בחודש מאי נסענו אשתי ואני ל-4 לילות (אבל בפועל רק 3 ימים) לדרום איטליה, כאשר המטרה היתה להתמקם בסורנטו הנמצאת דרומית לנפולי ולצאת משם לטיולי כוכב. בפועל עקב אילוצי טיסות את הלילה הראשון והאחרון העברנו במלון ליד השדה תעופה, וטיילנו במשך 3 ימים באזור דרום איטליה. נעזרנו מאד בכל הטיפים והמידע באתר ואמנם קצת באיחור אבל בשמחה רבה אני רוצה לשתף אתכם בפרטי הטיול ובמידע שאולי יועיל לאנשים נוספים.
נחתנו בשדה"ת ברומא בשעות הערב של יום ראשון, לסערת גשמים לא צפויה באמצע חודש מאי, ולקחנו מונית למלון hotel chopin הנמצא 6 ק"מ ליד השדה, בעיירה פיומיצ'ינו (Fiumicino), אבל למרות זאת מונית עולה 18 יורו ל-7 דק' נסיעה. למלון 2 אגפים ואנחנו הזמנו חדר באגף המרכזי בו מתבצע הצ'ק אין, שבעיני היה יפה מאד, חדרים גדולים וצוות אדיב. שילמנו 65 יורו לזוג ללא ארוחת בוקר (הזמנו דרך אתר booking.com). ביום שני בבוקר הזמנו גם לילה נוסף לפני הטיסה חזרה, וסיכמנו על 60 יורו באגף החדש - אגף שנמצא 150 מ' הליכה מהמלון, ונראה לי שהוא היה חלק ממלון אחר שהוסב לשימוש של המלון - בכל אופן האגף שם פחות מומלץ, ריהוט מיושן ולנו היה גם מאד חשוך בחדר. מצד שני, האגף נמצא בהרצה ואולי ישתפר בהמשך, ובכל מקרה עבור הלילה האחרון שילמנו רק 60 יורו לזוג תמורת 8 שעות שינה לפני הטיסה, וביחס למחירים במלונות ליד השדה תעופה מדובר במחיר זול מאד.
ביום שני בבוקר לקחנו את שירות ההסעות של המלון לשדה (6 יורו לאחד), שם קיבלנו את הרכב השכור שהוזמן מראש - הזמנו קבוצה D וקיבלנו שדרוג לקבוצה E כך שהרכב שקיבלנו בסופו של דבר היה לנצ'יה דלתא, רכב חזק ונוח מאד בעל אחיזת כביש מצויינת שהוכיחה את עצמה בכבישים המפותלים של דרום איטליה - והתחלנו בנסיעה לכיוון נפולי. כולם הזהירו אותנו מהפקקים סביב רומא, ואכן גם בלי להיכנס לרומא סבלנו מהפקקים על כביש הטבעת המקיף אותה עד היציאה לאוטוסטראדה לכיוון דרום. בכל מקרה בסוף התחברנו לאוטוסטראדה לכיוון נפולי ולאחר שעתיים נהיגה רגועה הגענו ליעד הראשון - הר הגעש וזוב (Vesuvio). ההתחלה היתה מבטיחה וכללה שלטים לכיוון פארק לאומי וזוב, אבל איפשהוא באמצע נפולי השלטים נעלמים, הרחובות נהיים צרים ולא ממש הבנו איך מגיעים לפסגת ההר שאנחנו רואים כל הזמן מהחלון. מכשיר ה- GPS רק סובב אותנו כל הזמן בסיבובים סביב אותם רחובות, ורק בסוף בעזרת כמה מקומיים שאמנם לא הבינו מילה אנגלית, אבל בתנועות ידיים כיוונו אותנו לסימטה הנכונה לכיוון ההר. הכביש להר מפותל מאד, ואף פעם אתה לא יודע איזה אוטובוס יבוא מולך. לזכותם יאמר שהם לפחות צופרים בסיבובים, ואין להם שום בעיה לעבור אוטובוס מול אוטובוס כשרק ס"מ אחד מפריד בינהם. על פסגת ההר חנינו (2.5 יורו לחניה), ביקרנו בשירותים (0.5 יורו לאדם) והתחלנו לעלות (8 יורו לאדם, ללא השכרת מקל לעליה). העליה על כביש עפר מפותל, לא קשה מדי ושווה את המאמץ - על פסגת ההר מתגלה נוף מדהים של מפרץ נפולי מצד אחד, והמכתש של הר הגעש מצד שני. השביל עובר על שפת המכתש כאשר ניתן לראות מדי פעם עשן עולה מסדקים בהר. כמובן שגם חנות מזכרות יש למעלה, וכשמגיעים לסופו (לא יותר מחצי שעה מהרכב עד קצה הלוע) סובבים אחורה וחוזרים לרכב.
משם נסענו לפומפיי (Pompeii), לראות מה יכול הר געש מתפרץ להרוס. לפומפיי השילוט קצת יותר ברור, וגם ה- GPS ידע לזהות את העיר, אם כי לא את האתר המדוייק. גם שם שילמנו 8 יורו חניה ללא הגבלת זמן באיזשהוא מגרש פרטי (לעומת 4 יורו לשעה על הכביש) ועלינו לאתר. כניסה עולה 11 יורו, כולל מפה של האתר, אבל לצערנו בדיוק נגמרו המפות כשהגענו, כך שנאלצנו להסתפק במפה של מדריך הטיולים, שלא היתה הכי מפורטת. למרות זאת מאד התרשמנו מהאתר ומהשרידים שנותרו בו, כולל יציקות גבס של אנשים שנהרגו בהתפרצות. המדריך טיולים מציע סיור בן 4 שעות באתר, ואנחנו הסתפקנו בסיור בן שעתיים בין המבנים העיקריים. בעיקר הרשימו אותנו התיאטרון והאמפיתיאטרון, וההליכה בין מבנים שכאילו קפאו ל-2,000 שנה.
לאחר הסיור המשכנו בנסיעה קצרה לסורנטו. הזמנו מראש מלון ב-Villa Fiorita (גם דרך אתר booking.com) במחיר מבצע של 52 יורו ללילה לזוג (הזמנו 2 לילות, והמחיר כולל ארוחת בוקר שלא בדקנו מטעמי כשרות). הזמנו חדר פנימי אבל שודרגנו לחדר עם תצפית למפרץ. החדר לא גדול אך מסודר ונעים, והצוות מאד נחמד ומסייע. צריך לקחת בחשבון שמלונות רבים בסורנטו נמצאים למעשה מחוץ לעיר ויש צורך ברכב ע"מ להגיע למרכז. מצד שני, לרוב המלונות במרכז העיר אין חניה למי שמגיע עם רכב צריך להוסיף את עלות החניה לעלות החדר (15-20 יורו ל-24 שעות), ולמלונות מחוץ לעיר יש נוף מקסים של מפרץ נפולי.
למחרת נסענו לדרך חוף אמלפי (Amalfi) - אין ספק שמדובר באחת הדרכים היפות שהייתי בהן - כבר בירידה מהרכס של סורנטו לכיוון החוף מתגלה לעיניך קו החוף על המפרצים הרבים שלו והצוקים שנופלים ישירות למים. עצרנו בכמה נקודות ליהנות מהנוף כאשר התחנה הראשונה שלנו היתה העירה פוזטיאנו (Positano) - עיירה ציורית שבנויה על צוק שנופל לחוף. הרחוב הראשי של העיירה הינו חד סטרי, צר ומפותל. החננו את הרכב במגרש חניה בחלק העליון של העיירה (3 יורו לשעה) וירדנו ברגל עד לחוף (כ-10 דק' הליכה). עיירה מקסימה וציורית, עם סימטאות קטנטנות וגרמי מדרגות בזויות בלתי אפשריות בעליל. בחוף ישנו נמל קטן ממנו יוצאות מעבורות לסיורים לאורך החוף וליעדים שונים, ובנוסף טיילת קצרה שהולכת לאורך החוף דרך מגדלי שמירה עתיקים עד למפרץ קטן ויפהפה.
משם עלינו חזרה עד לרכב (אפשר גם לקחת אוטובוס שיוצא פעם בחצי שעה מהכיכר בתחתית העיירה ומקיף את הרחוב הראשי) והמשכנו לכיוון העיירה אמלפי עצמה. בדרך עצרנו במערת הברקת (Grotta dello Smeraldo) - מראש ולאחר קריאת הטיפים השונים באתר החלטנו שהמערה הכחולה בקאפרי לא שווה את העלות של 20-25 יורו לאדם והחלטנו להסתפק במערה הזו בעלות של 4 יורו לאחד. יורדים במעלית מהצוק עד לחוף, נכנסים למערה לא גדולה, שהיא יותר אולם גדול מאשר מערה מפותלת ועושים בה סיבוב בסירת משוטים עם מדריך חמוד שנותן הסברים פשוטים, אבל בעיקר יודע כל מיני מילים בעברית כמו "המדריך לא כלול" ו"מגניב". המערה עצמה נחמדה, המים אכן צלולים בצורה מפתיעה ובעלי גוון מיוחד בגלל קרני השמש שחודרות מתחת לקירות המערה, אבל האמת, לא התלהבתי יותר מדי ולא הצטערנו שוויתרנו על המערה בקאפרי.
משם המשכנו לאמלפי עצמה. גם שם שילמנו 3 יורו לשעת חניה ויצאנו לסיבוב רגלי בעיירה. המדרחוב של העיירה מלא בחנויות מזכרות שונות ובהמשכו נמצא מוזיאון הנייר (Museo della Carta) שבעיני היה חוויה מפתיעה - מעבר לתצוגת מוצרי נייר שמיוצרים במקום עד היום בשיטה המסורתית ניתן להצטרף לסיור בין המכונות העתיקות ולקבל הסבר מעניין על הדרך בה יצרו נייר באמצעות כח המים של הנחלים העוברים בעיירה עוד במאה ה-18. זו גם הזדמנות לראות יצור נייר בגרעיני כותנה טחונים, ולהבין מאיפה הגיע הביטוי 'סימן מים' לתוכנת הוורד.
מאמלאפי התלבטנו לאן להמשיך - רוב המדריכים והאתרים ממליצים על ראוולו (Ravello) כעיירת חובה אז החלטנו לנסות. הדרך אליה אכן יפה מאד, ובעיקר מרשימים פרדסים שלמים של לימונים ששתולים על מורדות הצוקים מסביב, אבל בעיירה עצמה אין יותר מדי מה לראות למעט ההמלצה של מדריכי הטיולים השונים על ביקור ב-2 וילות של מפורסמים הנמצאות בעיירה. כאן אני חייב לציין שלא ברורה לי הנטייה של האיטלקים לקחת בכל אתר תיירות וילה כלשהיא, לספר על ההיסטוריה שלה ולגבות על כך תשלום בכניסה. אנחנו בכל מקרה ויתרנו על הוילות ולאחר תצפית מרשימה מראוולו על המשך קו החוף, ולאחר שגילינו שרק חניה עצמה עולה 5 יורו לשעה, החלטנו לחזור חזרה לסורנטו באותה דרך על כביש החוף.
בערב הסתובבנו מעט בעיר סורנטו עצמה - יש רחוב ראשי ומדרחוב המקביל אליו שבהם מרוכזות חנויות רבות של כלי קרמיקה ומזכרות אמנותיות שונות. מומלץ להגיע לראות את השקיעה מכיכר ויטוריה (Plazza della Vittoria) שנמצאת על שפת המצוק (כל העיר בנויה על מצוק אנכי לגמרי בגובה 60 מ' מעל הים), ובכלל הרחובות הקטנים של המרכז העתיק של העיר מיוחדים וקסומים.
היעד של יום רביעי היה האי קאפרי (Capri) -; השארנו את הרכב בחניה במרכז העיר (15 יורו ליום) וירדנו 200 מדרגות לנמל (תזכרו רק שגם אחרי שתחזרו עייפים מיום סיור באי, תצטרכו לעלות את אותם מדרגות בדיוק, או לקחת מונית). בשעות הבוקר יוצאות מעבורות כל 30 דק', במחיר 30 יורו לאדם לכרטיס הלוך-חזור. המעבורת גדולה ומכילה מאות אנשים, וקצת קשה להנות מהנוף בזמן ההפלגה אא"כ תפסת מקום בקצה המעבורת. השיט אורך 30 דקות עד לנמל המרכזי של קאפרי. באי עצמו קיימות 2 עיירות - העיירה המרכזית קאפרי והעיירה העליונה הקרויה אנאקאפרי (Anacapri). מהנמל אפשר לעלות לכיכר המרכזית של העיירה בפוניקולור - מין קרון רכבת הנוסע על אותה מסילה במדרון תלול למרכז העיר וחזרה או באוטובוס, או במונית. אנחנו לקחנו אוטובוס לאנאקפרי כאשר הנסיעה היא חוויה בפני עצמה - האוטובוס עמוס נוסעים עומדים ללא יכולת לזוז, הכביש צר ומתפתל למעלה וכאשר שני אוטובוסים עוברים זה מול זה אחד מהם חייב להצמד למצוק מצד אחד או להר מצד שני, אבל הנהגים עצמם מיומנים מאד ולא נראה שהעניין מטריד אותם כלל. מהכיכר העליונה של אנאקפרי לקחנו רכבל לפסגת הר סולארו (Monte Solaro) במחיר 10 יורו לאדם לכרטיס הלוך חזור (או 7.5 יורו לכיוון אחד וירידה ברגל מפסגת ההר). הנסיעה ברכבל היא במושבים בודדים, ומהנה מאד - ממש נוגעים בעצים על מורדות ההר, והעיירה פרושה מתחתיך. הנוף בפסגה מרהיב - בבת אחת מתגלה לעינך צידו השני של האי, עם 3 הסלעים המוכרים הבולטים מהים ומרחבי הים התיכון. מהפסגה אפשר לרדת ברגל לאנאקפרי, אבל אנחנו ניצלנו את הכרטיס חזרה ברכבל וחזרנו איתו לעיירה. באנאקפרי יש בעיקר חנויות מזכרות למיניהם וכן את וילה סן מיקלה שמשמשת מוזיאון לזכרו של הסופר השוודי אקסל מונטה שהתגורר במקום. הדרך לוילה בסמטאות נחמדה מאד והנוף המתגלה מהשביל המקיף את הוילה מרשים, אבל כמו בראוולו, הכניסה לוילה עצמה נראתה לנו מיותרת ולכן ויתרנו על התענוג. מאנאקפרי לקחנו אוטובוס לעיירה קאפרי ושם הבילוי העיקרי הינו להסתובב ברחובות בין הסמטאות והבוטיקים. בנוסף ביקרנו בגני אוגוסטוס - גנים קטנים וחביבים עם נוף דומה לזה הנשקף מפסגת הר סולארו. אגב, בכל מדריכי הטיולים נכתב שהכניסה חינם, אך לאחרונה החלו לגבות 1 יורו לאדם עבור הכניסה לגנים. אח"כ חזרנו בפוניקולור לנמל, ומשם חזרה במעבורת לסורנטו.
מסורנטו פתחנו בנסיעה של 3 שעות חזרה לרומא לקראת טיסה חזרה לארץ בשעות הבוקר, ולשם כך התאכסנו כאמור שוב במלון שופן שבו שהינו גם בלילה הראשון (ראו פירוט בתחילת הכתבה).
לסיכום - מדובר באזור יפהפה ומרתק. מומלץ בחום לכל מי שמחפש יעד לא רחוק ואלטרנטיבה נופית לנופשוני הערים המקובלים.
טיפים כלליים -
חניה - החניה באיטליה מאד יקרה. קחו זאת בחשבון אם אתם שוכרים רכב. בכל עיר/עיירה החניה בתשלום שנע בין 3-5 יורו לשעה (בערים עצמם יש חניונים ל- 12 שעות בעלות של 15 יורו ליום). עם זאת, יש מדחנים בכל מקום (ניתן לשלם גם בשטרות) ולא נאלצנו אף פעם לחפש כרטיסי חניה.
נהגים וכבישים - קראנו הרבה סטיגמות על הנהגים האיטלקיים. נכון שישנם נהגים שחוקי התנועה הם המלצה בלבד עבורם, אבל גם הם נוהגים בצורה מקצועית ובנוסף גם מאד נחמדים ואדיבים, ותמיד שמחים לסייע. גם הכבישים ברמה גבוהה, למרות הנטיה הלא ברורה של האיטלקים לשפץ כבישים לאורך עשרות קילומטרים בו זמנית, מה שנותן את ההרגשה שכל האוטוסטראדה מנפולי לרומא נמצאת בשיפוצים.
דרך חוף אמלפי - אין ספק שמדובר באמת באחד הכבישים היפים שנסעתי בהם. מקריאת טיפים קודמים חששתי מעט מנהיגה על הכביש אבל לאחר מעשה אני חייב לציין שהכביש מתוחזק ברמה גבוהה מאד ולמרות שהיינו עם רכב לא קטן (שכרנו לנצ'יה דלתא) ומדובר בכביש מפותל מאד, הנהיגה עליו היתה חוויתית ומהנה מאד. הכביש בטוח מאד, עם מעקות לכל אורך הדרך ומפרצי חניה רבים שמאפשרים עצירה בטוחה לצפיה בנוף, וגם הנהגים האחרים בכביש נוהגים בצורה בטוחה ומקצועית. מומלץ לכל חובבי הנהיגה!
GPS - לקחנו מכשיר מהארץ, אבל עבור טיול בנקודות מרכזיות הוא די מיותר. השילוט מצויין ומאפשר התמצאות נוחה בין ערים ועיירות. דווקא כשהיינו צריכים פירוט מדוייק למסלול מתוך נפולי אל פסגת הר ווזוב המכשיר סובב אותנו במעגלים עד שויתרנו על שירותיו ונעזרנו בהצלחה רבה בעוברי אורח נחמדים, שאמנם לא הבינו מילה באנגלית אבל עזרו בשמחה. בקיצור, נוח שיש אבל ממש לא חובה בראייתי.
אוכל ובישול - מטעמי כשרות אנחנו לא יכולים להמליץ על שום מסעדה באיטליה. במקום זאת הבאנו גזיית ניקוב ובהתאם לטיפים שבאתר בנינו על כך שנמצא בלון גז בתחנות דלק. אז עברנו בלפחות 5 תחנות ולא מצאנו באף אחת מהם. לעומת זאת מצאנו את מבוקשנו בסופר ענק בעיר פומפיי במחלקת המחנאות. אז אם גם אתם בונים על בישול בגזייה אל תתיאשו אם לא מצאתם בתחנת דלק הראשונה. בסוף תמצאו, ומומלץ שתיכנסו לחנות עם הגזיה הריקה, אחרת הסיכוי שהם יבינו מה אתם רוצים מוטל בספק.
תחבורה ציבורית - אמנם שכרנו רכב, אבל בקאפרי השתמשנו בתחבורה הציבורית. המחיר לנסיעה בודדת באי הוא אחיד - 1.4 יורו לכל נסיעה, לא משנה לאן ולא משנה באיזה אמצעי תחבורה (אוטובוס או פוניקולור, למעט מוניות כמובן). שימו לב כשאתם יורדים מהמעבורת בקאפרי מייד תפנו ימינה, אחרי כמה מטרים תראו משמאל את הכניסה לפוניקולור אבל אי אפשר לרכוש שם כרטיסים. תמשיכו ישר עד השביל שפונה ימינה לתוך המרינה. אם תפנו ימינה לשביל, מייד משמאלכם נמצאת לשכת התיירות בה ניתן לקבל מפות של האי. אם לא תפנו ימינה אלא תמשיכו ישר, מייד אחרי הבניין ישנה סככה עם עמדה לרכישת כרטיסים לתחבורה הציבורית, ומייד אחריה תחנות האוטובוס. שימו לב באיזה תור נעמדתם בתחנת אוטובוס - יש אוטובוס שעולה עד קאפרי בלבד ויש קו שמגיע עד אנאקאפרי. באנאקאפרי עצמה התשלום לאוטובוס למי שאין כרטיסים נעשה ישירות מול הנהג, וגם בתחנת הפוניקולור בקאפרי ניתן לרכוש כרטיסים עבור ירידה בפוניקולור חזרה לנמל.
שלושה ימים בדרום איטליה
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
