טיול שלכת, מזרח ארה"ב 2013 חשוון תשע"ג
לאחר הטיול המדהים למערב ארצות הברית, החלטנו שהגיע הזמן לבקר גם במזרח ארה"ב, האיזור ההיסטורי והמפואר כשמטרת העל היא לחוות את מראות השלכת בעונת הסתיו.
נכון שההיסטוריה מעניינת, ולא באתי ללמוד אותה לעומק, אבל תמיד מעניין לדעת קצת יותר, אפילו אם זה רק על קצה המזלג, וברור שאשכח את הרוב.
ובכן, העיקר הוא הנוף, הפסטורליה של העיירות כשהכל מעוטר בצבעי השלכת:
אדום – צהוב – כתום – חום.
אודה על האמת שהיגענו מעט לאחר תקופת השיא של השלכת עם סימנים של קמילה, ופה ושם גם עצים שעמדו בשלכת גמורה, עירומים מכל עלה, חפויים ועגומים.
תאמינו, גם במראות אלה מצאתי יופי. כמו שאמרו חכמים לפני - היופי נמדד בעיני המסתכל.
ובכל זאת היתה לנו חווית שלכת מדהימה, וטיול מהנה מאין כמוהו, עם הפתעות מקומיות נעימות.
ככה סתם לטעימה ראשונה, בית בבנגור מעוטר בעץ בצבעי בשלכת
התוכנית בראשי פרקים( פירוט אחר כך)
שבועיים למסלול שלכת, כשהמוקדים המרכזיים הם :
מיין – פארק אכדיה Acadia, ועיירות על הדרך.
ניו המפשייר - ההרים הלבנים White Mountains, דרך קנגאמקוס Kancamagus Highway ,
ומעבר ההרים קרואופורד Crawford notch
ושלכת כל הזמן
מסצ'וסטס – בוסטון, קייפ קוד.
ניו-יורק – שבוע אחד עם כל מה שאפשר להספיק
וושינגטון DC – שלושה ימים.
נסענו בנחת ממקום למקום, לפי קוים כלליים שקבענו מראש.
אבל בלי לחץ, בלי צורך להספיק. מה שיבוא יבוא.
אבל כמובן שלא נסענו על ריק. היתה לנו תוכנית בקוים כלליים.
למדנו מה יש לראות והיכן כדאי לבקר.
נעזרנו בספרה של נטע דגני, וקריאה באינטרנט ובטיולי אחרים.
בסופו של דבר הרי כל אחד בונה את הטיול שלו.
לינה:החלטנו להיות ספונטניים, לאיפה שנגיע נעצור ללינת לילה.
הזמנו את שני הלילות הראשונים לאחר הנחיתה, ואת המלון האחרון לפני ההמראה הביתה.
כל השאר היה על דרך המקרה.
אפילו השבתות, שתמיד אנחנו מסדרים מקום מראש, הפעם, פרט ללינה אצל קרובי משפחה, לא הזמנו מראש ודווקא הלך לנו מאד טוב.
שבת ראשונה – בנורס קונוואי North Conway שבניו המפשייר .
מוטל האינדיאני האדום. שני חדרי שינה מטבח, פינת ישיבה ושירותים. קומפקטי ונוח.
מקום זה דווקא תוכנן מראש, כי שמענו שכאן בעיירה זו יש Out let הטוב ביותר באיזור כולו, ולכן אמרנו שהפעם נקדיש את יום ששי לקניות לנכדים,(אינני נוהגת להקדיש זמן לקניות ברוב הטיולים) ולכן הפעם נעשה זאת במלא תשומת הלב. לקחתי מידות של כל הנכדים כדי לדעת מה לקנות . אבל לא הזמנו מראש מלון, אמרנו שנבדוק זאת ביום חמישי בערב, כשנגיע. וכך היה.
שבת שניה בקונטיקט בניו הרטפורד.
שבת שלישית בניו ג'רסי אצל משפחה.
ובין לבין, איפה שהיגענו מצאנו לינה.
ועכשיו לעיקר.
אז זהו, שהפעם פחות מלל ויותר תמונות
אבל פטור בלא כלום, אי אפשר, ולכן אתן קצת פרטים.
התחלנו את המסלול בבנגור, עיר קטנה במיין.
היעד היה פארק אכדיה, פארק יפה נמצא בצ'ופציק של חצי אי.
תמונות נוף ועצי שלכת, מפרצי ים כחולים ומגדלור.
עלי שלכת
חתונה בפארק. מוזר שכמעט בכל טיול אנחנו פוגשים זוגות מתחתנים.
במקדשים בקמבודיה, בסייגון , על גשר ברוקלין ובסנטראל פארק, וגם כאן בפארק אקדיה.
כנראה המקומות אהובים לא רק עלינו.
מגדלור בבר הארבור באקדיה
מכאן המשכנו בכיוון דרום מערב, בין עיירות עם בתים שנראים כמו תפאורה באולפני גלובוס.
עזבנו את מיין ועברנו לניו המפשייר
עברנו בעיירות פסטוראליות, בתים כפריים מסוגננים, ובדרכים הארוכות,
מגדלור נוסף ראינו בעיירה רוקלנד, הייחוד שלו שאינו ניצב על היבשה, אלא הוא מבנה הניצב על שובר גלים, ואנשים צועדים עד אליו רגלית. בתמונה רואים פס מוקצף זהו למעשה שביל מרוצף שניתן להגיע אליו מהמקום בו עמדנו וצילמנו.
אנשים מתקרבים אל המגדלור
השביל ארוך ולא ממש נוח משום שהאבני המדרך גדולות ומרוחקות זו מזו.ולכן אנחנו הסתפקנו בלצלם
בשוטטות שלנו בין העיירות תפסנו פה ושם עצים בגוונים שונים.
עוד נופים על הדרך
מכאן היעד היה להגיע אל ההרים הלבנים.
הכבישים המומלצים באיזור – דרך קנקמגוס ועליה מספר נקודות מעניינות כמו פינת חמד על נהר סוויפט שנקרא המפל הקטן. מה זה קטן ? ממש פצפון, חוש הומור יש להם.
היה גם שביל נחמד ביער, שפסענו בו כברת דרך.
דרך קנקאמגוס, כביש 112 The kangamagus road
נהר סוויפט בדרך קנקאמגוס
ופינה קסומה אחרת על הנהר, עם השם המשעשע “המפל”
אז התישבתי על יד ה”מפל” כדי שאדע למצוא אותו בתמונות.
האמת שהסתובבנו שם לראות איפה המפל. הלכתי עפ”י כיוון השלט, לכאן ולשם ונאלצתי להגיע למסקנה שזהו המפל, ואכן אי אפשר לשלול את ההגדרה, אלא שזה אינו תואם את הציפיות שלנו למשמע המילה מפל. אפשרות שעלתה על דעתי היתה שמא המפל האמיתי יבש בעונה זו שלפני הגשמים והשלגים. יתכן.
עם זאת, אני חושבת שלמישהו יש חוש הומור מפותח בקביעת שמות לאתרים. ואם למישהו יש מידע מדויק, יתקן נא את טעותי.
נקודה אחרת היא הגורג', בקע סלעי שזורם בו הנהר.
סטינו מעט מדרך קנגמקוס, ועלינו על כביש שעולה אל הר הדוב.וחזרנו כדי להגיע אל מעבר פרנקוניה,
מה שנקרא בלשונם פרנקוניה נוצ'. גם כאן הכביש יפה, ונקודות מעניינות עליו, כמו The bassin שמשמעו אגן או גיגית, רק שהפירוש אינו דומה למראה.זהו מסלולו של נהר או אפיק של מהר שמשתלב בהמשך עם נהר אחר.מה שהופך את הנקודה הזו למעניינת היא העובדה שהנהר זורם בתוך אפיק סלע מפותל, בקטע של הדרך, וכל זה בתוך יער מואר בצבעי שלכת. יופי של מקום.
הנה כמה תמונות משם:
הזרימה בנקיקי הסלע
האגן אליו זורמים המים
התכוננו גם לעלות גם להר וושינגטון, אבל הדרך לפסגה היתה סגורה בשל עננים שכיסו את ההר, מה שבעצם אומר שאין טעם לעלות. ויתרנו כמובן.
חזרנו לעיירה נורס קונוואי, למעשה עשינו לופ uכך יצא שעשינו חלק מהדרכים היפות פעמיים.
אז גם בנורס קונוואי יש שתי פנינות נוף שאנחנו מצאנו.
צוק ההקתדראל Cathedral Ledge
זהו צוק די זקוף, למעשה הוא נראה כמו הר, ומשום היותו זקוף ותלול, מטפסי הרים מטפסים עליו.
יש דרך לעלות למעלה, ואז מתוך חורשה ניתן לצפות על הנוף.
משם גם רואים את אגם אקו הקטן הנראה כפנינה בתוך יעער שלכת צפוף.
לא התעצלנו, ירדנו למטה וחיפשנו את האגם בתוך היער.
מצאנו אותו די בקלות, וצפינו במטפס הרים חרוץ שמחרף נפשו לכבוש את ההר שממול.
מכאן המשכנו אל מפל גלן אליס. גם כאן חגיגת המים היתה גדולה, אומנם לא מפל אדיר, אבל עליצות המים עוד מתנגנת באוזני.
ממגרש החנייה, יש לעבור את הכביש במעבר מתחת לכביש, ולרדת במדרגות עד למפל כשלאורך הדרך מתנפצים מי הנחל בעליצות על הסלעים עד הגיעם למפל
ג'קסון. העיירה ג'קסון, קטנה וחמודה, אינה שונה בהרבה מעיירות אחרות.
מה שהביא אותנו להיכנס לתוכה היו הגשרים המקורים שלה ( גשר שיש עליו מבנה עם גג לכל אורכו).
מה גורם למישהו בשם צ'ארלס ברוטון מנורס קונוואי להקים בשנת 1876 גשרים מקורים לרכב ולהולכי רגל.
אני מניחה שהגשרים הם אוטנטים ששופצו במשך השנים. והם בהחלט יפים ומעניינים מעצם קיומם.
בנוסף לגשרים קיבלו את פנינו מיצגי רחוב – בובות בגודל טבעי עם פני דלעת, כשבכל מקום שלטים תלויים וכתוב עליהם “היכונו לשובם של אנשי הדלעת”
הדמויות צופות על תמונות שהן ציורים מאולתרים אבל עשויים בכישרון ומאד ברורים של המונה ליזה עם
ראש דלעת, האדם הצועק של מונק כשראשו ראש דלעת, לא ציור של דלעת – דלעת ממש.
גם הכלב הוא בובה עם ראש דלעת, ואיני יודעת מה הוא מסמל. הצטרפתי למיצג. לפחות ראש אחד נורמאלי, כך אני מקווה… אי אפשר להתעלם מכשרונם של המציירים ושל ההומור של העיירה כולה.
כך נחשפנו למנהג מעניין שנקרא ליל כל הקדושים ובאנגלית The halloween night בו אנשים שמים דלעות דמויות שדים על פתחי בתיהם כדי להפחיד כנראה את הרוחות הרעות המסתובבות בתאריכים אלה בחוצות העיר ומשוטטים ברחובותיהם כדי לפגוע באנשים טובים ותמימים . בג'קסון הגדילו לעשות, ובכל מיני קרנות רחוב היו מיצגים עם אנשי דלעת. קצרה היריעה מלהביא את כולם לכאן.. היה משעשע. התמהמנו בג'קסון. באמת התאהבתי בעיירה קטנה וחמודה זו.
בוסטון . מכאן הטיול שלנו עושה תפנית חדה דרומה, לעבר בוסטון. עצרנו ללינת לילה בעיירה ווברן Woburn שקרובה לבוסטון, וחשבנו שלמחרת ניכנס לביקור יום בבעיר הגדולה.
הגברת בדלפק היציעה לנו להצטרף לטיול יומי בבוסטון – יאספו אותנו מהמלון ויחזירו אותנו עם ערב למלון והסיור מודרך. חשבנו שזה רעיון טוב, בעיקר שלא להיכנס עם הרכב שלנו לתוך העיר ולהתברבר שם. כך גם לקבל הסברים וסיפורים היסטוריים על העיר שהיא ערש תרבותה של אמריקה הלבנה. היה מעניין.
זהו רחוב hull ההיסטורי שבסופו ניצבת הכנסיה הצפונית העתיקה ביותר בעיר, שנבנתה בשנת 1723.
אבל הדבר שריגש אותי יותר מכל הוא אנדרטה להנצחת השואה שעומדת במקום מרכזי בעיר. ראשית היה כאן אלמנט ההפתעה. כלל לא ידעתי שיש אתר הנצחה בבוסטון והופתענו. כך יצא ששוטטנו ברחובות באיזור, מדריך ששחרר אותנו לשוטטות חופשית למשך שעה, ואז ראיתי עמודי זכוכית גבוהים בצבע תכלת צלול, ואנשים הולכים שם, נעצרים, מסתכלים,כאילו קוראים, ותהיתי מה יש שם שאנשים כך נעצרים והולכים הלוך ושוב, הבנו שיש שם משהו מעניין. משהתקרבנו למקום ראינו בכניסה את אבן השיש השחורה ועליה באותיות גדולות חרוטה המילה HOLOCAUST בצידה האחד, ושואה SHOAH בצידה השני. אז כן, זה ריגש מאד. נכון שאין זה מוזיאון גדול ומכובד במתכונת של ניו יורק או וואשינגטון, ואולי זה היה יותר ראוי, עם זאת האנדרטה הזו היא אלמנט חינוכי. יש כאן שימוש בכמה סמלים: היא כוללת 6 מבני זכוכית, מעין ארובות גבוהות בצבע תכלת, לכל ארובה 6 נדבכים, ועל הזכוכית חרוטים מספרים... את כל ה”ארובות” מחברת מדרכה לעוברי אורח ומבקרים, תלמידים מגיעים בקבוצות עם דפי משימות ושאלות שהם נדרשים למצוא להן תשובות באתר. המקום מאד אסתטי, נקי מאלמנטים מעוררי חרדה, ועם זאת מספק מידע בסיסי מדויק. ואיזה שהו מסר, שאסור לשתוק כאשר נעשה עוול לזולת. אסור להישאר אדישים.
המסר הזה מתומצת במאמרו של מרטין ניימולר וגם הוא חרוט באבן.
תרגום חופשי:
כשבאו לקחת את הקומוניסטים אני שתקתי כי לא הייתי קומוניסט.
אחר כך הם באו בשביל היהודים ואני שתקתי כי לא הייתי יהודי.
אחר כך הם באו לקחת את האיגודים המקצועיים ואני לא התערבתי כי לא הייתי באיגוד.
אחר כך הם באו לקחת את הקאתולים ואני לא התערבתי כי הייתי פרוטסטנט.
וכשבאו לקחת אותי – כבר לא נשאר מי שיאבק בשבילי...
עוד ביקרנו בעיר כמה אתרים ביניהם השוק הגדול, האוניברסיטה, הבית ששימש את ג'ורג' וושינגטון למשך שנה וכיום הוא אתר מוזיאוני. ממה שהספקנו לראות, בוסטון עיר יפה ומעניינת ושווה לחזור לשם לביקור של כמה ימים. נקווה לעשות זאת בעתיד.
קייפ קוד
מכאן המשכנו לקייפ קוד, לשון יבשה ארוכה שנמצאת מול החוף המזרחי של מסצ'וסטס, והעיירה פרובינסטאון נמצאת בקצה הלשון הזו, למקום יש חשיבות היסטורית, זהו המקום שאליו היגיעה אונית המהגרים הראשונה מייפלאור, לארץ המובטחת.
להנצחת הארוע בנו מגדל ומוזיאון. הם מאד גאים במקום בו הם חיים. אפשר לומר שזו היתה היתד הראשונה לאומה האמריקאית. עלי לציין שהדרך ארוכה מבוסטון עד פרובינסטאון, אבל היה שווה. המלצה חמה לקחת יום נוסף כי יש שם חוף מדהים שמתאים ליום שלווה ונופש מול מגדלור רומנטי.
מגדל המעפילים The Pilgrims tower בעיירה פרובינסטאון
מגדלור מצד מערב של קייפ קוד
ומיגדלור נוסף מצד מזרח בקייפ קוד
ומאחר ולנו במוטל ממש על הים ולכיוון מזרח עמדתי על החוף בשעה מוקדמת, כדי לראות את השמש עולה מן הים. זה היה מוזר כי בנתונים הגיאוגרפיים שלנו השמש תמיד זורחת בהרים ושוקעת בים,וכך זה רגיל אצלנו שהשמש שוקעת בים. והנה תפסתי אותה עושה את ההיפך – זורחת במלא הדרה מן הים (הרצועה השחורה באופק היא לשון יבשה שמאחריה האוקינוס האטלנטי). איזו חגיגה.
זריחה
וכעבור כמה דקות השמש מפציעה מקו האופק אל השמים
מסקנה :הזריחה והשקיעה כנראה דומות מאד.
היעד הבא ניו יורק. כבר יום חמישי בשבוע, על הבקר, יצאנו מקייפ קוד לכיוון מערב, ואנחנו בדרכים. אין מצב שנעשה את כל הדרך עד ניו יורק, ולכן לקחנו לנו כיעד ביניים את העיר הרטפורד, במערב קונטיקט ששם יש קהילה גדולה ובתי כנסת, ושם נוכל לעשות את השבת.
בדרך עברנו את העיר האוניברסיטאית סטורס. “בבית הלל” הבית של ארגון הסטודנטים היהודים שמחנו לפגוש אנשים צעירים, שמענו קצת על התנהלות הצעירים בתוך המכלול. יו”ר האגודה נידב לנו את שמו של הרב של בית הכנסת בית דוד במערב הרטפורד, כך שבשיחה איתו הבנו שיש בית מלון ממש קרוב לבית הכנסת. זה היה מעולה. מיד הזמנו חדר לשבת. והמסע החל.
נסענו בדרכים צדדיות כדי להנות מהנוף. בין השאר עברנו בתוך יער מיסתורי ומסקרן שהשלכת כבר היתה מאחוריו.
אספתי כמה תמונות מהדרכים ביער. בחלקן, ניכר שהיער טרם החליט איפה הוא עומד במדרג השלכת.
מערב הארטפורד חווית השבת הזו היתה ייחודית. בדיוק “נפלנו” על שבת של התכנסות קהילות, כלומר עשרה בתי כנסת התכנסו יחד אל מקום אחד, אל בית הכנסת בית דוד. מה שחשוב לציין זה שלמרות שבית הכנסת הוא אורתודוכסי, הוזמנו להצטרף לתפילה גם קהילות קונסרבטיביות, וכולם התקבלו בסבר פנים חם ולבבי. המטרה המשותפת היא לשמור על קשר בין כל הקהילות ולקרבן אלה לאלה.
לאחר התפילה החגיגית היתה ארוחת ערב מלאה ועשירה, וגם אנחנו הוזמנו ברוחב לב לקחת חלק בארוחה. על כך לא חלמנו. גם למחרת היה קידוש לאחר התפילה וסעודה שלישית, יצא שהשבת היתה מסודרת לנו מכניסת השבת ועד צאתה. ואנחנו ? אנחנו ממש הרגשנו נוח בחברת היהודים היקרים של קהילת מערב הארטפורד.
ניו יורק עוד בשהייתנו בהארטפורד כבר שמענו על הסערה האיומה שמתרגשת לתקוף את החוף המזרחי של ארה”ב – שמה של הסערה היה סנדי. שם מתוק לסופה שהוגדרה אם כל הסופות.
לומר את האמת, חששתי מאד מהצפוי. ואף על פי שהבנו שהסופה עתידה להגיע ליבשת רק בין יום שני לשלישי בשבוע, לא היינו לגמרי רגועים. הזדרזנו לצאת מוקדם בבקר כדי להתארגן כמה שיותר מהר. הנסיעה בדרך לניו יורק עברה ללא תקלות וללא הפרעות מצד מזג האויר. את הרכב החזרנו ביום ראשון מיד לכשהיגענו.
כיכר טיימס ערב פלישת הסנדי אל חופי ארה”ב, שקקה חיים. יתכן שבימים כתקונם היא עמוסה יותר, אבל היא לגמרי לא נראתה ככיכר רפאים.
את המלון במנהטן הזמנו מראש, מחשש שהתפוסה תהיה גבוהה, לא חלמנו על אפשרות שתבוא ה”סנדי”. בחרנו מקום קרוב לסנטראל פארק במלון מול מרכז רוקפלר, בין השדירה החמישית לששית. יקר מאד ! אבל בדיעבד התברר שעשינו טוב מבלי לדעת שכך יהיה. ביום שני לפני הצהרים ירדנו לרחוב לטייל לראשונה במנהטן. עדיין מצב של טרום סופה – שמיים קודרים ורוחות חזקות – וכוננות על בתקשורת. אבל בגלל הסופה המתרגשת לבוא פסקו אוטובוסים לעבוד בעיר וכן הרכבות מחשש להצפות במעברים נמוכים. אנחנו יכולנו ללכת ברגל כמעט לכל מקום ברדיוס סביר, סביב הרחובות שלנו. ברור שהתוכנית המקורית עברה שינויים כי היה ברור שלא נוכל להגיע למקומות כמו שייט לפסל החירות, או גראונד זירו . אבל למרות הרוח העזה שהעיפה אותנו קדימה או אחורה כמו עלי שלכת, וזרזיפי גשם דלילים שהצליפו באלכסון על פנינו, טיילנו ברחובות עטופים עד האף חמושים במטריה אם יהיה צורך, ועשינו מה שנותר לעשות – לטייל רגלי. הרגשנו אמיצים במיוחד, מניפים אצבע נגד איתני הטבע… אז נכון שבצהרי יום שני הסתובבנו, אבל בלילה החלה הסופה לתת אותותיה,רוחות סוערות, גשמים, התקשורת היתה היסטרית ובצדק, התמונות והסרטים שהוקרנו שוב ושוב על כל מקום שניזוק והועלו בכל רשתות הטלויזיה. ואנחנו ישבנו בעין הסערה, (נו טוב אני מגזימה !) אבל בשעה שהאורות כבו בכל סביבותיה של מנהטן מעליות נעצרו, מנהרות הוצפו אנחנו היינו באיזור שלא נפגע כלל. לא היתה באיזור שלנו הפסקת חשמל כך שהיינו ממש בבועה שמתנהגת רגיל. וכשהכל מסביב קורס – במלון שלנו שקט ושלווה, חיכינו עד יעבור זעם. ביום שלישי בצהרים הסערה עוד בעינה אבל זזה מעט הצידה, לא כן הנזקים. בבקר צפינו בשידורים הבלתי פוסקים ושמענו שאנשים נותרו ללא חשמל ובקור, שאנשים פונו מבתיהם שהוצפו והיתה סכנה לחייהם, וגם שאנשים סירבו להתפנות וקרו אסונות, וגם המראה הסוריאליסטי – מנוף של עגורן העומד ליד בנין רב קומות (90) – והתהפך, כלומר לא העמוד הניצב אלא המנוף שלו, החלק המאוזן שלו, והיה תלוי בהיפוך על העמוד הניצב, מתנדנד קלות ברוח העזה, תלוי על כמה כבלים, מה שעורר פלצות אצל השלטונות והעלה את סף החרדה לרמת פיצוץ. רחובות נסגרו סביב העגורן הן לרכבים והן להולכי רגל. בצהריים יצאנו לראות מה קורה בחוץ, איזו השפעה היתה לסנדי על השדרה החמישית. החנויות היו סגורות, על פתחי החנויות הונחו מבעוד מועד שקי חול קטנים כדי לבלום הצפה לתוך החנויות אם תהיה הצפה...עלי שלכת נתקעו בכל מקום שעצר בעדם מלהתגלגל הלאה, והרחובות – הם היו מלאים באנשים אמיצים כמונו, וסקרנים לא פחות ! ואז לפתע משהו עצר את האנשים, כולם נעמדו בצפיפות מול רחוב חסום: צופים, מצלמים ומצטלמים, האטרקציה היתה לא פחות ולא יותר – העגורן שנכנע לסנדי. עומד העגורן הנזוף חפוי ראש ואנשים עומדים שם ומצלמים ומצטלמים על רקע המנוף שהפך לגיבור היום.
העגורן ההפוך
ומבט מקרוב על העגורן
ככל ששככה הסערה – החיים חזרו למסלולם בערבון מוגבל. אוטובוסים חזרו לקוים האפשריים וכן הרכבות לאחר שהמנהרות נוקזו. הסתובבנו ברחובות יחד עם מאות תיירים ששוטטו בשדרה החמישית. מיצינו את מה שניתן. את הדברים שהחמצנו אז השלמנו בסתיו 2014, ממש לא מזמן. ויש לי הרגשה שיש עוד כמה דברים לעשות שם.
ניו ג'רסי. את השבת השלישית עשינו עם קרובי משפחה בניו ג'רסי. קיבלנו את הרכב שהזמנו עוד מהארץ, וביום ששי בבקר יצאנו לניו ג'רסי. הדרכים אמנם כבר היו פתוחות, אבל היתה בעייה של דלק. תחנות הדלק התרוקנו בימי ה”סנדי האיומה” למזלנו המיכל שקיבלנו בזמן שכירת הרכב, היה מלא כדי שלושה רבעים. זה הספיק לנו להגיע אל המשפחה המארחת בניו ג'רסי, ואפילו לצאת ביום ראשון להמשך המסע לוואשינגטון DC. גם כאן חווית השבת היתה נפלאה.
וואשינגטון DC.
שלושה ימים בוושינגטון. היה מעולה. קודם כל לקחנו סיור על אוטובוס חוצות. קיבלנו תמונה כללית של העיר, ואחר כך עשינו סיור פרטי, בעיקר בהליכה ברגל. היעדים הלאומיים והמוניומנטים המרשימים – אלו הדברים שהלכנו לראות, וגם נכנסנו למוזיאון השואה שבנוי באופן מרשים, ובמוזיאון החלל שמתאים בעיני יותר לילדים.
אז איפה היינו ? קודם כל סמלים שלטוניים
הבית הלבן
הקפיטול
סמלים היסטוריים:
אנדרטת וואשינגטון על 50 דגליה
יד לינקולן
האנדרטה לכבוד לוחמי מלחמת העולם השניה
יד לזכרו של מרטין לותר קינג
האנדרטה לנופלים במלחמת קוריאה
הגשר על נהר הפוטומאק
