ה TMB שלי יוני -יולי 2012 , היום הראשון - משבר

 היום הראשון LES CONTAMINES - LES HOUCHES

 התעוררנו בשעה 06:00 ובשעה 06:30 יצאנו לדרך לא לפני שהצטלמנו ליד המלון מתוך כוונה לשחזר את התמונה בעוד 11 יום. המטרה הראשונה של היום הייתה למצוא את תחילתו של המסלול , אין ספק משימה חשובה. חצינו את העיירה עברנו את הטוריסט אינפורמישן , התלבטות קלה ואנחנו על המפה ונשארנו על המפה. היום מתחיל כמתוכנן בעליה מרשימה מן העיירה אל COL DE VOZA . אנחנו מתחילים בטיפוס ועד מהרה אני שם לב שלאחותי קשה. האמת היא שגם אני הופתעתי מהקושי לסחוב את התרמיל. בטרק בנפאל הפורטר הוא זה שסחב את התרמיל ואנחנו היינו עסוקים בלסחוב את עצמנו. כאן הקושי הוא כפול . לצערי הרב אנו פוגשים את כובד המשא לראשונה בטרק עצמו והדבר היה בעוכרינו . יחד עם זאת חשוב לציין כי משקל התרמילים שלנו לא עלה על 11 ק"ג כולל המים , וזה בהחלט עונה על הכללים. המלצתי הראשונה אליכם היא לתרגל הליכה עם משקל לפני הטיול. יכול להיות שעבורכם זה יהיה כל ההבדל . אתם יכולים למשל ללכת לסופר לקנות 4 חלב 3 סוכר 3 קמח , וללכת עם הקניות כל היום... או לסחוב את תינוק הקטן על הגב במשך 10 שעות . אתם תבינו מהר מאוד על מה אני מדבר.
 העליה  במדרונות אתר סקי חשופים הייתה ממש לא מעניינת . מזג האוויר גם הוא היה לרעתנו , היה חם מאוד, ומשום מה בעיירה ירוקה סובבת הרים מושלגים יש למעלה מ 30 מעלות , כמו בסהרה . שבוע לפי זה הטמפרטורה הייתה 7 מעלות , ממש הזוי .
במעלה ההר צעירים בני 80 חמושים בתרמילים בגודל של תיק רחצה עקפו אותנו בשעטה , משאירים אותנו להיאבק בעלייה ובחום.
 נכון אין מדובר חלילה בתחרות כלשהי , אבל אם אתה רוצה לגמור 170 ק"מ ב 11 יום ולא ב 11 חודשים אתה חייב לשמור על הקצב המופיע במדריך או לפחות להיות קרוב אליו. וכך בקושי רב הגענו אל COL DE VOZA .

COL DE VOZA.

 נחנו באיזה קפה/מסעדה/ אסם תבואה וכאן עמדה בפנינו ההחלטה לגבי המשך היום הראשון, ישנן שתי אלטרנטיבות להגיע אל סוף היום הראשון : הראשונה לרדת אל העמק ומשם להמשיך אל עבר הסיום או לטפס עוד בערך פי שתיים ואז לרדת אל נקודת הסיום. התוכנית המקורית דיברה על האופציה הארוכה יתור. הנוף והאטרקציות שם אמורה להיות הרבה יותר אטרקטיביות . מהר מאוד הבנתי שאין מצב כי אחותי תשבר לגמרי. אחותי שמחה מאוד שהעלייה נגמרה ומכאן מתחילות הירידות .רק שהיא לא פגשה עד היום ירידות אמתיות, הירידות כידוע קשות לא פחות ויש הטוענים שאף יותר. ירדנו לנו בין הכפרים נהנים מהנוף המדהים והפריחה המרשימה.

בית כפרי בירידה מ COL DE VOZA

וכך הגענו לנו אל העמק, בנקודה זאת אחותי החליטה שדי לה וזהו והיא רוצה לחזור הביתה !!!
האמת שהרגשתי את זה מתבשל אט אט במהלך היום, החום , המשקל והיבלות שקפצו להן ופינקו כל אצבע ואצבע , הכריעו את הקרב.
עוד בישראל גמלה בלבי ההחלטה שאני ממשיך את המסלול עד סופו גם אם זה לבד, ולכן אמרתי לה שזה בסדר ולא לחצתי יותר מידי . היא הרגישה חרא גם בלי להוסיף לזה רגשות אשם.
 דברנו בטלפון עם האחות הקטנה , וכשהיא בדרכה אל חדר הלידה היא סדרה לאחותי טיסה חזרה הביתה. היא הייתה ממש מאושרת מהעובדה שהאחות הגדולה שלה תהיה איתה בלידת בתה הראשונה.

המשכנו ללכת בעמק אל כיוון LES CONTAMINES , ואז הבנתי שלמרות שנשאר רק קילומטר וחצי לעיירה , אנחנו חייבים לקחת אוטובוס. הגענו אל העיירה מצאנו את הטוריסט אינפורמישן ובררנו איפה נמצא המלון שלנו ואיך נוסעים לשדה התעופה בז'נבה. גם כאן חכתה לנו הפתעה קטנה, המלון שלנו ממוקם בקצה העיירה כך שציפו לנו עוד שניים וחצי ק"מ של הליכה לא פשוטה אל עבר המלון. מלון CHAMNEZ התגלה כבסדר ולא יותר מכך. העובדה שהוא ממוקם רחוק מהעיירה עצמה הופכת אותו לבחירה לא טובה עבור מטיילים לא רכובים. במלון עשינו הכנות אחרונות לטיסה של אחותי . באותה הזדמנות נפטרתי מכל פריט שרק נראה לי מיותר. החלטתי שאין שום סיבה לסחוב פליז וסופט-של בחום כזה. גם זוג הסנדלים שלי נפלו קורבן למלחמת החורמה במשקל.

 אחותי הייתה דיי עצובה אך גם דיי שלמה עם עצמה. אין שום סיבה לסבול ברמה כזאת , כנראה זה פשוט לא מתאים לה , גם אם היא חשבה אחרת. אני אישית הייתי נותן צ'אנס עוד כמה ימים . מנסיוני הקודם לוקח זמן עד שהתרמיל מוצא את מקומו על הגב , הרגליים מבינות את המשימה והנשימה מסתדרת לה. מצד שני לא רציתי להוסיף שמן למדורה וכך למחרת בבוקר הסתיים ה TMB של אחותי ואני יצאתי אל היום השני לבדי.

 בפרק הבא :

היום השני של המסע - תקומה