מרכז אמריקה - גואטמלה וקוסטה ריקה - בדגש על תרבות וטבע

בס”ד

טיול מדהים שערכנו עם זוג חברים, למשך 23 יום.

שתי מדינות יעד היו על הפרק: גואטמלה וקוסטה ריקה, ועל אף שהן שתיהן נמצאות במרכז אמריקה רב השוני על הדמיון. בכל מדינה דגש הטיול היה שונה. בהכללה אומר שבגואטמלה בלט האופי האנושי המגוון, ועליו בעיקר היתה נתונה תשומת הלב ובקוסטה ריקה הטבע היפהפה והמרתק היה עיקר הטיול .

בחרנו לערוך טיול פרטי בליווי צמוד של נהג ומדריך בגואטמלה, ובקוסטה ריקה החלטנו שנשכור רכב וננהג בעצמנו. רק מאוחר יותר, אבל לא מאוחר מידי החלטנו לאמץ את אותה שיטה כמו בגואטמלה ולשכור את שירותיו של מדריך.

לאחר שאספנו את כל החומר הרלוונטי לטיול , וכבר היה לנו פחות או יותר מסלול בראש התחלנו לחפש מדריך שינחה אותנו לאורכה ולרוחבה של גואטמלה, כשהוא הנהג כמובן. מלכתחילה הבנו שכגימלאים עדיף לטייל עם מדריך מקומי. באתר למטייל קראנו שמאד לא מומלץ לנהוג ברכב באופן עצמאי אפילו לאנשים צעירים, אבל בלי כוונה להטיל דופי בתושבים, אחד ההסברים היה שאינך יודע במי תיתקל בדרכים וצריך לזכור שזוהי מדינת עולם שלישי. היתה לנו המלצה על מדריך מסויים אבל הוא לא היה זמין לתקופה שלנו. הגישושים והחיפושים אחרי מדריך אחר נמשכו זמן רב. פנינו לכמה חברות תיירות בארץ שנותנות שירות בבנית מסלול בחו”ל למטייל העצמאי, והן מקשרות אותך למדריך מקומי או לחברה מקומית – התברר שהעלויות מיד צומחות לגובה. והחלטנו לחפש מדריכים פרטיים באופן ישיר שם.

החיפושים גזלו זמן רב, עד שלבסוך קראנו בלמטייל על מדריכה בשם דליה פוקון Delya Pucon. וההמלצות עליה היו טובות. המשא ומתן איתה היה מאד נוח. היא היתה מאד גמישה והלכה לקראתנו בהכל. שלחה לנו תוכנית טיול וערכה שינויים בהתאם לצרכים שלנו. העיסקה איתה כללה הכל כולל מלונות. המלונות שהיא בחרה לנו היו איכותיים, והעלויות שהיא גבתה היו הרבה יותר סבירות מכל חברה אחרת. וגם בטיול עצמו היא גילתה תושיה רבה בפתרון בעיות שצצו לנו פה ושם.

מתוך השיחות איתה הבנו שהיא המדריכה לכל אורך הטיול. אבל בשדה התעופה התברר שהיא לא ממש מלווה אותנו בהדרכה לכל אורך הטיול, אלא מסדרת לנו נהג עם רכב מעולה אומנם, ובכל מקום מוצמד לנו מדריך מקומי, סידור הגיוני למדי, אבל לדעתי היא היתה צריכה לידע אותנו על כך מראש, ובעצם היא סוג של סוכנת תיירות שבחלק מהזמן היא גם מדריכה. הכל תקתק להפליא בכל מקום אליו הגענו. אבל המדריכים היו די רדודים בכמה מקומות, דברו אנגלית טובה, כך שמה שהיה להם להגיד הבנו, רק שלא היה להם הרבה מה להגיד וחבל. זה בלט בעיקר באתר טיקל ששם באמת יש הרבה מה לספר.

בקוסטה ריקה היה לנו מדריך שקראתי המלצות עליו בלמטייל ממטיילים שהיו מאד מרוצים, התלהבתי, ושמרתי את שמו ואת פרטיו במחשב, והוא אומנם היה מעולה. שמו Jorje Rodrigez חורחה רודריגז. מומלץ ביותר. הוא ליווה אותנו לכל אורך הטיול, וגם נהג ברכב שהיה מרווח ונוח ביותר. הידע שלו היה עשיר, והוא ידע לתרגם שמות של עצים ציפורים וחיות לשפה העברית. בכלל הוא הפתיע אותנו בהיכרותו עם העברית והמטייל היישראלי. גם את אתר למטייל הוא מכיר.

הרצון שלו להראות לנו כמה שיותר דברים, להסביר ולענות על שאלות בנכונות רבה. הוא היה גמיש, זריז לערוך שינויים מתבקשים לפי מזג האויר, וחשוב לא פחות הוא טרח לעזור לנו בסופרמרקט למצוא מוצרים כשרים עפ”י רשימה שהבאנו מהבית. ועוד יסופר על חורחה ונפלאותיו בהמשך.

שם המדריך: חורחה רודריגז

טלפון: +506-24438553

506-88753460

דוא'ל: [email protected]

חודש פברואר היה התאריך המועדף עלינו כי הוא נכלל בעונה היבשה. לכן בקוסטה ריקה ויתרנו על שמורת הצבים בטוטוגרו, כי זו אינה העונה שלהם. חשבנו שעדיף לטייל בלא גשמים. ובאמת בגואטמלה היה לנו גשם רק בקובן, בזמן שעלינו צפונה. ובקוסטה ריקה היה לנו גשם יום אחד כשעתיים לפנות ערב. כל שאר הימים היו ימים בהירים של שמים כחולים ולפעמים גם מעוננים.

בקוסטה ריקה הזמנו את המלונות בעצמנו כי זה היה עוד לפני שהחלטנו לקחת מדריך. החישוב של העלויות של חורחה כלל רק נהג, רכב והדרכה. כל מקום שנכנסנו אליו שילמנו במקום.

שלש שבתות בילינו בטיול, שתיים בגואטמלה ואחת בקוסטה ריקה. פירוט על מקומות הלינה בהמשך.

עד כאן המסגרת של הטיול והפרטים היבשים. מכאן למסלול ולחוויות.

גואטמלה

מוזר שהטיול החל בתקלה, כזה דבר טרם קרה לנו: הטיסה למיאמי לא נחתה בזמן וטיסת ההמשך לגואטמלה יצאה בלעדנו. זעמנו על החברה אבל לפחות קיבלנו מאמריקן איירליינס, מלון על חשבונה במיאמי, ויצאנו לגואטמלה רק ב11.00 בבקר למחרת. מיותר לציין שהפסדנו יותר מחצי יום מהתוכנית המקורית. כך שיצאנו צפונה מגואטמלה סיטי ב4.00 אחר הצהרים, נאלצנו לוותר על ביקור בביוטופ בדרך לקובן, ונסענו ישיר לללנקין ללינת לילה ראשונה באכסנית אל-רטירו.

מסקנה: זמן המתנה בין טיסה לסיסת המשך חייב להיות יותר משעתיים במיוחד אם אתם נוסעים עם אמריקן איירליינס. הם פשוט לא מתחשבים ולא ממתינים דקה אפילו אם האשמה היא שלהם. וזה לא מנחם שהם נותנים לנו מלון חינם, הרי הפסדנו מלון אחר בגואטמלה סיטי. ולמעשה יוצא שהתחלנו את הטיול באיחור של יום. אבל מכאן והילך עבדנו לפי התוכנית.

טיפ: המרת מטבע. דבר ראשון המדריך לקח אותנו למוקד החלפת כספים. קיבלנו את הערך הכספי הגבוה ביותר שאפשר. מה שהיה ברור לנו כי ידענו מראש – לא להמיר מטבע זר במטבע מקומי בשדה התעופה. הם נותנים תעריף נמוך בהרבה מהבנקים שבעיר.

לאחר שעשינו זאת יצאנו צפונה לכיוון היעד הראשון – שמורת הטבע סמוק שמפיי המדהימה.
 השמורה נמצאת בחבל אלטה וראפז . Alta Verapaz. עד קובן הדרך היתה טובה כביש סלול נורמאלי כביש 14. המשכנו על כביש 5 שגם הוא היה סביר עד צומת פאחאל Pajal. שם נכנסנו לכביש 6 המוליך ללנקין, ומרגע שירדנו מדרך המלך אל ה”כביש” היורד ללנקין הדרך הפכה לשביל כורכר מאד לא כבוש, עם חורים ובקיעים והרכב רקד והטלטל מצד לצד. לנהוג בכביש כזה ובחשכה באמת צריך מיומנות מיוחדת והנהג שלנו ויקטור, שהיה במקרה או לא במקרה בעלה של דליה – היה נהג מעולה.

הגענו ללנקין בחשיכה וקיבלנו את החדרים שלנו. עוד לא ראינו איפה אנחנו נמצאים עד שעלה הבקר… אז פערנו עיניים למראה המקום המקסים הזה שנקרא מלון אל רטירו. החדרים שדליה הזמינה עבורנו היו הטובים ביותר עם שירותים צמודים בחדר וכו' – סכ”ה שני חדרים כאלה יש באכסניה הזו, כל החדרים האחרים הם בתנאים ירודים ובהתאם גם המחיר. מה שטוב במקום הזה שהוא קרוב לשמורה, אבל גם היופי שווה משהו.

האכסניה יושבת על גדת נהר קהבון Rio Cahabon הארוך החותך כמעט את כל החבל ומגיע עד לריו דולסה ואגם איזבל דרומה.

ביום השני לטיול, באיזור העיר קובן, מצלמת הסטילס שלי יצאה מכלל שימוש. ולפיכך חלק מהתמונות המוצגות כאן עד טיקל הן של חברנו ושותפנו לטיול – יהודה. ולמען ההגינות גם ציינתי זאת בצמוד לתמונות. עם זאת יש כמה תמונות שהורדתי ממצלמת הוידיאו שלי, ומהטלפון הנייד שלי ולשמחתי יש מגוון רחב של תמונות מחלק זה של הטיול, בעיקר בסמוק שמפיי ובלנקין.

והנה תמונות מהמרחב של האכסניה אל רטירו בלנקין:

נהר קאהבון (מהוידיאו)

בקתות בשטח (מצילומי הוידיאו שלי)

הבקתה שלנו, שני חדרים עם שירותים צמודים וחדר נוסף ללא צילם יהודה

שביל הגישה לבקתה

מרפסת הכניסה

ג'אקוזי סמוך לנהר (לא היה פעיל)

פינת ישיבה על גדת הנהר (מהוידיאו)

מעבר לנהר – פרות רועות באחו על מורדות ההר

ארוחת בוקר צנועה על שפת הנהר

סמוק שמפיי

מלנקין עד השמורה, הדרך היתה גרועה יותר וגם הרכב שנסענו בו היה טנדר משאית עם קבינה נוחה יחסית, אבל כשהדרך גרועה לא ממש עוזר הריפוד. לא ברור לי איך הממשלה או ראשויות המחוז אינן מטפחות את הגישה למקום זה. טיולים מאורגנים נמנעים מלהיכנס לשם.

בדרך לסמוק שמפיי נהר קאהבון חורץ אפיק רחב ומתפתל בנוף היפה של מחוז אלטה וראפז

המדריך המקומי קרלוס מסביר לנו על שתילי הקקאו הצעירים שנטעו לא מכבר , לאחר שהמטע הקודם נשרף

וזהו פרי הקקאו עדיין על העץ בחלק אחר של המטע.

קרוב לאתר אנחנו חולפים על פני גשר

ילדים ואנשי המקום כבר ממתינים למטיילים 

הזריזים מכינים תבשילים של בשר ואורז

בחנייה, קרלוס מביא לנו פרי דמוי קליפת אגוז, וכשהוא פותח אותו, תכולתו היא מן משחה בצבע אדום. מיד הוא מיישם את השימוש במשחה ומורח אותנו בצבעי מלחמה או צבעי טכס.

יאיר ויהודה מוכנים לקרב, אבל אנחנו, פנינו לשלום !

אנחנו יורדים בשביל בתוך השמורה עד לנהר.צילם: יהודה 

צילם: יהודה 

נתתי לתמונות לדבר

ופתאום המפל. לא גודלו הוא הדבר המרשים אלא מיקומו בסביבה יפהפיה.

ושנים אמיצים שמטפסים עליו

והנה הבריכות בצבע טורקיז יפהפה

אנחנו מתקדמים בשביל והתמונות רק משתבחות

צילם: יהודה 

צילם: יהודה 

הבולען. המים השוצפים כאן בנקיק, נבלעים אל תוך מערה ויוצאים לאחר כ300 מ' במפל

צילם: יהודה 

לאחר הביקור בשמורה היפהפיה חזרנו לקובן. המרחק לא גדול אבל הדרך גרועה גם בחזור, ונמשכה כשעתיים וחצי. הגענו לפנות ערב ערב, היה גשום וקריר, . הרכב עצר בסמטה, אפלולית וקדורנית ומשני צידי הכביש היו חומות גבוהות לאורך הרחוב וחלונות מסורגים. חשבתי שנקלענו לסרט מתח, שום דבר לא העיד שיש כאן מלון. הנהג צלצל בפעמון, דלת עץ כפולה נפתחה וגברת הציצה אלינו. כן, זה היה המלון חשבתי בבהלה. עברנו מסדרון קצר מאד ונכנסנו לפאטיו יפהפה. גנה ריבועית גדולה ומסביבה חדרי השינה של המלון. וחדר האוכל גם הוא היה פתוח אל הגן. בבקר המשיך הגשם לרדת.

הגן צילם: יהודה 

צילם: יהודה 

הפרוזדור צילם: יהודה 

זה היה המלון שלנו מלון קאזה דורנטה Caza Doranta. הוא נחשב למלון טוב ואכן הוא כזה, אלא שאנחנו הגענו כנראה באחד הלילות הקרים ביותר. החדרים היו גדולים וקרים ואין מיזוג. הם הקריצו לנו איזה מכשיר חימום זורק חום ואספו סמיכות מחדרים לא מאויישים. מוזר ביותר, הם לגמרי לא ערוכים למזג אויר קר, לעומת זאת וינטלטורים היו בכל חדר.

העיר קובן היא עיר ענקית עם חמש מאות אלף תושבים, אבל נראית על הפנים. עולם שלישי.

רחובות בקובן

ויש גם מבנים אחרים במרכז העיר צילם: יהודה 

קובן נמצאת באיזור הררי והדרך צפונה עוברת בנוף הרים יפהצילום: יהודה 

קנדלריה 

עצרנו לביקור במערות קנדלריה. חוויה מיוחדת. על נהר רדוד למדי שטנו באבובים אל תוך מערה. אין תמונות מ”שייט האבובים” אבל כך נראינו לפני :

וכך אחרי: אנחנו מגיחים מהמערה

ומכאן המשכנו לפלורס, בחבל פטן. עם ערב הגענו למלון וילה מאיה Vila Maya המקסים והתמקמנו בחדרים המעולים.

מבני המגורים

חדר האוכל על מרפסת אל מול האגם

ארוחת הבקר שלנו

קורנפלקס בחלב, פירות וגם ביצה קשה

טיקאל TIKAL

שלושה אתרי עתיקות נמצאים בפארק הלאומי טיקל – טיקאל, יאשיי וטופושטיי, שהחשוב שבהם הוא טיקאל והפחות שבהם הוא טופושטיי. יצאנו מפלורס בסביבות השעה 12 בצהרים לכיוון אגם יאשיי לעתיקות של טופושטיי ויאשיי שהמרחק ביניהם קצר.

המבנים העתיקים על יד המוזיאון המקומי

ממש ליד המבנים שלמעלה שמענו שאגות של הקופים על העצים ונעמדנו לצלם

יש תמונה אבל את קופים לא קלטנו

מפת האיזור שמצויירת במוזיאון

ממתינים לסירה שתעביר אותנו אל האתר הפחות חשוב טופושטיי

בינתיים ציפור משכה את תשומת לבי, ישבה על המעקה.

הסירה מתקרבת 

השייט באגם 

הנה הגענו אל המקום

המסלול היה קצר, היו כמה מבנים מעניינים, הרוב הרוס ואין תקציב לשחזור.

המדריך סרג'יו מראה לנו פרי של עץ מקומי, סוג של אבוקדו אכיל מאד לקופים

זהו השיח שהעלים שלו משמשים לחיפוי הסככות, לדוגמה הסככה שמאחור.

המבנים הגדולים באתר.

ומה שנחשב כמגורי המלך

אתר יאשיי

אתר זה גדול יותר מקודמו ובהחלט מרשים בממצאיו,כאן נעשו חפירות לגילוי פירמידות שנקברו באדמה ברבות השנים ועצי היער צמחו עליהם. השחזור חלקי .

שביל ביער

סיפור חרוט באבן

תלולית העפר בצורת פירמידה אכן מסתירה בתוכה פירמידה כמו זו שבתמונה הראשונה. ראינו באתר פירמידות רבות שכאלה שטרם נחשפו ובינתיים העצים צומחים עליהם ללא חשש

קומפלקס רחב יותר שכן זכה לגילוי ושחזור

הישרדות ביער. העץ שנראה כמו תחרה הוא למעשה עץ שמותקף ע”י עץ פיקוס שמתנהג כטפיל, התעלק עליו, חי על חשבונו, ולבסוף מביא למותו. הפיקוס ממשיך להתעבות ולגדול במקומו.

עלינו לתצפית אל אחת הפירמידות שטרם נחשפו. התצפית מלמעלה חשפה בפנינו את ראשי העצים המסתירים את אתר העתיקות, להוציא ראש פירמידה מספר 4 שבלט מעל הצמרות.

גרם מדרגות העץ

והנוף מלמעלה, הטופ של הפירמידה נראה מעל ראשי העצים ( מעל הראש שלי)

לקראת ערב הגענו לאכסניה בתוך שמורת טיקאל. הרעיון היה שנלון באכסניה זו כך שנוכל לצאת לסיור לילה לראות את הזריחה על צמרות טיקאל ומגדליה.

האכסניה היתה מספקת בהחלט, מים חמים רק עד שעה תשע בערב, חשמל דווקא היה.

האכסניה:

חדרי השינה

חדר האוכל

פינה בחצר בין החדרים

טיקל

ארבע לפנות בוקר אנחנו צועדים מהאכסניה שלנו בחשכה מוחלטת ונעזרים בפנסים. המדריך מוביל אותנו אל הפירמידה הגבוהה ביותר. טיפסנו במעלה המדרגות ומצאנו שם ישובים בחשיכה אנשים זריזים מאיתנו. תפסנו מקום והמתנו עם כולם לזריחה שתאיר את היער מעל ראשי העצים ואת פסגות הפירמידות שבולטות מעליהם. היה קר מאד למעלה וטוב שלקחנו סוודר ופליז. הבוקר האיר וראינו את צמרות העצים וקצות הפירמידות, אבל חווית זריחה לא היתה לנו כי השמים היו מעוננים.

הבנו שהזריחה המוארת מתחבאה מעל העננים

כמה תמונות של צמרות העצים, רק כדי להוכיח שהיינו כאן בזמן.

זהו, הבנו, עכשיו צריך לרדת ולהמשיך את בסיור בשמורה.

וירדנו

מבנים מרשימים במתחם

מכאן אנחנו ממשיכים דרום מערב לכיוון איזור איזבל, אגם איזבל .

ריו דולסה

כבר יום ששי בבוקר, ולאחר הסיור באתר טיקל אנחו ממשיכים. הדרך לריו דולסה ארוכה, כארבע שעות. העיירה ריו דולסה לא מבטיחה במיוחד, עיירת דייגים על האגם. די צפוף כאון. אולי כי זה יום ששי הרחובות עמוסים והשווקים מלאי סחורה ואנשים, אבל המראה הוא של שכונת עוני.

בדרך למלון עצרנו לערוך קניות לשבת, ביצים ירקות חלב ופירות.

וגם ירדנו אל שוק הדגים על יד מעגן הסירות ובחרנו דגי מושט לטיגון טרי לערב שבת.

אשתו של הדייג ובנה התינוק משכו את תשומת לבי . הילד הקטן המתוק הזה לא הפסיק לחייך אלי, ושאלתי את אמו אם אפשר לצלם. היא הסכימה והנה הם.

מצויידים במצרכים לשבת שמנו פעמינו למלון.

סמכנו על דליה שתמצא לנו מלון טוב במקום שנראה שכוח אל על המפה. למדנו שיש חיים במקום זה אפילו חיים שוקקים מאד וגם המלון לא רק שהפתיע לטובה הוא פשוט היה מדהים.

שבת ראשונה בגואטמלה בריו דולסה, במלון  Bahia Paraiso באיה פאראיסו הנהדר על אגם איזבל על גניו המעוצבים ומטופלים בקפידה, על ברכות המים שבחצרו שהם חלק מהאגם ולמעשה אפשר לומר שהמלון יושב ממש על האגם. ציון 10

הזמנו מראש אוכל מוכן מבית חבד בגואטמלה סיטי. האוכל הגיע בזמן, ןחיכה לנו במלון ביום ששי.זה אומנם עלה אבל היה שווה.

המלון נמצא בתוך שכונת יוקרה סגורה מחוץ לעיירה.

שדרות ומרחבים מטופחים .

בתי מידות מאחורי חומות, ובתי מלון

המלון שלנו.

הגן שנשקף ממרפסת חדרנו

שורת חדרים הפונה לגן

שורת חדרים הפונה אל אמת המים המחוברת לאגם

ומצידו השני של הגשר

רציף המעגן של המלון. מכאן יוצאות סירות לשייט על האגם.

החצר שעל יד המעגן

בריכת השחיה

גנים מעוצבים ומטופחים בחזית המלון

מצודת סאן פיליפה

למחרת השבת היה יום גשום. לקחנו שייט על האגם בסירה פתוחה. התוכנית המקורית היתה להגיע לעיירה ליוינגסטון שנמצאת מעברו השני של האגם בשפך נהר דולסה לים הקריבי. בעיירה גרים בני שבט אינדיגו. אבל מזג האויר הכתיב לנו אחרת ועלינו למצודת סאן פיליפה.

מבצר סן פליפה דה לארה (Castillo San Felipe de Lara) נבנה ע”י הספרדים במאה השביעית ב-1652 במטרה להגן מפני שודדי ים הוא נמצא על האגם המקום הצר שלו ולכן הוא בנקודה אסטרטגית. תקופה מסוימת שימש כבית כלאובשנות החמישים של המאה העשרים הוא שופץ, שוחזר והפך לאתר תיירותי אהוד בקרב מטיילים ומקומיים.

מבט על המצודה מהאגם

המדריך פרדי פינאדה על יד תותחים שמוכרים לנו ממצודת עכו, תותחי נפוליון קראנו להם.

ומבט אל הגנים מהגג.

פגשנו חבורה של תלמידי בית ספר שטיילו במצודה והתענינו לדעת מה היא השפה שאנחנו מדברים. המדריך שלנו פרדי שידע לספר הרבה הפך למתורגמן, וגילינו שהילדים מתרגשים לפגוש אנשים שבאו מארץ הקודש. כנוצרים מאנמינים שמחו לשמוע על בית לחם ונצרת. היה מעניין. הם גם ביקשו להצטלם איתנו והסכמנו כמובן. הצטרף אלינו זוג מבוגרים שהתעניינו גם הם במוצאנו.

קיריגואה

ביום שני התקדמנו לכיוון אנטיגואה. בדרך עצרנו באתר עתיקות מסוג אחר. לא מבנים מרשימים אלא אבנים מגולפות, משהו כמו הירוגליפים אבל לא. אלו אבנים עצומות, עליהן חרטו דמויות וכתב קדמון המספר את ארועי אותם זמנים. האבנים מתוארכות לתקופת סוף המאה השניה עד למאה התשיעית לספירה ומשוייכות לתרבות המאיה. סיפורי המלכים רשומים על האבנים . האתר כיום הוא תצוגה של האבנים שנמצאו בחפירות במקום בו הן עומדות.

שביל הגישה

בסככות האלה ובאחרות כמותן עומדות אבנים ענקיות מסותתות ומגולפות בדמויות ובכתב.

האקרופוליס של האתר. שם למעלה היה ארמון המלך .

מלמעלה יכולתי להשקיף אל המרחב ממנו הגענו. בסככה השמאלית עמדה אבן שכתוב עליה מזבח. כנראה כאן העלו קורבנות(אדם ?) .

השלט המלמד על המזבח

אנטיגואה

עוד באותו היום הגענו לאנטיגואה, העיר היפה והמעניינת של גואטמלה. עיר שנעים להסתובב בה ולגלות את המכמנים החבויים בין החומות .

ההתרשמות הראשונה שלי מהעיר היתה מאכזבת. נכנסנו לרחוב שמשני צידיו היו מדרכות צרות וקירות לכל אורך הרחוב. זה נראה לי כמו איזור סלאמס.

לאורך הרחוב דלתות פתוחות לרווחה וחלונות מסורגים היו בחומות הללו .הקירות צבועים בצבעים שונים, לא היה לי מושג למה אנחנו כאן,הרחוב נראה לא מזמין במיוחד.

כשמדריכה אמרה שהגענו למלון, לא ראיתי מלון אלא קיר חומה כאמור. ובקיר שתי דלתות, אחת מסורגת של אין כניסה, ושלט קטן שמצהיר על מלון “אל מסון דה מריה”. שיהיה, אמרתי, ופרקנו את המזוודות מהרכב ונכנסנו.

זו הכניסה. תודו שהיא לא מרשימה

רק שנכנסנו לחדר הקבלה המקום התחיל לקבל צורה, ונזכרתי במלון בקובן. גם כאן מחדר הקבלה נכנסנו אל מרחב גן ריבועי מרוצף ומקסים. כל הרחבה היתה מרוהטת בריהוט גן מברזל מפורזל. ואכסדרה הוליכה אל חדרי המגורים. גם גרם מדרגות שהוליך אל הקומה השניה ואל הגג, שממנו יכולנו להשקיף אל הנוף הנהדר של הר געש קונוסי, שעכשיו כבר התחלנו להתרגל למראה של קונוסים רבים כמותו.

אחרי קפה וקבלת חדרים שוטטנו במקום מוקסמים מהטיפוח המקצועי, הגינון, הריהוט והאביזרים. אין מקום לשים את כל התמונות שצילמתי כאן, ובחרתי כמה .

רחבת הכניסה היא גם המקום לארוחת בוקר כשלא יורד גשם, כי האיזור הזה אינו מקורה. בנפרד יש להם גם חדר אוכל אחר.

ארוחת הבוקר שלנו

אביזרים השייכים לתקופות אחרות, כמו אצלנו פריטים מתקופת “ אנו באנו”

מדרגות לקומה השניה. אהבתי את קטעי השימור כמו קטע בקיר בסוף גרם המדרגות, החושף את הלבנים המקוריות, שכנראה כך היה הקיר לפני השיפוץ הנוכחי. הם גם לא נבהלו להשאיר קורות עץ עתיקות ומקוריות.

מדרגות אל הגג

הנוף הנגלה מהגג

המראה מלמד עד כמה הבניה בעיר נמוכה. אין מגדלים, אין רבי קומות

אבל יש קתדרלות או חורבות של קתדרלות והן בולטות בגובהן, מעל בתי העיר.

אנטיגואה היא עיר שהוכרזה ע”י אונסקו כאתר לשימור מורשת עולמית, ומגיע לה. אבל זה אומר גם שהם אינם יכולים לשנות בה דברים כמו לפרוץ קירות לרחוב, או לסלול כבישים במקום האבנים המרצפות את הרחובות, כך היה וכך ישאר. ווזה מעצבן בזמן הנסיעה. אבל אם אתה עסוק בלהתלהב ממה שאתה רואה, ואם אתה גם מצלם כפייתי, זה עוזר להתגבר על הרעידות בכביש.

ועוד כמה פינות חמדה בעיר

הכל מסביב לאחת הכיכרות

במסגרת הביקור נכנסנו לבקר במלון שהיה בעבר מנזר. הבעלים שמרו את חורבות המבנ, ושפצו חלק מהמבנים והפכו אותם למלון. גם כאן החלק של הגינון מרשים. גם כאן הכניסה אינה מסגירה את היופי הפנימי. למעשה כך העיר כולה, גם מסעדות יוקרה יפפיות חבויות מאחורי חומה, שכאמור לא ניתן לפרוץ אותן ולשנות את אופיה של העיר.

ויש רחובות שהבעלים של בתי העסק שדרגו את המראה הרחוב

הכניסה למלון קאזה סאנטו דומינגו (המנזר שהוסב למלון) Caza Santo Domingo

תמונות מתוך המלון

שביל הכניסה

משמאל, מאחורי חלונות הזכוכית חדר האוכל של המלון, פתוח גם הוא למטיילים המבקרים בעתיקות המלון. הקיר והפתח וגם הרצפה מקוריות.

בגומחה המקורית שבתמונה הציבו פסלון שאיני יודעת אם הוא עתיק או מועתק, אבל הגומחה עצמה נשמרה על קורות העץ המקוריות בתקרה והטיח המחוספס שאין לטעות בעתיקותו.

הגנים

הגן הארכיאולוגי

וגם כמה תוכים לצבוע את הגן

תצפית מאחד ההרים שסביב אנטיגואה. כל העיר נפרשת למרגלותיך

וכמה תמונות תקריב

עזבנו את אנטיגואה עם טעם של עוד.

היעד הבא הוא לאיזור אגם אטיטלן, לעיירה פנאחצ'ל, שם נלון בלילה באחד המלונות היותר משובחים באיזור.

מכיוון שיצאנו מאנטיגואה בשעות הצהריים, הגענו למלון פנאחצ'ל אחר הצהרים, או כמעט בערב. ומיד עשינו סיור צילום ברחבי הגן, מתוך ידיעה שלמחרת אחרי ארוחת הבוקר נצא לשייט באגם אל כמה עיירות שלחופיו, ולא יהיה פנאי לצלם. וזהו דבר שאי אפשר להחמיץ.

בדרך הארוכה שארכה כ4 שעות עברנו בערים צפופות ובכפרים חקלאיים .

נוף כפרי ונחלות מחולקות בפרוורי העיר סולולה

צמח הטבק הוא שיח גבוה, על גבול עץ, והוא גדל פרא בכל האיזור, 

בצד הדרך על יד שיח הטבק עמדה גברת מקומית על יד דוכן שפתחה במקום והכינה טורטיות מקמח תירס . קיבלנו את דיברתה של דליה שזה מאד טעים במיוחד עם המילוי שהכינה. אנחנו כמובן צפינו בלבד.

ככל שהתקרבנו לעיר התרבו הדוכנים למיניהם לממכר אוכל או כלים.

כביש רחב בכניסה לעיר

ובתים גדולי מידות שמעידים על שיפור כלכלי 

בכלל, ראינו הרבה התחלות בניה פרטית שחיזקו בנו את ההבנה שאכן יש שיפור כלכלי

יום השוק בעיצומו ברחובה הראשי של העיר

הרחוב הראשי של העיר סולולסה, הוא גם הכביש שיורד אל אגם אטיטלן

דוכני מכירת מזכרות ממש לפני הירידה לאגם. זו גם נקודת תצפית נהדרת אל האגם

מקום נהדר לצלם ולהצטלם. האגם והעיר פנחצ'ל על כף היד

אחד היובלים שמוליכים מים לאגם

מלון אטיטלן מזוית הגנים, והצד הפונה לאגם

הבריכה

פינות בגן

חדר האוכל

ועל המרפסת

אכסדרות עמודים למעבר אל החדרים, פתוחות אל הגן ומעוצבות בחן.

האגם שמצטלם נהדר מתוך חצר המלון

הירידה אל המזח מהמלון. כאן חיכתה לנו הסירה.

אגם אטיטלן הוא תוצאה של התפרצות וולקנית ונמצא בליבו של איזור געשי, בגובה של יותר מ1500מ'. מסביב לאגם נישאים כמה הרי געש קונוסיים, ועיירות קטנות פזורות לאורך החופים. ובתי מלון. הנופים יפהפיים. האגם שנמצא כאמור בגובה רב מעל פני הים סגור ללא מוצא לים. הוא מקבל את מימיו מגשמים ומהפשרת שלגים.

האגם והר געש אחד

השייט נמשך כשעה עד לעיירה הראשונה סן חואן.

סן חואן

מפנחצ'ל שטנו לסן חואן.
 הכביש העולה מהמזח מפגיש אותנו עם דוכני מכירות של המקומיים, הכל צבעוני מאד ומזמין להיכנס. נכנסנו אל סדנת ציור והתרשמנו מהעבודות הצבעוניות של הצייר. קניתי ציור.

מתקרבים אל סן חואן

רחוב העולה מהמזח לכפר

הצייר

 בהמשך הסיור בעיירה נכנסנו אל בית מלאכה מקומי שבו ניתן לצפות בתהליך טווית חוטים מכותנה, צביעתם בצבעים מתוצרת עצמית, ואריגת הבדים. שיח הכותנה הוא רב-שנתי וגבוה, שונה לגמרי משיחי הכותנה בארץ.

סמל בית המלאכה מצויר על חומת החצר.

שיח הכותנה הגדל בחצר, ממש לא כמו שיחי הכותנה שלנו.

הגברת מלמדת איך לטוות חוטים

הפקת צבעים מחומרים טבעיים, אינני אחראית לעמידות הצבעים בכביסה...

הדגמה של צעיפים מתוצרת עצמית

הצצה על חנות המוצרים שלהם במקום

 מכאן המשכנו לעיירה שכנה סן פדרו לה לגונה.

יש דרך כורכר רעועה המחברת בין שתי העיירות והנסיעה בטוק-טוק אינה נעימה ומטלטלת את כל הגוף.
אבל משום קרבתן זו לזו, דרך הכורכר קצרה יותר.
אל רוב העיירות הגישה היחידה היא בשייט דרך האגם.
 כך גם סן פדרו , שממנה יצאנו שוב בשייט בסירה הפרטית שלנו.

סן פדרו לה לגונה

בית הספר והשוק נמצאים משני עברי הכיכר

בשוטטות ברחובות מצאנו שלט תפריט המעיד על כמות הישראלים המבקרים בעיירה, וזה לא מפתיע היות ובית חב”ד שני נמצא בעיירה זו.

השלט והתפריט המכיל מאכלים מוכרים בהחלט

בית חב”ד

נכנסנו כמובן. לא התמהמנו הרבה, אבל התרשמנו מנוכחות של צעירים וצעירות ישראלים שלבטח מוצאים כאן ארוחה חמה ובית לכמה ימים.

בסמוך לבית חבד,הירידה אל המזח 

לפני עזיבתנו את העיירה מבט מהסירה אל החוף

עיירה זו נראית מפותחת יותר ובעלת אמצעים, אולי בשל ריבוי האורחים כאן, התיירות הפורחת, ומספר בתי המלון והאכסניות די מכובד.

סנטיאגו דה אטיטלן

הנקודה הבאה על גדת האגם היתה העיירה סנטאגו דה אטיטלן. גם לכאן הגענו בשייט. המראה שקיבל את פנינו היו נשים כובסות במי האגם. מראה שכבר זמן רב לא ראיתי כמותו. מצטלם יפה אבל מצער שכך עדיין חיים אנשים בתקופתנו.

דוכני מכירות של מזכרות ופריטי לבוש, במעלה הרחוב, ובכלל עיירה שהיא שוק ארוך.

הגענו לרחבת הכנסיה, ממול בית הספר.

פגשנו מורה ותלמידיה בשעת הפסקה. היא הפעילה אותם במשחקים שהופרעו על ידינו, והתחלנו לשוחח איתה ועם הילדים ששמחו ללמוד שאנחנו אורחים מארץ הקודש.

הילדים מגלים ענין

פולקלור בלבוש

הגברת הקשישה הראתה לנו איך היא מכינה את הכובע המיוחד הזה על ראשה, בליפוף רצועת בד סביב ראשה.

זה הכובע

וכך היא “בונה” אותו סביב הראש צילם : יהודה

גם הכנסיה נראתה נקיה ומטופחת בצורה מכובדת

פגשנו שוב את הגברת עם הכובע, היא מחכה לקליינטים חדשים להדגים להם את הכובע, תמורת כמה קצאלס

וירדנו לרחובות השוק. הפעם תפסו את עיני דווקא הגברים שבלטו בתלבושת מטורזנת של מכנסי ברמודה מפוספסים וכובעי סומבררו על ראשי כמה מהם, ובעיקר שמתי לב שהם אינם עושים דבר פרט להסתובב ולדבר עם חברים. הנשים דווקא היו עסוקות בלמכור סחורה מכל סוג.

נראה לי שהוא קלט שאני מצלמת אותו.

בית מגורים של משפחה שמזלה חייך אליה לעומת אחרים שבתיהם עדיין נמוכים. זה הזכיר לי את ויטנאם, שם ראינו לראשונה בתי משפחה צרים שצומחים לגובה.

רחוב סואן

חזרה בשייט לפנחצ'ל ומשם ברכב בממתין לנו לעיר הגדולה קצאלטננגו.

זה המקום להזכיר שהקצאל היא הציפור הלאומית של גואטמלה, וגם השם של המטבע. משמעות השם היא המקום של הקצאל. למותר לציין שהקצאל כמעט נכחדה מנופי גואטמלה בשל העובדה המחפירה שהרשויות לא השכילו לשמר את היערות בהם חיה הציפור המלכותית והיפה הזו.

לאורך הדרך התלווה אלינו הר הגעש הקונוסי המפואר הנושא ל השם וולקנו סרו קמאדו שמשמעו הר הגעש של הרכס המפויח. אין לי הסבר לשם המזר הזה.

עד שנגיע לקצאלטננגו, היו לנו כמה יעדים אבל לא הספקנו את כולם. מה כן ?

הגענו למרחצאות חמים, אבל ממש לא התאים לנו להיכנס לשם

את הלילה הזה עשינו במלון הנחמד Hotel Bonifaz מלון בוניפז, בעיר הענקית קצאלטננגו , Quetzaltenango השם המוזר פירושו : קצאל – שם של ציפור יפהפיה, טננגו = מקום של . כלומר המקום של ציפור הקצאל.

הקצאל היא הציפור הלאומית של גואטמאלה, וגם המטבע שלהם נקרא קצאל. אך לרוע המזל הציפור היפהפיה כמעט ונכחדה מהמדינה, משום שלא השכילו מנהיגיה לשמר את היערות, יערות הגשם, מקור המחיה של הציפור. כיום הם מנסים לרבות אותה בשמורות מיוחדות עם תנאים נכונים. אין לי מושג עד כמה הם נוחלים הצלחה, אני מניחה שכן, שהרי באופן טבעי שם מקומה.

בבוקר יצאנו אל השוק הסיטונאי של תוצרת חקלאית. איני אוהבת שווקים במיוחד אבל השוק הזה היה מיוחד. הנשים בבגדים מסורתיים הן המנהלות את המסחר. הגברים סתם מסתובבים. הקונים לעומת זאת הם גברים שבאים עם הטנדר, מעמיסים ויוצאים לדרכם. הצפיפות והצבעוניות של המקום יוצרים את האוירה.

אחרי השוק נסענו לראות את השדות שמהם מגיע היבול המשובח לשווקים. אני מציינת שהיבול משובח כי אכן הוא כזה, וזה לשבחם של החקלאים כי החקלאות עדיין פרימיטיבית,לפחות במה שנוגע באופן ההשקייה.

ושוק נוסף ראינו , צבעוני אף יותר, ואפשר למצוא כן מציאות ומזכרות.

חזרה לאנטיגואה עוד קצת נופים על הדרך וכבר אנו מסיימים את חווית גואטמלה

שבת שניה בגואטמאלה סיטי במלון קראון פלאז'ה Crowne Plazza ציון טוב מאד. קרוב לבית חב”ד, 5 דקות הליכה, ויתרון חשוב נוסף – המלון נמצא 10 דקות משדה התעופה, לעומת שעה וחצי מאנטיגואה. הם כבר מכירים את הצרכים המיוחדים שלנו הדתיים ונענים ברצון לעזור ותמיד עם חיוך. הזמנו מראש מקומות בשולחן שבת בבית חבד והתארחנו שם יחד עם עוד אנשים מהקהילה המקומית וכמה ישראלים שבקרו שם. יתרון נוסף שהיה לנו בית כנסת עם תפילה מסודרת גם בערב שבת וגם לשחרית.

את בית חבד לא צילמתי אבל יש לי פרטים איך להגיע.

בית חבד :הרב שלום פלמן כתובת: 9Calle 14-64, Zona 13 טל.: 502-2498-3770 

דוא"ל: [email protected] 

אתר אינטרנט: http://ChabadGuatemala.com 

באתר לינק להזמנת אוכל כשר וכן לינק להזמנות מהמאפיה הכשרה והצימחונית, נאפה טרי כל יום. 

המלון

החדר

נפרדים מגואטמלה, מדליה והנהג שלנו

קוסטה ריקה

הטיול בקוסטה ריקה החל ביום ראשון בשבוע, כשפגשנו את המדריך חורחה רודריגז, בשדה התעופה. אינו יודעת למה דימיינתי את מראהו כמראה הילידים הגואטמלים שפגשנו בגואטמאלה והוא לא. במהלך הטיול הוא סיפר שבקוסטה ריקה שלא כמו בגואטמאלה התושבים הילידים הם מיעוט קטן במדינה, רובם נכחדו באכזריות ע”י הכובשים הספרדים, וחלקם ברחו לארצות אחרות. הוא – כך סיפר בקריצה - הוא צאצא של הכובשים הספרדים, והוסיף שהיום האדם הלבן הוא הרוב במדינה, ואת הילידים ניתן לפגוש בכמה עיירות על החוף של הפסיפיק.

מהרגע הראשון הוא מצא חן בעינינו, וככל שהתקדמנו בטיול הבנו כמה ברי מזל אנחנו ששכרנו את שירותיו. גם נהג וגם מדריך + רכב מסוג וואן מרווח, חבילה מוצלחת. האנגלית שלו מצויינת, הידע שלו בשמותיהם של בעלי חיים בעברית מעורר התפעלות, והכרותו את הקהילה היהודית היה מרגש.

למדנו להעריך את כשרונו במציאת בעלי חיים תוך כדי נסיעה. כלומר, ממש תוך כדי נסיעה, פתאום הוא נעצר. אנחנו עוד לא יודעים למה, אבל הוא רואה משהו בדרך. הוא מחנה את הרכב בצידי הכביש, שולף את החצובה והמשקפת הטלסקופית שלו מתא המטען, נעמד בצד הדרך צופה ברקיע או בצמרות העצים, והנה הופ ! יש ! וכך ראינו ציפורים יפהפיות - טוקנים או נשרים או אחרות. וכן עצלנים או קופים או דביבונים על הדרך. חוויה שחזרה על עצמה לאורך כל הטיול. בקיצור, כדאי שאתחיל לספר על החוויה ששמה קוסטה ריקה. חוויה שונה לחלוטין מחווית גואטמאלה. אם בגואטמאלה הדגש היה על אתרי תרבות המאיה ועתיקותיה, על שווקים וחקלאות כפרית, יחד עם אתרי טבע ונוף, הרי שבקוסטה ריקה הטבע הוא שחקן ראשי. בעשרה ימים הפכנו להיות צפארים חובבים, חרשנו יערות גשם ויערות עננים, סיורי יום וסיורי לילה. גילינו את כישרונותינו הספורטיביים בגלישה באומגה מעל ראשי עצים וואדיות, ורכיבה על סוסים בנוף הררי מקסים.

התוכנית של היום הראשון היתה להגיע אל העיירה פורטונה ולשהות שם שני לילות, בצימר שהזמנו מראש. וכאן פגשנו לראשונה תכונה חשובה של חורחה – יעילות. רק יצאנו לדרך וכבר היו דברים בפיו, הצעה לשנות מהמסלול שנקבע: לעלות עכשיו ומיד להר הגעש פואס, כי עכשיו לוע ההר חשוף, אין עליו מעטה עננים, וניתן לראותו במלא הדרו. בתוכנית המקורית זו היתה המשימה ליום האחרון של הטיול.

רק להבהיר – רוב הזמן ההר מכוסה עננים ותיירים רבים עוזבים את קוסטה ריקה בלא לחוות את מראה הלוע הגעשי. ועוד הזהיר חורחה ואמר – כרגע זה המצב, אבל מכיוון שלהגיע לפסגה יקח כ45 ד', אולי כשנגיע כבר ישתנה המצב ועננים יסתירו את הלוע. אלה היו דבריו, והחלטנו להיות גמישים וללכת עם העצה שלו.

וכאן אתן לתמונות לדבר:

כדי להגיע לפסגה יש לעבור דרך מיוערת בכביש במעלה ההר

מרכז המבקרים

הצעידה את הפסגה

על מרפסת התצפית הקדימו אותנו מבקרים רבים

ומעבר למעקה כבר אפשר לראות את לוע ההר.

ואז מקרוב

ועוד קצת זום

ההר עדיין פעיל באופן חלקי. הבריכה שבלוע מלאה בנוזל חומצי המעלה אדים חריפים הנראים כענן. ובקרבת מקום במרחק הליכה של כ20 דקות, במסלול מוצל ברובו בתוך חורש. (השביל במגמת עליה כל הזמן ורצוי לא לרוץ,) ישנו הר געש נוסף אבל הוא כבוי, מים קרים ממלאים את הלוע שנראה יותר כבריכה מזמינה מוקפת צמחיה ירוקה. לא להתפתות, המים שם קרים להחריד. מצב מוזר.

רגע לפני שמגיעים

ובסבך הצמחיה מתחבא לו סנאי שנראה מפוחד

וזאת הבריכה

אחרי חווית הר הגעש פואס המשכנו במסלול המקורי, אל העיירה פורטונה השוכנת בצילו של הר הגעש הקונוסי – ארנל.

על הדרך פגשנו מפל ועצרנו להצטלם. זהו אחד ממפלי גני לה פאז

מרחוק רואים גם את חלקו העליון, ומקרוב רק את חלקו התחתון

המשכנו בדרכנו לפורטונה. בזכותו של חורחה זכינו במנה גדושה של חווית ציפורים. עצרנו על אם הדרך בפונדק דרכים קטן. מי שאינו יודע על טיבו של מקום זה, עשוי לפספס.

ואני אסביר: כמו שאמרתי עצרנו על הדרך למסעדה קטנה במבנה די עלוב, לפעמים כמה מכוניות חונות בחזיתה. אם לא מתחשק לכם קפה או ארוחת צהרים מקומית, אתם תחלפו על פניה במהירות, ולא תדעו שהחמצתם חוויה, כי המראה החיצוני אינו רומז שכדאי מאד לעצור.

זה מבנה המסעדה

מכוניות בחזית קצת מסתירות אותה, אבל אולי מרמזות שכדאי לעצור.

חורחה היציע שנזמין קפה, ואז נוכל לשבת במרפסת של המסעדה, לאכול את הסנדויץ שלנו, ולצפות אל הנוף. וכך עשינו. אבל ברגע שנכנסנו למסעדה ופנינו למרפסת, שכחנו מהקפה ומהסנדויץ.

אז הנה – זו המרפסת, גם היא מבנה די רעוע, אבל תודו שהמראה די מרשים !

כשהתפנה המקום במרפסת, תפסנו מהר תמונה לעצמנו, אל מול הנוף המרשים באמת.

והיתה גם תצפית אל מפל רחוק שגובה נפילתו הוא כ 95 מ'. וזה איננו אותו מפל שראינו קודם על אף הדמיון הכללי.

אבל גם זה לא הרעיון של המקום. כי זהו בהחלט מקום עם רעיון.

והנה התיאור: על קורת עץ ממש מנגד למרפסת היניחו הבעלים בננות בשלות וציפורים צבעוניות יפהפיות נחתו על הקורה נקרו בננות כאוות נפשם ואצו להן לדרכן.

הנה ציפור צהובה

וציפור כתומה

ציפור גדולה יותר ונראית מסורבלת, אבל היתה די זריזה

וציפור כחולה שעמדה על ענף שמעבר לקורה, גם היא כבר הספיקה לנשנש בננה

טוקאן ירוק איזמרגד עמד על אותו עץ והמתין בפוזה מלכותית, שנצפה בו.

ואז הוא ירד אל המדף, ויחד איתו קלטתי בתמונה גם את הציפור הכתומה שנחה על העץ.

ושלא תחשבו שהוא בא רק לבקר, הנה הוא נוגס נתח בננה במקורו

הציפורים באו אכלו ועפו, הכל בזריזות ובחריצות. ועוד מעשה חסד שעשו הבעלים תלו מתקני צוף במיוחד לצופיות מה שאנחנו מכנים יונק הדבש. המתקן מכיל נוזל מתוק, עם חורים בתחתית האדומה של הכלי, והצופיות מרפרפות בכנפיהן במהירות כה רבה עד שהן נראות כעומדות באויר ואת הכנפים ניתן לראות בקושי, אם מסתכלים בתשומת לב רואים רק את קוי המתאר של הכנפים, מרוב מהירות התנועה, הן נראות ממש שקופות.

אז זו היתה חווית מרפסת הציפורים, היה קשה לעזוב, המלצה: לא להחמיץ.

אחרי אתנחתא עם הקפה וסנדויץ של הצהריים, והציפורים הצבעוניות, המשכנו לפורטונה, מזג האויר התקדר, נעשה מעונן וערפילי, מה שלא הפריע לטבע להצטלם יפה.

והנה עוד הפתעות על הדרך – דביבון מטייל על המדשאה בצידי הדרך

לא רק אנחנו חיפשנו אותו, הוא גם חיפש אותנו. הגיע עד אלינו ומבטיו מתחננים לאוכל. אבל חורחה אומר שזה מנוגד לחוק להאכיל את החיות, כי זה מרגיל אותן לסמוך על בני אדם במקום לחפש את מזונן בעצמן.

וחורחה שלנו לא רק נהג אלא גם צלם

ובזה לא תמו הפתעות של היום הראשון – קורמורנים על העצים

ובהמשך- טוקאן צהוב צוואר וצהוב מקור על העץ, טוקאן מסוג אחר מאשר ראינו מוקדם יותר במרפסת הציפורים

בעצם זוג טוקאנים, ואותם גילה חורחה תוך כדי נסיעה.

וגם קוף שחור אחד שנח על צמרת העצים, אבל לא היה פוטוגני בתמונות אז ויתרתי. הספק לא רע ליום אחד.

פורטונה ארנאל

האכסניה שלנו בפורטונה היא מסוג צימר דירה, עם מטבח ומרפסת וחצר מטופחת, ועם שם שקשה לי להגות אותו: Hotel Bijagua אולי אומרים מלון ביאגואה , אבל זה לא חשוב. החיסרון שלו היא המדיניות שלא ניתן לבטל בלא קנס. אז לא ביטלנו והיה בסדר, אבל צריך לדעת מראש.

חזית המוטל לא מרשימה, אבל החצר האחורית במתחם עצמו זה נראה אחרת.

הנה הבריכה

הבקתות

המטבח. אם למישהו חשוב מטבח כמו שחשוב לנו, אז זה בהחלט מתאים.

הפעילות של היום מרתקת – גלישה על האומגה

חורחה לוקח אותנו לאתר של האומגה, אבל כדרכו, עוצרים בדרך, וככה זה נראה, אומגה או לא, יש מה לראות בדרך, עוצרים מכוונים ומצלמים

וזה שלל הבוקר: ציפור ממשפחת הדורסים, אולי נץ או משהו אחר.

והנה נשר אדום ראש

ורגע לפני שפרח, פרש כנפיו להתאוורר, עשה לנו פוזה לצילום. עמדנו כ5 מ' ממנו. לא נבהל.

וזו שנראית כמו תרנגול הודו, אולי היא מהמשפחה , אבל רגע לפני שנחתה על העץ ראינו אותה מעופפת ברקיע. אפשר להגיד תרנגול הודו מעופף

והאומגה: החברה SKY TRAM שמפעילה היא מהמשובחות והבטוחות שיש בשטח.

השארנו את המצלמות והדרכונים וכל דבר ערך וכבד משקל אצל המלווים שלנו. התאכזבתי שלא אוכל לצלם, אבל רק כשהייתי רכובה על כבל בין שמים וארץ הבנתי כמה חכם שלא הרשו לנו לקחת איתנו כלום. כל תשומת הלב היתה נתונה למצב התלוי שלנו, ואיך לאחוז חזק בשתי ידים ולשמור על איזון הגוף.

שלב ראשון אחרי התשלום היה לקבל אביזרים וריתמה

אנחנו מוכנים. יאיר בעלי אינו משתתף בחגיגה וגם חברתנו נשארת על הקרקע, בעלה ואני מצויידים בכל האביזרים, ועוברים לשלב הבא

הסברים והדגמות. אחד המדריכים מסביר ומדגים מה צריך לעשות

ואז אנחנו עולים על קרונית ברכבל אל תחנת הזינוק. אני משקשקת אבל מעמידה פנים ש...כלום, קטן עלי, כאילו !

בינתיים, תוך כדי עליה ברכבל אנחנו צופים קצת על הנוף הנגלה מעל ראשי העצים

בתחנה הבאה אנחנו עושים ניסוי על “יבש”, כלומר עולים על אומגה אמיתית, עם כל החיבורים והקשירות, אבל הגובה נמוך מאד ואורך האומגה אולי 20 מ'. פשוט לראות איך אנחנו שורדים את החוויה.

הנה המדריך משחרר אותי מהכבל של הניסוי

האמת, הניסוי היה טוב, כי הבנתי שזה לא באמת נורא

מכאן אנחנו עוברים אל המרפסת שממנה מזנקים אל הלא נודע הקשור בכבל אל התחנה הבאה

אני עומדת והמדריך מחבר אותי לכבל

אני מכופפת ברכיים לקראת הזינוק, וכדי שלא אגלוש באופן בלתי מוכן, המדריך מחזיק את הרצועה

המדריך שואל אם אני מוכנה, ואני מאשרת

וכשאני מאשרת הוא משחרר והופ אני באויר, אצה לדרכי והרוח בפני

ושום דבר לא דומה למה שדמיינתי שארגיש. לא חשתי פחד, הייתי עסוקה בלחשוב על אחיזת ידי בידיות ועל שמירת רגלים מקופלות תחתי.

חברת סקאי טראם המפעילה את האתר, מצלמת את כל הגולשים באומגה, ומי שרוצה רוכש את התמונות תמורת כמה דולרים. התמונה שמעל והתמונות הבאות של האומגה הן משם.

וכשהבנתי שהכל תקין ואיני מתנדנדת נתתי דעתי לסובב אותי. הריחוף על הכבל הי די מהיר אבל לא מאד. רוח נשבה בפני והנוף נפתח מולי ומתחתי נגלה הואדי העמוק. עוד אני בוחנת את הסביבה וכבר אני רואה את התחנה הבאה מולי, הכבל מתחיל להתנדנד, איתות מהמדריך שעלי לישר את רגלי בפיסוק, על מנת לנחות נחיתה רכה בתחנה הבאה.

רגע לפני –

והנה הגעתי בשלום לתחנה השניה, מדריך שהמתין שם שחרר אותי מהכבל והצטרפתי אל האנשים שגלשו לפני.

זהו המסלול לאורך כל שבעת הכבלים של האומגה. עוברים מתחנה לתחנה, עד לסיום המוצלח. היתה שם משפחה מצרפת עם שני ילדים. בתחילה כל ילד גלש צמוד/מחובר למדריך, אבל אחרי שתי אומגות, המדריך אישר לילדים לגלוש באופן עצמאי, לחרדת ההורים וצהלת הילדים.ההם עשו זאת בגדול וזכו למחיאות כפיים של הנוכחים. גיל הילדים היה 7-9

וכך נראינו בצילום מלמטה. נקודה על חוט.

ביציאה מהאתר קיבלה את פנינו משפחה של רקונים, שטיילה בנחת על הכביש.

אנחנו ממשיכים לחוויה הבאה – ביקור ביער גשם על שבילים קסומים ועל גשרים תלויים.

בכניסה לפארק ארנל והגשרים התלויים - מרכז מבקרים.

ארוחת צהרים על רקע הר הגעש ארנל, הילת עננים מכסה את פסגתו למגינת לבנו.

היער מסתורי, אפלולי, צמחיה ירוקה צפופה,עצים עבי גזה בצד שרכים ומטפסים.

תופעת עץ פיקוס. מה שנראה כמו שורשים ה”מטפסים” על העץ עב הגזע הם למעשה ענפיו הרכים והגמישים של עץ הפיקוס. העץ הוותיק משמש לו תמיכה ומצע לגידולו. הפיקוס הוא צמח פרזיט. הוא ניזון מהעץ, חי על חשבונו עד שהעץ נחנק וקורס. לא חבל ?

עץ השרך. נשמע מוזר, אבל כן, באיזורים הטרופיים ביערות הגשם צומחים שרכים נישאים על גזע משלהם. והם יפים להפליא. כך הוא נראה בצילום מתחת ל”מטרית” עלי השרך הענקיים שלו.

חורחה מגלה משהו מעניין

נחש ננסי וארסי וגם עיוור נח לו בשלווה על עלה. כמו שהוא מקופל הוא נכנס בקלות בתוך קופסת גפרורים

חזרה אל האכסניה שלנו, אנחנו עוצרים במרחצאות החמים. רחצת לילה. המקום יפהפה. התמונות לא משהו.

אגם ארנל, והר הגעש ארנל שמלווים אותנו בדרך למונטה וורדה.

העיירה פורטונה חוסה בצילו של ארנל

ובדרך למונטה וורדה אנחנו נוסעים סביב אגם ארנל

מצדו אחד של הכביש נוף האגם

ומעברו השני של הכביש – ההר, גלוי לעינינו כמעט כולו, מחזה לא שגרתי כדברי חורחה. הענן הלבן שמטייל סביב פסגתו הוא ענן אדים שנוצר מול עינינו כשהוא יוצא כקיטור מתוך ההר

ופינות חמד על האגם

והפתעות על הדרך: עצלן מטייל על כבל ממש מעל הכביש.

עוד רכבים נעצרו לצפות בעצלן המבוהל.וכל זה בזכות חורחה .

רכיבה על סוסים

חורחה מציע לנו להשתתף במסלול משולב של הליכה ביער גשם במורד ההר, ורכיבה על סוסים בדרך חזרה במעלה אל מול הנוף הפתוח. הגענו אל המסעדה של אורלנדו. אחרי קפה, והסנדויץ' שהבאנו מ”הבית”, יצאנו עם אורלנדו בג'יפ שלו לכיוון היער. נפרדנו מהג'יפ כשנגמר השביל הרחב, והתחלנו את המסלול על השביל במורד המתפתל בתוך היער.

כאן נפרדנו מהרכב והתחלנו לצעוד

התפעלנו מיופיו של הנוף ההררי על ואדיותיו החורצים בקעים בהר.

השבילים ביער אפלוליים, ומידי פעם אורלנדו עוצר ומסביר: הנה עץ בסכנת הכחדה אומר אורלנדו. ושוב חוזר הסיפור על עץ הפיקוס הקטלן.

בסופו של התהליך הפיקוס הטפיל מתחזק והעץ הפונדקאי נחנק ומתרסק אל הקרקע. היערנים אינם מתערבים במהליכים טבעיים על אף שכך קורסים עצים. זו האקולוגיה של היער הם אומרים, הזדמנות להתחדשות.

הפיקוס מלפף את העץ כמו רשת.

כך נראה הפיקוס ה”תמים” בתחילת ההתבייתות שלו על גזע עץ.

וכך נראה הפיקוס הותיק החי על חשבונו של עץ כבר כמה שנים

והנה התוצאה: העץ קרס ומת, דרך החור שבגזע ניתן לראות את החלל שנוצר בתוך העץ.

לאחר הליכה ממושכת ודי מעייפת הגענו אל “הקפטריה” של היער. לא ממש, אבל מקום טוב למנוחה ויש גם ברז מים. 

אנחנו ממשיכים במסלול ההליכה ובתוך סבך היער מתחבא לו טוקאן איזמרגד יפהפה.

וגם הצצות אל הנוף שמחוץ ליער.

מכאן אל המפלים החבויים ביער. המפלים אינם גדולים פרט לאחרון שבהם אבל מקום הימצאם בחביון היער עושה את המראה למרגש.

המפל השני

המפל השלישי, הגבוה מבין כולם.

כאן כבר ראינו את הסוסים הממתינים לנו בצל העצים.

זהו, כאן מתחילה חווית הרכיבה במעלה ההר. קיבלנו שיעור קצר מה ואיך. התרגול כלל עליה על הסוס, והחזקת המושכות. חשבתי שאני נופלת כל רגע מהסוס אבל כנראה שזה באמת לא ממש מסובך, והסוסים היו אדיבים וממושמעים.

והנה עוד מפל אחד שנמצא בכלל במורד ההר שממול. אליו לא הגענו.

מעודנו לא רכבנו על סוס והנה זה קורה לכולנו. אנחנו רוכבים כאילו מתורגלים משכבר הימים, עניין של מה בכך. הדרך במעלה יפהפיה ותוך כדי רכיבה אנחנו מתפעלים מהנוף.

לסיום יום מרגש נוסף קיבלנו מראות של שקיעה.

מונטה וורדה

עם ערב הגענו לעיירה מונטה וורדה וישר נכנסנו לסופרמרקט לקנות מצרכים לארוחות הבוקר והערב. ומשם נסענו לבקתה להתארגן ללינת הלילה.

את היום שלמחרת התחלנו בסיור מודרך בחוות גידול פולי קפה ואגוז הקקאו. היה מעניין לראות את בית הגידול של שני מוצרים שכל כך דומיננטים בחיינו

ענפים על שיח הקפה עמוס בפרי שבתוכו פולי הקפה

פולי קפה מסוגים שנים

המדריכה מדגימה על מטחנת קפה “תעשייתית” מימים עברו

מסחטת קנה סוכר

הקנים

והמיץ הטבעי והמתוק שנתנו לנו לטעום

ופרי הקקאו העצום

כאן הכינו לנו ממרח שוקולד מהחומר הגולמי עד למוצר הטעים

חוצים את הפרי

בתוך הקרום הלבן שוכנים פולי קקאו שחומים.

טחנו את פולי הקקאו במטחנה כמו מטחנת בשר ידנית עתיקה וערבבו עם חומרי לוואי 

התערובת מוכנה, וקיבלנו טעימות

המשכנו בסיור פרטי בחממת פרפרים. לא משהו מפותח מאד, ובלשון המעטה כבר ראינו יפים ממנה ועשירים מממנה. לשבחם יאמר כי זו חממה צעירה יחסית ויש לה למה לשאוף.

בין ענפי היער בו היתה חממת הפרפרים היו גם ציפורים, ביניהן כמה יפות במיוחד. את עיני צד

מוטמוט כחול כתר – ציפור רבת יופי בצבעי כחול חום וטורקיז וזנב בעל 2 פומפונים בקצהו

מאוחר יותר ערכנו סיור לילי ביער קורי-קאנצ'ה.זהו יער גשם . יצאנו לקראת ערב לפגוש את רפאלו המדריך המקומי, המעולה, וגילינו שאנחנו לא לבד. היינו קבוצה של כשמונה או עשרה אנשים שנפשם חשקה בסיור לילה ביער.

מוטמוט נוסף שנקלט במצלמה שלי, רגע לפני שהחליט לנמנם. תמונה זו פחות חדה מהמוטמוט הקודם, אבל כאן רואים את הפומפון משתרבב במרחק קל מקצה הזנב. (הפומפון נראה כטיפה כהה תלויה על חוט על רקע הגזע עליו הוא יושב.)

עוד מוטמוט על ענף. והפומפון תלוי באצילות בתחתית זנבו.(וסליחה על איכות הצילום)

חיה בלתי מזוהה בתמונה לא לגמרי חדה עברה מולנו ונעלמה. גודלה כגודל כלבלב.

נכנסנו אל היער וכבר התחיל להחשיך, סימן לציפורים שהגיעה עת לישון. אין ספק שאלומת האור מהפנס הפריעה את שנתם השלווה של כמה בעלי כנף, שהעיפו מבט תמה על קבוצת האנשים שלנו. שמעתי ציפור אחת אומרת לחברתה – “מה למוזרים האלה לחפש כאן ביער שלנו בשעת לילה זו ?” ולא העזתי לענות לה

עוד ראינו ביער גחלילית במעופה, עד שרפאלו הניח אחת על כף ידו, ויכולנו לראות את נקודות האור המאירות שלה.

עכביש טרנטולה שעיר ויפה, אך מעורר חלחלה

עץ עב גזע מרשים, שיכולתי לצלם רק את תחתית גזעו, וגילינו שפיקוס צעיר ואלים כבר החל את עבודת החורבן שלו על הגזע הגדול.

ועקרב אפור שאור אולטרה סגול צבע אותו בזוהר כחול, הוא מיהר להימלט.

שמענו קופים רועמים במרחב היער אבל לא יכולנו לראותם בחשיכה.

ובכך סיימנו עוד יום במונטה וורדה.

למחרת יצאנו מוקדם לסיור יום באותו יער ענננים בו ביקרנו אמש.

התכנסנו במרכז המבקרים של היער, נאספו קבוצות, והתפזרנו לכל עבר, כל קבוצה והמדריך שלה.

חורחה שלנו חיבר אותנו שוב עם רפאלו, שידע להסביר היטב על החיים ביער.

הסתובבנו בשבילי היער והקשבנו להסבריו של רפאלו על החי והצומח ביער.

מידי פעם הוא העמיד את החצובה כשהיה מה לראות, וכולנו צפינו.

קרני שמש חדרו מבעד ענפי העצים הגבוהים, ועטפו בקסמם אותנו ואת היער.

וכל הזמן קיווינו שנוכל לצפות ביפהפית היער – ציפור הקצאל.

רפאלו קורא לקצאל כשהוא משמיע חיקוי של קולה, היא לא הגיעה

ואז רפאלו קיבל הודעה טלפונית שהקצאל נצפתה באיזור אחר של היער, וכולנו ממהרים לשם.

וכאן זכינו לראותה. על ענף גבוה ישבה הקצאל, זנבה הארוך מתבדר ברוח הקלילה. והיא נשארה אדישה לקולות ההתרגשות וההתפעלות שהפקנו למרגלותיה.

הקצאל

אחר הצהרים המשכנו ליער עננים בסנטה אלנה, איזור שכן למונטה וורדה.

השעה היתה 4 אחה”צ אבל האפלולית כבר היתה שלטת. היער נמצא בגובה 1725 מ'.גודש עננים רבץ עלינו מלמעלה ורוח עזה נשבה. היער מקבל את הלחלוחית התמידית שלו ישר מהעננים כמו רסיסי מים מתפזרים על היער..

שבילים בנויים כמדרכות במסלול ההליכה. ישנם מסלולים ארוכים של כמה שעות וישנם מסלולים קצרים.

חורחה נעצר עם החצובה לצלם נץ . הוא עמד על גדם עץ בגובה של 7 מ' בערך.

וזהו העוף הדורס שצילמתי בעצמי (נץ או לא , לא יודעת)

מדרגות מסודרות לעליה לשלב גבוה יותר, ואנחנו עולים בנחת, לא ממהרים.

השלט מעיד על הגובה הנוכחי

לקראת שקיעה עזבנו את האתר.

ועוד לא סיימנו להיום. המשכנו אל חוות גידול צפרדעים. לא חשבתי שזה מעניין. כי מי לא ראה צפרדעים מימיו ? הופתעתי.

צפרדע ירוקה בגודל ננסי. כ – 2 ס”מ אורכה. עוצמת עיניים.

ופוקחת אותן. הרבה יותר יפה.

וצפרדע קטנה אף יותר וארסית מאד, בצבעי אדום כחול.

איזה סיום נחמד ליום עשיר וגדוש בחוויות.

למחרת עם בוקר יצאנו למנואל אנטוניו, לשמורת טבע, על חוף האוקינוס השקט, הפסיפי.

הנוף משתנה למול עינינו, מיערות גשם לאיזור יבש, כמעט מדברי.

בדרך עצרנו להתפעל מעץ פרי הקאשיו – חטיף פופולארי בארצנו.

קשיו – הירוק יהיה החלק האכיל, ואילו החלק העליון עתיד לתפוח למימדים גדולים פי כמה ממנו.

קשיו, אחרי שתפח. את האדום זורקים, ורק הצ'ופצ'יק שעכשיו הוא חום, הוא החלק האכיל, וגם אותו יש לקלף

בעיירת החוף חאקו עצרנו לקנות דגים טריים והצטיידנו בירקות ופירות טריים.

מראה החוף על האוקיאנוס השקט רגוע

ובהמשך על כביש החוף שתי הפתעות

תנינים מתחת לגשר. אני באופן אישי סולדת מחיה גדולה זו, אבל הלכתי על הגשר לראות ולצלם.

2 תוכים ונץ על צמרת אילן. אין כמו חורחה שלנו לזהות את מחבואן של הציפורים.

והנץ בתמונת תקריב

וכך נתפסו הציפורים דרך המשקפת של חורחה

מנואל אנטוניו

כבר יום ששי ואנחנו לקראת שבת, ממהרים למלוננו. זו שבת שלישית בטיול ויחידה בקוסטה ריקה במלון קוסטה וורדה Costa Verde, הזמנו בקתת מגורים פרטית עם שלושה חדרי שינה,(חדר שלישי עם מיטת יחיד) וסלון, מטבח ופינת אוכל. ובחצר סככה עם ברביקיו ושולחנות ממש מקום למסיבה רעים.

מבט מהבקתה אל שביל הסככה

מבט מהסככה אל הבקתה

הסככה “המרוהטת”

הצצה אל חוף הים, פיסת נוף ממרפסת הבקתה

שבת, מוקדם בבוקר, רעש גדול נשמע על גג הבקתה שלנו. כאילו ילדים קטנים רצים לנו על הגג, מה שנראה לי חסר הגיון לחלוטין. אנחנו בקתה מבודדת, אף ילד לא יעלה לנו על הגג. נשארה רק השערה אחת הגיונית – קופים !

יצאתי החוצה לראות מה פשר הרעש ומה מקורו. ואכן קופיפים קטנטנים מקפצים על הגג וממנו אל העצים שסביב הבקתה. איזו חגיגה ! קופיפי סנאי הם נקראים. לא יכולתי לצלם בשבת, אבל חשבתי שהם באים גם בימי חול ולא רק בשבת, ואמנם כך היה ביום ראשון מוקדם בבוקר הייתי מוכנה עם המצלמה ביד. עם הישמע רעש ראשון של טפיפות רגלים, אצתי החוצה והצלחתי לצלם.

אני למטה על המרפסת והוא מחפש פירות על העצים, 5 מ' מעלי.

והנה הוא גם מצא משהו טעים לאכול

הקדמתי את המאוחר, ולא סיפרתי שבערב קודם, כלומר במוצאי שבת יצאנו לסיור לילי ביער השמורה של מנואל אנטוניו. מדריך מקומי בשם פריימו (אפריים בלשוננו) לקח אותנו לסיור לילי מעניין.מגוון בעלי החיים היה קטן, אבל החיפוש אחריהם, והשיטוט בין העצים היה מעניין. טיילנו כשעתיים. היער בשמורת מנואל אנטוניו שונה מאד מהיערות שראינו בפורטונה ובמונטה וורדה. ניכר שכמות הגשם היורדת כאן פחותה בהרבה ולכן הצמחיה פחות עבותה וסבוכה.

אנחנו עם פריימו ובנו הקטן

איגואנה על ענף

עקרב שחור

קורי עכביש

צפרדע “גוליבר” ענקית (כמו פומלית גדולה) שוקלת כמעט 1 ק”ג.

וצפרדע ננסית על הענף אורכה אולי 3 ס”מ בקושי.

ביום ראשון נכנסנו לסיור יומי במנואל אנטוניו. השמורה נמצאת ממש על הים, ולכן לקחנו בגדי ים שנוכל לטבול במים הנעימים.

שביל הכניסה לשמורה רחב , אבל רק רכבי שירות של השמורה נכנסים בו.

ממש בכניסה – אנטילופה מלחכת עשב

ועל העצים בהמשך השביל נצפו כמה בעלי חיים

עצלן, ובחיקו חבוי גור קטן. 

לאורך השביל צפינו בעוד כמה עצלנים

עוך דורס על ענף, בעמדת המתנה.

קופיף סנאי, מידעינו.

לאחר הליכה של כחצי שעה בחום הגדול ,הגענו אל קצה שביל הכניסה שהסתיים קרוב לים במין צומתT. כאן התפצל השביל, וכל צד הוליך בכיוון נגדי אל חופי רחצה. פנינו קודם לצד השמאלי, עוד הליכה של כ10 דקות, והחוף שנגלה לנו היה חוף קטן. אנשים ספורים התהלכו בו, מישהו השתכשך במים הצלולים. זה היה מקום אידיאלי להצטלם בלי הפרעות.

חורחה שלף מתרמילו דגל ישראל ודגל קוסטה ריקה, ואנחנו הצטלמנו בהרמוניה של ארצותינו.

עברנו אל החוף השני שמרחב שטח החול שלו היה גדול יותר, ובהתאם גם הצפיפות שבו.

תמונה פנורמית של כל החוף. 

ישבנו לסעוד את ארוחת הצהרים שלנו – סנדוויצ'ים שהבאנו מה”בית”

קופים שחורים לבני פנים התרוצצו סביבנו ומשכו את תשומת לב הציבור כולו.

קוף חכם בא לשתות מים מברזיה

הקוף יושב מאוכזב על שהברז סגור, והוא ממתין במבט נוגה שמישהו יפתח לו.

מיצינו את החוף הזה, וחזרנו למלון להתרענן.

אחר הצהרים נסענו לצפות בעיירה קפוס ובבתיה היפים, וירדנו לחוף נוסף.

בדרך אל החוף, שוב, עצלן תלוי על עץ, בתנוחה שגרתית של נירוונה.

עוזבים את השמורה. אנחנו בדרך לסן חוזה. ובטרם נעזוב את מנואל אנטוניו, חורחה לוקח אותנו לשייט בשמורת המנגרובים.

במעגן הסירות המים בשפל עדיין, ובעל הסירה מושך אותה עד למקום שאפשר להפעיל את המנוע.

בתחילה שנו בשטח הפתוח עד שהגענו אל המנגרובים. המנגרובים למי שלא יודע הם סוג של עצים או שיחים ששרשיהם במים המלוחים.

כאן הצמחיה מגוונת.

מבין עצי היער צצו קופים לבני פנים, כאלה שפגשנו על החוף בשמורה.

הקופים פולשים לסירה שלנו, מה שהבעלים ידע מראש שיקרה, זו האטרקציה שהקהל מצפה לה. הוא הכין בננות שנחלק לקופים, וזה הצליח מעבר למשוער.

הקופים קפצו לנו על הראש ואכלו בננות מכף היד.

המשך השייט היה מרתק לא פחות. צמחיה יפהפיה משני צידי ערוץ המים שבו שטנו, לא יכולתי להפסיר לצלם. ופרט לקופים היו שם ציפורים, איגואנות ולטאה שרצה על המים, וחצתה את רוחב המסלול בשניות ולפיכך היא נקראת לטאת ג'יזוס קרייסט, על שם ההוא שהלך על המים בכינרת. היא רצה כל כך מהר שעד שכיוונתי את המצלמה היא כבר נעלמה בצידו השני של נתיב המים.

בשבריר שניה קלטתי עוף דורס יושב על גדם ענף ממש מולנו, כשחלפנו על פניו הסתובבתי וצילמתי. התוצאה יצאה טוב יותר ממה שחשבתי.

עוף דורס, קשוב, יושב על ענף.

הבעלים של הסירה מתגלה כאומן אוריגמי – קיפול ניר אומנותי. הוא מקפל עלים. לקראת סיום השייט הוא קיפל עלים של דקל ויצר חרגול לכל אישה בקבוצה.

זה החרגול שלי.

מכאן המשכנו לכיוון סן חוזה, אבל חורחה אינו יכול שלא להראות לנו עוד כמה דברים מעניינים על הדרך.עץ סייבה, לא שמעתי את שמעו מעולם, אבל גם הוא שייך לקבוצת העצים שמסוגלים להגי לגגדלים מיוחדים כמו עצי הסאקויה בקליפורניה,בארה”ב, או עצי הטוטרה בניו-זילנד.

עץ סייבה, נפיל עב גזע וגבוה מאד. הלכתי 50 מ' אחורה כדי לתפוס את כל גובהו.

ועוד חוף ים

וסקנאים שנחתו על הסלע מולנו בים

כאן בעצם מסתיים הטיול המקסים שלנו,המשלב בין תרבות וטבע בגואטמאלה וטבע נטו בקוסטה ריקה. כל מדינה ויופיה, כל מדינה ואופיה.

נפרדנו מחורחה רודריגז המדהים שעשה הכל להצלחת הטיול והיה לנו לעזר רב גם בהיבטים פרקטיים. הזמנו אותו לארות צהרים במסעדת ה - Kosher center במרכז היהודי בעיר.