במחצית השנייה של חודש ספטמבר 2015, יצאנו שתי משפחות - סה"כ 9 משתתפים, כולם בוגרים לטיול של 10 ימים בפורטוגל.
מטרתי כמתכנן הטיול הייתה לראות כמה שיותר לאורכה ולרוחבה של המדינה. בפועל, ראינו מן הסתם, קצת פחות. יש לכך מספר סיבות, חלקן תלוי בנפשות הפועלות, אבל העיקריות שאינן תלויות בנו הן שתיים - רוב האתרים נפתחים לביקור מאוחר - 09:00-10:00. ונסגרים מוקדם - 17:30-18:00. לכן, שימו לב! כאשר בשעות הפתיחה נרשם "פתוח עד...", בדרך כלל חצי שעה עד שעה קודם, מסתיימת מכירת הכרטיסים. המסלול מתאר את התכנון המקורי לצד הערות לשיפור בהתאם להרכב המטיילים, גילם, ונטיות ליבם. התכנון והתיאורים נלקחו בחלקם מאתרי מטיילים אחרים, מאתרי אינטרנט שונים ומספרות מטיילים. לכולם תודה. בשל גודל הקבוצה והצורך למצוא כל ערב לפחות 4 חדרי מלון פנויים, נאלצתי לקבע מראש את תחנות הלינה, עובדה אשר במהלך הטיול לא איפשרה לנו גמישות לאו אפשרות לשנות את המסלול או את קצב ההתקדמות. אזהרה : המחלפים בפורטוגל מאוד מתוסבכים עם יציאות ותתי יציאות לכל כיוון כאשר השילוט לא תמיד ברור, אבל תמיד מגיע באיחור. לכן, מומלץ שהניווט לא ייעשה על ידי הנהג בלבד, אלא על ידי מלווה אשר יצמד בקפידה להוראות המפה או עדיף, ל – WAZE. בגדול, נצמדנו לתוואי למסלול הטיול המתוכנן. "חרשנו" את פורטוגל במסלול מעגלי הכולל, ככל שניתן - הן את דרום המדינה והן את צפונה. בחוכמה שלאחר מעשה (ראה פרק נפרד בסוף הבלוג), לדעתנו, השילוב של הדרום מיותר, מאריך את המסלול בזמן, במאות ק"מ של נסיעה ובסופו של דבר, מייקר את הטיול. עדיף לדעתנו להפנות משאבים אלו למקומות אחרים. המפה המצורפת מתארת את המסלול המתוכנן וחלק מן האתרים בהם ביקרנו :
היום הראשון - אשתוריל, קשקאיש, סינטרה אורך המסלול : כ - 70 ק"מ נסיעה, כ - 1.5 שעות נטו משדה תעופה, פסחנו על ליסבון ונסענו ישרות מערבה אל :
אשתוריל - Estoril עיירת נופש ללא אתרי תיירות מיוחדים. מרכז המידע נמצא בסוף השדרה היורדת מהקזינו לכיוון הים, בצד ימין. מעבר תת קרקעי מוביל לכיוון טיילת חוף הים, המשותפת לאשתוריל ולקשקאיש (היעד הבא), המעבר התת קרקעי מחופה בקרמיקה מקומית מצוירת - אזולז'וש. זהו המפגש הראשון שלנו עם אומנות הקרמיקה מסורתית של פורטוגל, עוד נראה רבות כאלו בכל מקום בפורטוגל. הערה : לחובבי המכוניות, בסמוך לעיירה מתקיים מידי שנה מרוץ המכוניות היוקרתי פורמולה 1.
קשקאיש - Cascais עיירה חוף טיפוסית, ציורית, הבתים צבועים בשלל בצבעים שונים, רחובות צרים, טיילת, שדרות עצים, ולאורכן חנויות ומסעדות. בעבר העיירה הייתה כפר דייגים קטן, אך משנתגלתה הפכה להיות מקום קייט לאצולת אירופה ומשמשת גם כיום בעיקר כעיירת נופש תיירותית. על המצוק - מצודה שנבנתה במאה ה- 16 ומשמשת היום כמעון הקיץ של נשיא פורטוגל, לאורך קו החוף האטלנטי, יש לא מעט מצודות חוף שנבנו במהלך המאה ה-17. את חלקן ניתן לראות עד היום. במרכז העיירה, בית העירייה ולפניו רחבה מרוצפת באבן לבנה ושחורה בצורה גלית המשלה אופטית את העין (במבט לכיכר יש הרגשה שריצפה איננה ישרה). גם מאלו נראה לא מעט בהמשך דרכנו, כך שהחיפוש אחרי כיכר העירייה אינו חובה. בטיילת החוף, ניתן לראות את הדייגים ומעגן הסירות.
קאבו דה רוקה - Cabo da Roca צפונית מקשקאיש, נמצאת הנקודה המערבית ביותר של אירופה. בעבר האמינו כי זהו קצה העולם. נוף מרהיב של מצוקים גבוהים ותלולים הנושקים לים. מגדלור שנבנה ב- 1772 ומתנשא על צוק בגובה 144 מטר מעל פני הים. לאורך המצוק, יש מספר נקודות תצפית. בסמוך למגדלור יש מסעדה, חנות מזכרות, שירותים ומשרד שמחתים את הדרכון למי שמעוניין שתהיה לו עדות לכך שהיה בנקודה המערבית של יבשת אירופה. המלצה: הרוח שם חזקה, כדאי להצטייד בלבוש מתאים.
סינטרה - Sintra מעט צפונה ומזרחה, נמצאת העיירה סינטרה, שהיא בעצם עיירת לוויין של ליסבון. העיירה שהוכרזה כאתר שימור תרבותי ע"י אונסקו, ממוקמת למרגלות הגבעות המיוערות של ה- Serra de Sintra וצופה אל חופי האוקיינוס האטלנטי. הראשונים ליישב את האיזור, היו המורים במאות ה-8-9 אשר בנו בראש ההר מצודה הקרויה עד היום על שמם - מצודת המורים. כאשר הנוצרים כבשו את האזור, בנה המלך אלפונסו הראשון מנזר על ראש גבעה סמוכה למבצר וקרא לו בשם נוסה סניורה דה פנה. העיירה שימשה מקום לנופש עבור בית המלוכה, ולהתאווררות מהחום של ליסבון בקיץ. סגנון הבנייה העתיק, הסמטאות והרחובות הצפופים, הצרים והציוריים, משתלבים בירק ובנוף. * קינטה דה רגאליירה - quinta da regaleira - אחת הפנינים הבולטות של סינטרה. האחוזה, המבנים והגנים המציגים שלל ביטויים וסמלים מיתולוגיים, טמפלריים ומסוניים (של הבונים החופשיים), נבנו לפני כ- 100 שנה. העיצוב הכולל בוצע ע"י האיטלקי מאניני, שהיה מעצב תאורה לאופרות. הסגנון הוא מנואליאני (סגנון אופייני לתקופת המלך מנואל הראשון) – מצועצע ועתיר פרטים ופיתוחים. עוד נפגוש סגנון זה הרבה פעמים בהמשך המסלול. בחצר האחוזה ממוקמת קפלת השילוש הקדוש, מרהיבה ביופייה, עם ויטראז'ים צבעוניים. על קיר חיצוני של אחד המבנים האחרים - עיטור קיר עשוי אזולז'וש )אריחי קרמיקה צבעוניים - זוכרים?). מבנה האחוזה קטן יחסית, על קירותיו גילופים יפים ושפע עיטורים. בגינות, הכל ירוק מאד ועשיר, עם תעלות מים שעוברות דרך השבילים והצמחייה. פתוח כל יום מ- 10:00 עד 20:00. מכירת הכרטיסים מסתיימת ב- 19:00. *סינטרה וילה - חוזרים לרחוב הראשי אל המרכז העתיק של העיירה. רחובות מרוצפים וצרים ולאורכם בתי קפה ומסעדות. הצצה מעבר לגדרות הבתים חושפת עושר ארכיטקטוני רב. נכנסים לסמטאות המתפצלות מהכיכר המרכזית. עוברים דרך חנויות קטנות, בתי קפה ומסעדות זעירות, תצוגה עשירה של צבע וצורה, אזולז'וש צבעוניים, מדרגות מפותלות ו ... תיירים.
לינה בסינטרה. המלצה : רוב מקומות הלינה בסינטרה יקרים. כדי למצוא באזור סינטרה מקום זול, צריך להגיע שעות רבות לפני החשיכה ולחפש. אם רוצים לינה זולה צריך לצאת מסינטרה לכיוון הפרברים. או כמובן, להזמין מראש. המלצה : מלון Chalet Saudade, ברחוב Rua Dr. Alfredo Da Costa 23. מלון משפחתי קטן ממוקם במרכז העיר, אוירה חמימה וחדרים גדולים ונוחים. למלון בית קפה-מסעדה ברחוב הסמוך, בה מוגשות הארוחות. שווה!! למרות חיסרון קטן - אין מעלית.
היום השני - סינטרה - סאגרש - לאגוש - אלבופירה אורך המסלול כ - 450 ק"מ נסיעה, כ - 4.5 שעות נטו
סינטרה - Sintra - המשך *הארמון הלאומי - Palácio Nacional - ממוקם בכיכר המרכזית של העיירה. נבנה במאות 14-15. סימן ההיכר שלו הן שתי הארובות החרוטיות היוצאות ממטבחו. המקום שימש מעון קיץ למלכי פורטוגל, שהאחרונה שבהם, המלכה מריה-פיה, היתה סבתו של מלך פורטוגל האחרון. הסיור בארמון מפגיש אותנו עם אוצרות מגוונים של ריהוט, עיטורי קירות וריצפה, ציורים מרהיבים שחלקם קשורים לאגדות וסיפורים על בית המלוכה (חדר העורבים, חדר הברבורים ועוד) הכל מכוסה בחיפוי עתיק ומרשים (לא נתווכח על הטעם) של אריחי קרמיקה בשלל צבעים ודוגמאות. המטבח הענק והמצויד עם שלל סירים, תנורים ומעליהם הארובות, מצביע על הפעילות הקולינרית הענפה שהתרחשה במקום בעבר. פתוח כל יום : 9:30 - 19:00 מחיר הכניסה לאדם - 9.5 אירו. זמן הסיור במקום כשעה וחצי. מומלץ לרכוש כרטיסי כניסה אונליין על מנת לחסוך המתנה ארוכה בתור לכניסה.
מכאן עולים במעלה הגבעה (ברכב או בתחבורה ציבורית) אל : *המצודה המורית - Castelo dos Mouros - מצודה עתיקה ושמורה שעיקר הביקור בה הוא להשקיף על הנוף הקסום הנפרש ממנה בגלל גובהה ומיקומה התלול. כך העיר כולה על כל אחוזותיה נחשפת לעין. ניתן לערוך סיור על ולאורך החומות, לעלות ולרדת בין המפלסים ועל המגדלים, על מנת להשקיף על הנוף שמסביב. בשל מיקומה של המצודה, רצוי להגיע ברכב כמה שיותר קרוב לכניסה. אחרת יש לטפס ממקום החניה בעלייה תלולה ביותר. פתוח כל יום: מ - 9:30 עד 20:00 מחיר הכניסה לאדם - 7.6 אירו. זמן הסיור במקום, כשעה.
במרחק 300 מ' טיפוס במעלה הגבעה (מומלץ לדלג קדימה עם הרכב), נמצא : *ארמון פנה - Palacio da Pena - הארמון נבנה כהרחבה של המנזר ההירונימיטי שבנה המלך אלפונסו הראשון. הארמון המצועצע והמפואר נבנה באמצע המאה ה- 19 על ידי המלך הגרמני פרדיננד השני לכבוד רעייתו המלכה מריה השנייה. כל האיזור סביב הארמון, עד למצודה המורית ואף יותר מכך, מוקף גדרות ומהווה חלק מפארק הארמון. ארמון הינו קיטשי ללא גבולות, חסר כל היגיון אדריכלי, עמוס תבליטים וצורות מפותלות, צבעים נועזים ומרפסות בולטות. גם החדרים בהם ניהלו את חיי היום יום אנשי האצולה הראוותניים, מופרכים לא פחות מהחזות. החדרים שומרו כשם שהיו בימים ההם, והם עמוסים בכל וכל מיני אביזרים מבריקים מזהב ומכסף , מזכוכית ומפורצלן. סרוויסים, אמבטיות משוכללות, מראות, ציורים, צילומים משפחתיים ודיוקנאות, נברשות וכורסאות קלאסיות ממש "בלגאן מאורגן". מכל פינה בארמון ניתן ליהנות מנקודות תצפית על האיזור כולו. הארמון מרהיב ביופיו גם בחוץ וגם בפנים ומיקומו על פסגת ההר, מייחד אותו עוד יותר. ערפילים מכסים את ההר מידי פעם, אך הארמון מיתמר מעליהם כאשר כל הנוף מכוסה בשמיכת עננים לבנה. אבל כאשר אין ערפל, ניתן לראות את כל סינטרה ואת מצודת המורים, כעל כף היד. לחובבי ההליכה ולמי שזמנו בידו, ניתן להרחיק ולשוטט בפארק הארמון כ - 1.5 ק"מ, ולטפס במדרגות עד הצלב הנמצא בקצה הצוק. אי אפשר לעלות עם הרכב עד לארמון. את הרכב מחנים בחוץ ליד קופות הכרטיסים ועולים לארמון בהסעה הפנימית היוצאת כל 15 דקות בערך. עלות הנסיעה היא 3 אירו לאדם לכיוון. אם רוצים לחסוך את זמן ההמתנה להסעה ואת העלות, ניתן לעלות ברגל - כרבע שעה טיפוס בעלייה תלולה, או בעליה משולבת מדרגות. לא קל, אבל לא נורא. פתוח כל יום: מ- 9:30 עד 20:00. מחיר הכניסה לאדם - 13.3 אירו. זמן סיור כשעה-שעתיים. המלצה : באתר הראשון אליו מגיעים, ניתן לרכוש כרטיס משולב לשלושת האתרים בעלות של 28.57 אירו במקום 30.4 אירו. גם חוסכים כסף וגם את זמן עמידה בתורים.
אנו יוצאים מאיזור ליסבון ונוסעים דרומה לאיזור אלגרבה (המערב) אנחנו עומדים בפני נסיעה די משעממת של כ - 350 ק"מ, כשלוש שעות ורבע (בכביש המהיר), כאשר כמעט כל מה שרואים בדרך הינם מטעים נרחבים של אלוני שעם המאופיינים על ידי הגזעים האדמדמים העירומים מקליפתם שהוסרה לטובת תעשיית השעם הפורטוגלית, זו שהפכה את פורטוגל ליצואנית השעם הגדולה בעולם. הנסיעה, מסתיימת ב : סאגרש -Sagres זו הנקודה הדרומית ביותר של פורטוגל. פה הקים הנסיך אנריקה הנווט את בית הספר לניווט שהפך את פורטוגל לאימפריה ששלטה בימים למשך כ - 100 שנה. היום נשארה מהמקום רק מצודה (הפורטאלזה) ועיירה לא מעניינת שצריך רק לעבור דרכה בדרך ל :
Cabo de Sao Vincente זהו קצה הדרום-מערבי של יבשת אירופה. נקודת תצפית עוצמתית זו, ניצבת על גבי צוקים גבוהים ותלולים המיתמרים ללא גדר ביטחון מעל האוקיינוס. מקום המרשים מהווה לכאורה את נקודת החיבור בין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי. כחצי שעה לפני השקיעה, נוהרים למקום מאות מבקרים על מנת לחזות בשמש הנעלמת בים. מחזה מרשים הזוכה למחיאות כפיים סוערות מקהל הצופים. חוזרים מזרחה כ - 40 ק"מ לכיוון :
לאגוש -Lagos אחת הערים העתיקות באלגרבה ואבן שואבת לתיירים, בין היתר בזכות רצועת החוף החולית המשתרעת לאורך עשרה קילומטרים, המרינה, המסעדות, הברים ובתי המלון שבה. נעים לשוטט ברחובותיה ולשבת בבתי הקפה ליהנות מהאווירה בכיכרות מתחת לעצי הדקל. בכיכר המרכזית, כיכר הרפובליקה -,Praça da República ניצב פסלו של הנסיך אנריקה מפורטוגל, בנו של המלך ז'ואאו הראשון. שאת רוב חייו בילה באלגרבה. הנסיך ידוע גם בכינוי "אנריקה הנווט" שכן נחשב לפטרון מסעות החקר הפורטוגזיים באוקיינוס האטלנטי ולדמות מרכזית בהתפשטות הקולוניאליסטית האירופית בכלל. בצד המזרחי של הכיכר אפשר להבחין במבנה עם קשתות המכונה שוק העבדים - .Mercado de Escravos במאה ה-15 הוקם בלאגוש המבנה הראשון באירופה ששימש לסחר בעבדים שהגיעו מאפריקה, וממנו הם הופצו לכל רחבי אירופה. למעשה, המבנה שמכונה היום "שוק העבדים" הוא סימבולי בלבד, בעוד המבנה המקורי ניצב בחלקה העליון של העיר. ממש מול השוק נמצאת כנסיית סן אנטוניו על קירותיה הלבנים. בשולי לאגוש, בכניסה לנמל, נמצא מבצר האבן Forte Ponta da Bandeira עליו ניצבים מגדלי שמירה. כ - 2 ק"מ דרומית ללאגוש, נמצא מגדלור נוסף – Farol da Ponta da Piedade/Lagos. במקום זה, ניתן לרדת מהצוקים אל החוף במדרגות ולקחת שייט של כשעה סביב עמודי הסלע ולתוך המערות. ממשיכים מזרחה ל:
אלבופירה - Albufeira כפר דייגים מורי שהפך לאתר נופש עם בתים צבועים בצבעי פסטל שמקשטים את הגבעות מעל למרינה. שמו הוא שיבוש של "טירה ליד הים" בערבית. בקרבת העיר נמצא אחד החופים היפים בפורטוגל, שמככב בגלויות ובסרטים רבים - Praia dos Pescadores. חוף נוסף שמומלץ לפקוד גם כן בקרבת מקום הוא Praia da Falesia.
לינה באלבופירה. הערה :אם הבוקר בסינטרה והנסיעה דרומה מתארכים מעבר למתוכנן ואין זמן לבקר בסאגרש ולאגוש באור יום, ניתן לשלב אותן בתחילת התוכנית של יום המחרת.
היום השלישי - בז'ה - אבורה אורך המסלול כ - 210 ק"מ נסיעה, כ - 2.5 שעות נטו
יציאה צפונה לכיוון :
בז'ה (Beja) בז'ה נמצאת באיזור הנקרא האלנטאג'ו הנמוך (Baixo Alentajo), במובן הדרומי. בז'ה יוסדה במאה הראשונה לפנה"ס על ידי יוליוס קיסר. אבל היא התפרסמה בעיקר בשל פרשיית האהבים מהמאה ה - 17 בין קצין צרפתי לנזירה פורטוגלית ממנזר גבירתנו של קונשסאו. הקצין בן ה-29 שהוצב במקום כחלק מחיל המצב בתמיכה במרד נגד הספרדים, התאהב בנזירה בת 25 בת למשפחה עשירה ששהתה במנזר מגיל 16. הרומן בין השניים, שהיה חשאי, התגלה ועורר שערורייה שהסעירה את פורטוגל והקצין נאלץ לברוח כאשר הוא משאיר את הנזירה מאחור. הנזירה הנטושה, כתבה לקצין 5 מכתבי אהבה ארוכים והתחננה לשווא שיחזור, רק במכתב החמישי היא מודיעה לו שהיא מוותרת על אהבתה על מנת להשיג שקט נפשי. המכתבים פורסמו בכל אירופה בצרפתית, באנגלית ובפורטוגלית ואוגדו בספר "חמישה מכתבי אהבה" (מכתבי נזירה פורטוגזית). אבל, כמו לכל ספור טוב, יש מי שדואג לקלקל. עם הזמן החלו עולים בפורטוגל קולות הטוענים שכל הפרשיה הינה בכלל "ברווז" ספרותי שיצא מכלל שליטה. לחובבי הרומנטיקה אפשר לבקר במנזר שהוסב היום למוזיאון. ובמצודה המקומית. שעה נוספת של נסיעה צפונה מביאה אותנו ל :
אבורה - Evora אבורה נמצאת בצפונו של האזור שנקרא האלנטג'ו הגבוה - Alto Alentejo, אזור של גבעות אדומות רכות ויערות אלוני שעם. זו מורית מוקפת חומה, ציורית ושומרת על אווירת ימי הביניים. הוכרזה ע"י ארגון אונסקו כאתר מורשת עולמית. העיר שנוסדה על ידי הרומאים, שומרת על קווי המתאר הישנים בשילוב עם הקווים שהוסיפו להם המוסלמים המורים. מרביתה של העיר של היום נבנתה בתקופת בית אוויס - Avis בין המאות ה-14 וה-16. לאחר הכיבוש הספרדי כאשר השליטים עברו לליסבון, אבורה קפאה, והיום עם 50 אלף תושבים, היא רק חצי מגודלה לפני 400 שנים. אבל לזכוּת הנטישה הזאת אפשר לזקוף את שימור המבנים העתיקים של העיר. סמטאות העיר העתיקה צרות וקשות לנהיגה. גם חניה, קשה למצוא שם. למי שמגיע עם רכב עדיף להחנות בחניונים מחוץ לכניסות לעיר העתיקה, חלקם בחינם. ולהיכנס אל העיר ברגל. כל האתרים, קרובים זה לזה : *כנסיית סאו פרנשישקו - עם קפלת עצמות מעוררת השראה. *כנסיית נוסה סניורה דה גרסיה - עם דמויות אבן מרשימות בכניסה. *קתדרלת ה"סה" (Se) - המתוארכת ל- 1186 - הימים שבהם נכבשה אבורה מידי המורים. *המקדש הרומי - המקדש, מהמאה הראשונה, הוקדש לאלה דיאנה (ארטמיס). והינו השמור ביותר בפורטוגל, *מנזר דוש לויוש - Convento dos Loios - חלקו תוכנן על ידי פרנסיסקו ארודה. *כנסיית סאו ג'ואו אוונגליסטה - עם קיר אזולז'וש ובור מים מורי. *הרובע היהודי - Judiaria - התקיים בין הרחובות סרפה פינטו ודוש מרקדורוס. בשכונה היו 2 בתי כנסת (עדיין יש שרידים ועמודים), בתי מדרש, מקוואות, בית חולים ומושבת מצורעים. בסימטת תמר הונח בשנים האחרונות לוח זיכרון המסמן מקום כניסה לרובע היהודים. במשקופים שברובע ניתן למצוא שרידים של בתי יהודים עם מיקום המזוזה (אנחנו... לא מצאנו). בכיכר המרכזית פעלה האינקוויזיציה כנגד היהודים אשר לא המירו את דתם. *אמת המים - שתוכננה על ידי פרנסיסקו דה ארודה. והיום בנויים בה הבתים לתוך הקשתות. לינה באבורה. המלצה : מלוןHotel ibis Evora . ברחוב Rua de Viana, 18 מלון עסקים, חדרים זוגיים סבירים, מיקום מצוין מול החומות. במרחק הליכה מכל האתרים. המלצה : מסעדה Restaurante Fialho. ברחוב .Travessa dos Mascarenhas 16 - אווירה אותנטית, שירות מעולה, מחירים סבירים, מנות מצוינות.
היום הרביעי - קסטלו די וידה - בלמונטה - גווארדה - טרנקוסו - ויזאו אורך המסלול כ - 420 ק"מ נסיעה, כ - 5 שעות נטו.
שעה וחצי נסיעה צפונה מאבורה, מגיעים ל :
קסטלו דה וידה - Castelo de Vide עיר עם מורשת יהודית ואנוסים. עיירה ציורית ששמרה על אווירת ימי הבינים. במקום בית הכנסת ומוזיאון יהודי המספר על חייהם במקום. מעל העירה מצודה עתיקה המשקיפה על כל הסביבה. עוד שעה וחצי נסיעה צפונה ומגיעים ל :
בלמונטה - Belmonte עיירה נחמדה מאוד, ומומלץ בהחלט להקדיש זמן לסייר בה. יהדות בלמונטה הפורטוגלית בהחלט משקפת את סיפור של קהילה יהודית מהמאה ה- 15 אשר הצליחה לשמר את יהדותם למרות הרדיפות. הביקור בעיירה ובבית הכנסת מאפשרים הצצה נדירה לחיי האנוסים בפורטוגל. בשנת 1497 אולצה יהדות פורטוגל כולה להתנצר עקב נישואין עם בית המלוכה הספרדי שהתנה את קיום הנישואים הפוליטיים החשובים האלו (לפורטוגל) בגירוש היהודים גם מאדמת פורטוגל או אינוסם לנצרות. מלך פורטוגל קיווה לבצע ניצור "למראית עין" מאחר והעריך מאוד את תרומת הקהילה היהודית לכלכלת המדינה אלא שבמהרה הוכנסה האינקוויציה לתמונה שהכבידה את עולה על "המתנצרים החדשים" וכך גרמה לעזיבתם של רוב יהודי פורטוגל, כ-30 אלף, שהוו אז כ-% 3 מתושבי המדינה. בשנת 1917 ביקר המהנדס היהודי פולני שמואל שוורץ בפורטוגל ומגלה בבלמונטה קהילת אנוסים נשכחת. קהילה זעירה זו הצליחה לשרוד 500 שנה באזור הדמדומים שבין יהדות לנצרות תוך הסתרת יהדותם עד כדי שכחה כמעט מוחלטת, הנשים היו אלו שקיימו מקצת ממנהגי היהדות בסתר. בני הקהילה התחתנו בינם לבין עצמם ככל שהדבר התאפשר. בשנת 1992 בסיוע הרבנות הראשית, חזרו חלקם ליהדות בגלוי אולם עד היום הם מקיימים עדיין מנהגים נוצריים מסוימים. סיור בהליכה רגלית דרך הסמטאות בהם חיה הקהילה היהודית וביקור בבית הכנסת והמקווה ההרוס, דרך סמטאות ציוריות עם מרפסות גרניום וסמלי הקדושה פטימה מצוירים על אריחי קרמיקה צבעונית המעידים על חיים בצוותה של נוצרים ויהודים בכפיפה אחת. בית הכנסת "בית אליהו" ממוקם בקצה המצוק המאפשר גם תצפית יפה על האזור. מעל ארון הקודש נמצא דגם מוגדל של נר שהודלק בבתי האנוסים בלילות שבת על ידי נשות הקהילה ומאפיין אולי יותר מכל את הדרך בה התמודדה יהדות בלמונטה עם מנהגי היהדות הבסיסיים בסביבה מנוכרת. בצמוד לבית הכנסת ישנו חדרון ובו מקווה ישן ששימש את בני הקהילה. בית הכנסת שופץ לאחרונה ובהחלט כדאי לבקר בו. בגינה קטנה במרכז העיירה מוצב פיסלו של פדרו קברל נווט וימאי אשר היה יליד בלמונטה וגילה את ברזיל. בינואר 1500 הגיע לפתחו של נהר גדול וקרא לו הנהר של ינואר (ריו דה ז'נירו) מסעו זה של קברל הפך את פורטוגל לאימפריה ואת השפה הפורטוגזית למדוברת בפי למעלה מ-200 מיליון בני אדם. עולים במעלה הסמטאות הייחודיות של העיירה לעבר המצודה החולשת על האזור כולו, המצודה יפה ושמורה היטב, מחלקה העליון ניתן לצפות על בתי העיירה ומגדל המים שלה ועל רכס הכוכבים. מול הכניסה למצודה ישנו מבנה יפה המאפיין את הבנייה באזור, שנבנה כנראה גם הוא ע"י משפחה יהודית אמידה שחייה במקום. חצי שעה נסיעה צפונה ומגיעים ל :
גווארדה - Guarda העיר הגבוהה ביותר בפורטוגל. מתנשאת לגובה של מעל ל - 1,000 מטר מעל פני הים. בעיר העתיקה ניתן למצוא סימנים לעדות על היהודים ששהו במקום. מדובר ביהודי ספרד שגורשו ב- 1492 ונקלטו בפורטוגל תמורת מס הגירה. חמש שנים אחר כך כאשר המלך פרדיננד התחתן נישואים פוליטיים עם המלכה איזבלה הספרדייה, הוא התחייב בפניה לגרש את כל היהודים או לנצרם. בתרגיל ערמומי כינסו את כל היהודים בכיכרות הערים השונות התיזו עליהם מים קדושים ואמרו כי מעתה הם נוצרים. היהודים שנקראו "אנוסים" למעשה המשיכו לשמור על היהדות אבל השלטונות העלימו עין וקראו להם "הנוצרים החדשים". גווארדה הוקמה במאה ה - 12 והייתה בן השאר גם בסיס צבאי של יוליוס קיסר כנראה בצדק הן בגלל מיקומה הגבוה והן בשל היותה סמוכה לגבול הספרדי, ביום טוב ניתן לצפות מחלקה העליון של העיר ולראות את הגבול עם ספרד. המבנה הייחודי והמרשים של העיר הוא הקתדרלה הגותית המפוארת מתקופת הרנסאנס השמורה היטב ומרשימה בנוכחותה בראש הגבעה מול רחבת כיכר גדולה. היא נבנתה בין המאות ה- 14-16 ומה שמייחד אותה הם המוטיב מהתקופה המנואלית המתאפיין בתגליפי החבלים. תצפית על האזור כולו ממרפסת התצפית המאפשרת לראות את העיר התחתית של גווארדה ואת האזור המזרחי של פורטוגל שרובו ככולו הררי מאוד. אם יש זמן, סוטים מהדרך וממשיכים עוד כחצי שעה עד :
טראנקוסו - Trancoso כפר ציורי הנראה כלקוח מימי הביניים. בחלקו העתיק יש בית לזכר הקהילה היהודית שהייתה במקום. ברובע היהודי, ניתן לזהות את בתי האנוסים על פי סימני המזוזה. המלצה : מסעדה Restaurante São Marcos. ברחוב Rua Frei João de Lucena 7. מסעדה משפחתית, בעלי הבית כמעט ואינם מבינים או מדברים אנגלית, אולם האוכל מצוין, המנות ענקיות וטעימות והמחיר סביר בהחלט. מכאן עוד שעה נסיעה, ומגיעים לסוף המסלול היומי :
ויזאו - Viseu את העיר בנו הרומאים. אך נשארו מעט שרידים היסטוריים מימיהם. בחלקים העתיקים, יש רחובות מרוצפי אבנים, סימטאות מפותלות וגנים ציבוריים. במרכז העיר ישנה קתדרלה בסגנון גותי שנבנתה על יסודות מסגד.
לינה בויזאו. המלצה : Hotel Palacio dos Melos ברחוב Rua Chão do Mestre, 4 מלון הבנוי בצמוד ואל תוך, חומת העיר העתיקה. חדרים ענקיים ומאובזרים. מיקום מעולה, מרחק של דקות הליכה מהקתדרלה ומהמדרחוב.
היום החמישי - לאמגו - גימאראיש - בראגה - פורטו אורך המסלול כ - 250 ק"מ נסיעה, כ - 3 שעות נטו
ביום זה, כדאי לצאת לדרך מוקדם על מנת להגיע לפורטו עוד בשעות האור. על מנת לחוות את האיזור, מומלץלנסוע מסלול זה בדרכים המקומיות המתפתלות בנוף בין הכרמים ולאורך נהר הדואורו ויובליו. הנסיעה דרך האוטוסטרדה, אמנם מקצרת זמנים, אולם אינה ממצה את הפוטנציאל הנופי של המסלול. שעה ורבע נסיעה מויזאו, מגיעים ל :
לאמגו - Lamego עיירה עטורה כולה בטראסות של גפנים, על גבעה במרכזה ניצב מנזר - Sanctuary of Our Lady of Remédios ואליו מובילות מהשדרה הראשית של העיר כ- 600 מדרגות עטורות באריחי קרמיקה המתארים סצנות מהמיתולוגיה ומחיי הקדושים כאחד, נוצרים רבים מאמינים שחובה לטפס ברגל את כל המדרגות המובילות למנזר. אנחנו, יכולים להגיע למעלה בנסיעה קצרה ברכב, אבל רק בשביל לראות את הנוף המרשים.
אמארנטה - Amarante בדרכנו לאורכו של עמק נהר דואורו, אנו חוצים את אחד מיובליו, נהר טאמגה (Tâmega), המגיע לכאן מגליסיה בספרד. על יובל זה בנויה העיר אמרנטה שבתיה פרוסים משני צדדיו. לבניית גשר אבן בעל שלוש הקשתות החוצה את הנהר במרכז העיר העתיקה, אחראי הנזיר גונסאלו מאמרנטה - Gonçalo de Amarante בתחילת המאה ה - 13 לאחר שובו ממסע צלייני לארץ הקודש. בתחילת המאה ה18 – נהרס הגשר בפלישת צבאות נפוליאון, ונבנה מחדש.
הנזיר גונסאלו הפך להיות הקדוש של העיר, וקברו נמצא בכנסייה שמצפון לגשר, הקרויה על שמו כנסיית גונסאלוIgreja de Sâo Gonçalo - . בשבת הראשונה של חודש יוני נערכות בעיר חגיגות, אליהן מגיעות רווקות, המאמינות כי נגיעה בקברו של הקדוש תביא להן שידוך. את החגיגה משלימות עוגות מיוחדות, בצורת איבר מין זכרי, הנמכרות במאפיות המקומיות. זהירות... נשות המקום "מנצלות" את הפיתוי של התיירים לרכוש את המאפים המיוחדים וגובות עבורן מחירים מופקעים ביותר - 7 אירו לשקית קטנה. ארבעים דקות נסיעה מכאן והגענו ל :
גימאראיש - Guimaraes בעיר זאת נוסדה ממלכת פורטוגל, בה נולד מלכה הראשון של פורטוגל - אפונסו הנריקש, ובה הכריז במאה ה- 12 על עצמאותה מגליסיה הספרדית. בכל מקום בעיר העתיקה יש לכך תזכורות: פסלים, כיכרות ובניינים עתיקים. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. במקום יש 3 אטרקציות המצדיקות את הכניסה לעיר : *פארק הסלעים הגדולים - סיור בין סלעי הענק ובמבוך השבילים במקום, על ההר יש כנסיה ומאחוריה מרפסת תצפית לכיוון העיר. העליה היא באמצעות רכבל. אפשר לעלות למקום עם רכב, אבל אז צריך לחפש חניה שלא תמיד זמינה. *גבעת מונטה לטיטו -Monte Latito - מכונה גם הגבעההקדושה -Colina Sagrada , בולטת מעל העיר העתיקה. למרגלות הגבעה ניצב פסלו של המלך אפונסו הראשון - "הכובש", עם מגן וחרב בידו, מעליו מבצר גדול ששימש להגנה על העיר כבר במאה ה-10 . מוקף חומה עם שמונה מגדלים, המתנשאים לגובה 28 מטר. למרגלות המבצר שוכן ארמון הדוכסים - Paço dos Duques, מבנה רחב ידיים, עם 39 ארובות אבן, המעידות על השפעה צפון אירופאית. הארמון נבנה במאה ה-15 על ידי בנו הבלתי חוקי של ז'ואאו הראשון, מלכה העשירי של פורטוגל. כיאה לבן לא חוקי, סמל המשפחה הקבוע על קיר בחצר הפנימית, נוטה על צידו. *העיר העתיקה - נמצאת למרגלות הגבעה. סימטאות העיר משמרות את אופי "ימי הביניים" שלה. בכיכר המרכזית של העיר העתיקה יש הרבה מסעדות ובתי קפה במחירים עממיים. אם יש זמן ורצון, בתוספת של כשעתיים למסלול, ניתן לנסוע ל :
בראגה - Braga בראגה יושבה במקור כנראה ע"י הקלטים, הרבה לפני שהגיעו לכאן הרומאים ב- 250 לפנה"ס. היא הייתה עיר רומאית חשובה ואח"כ נכבשה ע"י הגותים, המורים, ואז מחדש על ידי הנוצרים במאה ה- 11. היא הפכה למרכז של ההיררכיה הדתית באזור ושמרה על סטטוס זה עד המאה ה- 18. כתוצאה מכך יש מספר גדול של מונומנטים ארכיטקטוניים ברחבי העיר. העיר משמשת מרכז דתי של פורטוגל. זוהי אחת מהערים העתיקות, שהייתה פעם מקום מושב בית המלוכה הפורטוגזי. כיום בראגה היא העיר הרביעית בגודלה בפורטוגל. המרכז העתיק שומר על חלק גדול של הקסם המסורתי והאווירה. הקתדרלה, שנבנתה במקור במאה ה-11, שולטת על העיר העתיקה, אך רק חלקים בודדים נשארו מאותה תקופה. בבראגה אפשר לשוטט בכיכרותיה הצבעוניות והמעוצבות וברחובות הקטנים המרוצפים באבן. לא רחוק מבראגה לכיוון מזרח, עומדת כנסיית Bom Jesus do Monte, שתוכננה ונבנתה בסגנון ניאו-קלאסי מאוחר בידי ארכיטקט מקומי בסוף המאה ה- 18, ככנסייה לעולי רגל. גרם מדרגות מורכב בן 256 מדרגות מתחיל מבסיס הגבעה ומוביל לפסגתה ומסמל את התחנות של הצלב. בכל רחבה, בנויות קפלות . קטע אחד נקרא - "המדרגות של חמשת החושים" ואחר נקרא - "המדרגות של המידות הטובות", כשהחושים והמעלות מסומלים ע"י מזרקות מרוצפות. אפשר לרדת במדרגות ואז לחזור ברכבל למעלה. בגבעות המיוערות מאחורי כנסיית עולי הרגל יש פארק עם שבילים המובילים אל אגם קטן. נסיעה אל ולינה בפורטו. המלצה : Serviced Apartments Boavista Palace ברחוב Rua Dr. Emílio Peres 74. מלון דירות מהמם עם דירות 3 חדרים ענקיות ומאובזרות עד לרמת מדיח כלים ומכונת כביסה. אנו מאחלים לכל זוג צעיר דירה דומה לתחילת דרכו (וגם אחר כך). ממוקם בקרבת תחנת מטרו ומרוחק 4 תחנות בלבד ממרכז העיר.
היום השישי - פורטו אורך המסלול כ - 5 ק"מ הליכה, כ - 1.5 שעות נטו
פורטו הינה העיר השנייה בגודלה בפורטוגל ושמה נגזר גם שמה של המדינה. פורטו ממוקמת על נהר הדואורו - Douro , החוצה אותה לשני חלקים המחוברים בשישה גשרים. צידה הדרומי של פורטו מכונה: Vila Nova de Gaia, שם נמצאים כל יקבי יין הפורט המפורסם. יין זה מקבל את טעמו מהוספת ברנדי ליין על מנת לעצור את התסיסה ושמירת המתיקות של היין. תהליך זה התגלה במקרה על ידי סוחרים בריטיים אשר ביקשו "לחזק" את היין במהלך מסעותיהם. תעשיית היין בפורטוגל בכלל והפורט בפרט נוסדה על ידי סוחרי יין אנגליים אשר חיפשו במהלך מלחמת אנגליה צרפת במאה ה-17 תחליפים ליין בורדו. לפיכך מרבית שמות היקבים הם אנגליים. על הבקבוקים אין את שנת הבציר, היות ומדובר בתערובת של יינות משנות בציר שונות. היין מתיישן בחביות עץ אלון אשר אחר כך משמשות ליישון ברנדי וויסקי. שמה של העיר נתן את הבסיס למילה "אופורטוניזם". המילה מתארת את המלחים אשר התרכזו בעיר וחיפשו ספינה להצטרף אליה בתנאים הטובים ביותר עבורם. מיקומה הגאוגרפי של פורטו, בחלקו הצפון-מערבי של חצי האי האיברי, מביא עמו לעיר אקלים מעט הזוי. מחד, הקרבה לאוקיינוס האטלנטי ולשפך נהר הדואורו, מביאה עמה עומסי לחות שלא היו מביישים את מישור החוף שלנו באוגוסט. מאידך, פורטו נחשבת כאחת הערים בעלות כמות המשקעים הרבות באירופה. מעבר לגשמי קיץ בלתי צפויים ובריזות קרירות ספוגות לחות בשעות הערב, אחת התופעות המוזרות למדי כאן מתרחשת מדי בוקר, כאשר קיר ערפילי מגיע מאזור הים, עובר מעל הנהר ומכסה את העיר. עם עליית השמש הערפל מתפוגג לאיטו, כשהוא מותיר אחריו קבוצות עננים קטנות דמויות עשן. המלצה : על מנת לסייר בפורטו, יש לוותר על הרכב ולעשות את המסלול - רובו או כולו ברגל ובתחבורה הציבורית. בגלל שרוב האתרים די קרובים האחד לשני, למי שאין בעיות של הליכה, אין טעם לקנות כרטיס יומי לתחבורה הציבורית. ניתן להסתפק בכרטיסי נסיעה רגילים - אל תחילת המסלול ובחזרה. המלצה : תצפית מגשר Do Infanta : מצד אחד גשר הברזל המפורסם - "Ponte Dom Luis 1 ". גשר זה תוכנן ע"י תלמידו של גוסטב אייפל, ולכן הוא מזכיר במקצת את מבנה הברזל המרשים של מגדל אייפל. זהו גשר דו מפלסי - העליון למטרו והתחתון לרכב. בשני המפלסים, ניתן לחצות ברגל. מצד שני - גשר ברזל נוסף - "Ponte Maria pia" שתוכנן על ידי גוסטב אייפל, אשר גר במשך 3 שנים בפורטו. הגשר, נבנה ב- 1877 ושימש למעבר רכבות. היום הוא אינו פעיל ותנועת הרכבות הועברה לגשר חדש יותר. מהגשר ניתן לצפות אל מנזר Mosteiro Da Serra Do Pilar הנמצא מדרום לנהר בפסגת הגבעה, לעבר שתי גדות הנהר, ואל הבתים הישנים והצבעוניים שעליהן. את הסיור מתחילים ברובע ריביירה, בשדרת Avenida dos Aliados, שדרה גדולה עם בניינים יפים. בקצה הדרומי של השדרה נמצא פסלו של פדרו הרביעי מלך פורטוגל רכוב על סוסו. * בית העירייה של פורטו - Câmara Municipal do Porto - בראשו מגדל השעון. ברחבה שלפני בית העירייה יש בריכה עם ברווזים ומסביבה שולחנות וכיסאות מתחת לצל העצים, לרווחת התושבים. בבניין נמצאת לשכת התיירות המקומית. מהחלק התחתון (הדרומי) של הכיכר פונים שמאלה ומגיעים ל : * תחנת הרכבת המרכזית של פורטו - Sao Bento - התחנה הבנויה בסגנון צרפתי. מתהדרת באריחי קיר מרהיבים בקירותיה הפנימיים. הרכבת הראשונה הגיעה לכאן ב- 1896 אך תחנת הרכבת נחנכה רשמית רק בשנת 1916. כ- 20,000 אריחי קרמיקה מצוירים ע"י האמן Jorge Colaço מעטרים את קירותיה הפנימיים של התחנה. הציורים מתארים מאורעות מההיסטוריה של מלכי פורטוגל ושל היסטוריית התחבורה בה. ביציאה מהתחנה פונים ימינה ושמאלה לרחוב Clerigos אחרי כ- 200 מ' רואים ממול את : * Torre dos Clerigos - מגדל הפעמונים הגבוה בפורטוגל הנצפה כמעט מכל מקום בעיר, מרשים בגובהו וביופיו. העלייה למגדל היא ברגל. לא חייבים לעלות עד הקומה העליונה (225 מדרגות) והמתקשים בטיפוס יכולים להסתפק בנוף הנשקף מן המרפסת הראשונה. המדרגות לקומה העליונה צרות, צפופות ולא מאווררות. התעכבות של מבקרים במרפסת העליונה, גורמת לפקקים והמתנה ארוכה במדרגות תוך תחושת מחנק. לא מומלץ לקלאוסטרופובים או לבעלי בעיות נשימה. עלות הכניסה 3 יורו לאדם. ממשיכים עוד כ- 100 מ' במעלה רחוב Rua das Carmelitas , עד מספר 144 שם נמצאת : *חנות הספרים "ללו" - Livraria Lello & Irmã - החנות הוכרה על ידי אונסק"ו כפנינה ארכיטקטונית. העלות לכניסה הינה 3 אירו לאדם, אשר מוחזרים ברכישת ספר. שלחנו נציגים שיצלמו ויספרו חוויות. החנות אינה גדולה במיוחד ובנויה מאולם וגלריה. מדפים וספרים מכל עבר ועד לתקרה. מדרגות עץ מתפתלות למרפסת הקומה השנייה ומאות מבקרים מצלמים ומצטלמים (חלקם אפילו קונים).העיצוב אומנם מיוחד ויפה. אבל בסך הכל זה עוד סוג של מלכודת תיירים אשר בוודאי לא מצדיקה תשלום כניסה. לא רחוק, מעבר לכיכר רואים את חזיתו המצוירת של : *הכנסיה הכרמליטית - Igreja da Nossa Senhora do Carmo das Carmelitas - הכנסייה מכוסה ציורי קיר - אזולז'וש, מרהיבים מכל עבריה ולכל גובהה. אך גם תוכה מפתיע למדי. בניגוד לרוב הכנסיות המאובזרות ומקושטות באופן סולידי, כנסייה זו עמוסה ציורים ופסלים של ישו בכל תנוחה אפשרית של צליבתו ומותו. חוויה מקברית למדי. חוזרים למגדל הפעמונים וממשיכים דרומה ברחובות צרים, מתפתלים ודמויי "סלאמס" (מן הסתם, אלו לא שכונות הפאר של העיר), לכיוון : *הקתדרלה של פורטו - Se do Porto - הקתדרלה נבנתה במאה ה-12. המבנה תוכנן בתחילה כשילוב של בית תפילה ומבצר ולכן ניתן למצוא בחומותיו חרכי ירייה. בשנת 1387 נישאו כאן המלך ז`ואאו הראשון ופיליפה מלנקסטר. בחזית הכנסייה שני עמודים מרובעים בסגנון רומנסקי אך בתוך הכנסייה ניתן למצוא חלקים בסגנון בארוקי מהמאות ה-17 וה-18 ואריחי אזולז'וש שמעטרים את היציע. הקתדרלה ממוקמת בראש הגבעה הגבוהה בעיר, והמראה ממנה לכל הכיוונים, מרשים מאד. לכיוון דרום , אנו צופים על הנהר, על הגשרים החוצים אותו אל עבר גאיה המתפרשת מצידו השני, לכיוון העיר אנו רואים את הבניה הצפופה, עם חזיתות אזולז'וש האופייניות, גם על הבתים המיושנים ביותר. מחזית הקתדרלה, יורדים במדרגות לרחוב Escura, אחר כך שמאלה לרחוב Bainharia, הולכים לאורכו עד רחוב Rua de Mouzinho da Silveira ופונים שמאלה. אחרי כ- 100 מ', רואים מימין את הגינה שבחזית : *ארמון הבורסה - Palacio Da Bolsa - מבנה מרשים המשמש עד היום לכנסים ומפגשים של מובילי הכלכלה בפורטוגל, זהו ארמון פרטי שהכניסה אליו בתשלום. הבניין שייך לאגודת המסחר של פורטו, בה מיוצגים במועצה היקבים הגדולים בצורה מאסיבית. אחד הנשיאים הבולטים של האגודה היה בעליו של יקב Calem שכיהן ברציפות במשך 32 שנים. בבניין מתקימים סיורים מודרכים באורך של כ-40 דקות ששיאם ב"חדר הערבי" על קישוטיו המהממים והחלונות עם הזכוכית הצבעונית עם קירות סטוקו בסיגנון מורי מצופים בזהב 18 קרט. אפשר להתווכח על הטעם, אבל אי אפשר להתעלם מהעוצמה. החדר משמש עד היום להכתרת נשיא הבורסה הפורטוגלית ומושכר גם לאירועים פרטיים לעשירי המדינה, במחיר צנוע (באמת!) של 5,000 אירו לערב בלבד. חדרים מעניינים אחרים: חדר הנשיא, החדר המוזהב וחדר הפורטרטים בו תלויות תמונות של הדוכסים לבית ברגאנצה. פתוח כל יום מ : 09:00-18:30. עלות סיור מודרך 7.5 אירו לאדם. החיות ולא כל הסיורים נערכים בשפה האנגלית. שווה להגיע, להירשם לסיור הקרוב, או לכל סיור מתאים ולחזור בשעה היעודה. צמוד לבניין הבורסה לכיוון הנהר, נמצאת אחת מהבולטות שבכנסיות העיר פורטו: *כנסיית סאו פרנסיסקו - Igreja de São Francisco - הכנסייה מאד מצועצעת בפנים, עיטורים בסגנון בארוק ורוקוקו עם ציפוי זהב. דמויות של מלאכים ונזירים, כולן מוזהבות. כיום כבר אין כאן תפילות, וזה בעיקר אתר תיירות. הוקמה ע"י נזירים פרנציסקנים בשנת 1383. הכנסייה נשרפה בשנת 1800 ושופצה. בתוכה יש עיטורי עץ מצופים זהב (Talha Dourada) שמשקלו המצטבר מגיע ל-230 קילוגרם. פתוח כל יום מ : 09:00-19:00. הכניסה בתשלום. מהכנסייה פונים מזרחה (שמאלה) ברחוב Infante D. Henrique עד לפינה של רחוב Alfandega שם ממוקם הבית שבו נולד אנריקה הספן - Casa Do Infante, אחד מיורדי הים המפורסמים של פורטוגל בקצה הרחוב פונים שמאלה עד הסוף ואז ימינה לכיוון גדת הנהר. הולכים שמאלה לאורך הרציף עליו פזורות מסעדות ובתי קפה רבים הפעילים ביום ובלילה. נוף נהדר של הנהר וגשר דום לואיס הראשון. בגדה ממול, רובע גאיה ומעליה מתנשא המבנה הגדול של מנזר Serra Do Pilar. מומלץ לסייר לאורך הרציף וברחובות הנסתרים המקבילים לרציף מצפון ומהווים מעין "קסבה". המלצה : שייט בנהר - ממזח Cais de Gaia, ניתן לקחת שייט על הנהר. השיט הנקרא "6 הגשרים" ומתמשך כ- 50 דקות . העלות הינה 10 אירו למבוגר, כאשר הילדים בחינם. אטרקציה: אם איתארע מזלנו להגיע לפורטו בתחילת שנת הלימודים האוניברסיטאית - סוף ספטמבר/תחילת אוקטובר. מרכז העיר ובעיקר גדות הנהר, הומים בקבוצות של מאות סטודנטים לבושים במדי הייצוג הרשמיים, ועטויי גלימות שחורות. לחובבי הארי פוטר, נדמה לרגע כי "נחתנו” בהוגווארטס”. חוצים את הגשר ברגל ומגיעים ל : *וילה נובה דה גאיה - הגדה הדרומית של הנהר אשר לאורכה מרוכזת תעשיית הפורט של העיר. כל היקבים הגדולים מרוכזים פחות או יותר במקום. ניתן להירשם לסיור ביקבים עם הדרכה באנגלית וטעימות יין. מסביב יש דוכנים עם מזכרות, חנויות, ערמונים על האש, שוק פרחים ועוד. *יקב סנדמן - ביקב ישנם יינות בני מאה שנים ויותר. היקב הוקם ע"י ג'ורג' סנדמן, צעיר סקוטי שאפתן, שבשנת 1790 החל את עיסקי היין שלו ופתח מרתפי יישון ברחבי אירופה. את הענבים בוצרים בעמק הדואורו אותו עברנו, כ-100 ק"מ מדרום מזרח לפורטו. וביקבים בפורטו מיישנים אותם. מותג היין SANDMAN הוא אחד העתיקים בעולם. ממשיכים מערבה עד לתחנת הרכבל העולה עד ל : *גן דה מורו -Jardim do morro - מכאן יש תצפית יפה לעבר רובע ריביירה ובאטאליה ולעבר רובע גאיה. למי שיש כוח, יכול לטפס אל הגן ברגל, לאורך הסמטאות המתפתלות. מהגן רואים את : Mosteiro Da Serra Do Pilar* - המנזר החולש על העיר ממרומי הגבעה, לידו, רחבה גדולה ממנה ניתן לצפות לכל עבר. רואים את הנהר עם הספינות, את היקבים, את עברו השני של הנהר, את הפוניקולאר היורד עד לנהר, את רוב הגשרים החוצים את הנהר וכמובן את השכונות העתיקות הניצבות על צלע ההר עם גגות הרעפים של הבתים הצבעוניים. ניתן לחזור לגדה השניה בשתי דרכים : לחצות את גשר Ponte Dom Luis 1 ברגל, אבל הפעם במפלס העליון לצידו של המטרו העובר גם הוא על הגשר. כך אנו מגיעים ישירות לרובע בטאליה. מהקומה העליונה של הגשר נשקף נוף מרהיב של שתי הגדות. לרדת רגלית דרך הסימטאות לגדת הנהר ולחצות אותו שוב במפלס התחתון. המלצה : אם יורדים ברגל, בדרך למטה, לעצור בבית הקפה MIRAPORTO שנשקף ממנו נוף מהמם של העיר. רחוב Rua General Torres 339. אם חצינו את הגשר במפלס התחתון, מול הירידה לגשר, נמצאת תחנת הפוניקולאר המעלה אותנו לרובע בטאליה. *פוניקולאר Guindais - נבנה לראשונה במאה ה-19 אך נסגר כעבור שנתיים בגלל תאונה. הוא שופץ ונפתח מחדש לציבור בשנת 2004. הפוניקולאר מורכב משני קרונות שכל אחת יכולה להכיל עד 25 נוסעים, מטפס לגובה של 61 מטר מסלול נסיעה שאורכו 281 מטר בלבד. הנסיעה שנמשכת 3 דקות בלבד במסילה מאד משופעת (20% בממוצע ו-45% בקטע המשופע ביותר) שמאפשרת תמונה טובה הן של הנהר והן של הגשר והגדה שממול. תחנת המוצא במפלס התחתון ממוקמת ברובע Ribeira ברחוב Avenida Gustavo Eiffel בעוד התחנה במפלס העליון ממוקמת ברובע Batalha, דרומית לתחנת הרכבת סאו בנטו ברחוב . . Augusta Rosa למרות שמדובר בתחבורה ציבורית, הנסיעה בפוניקולאר אינה נכללת בכרטיסי המנוי היומיים. פתוח כל יום מ : 08:00 עד 22:00. עלות כרטיס 2.5 אירו לאדם. האמיצים בינינו, יכולים לבחור בחלופה השנייה והיא טיפוס רגלי במערכת מדרגות צרות - Escadas Das Verdades המתחילות בסמוך לגשר ומטפסות בינות לדירות קטנות ופשוטות עד למפלס העליון של העיר שנמצא כ-70 מטר מעל פני הנהר. הבחירה בחלופה זו מאפשרת לנו הצצה לשכונה לא מפוארת שבדרך כלל אינה מופיעה במסלולי התיירות המקובלים. הנתיב מביא אותנו חזרה לקתדרלה של פורטו הממוקמת במרכזו של הרובע העתיק של העיר. ביציאה מהפוניקולאר נמשיך צפונה ברחוב Augusta Rosa, עד לקצה הרחוב, כאן ניצב בניין התיאטרון הלאומי, פניה קלה שמאלה וימינה לעבר : *Church of Saint Ildefonso - המבנה שנבנה לזכרו של הבישוף של טולדו, מכוסה בכ-11,000 אריחי קרמיקה מצוירים, ומרשימה מאוד גם בפנים. על החלונות ציורי ויטראז', קשתות מעוטרות זהב ופסלים ניצבים מסביב לקירות המנזר. הכנסייה נמצאת על כיכר בטליה - Praca batalha, בצומת הרחובות: Batalha ו- Rua 31 de Janeiro. הכניסה חינם. ממשיכים ישר ל : *רחוב הקניות סנטה קתרינה - Rua Santa Catarina - מרבית החנויות במדרחוב די מאכזבות מבחינת העיצוב המזכיר את אזור אלנבי ונחלת בנימין לפני 40 שנה. אך ביניהם ניתן למצוא גם כמה חנויות מודרניות יותר : כל בו FNAC - למוצרי אלקטרוניקה, מוסיקה וגאדג'טים כל בו C&A - חנות בגדים מצוינת עם מנעד מחירים רחב קניון Via Caterina Shopping - קניון גדול אשר חזיתו המשומרת אינה מעידה על מה שמסתתר מאחוריה. בדרך עוברים את : *בית הקפה ההיסטורי - Café Majestic - יקר אבל חוויה, כדאי לפחות להציץ ולצלם. בפינת הרחוב הבאה, נמצאת : *Capela das almas - קפלת הנשמות - אחד המבנים היפים ביותר בעיר מבחינת ציורי האזולז'וש על קירותיו החיצוניים. הקפלה מהמאה ה- 18, קיבלה את עיטורי הקרמיקה בתחילת המאה ה- 20 ע"י הצייר והקרמיקאי אדוארדו לאיטה - Eduardo Leite ציורי הקרמיקה מתארים אירועים מן המאות הקודמות כגון: "מותו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי", "הקדוש בנוכחותו של האפיפיור הונוריוס השלישי" ו"מותה של קתרינה הקדושה", מכאן כנראה, שמו של הרחוב "Santa Cararina". אם נפנה שמאלה לרחוב Fernandes Tomás, בין הרחובות Bandeira ו -Alexandre נמצא את : *שוק Bolhao - מתחם מלבני גדול ובו השוק המציע ירקות, פירות, נקניקים ודגים.
לינה בפורטו.
היום השביעי - פארק בוסאקו - קואימברה - טומאר - פאטימה אורך המסלול כ - 280 ק"מ נסיעה, כ - 4 שעות נטו
יוצאים מפורטו, נוסעים דרומה כ- 60 דקות ומגיעים ל :
פארק בוסאקו - Bussaco יער בוסאקו השוכן באזור ההררי ונחשב היום כשמורת טבע. ראשיתו של היער העשיר מהמאה ה - 6, בצמחיית עצים מגוונת הכוללת כיום כ - 700 סוגי עצים מרחבי העולם. העצים נטעו על ידי נזירי המנזר כרמליטי שבנה בו את משכנו ולכן בעבר נשים לא הורשו להיכנס אליו ולאזור היער כולו. המשפחה המלכותית הפורטוגלית בנתה במקום ארמון קיץ ששימש כארמון הציד של המלך. עם ביטול המלוכה בפורטוגל, הוסב הארמון ב - 1910 למלון פאר. ניתן להסתובב בגנים, סביב הארמון, אבל לא להיכנס לתוכו. הארמון/מלון מצועצע ומקושט, מלא מגדלים וצריחים, הגנים מטופחים מאד, וציורי הקיר העשויים אזולז'וש משימים ושמורים. היער וארמון כל כך ראוותניים עד שכונו "זיווג של עוגת כלולות ושעון קוקיה". הערה : זה היה תכנון המקורי. אבל, מאילוצים של קוצר זמן, דילגנו מפורטו ישירות לקואימברה. חוזרים לכביש הראשי ונוסעים דרומה עוד 40 דקות ל :
קואימברה - Coimbra בירת פורטוגל לשעבר. העיר היא המרכז האינטלקטואלי של פורטוגל והאימפריה הפורטוגזית. יושבת על גדות נהר מונדגו - Mondego. רוב האתרים כאן שייכים לאוניברסיטה הגדולה (25,000 סטודנטים) ולכן ממוקמים בסמיכות זה לזה. האוניברסיטה נוסדה ב- 1290, השנייה באירופה. צריך לחפש חניה ליד כיכר הרפובליקה - Praca Republica, אבל... זה לא קל. חצי שעה הסתובבנו עד שמצאנו חניה במרחק של 20 דקות הליכה. מכיכר הרפובליקה ניתן להגיע אל אזור האוניברסיטה, הנמצא במעלה הגבעה, בשתי דרכים: 1.דרך המדרגות המתחילות מצומת הרחובות:Rua Castro Matoso, Rua Oliveira Matos ו - Rua Venacio Rodrigues 2. הליכה לאורך אמת המים הנמשכת במעלה רחוב Bairro Sousa Pinto , אמת המים מפרידה בין הרחוב המוביל אל כיכר הכניסה לאוניברסיטה ובין הגנים הבוטניים של קואימברה. או שאפשר לנסות להגיע למעלה ברכב... כל הדרכים מובילות ל : *כיכר דום דיניש - Praca Dom Dinish - דרכה נכנסים אל קריית האוניברסיטה. דום דיניש הוא המלך שהקים את האוניברסיטה בשנת 1290. בכיכר נמצאת : *הפקולטה למדעים - - Faculdade de Ciências נכנסים למבואה שלה, אותה מעטרים קירות שלמים של ציורי קרמיקה המגוללים את התפתחות המדע בתיאורים של תופעות מדעיות ובהנצחת שמות המדענים המפורסמים ביותר בעולם, ביניהם גם איינשטיין. *כיכר פורטה פֵריֵאה - Porta Férrea - נמצאת ברחוב הראשי של קריית האוניברסיטה - Rua Larga. הכיכר מעוטרת בפסלים ומסביבה חנית כלי רכב - בתשלום. ברחוב זה נמצאות רוב הפקולטות, כולל: הפקולטה לאומנויות Faculdade de Letras - Faculdade de Tecnologia – הפקולטה לטכנולוגיה הפקולטה לרפואה - - Faculdade de Medicina הפקולטה לאדריכלות - Departamento de Arquitectura בסוף Rua Larga, מגיעים לשער מעוטר דרכו נכנסים לחצר ענקית. החצר היא למעשה מרפסת תצפית על כל העיר ועד לגשר המיתרים "סנטה קלרה" המפורסם. בין המבנים המקיפים את החצר, נמצאים הקפלה ומגדל הפעמונים שלה. טיול בין רחובות האוניברסיטה מגלה עוד מבנים מעניינים : *הקתדרלה של קואימברה - Se nova Catedral de Coimbra, *המוזיאון הזואולוגי Muzeu Zoologico da Universidade de Coimbra - השייך גם הוא לאוניברסיטה. *ספריית הבארוק - ביבליוטקה ז'ואנינה - Biblioteca Joanina - מהמאה ה- 18, שבה מאוחסנים כ- 250,000 כרכים, באווירת פאר קלאסית מיוחדת של ארונות ורהיטים. הכניסה מבוקרת (מספרית) נרשמים ומקבלים תור לשעה מסוימת - ממולץ להזמין אישור כניסה לשעה המתאימה, אונליין. בפנים, פאר בלתי רגיל של ריהוט וציוד פנימי. הקירות החיצוניים עוביים 2 מ', ולוחות הטיק בדלתות ובציפוי הקירות, משמרים טמפרטורה ולחות ברמה שתגן על הספרים שרובם נדירים ויחידים במינם. הירידה רגלית דרך הסמטאות הרובע העתיק המובילות ממתחם האוניברסיטה לעיר התחתית דרך שער Almedina הבולט. ומשם למדרחוב הנמצא לאורך הנהר, מפגישה אותנו עם מספר כנסיות מהמאות השונות בסיגנונות בניה מגוונים. עם כיכר ובו מזרקה יחודית - ז'ארדין דה מאנגה - Jardin de Manga . הליכה לאורך Rua Ferreira Borges שם נמצא אזור הקניות העיקרי. במדרחוב של העיר, שלל חנויות בהם ניתן לערוך קניות. בקצה הצפוני של הרחוב תראו את מנזר סנטה קרוז בכיכר 8 במאי. בכנסיה נמצאים כמה קברים כולל הקבר המרשים של המלך הראשון של פורטוגל - אפונסו אנריקה. מעט ממזרח למנזר יש שוק מרכזי גדול וצבעוני הראוי לביקור קצר.
ממשיכים דרומה כ- 40 דקות ומגיעים ל :
טומאר - Tomar עיירה מקסימה שנהר חוצה אותה, במרכזה מוטלים ומלונות, גנים ירוקים ובמעלה הגבעה שמעליה מבצר. לעיירה הציורית, עבר יהודי עשיר. *בית הכנסת ע"ש אברהם זאקוטו (זכות( - בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל. אברהם זאקוטו, היה האסטרונום היהודי-ספרדי שהכין את עזרי הניווט לוואסקו דה-גמא, בית הכנסת מהווה דוגמה שמורה נדירה וייחודית לבתי התפילה של ימי הביניים ואדריכלות פורטוגלית מלפני תקופת הרנסנס. בית הכנסת נמצא ברובע היהודי - ז'ודיאריה, ברחוב Rua Doutor Joaquim Jacinto 78 הנמצא בצידו המערבי של הנהר והדרך אליו מובילה דרך רחובות צרים ועתיקים, חלקם נושאים שמות יהודיים שמעידים על גודלה של הקהילה היהודית בעבר. בית הכנסת נשמר בשלמותו וניתן לזהות עד כמה הקהילה בטומאר הייתה עמידה מבחינה כלכלית. המקום שימש כבית מדרש ובית הדין של הקהילה מה שאפיין את המרכז הקהילתי דתי של תקופתו. הוא נסגר ב- 1496 עקב צו גירוש היהודים. במהלך המאה ה- 17 שימש כבית תפילה נוצרי, במאה ה- 19 שימש כמתבן, אסם תבואה ומחסן סחורות. ב- 1923 עם הגעתו של שמואל שוורץ מהנדס מכרות פולני יהודי (שגילה את אנוסי בלמונטה) ניצל המבנה מהעזובה, נתרם לממשלת פורטוגל כדי שיוקם בשטחו מוזיאון על שם אברהם זכות. המוזיאון, נפתח בשעה 10:00. *מצודת טומאר או Convento Do Cristo - המבנה הגדול והמרשים, ממוקם בשולי העיירה על ראש הגבעה החולשת על העיירה, מצודה זו הייתה אחד מהמרכזים הנוצריים המשפיעים בפורטוגל מתקופת הרנסנס. במקום ממוקם המנזר הענקי, שהיה גם מפקדה אזורית של מסדר הטמפלרים, אבירי ההיכל, שלקחו חלק במסעי הצלב, בהגנה על עולי הרגל.
פאטימה - Fatima פאטימה, הינה עיירת "קונספט". העיירה כולה מתרכזת סביב אתר נוצרי ייחודי שהוקם בתחילת המאה ה - 20 לזכר אירוע שאירע ב - 13 במאי 1917. בכפר קטן ולא ידוע. שלושה ילדים שרעו את הצאן של משפחתם זכו להתגלות נדירה של מרים הבתולה - אם ישו. התופעה חזרה על עצמה שש פעמים מדי 13 בחודש בין מאי לאוקטובר. במפגש האחרון היא ביקשה שתוקם במקום כנסייה לכבודה. סיפור ההתגלות סחף את המון המאמינים הנוצרים ובעקבותיו נבנה במקום אתר תפילה ענק מהגדולים והעיקריים באירופה. האתר המקודש כולל בזיליקה גדולה - Sanctuary of Our Lady of Fátima שמייחסים לה קדושה וכוחות מרפא. וכנסייה נוספת מודרנית יותר - כנסיית השילוש הקדוש - Church of the Santíssima Trindade, עם גירסה מודרנית של ישו על הצלב : שניים מהילדים, נפטרו כעבור כמה שנים בהתפרצות מגפת שפעת, ורק השלישית שבחבורה האריכה ימים ונעשתה נזירה. היא העבירה את המסרים שידועים כיום כ"שלושת הסודות של פאטימה". בעוד ששני הסודות הראשונים התייחסו למאורעות פוליטיים באירופה - מלחמות העולם ועלייתה ונפילתה של רוסיה - הרי הסוד השלישי נשמר בקפדנות על ידי הוותיקן ומתייחס כנראה למשבר שמאיים על הנצרות. הנזירה חיה עד גיל 98. ב-13 במאי 2000 הכריז האפיפיור יוחנן פאולוס השני על שני הילדים כקדושים. כל השלושה, קבורים בקתדרלה כל האירועים שקורים בתאריך 13 בחודש מקושרים עם המקום, בהם גם ניסיון ההתנקשות הכושל באפיפיור ברומא שאירע בתאריך זה. את הישרדותו, ייחס האפיפיור לבתולה מפאטימה. בכל 13 בחודש נוהרים למקום אלפים שמתכנסים ברחבה ענקית למרגלות הבזיליקה. את הרחבה המסוגלת לקלוט לחצי מיליון מאמינים, חוצה דרך מרכזית עליה מגיעים המאמינים שמצפים למרפא בהליכה על הברכיים. במקום גם מבנה ענק סגור נוסף לימי גשם ופסל של האפיפיור יוחנן פאולוס השני שביקר במקום וקיים בו מיסה. פתוח כל יום מ : 09:00-18:00. רחובות העיירה מלאים בתי מלון לעולי הרגל הנוצרים המגיעים אליה במהלך כל השנה, ובחנויות לממכר חפצי פולחן נוצריים. פאטימה אינה תחנת חובה במסלול, אפשר לדלג עליה אלא אם כן רוצים לראות עוד קתדרלה. לגבינו, היא היוותה תחנת לינה, עם בונוס.
לינה בפאטימה. המלצה : מלוןAvenida de Fatima ברחוב Avenida Dom Jose Alves Correia Da Silva 116 מיקום מצוין קרוב לאתר. חדרים נוחים במחירים סבירים חניה חופשית ממול המלון.
היום השמיני - בטאליה - אלקובסה - אוביידוש - מאפרה - ליסבון אורך המסלול : כ - 180 ק"מ נסיעה, כ - 2.5 שעות נטו
נסיעה של 25 דקות מזרחה לכיוון :
בטאליה - Batalha זוהי עיירה קטנה, שממוקדת במנזר העצום שבה : *מנזר המלחמה - mostiero da Batalha - או מנזר מריה הקדושה של הניצחון - נבנה במאה ה- 14 כמילוי נדר של המלך ז'ואאו הראשון, לאחר ניצחון שנראה חסר סיכוי מראש של הפורטוגזים על הספרדים (שטענו לכתר פורטוגל) - קרב אלז'ובארוטה. במנזר עצמו יש קבר של חייל אלמוני, עליו שומרים שלושה חיילים. מאוזוליאום עם קבריהם של ז'ואאו הראשון, מלך פורטוגל, אשתו ובנם - אנריקה הנווט אשר הקים את בית הספר לספנות של פורטוגל בו הוכשרו רבים ממגלי הארצות. באגפו החיצוני האחורי של המנזר נמצאות הקפלות הבלתי גמורות - capelas imperfeitas, שהכניסה אליהן חופשית. מדובר באגף שבנייתו לא הושלמה, ושתוכנן להיות חצר קבורה בעלת 8 צלעות, עם 7 קפלות. העושר הפיסולי והגילופי שכאן (סגנון גותי - מנואליאני עם השפעה הודית). רמת הפירוט של העיטורים מדהימה. מכאן פונים החוצה, מקיפים את המבנה הענקי - ומגיעים לחזית המנזר, שעשויה אבן גיר בצבע צהוב-חום, ועשירה בפסלים, עיטורים וגילופים. כשמתקרבים ורואים את הפרטים. נכנסים אל הכנסייה שבתוך המנזר, שמזכירה בעיצובה את זו של אלקובאסה. המנזר הינו אתר מורשת עולמי. פתוח מ : 09:00 עד 18:00. עלות כניסה 6 אירו לאדם. (15 אירו כרטיס משולב עם מצודת טומאר ומנזר אלקובסה)(50% הנחה לסטודנטים ומשפחות עם 2 ילדים) ממשיכים בנסיעה קצרה דרומה ומגיעים ל :
אלקובאסה - Alcobaca שמה של העיר נובע מהעובדה שהיא יושבת בנקודת המפגש של שני נהרות: אלקואה ובאסה. *מנזר אלקובאסה - Mosteiro de Alcobaça - בעקבות נצחונו על המורים החליט המלך הראשון של פורטוגל - דום אפונסו אנריקש להקים במקום מנזר עבור המסדר הסיסטריאני שתמך בו. הבניה ארכה 40 שנה, מ- 1178 עד 1218. המנזר הוא פלא ארכיטקטוני של ימי הביניים, ונמצא ברשימת אתרי המורשת של אונסק"ו. הנזירים כאן עסקו בחקלאות, חינוך ואחזקת ספריה. חונים במרכז העיר, בקרבת המנזר הענקי שחולש על כל הסביבה, וצועדים ברגל אל הכניסה הראשית שבצד השני. הרחבה הענקית מולה מיועדת לקלוט כנראה אלפי מבקרים בו זמנית. הכנסייה שבלב המנזר היא בעיצוב גותי. חזיתה כוללת שני עמודים בסגנון בארוקי. מימדיה הם כ- 100 מטר אורך וכ-25 מטר רוחב. בשיאו איכלס המנזר 999 נזירים שהתפללו במשמרות 24/7. מצידה השני של הכנסייה נמצאים בנייני המנזר. התפילה הבלתי פוסקת עוררהכנראהבנזירים תיאבון, שהפך לגרגרנות שתוארה על-ידי נוסעים שונים שפגשו בנזירים השמנים. במטבח המרשים של המנזר נחפרה תעלת מים שאליה הוטו מי הנהר אלקואה הסמוך ואיתם גם הדגים שנלכדו בבריכה שבקצה התעלה. כדי לנסות להתמודד עם הגרגרנות, שאינה הולמת את תקנוני הנזירים, הציבו בדרך לחדר האוכל המרווח דלת כניסה צרה. מי שלא צלח אותה נאלץ לצום עד שהגיע למידה המתאימה. בתוך הכנסייה קבור צמד הנאהבים הטרגי של פורטוגל, דון פדרו הראשון ודונה אינז דה קסטרו - יהודייה ממוצא ספרדי (גם יהודייה, גם נערת חצר וגם ספרדייה). הוא ביקש לשאת אותה לאשה, ואף עשה זאת בחשאי. אביו לא אהב את הרעיון, והורה לרצוח אותה. בזעמו מרד פדרו באביו לאחר מותו של האב וכשהנסיך פדרו הומלך תחתיו, נקם בצורה אכזרית ברוצחיה - הרג אותם, עקר את לבבותיהם ואף אכל אותם. לאחר מכן, ציווה להוציא את אינס מקברה, הכתירה למלכה ופקד על כל אנשי החצר לנשק את ידה המשולדת. עוד ציווה פדרו כי בהגיע יומו יקברו בכנסיה האחד מול השנייה - כדי שמיד עם תחיית המתים יקומו ויראו זה את זו. שני הקברים אכן ניצבים בכנסיה זה מול זה, והם מרשימים מאד בפסלים, גילופים ועיטורים. על לקברים מופיע הכיתוב : "Até ao fim do mundo" שפירושו "עד קץ העולם". פתוח כל יום מ : 09:00-18:30. הכניסה לכנסייה בחינם, עלות כניסה למנזר 6 אירו לאדם. (15 אירו כרטיס משולב עם מצודת טומאר ומנזר בטאליה)(50% הנחה לסטודנטים ומשפחות עם 2 ילדים)
אובידוש - Obidos זוהי עיר ימי ביניימית מוקפת חומה מהמאה ה- 11 , שניתנה במתנה ע"י המלך דום רייניש למלכה דונה איזבלה במאה ה- 13. מאז העניק אותה כל מלך כמתנת נישואין לאשתו. העיירה יפהפייה, מעניינת וכיף לטייל בה. עוברים את אמת המים שנבנתה במאה ה-16 ואורכה מספר קילומטרים, ומתחילים לחפש חניה. אל העיירה לא ניתן להיכנס עם רכב. אם עולים מעט לרחוב המוביל אל תוך העיירה, ניתן לחנות בצד אחד ללא תשלום לאורך המדרכה. ברחוב ממנו נכנסים דרך אמת המים - Rua da praca, יש חניה ענקית בתשלום. נכנסים בשער הכניסה הראשי לרובע העתיק. משער זה ועד המצודה שבקצה השני מחבר הרחוב הראשי - Rua direita, כולו חנויות ובתי קפה, הומה מתיירים, ציורי, מלא פרחים, עצי הדר ואדניות, מעוטר וצבעוני. הסמטאות הצרות שניצבות לרחוב הראשי, שגם הוא צר למדי, הם תוצאה של התפיסה המורית, הם ששלטו כאן עד שגורשו במאה ה-12. במרכז העיירה כיכר קטנה - פלזה דה סנטה מריה ובה גם כנסיה היסטורית בה נשא המלך בן ה- 10 אפונסו ה- 5 את אשתו בת ה- 8 לאישה בשנת 1444. העיירה מזכירה במעט את "סיינה" שבאיטליה. סמטאות צרות מרוצפות אבנים וחנויות בצידן. שולי קירות הבתים צבועים בכחול וצהוב. מידי פעם רואים קיר מחופה בציורים על קרמיקה פורטוגלית. ישנה צמחיה מרובה שמעניקה עוד צבעוניות מעודנת לעיירה. רוב הצמחים שם הם צמחי בוגנוויליה. בסמטאות הצרות ניתן לשתות שרי דובדבנים המיוצר במקום ומוגש בתוך גביע שוקולד. זו גם הזדמנות לטעום מהמאפים המקומיים, חלק מהמאפים מזכירים דובשניות גדולות וחלקם פיתות עגולות ומתוקות, יש כאן הרבה בתי קפה ומאפיות בהם ניתן לשבת וליהנות. כמו כן תמצאו בה מוכרות חינניות השוזרות זרי פרחים מפרחים מיובשים הגדלים באזור, תיקים ומוצרים שונים משעם, במצודה שבקצה השני של הרחוב ממוקמת ה"פאוסדה" מלון הפאר שהוקם בתוך הטירה העתיקה בפסגת העיירה. משם יש תצפית על העיירה ועל כל האזור. ניתן לחזור חזרה לשער הכניסה בהליכה על גבי החומה שמקיפה את העיר.
מאפרה - Mafra *מנזר וארמון מאפרה - Mosteiro Pálacio Nacional de Mafra - את ספרו "דברי ימי מנזר" כתב ז'וזה סאראמאגו בהשראת בניית המנזר הזה, ובחיבורו לא חשך את שבטו מהפזרנות של המלך ז'ואו החמישי ומהשעבוד ההמוני שלבני עמו לשם בניית המנזר המגלומני. המלך נהג לפזר כסף (שהיה לו בשפע מהזהב והיהלומים של ברזיל) באקסטרווגנטיות, והבטיח לבנות במאפרה מנזר ל-13 נזירים פרנציסקנים אם ייוולד לו יורש עצר. בסופו של דבר הוא בנה ארמון ומנזר ענקי ל-300 נזירים ול-150 מתלמדים. הבנייה נמשכה 13 שנה ובחלק מהזמן הועסקו במקום כ-45 אלף פועלים. גודלו של הארמון 40,000 מ"ר יש בו 1,200 חדרים, 5,200 דלתות וחלונות, 156 חדרי מדרגות ושני מגדלי פעמונים שבכל אחד כחמישים פעמונים בתכנון פלֶמי (המלך הכפיל את שכר בוני הפעמונים ודרש שני מגדלים במקום אחד מתוכנן).הספרייה היפה המכילה 35 אלף כרכים. למרבה האירוניה, המלך כמעט לא התגורר בארמון. הארמון פתוח, מ : 09:00-17:00. הספרייה מ : 09:30-13:30 ו- 14:00-16:00, הבזיליקה מ : 09:30-13:00 ומ- 14:00-17:30 עלות כניסה 6 אירו לאדם (50% הנחה למשפחה) אורך הביקור כשעה וחצי.
לינה בליסבון. המלצה : דירות להשכרה - The BEST - in fashion Bairro Alto ברחוב Rua do Carmo 91 המיקום מעולה - בתפר בין באירו אלטו לבאישה. דירות גדולות, מאובזרות ומשופצות בבניין מקורי בלב חיי הלילה של ליסבון. חיסרון אחד - אין מעלית.
היום התשיעי - ליסבון
ליסבון מזכירה את סאן פרנסיסקו. היא בנויה על 7 גבעות אותן חוצה נהר הטאז'ו - Tajo. היות ורוב המסלולים הינם רגליים, צריך לשקול היטב האם לרכוש כרטיסי נסיעה בודדים לתחבורה הציבורית, או לרכוש כרטיסים יומיים. אנחנו השתמשנו בתחבורה הציבורית סך הכל 5 פעמים, כולל נסיעה במטרו לשדה התעופה. שימו לב : בבוקר כמעט הכל סגור עד 10:00.
מסלול ראשון - מפארק אדוארד לבאירו אלטו - כ - 2.5 ק"מ הליכה - כ - 40 דקות
רובע באירו אלטו, הינו "העיר העליונה" המסלול מתחיל ב : * ככר פומבאל - Praça Marques De Pombal - אחת הכיכרות המרכזיות בעיר. במרכזה מונומנט שהוקם ב-1924 ומתנשא לגובה של כמאה מטר. נמצאת במרכז העסקי של ליסבון. המרקיז פומבל או בשמו המלא: סבשטיָאו ז'וזה דה קרוואליו אִ מלו, רוזן אוּאֵירַשׁ, היה פוליטיקאי פורטוגזי בן המאה ה-18. דה מלו היה שר הממלכה (תפקיד המקביל לשר הפנים של ימינו) בממשלתו של ז'וזה הראשון, הוא היה השר הבכיר בממשלה, ולמעשה נחשב לראש הממשלה בפועל באותה תקופה. מלו ידוע בכך שהנהיג ושיקם את פורטוגל לאחר רעידת האדמה שהחריבה את ליסבון ב-1755 ועל כך זכה לכבוד הראוי מצד העם הפורטוגלי. * פארק אדוארדו השביעי - Parque Eduardo VII - מצפון לכיכר פומבאל. דגל פורטוגל הענק מתנוסס במרכזו. ניתן לערוך תצפית על כיכר פומבאל, על העיר התחתית ועל רובע BAXIA. האמת? לא רואים כל כך טוב. * שדרות החירות Avenida Da Liberdade - למי שמעוניין בקניות יוקרתיות, זהו רחובה הראשי של ליסבון - אפשר ללכת את כל השדרה ברגל או חלקה ולקחת מטרו עד תחנת Restauradores - מרחק של כק"מ וחצי. למי שלא מעוניין בהליכה ארוכה או בקניות, המסלול מתחיל כאן. *כיכר המחדשים - Praça dos Restauradores - מוקדשת למחדשי העצמאות הפורטוגלית והמשחררים מעול ספרד במאה ה- 17. *ארמון פוז - Palacio Foz - אחד הארמונות היפים בעיר. משמש את לשכת התיירות הראשית של ליסבון. בקצה הצפוני של הכיכר, פונים לרחוב Calcada da Gloria. עולים על הפוניקולאר - Elevador da Gloria, ונוסעים במעלה הגבעה עד גן אלקנטרה משם, מבצעים תצפית על הרובעים הנמוכים של העיר. הולכים לכיוון דרום ברחוב sao Pedro de Alcantara. משמאל רואים את : *כנסיית סאו רוקה - Sao Roque - כנסייה ישועית מהמאה ה- 16. פונים שמאלה לרחוב Largo Chiado, הולכים עד סופו וממול ב - Rua Garrett ומצד שמאל רואים את : * בית הקפה העתיק והמפורסם ברזילירה - A Brasileira בית הקפה יפה ושמור היטב. אבל... זו בסך הכל מלכודת תיירים. פונים שמאלה אחרי בית הקפה לרחוב Rua Pinto והולכים לאורכו עד : * Museu Arqueológico do Carmo- בעבר היה במקום מנזר כרמליטי אשר נחרב ברעידת האדמה ונותר ללא גג. המבנה הגבוה, המרשים וחסר הגג, משמש כיום כמוזיאון ארכיאולוגי. לחובבי הז'אנר בלבד. גשר מתכת מוביל ל: Elevador De Santa Justa - מעלית סנטה ג'וסטה* - נקראת גם מעלית Carmo יש דמיון בין המבנה המתכתי של המעלית למגדל אייפל, כי היא נבנתה ע"י תלמידו של אייפל. ניתן לעלות ולרדת במעלית עם הכרטיס לתחבורה ציבורית, אך רק למעבר לרחובות התחתונים. כדי לעלות עד המרפסת העליונה של המעלית, ממנה ניתן לצפות על אזור רחב יותר, יש לשלם בנפרד. נשתמש במעלית כדי לרדת לרובע באישה. הפרש הגובה בין הרובעים, הוא כ- 6 קומות.
מסלול שני - רובע באישה - Baixa - כ- 2 ק"מ הליכה - כ- 30 דקות
המשך המסלול הראשון רובע באישה הוא למעשה "העיר העתיקה" או "העיר התחתונה" יוצאים מהמעלית ופונים שמאלה לרחוב Aurea. פונים שוב שמאלה ונכנסים לרחוב Rua 1º de Dezembro. ממשיכים לאורך הרחוב עד שרואים משמאל את תחנת הרכבת : *תחנת הרכבת המרכזית - התחנה נחצבה בצלע ההר והרכבות מגיעות אליה דרך מנהרה. ציורים קרמיקה גדולים התלויים לאורך קירות התחנה, אבל מכיוון שהם פרושים לאורך הרציפים אשר אינם נגישים ללא כרטיס נסיעה, הרי שלא ניתן לחזות בהם. לפיכך, אין כל טעם להיכנס אלא רק להתבונן בכניסה הבנויה בצורת שתי הפרסות וביניהן פסלו של המלך סבשטיאאו שנעלם בקרב במאה ה-16 . חוזרים אחורה דרך Praça Dom João da Câmara ל: * כיכר רוסיו - Praça Rossio - במרכזה מונומנט לזכרו של המלך פדרו הרביעי. הכיכר נקראת גם Praca Dom Pedro Iv. המלך מחזיק בידו את החוקה. למרגלותיו, ארבע נשים המסמלות - צדק, זהירות, כוח ומתינות. מצד שמאל רואים את התיאטרון הלאומי, במקום בו עמד בעבר ארמון האינקוויזיציה אשר ברחבה מולו, התקיימו טקסי השריפה של הכופרים. הארמון, נחרב ברעש האדמה. חולפים על פני התיאטרון ופונים שמאלה ל : * רחבת סאו דומינגוס - לצד המנזר הדומיניקאני שמולנו קיר עם כתובות בכל השפות "ליסבון, עיר הסובלנות" ואנדרטה עם כתובת בפורטוגזית על קורבנות היהודים שהומרו לנצרות בכפייה ובהונאה ונרצחו ע"י שונאים. בתחתית האנדרטה חקוק בעברית פסוק מהתנ"ך.
מול פתח המנזר, יש גלעד נוסף מטעם הכנסייה המטיף נגד האנטישמיות שהייתה מנת חלקה של הכנסייה הקתולית ומבקש את סליחת העם היהודי. חולפים על פני חזית המנזר ומגיעים ל : כיכר התאנה - Praça da Figueira - במרכזה פסל של המלך ז'ואאו הראשון. בסוף השבוע האחרון של כל חודש מתקיים במקום שוק אוכל גדול. המלצה : בפינה הדרומית של הכיכר, קונדיטוריה בשם Confeitaria Nacional. ששירתה מאז 1829 את בית המלוכה. גולת הכתר של הקונדיטוריה, עוגה בשם Bolo-rei - פרוסה מתוכה מלאה פירות מסוכרים, אגוזים צימוקים ועוד. עוברים את הכיכר ונכנסים ל: *רחוב אוגוסטה - המדרחוב הראשי של הרובע. הולכים לכל אורכו. המלצה : ברחוב המקביל לרחוב אוגוסטה - R. Douradores 214 יש מסעדה Gandi Palace. תפריט הודי ו... איטלקי. למרות השילוב המוזר לכאורה הכל זול וטעים. (סגור בין 16:00 ל- 18:00) רחוב אוגוסטה, מסתיים ב : *שער הניצחון - Arco Da Victoria - מסמל את התאוששותה של ליסבון מרעש האדמה. עליו, גיבורי העיר : ויראטו - שנלחם ברומאים, נונו אלוורש פריריה - שנלחם בספרדים, וסקו דה גמה - מגלה הנתיב הימי להודו והמרקיז פומבל - משקם העיר. בשני צידיהם דמויות מיתולוגיות המסמלות את שני הנהרות הגדולים - הטאז'ו (בליסבון) והדואורו (בפורטו) עוברים דרך השער לרחבה ענקית, ממנה כבר רואים את גדת נהר הטאז'ו. * כיכר המסחר - Praca do Comercio - במרכזה ניצב פסלו של המלך חוזה הראשון, הפסל שוקל 14 טון ונבנה מתותחים ישנים שהותכו. הכיכר לא נראית ככיכר אלא כרחבה ענקית המוקפת במבנה בצורת ח', ומוקפת בשלל מסעדות ובתי קפה. בעבר עמד כאן ארמון המלך אשר נחרב ברעש. מהכיכר יש מדרגות לנהר. ממשיכים מערבה עוד כ - 900 מ' לאורך הגדה, עד רחוב Av. 24 de julho מספר 49. כאן נמצא : *שוק האוכל של ריביירה - Mercado da Ribeira - האנגר ענק המאכלס שוק אוכל ענקי בשם "Time out", המזכיר את שוק "טעם העיר" בתל אביב. במקום עשרות סניפים קטנים של המסעדות השוות בעיר, לרבות מסעדות שף ידועות. המחירים לעומת זאת, סבירים. זהו מקום מצוין לנוח ולאכול משהו לפני המעבר למסלול השלישי. פתוח כל יום מ- 10:00 עד חצות.
מסלול שלישי - בלם - Belem - כ - 3 ק"מ (הליכה ונסיעה) - כ - 60 דקות
המשך של המסלול השני. מתחילים ב : *שוק האוכל של ריביירה - Mercado da Ribeira - ברחוב 24 de julho. חוצים את הכביש ולוקחים חשמלית (טראם) - E-15, מתחנתCais Sodre , לכיוון בלם. יש לרדת בתחנת Belem אם רוצים לראות את : *מוזיאון הכרכרות - Museu Nacional dos Coches - האוסף הגדול בעולם של 60 כרכרות מפוארות אשר שירתו את האצולה והמלוכה של פורטוגל. שעות פתיחה: שלישי-ראשון 17:30-10:00, סגור בימי שני. עלות כניסה 6 אירו לאדם. בימי ראשון - חינם עד 14:00. כתובת :Praça Afonso de Albuquerque אם לא, יורדים בתחנה הבאה : Belem-Jeronimus , והולכים לעבר : *בית הקפה המפורסם של ליסבון - Pastéis de Belém - קל לזהות את המקום לפי התור הגדול המשתרך לפתחו. ייחודו של המקום הוא ה - Pastéis de Nata (פסטל דה נאטה) עוגיות המיוצרות המקום החל מ-1837 לפי מתכון סודי הידוע רק לשלושה אנשים. (למרות שמן הסתם כבר אכלנו את העוגיות האלו לאורך כל הטיול כמעט בכל מקום בפורטוגל). כל יום מייצרים במקום כ- 12,000 עוגיות!!. אפשר לשבת באחד האולמות היפים של בית הקפה המעוטרים באריחי אזולז'וש כחולים, לשתות כוס קפה ולאכול בצלחת את העוגיות שעליהן בוזקים קינמון. אם אין מקום ישיבה בבית הקפה, ניתן לקחת את העוגיות החמות ארוזות באריזת קרטון גלילית, ולאכול אותן על ספסל בפארק ממש ממול. בתחילת המאה ה- 19 בית הקפה דהיום, היה זה מפעל קטן לזיקוק קני סוכר, כשבסמוך לו מכולת קטנה. לימים, בעקבות המהפכה הליברלים, נסגרו רוב המנזרים בפורטוגל, ביניהם המנזר שהיה צמוד לחנות. על מנת לשרוד, הנזירים הציעו מאפים מתוקים למכירה בחנות: מאפים שבמהירות נודעו בשם Pastéis de Belém. כתובת : Rua de Belém, 84-92. פתוח: כל יום, 8:00-חצות; בחורף עד 23:00. *ככר האימפריה - Praca Do Imperio - כיכר גדולה שבמרכזה מזרקה, ערוגות ומדשאות מסודרות. מול הכיכר : *מנזר ג'רונימו -Jeronimos Monastery - מרשים בגובהו. מוכר כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו ב-1983. במנזר קבורים המשורר Luís Vaz de Camões - שנחשב בליסבון כגדול המשוררים הפורטוגזים, ווסקו דה גאמה - מגלה הארצות הפורטוגזי, הראשון שהגיע ישירות בדרך הים מיבשת אירופה להודו. הוא שהה כאן בלילה לפני שיצא להפלגתו להודו. הוא בנוי בסגנון בנייה מנואליאני, קצת מצועצע, ונוצר בהשראת המסעות הימיים המפוארים ושופע תבליטי חבלים, קונכיות, דייגים ואוניות. המנזר שימש גם כבית יתומים וחדר האוכל המהודר של בית היתומים הינו אחד מהחללים האטרקטיביים לביקור לא מעט בזכות מגוון העיטורים המרהיב שבו. פתוח מ- 10:00 עד 18:00. ביום שני, סגור. עלות כניסה 10 אירו לאדם (50% הנחה לסטודנטים) כרטיס משולב עם מגדל בלם - 12 אירו לאדם. מעברה השני של הכיכר ליד מרכז התרבות של בלם - Centro Cultural De Belem לצד הכביש הראשי, ישנו מעבר תת קרקעי המוביל מתחת לפסי הרכבת לצד השני לכיוון המרינה. *אנדרטת המגלים - Padrao Dos Descobrimentos - אנדרטה מרשימה לזכר מגלי עולם. ניתן לעלות במעלית אל מרפסת בגג האנדרטה. למרגלות האנדרטה יש ריצוף בצורת כוכב הרוחות כשבתווך מצוירות יבשות העולם והדרך שעשו מגלי העולם. האנדרטה הוקמה בשנת 500 למותו של אנריקה הספן. גובהה 52 מ'. מהאנדרטה ניתן לראות מצד אחד את הגשר המרשים - גשר ה- 25 באפריל שחוצה את הנהר ומזכיר את גשר הזהב בסן פרנציסקו, אורכו 2.28 ק"מ גובהו 70 מטר ובנייתו הושלמה ב - 1966. לידו ניתן לראות בצידו השני של הנהר את התאום של פסל ישו בריו דה ג'נירו, צופה אל עבר הנהר. מהאנדרטה, הולכים לאורך הגדה לכיוון מגדל בלם. בדרך, עוברים דרך אנדרטה של מטוס שנחשב לראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי. *מגדל בלם - Torre De Belem - מבנה עתיק ומרשים, ששימש בעבר כחלק ממערך ההגנה על העיר (יחד עם מבנה נוסף ודומה שניצב מצידו השני של הנהר), לאחר מכן כבית סוהר לעצירים פוליטיים ואחר כך גם תחנת מכס. המגדל נבנה על ידי המלך דום ז'ואו הראשון במחצית השנייה של המאה ה-15 והושלם בתקופת יורשו, דום מנואל הראשון. המבנה עוצב על ידי הפסל פרנסיסקו ארודה וניכרות בו השפעות של התרבות המורית. בעבר, המגדל היה ממוקם בלב הנהר, אולם בגלל שינוי זרימת המים, היום הוא כמעט צמוד לגדה. במפלס התחתון תותחים מול כל אחד מהחלונות ובמפלס העליון תצפית על הנהר והגשרים. שעות פתיחה: ג` - א` מ- 10:00 עד 17:00. סגור ביום שני חזרה למרכז בחשמלית E-15 , מתחנת Pedrouços. אזהרה : החשמלית איטית, עמוסה ביותר, לא מאווררת (בלשון המעטה) ובסך הכל הנסיעה בה הינה תענוג די מפוקפק. החלופה לחשמלית הינן אוטובוס בתנאים די דומים, או מונית. אם יש זמן, אפשר לרדת מהחשמלית בתחנת Av. Infant santo, וללכת ל : מוזיאון המזרח - Museu do Oriente - לחובבי הז'אנר. כתובת : Avenida de Brasília, Doca de Alcântara Norte - 1350-362 LISBOA פתוח כל יום למעט ימי שני מ : 10:00-18:00. עלות כניסה 6 אירו לאדם.
היום העשירי - ליסבון
מסלול רביעי - אלפאמה - כ - 2.5 ק"מ - כ - 50 דקות
רובע אלפאמה הינו רובע עתיק ויפהפה, במקום גרו מוסלמים ויהודים, עד לגירושם. זה הרובע היחיד בליסבון שנשאר עוד מימי הביניים ושרד את רעידת הקשה בשנת 1755. לתחילת המסלול, ניתן לקחת מיניבוס מספר 737, מ - Praça da Figueira - כיכר התאנה. או את החשמלית מספר 28, מ - Praca do Martim Moniz (זהירות מכייסים במקום), צפונית מזרחית ל - Praça da Figueira . חשמלית 28 היא קרונית עץ צהובה עתיקה וחורקנית היוצאת כל 12 דקות ומכסה במסלול של כ- 40 דקות את כל האזורים הציוריים של העיר - באישה ואלפמה. העלות היא 3 אירו לכיוון אחד. סוף המסלול מביא אותנו לפתח המבצר הניצב בראש הגבעה. אזהרה : בגלל התור, כדאי להגיע מוקדם. ההמתנה למקום פנוי הינה בשמש, החשמלית קטנה, עמוסה ואינה ממוזגת. *מבצר ג`ורג` הקדוש -Castellio do Sao Jorge – ניצב על גבעה שגובהה 110 מטר עובדה שהביאה לכך שכאן החלה ההתיישבות עוד לפני הספירה. זהו המבנה העתיק ביותר בעיר. יסודותיו ניבנו ע"י הויזיגוטים במאה ה- 5, הערבים המורים הרחיבו אותה במאה ה- 9, ובין המאות 12-16 שימש כארמון המלך. המבצר נפגע קשות ברעידת האדמה, אך שופץ בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. בחצר הפנימית תותחים ונקודות תצפית על העיר שלמטה. השרידים הם בעיקר החומה החיצונית שעליה ניתן לטפס במדרגות מיוחדות ולטייל לאורכה תוך כדי תצפית לכל כיוון על נהר הטאז`ו והגשרים. בחצר מסתובבים טווסים רבים. פתוח כל יום מ : 09:00-21:00 (בקיץ), עלות כניסה 8.35 אירו לאדם. יוצאים מן המבצר לרחוב Rua Do Espirito Santo, פונים ימינה בקצה הרחוב וממשיכים עד רחוב Tv de Santa Luzia המסתיים ברחוב Largo de Santa Luzia. מימין מגיעים לתצפית - Miradouro de Santa Luzia. המשקיפה על רובע אלפמה, על הנמל ועל הנהר. פונים חזרה ברחוב, והולכים לאורכו עד Largo Das Portas do sol - נקודת תצפית ובה פסל של סאו וינסנטה מחזיק ספינה ועליה העורבים ששמרו על גופתו. מכאן ניתן לראות את מנזר - Sao Vincente de Fora, עם שני הצריחים הלבנים. המנזר נבנה כאות הוקרה על ניצחון הנוצרים על הגרמנים ששלטו בגבעה. המנזר המקורי חרב אחרי 400 שנה ובמקומו נבנה אחד גדול יותר בסגנון איטלקי. במנזר קבורים המלכים האחרונים של פורטוגל משושלת ברגאנצה. בסמוך למנזר מתקיים בימי שלישי ושבת, שוק פשפשים המכונה "שוק הגנבים". לא רחוק ניתן לראות את כנסיית החסד הקדוש - Santa Engracia. כנסיית שיש ענקית המזכירה את בנין הקפיטול בוושינגטון. תחילתה בכנסייה קטנה החביבה על משפחת המלוכה. ב- 1630 לאחר פריצה וגניבת דברי ערך מן הכנסייה, נעצר צעיר יהודי ששוטט בסביבה. הוא הורשע בגניבה ובחילול קודש, ידיו נכרתו וגופו נשרף. בסוף הסתבר כי הוא היה חף מפשע אבל הוא שמר על שתיקה כדי לשמור על כבודה של נזירה שהייתה איתו בקשר. במטרה לכפר על העוול החליטו תושבי העיר לבנות במקום הכנסייה הקטנה כנסייה גדולה יותר. אבל, בשל קשיים תקציביים, הבניה נמשכה כמעט 300 שנה. ממשיכים לאורך הרחוב המתפתל שמאלה ולמטה עד המדרגות מימין - Escolas Gerais, יורדים במדרגות ופונים שמאלה. הולכים לאורך הרחוב עד שרואים מימין את : *כנסיית סנטו אסטבאו - Igreja de Santo Estevao חולפים על פני חזית הכנסייה, עד רחוב Calcadinha de santo Estabao, פונים ימינה ובסופו שמאלה במדרגות. בסוף המדרגות ממשיכים ישר ברחוב Beco do Espirito Santo עד שמגיעים לכיכר המזרקה - Largo do Chafariz do Dentro. זו המזרקה העתיקה ביותר בליסבון שנבנתה על ידי המורים. פונים שמאלה לרחוב Sao Pedro, שם מתנהל שוק דגים עד הצהריים. בצומת הצלב הראשונה, פונים ימינה ומיד שוב שמאלה עד רחוב Rua Sao Miguel. ממול רואים את : *כנסיית סאו מיגל פונים שמאלה ברחוב Rua Sao Miguel הממשיך כרחוב Largo de Sao Rafael ואחר כך כרחוב São João da Praça בדרך מצד שמאל - Arco di Jesus. ממשיכים ברחוב שנקרא עתה Cruzes da Se עד הכיכר בה נמצאת : *הקתדרלה של ליסבון – Se de Lisboa - זהו מושב הבישוף של ליסבון. נבנתה כמבצר על מנת לספק הגנה לתושבים במקרה הצורך. תחילתה ככנסיה קטנה שנבנתה על חורבות מקדש רומי לפני כ- 1,500 שנה. במאה השמינית המורים הרסו אותה ובנו מסגד שהחזיק מעמד 400 שנה עד הכיבוש הנוצרי המחודש במאה ה- 12. בפנים המקום חף מקישוטים. יש מספר ארונות קבורה של אצילים עליהם מגולפים גם כלביהם. בחדר האוצרות שמורים שרידיו של סאו וינסנטה - הפטרון של ליסבון. סאו וינסנטה עונה קשות והוצא להורג במאה הרביעית במהלך הרדיפות הדתיות של הקיסר דיוקליטיאנוס. וגופתו הושלכה לים בתוך שק. הגופה נפלטה לחוף, כאשר היא מלווה על ידי להקת עורבים שגוננו עליה מחיות השדה. הגופה נאספה על ידי הנוצרים ונקברה במקום הנקרא כיום Cabo de Sao Vincente. העורבים המשיכו לשמור על הקבר עד אשר בהוראת המלך אפונסו הנריקש. מלכה הראשון של פורטוגל, הועברו השרידים במאה ה- 12 לליסבון שם הם נמצאים עד היום. *כנסיית סן אנטוניו - Igreja de Santo Antonio - נמצאת מול הקתדרלה. סנטו אנטוניו הוא הקדוש המגן על העניים. למרות שהוא נולד בליסבון, הוא פעל בעיקר בפדובה איטליה. מחלקה הדרומי של הכיכר, יורדים לרחוב Tv. de Santo Antonio da Se וממשיכים לאורכו עד רחוב Canastras פונים בו שמאלה ואחר כך ימינה ושמאלה ורואים את : *בית האבנים המחודדות -Casa dos Bicos - מכונה גם "בית היהלומים" בשל התבליטים שעל חזיתו הנראים כיהלומים מלוטשים. ברעידת האדמה נחרבו שתיים מתוך ארבעת קומותיו. בסוף הרחוב, פונים ימינה לרחוב Rua da Alfandega וממשיכים עד שרואים מימין את : * כנסיית קונסייסאו וליה - כנסיית ההתעברות - ראשיתה בבית מחסה לעניים אשר נבנה במקום אחד מבתי הכנסת שהוחרמו עם פרסום צו הגירוש של יהודי פורטוגל בתחילת המאה ה-16. והתרחבה במשך השנים. מבנה מיוחד עם פרסקו מרשים בהמשך הדרך, מגיעים שוב ל : * כיכר המסחר - Praca do Comercio
מסלול חמישי - מפארק האומות לקניון וסקו דה גמה - 4.1 ק"מ - כ - 60 דקות
נסיעה במטרו לפארק האומות - תחנת ירידה - Moscavide. הולכים מזרחה לכיוון הנהר ומגיעים ל : * מגדל ואסקו דה גאמה - Torre Vasco da Gama תצפית על : *גשר וסקו דה גאמה - Ponte Vasco da Gama - גשר תלוי מודרני שאורכו כ 17.5 ק"מ וגובהו 140 מטר גובה. הגשר עובר על החלק הרחב ביותר של הנהר. יורדים לטיילת דרך שדרת דגלי האומות, ביניהם דגל ישראל, והולכים לכיוון : *פארק האומות - Parque das Nacoes - מרכז ירידים ענק שנבנה במיוחד לארח בשנת 1998 את תערוכת אקספו העולמית. בסמוך לפארק תחנת הרכבת המרכזית הענקית של ליסבון, מבנה ארכיטקטוני מודרני ומרשים. רואים את המבנים המיוחדים שנבנו במיוחד לתערוכת "אקספו 98" וכיום משמשים חלקם למגורים וחלקם לתערוכות וכנסים. במקום מתקיימות פעילויות למשפחות במיוחד עם ילדים, יש כאן גן חיות ופארק שעשועים. במרכז הלגונה נמצא את : *האושנריום - Lisbon Oceanarium - הגדול ביותר באירופה מקום בילוי עם ילדים או סתם לאוהבי האקווריומים. ניתן להגיע למקום בהליכה על שובר הגלים, או דרך הטיילת. כמו כן מגשר וסקו דה גמה עד לאושנריום קיים רכבל המספק נקודת מבט שונה על האזור. מכאן, דרך הטיילת ל : * קניון "ואסקו דה גאמה" - Centro Vasco Da Gama - קניון ענק וחדיש - כאן אפשר לאכול ולעשות קניות לפני הנסיעה הביתה. המלצה : למי שלא נמאס מלראות קרמיקה פורטוגזית, יכול לבקר ב : * מוזיאון אריחי הקרמיקה - Museu Nacional do Azulejo - המוזיאון ממוקם במבנה של כנסיית Madre Deus אחרי שראינו את האריחים המצוירים בכחול בכל רחבי פורטוגל, הגיע הזמן להאיר (אולי?) את הנקודה היהודית : לפי אחת ההשערות, מקור השם אזולז'וס, הינו שיבוש של השם אזולאי (השם אזולאי עצמו הינו שיבוש של "עיניים כחולות" בספרדית). משפחת כוהנים שבתקופת האינקוויזיציה ברחה להרים והתפרנסה מציורים על קרמיקה. לימים, הפכה אומנות זו לאחד מן הסמלים של פורטוגל. השערות אחרות מייחסות את מוצאן של האזולז'וס להשפעה הערבית שהגיע לפורטוגל עם השלטון המורי. כתובת: Rua Madre Deus, 4 Lisboan. פתוח 10:00-18:00 מקניון ואסקו דה גמה עוברים לתחנה המרכזית Oriente, לוקחים אוטובוס 794, עד למוזיאון, הדרך מעט ארוכה אבל האוטובוס עוצר סמוך למוזיאון.
היום האחד עשר - חזרה לארץ
חוכמה שלאחר מעשה
את המסלול המתואר, עשינו (את רובו) על פי התכנון המקורי. אבל... במבט לאחור, אנו יכולים להעיר מספר הערות אשר יש בהן כדי לשפר את החוויה : אם יוצאים בקבוצה קטנה הדורשת עד 2 חדרי מלון ללילה, ניתן לעשות את רובו של המסלול ללא הזמנה מראש של מקומות לינה. עם זאת, לפחות לגבי פורטו וליסבון, בהן בעיקר בעונת התיירות הסיכוי למצוא חדרי מלון פנויים נמוך, מומלץ לא לקחת את הסיכון. מומלץ לשלב את ליסבון בתחילת המסלול משתי סיבות : - המנזרים, הכנסיות והקתדרלות הקיימים בליסבון, מתגמדים לעומת אלו שראינו ב : טומאר, בטאליה ואלקובאסה. לכן, למרות כל גודלם או יופיים, הם נראים בסוף הטיול, מאכזבים למדי. - הטיול, אינו קל. לכן, כאשר מגיעים לליסבון בסוף המסלול, כולנו כבר עייפים ושבעים - פיזית ונפשית ממנזרים, מבצרים וכנסיות. רצוי לפיכך לשמר את הטעם והרושם הטובים של טומאר, בטאליה ואלקובאסה. מומלץ לחזור לליסבון ליום האחרון לפני הטיסה למנוחה ולקניות. ישנן שלוש אפשרויות לראות את איזור ליסבון וסינטרה : - להתחיל מליסבון ולשלב את קשקאיש, קאבו דה רוקה וסינטרה בימים הראשונים בליסבון. קרי, ללון בליסבון, לצאת בבוקר בנסיעה מערבה לבלות יום שלם ולחזור ללינה בליסבון. - לעקוב אחר המסלול המקורי לסינטרה, ללון בה לילה אחד כמתוכנן, אך למתוח את יום המחרת ולחזור לליסבון אחר הצהריים או בערב. - להתחיל מליסבון, למצות את הטיול בה - יום וחצי עד יומיים, ורק אז לנסוע לכיוון סינטרה והאיזור. תכנון זה הינו היעיל ביותר מבחינת ימי השכרת רכב. לטעמנו, שילוב איזור הדרום במסלול, היה מיותר : שעות רבות של נסיעה מעייפת, בזבוז של דלק ותשלומי אגרות בדרכים המהירות, ובעיקר, בזבוז של יום. מול אלו, יש שם מעט מאוד דברים לעשות או לראות. לפיכך, בחוכמה שלאחר מעשה, היינו מוותרים על הנסיעה לדרום, ומליסבון (או מסינטרה) נוסעים ישירות לאבורה וממנה, ממשיכים במסלול המתוכנן.
