה שנראתה הכי נחמדה בסביבה. האוכל היה תיירותי ומאכזב. מצאנו את המדרחוב. עשינו סיבוב קצר וחזרנו לרכב. עשר דקות של נסיעה מפרידות בנינו לבין Almyros Beach. הגענו בחמש. התרחקנו כמיטב יכולתנו מהרמקול שהפיץ צלילי טראנס מיותרים. מצאנו מיטות על קו המים והתמקמנו. אחרי חמש דקות התחיל טיפטוף. אחרי עוד כמה דקות הוא התגבר. ויתרנו וחזרנו למלון. לנוח קצת.
למחרת יצאנו היישר דרומה. עצירה ראשונה לקפה של בוקר תוכננה בטברנה של הכפר Anatoli. נפרדנו מאלונדה, עלינו על הכביש המהיר וכשעזבנו אותו התחלנו לטפס. הנוף - מקסים ושונה מזה שראינו עד כה, הכביש - סביר בהחלט ותצפית שני הימים, בה נראים גם החוף המזרחי וגם החוף הדרומי, משגעת. הנשרים שקיננו על המצוק לידנו השלימו עצירה יפיפיה. חלפנו על פני Kalamafka שרק התחילה להתעורר. בזוית העין ראינו נוף נהדר נשקף ממרפסות טברנות שהיו שקועות עדיין בתרדמה. קיוונו שעד שנגיע לאנטולי יהיה לנו קפה. תקווה לחוד ומציאות לחוד. באנטולי לא פגשנו נפש חיה. וגם אף קפה מקומי לרפואה. פשוט כלום. ניחה הנסיעה המרהיבה הייתה שווה את הדרך ואנחנו גולשים מטה ל-Myrtos. העיירה התיירותית אך הפשוטה שבתה את ליבנו מייד. משהו תמים של האייטיז מהאלף הקודם איפיין אותה ויצר בועה מיוחדת ונעימה. ארוחת בוקר קלה ואנחנו מתמקמים בחוף. העננים שאיימו באפרוריותם נשארו תלויים מעל ההרים שמאחורנו ובשלוש השעות הבאות אנחנו מפקירים עצמנו לשמש. ולים.
בצהריים אנחנו ממשיכים. עצירה קצרה באנדרטה המרשימה ב-Amiras לזכר הטבח שביצעו הגרמנים ב-1943 בתושבי מחוז ויאנוס, במהלכו נרצחו יותר מ-500 איש וכפרי המחוז נבזזו, הופצצו וחלקם נשרפו עד היסוד.

העננים ממשיכים לאיים ואנחנו מקווים שהמשך התוכנית להיום תצליח לצאת אל הפועל - ביקור חוזר ביקב המקסים Lyrarakis Winery. הגענו. השמש מבצבצת בין העננים והמקום יפיפה בדיוק כפי שעזבנו אותו חודשיים קודם. ועמוס מאוד. כרגיל, לא הזמנו מקום, אלא שחלק מהצוות זכר אותנו וממש התרגש שבאנו שוב והבטיח לדאוג לנו. בנתיים הציעו לנו להצטרף לסיור מודרך, עליו דילגנו בפעם הקודמת. בתום הסיור המתין לנו שולחן. הפעם בחרנו בטעימות של שמונה יינות, הזמנו אוכל ונהננו מכל רגע. הגשם הקל שהתחיל לרדת לגמרי לא הפריע.
אחר הצהרים הגענו לרתימנו. מצאנו אותה שוקקת ומתוקה כתמיד. לא היינו צריכים הרבה. סיבוב בנמל, שיטוט בסמטאות, עוד הצצה במזרקה היפה, ובחוף, ובחנויות. התיישבנו לארוחת ערב קלילה במסעדה נעימה ליד המסגד. קצת פירות ים ובקבוק יין ואנחנו לגמרי מרוצים.
את בוקר המחרת התחלנו בריצה לאורך הים. וקפה. וקרואסונים. לקראת תשע בבוקר נכנסנו לרכב ונסענו לכיוון חוף פרוולי. חלפנו בקניון קוטליוטיס, העלנו זיכרונות, וניווטנו לחניון של חוף אמודי שהיה ריק למדיי, וצעדנו את 700 המטרים שהפרידו בנינו לבין החוף. הנוף מוכר בהחלט, אבל משהו בחוויה אחר לגמרי. בשעת בוקר זו עוד ניתן למצוא הרבה מקומות פנויים בצל, אבל משהו ב'טיילת' של התיירים הנפלטים בהמוניהם מהסירות שמביאות אותם מפלאקיס, והתכונה התזזיתית בחוף פגמו בתחושת השלווה. טיילנו ביער הדקלים בואכה המפלונים הנחמדים, חזרנו עם הנחל, נירטבים עד צוואר כמעט, והחלטנו להתקפל. חזרנו לחוף אמודי, התמקמנו על מיטות החוף הכחולות מול הים הכחול-שקוף, ומצאנו שלווה. אחרי כמה שעות התקפלנו ונסענו לספילי. התרשמות קצרה מהמזרקה היפה, קפה תחת עץ הדולב וחזרנו לרתימנו. טיול בין החנויות במידרחוב שעוד לא הכרנו, אפרול שפריץ בשקיעה וארוחת ערב נעימה סגרו את הערב.
למחרת בבוקר צעדנו למרפאה שבה הזמנו את בדיקות הקורונה. הגענו ראשונים ותוך דקות ספורות היינו בחוץ. חזרנו לאורך הטיילת היישר למקום המוצלח של הקרואסונים מאתמול, שיחד עם קפה בפינה המתוקה ליד המסגד, היוו פרידה נעימה מהעיר.
גם היום בתוכנית שמש וים. בחרנו לבדוק את Georgioupoli Beach בדרך לחאניה. מצאנו עיירת נופש נעימה למדיי, רצועת חוף צרה וארוכה, ים כחול וקפלה קטנה ששביל סלעי ומאתגר מוביל אליה.

Georgioupoli Beach

רביצה נעימה של מספר שעות, טבילות חוזרות ונשנות במים הרדודים, טיול קטן לקפלה ואנחנו מסופקים. אחרי נסיעה לא ארוכה, כולל סיבוב קטן בכבישים נידחים ויפים בהרים באיזור של יקב Dourakis, שוב אנחנו בחאניה. התמקמנו ויצאנו לסמטאות. המקום לארוחת הערב ב-SALIS הוזמן כבר לפני מספר ימים ויש לנו כמה שעות להעביר עד אז. אפרול שפריץ בפינה הקבועה שבתחילת המרינה, קצת קניות לקטנה, טיול בעוד כמה סמטאות שלא הגענו אליהן קודם לכן שבאחת מהן גילינו סטודיו של קרמיקאית צעירה שעשתה עבודות מיוחדות. הערב נחתם בארוחת ערב שהייתה נהדרת כצפוי.
את היום האחרון לקחנו באיזי. בבוקר יצאנו להשלים חוב ישן ולטעום בוגצה (מאפה בוקר מתוק של גבינה בפילו) במקום שמגיש אותה כבר כמעט 100 שנה. תור שהסתרך בחוץ כלל מקומיים ותיירים כאחד והמשפחה (שהדור הרביעי שלה מתפעל את המקום) עבדה במרץ. לבסוף נמצא לנו שולחן. המאפה היה נהדר. הקפה פחות. חזרנו לחדר לארוז. אחרי התלבטות לגבי המשך היום החלטנו לוותר על חוף ולהישאר בעיר. עוד קצת קניות, קפה במועדון השייט בקצה הרחוק של המרינה, טיול ארוך לאורך הנמל. והמרינה. והמפרץ המזרחי. ארוחת צהריים לפרידה ב-TAMAM וזהו. אנחנו בדרכנו לשדה התעופה. עם טעם של עוד. מקווים ומאמינים שהפעם ייקח לנו פחות מעשרים שנה לחזור.