ה TMB שלי יוני -יולי 2012 , לפני היום הראשון

לפני ההתחלה ...
הכל התחיל בבוקר אחד של ספטמבר 2011 . יחד עם עיתון THE MARKER שסיפר על חובות עצומים של יוון ועל כל מיני תספורות וקרחות של טיקונים, צורף לו מגזין החיים הטובים. ושם בין שעוני רולקס ב 50,000 ש"ח וסדנאות חוקן וניקוי רעלים למנהלים בכירים, נחה לה כתבה קצרה עם תמונה אחת על ה TMB או בשמו המלא : TOUR OF MONT BLANC .אחד עשרה ימים של הליכה , 170 ק"מ 3 מדינות ומאות עליות אינסופיות. האמת היא שעם כל ההתלהבות הייתי בדיוק שבועיים אחרי חופשה של חודש בנפאל, שם עשיתי עם בני בכורי את האוורסט בייס קאמפ , כך שאפילו מבחינה מוסרית זה ממש לא מוסרי לחשוב על החופשה הבאה כשהכביסה של הטרק הקודם עדיין אפילו לא התייבשה. ברם , אולם, גם אם משהו הוא אינו בגדר האפשרי , עדיין חוקי לחשוב עליו באופן תאורטי...
וכך שבועיים מאוחר יותר היו לי כרטיסים , מלונות ומסלול סגור לסוף יוני 2012, משבר גיל ה 40 בשיא תפארתו.
מאחר ועדיף שניים לטנגו צרפתי לחלום גם את אחותי שלה זה הטרק הראשון וה.... .
ההכנות כללו הרבה קניות , מעט הליכות והרבה שעות באינטרנט , כמובן מול הבלוג המצוין של ענבר IO , כך שאחרי מספר שבועות כמעט והכרתי את כל השמות , המקומות וההמלצות בעל פה. גם אחותי החלה את החלום שלה רק שהוא לווה בחששות מפני הבאות. איך אני אשן עם עוד אנשים באותו חדר ? , מה יהיה אם חס וחלילה לא תהיה מקלחת? , מה אם העליות יהיו קשות מידיי ? אכן שאלות הרות גורל. אותי לעומת זאת עניינו דברים אחרים לחלוטין : מה יקרה אם תהיה מלחמה עם אירן ולא נוכל לנסוע ? או מה יקרה אם בעבודה יהיה לחץ בלתי נסבל ? ומה יקרה אם מישהו פשוט יודיע לי שזה לא חוקי לעשות שני טרקים בשנה....
סיפור אחד משותף , הבדלים גדולים.
הבעייה הגדולה ביותר שלי הייתה , איך מעבירים את הזמן להזכירכם אנחנו באוקטובר 2011 ומדובר ב 8 חודשים של המתנה עד הטיול. לאחד שסובל מקושי חמור בדחיית סיפוקים ( אבחנה של הגננת , המורה , האמא , הבוס והאישה ...) מדובר בנצח נצחים ! .
 אבל הזמן עובר והימים חולפים החורף עבר והקייץ הגיע , וכך ב 28/6/2012 לקחנו טיסה לג'נבה , אני אחותי ושני תרמילים. בשדה התעופה לקחנו שאטל של חברת ALPY BUS  שמספקת הסעה זולה נוחה ואמינה משדה התעופה אל כל מלון / אכסנייה בעמק שאמוני. השאטל הביא אותנו אל נקודת ההתחלה של המסע שנמצאת בעיירה LES HOUCHES. הנסיעה אורכת כשעה ורבע וכבר בה ניתן להתרשם ממהרים העצומים המקיפים אותנו. חשוב לציין שאומנם ידעתי את כל השמות בעל פה אבל הסתבר שאלה רק שמות שאני המצאתי. אין שום קשר בין איך שכותבים לאיך שהוגים את הדברים בצרפתית. כאן זה המקום והזמן להענש על כך שכל הידע שלי בצרפתית מסתכם במשפט המפורסם "הלו פיליפ , סה זאק, בונז'ור פיליפ..."
העיירה נחה לה בקצה עמק שאמוני למרגלות הרים עצומים מלאים בשלג של החורף שעבר. מובן שהגענו מוקדם מידיי בשביל הצרפתים שטענו בתוקף שאין דבר כזה צ'ק אין לפני השעה 3 , ולא מעניין אותם לא TMB ולא נעליים . מאחר היום הראשון הוקדש להתארגנות היה לנו את כל הזמן שבעולם וכך יצאנו לנו לתור את העיירה . המקום נראה מדהים והדבר הראשון שקפץ תנו לעיניים היא כמות הפרחים העצומה , מדובר בעיקר בגרניום בשלל צבעים ועוד עשרות סוגים אחרים שנראים מושלמים כאילו היו מפלסטיק. אני ממש שונא גרניום כי בארץ הוא תמיד נראה כאילו הוא ברח מאיזה הוספיס ועוד שנייה מזדכה על עצמו. אני חייב להודות שאפו ! מאחר ופריחה מוגברת מעוררת את בלוטת הרעב , התיישבנו לנו לאכול ארוחת בריאות שכללה קארפציו בקר וחצי ליטר בירה מקומית עבורי. אחותי שאינה מתחברת לתרבות הקולינרית שלי הסתפקה בפסטה שאף היא הייתה משובחת. אחרי הארוחה הלכנו לסופרמרקט שנמצא מעבר לרוחב כדי לקנות קצת אוכל למחר. הסופר היה בעלייה קטנה מן הרחוב , וצחקנו על זה שזאת העלייה הראשונה של הטרק וצריך לבדוק אם היא מופיעה במדריך של ה TMB. הלכנו לישון מוקדם, העייפות של הטיסה והעובדה שלא ישנו לילה קודם , הפילה אותנו. גם ההתרגשות מיום המחר הורגשה באוויר.

 בפרק הבא , מתח והפתעה ....
היום ראשון של הטרק - משבר !