שמונה ימים בפוליה

בשלהי חודש אוקטובר, יצאנו שני זוגות, בגילאי 60+ לטיול עצמאי של 8 ימים בפוליה. מסלול הטיול המתואר להלן, הינו הבסיס התיאורטי אשר נבנה בעמל רב בארץ. בפועל, רוב התכנון השתבש כי :

• יציאת המטוס נדחתה בשלוש שעות עובדה אשר מחקה לנו לגמרי את תכנון היום הראשון.
• מזג האוויר הסתווי השתנה מידי יום ולא תמיד האיר לנו פנים. לכן כל בוקר, על פי תחזית מזג האוויר, התאמנו את המסלול מחדש ואלתרנו על פי התנאים בשטח.
• עונת השנה, הכתיבה לנו יום קצר יותר – השמש שקעה כבר ב – 18:00.

אנו התגוררנו ממש במרכז פוליה, באלברובלו - Alberobello, (מומלץ ביותר) וממנה יצאנו במסלולי כוכב, מידי יום לכיוון אחר. כמובן שבהתאם למקום המגורים, יש להתאים ולשנות את המסלולים. אם ניתן לחלק את השהות לשני בתי מלון - האחד צפונית לבארי והשני דרומית לה, הרי שהתבנית של שני כוכבים תחסוך לכם זמן נסיעות ניכר ומיותר.

בבלוג מוצעים 6 מסלולים, המכסים כמעט כל מה שיש לראות בפוליה. ניתן כמובן לבצע אותם כמתואר – חלקם די אינטנסיביים, או לפרוס אותם על שבעה ימים במקום השישה המוצעים.

ההחלטה לגבי שינוי המסלולים מופנה בעיקר לאלו הרוצים ליהנות גם מהמשאב הטבעי של פוליה, אליו כלל לא התייחסתי בבלוג זה – הים וחופי הרחצה.

אבל, לפני שנצא לדרך, קצת העשרה אינטלקטואלית :

חבל פוליה - Puglia נמצא בדרום-מזרח איטליה, ומהווה למעשה את העקב של המגף. חבל ארץ זה אינו מוכר או מתוייר כמו איזוריה הצפוניים והמרכזיים של איטליה, אבל פוליה היא איטליה האמיתית, האותנטית, השורשית ומכניסת-האורחים יותר מאשר אחיותיה הגדולות בצפון העשיר.

ההיסטוריה המתועדת יותר של המקום מתחילה במאה ה – 8 לפני הספירה עם הגעת היוונים אשר התיישבו בעיקר בחלקים המערביים של העקב. והעניקו לו את השם "Graecia Magna- מאגנה גרקיה" כלומר, יוון הגדולה.

מאוחר יותר הגיעו הרומאים הקדומים וגם חניבעל ניסה לכבוש את האזור. בתקופת הזוהר של האימפריה הרומית הייתה פוליה מוקד סחר מרכזי לפרובינציות המזרחיות של רומא.

במאה ה - ­ 6הביזנטים, הפכו את בארי לעיר הבירה ובנו בה בזיליקה מרכזית וארמון עבור שליטיהם. פוליה הייתה בשליטת ביזנטיון עד המאה ה­ – 11 כאשר הגיעו הנורמנים, כבשו אותה בקלות יחסית והעבירו את מרכז הכוח של שלטונם לפלרמו שבסיציליה תוך הפיכת ופוליה לפרובינציה שולית בממלכת סיצליה, ומאוחר יותר בממלכת נאפולי.

במאות ה – 11 עד ה – 13, ערי הנמל של פוליה שימשו שער היציאה הימי למסעי הצלב לשחרור ארץ הקודש מהכופרים המוסלמים. וכמובן גם שער הכניסה חזרה. הצלבנים ששהו במקום תקופות ארוכות, בהמתנה למסע ולאחריו, עודדו הקמת כנסיות ומנזרים רבים במקום.

במאה ה - ­ 12הייתה פוליה מקום מושבה של שושלת הקיסרים הוהנשטאופן ( (Hohenstaufen הגרמנית, ועם נפילתה של זו במאה ה -­ ,13 שלטו בה שליטים מקומיים שונים. 

הרומאים, הביזנטים, הצלבנים והמלכים האירופים השונים - צרפתים, ספרדים, גרמנים, אנגלים ואחרים, שהשתלטו על דרום איטליה כנמל מוצא בדרך מזרחה ­ השאירו בה את חותמם. הם בנו טירות, מצודות וקתדרלות מונומנטליות, שהן ליבן האסטרטגי של ערי המחוז עד היום.

כמה מאות שנים מאוחר יותר, מאותן ערי נמל יצאו ספינות המעפילים, עם שארית הפליטה של יהודי אירופה, אל חופי ארץ ישראל.

כיום, פוליה מורכבת מחמש פרובינציות, כל-אחת מהן נקראת על-שם עיר הבירה שלה – פוג'יה, בארי, לצ'ה, ברינדיזי וטראנטו. גודלו של החבל, קצת יותר קטן מדינת ישראל, וכמוה גם הוא צר, ארוך ושוכן לאורך חוף הים. פוליה שוכנת למעשה לאורך שני חופים - הים האדריאטי במזרח והים היוני עוטף את העקב מדרום וממזרח. אורך החופים, כמעט 800 קילומטרים של חופים סלעיים וחוליים לסירוגין.
 מספר התושבים בפוליה עומד על כ – 4 מיליון כאשר שליש מהם מרוכזים סביב עיר הבירה - בארי.

גאוותה של פוליה היא על תרבות ותעשיית שמן הזית אשר התפתחה במקום כבר מן המאה ה – 12. עצי הזית הנטועים לאורך כל הדרכים בפוליה, חלקם צעירים, אך רובם מרשימים בצורתם ועתיקים. יש הטוענים כי ניתן למצוא עצים בני אלפי שנים, כאלו שחוו את כל ההיסטוריה המקומית ממקור ראשון. העצים כולם פוריים עד היום ומניבים את מה שנקרא הזהב של פוליה.

בסקר שערכה ממשלת החבל התברר כי בפוליה יש כ -60 מיליון (!) עצי זית, שהם כ – 60% מעצי הזית באיטליה וכ – 15% מכלל עצי הזית בעולם.

שמן הזית האיכותי הוא מסוג "גרגאנו", שהולך כאן עם כל דבר : פסטה, לחם, סלט, דגים. הזיתים השחורים, מוגשים בכל המסעדות כמתאבן יחד עם ה"טראלי" שהינם כעכים קטנים ומלוחים.

על המטבח של פוליה נאמר שהוא נולד כמטבח של עניים. כי, את הפסטה מכינים ללא ביצים, את הלחם אופים מחיטת דורום - חיטה מקומית קשה, ושאר התפריט, מבוסס על הירקות שמגדלים במקום: עולש בר (צ'יקוריה), עגבניות, פלפל אדום, חצילים, כרובית וברוקולי. בשר, ניתן לראות בדרך כלל כחלק מן הרוטב, וכנקניקים. התפריט של פוליה, מכיל מעט מאד בשר וגם הוא התבסס על חיות המשק המקומיות. זהו מטבח ביתי - מטבח של נשים, האוכל פשוט ומיועד להאכיל את בני המשפחה והאורחים הרעבים.

הפסטה המקומית, נעשית עדיין במקומות רבים בעבודת יד וצורותיה שונות מצורות הפסטה המוכרות לנו בארץ ואפילו באיטליה.

כאמור, כל המסלולים מתחילים ונגמרים באלברובלו - Alberobello

מסלול ראשון

נסיעה צפונה כ - 60 ק"מ, כ – 70 דקות עד :

בארי - Bari היא בירתו של חבל פוליה כולו וכמובן גם של פרובינציית בארי, או בשמה העתיק: באריום. בארי היא העיר השנייה בגודלה בדרום איטליה, אחרי נאפולי. ושימשה בימי קדם כנמל ונקודת מפגש הראשונה עם אירופה, עבור הצלבנים ששבו הביתה מארץ הקודש. האטרקציות בעיר, מרוכזות ברובע העתיק הצמוד לנמל.

המבצר העתיק של העיר - Castello Normanno Svevo, שנבנה על יד המלך הנורמני רוג'ר השני ושופץ על ידי המלך הגרמני פרידריך השני. הכניסה בתשלום – 3 אירו לאדם.

כ - 100 מ' מערבית למבצר, נמצאת הקתדרלה של בארי - Cattedrale di Bari הנקראת גם קתדרלת סאן סבינו - Cattedrale di San Sabino. הקתדרלה הוקמה במרכז העיר העתיקה בסוף המאה ה - 12. הקתדרלה היא עדות מרשימה לסגנון הרומנסקי, האופייני לפוליה, ובתוכה כיפה מוזהבת מעל המזבח, כס בישוף מגולף בשיש וקריפטה יפה ומעוטרת. עם זאת בניגוד לרוב הכנסיות שראינו ונראה, תקרת הקתדרלה בנויה עץ צבוע וערומה לגמרי מכל קישוט או ציור.

250 מ' צפונית לקתדרלה, נמצאת בזיליקת סן ניקולה - ­ Basilca di San Nicola אשר נבנתה כ – 100 שנה לפניה. גאוותה של הבזיליקה הוא על כך שבמרתפיה שמור חלק מן השלד של הקדוש ניקולה.

ניקולה, נולד במאה ה – ­ 3 בעיירה בשם מירה – Myraשבאסיה הקטנה, נתפס לנצרות, ועם הפיכתה לדת מוכרת נעשה בישוף של העיר, תוך שהוא מרבה במעשי נדיבות ותרומות לנזקקים. לאחר מותו הפך קברו ליעד עליה לרגל להמונים, שרצו לזכות בברכת הקדוש לשפע והצלחה. אנשי בארי התקנאו בשגשוגה של העיר מירה, ולכן, בשנת 1098, יצאה מבארי קבוצת מלחים, גנבה את שרידי עצמותיו של הקדוש והביאה אותן לבארי. שם, הוכנה לכבודו, מבעוד מועד, כנסייה גדולה. מאז הפכה גם בארי למוקד העלייה לרגל וניקולה נעשה אחד הקדושים האהודים ביותר באירופה כולה, כולל בכנסיה האורתודוקסית. במהלך מאות השנים הבאות התגלגלה דמותו ושימשה השראה לקדוש האהוב – סנט קלאוס.

מומלץ לסייר בטיילת הסמוכה לנמל ובסמטאותיה של העיר העתיקה. בסמטאות אלה ניתן לפגוש נשים היושבות בפתח ביתן, מייצרות בעבודת יד ומוכרות פסטה טרייה בצורות שונות.

נסיעה דרומה 26 ק"מ, כ – 25 דקות עד :

פוליניאנו א מארה - Polignano A Mare העיר בנויה כולה על מורדות הצוקים הנופלים אל הים. מעל הגשר של פוליניאנו – Ponte Di Polignino, ב - Via san Vito, מראה הבתים הבנויים על הצוק, מרשים ומרהיב. בין שני צוקים שעליהם תלויים הבתים, לשון ים חודרת אל היבשה ויוצרת רצועת חוף מוגנת. "העיר העתיקה" משתרעת מצפון מערב לגשר היא בעיקר מבוך של רחובות, בתים ציוריים ומרפסות תצפית.

בצידו המערבי של הגשר, בפיאצה גריבאלדי 22, נמצאת חנות גלידה המפורסמת בכל רחבי איטליה - Il Super Mago Del Gelo. למרות הסופרלטיבים שנקשרו לגלידה זו. בפועל, זו סתם גלידה איטלקית טובה. אבל, במבחר מצומצם ביותר של טעמים.

בצידו המזרחי של הגשר, חנות קטנה בשם La rottolina, מכינה אל מול עינינו מאפה מקומי בשם פנצרוטי – Panzerotti – כיסון בצק שמרים, אפוי או מטוגן (עדיף), ממולא גבינת מוצרלה ועוד כהנה וכהנה תוספות לפי בקשה. לא להחמיץ.

בפוליניאנו, נולד הזמר האיטלקי דומניקו מודוניו, ששירו “וולארה -Volare " היה ללהיט עולמי. לאות הערכה וגאווה, הוצב בטיילת פסל מרשים של הזמר. הולכים כ – 250 מ' מזרחית לגשר על רחוב San Vito, עד Largo Gelgo, שם פונים ימינה לכיוון הטיילת.

לאניני הטעם - במקום קיימת מסעדה - Grotta Palazzese. המתמחה במאכלי-ים, המסעדה שוכנת בתוך מערה פתוחה, על שפת הים. מדובר במסעדת יוקרה המקבלת סועדים על פי קוד לבוש קפדני, ותפריט טעימות מתחיל במאה אירו. אבל, זה לא רק האוכל. הנוף, האווירה וקול הגלים מתנפצים למרגלות המערה התלויה על הצוק מוסיפים את שלהם. האתר המיוחד בו נמצאת המסעדה תועד וצויר על ידי ציירים נחשבים כבר במאה ה – 18.

זמן ביקור – 1 שעה (לא כולל ארוחה)

נסיעה דרומה 10 ק"מ, כ – 15 דקות עד :

מונופולי – Monopoli – עיר נמל שהתחילה ככפר קטן בתקופה היוונית. השליטה עליה עברה עם השנים לביזנטים, לנורמנים, לבית הוהנשטאופן, לוונציאנים ולספרדים. מ – 1860 העיר מהווה חלק מאיטליה.

העיר שימשה גם היא נמל יציאה למסעות הצלב. ובה התגורר תקופה מסוימת, דון יצחק אברבנל – מדינאי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, מהמנהיגים הבולטים של יהדות ספרד. דון יצחק, היה שר האוצר של מלך פורטוגל (ממלכות קסטיליה ואראגון) לפני גירוש ספרד. לאחר הגירוש, עבר לנאפולי (גם שם כיהן כשר אוצר), משם לסיציליה, לקורפו ולבסוף למונופולי.

אין בעיר שום אתר שווה ביקור. בעיקר סמטאות ציוריות, חנויות מזכרות וזהו. נחמד לראות אך אם לא מסתדר, אפשר לוותר.

מסלול שני

נסיעה של 17 ק"מ, כ – 25 דקות עד :

מערות קסטלאנה - Grotte Di Castellana - מערת נטיפים מהגדולות באירופה. פתוחה כל השנה, ו ניתן לבקר בה רק באחד משני הסיורים המודרכים :

• הסיור הארוך - אורך כשעתיים, אורכו כקילומטר וחצי לכל כיוון, והוא כולל בקצהו, גם את המערה הלבנה -  Caverna Bianca שיש הטוענים שהיא היפה בעולם. המחיר לאדם - 16 אירו. מומלץ.
• הסיור הקצר - משכו כשעה ואורכו כ -­ 1 קילומטר. הסיור הקצר אינו כדאי כי אינו שונה מכל מערת נטיפים אחרת, למעט גודלה העצום של הכניסה. המחיר לאדם - 12 אירו.

הסיורים מתחילים, תלוי בעונה, בין 9:00 ל - 10:00 כמעט בכל שעה עגולה. יש לבדוק היטב את שעות הסיור היות ובחלק מחודשי השנה, בשעות הצהריים יש הפסקה של שעתיים ביציאה לסיורים. ברוב חודשי השנה, הסיור האחרון יוצא ב - 16:00 (באוגוסט, ב – 20:00). בחלק מן הסיורים יש הסברים באנגלית או בגרמנית. יש לקחת בחשבון שבעונת התיירות, התור לסיורים ארוך מאוד.

הכניסה למערה הינה במדרגות, אך היציאה הינה במעלית. בשל מבנה המערה – צרה וארוכה, הצעידה בתוכה כאשר הנטיפים למעשה עוטפים אותך סביב, מרשימה ביותר.

אסור לצלם בתוך המערה, אבל, למרות האיסור, רבים (ולא רק הישראלים), מצלמים חופשי.

משך הביקור – 2.5 שעות

נסיעה דרומה של 15 ק"מ, כ – 20 דקות עד :

אלברובלו - Alberobello – נמצאת במרכז עמק איטריה - Valle d'Itria, אבל במחוז בארי. העיר הינה אחת ממספר ערים בהן ניתן למצוא את האטרקציה התיירותית המאפיינת חבל ארץ זה ואשר הביאו את אונסק"ו להכריז עליה כאתר שימור מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. עיירה זו מתאפיינת בכ - ­ 1,500 מבנים הנקראים "טרולים –  "Trulliשהם שריד היסטורי לסגנון בניה מקומי מהמאה ה – 14 ­עד ראשית המאה ה – 18. אלו מבנים לבנים וחד קומתיים, חלקם עגולים ומיעוטם מרובעים, בנויים מאבני גיר מיובשות ולהם כיפות מאבני ציפחה אפורות בצורת חרוט. לרוב הטרולים, קומה תת קרקעית ורק לבודדים, קומה שנייה אליה עולים מבחוץ באמצעות מדרגות או סולם. בכל טרולו, יש מאגר מים תת קרקעי.

המבנים המוזרים, המרוכזים בדרך כלל בקבוצות של 3 או 4 וחולקים ארובה משותפת. נבנו על ידי האיכרים, ללא שימוש במלט כך שניתן יהיה להרוס אותם בן רגע במשיכת חבל, שנקשר למוט מרכזי שעליו נשען גג הבית. בתי הכפר נועדו להריסה בכל פעם שהתקרבו למקום גובי המיסים מטעם מלך נאפולי, מה שאכן קרה בפועל כמה פעמים במהלך ההיסטוריה. הרס הבתים חסך לאיכר את המס המגיע ממנו על קיומו של מבנה המגורים בכפר. אבל אפשר להם לאחר מכן, לאחר שהסתלקו הפקידים, לבנות את הבתים מחדש. בשל שיטת הבניה היבשה, נדרשו שעות ספורות בלבד לשיקום הבית.

סיבה נוספת להקמת העמוד במרכז הייתה איסור שהטיל השליט­ המלך פרדיננד מארגון, להשתמש במלט לבנייה, כדי שיוכל לנייד את התושבים בהתאם לצרכיו. היום כבר לא ניתן למצוא טרולים עם העמוד במרכזם. מסיבות פרקטיות ובטיחותיות, המבנים חוזקו והתקרות נתמכו בבניה קשיחה כאשר רק הציפוי החיצוני של הגג, נותר כבעבר, בבניה ללא מלט.

העיר מתפרנסת היום בעיקר מתיירות : חלק מן הבתים העתיקים הפכו לחנויות, למסעדות וגם אכסניות ללינת לילה. תושבי העיירות והכפרים של עמק איטריה ממשיכים לבנות גם היום מבנים שבראשם חרוט, כאות כבוד למסורת העתיקה.

הטרולים היפים באמת, נמצאים בשכונת ריונה אייה פיקולה - Rione aia Piccola, שמדרום מזרח לעיר ובשכונת ריונה מונטי - Rione Monti, הנמצאת מולה בדרומה של העיר, ובה נמצאת גם כנסיית סנט אנטוניו, שגם המבנה שלה בצורת טרולו. בין שתי השכונות, מפריד בסך הכל הרחוב הראשי של המרכז ההיסטורי – Largo Martelotta.

בשכונת ריונה מונטי רוב הטרולי צבועים בלבן והפכו לבתי עסק. בעוד שכונת ריונה אייה פיקולה משמשת ברובה למגורים ולכן הרבה יותר שקטה, נראית יותר אותנטית והטרולי בה ברובם בצבע טבעי. שווה להסתובב בשתי השכונות על מנת להתרשם ולהשוות.

גגות חלק מהמבנים מעוטרים בסמלים מסתוריים, מעין קמע למטרות הגנה. מקורם הרחק בהיסטוריה הקדומה של האזור, והם מושפעים מכל הדתות והאמונות שעברו בסביבה. לגגות של הטרולים יש כ – 9 סיומות שונות, המבטאות את רמת העושר של בעל הבית.

לא לפספס את :

• הטרולו הסיאמי - Trullo Siamese, בשכונת ריונה מונטי שנקרא כך כי מדובר ב- 2 טרולי המחוברים יחדיו, אך עם שתי כניסות נפרדות, כל אחת מהן פונה לרחוב אחר.

מאחורי טרולו זה יש סיפור רומנטי וטרגי: שני אחים שגרו בו יחד, התאהבו באותה אישה. היא הבטיחה את ליבה לאח הבכור אבל מאוחר יותר בחרה באח הצעיר. היות ושני האחים כבר לא יכלו לחלוק את אותו הטרולו, החליטו לחלק את הטרולו בין שניהם, החלל הפנימי חולק לשניים ונפתח פתח נוסף לטרולו, לרחוב אחר.

• חנות המשרוקיות של אנה מריה תרזה בת ה – 75. חנות קטנה אשר על מדפיה יש אלפי משרוקיות קריקטוריסטיות. העיצובים של מריה תרזה, זוכים מידי שנה במקום הראשון בתחרות המשרוקיות הארצית, המתקיימת כל ינואר במסגרת פסטיבל אזורי המוקדש לאביזר. מחיר המשרוקיות משתנה בהתאם לגודל ולעיצוב. גם המשרוקיות הינן חלק מההיסטוריה המקומית שכן האיכרים השתמשו בהן על מנת להזהיר האחד את השני מפני בואם של פקידי המלך.

אזהרה : המשרוקיות עשויות טרקוטה ולכן שבירות ביותר. משכך, מומלץ לחשוב פעמיים לפני שקונים אותן כמתנה לילדים.

• חנויות הפסטות הצבעונית בסמטה המרכזית – Via Monte S. Michele. בחנויות אלו יש אינספור סוגי פסטה, עשרות צנצנות זיתים, ממרחים תוצרת בית, ליקרים ויינות מקומיים.

חשוב לדעת :

• ביום שלישי בערב, רוב המסעדות סגורות.
• ביום חמישי בבוקר, מתנהל במרכז העיר, שוק נייד. השוק משתרע על כל Largo Martelotta, הנסגר לתנועת כלי רכב, על שטחה של Piazza Del Popolo ועל חלק מהרחובות הסמוכים. בשוק ניתן למצוא בגדים, נעליים, כלי בית, ירקות, פירות ועוד.

זמן ביקור 3 שעות לפחות.

נסיעה של 14 ק"מ, כ – 25 דקות עד :

מרטינה פרנקה - Martina Franca – נמצאת גם היא בעמק איטריה - Valle d'Itria אבל בפרובינציית טאראנטו. הדרך אליה זרועה טרולים, חלקם מיושבים וחלקם נטושים. בחלקה ההיסטורי והעתיק של העיירה שוכנים, זה לצד זה, שני סגנונות בניה שונים : ­ בתי אבן צבועים לבן ומבני בארוק מרשימים. המבנה המרכזי והחשוב של העיירה הוא ארמון הדוכסים או הדוג'ים -  Palazzo Ducale ששלטו פעם בעיירה. כיום, משמש המבנה המעוטר כבית העירייה ולשכת מידע לתיירים.

ניתן לבלות מעט זמן בשוטטות בסימטאות. במידה ולא מסתדר להגיע לעיר, ניתן לוותר ללא תחושת הפסד אמיתית.

זמן ביקור - 1 שעה

נסיעה דרומה של 32 ק"מ, כ – 30 דקות עד :

טאראנטו – Taranto - עיר הבירה של המחוז שלמיקומה האסטרטגי הייתה חשיבות היסטורית, העיר נקראה בעבר Taras והייתה המושבה הראשונה של היוונים בדרום איטליה וחלק מיוון הגדולה - מאגנה גרקיה Magna Graecia -. מהצדפות שנאספו בחופה של טארה ייצרו צבע ארגמן.

האזור העתיק והציורי בעיר הוא הצ'יטה ווקיה - Citta Vecchia. אי החולש על הכניסה ללשון הים החודרת ליבשת, אשר לחופיה בנויה העיר. האי המחובר בגשר אבן ליבשת ועליו בנו הרומאים את מבצר טארנטום -  Tarentum.

המרכז העתיק של העיר, שונה מאלו שראינו ונראה בערים האחרות. בניגוד לערים אלו בהן המרכז מושקע, מטופח, נקי וקורץ לתייר. המרכז העתיק של טראנטו, מוזנח, מלוכלך, נטוש בחלקו אך משרה למרבית הפלא תחושה של אותנטיות.

בניגוד לחזות המוזנחת של המרכז ההיסטורי, המצודה מולו, שנבנתה מחדש על ידי הספרדים, המוחזקת ומנוהלת על ידי חיל הים האיטלקי. מבהיקה מניקיון, משופצת ומשוחזרת. כל שעתיים מתקיים במצודה סיור מודרך של כשעה, ללא עלות. שווה להצטרף.

העיר, מתפרנסת כיום בעיקר מתעשייה.

זמן ביקור 1.5 שעות

מסלול שלישי

נסיעה צפונה 68 ק"מ כ - 68 דקות עד :

אלטמורה – Altamura - ממוקמת בפנים היבשת, אך עדיין בפרובינציית בארי, לא הרחק מהגבול עם חבל בזיליקאטה - Basilicata. כינויה של אלטמורה - "עיר הלחם", בא לה בזכות סוג הלחם הייחודי, המזוהה כל-כך עם המקום - Pane di Altamura. ללחם, תו תקן איזורי, ובעבר, התפחת הבצק הייתה נעשית במקום החם ביותר בבית – במיטה, מתחת לשמיכה. טעמנו את הלחם – עם כל הכבוד להיסטוריה... לא משהו!!.

במרכז ההיסטורי נמצא הדואומו של אלטמורה - Cattedrale di Santa Maria Assunta הבנוי בסגנון רומנסקי.

מאחורי הכנסייה, ברחוב Nicola Melodia, יש חנות לחם קטנה המתמחה במאפים מקומיים (לרבות הלחם).

בכל שנה, במהלך הימים הראשונים של חודש מאי, מתקיים בעיר פסטיבל ימי-הביניים.

זמן ביקור – 1 שעה

ממשיכים צפונה 60 ק"מ כ – 60 דקות, דרך הפארק הלאומי אלטה מורג'יה, עד :

קסטל דל מונטה - Castel del Monte - מבצר ההר – נמצא דרומית לאנדריה – Andria. בשולי הפארק הלאומי אלטה מורג'יה – Parco Nazionale Alta Murgia. מדובר במבנה אבן עצום ממדים מימיו של הקיסר פרידריך השני, הבנוי על גבעה המשקיפה על העמק. המבצר נחשב לשילוב ארכיטקטוני מוצלח במיוחד של סגנונות שונים מארצות האיסלם ומצפון אירופה. האתר, הוכר בשנת 1996 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

צורתו המיוחדת של המבצר מאופיינת בזיקה מיוחדת לספרה 8. צורתו מתומנת עם 8מגדלים מתומנים (אחד בכל פינה), שגובהם כ – 24 מטר (שהם למעשה חדרי מדרגות). בכל קומה יש 8 חדרים זהים בצורת טרפז, ומספר המדרגות המובילות אל הקומה השנייה, הוא 44 בדיוק. המבצר שנבנה במאה ה – 13,­ נחשב לחריג בצורתו, שכן הצורה המקובלת לבניית מבצרים בעת ההיא הייתה מרובעת. יש הסבורים שאת צורת המתומן הביא פרידריך השני, מקים המבצר, ממסע צלב לארץ ישראל, שם ראה את צורתו המתומנת של מסגד כיפת הסלע שעל הר הבית. פרידריך השני ,היה בן לשושלת הוהנשטאופן,Hohenstaufen - (שושלת מלכים גרמנית, שמלכה על הקיסרות הרומית הקדושה מ – ­ 1138 ועד ,(1254 וכיהן במקביל כ"קיסר רומי הקדושה", אבל גם : "מלך הרומאים", "מלך גרמניה", "מלך איטליה" ו"מלך בורגונדי". מצד אמו הוא ירש גם את התואר "מלך סיציליה".

ואי אפשר בלי סיפור פיקנטי : פרידריך תכנן את המבצר לבדו. אבל היות והתגורר בסיציליה הוא שלח את אחד מפקידיו הנאמנים לבדוק איך מתקדמת הבנייה. השליח, פגש בדרכו אישה, התאהב בה ובכלל לא הגיע לאתר הבניה. אבל, הוא דיווח למלך כי הבניה מתעכבת. פרידריך התרגז והכריז שהוא נוסע באופן אישי למקום כדי לבדוק מדוע מתעכבת הבנייה. האדריכל שבנה עבורו את המבצר כל כך פחד מזעמו של המלך שהוא פשוט התאבד לפני שמלך יהרוג אותו. כאשר פרידריך הגיע למקום וראה כי המבצר הושלם ובנוי בדיוק על פי תכניותיו, הוא ציווה לזרוק את הפקיד המאוהב והשקרן מראש אחד המגדלים אל מותו.

היות ובאותה תקופה היה באזור המבצר יער גדול מאד וציידים רבים הגיעו אליו, המבצר, שימש בעיקר כמעון ציד. לאורך השנים הוא שימש גם כבית כלא וכבית חולים.

המבצר, עירום לגמרי. אין בו כל ריהוט, חפצים או תמונות בחדרים, רק מספר מוצגים הקשורים להיסטוריה של המבצר ולתצוגה המתחלפת, במידה וזו קיימת. דווקא "העירום" של המקום, מרשים ביותר. מחלונות המבצר נשקף נוף מרהיב של העמק הסובב אותו.

בתקופות העמוסות, החניה מתבצעת בחניון התחתון ממנו יוצא אוטובוס כל רבע שעה במחיר של 1 אירו לאדם. הנסיעה אורכת כ – 5 דקות. לעיתים, ניתן להגיע ברכב ממש עד למרגלות המבצר, להחנות אותו בחניה חופשית במקום. אבל... שימו לב, החניה אומנם היא חופשית, אך השומר במקום, ישמח לקבל טיפ ביציאה (והוא עומד על כך).

המקום פתוח מ – 09:00 עד 18:30 (מכירת כרטיסים מסתיימת ב – 18:00)

הכניסה למבצר עולה 5-8 אירו לאדם, בכפוף לעובדה האם קיימת תערוכה במקום.

זמן ביקור כולל – 2 שעות

נסיעה מזרחה 35 ק"מ, כ – 40 דקות עד :

ברלטה - Barletta עיר נמל קטנה מהתקופה הרומאית אשר במאות ה­ 12 - וה – ­ 13הייתה נמל מוצא לאניות הצלבנים. ועברה את כל הידיים ששלטו במחוז פוליה. ב –­ 1503 הייתה העיר בשליטה ספרדית, אבל הצרפתים צרו עליה על מנת לכבוש אותה. המצור הסתיים במשא ומתן אשר קבע כי ייערך דו-קרב בין 13 אבירים איטלקיים ו - ­ 13אבירים צרפתיים. הקבוצה המנצחת, תקנה לאותו הצד את השליטה על העיר והמפסיד, יוותר. הספרדים, ניצחו והצרפתים שהפסידו, הסתלקו.

המבצר הענק בעיר נבנה על ידי פרידריך השני לבית הוהנשטאופן, ושופץ במאה ה - ­ ,16על ידי קארל החמישי. בשיפוץ עוצבה חזותו הקסטיליאנית עם ארבעת המגדלים בפינות. בגלריה של המבצר יש תצוגה של עבודות האמן בן המקום, ג'וזפה דה ניטיס. הכניסה בתשלום – 6 אירו לאדם.

מול המבצר, נמצא הדואומו של ברלטה - Basilica Cattedrale Santa Maria Maggiore

כ – 300 מ' צפונה מהדואומו נמצאת כנסיית הקבר הקדוש – Santo Sepolcro אשר בחזיתה מוצב פסל הקולוסוס של ברלטה - Barletta Colossus. מדובר בפסל ברונזה ענק (מעל 5 מ' גובה) מהמאה ה – 4, של קיסר ביזנטי אלמוני (כנראה ולנטיאנוס. אבל חוץ ממנו יש עוד שמונה מועמדים לתואר). מקורו של הפסל אינו ידוע. האגדה מספרת כי הפסל שמקורו בקונסטנטינופול נשטף (?!) אל החוף, אחרי שאוניה ועליה צלבנים שחזרו ממסע הצלב הרביעי (1204), בדרכה לוונציה, טבעה מול החוף. השערה אחרת, גורסת כי הפסל נמצא בחפירות באיזור ראוונה – Ravena, והובא לבארלטה כחלק ממיזם בניה אשר בסופו של דבר, לא הגיע לכלל ביצוע.

רצועת החוף, כ - 10 ק"מ צפונית לעיר היא המקום בו התרחש קרב קאנה, בו הנחיל חניבעל מפלה לצבא הרומאי, בפיקודו של סקיפיו אפריקנוס.

העיר התפרסמה גם בשל הובלת ההתקוממות הלאומית של תנועת המחתרת האיטלקית נגד הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, ועל כך זכתה, ב"מדליית האומץ האזרחי".

היום, בארלטה היא עיר נופש הידועה בחופי הרחצה החוליים שלה.

סיור בעיר – עד 2 שעות

כ - 10 ק"מ צפונית לבארלטה, נמצאת העיירה מרגריטה דה סאבויה – Margarita di savoia – העיירה, נקראת מאז 1879 על שמה של מרגריטה מלכתה האהובה של איטליה באותן שנים. מסופר על מרגריטה שבשנת­ ,1889 כאשר שהתה באזור נאפולי, הזמינה את האופה הטוב ביותר בעיר להכין עבורה פיצות. האופה, שרצה להרשים את המלכה, הכין עבורה, בין השאר, פיצה בצבעי דגל איטליה : אדום (עגבניות), לבן (מוצרלה) וירוק (בזיליקום). הפיצה, שהפכה למותג, זכתה להיקרא על שם המלכה – פיצה מרגריטה.

חזרה דרומה 13 ק"מ כ – 25 דקות עד :

טראני – Trani – עיר נמל עם רובע עתיק, המאפשר להתענג על סיור בסמטאותיו. בסמוך לנמל נמצאים האתרים השווים ביקור :

האתר המפורסם ביותר בטראני הוא קתדרלת סנט ניקולס – Cathedrala di santo Nicola, שבנייתה החלה בסוף המאה ה - 11 ונמשכה כ - 300 שנה. הקתדרלה נבנתה על חורבותיה של כנסיית סנטה מריה וקרויה על שמו של קדוש מקומי שעצמותיו שמורות בקריפטה שמרתף הקתדרלה.

הקדוש, היה נער האלמוני בשם ניקולס, כנראה מפגר, בן למשפחת רועים שהגיע לכאן מיוון בשנת 1099 על גבי דולפין (?!) ומת אחרי שבועיים בנסיבות מסתוריות. הנער זכה למעמד של קדוש בזכות שמו בלבד. תושבי טראני התקנאו בתושבי בארי הסמוכה, אשר 12 שנה קודם לכן הביאו חלק מהשלד של סנט ניקולס המקורי, יצרו לפיכך קדוש משלהם. הכנסייה מתאפיינת בעירוב של סגנונות אדריכליים ובריבוי השפעות, תוצאה של תקופות כיבוש שונות. שווה לעלות לקומה השנייה כדי לראות את העוגב הענקי והמרשים. לכנסייה דלתות ברונזה מרשימות, אבל אלו רק העתקים. הדלתות המקוריות נמצאות בתוך הכנסייה מסיבות של שימור.

בטראני הייתה בעבר קהילה יהודית אשר מנתה במאה ה – 13 אלפי יהודים. עדות לקיומה של הקהילה, אפשר למצוא כבר בסיפור מסעותיו של הנוסע היהודי המפורסם - בנימין מטודלה. הקהילה שהתעסקה בגידול תולעי משי, שלטה על המסחר במשי בכל האיזור. בית הכנסת אשר שימש את הקהילה נקרא סקולה נובה –Scolanova, והוקם במאה ה – 13. כאשר הקהילה המקומית הוחרבה, בית הכנסת הפך לכנסייה בשם סנטה מריה סקולה נובה - Santa Maria Scolanuva. לאחר שנים של מאבק, הותר לקהילה היהודית לחזור לעיירה ולקבל לידיה את בית הכנסת, אבל במסגרת "פשרה" - על גגו של מבנה האבן הרומנסקי מתנוסס שילוב מעניין של מגן דוד לצד פעמון כנסייה. בתוך בית הכנסת, ניתן למצוא ציור קיר של מריה וישו שהכנסייה התנגדה להסרתו ולכן הוא מוסתר על ­ידי הפרוכת. בנוסף, ניתן גם לראות את שלושת החלונות שהיו בעבר עזרת הנשים ונאטמו כשהמבנה הפך לכנסייה. בית הכנסת נמצא בפינת Via Sinagoga, ו - Via scolanova. אין בחוץ שילוט, כך שלא ברור מתי הוא פתוח ומי אחראי עליו.

לא רחוק משם ב – Via La giudea, קיים מוזיאון יהודי בשם Sinagoga Museo Di Sant'Anna  ובו ניתן למצוא שרידים של הקהילה היהודית המפותחת שהתגוררה כאן בעבר. כיום, מתגוררים בעיירה רק מספר מועט של יהודים ומרכזם הקהילתי הוא בית הכנסת.

סיור בעיר – 1.5 שעות.

מסלול רביעי

יום זה מכסה את הצפונית מבין הפרובינציות של פוליה – פרובינציית פוג'יה – Foggia התחומה בחלקה המערבי, על ידי המורדות המיוערים של הרי האפנינים., במרכזה, במישורי Tavoliere, ניתן למצוא כרי דשא ושדות חקלאיים. ובמזרחה, חצי האי גרגאנו - Gargano – הדורבן של המגף האיטלקי. זהו גוש הררי המתרומם בדרמטיות מעל החוף ובולט לגובה של 800מ' מעל פני הים, בנוי אבן גיר, ואינו קשר להרי אפנינים. בעבר הגיאולוגי הלא רחוק היה זה אי שחובר ליבשה על ידי הצטברות קבת שנים של סחף. חצי-האי מוקף ברצועת חוף ציורית לאורך הים האדריאטי ורובו למעשה הוא שמורה מיוערת - יער אלונים ים תיכוני, בשילוב של יער עצי מחט - אשור, אורן וטיליה. בשמורה, מסלולי טיול רבים המפגישים אותנו עם קברים חצובים בסלע, ציורי מערות של האדם הקדמון, סלעים בצורות שונות, ואוכלוסיית בעלי חיים מגוונת - נקרים, ינשופים, צבאים, זאבים, וגם 85 סוגים שונים של סחלבים הפורחים בין אפריל למאי.

היות וההגעה לחצי האי גרגאנו כרוכה בנסיעה ארוכה. מומלץ להשתמש באוטוסטרדה. העלות אינה נוראית ועומדת על כ – 8.5 אירו לכיוון.

נסיעה של 206 ק"מ, כ – 2.5 שעות עד :

מונטה סנט אנג'לו – Monte Sant'Angelo – כביש תלול ומפותל מעלה אותנו לגובה של כ – 700 מ' מעל פני הים, אל פסגת ההר עליו שוכנת העיירה כמו קן נשרים. בלב העיירה, בית התפילה של סן-מיקלה - Santuario di San Michele Arcangelo, אתר עליה לרגל מהידועים בעולם הנוצרי המושך מזה 1,500 שנה צליינים קתולים רבים. בית התפילה, נבנה סמוך למערה בה לפי האגדה, במאה ה- 5 התגלה המלאך מיכאל לשני רועים. מאז, התגלה המלאך עוד שלוש פעמים, פעמיים במאה ה – 5 כאשר הגן על המאמינים מפני הפולשים. ופעם אחת במאה ה – 17, כאשר הגן עליהם ממגפת הדבר.

בחנויות ובדוכנים לאורך כל כביש הגישה היורד ממגרש החנייה (בתשלום), ועד רחבת הכניסה למערה. אפשר למצוא את כל המוצרים האופייניים לאזור גארגאנו ולפוליה ­ : כלי קרמיקה עם עיטוריים אופייניים לאזור, כלי מטבח מיוחדים כמו מערוכים מחורצים לכל סוגי הפסטות, מבחר של גבינות צאן, פסטות, נקניקים, יינות, זיתים, שמן זית, עוגות ועוגיות האופייניות לאזור, טאראלי - מעין כעכים קשים ואת הלחם של אזור גארגאנו - לחם כהה עגול וענק שקוטרו יכול להגיע ליותר מ – 50 ס"מ.

הכניסה למערה כרוכה בירידה במדרגות רבות. למתקשים, יש גם מעלית. בתוך המבנה מספר אולמות תפילה, חלקם כרויים בסלע – המערה המקורית, וחלקם בנויים.

זמן ביקור – 1.5 שעות.

נסיעה של 26 ק"מ על כביש SS272, כ - 30 דקות עד :

סן ג'ובאני רוטונדו - San Giovanni Rotondo - עיירה זו ממוקמת בפתחו של חצי-האי והתפרסמה בעולם כולו בזכות האב פרנצ'סקו פורג'יונה שנקרא האב פיו - Padre Pio, אשר הפך את המקום לאתר עלייה לרגל ולמקלט עבור הנזקקים והחולים. בשנת 2002, הוכרז האב פיו על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, כקדוש. ואת תמונותיו ניתן לראות בכל מקום במחוז פוליה. בניגוד לקדושים ה"רגילים" בני מאות שנים, מדובר פה בקדוש "צעיר" מהמאה ה –­ 21.

פיו היה נזיר פרנציסקני, שהגיע לכאן ב -­ 1916 כדי להחלים. אך תוך זמן קצר למדי, רכש מוניטין של מרפא. האב אשר נשא פצעי "סטיגמאטה" מדממים - סימני הצליבה שהיו על גופו של ישו בעת הורדתו מן הצלב. נהג ללבוש על ידיו כפפות על מנת להסתירם. בשל פעילותו והצלחותיו, רבים הגיעו לבקש את ברכתו ולשהות במחיצתו על מנת להחלים.

האב פיו נפטר בשנת ,1968 אבל למזלה של העיירה, מרגע שהכריזה עליו הכנסייה כ"קדוש" המתחם במקום הומה כ – 7 מיליון צליינים ומבקרים מידי שנה!

המתחם של הקדוש פיו כולל בין השאר בית מרפא לחולים הנחשב אחד מבתי החולים המובילים באיטליה, כנסייה גדולה אשר "בלעה" את הכנסייה המקורית והקטנה, של האב פיו. וכנסייה חדשה ומודרנית היכולה להכיל בתוכה כ – ­7000 מתפללים ועוד כ – 30,000 ברחבה שבחזיתה. על מנת להגיע לכנסייה החדשה, יש לעקוף משמאל את הכנסייה הוותיקה החולשת על הכיכר ומסתירה אותה.

רחבת התפילה והכנסייה החדשה מרשימים במעוף האדריכלי המודרני. ואינם דומים לשום דבר אחר שראינו. בקומת הקרקע של הכנסייה, נמצאת גופתו החנוטה של האב פיו.

בעיירה ובעיקר סביב המתחם הוקמו עשרות בתי מלון הזוכים לתפוסה מלאה על ידי צליינים.

זמן ביקור – 2 שעות

זה המקום להחליט האם אנו רוצים לחזור? או להמשיך ולהקיף את חצי האי לאורך הצוקים והחופים (סיפור של 3 שעות נסיעה לערך). במידה והחלטנו להמשיך :

נסיעה של 61 ק"מ, כ – 1.15 שעות עד :

פסקיצ'י – Peschici - כפר נופש שראשיתו בעיירה מימי הביניים, המזדקר על הצוקים מעל הים.

נסיעה של 22 ק"מ, כ - 30 דקות עד :

Viesta - ויאסטה – עיירה עצמה, בנויה על מצוקי קירטון ועמודי סלע מרשימים. לאורך החוף הסמוך לעיירה, עשרות בתי מלון, חניוני קמפינג וכפרי נופש צמודים זה לזה וערוכים לארח בעונה המתאימה אלפי נופשים המשריינים לעצמם את המקומות כבר שנה מראש, ואפילו כמה שנים קדימה.

אם יש זמן ומזג אויר טוב, ויאסטה היא בסיס מצוין ליציאה לשייט לאורך החוף. סיור בן שלוש שעות, היוצא מהנמל, משיט את המטיילים לנקרות, מערות, מפרצים כחולים ועוד.

כ - 9 ק"מ לאחר היציאה מויאסטה. מגיעים ל - Torre di San Felice, כנראה מגדלור לשעבר. ממנו יש תצפית מרשימה, לכיוון ויאסטה, על קשת טבעית שנחצבה בסלע על ידי הרוח והגלים – Arco di San Felice.

מכאן יש עוד כ – 3 שעות נסיעה לאיזור בארי.

מסלול חמישי

חלקה הדרומי של פוליה - דרומית לבארי, עשיר בחוות של מטעי זיתים. הכבישים המקומיים עוברים בין המטעים בהם ניתן לראות את העצים עתיקי היומין. גזעיהם המפותלים והמשורגים של העצים, מעידים על גילם - חלקם בני מאות ואפילו אלפי שנים. גם בגיל זה, ממשיכים העצים העתיקים להניב פירות טובים, ובעלי החוות מפיקים מהזיתים בבתי הבד המשפחתיים שמן כתית מעולה. בשל ערכם הגבוה של העצים, כדי להקשות על גנבים פוטנציאליים, כל אחד מהעצים מסומן בלוחית הנושאת מספר זיהוי ייחודי ובתוך קליפתו חבוי שבב איתור.

בחלק מחוות אלו הנקראות Messerie, התפתחה תיירות ענפה של אירוח חקלאי כאשר בעלי החוות מספקים לאורחים שירותי לינה, סיורים וארוחות מקומיות במקביל למכירת התוצרת הביתית.

נסיעה של 36 ק"מ, כ – 50 דקות עד :

אוסטוני – Ostuni – מכונה גם העיר הלבנה – Citta Bianca משום שרוב בתי העיירה עשויים מאבן­ הגיר המקומית והם צבועים בלבן. העיר בנויה על פני כמה מפלסים, כך שהסיור בה משלב הליכה בסמטאות תלולות ועליה וירידה במדרגות. סיור בסימטאות העיר מגלות עולם הולך ונעלם. קשישות על מדרגות הבתים, מנהלות שיחות על ענייניי דיומא ובכיכר העיר הגברים יושבים בפרלמנט המקומי. כיכר החופש - Piazza Della Librerta', מפרידה בין העיר ה"חדשה" בדרום, שכולה סמטאות צפופות, לבין המרכז ההיסטורי – Centro Storico, בצפון, שכולו מבוך מגורים קסום. שווה לשוטט במקום.

זמן ביקור – 2 שעות

נסיעה של 76 ק"מ, כ – 60 דקות עד :

לצ'הLecce -  – הבירה האריסטוקרטית והיפה שבערי פוליה. החלה כעיר יוונית בשם מסאפי המשיכה כעיר רומית בשם לופיאה (מכאן מתחילה "ויה אפיה" המגיעה עד לרומא). העיר מכונה לעיתים "פירנצה של הבארוק". מבני המגורים, הארמונות והכנסיות הבנויים מאבן גיר לבנה, זכו לשם בזכות סגנון הבנייה הייחודי שהתפתח במקום והנקרא – הבארוק של לצ'ה - Barocco Leccese . דוגמה קלאסית לסגנון בניה זה ניתן לראות בבזיליקת סנטה קרוצ'ה - .Basilica della Santa Croce שלא נופלת ביופייה הארכיטקטוני ממבנים דומים בפירנצה. הבזיליקה שחזיתה המעוטרת בפסלי חיות, דמויות גרוטסקיות ואפילו ירקות מציגה את אמנות הבארוק המקומית, במיטבה. לא רחוק משם, כיכר סנט אורונצו - Piazza Sant Oronzo והכנסייה שבה אשר נקראים על שם הקדוש שהציל את העיר ממגפת הדבר במאה ה – 17. מסמלת את לבה של העיר והיא מוקפת מבנים נוספים, בנויים מאבן החול הרכה והוורדרדה של לצ'ה. על רבים ממבנים אלו גילפו אמנים מקומיים עיטורים ופסלים המעניקים לרובע העתיק את המראה האופייני והייחודי לו. לצידה של הכנסייה נמצא האמפיתיאטרון הרומי -Anfiteatro Romano, שריד מעברה הרחוק של העיר. מהכיכר, פוסעים לאורך Via Vittorio Emanuele II ומגיעים לכיכר הדואומו - Piazza del Duomo, אחת הכיכרות המלהיבות של דרום איטליה המציגה את גולת הכותרת של הסגנון הבארוקי המקומי.

שימו לב, הכנסיות בעיר נסגרות לביקור ב – 12:30 ונפתחות מחדש בשעה 16:00.

מאפיין ייחודי נוסף של לצ'ה הוא מלאכת הפיסול בעיסת נייר שהתפתחה כאן על רקע מסעי הצלב, שהפליגו מפוליה בדרכם לארץ הקודש. הצליינים חדורי האמונה, ביקשו לקחת עימם צלמים ופסלים של ישו והקדושים, על מנת שיגנו עליהם מפני תלאות הדרך. הפסלים הקלים שנבנו מעיסת נייר היוו פתרון מצוין לצרכיהם.

זמן ביקור – 2 שעות

נסיעה דרומה של 47 ק"מ, כ – 45 דקות עד :

אוטראנטו -  Otranto – זו העיירה המזרחית ביותר באיטליה. צפונית לעיירה, נמצא מגדלור המציין את הנקודה המזרחית ביותר של איטליה.

העיר שהייתה נמל חשוב בתקופה הרומית היא גיבוב של בתים לבנים וסמטאות מלאות בחנויות, אבל, עיקר העניין בעיר הינם שני אתרים :

• המבצר הנורמאני - Castello Aragonese di Otranto – נבנה בסוף המאה ה – 15. ממנו יש תצפית יפה על הנמל. עלות כניסה 5 אירו לאדם.
• הקתדרלה של אוטרנטו – Catedrale di Otranto - מרוצפת ברצפת פסיפס ענקית, מהמאה ה – ­12, שטיח שבו ארוגים סימנים מגלגל המזלות, עץ החיים וסצנות מגן עדן ומהגיהינום. ניתן לזהות בפסיפס סצנות מהתנ"ך - אדם וחווה, קין והבל, תיבת נוח, מגדל בבל, שמשון, שמואל, יונה והדג, המלך שלמה ומלכת שבא, לצד דמויות מהמיתולוגיה ­: אטלס, אלת הצייד, וכן דמויות היסטוריות -­ אלכסנדר הגדול והמלך ארתור. לצידם של אלו מאויירים­ שלל בעלי חיים אמיתיים ודמיוניים, תיאורי עבודות האופייניות לחודשי השנה וסיפורי יום הדין. עבודת אמנות מרשימה, אשר בשנים האחרונות עברה תהליך של שימור. חבל רק שרובו של הפסיפס מכוסה במושבי המתפללים אשר מקשים על זיהוין של התמונות.

כאשר אנו מגיעים למזבח, אנו רואים כי הוא מוקף בארונות ויטרינה שקופים, אשר בהם מוצגים לראווה מאות גולגולות, חלקי גוף ועצמות של כ – 800 קדושים מעונים, אשר במאה ה – 15 שרדו את הכיבוש העותומאני אך נרצחו על ידי הכובש כאשר סירבו להתאסלם. גולת הכותרת שמורה בארון מיוחד, שהגישה אליו שמורה לכומר "הבית". ובו מוצגות לראווה לשונותיהם הכרותות של המתים.

הקתדרלה פתוחה עד 12:30 ומ - 15:00.

זמן ביקור – 2 שעות.

נסיעה דרומה של 40 ק"מ, כ – 60 דקות, עד :

לאוקה – Lauca - הישוב הדרומי ביותר בקצה העקב של המגף האיטלקי. בפיסגת הצוק, מעל הישוב, ניצב מגדלור גבוה ולבן (בניגוד לצבע אדום לבן הנהוג ברוב המגדלורים) ולידו כנסייה. להפתעתנו למרות מזג האוויר העכור בזמן הביקור, המגדלור לא עבד.

אם כבר רוצים לעשות את המסע של שעה וחצי הלוך וחזור למקום (ממש לא חובה), יש לוודא שמזג האוויר בהיר. אחרת, אין טעם.

נסיעה צפונה של 45 ק"מ, כ – 40 דקות, עד :

גליפולי – Galipoli- העיר העתיקה של גליפולי שוכנת על אי המחובר בגשר ליבשה, בעיר, שתי נקודות השוות ביקור :

• Castello Di Galipoli - מבצר הביזנטי מהמאה ה-16. ממש משמאל לכניסה של הרובע העתיק.
• כנסיית מריה של הטוהר – Santa Maria Della Purita', בקצה המערבי של האי, אשר בניגוד לכנסיות האחרות, מרוצפת באריחי קרמיקה מעוטרים, המכסים גם חלק מקירותיה.

בכניסה לעיר מימין לגשר, מתקיים שוק דגים ופירות ים אשר זה עתה נידוגו. מעבר לכך, ניתן לשוטט בסימטאות המטופחות של העיר העתיקה אשר אינן שונות במהותן מאלו שכבר ראינו בערים אחרות. בכל מקרה אם כבר מגיעים לסביבה, שווה להיכנס. המקום חביב ונעים לביקור.

מסלול שישי

נסיעה צפונה של 70 ק"מ, כ – 70 דקות, עד :

מאטרה – Matera – העיר, נמצאת במחוז בזיליקאטה נקראת גם עיר המערות העיר הינה אחת הערים העתיקות בעולם. מחזה מיוחד במינו של בתים עתיקים שנחצבו בסלע. העיר נמצאת בלבו של אזור החרוץ בגיאיות עמוקים אשר שוליהם עשירים במערות טבעיות ובמערות מעשה ידי אדם אשר במשך שנים רבות נחצבו ושימשו למגורים שכונות אלו, נקראות הסלעים של מאטרה – Sassi MateraDi  הסיבה למגורים במערות הייתה כפולה : הן משום שקל יותר לחצוב בסלע מאשר לבנות בית רגיל. והן משום שהיה קל יותר להגן על הבית מפני פגעי מזג האוויר ושאר מרעין בישין. החוצבים הראשונים היו נזירים אורתודוכסים שהביאו מאסיה הקטנה (קפדוקיה, ארמניה) את אומנות החציבה. הדיור, התחיל במערות טבעיות שהורחבו והותאמו. המשיך עם הרחבת המערות כלפי חוץ באמצעות בניה כאשר המבנים החיצוניים נבנים במדורג זה על גבי זה, כאשר הם מסתירים לגמרי את המערות המקוריות. למרות שמדובר בתהליך שהחל לפני מאות שנים, למרבה ההפתעה, רוב הסאסי ניבנו ואוכלסו בתחילת המאה ה – 20. בשל המצב הכלכלי.

הסופר והצייר היהודי קרלו לוי, ששהה בשנת 1935, כגולה בעוון התנגדות למשטר הפאשיסטי, באחד מכפרי האזור. תיאר בספרו "ארץ שכוחת אל" את הסאסי והשווה את החיים בהם לגיהינום של דאנטה. ספרו עורר מהומה רבה, עד כדי כך שראש ממשלת איטליה, אלצ'ידה דה גאספרי, בא לביקור במאטרה בראשית שנות ה­ - ,50 ראה את הסאסי, הזדעזע מהתנאים במקום וכינה אותם "הבושה הלאומית של איטליה". מיד לאחר הביקור, בשל התנאים התברואיים ששררו במקום (אין מים, אין ביוב ואין אוורור). הוא הורה על פינוי מידי של הסאסי מיושביהם, רובם עניים, לשכונות מודרניות יותר. תהליך הפינוי של, כ – 20,000 התושבים, נמשך עד 1968. חלק מהסאסי המפונים שופץ והפך למלונות בוטיק, מסעדות, חנויות מזכרות ובתי קפה. בשנת 1993, הוכרזו הסאסי כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

נסיעה לכיוון ה .Centro -הליכה קצרה לכיכר המרכזית ,Piazza Vittorio Veneto אשר במרכזה ספריה גדולה ומרשימה, הבנויה כולה מאבן צהבהבה. בצדה השני של הכיכר, מעבר למזרקה, נמצאת כנסיית דומניקו – di santo Domenico Chiesa שבמתארה ניכרת השפעה ביזנטית. בכיכר ניתן לבקר את מאגר המים התת קרקעי הנקרא . Plombaro lungo הכניסה והסיור מודרך, הינם בתשלום של 3 אירו לאדם.

בלשכת התיירות שבכיכר, ניתן לרכוש מפה בה מסומנים מסלולי טיול בצבעים שונים. (אין מתנות חינם. המפה הפשוטה ביותר עולה 1.5 אירו)

כ – 400 מ' מזרחית לכיכר, בכיכר הדואומו –  Duomoנמצאת קתדרלת מאטרה – Cathedrale Di Matera  הבנויה בסגנון אפולי­רומנסקי של המאה ה - ­.13 משני צידי הקתדרלה חפורים בסלע רבעים תת קרקעיים באופן שגגותיהם של חלק מהבתים משמשים כמדרכות והקומות התחתונות יותר, כרויות בסלע. חלק גדול מהבתים, אינם משמשים למגורים אלא עברו הסבה לכנסיות ולמסעדות. אפשר לרדת במדרגות וללכת לאיבוד בסימטאות. ההליכה לכיכר הדואומו, כרוכה בירידה לתחתית השכונה ועליה מחדש.

הרובע ההיסטורי של העיר – הסלעים של מטרה - Sassi Di Matera, עוצר נשימה. גיבוב של בתים עתיקים ומערות פרה היסטוריות, אשר שימשו למגורים לאורך השנים, כולן תלויות במורדו של הערוץ. מלבד מערות מגורים, יש כאן גם כ – 130 כנסיות חצובות בסלע, שעל קירותיהן מצוירות פרסקאות. העיר, שימשה כתפאורה לסרטים היסטוריים רבים. המפורסם ביניהם הוא "הפיתוי האחרון של ישו".

יש שתי שכונות של ה – Sassi. הראשונה והעתיקה יותר הינה סאסו קבאוזו – Sasso Caveoso. והשניה סאסו באריזאנו – Sasso Barizano.

ניתן לצפות ב -  Sasso Caveoso, מנקודת תצפית הנמצאת בקצה רחוב Via Emanuele Duni הנמצא במרחק של כ – 500 מ' הליכה מהדואומו. אפשר להגיע למקום מ - Piazza Vittorio Veneto, ברכב. אך גם בהליכה לאורך Via Del Corso ו – Via Domenico Ridola, עד piazzetta Pascoli.

מנקודת התצפית יורדים במדרגות לכיוון הסאסו. בדרך, ניתן לבקר במערות משוחזרות על מנת לראות כיצד חיו בעבר במקום. Casa Grotta di Vico Solitario, הינה דוגמה למערה שכזו. המשפחה האחרונה המונה 11 נפשות חייה בבית זה עד לאמצע שנות ה – 50 כולל בעלי החיים שבבעלותם.

כאשר מסתכלים ממרומי ה – Sasso caveoso שמאלה, על פאתי העיר הגולשים לוואדי. ניתן לעקוב אחרי תהליך בנייתה של העיר. בקצה הרחוק רואים את המערות הטבעיות על צלע הערוץ, ימינה יותר, ניתן לראות את הבניה אשר שימשה להרחבתן כלפי חוץ, וככל שננוע במבטנו יותר ימינה לכיוון העיר, המערות נעלמות לגמרי ומוסתרות על ידי שכונת בתים מדורגת על צלע ההר.

בפסגת הסאסו ניצבת כנסייה, חצובה אף היא בסלע. הכניסה לכנסיה היא בתשלום.

השיטוט ברחבי העיר מצריך עליות וירידות מרובות, חלקן במדרגות תלולות ומפותלות. אבל זהו סוד קסמו של המקום המיוחד הזה, כמו גם הנוף המרהיב שנגלה מקצה המצוק. למתקשים להתנייד ברגל, וסתם לעצלנים, יש שירות של "טוקטוק" שעושה סיורים בין הסימטאות. אבל, קיבולת רכבים אלו מוגבלת לשלושה אנשים בלבד (בנוסף לנהג).

זמן הביקור – 2 שעות

הערות כלליות :

• בחירת תקופת הטיול – כדי למקסם את הנוחות בטיול, יש לבחור את עונת השנה בה מזג האוויר יהיה עדיין נוח, שעות האור תהיינה מרובות והמחיר, יהיה עדיין סביר. אנחנו, סבלנו ממזג אוויר, לא נוראי, אבל הפכפך. ומירידה מוקדמת של החשיכה.

חשוב לקחת בחשבון כי החל מחודש נובמבר, ואפילו קודם. חלק גדול מבתי המלון, ואתרי התיירות, פשוט סגורים עד לעונת התיירות הבאה.

• חניה – מקומות החניה, מסומנים בצבעים שונים :

• לבן (או ללא סימון) - חניה חופשית.
• כחול – חניה בתשלום
• צהוב - חניה שמורה לבעלי תפקיד או לבעלי היתרים מיוחדים.

שיטת החניה שונה בכל עיר. יש המשתמשות עדיין בכרטיסי חניה שיש לגרד. יש המשתמשות במדחנים. גם השימוש במדחנים משתנה. בכולם, יש להכניס מטבעות ולקבל פתקית, אותה מניחים מתחת לחלון הקדמי. אולם בחלקם, לפני הכנסת הכסף, יש להקליד את מספר הרכב (כולו, כולל אותיות, או רק את המספרים). אחרת חריץ הכנסת המטבעות, לא נפתח.

כמובן שהמחיר לשעה, משתנה מעיר לעיר ולעיתים גם מאיזור לאיזור.

ברוב המקומות, בין השעות 13:00 ו – 16:00, החניה חופשית גם באיזורי החניה בתשלום. היות וגם כאן יש שוני בין הערים, כדאי להסתכל על המדחן כדי לראות בדיוק ממתי ועד מתי אין צורך לשלם.

• מנוחת צהריים – חלק בלתי מבוטל של העסקים, כולל מרכזי המידע, נסגר בצהריים בין 13:30 ל – 16:00 ואפילו 17:00. גם חלק מבתי האוכל נסגר, לכן כדאי לתכנן הצטיידות בהתאם. לעומת זאת בקניונים, הנמצאים ברובם באזורי תעשייה אשר בפאתי הערים, החנויות פתוחות באופן רצוף.

• ימי מנוחה – ביום ראשון, הפעילות העסקית מסתיימת מוקדם יותר ומתחילה שוב ביום שני אחרי הצהריים.

בחלק מן הערים, יום שלישי הינו יום מנוחה למסעדות וחלק נכבד מהן סגורות

• שווקים – בכל עיר מתקיים לפחות פעם בשבוע, שוק אחד. מדובר בשוק נייד המתמקם מידי יום בעיר אחרת, או בשכונה אחרת כאשר מדובר בעיר גדולה.

הביקור בשווקים חושף אותנו למיטב המרכולת של האיזור – ירקות פירות, לחמים ומאפים, אך גם ביגוד, הנעלה, כלי בית ועוד ועוד.

בניגוד לשווקים בארץ ומקומות אחרים בעולם, כאן אין מתווכחים על המחיר. טוב לכם... תיקנו. יקר לכם... חפשו במקום אחר.

כניסות לאתרים – העלות לביקורים באתרים השונים, אינה גבוהה במיוחד ונעה לרוב בין 3 ל – 8 אירו בלבד. יש מחיר מופחת לילדים, אבל, ברוב כמעט מוחלט של המקומות, אין הנחות לגימלאים.

יש לשים לב כי בחלק מן האתרים, לרבות כנסיות, אין כניסה בין 12:30 ל – 16:00.