אתיופיה חלק ראשון (מאדיס לארבע מינץ)

לאתיופיה הגעתי ישר מהטיול במדגסקר והלקח הראשון שלי ממדגסקר הוא להוציא הרבה כסף בשדה התעופה ע"מ לקבל שער המרה טוב יותר אך הפקידה בבנק אמרה שאין לה כסף ולא הסכימה להחליף לי יותר מ500 דולר ונאלצתי לצאת מהראש שחשב במלגסית ולהכנס לראש אתיופי. בשדה התעופה ישנו משרד אחד בלבד של מוניות ואפילו מבלי שהלכתי עליו הפקידה כבר קלטה אותי ובאה להציע לי מונית לעיר סירבתי בנימוס ופניתי לברר קודם מה האופציות האחרות, אבל חוץ מלצאת מהשדה עם התיקים ולחפש מונית לא היו אפשרויות אחרות אז בסופו של דבר היא סגרה איתי על מחיר של 170 ביר עבור מונית למלון שקראתי עליו בפיאצה אבל הנהג כל הדרך נדנד שהמלון הזה לא טוב והציע כל מיני מלונות אחרים עד שבסוף נשברתי והסכמתי לבדוק את אחד המלונות שהוא הציע זה היה מלון מפואר מאוד והם רצו עבור החדר 70 יורו ללילה אז בלי לדבר יותר מידי ירדתי חזרה למונית, אבל לפני שהספקתי להכנס פקיד הקבלה צעק לי מהחלון של המלון 55 יורו וגם לזה לא הסכמתי אז הוא ירד ל50 יורו ואני החלטתי שאחרי חודש ושבוע במדגסקר מגיע לי לפנק את עצמי במלון פאר ו50 יורו לא ישנו יותר מידי אז התפנקתי לי בכל תפנוקי המלון וניצלתי את האינטרנט חינם כידי לשלוח מיילים ולצרוב תמונות מהמצלמה לדיסקים כידי לפנות מקום בכרטיס בדיעבד אחרי שדיברתי עם הפקידים בקבלה הבנתי שהמונית הייתה אמורה לעלות לי 50 או 60 ביר לכל היותר ולא 170 כמו ששילמתי. אבל ככה זה בשדות התעופה הפקידה ידעה שאין לי מושג כמה אמורה לעלות מונית וניצלה את זה. למחרת לקח לי יותר מחצי יום למצוא רכב 4X4 במחיר סביר בעיקר בגלל שבאתי ממדגסקר וכל המחירים נראו לי לא סבירים בכלל. פקידי הקבלה במלון עזרו לי במציאת הרכב וצלצלו לכל מיני אנשים עבורי עד שהסכמתי לאחד הדילים שהציעו לי (1200 ביר כולל נהג שהוא גם מדריך ליום לא כולל דלק) שכרתי את הרכב ל10 ימים הסברתי לו מהם כל הנקודות שאני רוצה להגיע אליהם ונסעתי איתו לאסוף את הרכב עם הנהג משדה התעופה (10 דקות נסיעה בערך) שם חיכה לנו הרכב אבל לנהג היינו צריכים לחכות ואחרי שהנהג הגיע ובחור שסגרתי איתו את הדיל נסע הבנתי שהבחור הוא בכלל לא הנהג והוא רק הסיע אותי לאיזה מקום בעיר בו פגשנו את הנהג שאמר שהוא צריך לאסוף כמה דברים מהבית שלו בשביל ה10 ימים האלו ובלב ברירה בזבזנו עוד זמן ונסענו עליו הביתה. כבר בדרך לבית שלו הסתבר שהוא יודע רק מילים בודדות באנגלית כך שמדריך הוא בטוח לא יהיה וזה כבר הייתה התחלה די מבאסת לדעת שאת עשרת הימים הקרובים אני הולך לבלות עם הנהג (שמו מנסה) שדובר אמהרית וכמה מילים בודדות באנגלית, אומנם הנהג שכן דיבר אנגלית אמר לי שכל שאלה או בעיה שתהיה לי אני יוכל לצלצל עליו מהפלאפון של הנהג ולשאול אותו אבל מן הסתם זה מאוד לא נוח ואם אני רוצה לשאול למשל איך קוראים לחיה המוזרה הזאת שעכשיו עברה ליד הרכב אני לא יצלצל בשביל זה והוא גם לא ידע לענות. בסופו של דבר יצאנו מאדיס רק בשעה 16:15 והכוונה הייתה להגיע כבר ביום הראשון לאווסה . כבר ביציאה מאדיס הנוף משתנה והכל נהיה ירוק משובץ בביתני קש קטנים או ביתנים מבוץ אנשים הולכים עם עדרי הבקר שלהם באמצע הכביש, סוסים רתומים לעגלות או לא רתומים לכלום, חמורים, טוסטוסים שעברו הסבה לרכב קטן ומוזר ועוד כאלו ואחרים. מנסה היה לחוץ מבחינת הזמן מכיוון שיצאנו מאוחר אבל אני לא ממש הרגשתי שזאת הבעיה שלי שיצאנו מאוחר מכיוון שהם אלו שמשכו את הזמן ולכן בכל זאת עצרנו מידי פעם לצלם. מנסה די התעקש שנעצור באחת העיירות לפני אווסה כי הוא לא רצה לנהוג בחושך אבל אני לא רציתי לבזבז זמן מיותר והתעקשתי שנישן הלילה באווסה אחרי הכל אני לא משלם על יום מלא עבור שעתיים נסיעה וללכת לישון. בשעה 19:00 כבר היה חושך מוחלט לילה ללא ירח, חשמל אין להם בבתים אז תאורת רחוב וודאי שאין הכביש הצר ללא השוליים היה מלא באופן די קבוע באנשים, עיזים, כלבים, חמורים וכדומה כשרואים אותם רק כמה שניות לפני שדורסים אותם, כל רכב שבא ממול מסנוור למוות ומנסה כמעט קיבל שבץ אז הסכמתי שלא ניסה יותר בלילה בימים הבאים אבל הלילה אנחנו מגיעים עד אווסה (גם ככה כבר לא היו יותר מידי אופציות) וככה הזדחלנו לנו על הכביש הראשי עד שלבסוף הגענו לאווסה בשעה 22:00 מצאנו מקום במלון מקומי בשם ג'רוזלם (מלון של מקומיים ועל כן זול מאוד) ויצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה מקומית. בבוקר למחרת קמתי ב6:00 ויצאתי להסתובב בעיירה בכל מקום שהסתכלתי היו ציפורים מעניינות, היו שם צהובות, אדומות, כחולות, ירוקות, גדולות, קטנות, בעלי זנב ארוך, בעלי קרן מוזרה על הראש, נשרים עומדים על עמודי החשמל ומסתובבים על הקרקע ליד החנויות מחפשים שאריות אוכל ואפילו היונים שם נראות שונות ומיוחדות עם עיגול אדום גדול סביב העיניים. ולאט לאט החלה העיר להתעורר ויצאו לרחובות נהגי המוניות אנשים עם עגלות מאולתרות, חמורים, עיזים, ילדים בני 10 בערך שמסתובבים עם ספסלון קטן, מברשת ודלי (בקבוק פלסטיק גדול) עם מים במטרה למצוא מישהו לצחצח לו את הנעליים ועוד אי אלו דברים מעניינים בשעה 7:00 קבעתי להפגש עם מנסה אז חזרתי למלון ג'רוזלם ומנסה כבר חיכה לי ברכב העמסתי את הציוד שלי ונסענו כמה דקות לאגם אווסה. כבר בכניסה לאגם ראינו להקה ענקית של מראבו (ציפורים בגובה מטר עד מטר וחצי בעלות מקור באורך חצי מטר בערך והן אוכלות בשר ונבלות כמו הנשרים) ובאגם עצמו עוד הרבה סוגים של ציפורים ועופות מים, דייגים שטים בסירות קנה רעועות, על הגדה ישנן מסעדות קטנות בהן ניתן לנוח להשקיף על הנוף וכמובן גם לאכול משהו ובמים ישנן סירות שלוקחות תיירים לסיבוב באגם לראות תנינים והיפופוטמים. אני ויתרתי על השייט ויצאנו לדרך לכיוון ארבע מינץ גם בדרך ראינו ציפורים מעניינות אבל הרבה פחות מבאווסה וראינו גם חיה שנראתה כמו סנאי אבל הרבה יותר קטן אולי רבע מגודל של סנאי אמריקאי ממוצע ומכיוון שמנסה לא מדבר אנגלית לא יכולתי לשאול אותו אם זה הכן סנאי או חיה אחרת דומה. הנוףנהדר וכל כמה זמן עוברים על פני כפר קטן שבו גרות כמה משפחות בביתנים קטנים ויפיפיים. בארבע מינץ אפשר למצוא אינטרנט במהירות לא רעה בכלל והמוני אנשים שרוצים להיות מדריכים שלך לפארק הלאומי נצ'יסאר שנמצא ממש בכניסה לעיר. אני הלכתי לאינטרנט לסידורים ומנסה שהיה אחראי (בהגדרה) למצוא לי מדריכים מקומיים לפארקים שאני רוצה למצוא בדרך הלך לחפש עבורי מדריך מקומי במחיר סביר וכשסיימתי עם האינטרנט מצאתי את מנסה מלווה בילד בן 8 בערך שרצה להיות המדריך שלי אבל לא ממש סמכתי על הילד שהוא באמת יודע לאן לקחת אותנו ולא רציתי לפספס דברים בפארק אז לקחתי בחור אחר שאמר שהוא מדריך מוסמך של הפארק וגם דיבר אנגלית טובה אבל בדיעבד הוא היה נודניק נוראי והמדריך הגרוע ביותר שלקחתי אי פעם. פארק נצ'יסאר היה מקסים כבר בכניסה ראינו משפחה של כמה בבונים שעברו כמה מטרים מאיתנו, שילמנו עבור הכניסה ויצאנו, על שפת אגם אביה ראינו נשר לבן ראש ענק ומקסים, ומתחת לעץ טייל עוד בבון משועמם בהמשך ראינו פה ושם דיקדיק בזוגות או בודדים, לטאה אחת צבעונית, סוג של עוף שמזכיר קצת יען אבל רק חצי ממנו בגודל, אחר כך ראינו עדר גדול של זברות החננו את הרכב בצד והתקדמנו אליהן ברגל עד למרחק של מטרים בודדים בלבד וזאת הייתה חוויה נהדרת ללכת ממש בתוך העדר, פה ושם היו סייחים או לא יודע איך שקוראים לגורים של זברה, אחרי שהמשכנו לנסוע ראינו עוד עדרים של זברות ומשפחה אחת של קודו ענק המשכנו לתצפית על אגם צ'מאו כשבמשך כל הדרך המדריך לא מפסיק להטריד וכל דבר קטן שהוא רואה הוא מספר לי כמה הוא מדריך טוב וכמה הוא נותן את הנשמה בישבילי ותוך כידי בוכה לי על זה שהוא מסכן כי הוא סטודנט ואין לו כסף ואם אני יכול לקנות לו ספרים או מחברות, עטים ואולי אני יכול לקנות לו נעליים כי הנעליים שלו כבר גמורות ואין לו כסף (הנעליים שלו היו די חדשות) ועוד פעם כמה הוא נותן את הנשמה וכמה העבודה שלו קשה (יושב באוטו ואומר לנהג ימינה או שמאלה ומידי פעם כשהוא רואה חיה הוא מראה לי אותה... ממש רחמנות) ותוך כידי עוד מנסה לשכנע אותי שוב ושוב שאני יקח אותו בתור מדריך לכל דרום אתיופיה... משם המשכנו לחלק אחר של הפארק שבו נמצאים המעיינות על שמם קרויה העיר ארבע מינץ (ארבעים המעיינות) עוברים ביער יפיפה עוצרים מסתובבים בו קצת פה ושם רואים קופים על העצים וממשיכים עד שמגיעים למקום מגודר בו נמצאיםהמעינות השומר פותח לנו את השער נכנסים ומגלים שהמעיינות הם חירפול אחד גדול ובעצם מדובר בלא יותר משלוליות בגודל של אמבטיה שמימיהם יוצאים מתוך צינורות אך המקום עצמו מלא בפרפרים וכשהמדריך נכנס למים של אחד המעיינות ניצלתי את הזמן להסתובב קצת לבד ולצלם להנאתי את מגוון הפרפרים בעוד המדריך צועק עלי שזה פייר שאני לא מחקה לו ושאני אמור לעשות את זה איתו (מכיוון שלא הייתה לי שום כוונה להעניש את עצמי המשכתי להתעלם ממנו כמו שהתעלמתי ממנו עד עכשיו) ואחר כך הוא יצא מהמים ושוב לא הפסיק לבכות לי שזה לא בסדר כאילו שאני צריך את ההדרכה שלו בזמן שאני הולך לצלם מה שמעניין אותי וכאילו שאני אמור לשבת ולחכות לו בגלל שהוא רצה להכנס לשלולית הזאת אחר כך המשכנו להסתובב קצת ביער שמאחור ואז חזרנו לעיר והמדריך החליט שאני חייב לתת לו טיפ אחרי כל התלאות שהוא העביר אותי אבל אני לא הסכמתי (אני אף פעם לא נותן טיפ באופן אוטומטי מי שמגיע לו מקבל ומי שלא אז לא אחרת הטיפ הוא לא טיפ אלא מס) ושוב בכיינות שזה לא פייר וזה לא פייר אז נמאס לי ממנו סופית ואמרתי לו אלו החיים לא פייר אבל זה מה יש אז הוא אמר לי טוב אני יחכה פה שאולי תשנה את דעתך ונעמד ליד האוטו ונאלצתי להסביר שהוא יכול לחכות גם עד מחר עם הוא רוצה ובקיצור מדריך זוועה אבל פארק מקסים והאמת היא שלמרות המדריך ממש נהנתי שם אז אם היה לי מדריך טוב זאת מן הסתם הייתה חוויה מדהימה עוד יותר. גם בארבע מינץ כמו באווסה אפשר לעשות שייט באגם בכדי לראות תנינים והיפופוטמים אבל גם פה החלטתי לא לעשות את השייט הזה לפני שיצאנו מארבע מינץ מנסה אמר לי שאנחנו צריכים לקנות עוד 2 ג'ריקנים כידי למלא בהם דלק כי בדרך לדרום אין מספיק תחנות דלק את זה דרך אגב הוא שאל את אחד המדריכים המקומיים ויותר מאוחר נודע לי ממנו שזאת הפעם הראשונה שלו שהוא נוסע לדרום (בקיצור אחלה מדריך( ומכיוון שלא הבנתי למה אין לנו ג'ריקנים מלכתחילה ולמה הוא מצפה שאני יקנה לו ציוד עבור האוטו שלו אמרתי לו בסדר תדבר עם הבוס שלך והוא ישלם עבור הג'ריקנים, אז הוא קנה את הג'ריקנים בעצמו בלי לצלצל לבוס שלו כשהוא מנסה להסביר את עצמו ואומר שגם ככה הם עולים גרושים ואז מסתבר שצריך לשתוף אותם במים חמים ומים חמים אין לנו אז הוא מסביר לי שצריך לשתוף וצריך לשלם למישהו שירתיח עבורנו את המים אז שוב נאלצתי להסביר לו שהוא כבר ילד גדול ושהוא לא צריך אותי בשביל לשטוף 2 ג'ריקנים שהיו אמורים להיות מלכתחילה על הרכב עזבתי אותו לנפשו והלכתי למצוא מסעדה לאכול בה ארוחת ערב ומאז הוא כבר לא הציק לי יותר שאני יקנה לו דברים הזויים.