יוון מתקשרת לרובנו עם חופים, איים וארכיאולוגיה, אולם קיימים בה אזורים שפונים גם לקהל המתרוצצים. אותם מטיילים שלא מחפשים לנוח אלא לראות מראות חדשים, לחוות את הטבע ובעיקר להפעיל את הרגלים.
זאגוריה (Zagoria) הוא אזור הררי בצפון יוון המזמן לאוהבי הפסגות והנחלים מסלולי טיול נהדרים. זהו שטח הררי מיוער ברובו, עם פסגות גבוהות ונקיקים דרמטיים, הזרוע בכפרים עתיקים ומקסימים. בהשוואה לאזורים דומים בשוויץ, איטליה או צרפת הוא מתוייר הרבה פחות, ופראי הרבה יותר. יש כאלו שרק עוברים שם, נהנים מהנופים ועוצרים בכפרים המקסימים, אך יש בו כמה מסלולי טיול ששווה להקדיש להם את הזמן הראוי.
הזמן הטוב ביותר כנראה, וגם הפופולרי ביותר לטיול באזור הוא עונות המעבר, אז מזג האוויר נוח מאד. אפשר לנחות באיונינה (Ioannina) או, כפי שעשינו אנו, לנחות בסלוניקי ולשלב את זאגוריה עם עוד אתרים בצפון יוון. האזור דל בתשתיות – חנויות מכולת, תחנות דלק וכו' – ויש להצטייד במצרכים לפני הכניסה להרים. רכב שנע באמצעות דיזל מועיל מאד. היינו רוכשים לחם לסנדויצ'ים אצל בעלי המלונות בהם ישנו, כי לחם מגיע לעיירות רק במשאית בצוהרי היום.
המאמר מתאר טיול שעשינו, זוגתי ואני, בסוף מאי 2017. את הבנות השארנו בארץ. בכלל יש לציין שפרט לאפשרות השכשוך בנחלים, אין באזור אטרקציות שמוצאים בדרך כלל באזורים הרריים באירופה דוגמת רכבלים, מגלשות הרים, פארקי חבלים וכו'. מי שמגיע לאזור עם ילדים צריך לקחת זאת בחשבון.
מונודנדרי וקניון ויקוס (Monodendri & Vikos Gorge):
מונודנדרי הוא כפר קטנטן הצופה אל קניון ויקוס – הקניון הגבוה באירופה – כפי שמספרים השלטים המוצבים בעיירה. הבתים הם דוגמא יפה לאדריכלות אבן מסורתית והאווירה רגועה מאד. יש כמה נקודות תצפית מסביב לכפר. אנו בחרנו ללכת במסלולון קצר(1 ק"מ לכל כיוון) אל מנזר Agia Paraksevi. הדרך אל המנזר עוברת בכיכר מקסימה אליה צופה כנסיית הכפר החמודה, ויש בה כמה מסעדות. בכפר יש כמה חנויות מזכרות בהן ניתן לקנות מפות סימון שבילים של האזור – אביזר חיוני ונחוץ.
המנזר עצמו נראה כמו כפר דרדסים חמוד, והנוף ממנו אל הקניון מרשים ביותר. אמורה להיות שם גם מערה אולם כשהגענו הדרך אליה היתה חסומה בשל מפולת.
קניון ויקוס הוא מסלול של כ-10 ק"מ, בדרגת קושי בינונית-גבוהה. הוא מתחיל בירידה של כמעט 400 מ' ומסתיים בעלייה של כ-250 מ', וגם המסלול בקניון עצמו מתאפיין בעליות וירידות לא מעטות. ניתן לבצע אותו כמסלול חד כיווני עד לכפר Vikos, כפי שבחרנו אנו, או כחלק מטראק הממשיך לכפר Papigo ומשם להרים. אם בוחרים בחלופה הראשונה ניתן לסכם עם בעלי המלון שיסדרו לכם הסעה חזרה למונודנדרי.
הנופים בקניון הם מדהימים. צוקי ענק בגובה של מאות מטרים, כמעט קילומטר בנקודה הגבוהה ביותר, מזדקרים בחלק מהמקומות, ומדי פעם נתקלים בגבי מים משובבי נפש. לקראת הסוף מגיעים לפיצול, בו ניתן להמשיך ל-Vikos או לפנות ל-Papigo. ממש בפיצול מתחילים להיגלות הנביעות של נחל ה- Voidomati , שמנקודה זו וצפונה זורם בקניון. גם לאלו הממשיכים ל-Papigo כדאי לסטות לכיוון Vikos. לאחר עליה מתונה מגיעים לפיצול נוסף. יש לפנות ימינה (פנייה שמאלה מובילה ל-Vikos) ולרדת בשביל שחוזר אל הנחל, לפנינת חמד של ממש הנקראת Piges Voidomati. בסוף הירידה יש כנסיה קטנה נטושה ומעבר לה עיקול חד בנחל, שכבר עמוק בנקודה זו. צבע המים הוא כחול-טורקיז מדהים, והמקום מזמין שכשוך.
אסטרקה ואגם הדרקון (Astraka & Drakolimni Lake):
מסלול טיול מאמץ עם נוף מדהים. כדאי לפרוש אותו על יומיים, כשביום הראשון עולים, ישנים בבקתת ההרים שבראשו וביום השני יורדים בחזרה.
העלייה מתחילה בכפר מיקרו פפיגו(Mikro papigo). ניתן לחנות ליד הכנסיה ולעקוב אחרי השילוט לבקתת ההרים Astraka. המסלול עד לבקתת ההרים לא ארוך, כ-6 ק"מ וניתן לסיים אותו תוך 3-5 שעות (תלוי במספר העצירות), אולם העלייה תלולה מאד –כמעט 1000 מ', ובסופה תרגישו טוב את הרגלים אבל תיהנו מנוף מדהים. בקתת ההרים שבסוף העלייה מספקת ארוחות לאורך כל היום ולינה בתנאים בסיסיים, אך ראויים בהחלט. אני מאד ממליץ לא להתעצל , לא להסתפק בעלייה לבקתה ולהמשיך ל"אגם הדרקון" (Drakolimni Lake).
מבחינתנו "אגם הדרקון" היה שיא הטיול. האגם ממוקם על צוק חד הפונה צפון מערבה, ובמימיו שוחים ה"דרקונים" – סלמנדרות קטנות שנתנו לו את שמו. הנוף המרהיב מערבה, האגם, ההרים המושלגים מדרום, השלג שפזור מסביב לאגם (בסוף מאי), כל אלו התחברו לפנינת נוף אמיתית. כדי להגיע לשם צריך להתאמץ עוד קצת, אבל זה כדאי.
סביבות הכפר פפיגו (Papigo):
הכפר פפיגו מתחלק לשניים: מיקרו פפיגו, שהוא כפר זערורי שמאוכלס בעיקר בכמה בתי הארחה קטנים, ופפיגו, שהוא הכפר העיקרי (לפעמים הוא נקרא מגלו פפיגו).
אני לא חושב שאני זוכר כפר כל כך ציורי ויפה כמו פפיגו, בו כל קרן רחוב ראויה לצילום. פשוט תסתובבו סביב בסמטאות, תביטו לחצרות ותיהנו מהשקט, האדריכלות והנופים.
ליד כמה קילומטרים במעלה הכביש בין פפיגו למיקרו פפיגו ממוקמת שכיית חמדה בשם Pools of Rogovo. זהו נקיק קצר שהמים פיסלו בצורה ייחודית. שווה מאד לעצור שם. המסלול לא לוקח יותר מחצי שעה לכל כיוון, ואפשר לעשותו במים או ביבשה.
אם יורדים בכביש הגישה היורד מפפיגו מערבה לתחתית העמק מגיעים לגשר מעל לנהר Voidomati. מהגשר יוצא צפונה מסלול המלווה את הנהר. אנו הלכנו בו כשני קילומטרים, עד לכנסיית Ekklisia Agii Anargiri ובחזרה. לאורך הדרך נהנים מנופים של הנהר השוצף. אפשר לטבול רגלים מדי כמה מאות מטרים, ולאכול משיחי תותי הבר שלאורך השביל.
הגשרים סביב הכפר קיפי (Kipoi):
הכפר קיפי מתאפיין באותה האדריכלות מסורתית של מונודנדרי ופפיגו, אבל מתעורר לחיים בעיקר בעונת הקיץ. בחורף ובעונות המעבר הוא די נטוש ומוזנח, פרט למסעדות ובתי הארחה שלאורך הכביש הראשי, ולא מחייב סיור. העניין באזור זה הוא גשרי האבן שפזורים בקניונים שסביבו, שנבנו לאורך ה-400 שנים האחרונות. הגשרים מאופיינים באדריכלות ייחודית. ואנו ממליצים לא להסתפק באחד. אנו כמובן ראינו את כולם כמעט. רוב הגשרים נגישים ברכב, אך איפה הכיף בזה?
המסלול המעגלי שעשינו התחיל בעיקול חד בכביש, מערבית לכפר קיפי, בגשר Lazaridis. ממנו עלינו בעלייה מתונה ולא קשה לכפר Koukouli, רק כדי לרדת לגשר Missios (גשר זה אינו נגיש עם רכב). משהם המשכנו ברגל במסלול O3 לגשר Kokkori, מהגבוהים שבגשרי האזור. המשך המסלול לקח אותנו אל גשר קטן נוסף, גשר Captain Arkouda ומשם אל גולת הכותרת של גשרי האזור – גשר Plakida-Kalogerico, עם שלושת קשתות הענק שלו. הליכה על הכביש של עוד חצי קילומטר הביאה אותנו אל נקודת ההתחלה של המסלול.
שני גשרים נוספים אליהם הגענו ברכב היו מהמקסימים שראינו: גשר Milos, ולו שתי קשתות המשתקפות במי הנהר בצורה מושלמת (ועוד קשת אחת בצד), וגשר Petsioni שנמצא מערבית לקיפי במורד הכביש, מצד ימין. גשר זה אינו מרשים מדרך הגישה, אולם כשחוצים אותו מגלים שביל קטן המוביל לבסיסו, ומשם ניתן להתפעל ממלוא הדרו ומהנחל המקסים שזורם תחתיו.
ניצלנו את שארית הזמן שנותר לנו באותו היום כדי לנסוע ל-Vradeto. צפונית לכפר הזערורי יש נקודת תצפית לקניון ויקוס שאמורה להיות יפה, אולם דורשת הליכה של כמה קילומטרים וכבר לא היה לנו זמן. עדין, אם הראות טובה, אני ממליץ לעלות כיוון שהנוף מזרחה, במיוחד מעיקולי הכביש האחרונים הוא עוצר נשימה. השמש המערבית והיעדר מוחלט של עננים הביאו לראות של עשרות קילומטרים שמבחינתנו היתה שווה את הנסיעה בכביש המפותל.
בדרך ל-Vredato אפשר לעצור לפני העיירה Kapesovo ב-Scala Vradeto – שביל מדרגות תלול שחצוב בצוק ומוביל ל- Vredato. השביל משתלב בטרקים שמגיעים מאסטרקה אולם גם התצפית מנקודת הסיום שלהם, על המדרגות ועל הערוץ התלול המתחבר לערוץ ויקוס, מרשימה מאד.
המנזרים התלויים במטאורה (Meteora):
מטאורה אינה באזור זאגוריה, וההחלטה לטוס מסלוניקי היתה, בין השאר, כדי שנוכל לבקר בה בדרך חזרה לעיר. זו אטרקציה מרכזית בצפון יוון, מלאה במטיילים מכל העולם, אם כי לא הרגשנו צפיפות בעת ביקורנו באתר.
מדובר במערך סלעי שעוצב על ידי נהרות ענק שזרמו באזור לפני עשרות מליוני שנים, ואז נדחף כלפי מעלה בשל תזוזות של קליפת כדור הארץ. התוצאה היא נוף יוצא דופן של סלעי ענק מוזרים בגובה מאות מטרים שמזדקרים מהנוף כמו מטאורים שנחתו מהחלל. הנוף נתן השראה במהלך האלף האחרון לנזירים שחיו במערות החצובות בסלע, שברבות השנים הפכו למנזרים התלויים על הצוקים התלולים.
ביקרנו במנזר אחד, ה-Great Metaoron, וחווית הביקור בו היא נחמדה, אבל האטרקציה האמיתית היא הנוף. לא התעצלנו ונסענו לאורך כל נקודות התצפית שמסביב לסלעים, ואף חזרנו אליהן עם שקיעה. מכל מקום, בכל שעה, הסלעים והמנזרים נראים קצת שונה, וחלק מנקודות התצפית קסומות ממש.
בין לבין ביקרנו בעיר Kalabaka שהיא המרכז התיירותי והלוגיסטי של האזור. מרכז העיר אינו חינני במיוחד אבל יש בו מסעדות וחנויות. אנו עלינו אל מה שקרוי במפות "העיר העתיקה". זהו הרובע העתיק של העיר, בו אמנם אף בית אינו עתיק באמת אבל רשת הסמטאות והכיכרות שמרה על התוואי הישן, הבתים קטנים וחמודים והאווירה בה שקטנה ונעימה. היא גם ממוקמת ממש למרגלות סלעי הענק ומזמנת מבט ייחודי עליהם. מי שאוהב כנסיות יכול לבקר בכנסייה ביזנטית עתיקה, The Church of Dormition. זו כנסייה אפלה, דחוסה בציורי קיר ומיוחדת.
סלוניקי:
כאמור סיימנו את הטיול בסלוניקי, בה בילינו כחצי יום. העיר אינה יפה באופן מיוחד, רחובותיה צפופים והאדריכלות שלה חסרת חן ודרושה לשיפוץ דחוף. היא שווה ביקור כיוון שהאווירה בה צעירה ותוססת. המסעדות והבארים מלאים, ההמונים גודשים את הרחובות והחנויות, וההליכה בטיילת הצופה אל הים היא חוויה נעימה.
למי שאוהב ארכיאולוגיה (כמונו) אסור להחמיץ את הרוטונדה (Rotonda) ואת שרידי קשת הניצחון הרומאית הסמוכה אליו. הרוטונדה היא מקדש רומאי עצום שהשתמר כמעט בשלמותו כיוון, בדומה לפרתנון ברובה, ששימש ככנסיה ואף מסגד.
לסיום אציין שהאנשים בזאגוריה מאד נחמדים, מארחים נפלא ושמחים לעזור. האוכל בהרים הוא מסורתי ופשוט אבל טעים מאד. המחייה, המגורים והמסעדות הם בעלות מצחיקה ומזג האוויר, בעונה בה נסענו היה נפלא. לכל מי שאוהב טיולים רגליים ומתרגש מנופים יוצאי דופן אני ממליץ בחום להגיע לאזור.
