אנחנו זוג בשנות העשרים לחיינו, ואת הטיול עשינו בסוף מרץ 2016

היום הראשון- נאפולי

לנאפולי הגענו בטיסה עם קונקשן ברומא. יצא יותר זול מטיסה לרומא ורכבת משם לעיר, וכמובן מהיר יותר. שש שעות מרגע ההמראה כבר היינו במלון, נאפולי סוויט, שהוא מלון קטן וחמוד במיקום מרכזי מאוד בעיר. מונית מהשדה למלון 25 אירו.

אחרי התמקמות במלון הלכנו לארוחת צהריים בפיצריית frianon הסמוכה לסן מישל המפורסמת, שעליה ויתרנו בגלל תור שהשתרך לאורך הרחוב. הפיצה הייתה מעולה וגדולה מאוד, והמחיר החל מ4 אירו (תלוי בתוספות).

רוב נותני השירות בנאפולי כן דוברים אנגלית בסיסית, אבל ליתר ביטחון אם יש משהו שחשוב לכם, תגידו באיטלקית. למשל מים לא תוססים, “אקווה נטורלה- נו גז!!!” זה מאוד מוזר להם שמישהו רוצה מים רגילים אז צריך להדגיש. בכל אופן מים וסודה זולים מאוד- 1.5-2 אירו במסעדה, אירו אחד בקיוסק ובסופר אפשר כמובן לקנות בקבוקים גדולים בפחות.

הלכנו ברגל לטירת קסטל נואבו שממוקמת בדיוק במרכז העיר ונוח להשתמש בה כדי למקם את עצמנו. הטירה יפה ודי מרשימה, לא נכנסנו.

אחר כך לקחנו פוניקולר (לא בדיוק רכבל אלא יותר מטרו שנוסע במעלה ההר) (אירו לאדם לכיוון) לגבעת וומרו, שכונה יותר יוקרתית ופחות מאובקת של נאפולי, שם תכננו ללכת לוילה פלורידיאנה, מה שאמור להיות פארק מרשים עם נוף יפה. הפארק כולו היה חסום ורק קטע קטן, לא מרשים וללא נוף, היה פתוח לקהל. עם זאת השכונה עצמה נחמדה ונעים להסתובב אם יש זמן.

מאוכזבים המשכנו לתחנה הבאה, טירת סן אלמו. בטירה יש מוזיאון עם סיור מודרך (הכניסה בתשלום), אבל אנחנו נכנסנט מצד שמאל וסיירנו באופן עצמאי. הטירה שומרה בצורה די אוטנתית ויפה ויש ממנה נוף יפה של העיר והסביבה, מה שנתן לנו הבנה לגבי המשך הטיול. מהטירה החלטנו לרדת במדרגות בחזרה לעיר- טעות. המון מדרגות בלי סוף ורק לאחר כשעה מגיעים לנקודת תחבורה ציבורית.

הלכנו לראות את השקיעה בטיילת ומשם לארוחת ערב במסעדה משפחתית קטנה ונחמדה במרכז העיר.

בדרך חזרה למלון ניסינו לקחת אוטובוס אבל היה כל כך צפוף שירדנו והלכנו ברגל. לאור המיקום המרכזי של המלון חזרנו ברגל כמעט כל יום לאחר מכן.

יום 2- חוף אמאלפי

קמנו מאוחר, ארוחת בוקר קונטיננטלית במלון. יצאנו ברגל לתחנת הרכבת (פחות מעשר דקות) ועלינו על הרכבת של 8:40 לסורנטו. הנוף נחמד, הרכבת נתקעה כמה פעמים – מסתבר שמחוץ לתחנות הרכבת יש רק נתיב אחד וכשמגיעה רכבת מהצד השני צריך לחכות שהיא תעבור.

צריך לשים לב- יש שתי תחנות רכבת בנאפולי והן במרחק שתי דקות אחת מהשנייה, ושונות מאוד. הרכבת שממנה נסענו נוחה פחות, ואפשר לרכוש בה כרטיסים במקום. זו הרכבת שמשמשת אנשים להגיע לעבודה, בעיקר. התחנה השנייה היא של רכבת נוחה יותר שעושה נסיעות רציניות ברחבי איטליה. בתחנה הזו מומלץ לרכוש כרטיס מראש, וממנה ניתן להגיע לסלרנו. סורנטו היא בצד הדרומי של חוף אמאלפי וסלרנו בצד הצפוני. לפי העיירות שבהן מתכוונים לבקר, בוחרים את הרכבת.

בסורנטו, ממש מול תחנת הרכבת יש תחנה של אוטובוס SITA שנוסע לכל אורך החוף. ניתן לקנות חופשי יומי ב8 אירו- מאוד משתלם כי כל נסיעה עולה 2.70

הנסיעה היא לא לבעלי קיבה חלשה! הדרך מאוד מפותלת ולי אישית התקלקל היום בגללה. מי שחושב שיהיה לו קשה בנסיעה, אני ממליצה לקחת את הרכבת לסלרנו, שאמורה להיות עיירה נחמדה בפני עצמה, ובכך לדלג על הנסיעה הקשה, וגם הנסיעות בצפון לדעתי פחות מפותלות (סורנטו עצמה לא יפה ולא מעניינת).

אפשרות נוספת: אפשר להגיע מעיירה לעיירה לאורך החוף בשייט (וגם לקפרי). אני מאוד חששתי מכך כי כבר הייתי עם בחילה אבל למחרת (כשנסענו לקפרי) הבנתי שממש אין מה לחשוש והשייט נעים מאוד (אם כי יקר משמעותית מכל דרך תחבורה אחרת)

פוזיטנו- עיירה יפה מאוד שבה הכל עולה בדיוק פי שתיים מבנאפולי, כולל הקופרטו (תשלום עבור עריכת השולחן שיש לשלם בכל מסעדה כמעט, ואינו קשור לטיפ). הסתובבנו שלוש שעות, אבל שעה מספיקה לגמרי. ארוחת צהריים במסעדת chez black הייתה ממש מעולה אבל יקרה יחסית לאיזור.

תיכננו להמשיך לעיירות נוספות אך בכלל הנסיעה הקשה חזרנו למלון.

יום 3- קפרי

ארוחת בוקר במלון, אוטובוס ממש מתחת למלון למרינה. עשר דקות הליכה, קניית כרטיסים ועלינו למעבורת לאי קפרי. ממליצה להעדיף את המעבורת המהירה למרות הפער במחיר- השיט היה ממש נעים.

בירידה מהמעבורת קנינו כריך (קפרזה כמובן) בקיוסק, אותו הכינו לנו במקום. האי קפרי מורכב בעיקרון משתי עיירות מרכזיות- קפרי ואנה קפרי. מיד עלינו באוטובוס לאנה קפרי ובהמשך ירדנו חזרה לקפרי. שימו לב שבאיזור הנמל הכל יקר יותר, ומומלץ לרכוש הכל בחלק הפנימי יותר. גם הקיוסק למשל שבאנה קפרי היה זול יותר ומגוון יותר, כי משרת כם את המקומיים ולא רק תירים.

וילה סן מישל- מעין מרפסת בהר עם נוף יפה. יש גם מוזיאון אבל לא נכנסנו.

ארוחת צהריים- יש מגוון מסעדות אחת ליד השניה וההבדל בניהן לא גדול.

אנחנו העברנו באי 5 שעות, בעיקר בשוטטות (הוא יפה מאוד). יש אפשרות גם לעלות על הר ברכבל כיסאות, או ללכת למערה הכחולה.

בערב מצאנו מסעדה חמודה של זוג זקנים שלא מדברים מילה באנגלית. הם היו מקסימים והאוכל נחמד, וזו חוויה מיוחדת ואותנטית יחסית.

יום 4- פומפיי והר הגעש וזוב

היום הרביעי שלנו בנאפולי היה יום ראשון- שימו לב: הכל סגור. חנויות, בתי קפה, מסעדות.

רכבת לארקלנו מהתחנה שממנה לקחנו רכבת לסורנטו (כל הרכבות לאותו יום+האוטובוס במעלה ההר: 23 אירו לאדם), כדי להגיע להר הגעש וזוב (וזוביוס).

מתחנת הרכבת בארקלנו יוצא אוטובוס שעולה את רוב ההר, ומשם ממשיכים ברגל. עד סוף המסלול של האוטובוס אין הרבה נוף, יש הרבה רוכבי אופניים. מי שבקטע- זה מגניב. לעומת זאת להולכי רגל זו משימה מאוד קשה לעלות מלמטה.

על ההר מס' חנויות מזכרות ובתי קפה. המחירים סבירים, אך לגבי אבני מינרלים- מכרו שם כמה אבנים בטענה שהן מינרל מסויים, והן בוודאות היו לא אמיתיות (אני לא מבינה גדולה אבל זה לא היה אפילו קרוב למקור).

העלייה על ההר בהתחלה קשה ואז נהיית יותר מישורית. המסלול לא מעגלי. מההר ראינו את כל התחנות שעברנו בדרך וכמובן את הלע.

הנוף מפסגת ההר- כל חבל קמפניה

לע ההר

חזרה לארקלנו באוטובוס איתו הגענו ומשם רכבת לפומפיי. ברכבת לפומפיי מארקלנו אין עמדת כירטוס- לא בכניסה ולא ביציאה, מה שאומר שטכנית אפשר לא לרכוש כרטיס. אנחנו רכשנו..

בכניסה לפומפיי מעין שוק של מזון ושל מזכרות. אפשר להתמקח ולהוריד הרבה במחיר.

מאחר שהיה יום ראשון הראשון של החודש הכניסה לפומפיי הייתה בחינם, וגם למוזיאונים בעיר.

החלטנו לא לקחת מדריך בפומפיי אבל אין שם שילוט בכלל (בכלל!) לכן מומלץ לפחות לקחת אוזניות הסבר.

סביב פומפיי התקשנו למצוא ארוחת צהריים טובה- נסו להתרחק מהאתר כמה שיותר.

חזרנו לנאפולי והלכנו למוזיאון הארכיאולוגי של נאפולי שם היו אמורים להימצא מרבית השרידים מהאתר. התערוכה הייתה סגורה (אולי כי הגענו ממש בתחילת העונה, אולי כי הגענו ביום החינמי) אבל המוזיאון נחמד מאוד גם בלי זה.

היה קשה למצוא מסעדה פתוחה בשביל ארוחת ערב (בגלל יום ראשון). יכול להיות שבקפרי או בחוף אמאלפי יש יותר דברים פתוחים, שווה לבדוק את זה.

יום 5- ארמון קזרטה וחזרה לישראל

בבוקר הגענו לתחנת הרכבת כדי לקחת רכבת לקזרטה- זו הייתה הפעם הראשונה שהגענו לתחנת הרכבת ה”רצינית” יותר, ולמרות שהגענו חצי שעה לפני הזמן אזלו הכרטיסים. הנסיעה הבאה- בשעה מאוחרת מדי. במחשבה שנייה יכלנו לקחת רכבת לרומא, לטייל שם מעט, ולעלות ישר על החלק השני של הטיסה (ביידוע חברת התעופה), אבל לא חשבנו על כך בזמן והעברנו את שעות הבוקר בנמל (המקסים!) של נאפולי.