כללי:
הרכב משפחתי – זוג הורים + 4 בני נוער בגילאים 14-16.
הטיול שלנו התבסס על מספר בלוגים נוספים – בתיאורים שלי השתדלתי לא לחזור על מה שהם כתבו, ולכתוב את הפן הספיציפי שלנו.
הבלוגים הללו הם (ותודה רבה מאוד לכותבים):
א. סיפור הדרך של אפיק שעשה טיול בדגש טרקים.
ב. הבלוג של משה צורי שהוא יותר לכיוון של משפחתיות ובילוי.
ג. יש גם את הבלוג של שירליץ שנכתב מנק' מבט נשית יותר.
ד. מידע טכני על מזג אויר ועוד, יש במדריך למטייל באיטליה.
טכני:
סוכות 2015 – סוף ספטמבר ותחילת אוקטובר. זו עונה נפלאה לטיול, אחרי העומס שהבנתי שהוא ענק ולפני הקור הגדול. עם זאת, יש אתרים שפתוחים רק עד אמצע ספט' (למשל הרכבל להר מרמולדה) וצריך לקחת את זה בחשבון ולברר מה פתוח ומה לא.
למי שלא מכיר, באיטליה יש חיבור חשמלי מיוחד שונה משאר אירופה ויש להיערך לכך. אין בעיה עם מטענים לסלולר, אולם מכשירים אחרים – יש לבדוק התאמה.
תקציר מסלול:
יום בשבוע תאריך מה עשינו
ו' 25.9.15 טיסה והגעה
ש' 26.9.15 גארדה לנד והאקווריום הימי + מסעדת ימי הביניים
א' 27.9.15 מנוחה ופעילויות ליד האגם + סירימיונה
ב' 28.9.15 נסיעה לכיוון הדולומיטים – בדרך הר באלדו ומפלי ורונֶה ליד ריבה דה לה גארדה
ג' 29.9.15 סאס פורדוי
ד' 30.9.15 פארק החבלים באורטיזיי שליד סשדה
ה' 1.10.15 נסיעה מהדולומיטים לפדובה
ו' 2.10.15 פדובה
ש' 3.10.15 ונציה
א' 4.10.15 ורונָה
ב' 5.10.15 מילאנו וחזרה הביתה
פירוט מסלול:
שישי – 25.9.15 יום טיסה ונסיעה. מי שמזמין מראש טיסה ופניו לאגם גארדה, עדיף לנחות בורונה או בברגאמו. הבעיה – הטיסות לורונה/ ברגאמו פחות תכופות מאשר למילאנו. טיסה למילאנו 3 שעות ו45 דק. הדרך ממילאנו לסירמיונה – כשעתיים וחצי. לינה ב GARDA VILLAGE – כפר נופש נחמד ונעים. יש לשים לב למה שהם נותנים (ללא סבון לרחצה ו/או סבון כלים, ללא קפה ועם גליל נייר טוולאט אחד בלבד) ולבוא ערוכים או לקנות בסופר שבכפר או ליד הכפר. ארוחת הבוקר במקום (המסעדה ממוקמת בנוף לאגם) חביבה אך ללא ירקות.
שבת – 26.9.15 – גארדה לנד והאקווריום הימי ולקינוח – מסעדת האבירים (Medieval Times). האקווריום נסגר ב 17:00, הגארדה לנד ב 21:00 (תבדקו לפי התקופה), למסעדה כדאי להזמין כרטיסים מהארץ ולבוא 3/4 שעה מראש כי לוקח זמן לשמור מקום ועוד. מפארק השעשועים נהננו מאוד, מאקווריום הרבה פחות (לצורך השוואה- זה שבכרתים יותר מעניין ושלנו באילת הרבה יותר מרשים), הארוחה והמופע – מיוחד ולא שגרתי. טוב שעשינו כהצעתו של משה צורי והבאנו סכו"ם חד"פ למי שרצה.
א' – 27.9.15 – את החלק הראשון של היום הקדשנו למנוחה והתארגנות. אחר כך פינינו זמן לבילוי בכפר הנופש עצמו – פעילויות ספורט ושיטוט ליד האגם. בכפר עצמו יש מגרשי ספורט, פינג פונג, מיני גולף (השכרת הציוד עולה כסף סמלי לזמן בלתי מוגבל כמעט). לשטח הבריכה חייבים להיכנס עם ליווי מבוגר והמציל שהיה אחראי באותו הזמן, חייב גם כובע ים. ליד האגם יש משטח דשא המתאים למשחקי כדור ושם יש גם רשת וחול מתאימים לכדורעף. הילדים גם נכנסו למים (נעימים למדי בצהריים). אחה"צ לפנות ערב נסענו לסירמיונה (העיר מתויירת מאוד. לטעמי, נותני השירות יותר מידי “מקצוענים” בטיפול בתיירים עד כדי כך שזה הפריע). ידענו שביום א' המבצר לא פתוח לביקורים, אבל היה נעים ונחמד לשוטט מסביבו ובכלל בעיר העתיקה ואחר כך לשבת במסעדה טובה ולשוחח.
יום ב' – 28.9.15 – נסיעה לדולומיטים. בדרך עצרנו במלצ'ינה ועלינו להר באלדו. למעלה קר – ההפרש בטמפ' בין מלצ'ינה לתצפית בהר באלדו הוא כ- 15 מעלות צלזיוס לפחות (הווה אומר שאם למטה 20 מעלות, הרי שלמעלה זה כבר קרוב לאפס מעלות צלזיוס) – תצטיידו בהתאם. העליה ברכבל להר באלדו + שהיה בסיסית על ההר הכוללת הליכה לנק' התצפית על ריבה דה לה גארדה ובחזרה, לוקחת כ 3-4 שעות של כיף. יש אפשרות לקחת כרטיס למעלה ולרדת ברגל. מכיוון שהרכבל מורכב משני שלבים, הרבה עולים ברכבל לתחנה העליונה ויורדים ברגל לאמצעית ואז יורדים למלצ'ינה ברכבל, אנחנו עלינו וירדנו ברכבל ושוטטנו לנו בכיף על ההר. על ההר יש גם חוות אלפקות קטנה שמהווה אטרקציה לצילום (שימו לב שיש שם שלט “מי שמצטלם – מתבקש לשלם" וקופה קטנה להכנסת כמה סנטים). ליד החווה יש דוכן לצעיפים, כפפות וכובעים. ביגוד - כדאי להביא איתנו, כי למעלה זה לא זול. אנחנו באנו מצוידים גם לפיקניק קטן והשמש זרחה ופיזרה את העננים חלקית והיה מרהיב. לטעמי – חוויה שאסור לפספס.
לאחר שירדנו למלצ'ינה חזרה, חיפשנו אוכל בעיירה הנחמדה. הלכנו מהרכבל ישר, עברנו את הכביש הראשי במנהרת הולכי רגל והמשכנו מעט ישר מעבר לקשת (אמיתי, לא מליצה). מיד אחרי הקשת, ממשיכים ישר, עוברים מאפיה ורואים ספסלים שצמודים לקיר – אלו מקומות הישיבה של המקום הקסום שנקרא "פיטר פן". זהו מקום קטן וקסום, עם פיצות האפויות במגוון טעמים מצויינים – יושבים על הספסלים ואוכלים - טעים, זול ואותנטי.
אחר כך נסענו למפלי ורונֶה ליד ריבה דה לה גארדה – אולי בגלל שהגענו כבר בשלהי הסתיו, התאכזבנו. המפל אמנם גבוה ויפה, אבל לתחושתינו שיווקו אותו קצת יותר מידי כמפעים. אחת המטיילות הישראליות שפגשנו שם אמרה "אפשר להגדיר את זה כנחמד וזהו". לטעמי האישי, אפשר היה לדלג עליו, מה עוד שעקב קוצר הזמן נאלצנו לוותר על אגם טֶנו. את רוב שאר הדרך נסענו במהירות לכיוון ואל דה פאסה. למקום הגענו כבר בחשיכה (בעונה הזו, סיום שקיעה בסביבות רבע ל - 7).
יום ג' – 29.9.15- אנחנו לנים בעיירה CAMPILETTO DI FASSA ולנים ב- APPARTMENTS LADINA לקחנו את הדירה הכי ענקית שלהם – 3 חדרי שינה ושני שרותים/אמבטיה מרווחים. דירה מהממת והבעלים הם גם בעלי מסעדה מקסימה שבה אכלנו בערב הראשון שבו הגענו (לא זול, אבל גם לא יקר מידי). בעיירה יש דואר עם עובדות חביבות וסופר חביב שמכיל הרבה דברים (גם ציוד לא אכיל בקומה השניה). הכל פתוח רק עד 19:00. מאוד אהבנו להיות בעיירה הזו עם הנוף הפסטורלי, הדירה הנעימה וגם מזג אויר מקסים. בסלון ובמטבח גם היו לנו חלונות אור בתקרה ודרכם יכולנו לראות את המשייטים במצנחי הרחיפה (יש מרכז רחיפה בריפיוחו למעלה Des Alpes - Mountain).
בבוקר שוטטנו בעיירה , ביער שלידה ובנחל שבצידו וכשהתחמם יותר עלינו ברכבל לריפיוחו הנ”ל שהוא גם תחנת יציאה לסאס פורדוי. (שימו לב: א. בין 13:00-13:45 עובדי הרכבל בהפסקה. ב. הרכבל האחרון יורד מההר ב 17:30). למעלה שוטטנו "קצת הרבה" בין המון נפלא של שלוגיות שנותרו מהחורף הקודם. מצאנו תצפית מרהיבה שטופת שמש המשקיפה על "ואל דה פאסה" וערכנו פיקניק מדהים. אני לא רציתי לעזוב את המקום הזה, הרגשתי שם מדהים, אבל כמו שאמר פעם ידיד טוב שלי: "גם לדברים טובים יש סוף". סך הכל היינו על ההר כשעתיים ואז ירדנו חזרה. בערב, אחרי ארוחת ערב מלכותית שהכנו יחד ושכללה פסטה, דגים, ירקות וגבינות מצויינות; הכרזנו על ערב משחקי חברה והשתוללנו יחד והיו המון צחוקים.
הבעיה היחידה שהייתה לנו בעיירה היא שב"טוריסט אינפורמיישן" ישבה ביום שהגענו, בחורה אנטיפאטית לגמרי שצריך היה ממש לחלוב ממנה מידע.
יום ד' 30.9.15 – נסיעה לכיוון סשדה. החלטנו לקחת את הזמן ועצרנו בכל מיני נקודות חמד מקסימות בדרך, כולל אגם וברבורים – הדרך היא דרך נופית מהממת. המטרה שלנו – פארק החבלים והסולמות באורטיסיי (Ortisei). חוויה מדהימה שאסור להחמיץ. כל מי שירד מהמסלול היו לו עיניים פתוחות לרווחה מאושר וחיוך שמאיים להתפוצץ מהפרצוף. כל אחד בחר את המסלול שהתאים לו – ארוך וקשה עם סיום בסלאלום או בינוני עם סיום באומגה וכו'. אחר כך שוב פיקניק והפעם ליד נחל שזורם ממש ליד הפארק. את המכונית החננו ממש בכניסה למרכז העיירה בחניון לא יקר (כשמגיעים, מהכיכר שמאלה – 2 יורו לשעה, החניון שממש ליד הפארק לוקח 8 יורו לשעה). אחר כך ירדנו מהפארק רגלית למרכז העיירה ושוטטנו לנו מעט. חזרנו לדירה שלנו כשעוד הספקנו את החלק המסובך של הדרך לנהוג באור.
הערה חשובה: שימו לב שלבחור הבאמת נחמד ובאמת עוזר לכולם שיושב בפארק, יש בעיה בלהבין גילאים של ילדים ובעיה קצת בחשבון. הוא החשיב את כל הילדים שלנו כמבוגרים וקיבלנו חשבון ענק.... הצעתי: קחו פרוספקט!! בפרוספקט מפורטת טבלה המצליבה גילאים ודרגת קושי של מסלולים. כל מה שעשיתי זה לעזור לבחור להבין איזה ילד באיזה גיל וסימנתי לו בטבלה את המחירים הנכונים.... והופ!!! חסכתי 20 יורו פתאום.
זהו יום מדהים וחווייתי.
יום חמישי – 1.10.15 – נסיעה מהדולומיטים לפאדובה. החלטנו לא לבצע סיבוב לקורטינה וירדנו דרך הר המרמולדה והאגם שלידו. זה היה היום הקר ביותר שלנו ובעצירות הגענו לטמפרטורה מתחת ל-0, אבל היה פשוט נפלא. אחר כך נסענו לכיוון הר פקול (Pecol)). הנופים מרהיבים והעיירות מקסימות ועצרנו בכל נקודה שרק הרגשנו צורך לכך. המשכנו ל A27 לכיוון ונציה ואחר כך A4 לפאדובה. את הערב בילינו בשיטוט ראשוני בפדובה. הגענו לכיכרות הנחמדות במרכז העיר ואכלנו פסטה מצויינת. ואחר כך חזרנו ברגל לאורך הנהר למלון.
קצת פרטים טכניים: כל החנויות כמעט נסגרות ב 19:30 ורוב האוטובוסים נוסעים רק עד 20:30. כרטיסי אוטובוס קונים בטבקיות (פיצוציות מקומיות) ואז זה עולה קרוב ל – 1 יורו לאדם. אם קונים באוטובוס עצמו זה 2 יורו לאדם. אנחנו איתגרנו נהג מרובע כאשר עלינו 6 איש לאוטובוס ונשארו לו רק 4 כרטיסים. בסוף בחורה איטלקיה הסבירה לו בחיוך, שמותר לו להתגמש ונסענו איתו למרכז.
יום שישי – 2.10.15 – יום פאדובה. התחלנו את הבוקר בעניינים טכניים והתארגנות ואחר כך נסענו למרכז. זה היה יום שיטוט נפלא בפאדובה ששילב קניות אוכל ונוף של עיר יפה עם אנשים תוססים ומעניינים וגם.... שתי הפתעות (אחת נעימה ואחת מאכזבת).
קניות בגדים – הסתובבנו רבות ובסוף קנינו בסניף M&H המקומי. המחירים היו מגוחכים והכיף היה גדול. מזוודה מקסימה וחגורות קנינו ב Carpisa שב Via Roma. ארוחת צהריים אכלנו ב- Breck והיה ממש טעים ונעים. שם גם היתה לנו ההפתעה הנעימה כשפגשנו בחורה ישראלית מקסימה ערביה נוצרית מחיפה שלומדת רפואה בפדובה. פטפטנו בעברית והיא גם תרגמה עבורינו לאיטלקית לבחור בדוכן (הבחור לא ממש הבין אנגלית). אחר כך ענתה לנו לכמה שאלות (היא הפנתה אותנו ל Carpisa) ואפילו נתנה לנו את הטלפון שלה שאם נצטרך עוד משהו שנוכל להעזר בה. היה פשוט קסום ונפלא.
המשכנו לשוטט בפדובה כשהמטרה שלי היתה הבית של גליליאו. זו היתה האכזבה של היום. סחבתי לשם את כל המשפחה כשאני מעודדת אותם ש"זהו האיש שהמציא את המדע המודרני!" וחשבתי שיהיה שם בית שמור + פסל + משהו שייתן השראה לדור הבא. איזו אכזבה!!!!– בתוך שכונה מטופחת להפליא, עומד הבית עצמו. ללא שום טיפוח, עצוב, מוזנח, עם שלט דהוי ולא מושג בקומה הראשונה. ממש אכזבה גדולה מנשוא. ואז התחיל גשם..... ופשוט הלכנו….. הבית הזה, היה בעיני נק' שפל אמיתית לפאדובה. חזרנו למלון. הפעם בטראם מקסים.
המלון שלנו – מלון גליליאו - BEST WESTERN PREMIER Hotel Galileo. מלון מקסים ורגוע. שירות מצוין. לאנשים ממש אכפת. זה אינו מלון עם פעילויות אקסטרה לילדים והבריכה בו שייכת לספא (שזה בעצם ג'קוזי ענק ונעים) ולא מיועדת להשתוללות, אבל היה לנו שם מקסים ונוח. ארוחת הבוקר עשירה ומגוונת (אבל שוב בלי ירקות). ואת שאר הארוחות ארגנו בעצמנו או שאכלנו במסעדה תוך כדי הטיול.
קניות בפאדובה:
ליד הפארק שמשתרע בין המלון לדרך לוונציה יש מרכז קניות שבו סופרמרקט ענק שפתוח גם ביום א'. בסופר הזה יש הכל - בגדים, מכונות כביסה, מזוודות, אוכל, ציוד לבית ועוד.
השווקים – ימים שישי ושבת יש שוק בפאדובה בכיכרות במרכז העיר, אבל לא בימים א' ב'. ביום ראשון פגשנו שוק בוורונה. לגבי שאר הימים פשוט לא שאלנו.
יום שבת 3.10.15 – יום ונציה. יום עמוס מאוד. מראש תדעו שלא מספיקים את כל מה שרוצים וצריך לבחור ולעשות סדרי עדיפויות. הגענו לחניה הראשית ומיד עלינו לסירה למוראנו (Murano). מאוד נהננו לשוטט בסמטאות האי ולהכנס לחנויות הזכוכית. העבודות הינן עבודות אמנות ממש. הסיפור המעניין הוא שכל זה התחיל בעצם מכך שתושבי ונציה הגלו את היהודים שבעיר לאי כדי ש"לא יפריעו" להם. היהודים הם עם שממציא פטנטים והתחילו להתפרנס מנפחות זכוכית והשאר (באמת) היסטוריה. משם נסענו באוטובוס מים לבוראנו (Burano).
שימו לב שהיציאה לבוראנו היא ליד המגדלור של מוראנו ולא ברציף שממנו יורדים מונציה. הנסיעה ממוראנו לבוראנו לוקחת כחצי שעה לכל כיוון, כך שיש לקחת בחשבון כשעתיים לפחות (תלוי מה אורך הסיבוב שתעשו באי). אנחנו ירדנו מהאוטובוס מים ומיד פרסנו פיקניק מקסים בגינה עם דשא ועצים ליד המים. היה טעים ורגוע. הסתובבנו באי וקצת הצטלמנו.
מבוראנו חזרנו לונציה עצמה ויצאנו לכיכר סן מרקו. הדרך מהנקודה שבה יורדים מהאוטובוס מים עד לכיכר סן מרקו, קצת ארוכה, אבל חוצה את כל העיר ומאפשרת הצצה מעניינת לחיי התושבים. בכלל לגור בוונציה ברגיל, זה נראה לי סיוט כי אתה בעצם גר במוזיאון. התחושה שלי היתה שאם נתעטש ייפול עלינו פסל. את תושבי ונציה התחושה הזו כנראה לא אופפת והם חיים בשלווה ואפילו ראינו חבלי כביסה ודליים וכו'. רגע של חיוך היה לנו כשילדים ששיחקו כדורגל באחת החצרות העיפו בטעות כדור לתעלה. הם לא התרגשו בכלל ופשוט חיכו שאיזו משפחה תעבור עם הסירה הפרטית שלהם ותמסור להם את הכדור מהמים. חיים מסוג אחר. ואז הגענו לגלידה. המלצה שלי – לא לחכות לכיכר סן מרקו (שם הגלידה יקרה ויש תורים). מצאנו באחת הסמטאות גלידריה משפחתית מקסימה עם בחור חביב שמספר בדיחה כמעט על כל טעם של גלידה. ליקקנו בשמחה טעמים שונים תוך כדי הליכה.
כיכר סן מרקו מדהימה ביופיה וגם בעומס האנושי שבה. בעלי סיפר לנו על ונציה בתקופת גדולתה של הרפובליקה הוונציאנית והוסיף פרטים מאליפים ומעניינים. קשה לתפוס שכלית וגם לא רגשית את כל עושר הארכיטקטורה הרב הזה. אחר כך נסענו באוטובוס מים דרך התעלה הגדולה שממנה נשקפים מראות מדהימים של וונציה בתפארתה.
יום א' – 4.10.15 – יום ורונה. בוורונה תחנו בחניון ארנה. הוא לא מוגבל בזמן ולא נורא יקר (2 וחצי יורו לשעה). העיר וורונה נפלאה. מאוד נהננו לשוטט שם: כיכר ברה, החומה הוונציאנית, ה"קרקס הרומי", ועוד. לקחנו את אוטובוס התיירים (55 יורו למשפחה של 6 נפשות) האוטובוס כולל אזניות אישיות והסברים בשלל שפות. אפשר לרדת בכל תחנה ולעלות אחר כך והכרטיס תקף ל-24 שעות לשני הקווים האדום והכחול. שניהם יפים. מקבלים מפה עם תאור מסלול הקוים והתחנות. ירדנו באיזור הבית של רומיאו ויוליה והמשכנו ברגל עד לקרקס הרומי (ארנה). יש לאמר שהסיפור של רומאו ויוליה נכתב ע"י שייקספיר, ללא שהיה כלל בוורונה והוא מבוסס על סיפורים מכל איטליה שסיפרו הסוחרים הוונציאנים בהגיעם לארצות אירופה השונות. אז למה דווקא הבית הזה? הסיפור ששמענו היה כי כנראה האנשים בעיר לא רצו שסתם יטרידו אותם ולבית הזה יש מרפסת ואז התחילו לשלוח לשם את המבקרים הרבים שקראו את שייקספיר ורצו לחזות במרפסת בעיניהם ואז שמו גם פסל ונוצרה המסורת ללטף לגברת המפוסלת את האיזור ה"קדמי גבוה"......
כמה צעדים מהבית, יש כיכר מקסימה עם שוק נהדר ולא יקר ושם קנינו הרבה פיצ'פקס חמודים.
בארנה, אפשר להצטלם עם "חיילים רומיים", בתשלום שהיה נראה לנו כ"איש אשר ידבנו ליבו". כניסה ללא הדרכה עולה 1 יורו לאדם. יש לציין שכדאי להכנס ואפילו רק מהסיבה הפרוזאית שגם למי שלא מתעניין בהיסטריה וארכיאולוגיה, יש צרכים טבעיים ויש שם גם שירותים (ובשירותים ציבוריים רגילים המחיר נע בין 1-2 יורו לאדם). בנות! השירותים שלנו: מהכניסה צריך לפנות ימינה וללכת הרבה (לבנים יש הרבה אפשרויות). הארנה עצמה דומה לזו שבבית שאן אך שמורה יותר. בעיני הקסם קצת אבד כי שמו שם הרבה ציוד וכסאות פלסטיק להופעות השונות שמתקיימות שם.
יום ב' – 5.10.15 – יום מילאנו ונסיעה לשדה התעופה. – יום מורכב, גדוש ומקסים. יצאנו בסביבות 10 מהמלון ונסענו למילאנו לשדה התעופה מלפנסה. שם החזרנו את הרכב, ארגנו ציוד, אפסנו את המזוודות באחסנת מזוודות (4 וחצי יורו לשעה, פתוח רק עד 22:00) ולקחנו את הרכבת למילאנו. במילאנו עלינו לטראם למרכז העיר והתחלנו בשיטוט בדומו, בשדירת המעצבים, ביכר התאטרון והסביבה. הלכנו גם למבצר הוונציאני ולמזרקה שלידו שם פגשנו חברה מחב"ד חוגגים שמחת תורה. מילאנו מקסימה ויש בה הרבה פינות חמד. גולת הכותרת היא כמובן כיכר הדומו והדומו עצמו ואחר כך שדירת המעצבים. שלושתם בלתי נתפסים במורכבות הקישוטים וביופי. מרהיב!!! המבצר הוונציאני ממש מרהיב. אני והבנות נשארנו ליד המזרקה ואילו הבנים נכנסו פנימה. אחר כך כשראיתי את התמונות, הצטערתי שלא נכנסתי.
חזרנו בשני קווי טראם וברכבת ממילאנו לשדה התעופה לקחנו את המזוודות ונכנסנו לתור לצ'ק אין לטיסה.
יום ג' 6.10.15 - חזרה הביתה.
