הקדמה – טיסה מתכוננת לונציה בלי זמן הכנה מוקדמת של הטיול
יצאנו לטיול ללא תכנון מקדים – ככה זה כשאין זמן לנשום אבל לא מוכנים לוותר על טיסה בסוף אוגוסט. ידענו רק שנוסעים ל 12 ימים, שטסים לונציה ושיש מקום לינה מקסים ורכב גדול ואוטומט שמחכה לנו. את הטיסה הזמנו 8 חודשים מראש אבל מאז שכחנו מהכול.
מראש סגרנו 11 לילות בסביבות אגם גארדה ועוד לילה בונציה לפני הטיסה כדי שנוכל לבקר בעיר עצמה והוצאנו מלא טיפים ובלוגים כדי שנוכל לקרוא בטיסה.
כבר בשלב זה, כל מי שקצת קרא בלוגים או המלצות יודע שאין מה לעשות 12 יום באזור אגם גארדה ושרצוי היה לפצל את הטיול לאזור אגם גארדה ואגם מאג'ורה או לפחות לאזור הדולומיטים ולא להזמין את כל 12 הלילות באותו אזור. אבל כאמור קנינו את הספר המשפחה המטיילת בשדה התעופה וכבר הזמנו מקום לינה יפיפה אז בחרנו לנצל את הזמן כדי לעשות משהו שאנחנו אף פעם לא מצליחים לעשות בבית – לנוח!!!
ככה נראה טיול ב EAZY עם שני ילדים בני 8 ו 5.
יום ראשון – התארגנות - LAZISE
נחתנו בסביבות 9 בבוקר בונציה אחריי טיסת לפנות בוקר, מה שאומר שהיה לילה מאתגר ולבן. זה לא מנע ממני לתכנון לאותו בוקר (לפי תכנון טיול של חברה) מסלול שלם וגדוש. נסענו עד פארק סיגורטה אבל בחניה של הפארק עם שני ילדים ישנים מאחורה ואחריי ריבים של הילדים במושב האחורי כמעט כל הדרך מונציה הבנו שאולי מישהי פה הגזימה עם התכנון...
החלטה אמיצה הובילה אותנו לחתוך ישר לחווה ולהתארגן בחדרים לאחר עצירה בסופרמרקט כדי להצטייד קצת. מקום הלינה שלקחנו פשוט נפלא. פינת חמד שקטנה ורגועה 15 דק' נסיעה מהאגם. בתוך חווה גדולה, מוקפת גפנים ושדות, עם בריכה מקסימה ושקטה שכן לו המקום המושלם לקצת שקט. 14 דירות רחבות ומאובזרות (מטבחון עם גז חשמלי, כלי בישול), חדר שינה נפרד להורים, מכל החלונות נוף של כרמים ומרחבים אין סופיים ושקט.... בעלי החווה אנשים סופר חביבים, המקום מצויד במכונת כביסה, אופניים, בריכה. בכניסה מקבלים בקבוק יין תוצרת המקום והם מגישים כל בוקר ארוחה תוצרת בית ארוזה בארגז ואותה ניתן לאכול בחוץ בטבע. רק מומלץ להצטייד בסבונים, שמפואים ושאר כלי רחצה כיוון שאינם מסופקים במקום.
https://www.cortepatrizia.com/
קפצנו לבריכה לשחות ולהתאוורר, פרקנו, התארגנו ויצאנו לעיירה הקרובה LAZISE. עיירה מקסימה וצבעונית. ארוחת ערב, יין וגלידות וחזרנו שבעים ושבעי רצון ללילה הראשון שלנו באיטליה.
וא' היה מסכם ככה – עדיף לבוא לטיול מאורגנים ומתוכננים. ביום הראשון אחריי לילה לבן לא כדאי להעמיס. והעיירות בערב פחות עמוסות וממש לא פחות יפות.
יום שני – שמורת מולינה- בריכה ומנוחה - סרמיונה
התחלנו את הבוקר מאוחר (רצינו לנוח, אז הלכנו על יקיצות טבעיות בנופש הזה) ולאחר ארוחת בוקר בטבע של החווה יצאנו בסביבות 11 למסלול בשמורת המפלים. הגענו למסלול ב 12 וקצת לתור בקופות (חיכינו 20 דק בערך, אבל הפחידו אותנו הרבה יותר אז הרגשנו שיצאנו בזול). בחרנו במסלול הבינוני וזו הייתה לנו בחירה טובה. הילדים התנהגו למופת והמסלול היה נינוח. ההמלצה שלי למי שרוצה לעשות את הנדנדה באמצע המסלול היא לחכות שהמפעיל של הנדנדה ידחוף אתכם ולא לדחוף את עצמכם במקביל כי מניסיון אישי זה תוקע אתכם באמצע מול מלא אנשים שמתבוננים בכם וזה קצת פחות נעים (לאף אחד אין צילום של האירוע נכון?).
בשעה 14 כשיצאנו מהשמורה לא היה בכלל תור. בדרך חזרה ראינו שלט של ייקב, אחד מיני אלפיי השלטים שעוברים שם בדרך היין והחלטנו לעצור.
הגענו לייקב ולחנות יין ענקית בתוך מבנה יפה ומסתבר שהגענו לאחד מהייקבים היותר מפורסמים באזור (ייקב masi) עשיתי מסע טעימות של לפחות 5 סוגי יינות שונים ולבסוף רכשתי 2 בקבוקים שיהיה לנו להמשך השבוע.
חזרנו לחווה לרחוץ בבריכה, לנוח (בכל זאת טעימות של 5 בקבוקים עושות את העבודה) ולאכול ארוחת ערב ובסביבות השעה 19 יצאנו לעיירה המפורסמת סרמיונה.
כל הטיפים מדברים על עומסים אדירים בכניסה לעיירה, אז האמת שבשעה 20 בערב העיירה מקסימה, שוקקת ומוארת ואין שום עומסים בכניסה.
סיבוב בעיירה, גלידה כי חייבים וחזרה לחווה בסביבות 23...
וא' היה אומר- כדי להימנע מהפקקים עדיף להגיע לסרמיונה בערב, להוריד את המשפחה בעיר העתיקה ולחפש חנייה. את המסלול של שמורת המפלים אפשר להתחיל בשעה 14 ולא לחכות בתור.
יום שלישי- ריבה דל גארה – אם טנו – מפלי ורונה
החלטנו להצפין לאיזור ריבה דל גארדה.
הנסיעה שהייתה צריכה לקחת שעה ורבע, לקחה שעתיים (מסתבר שהיום זה חג של האיטלקים). הגענו די סחוטים לעיירה ולא כל כך הבנו מה יש לעשות בה...הגענו לעיירה בסביבות השעה 13 וחצי. חוף האגם שם מקסים (אבל לא באנו מוכנים לרחצה) רצינו לשכור סירה אבל לא כל כך הלך (אין סירות מנוע רק סירות פדלים ואלו עם המגלשה היו תפוסות) היה קשה מאד למצוא חניה ובסוף לאחר שעה וקצת מחוץ לאגם המשכנו הלאה.
אגם טנו, נחמד מאד... נראה כמו פנינת חמד באמצע שום מקום. כהרגלנו ירדנו ממש סמוך לירידה לאגם, א' נסע לחפש חנייה והצטרף אחר כך. גלידה בתחילת הירידה (כי אי אפשר לעבור יום בלי), פיקניק נחמד על שפת האגם, טבילה של רגליים בלבד, צילמו כמה תמונות והמשכנו למסלול של מפלי ורונה.
טוב, אז מסלול זה ממש לא!!! אולי יותר אתר מבקרים. הליכה קלילה במדרגות מטופחות לצלילי מוזיקה מרגיעה מובילה למערה שבה נופל מפל ומתיז לכל עבר. ומשם ממשיכים לטפס למערה שבה תחילת המפל מתיזה לכל עבר. לנו זה היה מקסים, קליל, יפה וסיום מתוק של יום.
הילדים נהנו מאד, הם כבר הכינו את עצמם להליכה של מסלול כמו אתמול והתרגשו מאד לראות שזה ללא מאמץ. נרטבים קלות בטיול הזה אז מצד אחד נחמד לעשות את זה כשחם ומצד שני כל כך נהנינו ממזג האוויר הקריר של 18 בערב.
חזרה לחווה לארוחת ערב ומנוחה. יום לא קל של נסיעות בלי הרבה מנוחה וחביב מבחינת הילדים.
וא' היה אומר – אם מגיעים לריבה דל גארדה אז לבוא מוכנים לרחצה באגם. וכדאי לבדוק בכל פעם בוויז האם משתלם לנסוע בכבישי האגרה כי עד כה הם לא חסכו הרבה זמן בדרך ומצד שני הם גם לא מאד יקרים (3 יורו כיוון בכביש אגרה לעומת הכביש הרגיל וחיסכון של 20 דק' נסיעה).
יום רביעי – פארק מים ופארק סרטים CANEVAWORLD
מאחר והילדים שלנו הם בגילאים שבהם אקסטרים הוא לא פקטור ומגלשת מים פלוס רכבת הרים זה ממש משמח, החלטנו ללכת לפארקים שלCANEVAWORLD . איזה יופי של החלטה. הגענו לפארק בסביבות 11 בבוקר כשמראש נערכנו לתורי ענק ולשעות של המתנה... אז הופתענו לטובה. שבועיים אחרונים של אוגוסט והיה לגמרי מתון. התחלנו בפארק המים. מטופח, נקי, מלא מקומות ישיבה, שעד שנזכרנו להתיישב כולם נתפסו, (מומלץ ממש לבחור מקום ולהתיישב בו, להניח את הדברים ומשם לצאת לפעילויות), מלא דשא למי שלא תפס מקום כזה ואפילו "חופי ים" עם חול אמיתי. נהנינו מאד – הילדים היו בערך ב 3 מתקנים (מגלשות ילדים, מתקן של ג'ק הקפוא ממש חמוד גם להורים, ומגלשת ספלש לבנה) וכמובן בריכת גלים. כמעט ולא היו תורים, חיכינו מקסימום 10 דק' בתור והיו מתקנים שאפילו פחות. מראש ויתרנו על האבובים ששם היה זמן המתנה רציני. 6 שעות הספיקו לנו בנחת ואז עברנו לפארק השעשועים. גם פה הופענו לטובה כי לא היו תורים מוגזמים והיה מרווח ונעים. רק אם לתומי חשבתי שעברתי לפארק היבש, אז המתקן הראשון שעשינו הוכיח לי שהחלק של המים עוד לא הסתיים וחבל שהחלפתי את בגד הים.
עשינו את כל המתקנים האפשריים לגילאים של הילדים והמקום היחיד שחיכינו בתור יותר מ 10 דק' היה למתקן של הרחפת (ההמתנה הייתה בערך 30 דק' והייתה כדאית). מתקנים מושקעים, מגוונים ומותאמים שהרבה מהם כוללים אפקטים של מים. לרוב המתקנים לא חיכינו בכלל!!! (ספינת הפירטים שעלינו אליה 6 פעמים ברצף, רכבת ההרים שבסוף הפארק שעשינו 7 פעמים רצוף, התמנון שחיכה רק לנו ועוד אחרים...) סיימנו את היום בהופעה של "רמבו" שגם בה השורות הראשונות נרטבות לגמרי (קצת גדול על ילדים צעירים אבל אנחנו ההורים נהנינו מאד) ועם הסגירה של הפארק ב 23 גם אנחנו יצאנו...
אחריי יום רצוף חוויות התבאסנו שלא לקחנו כרטיס מראש ליומיים כי זה ממש הפרש קטן במחיר (משהו כמו 5 יורו נוסף לכרטיס) ואפשר לנצל אותו בכל יום מימי החופשה. ניתן גם באמצע היום לאחר הכניסה לפארק להחליט שמרחיבים את הכרטיס ליום נוסף ב 12 יורו לכרטיס בערך (אבל לא כדאי להחליט את זה בשעה 22:55 כי אז הקופות כבר סגורות!!!(
א' היה מסכם את זה כך – לילדים מתחת גיל 12 שני הפארקים פשוט מעולים תשקלו לקחת מראש כרטיס ליומיים. בפארק המים תתפסו כסא ישר כשתכנסו ובפארק השעשועים תקנו במכונות, שבתור למתקנים, חליפות ניילון נגד מים זו אחת ההשקעות הטובות שעשינו (יורו לניילון).
יום חמישי – סוסים, רכבל מונטה באלדו והעיירה מאלצ'זינה.
אחריי יום גדוש, חלק מהמשפחה (לא משנה מי...) התעורר מאוחר (10 וחצי זה עדיין בוקר) ולכן בילינו את הבוקר בבריכה אחריי שהחלק שקם מוקדם כבר היה בסופר (תודה לך א'). אכלנו ארוחת בוצר בחדר ויצאנו בסביבות השעה 13 וחצי לטייל.
הילדה ממש רצתה לרכב על סוסים ולכן המשימה הייתה למצוא חווה באזור. בניסיון השני ולאחר היוועצות עם מקומיים ועצירה ביקבים לטעימות ולרכישה נוספת של יינות, הגענו לחווה באמצע שום מקום על ההר.
בהתחלה הסתובבנו עם עצמנו ועם הסוסים עד שהגיעו בעלי החווה. זוג מקומיים, כפריים. ביקשנו טיול סוסים לילדה ולא האמנו שנענינו בחיוב. 25 יורו לשעה והילדה הייתה על הסוס. כמובן שהילד לא וויתר על הרכיבה וכך מצאתי את עצמי בעבור 25 יורו נוספים רוכבת על סוס ומחזיקה את הילד כאשר א' הולך ברגל קדימה עם בעל החווה (שמחזיק את הסוס של הילדה) וכל 4 הכלבים שלהם. טיול מקסים של שעה בין שדות, כרמים, וילות מקומיות, טעימות מעצים ושיחים שבדרך ושיחה מרתקת עם מקומי על פוליטיקה, המצב באיטליה והחיים בכלל...
חוות פאראדיסן חוויה נפלאה. http://www.paradisoranch.it/
סיימנו את הטיול הספונטאני בשעה 16 וחצי כאשר התכוונו להגיע לרכבל מונטה באלדו מיד לאחר מכן.
קראנו טיפים שכדאי להגיע או ממש מוקדם בבוקר (פחות אפשרי מבחינת חלק מהמשפחה בחופשה הזו) או לטפס עם הרכב לנקודת הרכבל הראשונה (אותו חלק של המשפחה גם לא אוהב נסיעות בגובה) או להגיע בשעת אחר הצהריים מאוחרת (הנה אפשרות). אז כנראה שהטיפ עבד, הגענו ללא פקקים בכלל, לחניון הכי קרוב לרכבל ונכנסנו ישר לרכבל ריק שעלה למעלה רק איתנו. כשהגענו למעלה בשעה 18:00,חשבנו ש"דפקנו את המערכת" וש"הבנו את השיטה" אבל אז ראינו את התור המשתרך של אלו שמחכים לרדת. נדמה לי שהטיפ שכתב להגיע מאוחר לא התכוון כל כך מאוחר... הרכבל האחרון יורד ב 18:45 מה שהשאיר לנו ממש מעט זמן להסתובב למעלה, להגיע לתצפית הקרובה ולחזור כדי לחכות בתור של הרכבל שיורד למטה. לא הספקנו בנחת ליהנות מהנוף, לשבת או להגיע לתצפית רחוקה יותר ולטייל בהר.
גם הראות הייתה לא משהו ואולי זה הוסיף לחוויית ההחמצה, אבל הביקור בהר לא היה ממצה את הפוטנציאל (ואת הכסף הרב שהוא עלה 40 יורו) או שהפוטנציאל שלו היה מוגבל. בהשוואה לרכבלים ותצפיות באוסטריה או אפילו סלובניה זה היה הרבה פחות מבחינתנו. הנסיעה עצמה ברכבל המסתובב היא מיוחדת ושונה מאשר במקומות אחרים אבל מי שמתכנן נסיעה לדולומיטים בטיול הזה בהחלט יכול לוותר לטעמנו.
כשירדנו (עם כל המוני האנשים) מהרכבל (שהמשיך כמובן גם אחריי 18:45 להוריד את כל אלו שעמדו בתור גם את אלו שהגיעו ב 19:15)התחלנו לטייל בעיירה מאלצ'זינה שהיא עד כה העיירה שהכי התרשמנו ממנה. ציורית, עם סימטאות יפות (אשה מקומית שצעקה מהחלון לשכנה שלה והוסיפה לאווירה), חנויות נחמדות ורחובות שיורדים לאגם. פיצה, גלידה ושטויות בחנויות מקומיות, כולל שוק אומנים מקומי וסיימנו בשמחה את היום היפה הזה ב 22 בלילה...
יום שישי – ורונה ואגם.
ביקור בעיר ורונה היה חביב מאד. מבט על הארנה מבחוץ, המדרחוב, הבית של יוליה מבחוץ, שוק מקומי עם כמה רכישות, שעתיים נעימות וקלילות... משם לעיירה גארדה לשכור סירת פדלים. אחת מהחוויות היותר מוצלחות של הטיול. שעה של כיף שעולה 15 יורו. שטנו עם הסירה למרחק סביר מהחוף ולא הפסקנו לקפוץ למים מהסירה במשך שעה. כיף אמיתי.
סיבוב קטן בעיירה גארדה שכולל גלידה לכולם, כדור לילד, שמלה לילדה, כובע קש לי עוד בקבוק יין מקומי וממשיכים להתארגנות לשבת.
וא' היה אומר- אין כמו שעה בלב אגם כדי לעייף את הילדים.
שבת – בחווה
שבת של מנוחה בחווה. הרבה בריכה, שינה, טיולים ברגל במרחבים שמסביב, משחקי קלפים עם הילדים שלנו. והתחברות מפתיעה עם השכנים מצרפת שיש להם ילדים בגילאים של הילדים שלנו. התחברות שהובילה לערב שלם של משחקים בינלאומיים ,הרבה בקבוקי יין (מזל שהקפדנו לרכוש יינות בכל הזדמנות עד כה), שירים בצרפתית ברקע, ניסיונות לזהות שירים בצרפתית ששמעתי בתור ילדה, אוכל משותף וצחוקים במגוון שפות. ערב משובח.
יום ראשון- דרום מערב דולומיטים
יוצאים ליומיים טיול בדולומיטים אורזים תיק קטן ואת כל המזוודות משאירים בחדר בחווה. לא מתכננים לינה מתוך הנחה שנגיע עד לאן שנגיע ונמשיך משם...
מצוידים בספר של "המשפחה המטיילת" נסענו לכיוון מסלול דרום מערב הדולומיטים.
יצאנו בשעה 9 שזה הכי מוקדם שאנחנו מסוגלים אחריי 4 בקבוקי יין של אתמול והגענו ישר לאגם מולבנו ולרכבל פרדל שמעליו. יום ראשון זה יום לא קל לטיול ואת זה אנחנו לומדים לפי הזמן שלוקח לנו למצוא חניה ברכבל. החלטנו לקנות כיוון אחד למעלה כיוון שהירידה קלילה ונעימה בתוך היער (שימו לב שיש מסלול למטה שנראה מהרכבל מפחיד ממש אבל המסלול הנכון למטה הוא מתון ובטוח ומתחיל בהמשך השביל אחריי הכניסה לתחנה של הרכבל השני). הגענו למעלה ואז מסתבר שבמקרה הזה הספר כלל לא מדייק. הרכבל שעליו עלינו הוא רק הראשון מבין השניים ולמעשה הרכבל השני הוא הרכבל הפתוח המוזכר בספר והוא בכלל אינו רכבל עמידה. נו, כבר הגענו עד פה, אז קנינו כרטיסים להמשיך עוד למעלה (הרבה יותר יקר מאשר לקנות מראש). בעליה לרכבל תוך כדי תנועה (זה רכבל שלא עוצר), א' עשה תנועה לא טובה עם הגב שגם ככה די דפוק ואת כל שאר היום המשיך מכופף ודי מוגבל.
הדרך מלמעלה למטה לכיוון התחנה הראשונה של הרכבל השני היא נפלאה, קלילה, אורכת 15 דק', עוברת בחווה של בעלי חיים שניתן ללטף אותם ולגמריי מותאמת לילדים. אני והילדה ירדנו בדילוגים את הדרך בעוד א' והילד ירדו למטה ברכבל הפתוח לכיוון התחנה הראשונה (מה שאומר ששילמנו 2 כרטיסי חזור סתם).
מצב הגב של א' והשעה המאוחרת לא אפשרו לנו לממש את התוכנית המקורית ולרדת ברגל עד האגם וכך יצא שקנינו את הדרך חזור בסכום כפול.
בסך הכל יצא ששילמנו בתחנה זו 3 פעמים כסף מיותר: דרך למעלה ברכבל הפתוח שלא קנינו מראש, 2 כרטיסי חזור ברכבל הפתוח שאותם ירדנו ברגל ו4 כרטיסי חזור לאגם ברכבל שלא נרכשו מראש. חוויה מעניינת, דרכי טיול קלילות ויפות למי שמחפש קצת הליכה, נוף יפה אבל היו נופים יותר יפים בהמשך למי שצריך לבחור בין רכבלים. לנו יצא די יקר (16 יורו כפול 2 כיוונים, ועוד 14 הלוך חזור לתחנה השנייה, כמעט 46 יורו למשפחה) אבל בטוח יוצא זול יותר כשיודעים מראש מה רוצים...
השעה כבר נהייתה מאוחרת (סביבות 15) ומשם המשכנו למפלי נארדיס. כמה שנשמע מוזר הדרך לשמורה באמת עוברת בתוך הכפר עצמו. הגענו לשמורה בסביבות 16 וחצי ומסתבר שהחל משעה 15 וחצי משלמים חצי מחיר על הכניסה. המחירים של הכניסה הם לפי המקום בו רוצים לחנות. פגשנו אנשים ששילמו מעט אבל חנו במרחק גדול מאד מהמפלים, אנחנו שילמנו 4 וחצי יורו (9 בשעות הבוקר), קיבלנו מדבקה ויכולנו לחנות ממש קרוב למפלים עצמם. למפלי נארדיס חונים בצד הדרך ורק יורדים לצלם לעומת זאת למפלי לארס יש הליכה יפיפייה ביער ולצד המים שאורכת 40 דק' בנחת הלוך וחזור.אכלנו על גדות הנהר והמשכנו לחפש לינה.
יצאנו מהשמורה בשעה 18 וחצי והגענו לבולצאנו בסביבות השעה 20 וחצי. בשעה מאוחרת שכזו לא התחשק לאף אחד מאתנו לחפש לינה ולכן booking הראה שיש חדר ל4 פנוי במלון 4 points שרתון ולשם נסענו. בעבור הסכום המופרז של 190 יורו, קיבלנו סוויטה מפנקת וארוחת בוקר במלון במיקום נפלא לקראת בוקר יום שני.
וא' היה מסכם את זה כך – רכבל פרדל חביב, כדאי ללכת ברגל מהרכבל העליון לרכבל התחתון בנחת וניתן גם ללכת עד למטה רק קחו את השביל הנכון. בשמורה של מפלי נארדיס, שלמו את הסכום הגבוה יותר. ונסו להזמין לינה מראש זה יחסוך לכם כסף במיוחד באוגוסט או שתסכימו בכיף לשלם היטב.
יום שני - דרך הדולומיטים
לאף אחד לא התחשק לצאת מהמיטות המפנקות אבל הצלחנו לצאת ב 9 וחצי לאחר ארוחת בוקר נפלאה במלון ונסענו לאגם קארזה.
אגם מתוק בצבעי טורקיז מרשימים, כמה דקות של תמונות ועפנו משם. זה המקום שהתחלנו להבין שדי קר בדולומיטים גם באוגוסט. התלבשנו קצת יותר טוב ומשם החלטנו לנסוע לרכבת ההרים בפרדאצו כדי שלא יסגרו את האתר ושנוכל להספיק. הרכבל לרכבת ההרים ארוך וחביב מאד ולמעלה מחכה לכם שטח ירוק ורחב שיש בו מלא פעילויות לילדים וכולם בתשלום (כולל גן משחקים בתשלום ומגלשת אבובים בתשלום). מגלשות ההרים חביבות מאד, אבל למי שעשה מגלשות הרים בגרמניה או אוסטריה או אפילו מנרה, הם לא מהגבוהות או מהמפחידות. הילדים סיכמנו את החוויה כחביבה.
למודי ניסיון מיום האתמול קנינו מראש כניסה לרכבל ולמגלשות ההרים (נקרא כרטיס קומבינה) ועלה לנו 34 יורו (הילד בן ה 5 חינם). אני עליתי עם הילדה ואז עם הילד למגלשות (עם הכרטיס של א'). הילדה ואני עלינו לסיבוב נוסף (5 יורו אני ו 3 יורו היא).
שמחים וטובי לב המשכנו לרכבל שעולה להר המרמלדה. התלבטנו בין שני הרכבלים שמופיעים בספר והחלטנו שמאחר ועשינו מספיק רכבלים וגם בגלל שיקולי מחיר נלך על רכבל פאדיה שעולה מאגם פאדיה.
זו הייתה אחת החוויות המוצלחות ביותר שלנו. לאחר שחיכינו רבע שעה שיפתחו את הכביש, בדיוק החליטו לצלם סרט על הגשר שמוביל לרכבל וההפקה חסמה את הכביש, הגענו לרכבל בשעה 15 (ב 16 וחצי סוגרים). 34 יורו לכולנו (הילד חינם) וקיבלנו חוויה נפלאה. רכבל של שני אנשים פתוח ובעמידה – ממש עמידה שמעלה עד פסגת ההר למקום שעדיין יש שלג. צריך לקחת בחשבון שהרכבל לא מאט ולא עוצר וצריך לעלות עליו בתנועה, אבל הילדים עשו את זה בקלות וגם אנחנו. נופים מדהימים, עליה יפיפייה וחוויה שונה של רכבל. עוד צריך לקחת בחשבון שקר מאד מאד וקרדיגן לא מספיק.
קפאנו בדרך למעלה "קר קרח" לדבריי הילדים, קפאנו גם למעלה ולכן החלטנו לוותר על העלייה לתצפית של ההר אבל הנוף היה מטריף גם מהמקום שבו עמדנו ולאחר כמה דקות והמון תמונות התחלנו את הדרך הארוכה חזרה ברכבל... לא יאומן שהיו אנשים, גם עם ילדים קטנים, שעשו את הדרך למטה ברגל. קנאתי, הערצתי והוקסמתי מהם בבת אחת...
סיימנו את הרכבל בשעה 17 בערך ומשם החלטנו לבחור במעבר ההרים סלה passo sella שהוביל לעמק גארדנה, כיוון שזה היה בכיוון הנסיעה שלנו חזרה לאגם גארדה ושגם הוא קיבל סמיילים בספר. האמת לא כל כך ברור למה. אחריי הרכבלים שעשינו והנופים שהיינו בהם לא מצאנו את זה כמרשים במיוחד ומשם המשכנו לעיירה המרכזית ortisei שבעמק גארדנה. דווקא העמק אותי הרשים מאד, נראה כמו לקוח מתוך טוב טוב הגמד הטוב והרחוב הראשי של העיירה יפה, צבעוני ומיוחד. קנינו לחמים מעניינים במאפיות שברחוב, גלידות, הסתובבנו בחנויות ומשם התחלנו לנסוע חזרה לחווה שבאגם גארדה.
20 וחצי הגענו חזרה עייפים, אך מרוצים מאד מהיומיים של הדולומיטים. מחר לנוח.
יום שלישי – המוזיאון של ייקב zeni בברדולינו, הכפר בורגטו ופארק המים קאבור.
שברנו שיא של יציאה מאוחרת ועזבנו את החווה בסביבות 12 אחריי התמרחות של בוקר. נסענו לעיירה ברדולינו מתוך רצון לשבת על האגם ולשכור סירת פדלים עם מגלשה, אבל הבוקר התחיל קריר מאד וללא שמש, אז עצרנו במוזיאון היין של ייקב Zeni. הביקור היה חביב מאד, הילדים התעניינו באופן ייצור היין (כנראה שהם חשבו לגלות מה יש בדבר הזה שההורים שלהם כל כך אוהבים) ואני נהנתי מאד מהטעימות החופשיות שיש שם. נותנים לכם כוס ואתם רשאים למזוג לעצמכם חינם טעימה אחת מכל בקבוק שמופיע בתצוגה (כ 8 בקבוקים). אחריי 8 טעימות כבר הייתי לגמרי רגועה, רכשנו את הבקבוק המתאים והטעים ביותר (אנשים יצאו משם עם ארגזים רבים) והמשכנו הלאה.
הגענו לכפר בורגטו שיש לו מדרחוב פשוט מקסים של ימי הביניים. כפר קסום עם אומנים שמייצרים חפצים מפימו ומסבונים. סיבוב קצרצר והמשכנו לייקב של כפר הנגמלים עליו כתוב בספר. ובכן, אני מקווה שהנגמלים כן יודעים שיש שם ייקב, כי אף אחד אחר לא ידע מה אנחנו עושים שם. הגענו למקום עצמו והכול היה סגור. הייקב, חנות היין. אומנם היו שם עובדים בעבודות שונות כמו ניקיון וגיהוץ אבל ייקב או חנות לא היה בנמצא, מסתבר שצריך להזמין סיור מראש (אולי באתר אינטרנט) אבל יש כל כך הרבה ייקבים אחרים, אז המשכנו לפארק המים קאבור.
חיפשנו אחר צהריים נעים לילדים ולא יקר במיוחד והגענו לפארק המים. החל משעה 14 וחצי המחיר יורד ושילמנו 14 יורו למבוגר ו 9 יורו לילד עבור הכניסה מ 14 וחצי עד 19. אז על הפארק: פארק מלא במדשאות ומרחבים כך שלא מורגשת שום צפיפות או עומס או תורים. ברכות ים וברכה רגילה ועולם שלם של ילדים. מתאים מאד לגילאים צעירים ופחות למתבגרים. אני נמנמתי על הדשא בזמן שא' היה עם הילדים בבריכות ושהם העסיקו את עצמם במגלשות הילדים. הילדים מאד נהנו ולא הפסיקו להסתובב ולפעול ולבסוף הם טענו שלשם ההשוואה היה יותר מה לעשות בפארק הזה אבל בפארק של קאנווה היה יותר כיף, בעיקר בגלל החלק של פארק הסרטים. לסיכום – יותר זול מפארק קאנווה, מרווח מאד, לא היו תורים בכלל בכלל לשום מתקן ומותאם בעיקר לילדים עד גיל 12.
בשעה 19 חזרנו לאכול ארוחת ערב בחווה ויצאנו להסתובב בגארדה ולאכול קצת גלידה על שפת האגם כי כבר מזמן לא ליקקנו גלידה מקומית... (א' ואני שמחנו מאד למצוא גראפה דבש בחנות יין ליד האגם כי כבר זמן רב אנחנו לא מצליחים למצוא כזו בארץ) וחזרנו רגועים ושמחים לחווה.
יום רביעי- יום אחרון באגם גארדה.
החלטנו לנצל את האגם עד הסוף ויצאנו לפיקניק על גדות האגם בעיירה ברדולינו כיוון שהיא הכי קרובה. הדרישות היו לא פשוטות גם דשא מוצל לפקניק וגם מקום שאפשר לשכור בו סירת פדלים עם מגלשה.
אחריי חיפוש מקיף בעיירה מצאנו את המקום המושלם. מלא סירות פדלים עם מגלשה וליד דשא ציבורי על שפת האגם. עשינו פיקניק נפלא לארוחת בוקר ולקחנו שעתיים את הסירה (שעה עלתה 12 ושעתיים 22 יורו) לסירה העלנו פירות, שתיה קלה ובקבוק יין לבן ובילינו שעתיים נפלאות בלב האגם שכללו מלא התגלשויות וקפיצות למים ומנוחה משובחת על הסירה. משם המשכנו לבריכה של החווה, כי אם כבר רטובים אז למה לא גם בבריכה והתחרדנו בשמש עם ספר טוב וענבים. בסביבות השעה 17 התחשק לי לבלות במספרה המקומית במרכז המסחרי של העיירה Affi שזו חוויה מעניינת... מגיעים ללא תור ומחכים (30 דק') המקום נקי נקי ובלי שהם מדברים מילה אנגלית הצלחתי להסביר מה אני צריכה (לפחות לא יצא לי צבע ירוק בשיער). מחירים ממש דומים לאלו שבארץ ויצאתי חדשה ומרוצה לארוחת ערב בחווה.
לאחר התארגנות מחודשת יצאנו בשעה 20:30 לעיירה דסנזאנו שליד סרמיונה. לזה לא ציפינו מהעיירה הזו שקיבלה רק כוכב אחד בספר. המדרחוב הכי שוקק חיים שהיינו בו. אולי היינו באיזה קרנבל שהיה בעיירה או שככה זה כל הזמן אבל חיכינו בתור להיכנס לחניון שליד המדרחוב וככל הנראה עם סיבה טובה. כבר בכניסה למדרחוב צמוד לאגם היה מיני פארק שעשועים עם מתנפחים (5 גלישות ביורו) ומתקנים נוספים שהיו פתוחים עד 23:30 לפחות (כי אז עזבנו) אז התחלנו בזה... משם היה יריד אומנים גדול במדרחוב עם מגוון דוכנים ויצירות ו2 הופעות מרכזיות של אומנים (בבמה אחת אומני תופים ובבמה השנייה 200 מטר משם הופעה של להקה). החנויות היו פתוחות, המוני אנשים במסעדות, תורים לגלידה (שהייתה איכותית במיוחד) איש שמכין קוקטלים בתוך אננס (התור היה ארוך מידי) בקיצור סיום נפלא לנופש על האגם... שעתיים של כיף ובשעה 23:30 כשהילדים באמת כבר היו עייפים, הם שיחקו עוד קצת בגן משחקים שעל האגם ממש ליד העוגן הגדול והקטר וזזנו לחווה.
וא' היה מסכם את זה כך – אם לוקחים סירה אז כדאי לשעתיים, לא לשכוח יין. ולא תמיד צריך להסתמך על ההמלצות שבספר זה עניין של טעם אישי ושל עיתוי.
ונציה –
יצאנו מהחווה ב 11 בבוקר והגענו ב 13 למלון אנטוני בונציה. קנינו כרטיסים לאוטובוס, התארגנו בחדר, ניקינו את האוטו ובסביבות 14 יצאנו לונציה.
מקום נפלא ממש, הלכנו לאורכה ולרוחבה מתחנת האוטובוס של כיכר רומא עד כיכר סנט מרקו, דרך גשר ריאלטו ועד הרובע היהודי שם אכלנו במסעדה הכשרה גם וגם, סיבוב בגטו היהודי וחזרה לתחנת האוטובוס.
המלון במיקום מצויין 5 דק הליכה מקו 5 שמוביל לכיכר רומא שבונציה (3 יורו כרטיס הלוך חזור לונציה) חניה חינם במלון וארוחת בוקר שאפילו הסכימו לארוז לנו אותה כי יצאנו לפני שחדר האוכל נפתח בבוקר.
האטרקציה המרכזית של כיכר סנט מרקו שהייתה להאכיל את אלפיי היונים נהרסה כיוון שפקחים מונעים להאכיל את היונים (מזל שהספקנו לפני שהבנו שאסור) וגם אוסרים לשבת שם על המדרגות שבכיכר, מה שלא משאיר הרבה מה לעשות שם בכיכר חוץ מלחלוף על פניה ולהתלהב מהמבנים המרשימים. לאורך הדרך יש חנויות של מזכרות שמוכרות בזול וכל המזכרות שבדוכנים נמכרות בכסף רב, מוצעות בהן בזול (מיניאטורות ביורו – שלושה יורו, מסכות מיורו וכו..). המסעדה הכשרה הבשרית הייתה טובה, המחירים היו בערך כמו מסעדות טובות על אגם גארדה (שניצל וצ'יפס ב 15 יורו, ספגטי ב 11, כוס יין ב 3.5 יורו) יותר יקר מפיצה ברחוב אבל יכולנו סוף סוף לתת לילדים לאכול בשר, רק צריך לקחת בחשבון שהמנות אינן גדולות.
הדרך חזרה מהגטו היהודי לאוטובוס ארכה כ 10 דק' וסיימנו את היום ב 21 בחדר. אני עוד רציתי לראות את ונציה גם בלילה אבל הילדים כבר הראו סימני עייפות. בכל זאת הלכנו יותר מ 6 ק"מ אז עוד ירדנו לשתות שוקו וכוס יין אחרונה בלובי והתארגנויות אחרונות.
וא' היה מסכם את זה כך - טיול מקסים, רגוע, מגוון אך לא זול...
