מדגסקר מדייגו עד נוסי בה

בקרבת דייגו ישנם כמה חופים שאפשר לשכור בהם בונגלו ולרבוץ בהם על החוף (מרחק נסיעה של כמה דקות מהעיר) או שניתן למצוא אחלה מלונות בעיר עצמה. אחרי הסתבכות קטנה הסתדרתי על מלון נהדר מעל לאחד השווקים הגדולים של העיר ובמלון עצמו נמצא המשרד של הטוריסט איג'נסי שדרכו עשיתי את הדיל של רכב עם נהג ומדריך מדייגו לצינגי האדום ומשם לשמורת אנקארנה. ניצלתי את היום להכרות עם העיר אכלתי פיצות וגלידות ועוד דברים שאפשר למצוא רק בדייגו או בטנא ואחרי חודש במדגסקר הם מינימום קוויאר. סיבוב מהנה בשוק בין סרטנים, שרימפסים,אגוזי קוקוס, אננסים תרנגולות בסלי ענק ועוד ועוד... בין לבין פגשתי אנשים חלקם מדריכי טיולים שהמליצו לי על 2 מדריכים עיקריים לשמורת אנקראנה שאמרו שהם הטובים ביותר וגם אדיבים מאוד אחד מהשניים שמו אורליאן והוא הבעלים של אחד משני הקמפינגים הצמודים לשמורה אחרי סיבוב בוקר בעיר המתעוררת והמקסימה דייגו ואחרי ארוחת בוקר טובה יצאתי לעבר הצינגי האדום הדרך הייתה יפה וכיפית, עצרנו מידי פעם לראות זיקיות ולשתות קוקוסים מתוך האגוז, בדרך המדריך ביקש ממני לעצור למשפחה של מקומיים ולקחת אותם טרמפ וכמובן שהסכמתי בכיף והמדריך הסביר לי שבגלל שהדרך שם כל כך גרועה אם הם נתקעים שם עם הרכב הדרך היחידה לחלץ את האוטו היא בעזרת הזיבו (פרות מדגסקריות) של המקומיים והטרמפים היא הדרך שלהם להחזיר להם טובה. אחרי מספר דקות עצרנו לראות את הצינגי הראשון והטרמפיסטים חיקו בסבלנות עד שחזרנו לרכב, את הצינגי הראשון רואים רק מלמעלה וזה יפה מאוד אבל חוויה קצת לייט ומשם המשכנו לעבר הצינגי השני שם עשיתי סיור רגלי בין הצינגי עצמו וזה היה ממש מקסים משם המשכנו לשמורת אנקארנה והמדריך נשאר איתי ודאג שאני יקבל חדר נחמד וניסה לדאוג שאני יקבל גם את אחד משני המדריכים שהמליצו לי אליהם אבל אחד מהם כבר היה תפוס עם תיירים אחרים והשני אוריליאן הוא הבעלים של הקמפינג שלא רצה לצאת כמדריך אז הוא דאג לי למדריכה אחרת וקרא לי לפגוש אותה אך ברגע שהוא הכיר לי אותה ואמר שקוראים לה פרידה נזכרתי שקראתי עליה באתר למטייל ב1001 טיפים שהיא מקצועית ומכירה את כל החיות אבל גם ילדותית ומפונקת ולא מומלצת לטרקים ארוכים ומכיוון שתכננתי להיות שם 3 ימים לא ממש רציתי לקחת אותה אבל מצד שני היא הייתה עכשיו מולי ולא היה נעים לי להגיד לה בפנים שאני לא רוצה אותה אז בסופו של דבר החלטתי כן לקחת אותה כמדריכה, הלכנו למפה של הפארק ושם לפי ההסברים שלה בחרתי את הטרקים שאני רוצה לעשות כשבטרק הארוך ביותר צריך לישון בשטח וזה כמובן אומר אוכל, שק"ש ואוהל. ופרידה לא ממש רצתה לעשות את זה וניסתה לשכנע אותי לפחות לקחת בחור עם פרד שיקח לנו את הציוד וגם יכין לנו אוכל אז הסכמתי לקחת מישהו אבל את האוכל העדפתי לעשות לעצמי ומכיוון שהשעה הייתה כבר 2 בצהריים ומכיוון שמחשיך כבר ב5 וחצי החלטתי לא לעשות שום דבר היום כי גם אם אני יעשה רק טרק של שעה או שעתיים אני יצטרך לשלם עבור יום מלא. בערך מרגע שנפרדתי מהמדריך שלקח אותי מהצינגי האדום והביא אותי לשמורת אנקראנה ניסיתי לשאול את בעל הקמפינג האדיב והמומלץ אורליאן כמה שאלות לגבי הטקסי ברוס שהתכוונתי לקחת משם לאנקיפי אבל אחרי שיום שלם הוא דחה אותי ב"חפש אותי אחר כך" הבנתי שאולי הוא לא כל כך אדיב כמו שהחברים שלו המליצו עליו, חציתי את הכביש ונכנסתי לקמפינג ממול שם לבעל המקום היה הרבה מאוד זמן הוא דיבר אנגלית מצוינת והזמין עבורי את הטקסי ברוס שרציתי עם מקום ליד הנהג. אחרי שינה נעימה בקמפינג החדש פגשתי מוקדם בבוקר את פרידה ויצאנו לטרק. פרידה בחורה קצת גדולת מימדים הדהימה אותי בכושר הגופני שלה סיפרה לי לאורך הדרך סיפורים שקשורים למקום הסבירה על בעלי החיים, על העצים והצמחים השונים, על הסלעים והצינגי והתגלתה כבחורה לעיניין מעניינת, נעימה, בכלל לא מפונקת, ומאוד מקצועית אולי אפילו המקצועית ביותר שפגשתי במדגסקר, ביום הראשון עברנו בצינגי של אנקארנה שהיה יפיפה אך לא משתווה לצינגי הגדול בשמורת צינגי דה במארחה בחלקה הדרומי של מדגסקר, עברנו ביער, בנחל, הגענו לתצפית יפה על אגם נחמד שסביבו מצוקים של צינגי וחזרנו קצת אחורה על שפת הנחל שם היה הקמפינג שלנו כל אחד בתורו עשה מקלחת בנהר באמצע היער עם הדגים והציפורים והלמורים שהיו בעשרות על העצים מסביב המים היו קרירים אבל נעימים והחוויה הייתה אדירה. הכנו לעצמנו ארוחת ערב פתחנו את האוהלים והכנסנו את כל התיקים פנימה כידי שהלמורים לא יגנבו לנו אוכל ויצאתי לבדי להסתובבות ביער, השמש התחילה לשקוע והלמורים החלו לרדת מהעצים (בין 100 ל200 למורים) והתקרבו לנהר לשתות מים התמקמתי עם המצלמה בקרבת הנחל וחיכיתי בסבלנות. בהתחלה הלמורים פחדו להתקרב אבל לאט לאט הם קיבלו אומץ וירדו בקבוצות קטנות לשתות ממימי האגם. ללא ספק אחת החוויות האדירות לבד באמצע היער על שפת האגם ומוקף במאות למורים משני זנים (למור חום ולמור הכתר) ציפורים משונות ופרפרים צבעוניים. ביום השני עברנו צינגי נוסף עברנו ליד כמה עצים ענקיים ועברנו בין השורשים שלהם, היינו ב "ביג הול" שהוא בור ענק שבעונה הרטובה מתנקזים לתוכו שלושה נחלים שונים ובקרקעיתו מנהרה שמגיעה עד למוזמביק צ'אנל שהוא בעצם חלק מהאוקיאנוס שעובר בין מוזמביק למדגסקר משם המשכנו למערת עטלפים בה חיים 4 זנים שונים של עטלפים יש בה עכבישי ענק וקצת נטיפים, בדרך פרידה עצרה ופנתה את תשומת ליבי לצמח שנראה כמו אפונה רק גדול ממנה בהרבה ומאוד שעיר והזהירה אותי לא לעת בו כי הוא מגרד מאוד. מתוך התעניינות שאלתי אותה אם יש להם שימוש מיוחד בצמח הזה ופרידה ענתה שכן שאם מישהו מעצבן אותך אתה שם לו את זה בתחתונים. בדרך היא גם הודתה שבהתחלה היא קצת חששה להיות המדריכה שלי בגלל שאני ישראלי וסיפרה לי כמה סיפורים על ישראלים שהיו שם בשמורה וחשבו שהם בבית במילים עדינות. את המסלול סיימנו בחזרה בקמפינג והלכתי לאכול במקום שנראה כמו מסעדה אבל התברר שמגישים שם רק משקאות ועוגיות אז שתיתי קולה ובעל המקום הסביר לי איפה המסעדה (בקמפינג שלי) שאל אותי איזה סוג בשר אני ירצה לאכול ואמר לי להגיע לשם בשעה 7 בערב (השעה הייתה 6 בערב) אז הלכתי לנוח בבונגלו ולעבור על התמונות, בשעה רבע לשבע בעל הקמפינג בא להזמין אותי למסעדה ואמר שהאוכל שלי מוכן חיכיתי ליד השולחן בערך 20 דקות עד שהגיע המלצר עם 4 סוגים של מיט פאי משונים אבל טעימים, סלט גדול, בגט ובקבוק קולה שהמלצר הזהיר אותי שהוא לא כל כך קר בדיוק ברגע שהוא פתח אותו ואז הגיעה צלחת גדולה עם אורז ואיזו ציפור קוקו משהו לא זוכר איך בדיוק הוא קרא לה ולקינוח 2 בננות, בסך הכל היה טעים מאוד ודי התחזרתי אבל אחר כך כאבה לי הבטן והייתי חייב לרוץ לשרותים (ציבוריים בלי אור) גם סוג של חוויה. ב5 בבוקר למחרת כבר קמתי וארגנתי את הציוד שלי כי ב5 וחצי אמור להגיע הטקסי ברוס לאנקיפי (שזה המקום ממנו יוצאות סירות לאיים נוסי בה ונוסי קומבה) הבעלים של הקמפינג חיכה איתי לטקסי ברוס לראות שהכל בסדר ובנתיים ישבנו וקשקשנו עד שהטקסי ברוס הגיע באיחור קל של חצי שעה. שילמתי מראש עבור המושב ליד הנהג בכדי שאני יוכל לצלם תוך כידי נסיעה ובעל הקמפינג באמת דאג שאני יקבל את המושב עבורו שילמתי אך כשהטקסי ברוס הגיעה הבנתי שביני לבין הנהג יושבת המלגסית הגדולה ביותר שראיתי בכל הטיול שמעכה אותי על הדלת למשך השעות הבאות. בהתחלה לא רציתי לפתוח את החלון כידי לצלם כידי לא להקפיא את הנוסעים היושבים מאחור אך כשהם ראו שאני מצלם דרך השמשה הם אמרו לי בעצמם לפתוח את החלון כידי שיהיה לי יותר נוח וזה היה נחמד מאוד מיצידם וגם עשה לי עוד מקום כשהוצאתי את המרפק מהחלון (בסופו של דבר תמונות תוך כידי נסיעה זה לא זה וקצת התבאסתי על החוויה שהחלטתי שאני חייב לנסות אבל בדיעבד זאת הייתה חוויה מעניינת כחוויה חד פעמית ולא כדרך לעשות בה את מדגסקר) בדרך עברנו ליד דוכנים על מקל שמזכירים קצת תיבות דואר אמריקאיות ובהם מכרו אגוזי קשיו והנהג קנה במחיר שמקביל ל10 שקלים שקית גופייה מלאה בקשיו. איך שהגענו לנמל של אנקיפי התנפלו עלינו עשרות אנשים מנסים למכור לנו כרטיסים לנוסי בה או לנוסי קומבה שפרושו הוא אי הלמור ואפשר לראות עליו למורים שחורים. בנתיים על הרצים נעשתה מסחרה מעצבנת שבסופה שילמתי 10,000 אריארי עבור כרטיס ומאוחר יותר הבנתי שהמחיר הוא 5,000 והבחור שקנה את הכרטיס קנה על חשבוני גם כרטיס לעצמו (בסירה מהירה המחיר הוא בערך 10,000 או 15,000 אריארי אבל זה בהחלט שווה את המחיר כידי לא לשוט במהירות של חצי קמ"ש 3 שעות ולהשרף בשמש בלי טיפת צל) הבחור שקנה עבורי את הכרטיס אמר גם שיש לו מונית בנוסי בה והוא יקח אותי למלון אבל כשסוף סוף הגענו לנוסי בה התחלנו ללכת ברגל והאמת שבכלל לא רציתי שום קשר עם החבור הזה שממש נידנד לי כל השייט בניסיונות מתישים להיות להיות מדריך שלי באי ועוד אי אלו נדנודים מתישים מאוד. בסופו של דבר קלטתי נהג מונית שראה אותנו עם התיקים הגדולים ע הגב ונסע אחרינו באיטיות לבדוק אם אנחנו צריכים מונית, בהתחלה הוא התעלם מהנהג ואז פתאום עצר אותו ואמר לי שזאת המונית שלו ושהנהג הוא שותף שלו (מממממ... מאוד אמין) נסענו בערך שתי דקות עד שהנהג עצר בתחנת דלק והבחור ביקש ממני כסף עבור הדלק ואניניצלתי את ההזדמנות כידי לנפנף אותו לכל הרוחות.