יצאנו בתחילת ספטמבר להפלגה עם חברת מנו. להפלגה הייתה עצירה אחת- בלרנקה, למשך יום. בפוסט אתייחס גם להפלגה וגם ללרנקה עצמה.
לפני ההפלגה
הטרמינל ממנו יוצאת ההפלגה נמצא בנמל חיפה, קרוב מאוד לתחנת חיפה מרכז השמונה (אם כי ההגדרה באתר של “100 מטר” היא אולי בקו אווירי...). כמה דקות הליכה, נכנסים דרך שער 5.
בכל התורים עד העלייה לאנייה המתנו כשעה במצטבר. בשונה מנתב”ג אין ימים עמוסים יותר ופחות- יש ספינת נוסעים אחת שיוצאת מישראל, ולכן אין סיבה, לדעתי , להגיע 3 שעות מראש (אלא אם כן אתם מתכננים קניות ממושכות בדיוטי פרי- קחו בחשבון שהוא די קטן ויש חנות דומה על הספינה).
ניתן כבר לפני העלייה לאניה להטעין את כרטיס מנו בכסף. האלטרנטיבה היא לחבר את הכרטיס לכרטיס האשראי (לא ניתן לשלם על האניה בשום אמצעי למעט כרטיס מנו).
את הדרכונים מפקידים בעלייה לאניה ומקבלים בדרך חזרה ארצה.
אפשר להפקיד את המזוודות (והן יחכו לכם בחדר- חוסך זמן ואפשר ללכת ישר ליהנות מהאנייה) או לקחת אותן איתכם.
ההפלגה יוצאת מנמל חיפה בשעה 14:00, אבל כבר בשעה 10:30 מגישים על האניה כיבוד קל למי שהגיע מוקדם, ולאחר מכן מוגשת ארוחת צהריים שמסתיימת עוד לפני היציאה. קחו זאת בחשבון אם אתם מגיעים מרחוק ומתכננים לאכול צהריים על האנייה.
האנייה
מדובר באנייה קטנה מאוד בסדרי גודל של קרוזים.יש 6 סיפונים:
- קומה 2- הקומה הנמוכה ביותר בפועל. משם יוצאים וחוזרים ליעדים השונים בהפלגה.
- קומה 3- מועדון ילדים
- קומה 4- חנויות, קבלה, מכונות מזל, עלייה לאניה ביום הראשון
- קומה 5- ספא, מסעדות, אולם הופעות (עם בר), בר חיצוני ופנימי, קזינו, דיוטי פרי.
- קומה 6- בריכות (בריכה קטנה למבוגרים- עד 10 אנשים, בריכה קטנה יותר לילדים, וג'קוזי), חדר כושר, בר חיצוני
- קומה 7- מיטות שיזוף נוספות
את המשמעות של אנייה קטנה הבנו כשהים התחיל להיות סוער בדרך ללרנקה. הבריכה הייתה סגורה כל הדרך (ובצדק- היא התרוקנה כמעט לגמרי עד שהגענו ללרנקה, כי הגלים בתוכה העיפו את המים על הסיפון), את כיסאות השיזוף בסיפון העליון קיפלו, ובעיקר- הספינה היטלטלה במידה מורגשת בכל הסיפונים. בנוסף החל משלב מסוים התחלנו להרגיש את רעידות ורעש המנועים- גם כן בכל הסיפונים. הישיבה בחדר האוכל הרגישה כמו נסיעה באוטובוס. מי שסובל מבחילות בנסיעות (ללא קשר למחלת ים- מי שסובל באוטובוס שנוסע ונעצר או עושה פניות לא טובות)- קחו בחשבון שככה זה מרגיש.
במצב ים שבו אי אפשר להיכנס לבריכה או להתאמן בחדר כושר, בעצם לא נשאר הרבה לעשות- ההופעות חובבניות, ונשארים עם קניות, קזינו או מסאג' (בשעות שבהן הספא פתוח).
בדרך חזרה הים היה יותר רגוע, אבל חזרנו בלילה ולכן לא הספקנו ליהנות מהאנייה.
מסעדות
באונייה יש 2 מסעדות, כשמדובר בפועל בחדר אוכל ומסעדה בתשלום.
בחדר האוכל (מסעדת מרידיאן)- אוכל סבבה, אבל מאוד חוזר על עצמו- בשייט שלנו היו 4 ארוחות בשריות (צהריים+ ערב) ולמעט סיגרים ופסטלים בשישי בערב, הן היו זהות לחלוטין. כנראה שמכוונים את הקהל למסעדה בתשלום (מסעדת ניו יורק) אבל לא הספקנו “לדגום” אותה.
ארוחת הבוקר דומה לארוחת בוקר של בית מלון. בשבת בבוקר הגישו ג'חנון, רסק, וביצה, בנוסף לכל הדברים הרגילים.
על כרטיס מנו כתוב הסבב שלכם בארוחת ערב (לפי מה שבחרתם, מוקדם יותר או מאוחר יותר) ומספר השולחן. אף אחד לא באמת בודק את זה או הולך לפי זה. לרעבים מבניכם לדעתי אפשר להיכנס גם בשני הסבבים 
שימו לב! לא נותנים לקחת אוכל לחדר בשום מחיר. זאת אומרת, אם תוציאו משהו שאפשר להוציא ביד, לא נראה לי שיעירו לכם. אבל אם מישהו לא מרגיש טוב או מעדיף לאכול בשעה אחרת, הם לא מאפשרים לקחת לאותו אדם חמגשית. אז ההמלצה שלי במצב כזה היא לא לנסות לפנות אליהם, ולהוציא דברים כמו לחם ופירות. עוד אופציה היא לנסות לקחת טייק אווי מהמסעדה בתשלום.
ברים
מוצלחים מאוד. המחירים של קפה, מאפה וכו' דומים למחירים בבתי קפה בארץ, ומחירי האלכוהול דומים למחירים באירופה. שימו לב שאפשר לשלם רק באמצעות כרטיס מנו, ושהצוות לא מבין עברית- התפריט בעברית ובאנגלית ותצטרכו להזמין באנגלית.
החדר
יש מגוון של חדרים באנייה. אנחנו בחרנו בחדר בקומה 2 עם חלון. את הקומה הנמוכה בחרנו כדי להרגיש פחות את הטלטלות ואת החלון כדי להימנע מתחושה קלסטרופובית. אני אתאר כאן את החדר שלנו, יכול להיות שהמצב שונה לגמרי בקומות אחרות.
החדר קטן, אבל בעצם כמעט לא נמצאים בחדר ולכן בעיניי הגודל מספיק:
יש אפשרות של מיטה שלישית, שנפתחת ממדף בצד. קחו בחשבון שהמיטה ממוקמת נמוך מאוד, ואני לא יכולה לחשוב על דרך שבה מי שישן מתחתיה לא ידפוק את הראש במיטה שמעליו…
בחדר יש גם טלוויזיה, אבל היא קטנה מאוד ומפוקסלת מאוד, ככה שלא הייתי בונה על צפייה בטלוויזיה בחדר. יש טלוויזיות גדולות ובאיכות תמונה טובה בחללים המשותפים.
המקלחת
מה שרואים בתמונה זה באמת כל מה שיש בחדר האמבטיה (למעט המקלחון). המקלחת עצמה קטנה ועם תקרה נמוכה מאוד. אדם מעל גובה 1.90 או אדם גדול גוף לדעתי לא יסתדרו בתוך המקלחון.
לרנקה
בחרנו לא לקחת סיור של ההפלגה, אלא לטייל עצמאית, כדי לראות את לרנקה עצמה (האפשרויות בסיורים הן יציאה מהעיר או שופינג). הטרמינל לא רחוק מחוף הים וממרכז העיר, אפשר לקחת מונית או ללכת ברגל.
לרנקה היא עיר יחסית אפרורית ולא מאוד תיירותית, שקצת מזכירה את ישראל. החנויות והמסעדות נפתחות מאוחר והייתה תחושה די מנומנמת. בכל זאת לא חסר איך למלא יום בעיר.
חוף הים- מדובר בחוף מסודר מאוד, עם מיטות שיזוף ושמשיות בתשלום. תקבלו חשבונית שעליה מסומנים מספרי הכיסאות שלקחתם. חוף נעים ונחמד עם חול דחוס שפחות מאפיין את חופי ישראל.
משום מה לא מצאנו בשום מקום קרטיבים (ארטיק קרח) או ברד, ומעט מאוד שלגונים. גלידה ראינו רק בבתי הקפה (ובחנות של האגן דאז). אולי בקיץ המצב שונה. בכל אופן אם מתכננים לאכול גלידה בחוף אני ממליצה לקנות מעבר לכביש בהאגן דאז או במקדונלדס ולקחת לחוף.
הטיילת- הרבה בתי קפה ומסעדות, מקומיים ובינלאומיים (KFC, מקדונלדס, האגן דאז, סטארבקס, דומינוס..). למרות האזהרות על מחירים יקרים בסה”כ המחירים כמו בארץ. מעבר לרשתות המוכרות, ישבנו במסעדת aldente (איטלקית) והיה מאוד נחמד.
כנסיית סיינט לזרוס- זו אמנם כנסייה אורתודוכסית אבל בסגנון שמזכיר מאוד את הסגנון הקתולי. הרבה זהב, הרבה פאר, נשים שיושבות על הקבר של לזרוס.. מדובר בכנסייה רצינית ופעילה עם מתפללים מאוד דתיים. בכניסה יש בדים והמבקרים מתבקשים להתכסות- בלי מכנסיים קצרים (גם לגברים), ולא להיכנס עם כובע.
אגם המלח- מדובר בעיקרון באגם גדול שמהווה מוקד משיכה לציפורים נודדות כולל פלמינגו. בתחילת ספטמבר היה שם מדבר מלח (אני לא מגזימה. לא היו מים בכלל.) ולא היו ציפורים. בכל זאת מדובר במקום נחמד שנמצא בתוך שמורת טבע.
ברחבי העיר פזורים גם שרידי טירות- בחלקם יש משרדים ממשלתיים, בחלקם עורכים אירועיים, חלקם משמשים מוזיאונים. נחמד מאוד להסתובב. יש בעיקרון דברים נוספים לעשות בעיר אבל בילינו זמן רב בחוף ולא ראינו הכל.
חזרה ארצה
בליל היציאה חזרה לארץ מחלקים בחזרה את הדרכונים.
מי שרוצה להפקיד את המזוודות (מחכות במסוע) צריך להשאיר את המזוודה מחוץ לחדר בחצות. אנחנו חשבנו שנחסוך את זמן ההמתנה למזוודות וניקח את התיק איתנ, אבל במקרה כזה קחו בחשבון שתצטרכו להעביר את הדברים בשיקוף כשתגיעו לטרמינל בחיפה ככה שלא בטוח שמשהו נחסך.
את החדרים צריך לפנות עד שעה 7:00 אבל בפועל מגיעים לישראל הרבה לפני. מוגשת גם ארוחת בוקר החל משעה 6:30. ככה יוצא שאין עומס ביציאה מהאנייה, בשונה מהיציאה בימי העגינה ביעדים שבהם ממתינים זמן רב בתור.
העלונים שחילקו לנו באנייה- לוח הזמנים לשני ימי ההפלגה
וכמובן, איך אפשר לחזור מקרוז בלי תמונה של מגבת מקופלת לצורה של חיה