עד היום סברנו שרצי מרתון ויתר העוסקים בפעילות גופנית מוגנים יחסית מקרישי דם ושבץ מוחי. חשבנו שפעילות גופנית קיצונית כמו ריצות מרתון יכולה להזיק רק למערכת שריר ושלד בלבד ולגרום לפציעות ריצה אופייניות כולל תסמונת פטלופמורל בברכיים, דורבן בכף הרגל ועוד. עכשיו מתברר שרצים שמגיעים לתחרות בטיסה נמצאים בקבוצת סיכון לפתח קרישי דם.

הרצים שהגיעו בטיסה ארוכה יחסית הראו נטייה גבוהה יותר לפתח קרישי דם. עם זאת מציינים החוקרים שאין המסקנות הללו אומרות שטיסה גורמת לקרישי דם בקרב אתלטים או שטיסות הן דבר שלא בטוח להשתמש בהן לפני תחרות. מסקנות המחקר מעלות אפשרות נוספת לבדיקה בקרב אותם מקרים נדירים של קרישי דם המתפתחים ברגליים של אתלטים ללא רקע בעייתי.

קריש דם בקרב רצים? 
 בארצות הברית נפגעים בממוצע 1 - 2 בני אדם על 1000 בני אדם מקריש דם המוביל להתפתחות פקקת או תסחיף. הסיכון עולה עם הגיל ובמידה וישנה נטייה גנטית לכך. והערכות לגבי האומדן הכללי של פגיעות מקרישי דם עומדות על מיליון נפגעים אמריקאים כול שנה כאשר כ- 10% מהם מתים. קריש דם שמקורו ברגליים ונסחף לריאות גורם למוות של קרוב ל־1,500 ישראלים בכל שנה. במחקר המסוקר כאן טוענים החוקרים ששילוב של טיסה ולאחריה ריצה יוצרים השפעה משולבת המעלה בקרב מספר קטן של אנשים את הסיכון להיווצרות קרישי דם.

פקקת ורידים
 פקקת ורידים מתפתחת כאשר נוצר קריש דם בוורידים. פקקת ורידים יכולה להתפתח בוורידים הרדודים אלה שניתן לראותם מתחת לעור או בוורידים עמוקים. פקקת ורידים עמוקים (Deep Vein Thrombosis) נגרמת כאשר קריש דם נוצר בוורידים העמוקים הגפה התחתונה. קריש הדם עלול להינתק ממקומו ולנוע עם זרם הדם ולהגיע לאיברים חיוניים שונים. עורקי הריאה הם האזור השכיח ביותר שקריש הדם מסוג זה שניתק מוורידי הרגליים עלול לחסום ובכך ליצור "תסחיף ריאתי" (Pulmonary Embolism). תסחיף ריאתי עלול לגרום בין היתר לבצקת ריאות, קוצר נשימה, כאבים בחזה ואף מוות. קריש הדם יכול להגיע גם אל המוח.

גורמי סיכון לקרישי דם
 ישנם מספר גורמי סיכון להיווצרות קריש דם ברגליים ראשית ירידה משמעותית בזרימת הדם כמו במצבים של טיסה ארוכה, חוסר תנועה ואשפוז ממושך מכול סיבה שהיא ועוד. גורמים נוספים כוללים קרישיות יתר של הדם בגלל גורמים מולדים, עישון תרופות כאלה ואחרות ועוד וגם כתוצאה מנזק מכול סיבה שהיא לדפנות של כלי הדם. סימנים ותסמינים של פקקת ורידים עמוקים כולל כאבים ברגליים, נפיחות, קוצר נשימה, ופעימות לב מואצות. אבחון של פקקת ורידים נעשה באמצעות דופלר ובדיקת דם הקרויה די-דימר (D-dimer).

המחקר המסוקר כאן
 רקע: טיסות מכפילות ואף משלשות את הסיכון להיווצרות קרישי דם בוורידים של הרגליים וגרום לפקקת ורידים עמוקים (deep vein thrombosis). פעילות גופנית המתבססת על סיבות כמו מרתון מעלה גם היא את מספר תאי הדם שמסייעים לקרישה.

המחקר: החוקרים לקחו דגימת דם מ41 בחורים בריאים שאינם מעשנים שהגיעו לתחרות המרתון בבוסטון בשנת 2010. 23 בחורים מקרב הקבוצה הזאת גרו במרחק של יותר מ4 שעות טיסה בעוד ש- 18 מהבחורים גרו במרחק של עד שעתיים נהיגה ממקום התחרות. החוקרים נטלו דגימות דם מהבוחרים הללו מיד עם הגעתם לבוסטון, מיד לאחר תום המרתון ושוב פעם לאחר שכול אחד מהמתנדבים חזר חזרה לביתו.

אולי זאת הטיסה?

ממצאי המחקר: לאחר השיבה הביתה 6 מתנדבים מהקבוצה שנעזרו בטיסות כדי להגיע ולשוב הביתה הראו רמה גבוה של חומר הקרוי די-דימר (D-dimer). די-דימר הוא חלבון המצוי בדם שמקורו מפירוק של חלבון הקורי פיברין. ריכוז גבוה של די-דימר בדם יצביע על אפשרות לפקקת, ריכוז נמוך של די-דימר תשלול הימצאות של פקקת.

החלבון די- דימר לא נמצא בבדיקת דם של אף לא אחד מהרצים שגר בטווח נהיגה לבוסטון. לא ברור מה המשמעות של הימצאות החלבון הזה גם בגלל שאף אחד מהרצים שבבדיקה הדם שלו הראתה רמה גבוהה של די-דימר לא סבל מסימנים ותסמינים של פקקת ורידים. עוד מצאו החוקרים שבבדיקות הדם של הרצים המבוגרים יותר, ללא קשר לאם הם טסו או נהגו למרתון, נמצאה רמה גבוהה יותר של רכיבי דם המופיעים לרוב עם אוטם שריר הלב.

מסקנות המחקר: המחקר הנוכחי מצא שריצת מרתון לאחר טיסה מעלה קמעה את הסיכון להתפתחות פקקת ואולי אף לבעיה לבבית אחרת. אבל לנוכח העובדה שהיתרונות של ריצה עולים לאין שיעור על הסיכון הזה מציעים החוקרים להתייחס לזה באופן מידתי. למניעת קרישי דם בטיסה הרבו בשתייה, אל תשכלו רגליים, הרבו בהליכה בתוך המטוס וגרבו גרביים אלסטיות.

The American Journal of Cardiology, online February 20, 2012